חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1889 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ויקהל-פקודי (החודש), כ"ד באדר ה'תשפ"ג, (17/03/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1889 - כל המדורים ברצף
יש פתרון: לדבר ולהקשיב
יש חדש
הנשים יודעות מה העיקר
השבת
ללמוד מתוך מחשבה
גאולה במהירות
פתיחת הלבבות עוררה תמיהה
רציתי לשאול
ברכת האילנות
העיתון שנקרא במאה מדינות

מס' 1889, ערב שבת-קודש פרשת ויקהל-פקודי / החודש, כ"ד באדר ה'תשפ"ג (17.03.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

יש פתרון: לדבר ולהקשיב

כאשר יש רצון טוב ונכונות להבין את מה שכואב לזולת, העולם מפסיק להצטייר בחלוקה קיצונית בין שחור ללבן, בין בוני המדינה למחריביה

מי שניזון מכלי התקשורת מקבל תמונה של שסע עמוק וקרע בלתי-ניתן לאיחוי בין חלקי העם. כל צד רואה במאבק מלחמת בני אור בבני חושך, ואינו מוכן למצוא שום נקודת אור בצד השני. הפוליטיקאים מתחרים זה בזה בהצהרות קיצוניות, שאינן מותירות מקום למכנה משותף כלשהו.

ואולם באותה שעה ממש יושבים אנשים בכל מיני פורומים ומנסים ללבן את הסוגיות בדרך עניינית. מתכנסים יחד בעלי דעות מגוּונות ומנוגדות, מקשיבים איש לרעהו, מנסים להבין את מה שכואב ומציק לזולתם, ומחפשים יחד פתרונות. המשתתפים בדיונים האלה מספרים על אווירה שונה לגמרי.

מתברר שכאשר יש רצון טוב ונכונות להבין את מה שכואב לזולת, העולם מפסיק להצטייר בחלוקה קיצונית בין טובים לרעים, בין שחור ללבן, בין בוני המדינה למחריביה. ולשם כך צריך גם להינתק מהפוליטיקאים, הנבנים על הגבהת החומות ועל הצהרות נחרצות מוטות פוזיציה.

היכולת לראות גוונים

ואולי זה הדבר העצוב ביותר שקרה לנו בהתנהלות הציבורית – איבדנו את היכולת לדבר, להקשיב, לראות גוונים. התקשורת, שהייתה צריכה להיות הבמה להידברות הזאת, נעשתה מגויסת. אתה שומע ראיונות, ושקוף לגמרי שהמראיינים רואים עצמם חיילים בקרב במקום מובילי דיון. מי שאומר את מה שהם מבקשים לשמוע, מקבל שאלות נעימות, הרמה להנחתה; ומי שדעתו הפוכה מדעתם מותקף באגרסיביות.

קשה להבין איך מובילי ערוצי התקשורת אינם קולטים כי התנהלות זו שלהם כורתת את הענף שעליו הם יושבים. הציבור רואה ושומע את דרך הצגת הדברים ומסיק שהתקשורת סיימה את תפקידה כספקית מידע אמיתי וכבימה לליבון דעות ועמדות. התוצאה היא אובדן אמון ועניין.

כל עוד הפוליטיקאים והתקשורת יוסיפו להלהיט את הרוחות ולהקצין את העמדות, אין סיכוי שמהם תבוא בשורת האיחוי. הדרך לעשות זאת היא ביצירת מוקדי הידברות, בלי מעורבותם של הגורמים האלה. פשוט להיפגש, להכיר, להקשיב, להרגיש.

במפגשים כאלה מגלים מייד כי המכנה המשותף עמוק ורחב מהמפריד. התהומות נוצרו מתוך המרחק ואי-ההיכרות הקרובה. כשמכירים זה את זה, מתנפצות הדעות הקדומות, וכל אחד ואחד רואה את הצדדים היפים והחיוביים שבזולתו.

עבדים לתופי המלחמה

אנחנו מתקרבים לחג הפסח, חג החירות. הבה נפסיק להיות עבדים של תופי המלחמה ומחרחרי הריב. נחדל מלהיות משועבדים לדימויים שכל אחד יצר בתוכו כלפי זולתו. נצא מהקופסאות המובילות אותנו לראייה חד-ממדית של "הלנו אתה אם לצרינו". נבין שכוחנו באחדותנו ובחיבור כל הכוחות והכישרונות יחד.

ולא צריך לצפות שהצד השני יתחיל. כל אחד מאיתנו יכול להניע את הגלגל לכיוון החיובי. שלמה המלך אמר (משלי כז,יט) "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם". כשם שהמים משקפים אליך את הבעת פניך, ואם אתה מחייך, תראה מולך דמות מחייכת, כך מגיב לב של אדם לליבו של חברו. אם נשדר אהבה והערכה איש לרעהו, נקבל אהבה והערכה בחזרה.


ההיכרות מחברת. הידברות ישירה מנפצת דעות קדומות

  יש חדש

נערכים לסדרי הפסח

שליחי חב"ד ברחבי העולם נערכים לארגון אלפי סדרים ציבוריים. סדרים כאלה יהיו בע"ה כמעט בכל מדינה על פני כדור הארץ. השאיפה היא לאפשר לכל יהודי לחגוג את הסדר כהלכתו. מאמץ מיוחד נעשֶה לאפשר ליהודי אוקראינה לחגוג את הפסח על אף מצב הלחימה. פרטי הסדרים באתר chabad.org/seder. ברחבי הארץ ייערכו מאות סדרים ציבוריים, ובהם ישתתפו עשרות אלפי יהודים. פרטים על הסדרים בבית חב"ד המקומי.

הילולת הרש"ב

ביום שישי הבא, ב' בניסן, יחול יום ההילולא של אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש, נשיאהּ החמישי של חסידות חב"ד ומייסד ישיבת 'תומכי תמימים'. הוא נסתלק ונטמן בעיר רוסטוב, בשנת תר"פ. ביום הזה לומדים מתורתו ועורכים התוועדויות מיוחדות לציון היום.

רשימת התרופות הכשרות

שירותי הבריאות מפרסמים את רשימות התרופות הכשרות לפסח, באישור גורמי הלכה. הנזקקים לתרופות יבדקו את כשרותן ברשימות, ובמידת הצורך יבקשו מהרופא תרופה חלופית.

  שלחן שבת

הנשים יודעות מה העיקר

בכתבי האריז"ל נאמר שנשמות הדור האחרון של הגלות, דור 'עקבתא דמשיחא', הן גלגול של נשמות דור המדבר. אחד האירועים המרכזיים שקרו בדור המדבר הוא חטא העגל, שאותו התורה מתארת במילים: "וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן" (שמות לב,ג).

נאמר על כך בפרקי דרבי אליעזר (פרק מה) שהגברים הם שמסרו את תכשיטיהם לצורך העגל, בעוד הנשים סירבו להשתתף בחטא. לעומת זה, בנדבת המשכן נאמר בפרשתנו: "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים", ורש"י מפרש: "עם הנשים וסמוכין אליהם". כלומר, כאן הנשים קדמו לגברים ותרמו ראשונות את תכשיטיהן בעבור צורכי המשכן.

סדר עדיפויות נכון

על מעשיהן זכו הנשים שהקב"ה "נתן להן שכרן... שהן משמרות ראשי חודשים יותר מן האנשים" (פרקי דרבי אליעזר שם). בתלמוד הירושלמי (פסחים, תחילת פרק ד) נאמר שנשים נוהגות שלא לעבוד בראש חודש, ומנהג טוב הוא.

מעלה זו של הנשים באה לידי ביטוי גם בדורנו, שכן התורה אין עניינה לספר סיפורים אלא היא מלשון הוראה. הנשים בזמננו יכולות ללמוד מאימהותיהן בדור המדבר את סדר העדיפות הרצוי בחייה של המשפחה היהודית.

לא מוותרים על היהדות

בבחירה שבין עגל הזהב לבין המשכן – נשות דור המדבר העדיפו את המשכן. בכך סימנו מה העיקר בחיים בכלל. זה גם מסר לנשות דורנו, שבמקום להתמקד ב'עגל הזהב' ובשגשוג כלכלי, האישה צריכה לראות בבניית משכן בביתה את העיקר.

לעיתים עולה מחשבה שהעיקר הוא להביא פרנסה מכובדת הביתה, וכל השאר טפל. לעיתים יש הסבורים שכדי להרוויח כסף צריך לוותר על עניין כזה או אחר של יהדות. במצבים כאלה האישה צריכה להביע עמדה תקיפה, שמכיוון שהבית צריך להיות משכן ומקדש לקב"ה, שיוכל לומר עליו "ושכנתי בתוכם", היינו שבבית הזה תתגלה קדושתו – אי־אפשר לוותר על עניינים של יהדות!

כסף לאפיקים בריאים

עלול האדם לשאול: אם כן, מה יהיה על 'עגל הזהב' – הכסף, הפרנסה וכו'? ובכן, תכליתו של הכסף לאפשר קיום בסיסי – אכילה, שתייה, ביגוד וכו'. ואילו כאשר נוסף כסף בדרך בלתי-רצויה, הרי רחמנא ליצלן הוא מופנה לרופאים ומיסים ועניינים אחרים של עוגמת נפש, שמוטב היה שלא להרוויח את הכסף הזה ובלבד שלא ייגרם הצער הגדול.

וכשם שנשות דור המדבר פעלו בנחישות לביטול חטא העגל, שנשרף, נטחן ונעשה לאפר, ואילו המשכן נבנה בעזרתן באופן שקרשי המשכן קיימים לעד, כך בדורנו זה, יש לנשים הכוח למנוע את 'עגל הזהב', היינו ההשתחוויה לכסף, מתוך ויתור על ענייני יהדות, ואדרבה – לנצל את הכסף לעשיית משכן ומקדש להשראת השכינה. ואז לא חסר מאומה; הבעל בריא, האישה בריאה, הילדים בריאים, וההורים מגדלים אותם מתוך בריאות ושמחה, עד ביאת משיח צדקנו.

(תורת מנחם, כרך טז, עמ' 66)

  מן המעיין

השבת

יסוד התורה כולה

"אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם, ששת ימים תיעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש" (שמות לה,א-ב). על-ידי שמירת השבת באים לידי קיום "אלה הדברים אשר ציווה ה'", כי השבת היא היסוד של התורה כולה. כל המשמר שבת כאילו קיים את כל התורה כולה.

(החוזה מלובלין)

חביבותם של ישראל

"הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן, לומר שאינו דוחה את השבת" (רש"י). משה רבנו רצה להראות לישראל עד כמה חביבים הם לפני המקום. בעבודת המשכן, הנעשה לכבודו יתברך, אסור לחלל את השבת, אבל בפיקוח נפש של ישראל, אפילו ספק פיקוח נפש דוחה את השבת.

(חתם סופר)

עונג בקדושה

"יהיה לכם קודש". אף ה'לכם' יהיה קודש, שתאכלו ותתענגו בשבת בקדושה וטהרה.

(החיד"א)

נשמה יתרה ככוח עזר

חז"ל אומרים כי בשבת כל יהודי מקבל נשמה יתרה. כי הניסיון של שמירת שבת גדול מאוד, וצריך לצרף ליצר הטוב עוד נשמה, ושניהם יחד יתגברו על יצר הרע.

(הרב מרדכי בנט)

להתנהל נכון בימות החול

כשאדם שקוע כל ימות השבוע בעסקי החולין, הרי כשמגיע יום השבת ורצונו לנתק עצמו מהחולין ולעסוק בתורה ותפילה – נטפלות אליו וטורדות אותו מחשבות זרות, ומפריעות לו להתפנות לקדושת השבת. ואולם כשהתנהלותו בימות החול היא בדרך של "תיעשה מלאכה", כאילו היא בדרך אגב וממילא, הרי הוא יכול בשבת להתמסר לעניינים רוחניים בלי הטרדות והמחשבות הזרות.

(הרבי מליובאוויטש)

ברכה לכל השבוע

על השבת נאמר "מיניה מתברכין כולא יומיא" – מהשבת הקדושה מתברכים כל ימות השבוע. כששומרים את השבת כראוי, מביא הדבר ברכה בכל ימי השבוע.

(לקוטי דיבורים)

שבת לעניינים נעלים

בשנים עברו, בבוא השבת, גם 'בעלי הבתים' החסידיים היו נראים אחרת. אכן, מצווה לענג את השבת באכילה, בשתייה ובכסות נקייה, ובוודאי כיבדו הם את השבת בחלה לבנה ובשאר מטעמים. אבל בזה לא הסתפקו ולא זה היה בעיניהם העיקר – כי היו שקועים בעניינים נעלים יותר, בתיקון הדיבור והמחשבה.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

ללמוד מתוך מחשבה

הרב שמעון שוואב סיפר כי פעם אחת התארח בשבת קודש פרשת ויקהל-פקודי אצל ה'חפץ חיים' בראדין. בליל שבת קודש הציג ה'חפץ חיים' שאלה לנוכחים: "חז"ל אומרים שבני ישראל במדבר טעמו במן את הטעם שעליו חשבו. אם כן, מה היה טעמו של המן בפיו של מי שלא חשב על שום דבר?".

איש מהמסובים לא השיב, וה'חפץ חיים' עצמו ענה: "אכן, כשלא חושבים, אין לזה באמת שום טעם"...

והמשיך: "כך זה גם בלימוד התורה – מי שלומד תורה וחושב על טעמה ומשמעותה, חש את מתיקותה. ומי שיושב מול הספר וממלמל מילים בלי מחשבה ורגש – אין ללימודו שום טעם".

  גאולהפדיה

גאולה במהירות

מִיָּד נִגְאָלִים. הציפייה לגאולה בכל יום ובכל עת מבוססת על דברי הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ז, הלכה ה): "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומייד הן נגאלין". הרי שהגאולה יכולה לבוא מייד, כהרף עין.

ואולי המשמעות של 'מייד' בהקשר הגאולה היא חודשים או שבועות? אלא שמהגמרא (תענית יז,א) אפשר ללמוד עד כמה עלינו לצפות לביאת המשיח מייד ממש. יש שם דעה שאסור לכוהן לשתות יין גם בזמן הזה, מאחר שאנחנו מצפים שבמהרה ייבנה המקדש ושיכור אינו יכול לעבוד בבית המקדש (אמנם הדעה הזאת לא נתקבלה להלכה, אבל עצם קיומה של דעה זו יש בו להמחיש עד כמה בניין בית המקדש יכול להיות קרוב).

הפגת שכרות של יין אפשרית בשתי דרכים: א) שינה; ב) שהייה 'כדי הליכת מיל'. מהו שיעור מהלך מיל? השיעור המקובל הוא שמונה-עשרה דקות, וגם המחמירים סבורים שאין הוא עולה על עשרים וארבע דקות. נמצא שעל-פי אותה דעה, המבקשת לאסור על כוהן לשתות יין, בית המקדש יכול להיבנות בתוך זמן מועט ביותר, פחות מכדי שיעור מהלך מיל, שהוא לכל היותר עשרים וארבע דקות. בתוך זמן קצר כל-כך עשוי לבוא המשיח, ותיכף ייבנה בית המקדש ויהיה צורך לגשת מייד לעבודת המקדש! (ראו לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 618).

תְּשׁוּבָה בְּרֶגַע. יש הטוענים, שאמנם הרמב"ם אומר ש"מייד הן נגאלים", אבל קודם לכך צריך להיות עניין התשובה – "סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן", וממילא כל עוד אין רואים שבני ישראל עשו תשובה, אין הגאולה יכולה לבוא.

גם זו גישה מוטעית. עבודת התשובה אינה דורשת זמן ותהליכים מורכבים, אלא כלשון הזוהר: "בשעתא חדא וברגעא חדא" [=בשעה אחת וברגע אחד]. ברגע התשובה עצמו אין התחלקות לתרי"ג פרטים, תרי"ג מצוות התורה, ואפילו לא לשני פרטים, אלא יש בו נקודה אחת בלבד, שלכן אין היא מוגבלת בזמן, אלא 'בשעתא חדא וברגעא חדא'.

ההוכחה לכך איננה רק מהזוהר, אלא גם מחלק ההלכה הנגלה שבתורה: "המקדש את האישה על-מנת שאני צדיק (גמור), אפילו רשע גמור – מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו" (קידושין מט,ב). נמצא שעל-ידי הרהור תשובה בלבד – דבר שיכול להתרחש ברגע אחד – האדם נהפך מ'רשע גמור' ל'צדיק גמור'.

אמנם הקידושין האלה אינם אלא מסָפֵק, מכיוון שאין אנו יודעים בבירור ובוודאות שאכן האיש עשה תשובה, ובלשון הגמרא: "שמא הרהר תשובה בדעתו"; אבל אילו היו יודעים בבירור ובוודאות ש"הרהר תשובה בדעתו" – הרי זו ודאי מקודשת, קידושין גמורים!

נמצא שעניין התשובה אינו מעכב כלל וכלל שתהיה הגאולה תיכף ומייד, 'לאלתר לגאולה' – שהרי בכל מעמד ומצב יהודי יכול להרהר תשובה בשעתא חדא וברגעא חדא, ואין שום הגבלה בדבר, ואז נעשה 'לאלתר לגאולה' תיכף ומייד ממש (התוועדויות תשמ"ה כרך ה, עמ' 2622).

  מעשה שהיה

פתיחת הלבבות עוררה תמיהה

יעקב הקיץ משנתו באכסניה. כשגילה כי המכתב נעלם – נפל ליבו. כל התכנית שהגה הצדיק מתמוטטת מול עיניו. מה יעשה כעת?

"הרבי מתכוון שאצא לאסוף תרומות? אינני מסוגל לכך!", אמר היהודי לרבי אברהם-יהושע-העשיל מאפטה. הרבי הביט ביהודי שלפניו בעיניים רכות ואמר: "אכן, זו כוונתי".

יעקב התגורר בעיירה אפטה (אופטוב בפולנית) שבפולין. הוא היה יהודי טוב וירא שמיים, שמאז ומעולם שנא מתנות ולא רצה להזדקק לעזרת אחרים. הוא העדיף לחיות חיי עוני ודחק, והשתדל שאיש לא יידע את מצבו החומרי.

ואולם כשבאה העת להשיא את בתו, קרא לו רבו לחדרו. "יודע אני כי אינך נוהג ליהנות שלא מיגיע כפיך", אמר לו הרבי, "אך עכשיו, מאחר שלפניך עומדת מצוות הכנסת כלה של בתך, עליך לחרוג מהרגלך, ולצאת ולאסוף כספים בבתי נדיבים".

בליבו של יעקב התחוללה סערה פנימית גדולה. "אני בוש ונכלם לבקש את רחמי הבריות", אמר בקול שפל לרבו. "אם כן, סע ללובלין הרחוקה. שם אין מכירים אותך, ותוכל לאסוף את הכספים בלב שקט".

הרבי ציידו במכתב המלצה נלהב ומיוחד בעבור 'החוזה מלובלין', רבי יעקב-יצחק הורביץ. במכתבו ביקש מ'החוזה' לסייע ליעקב כדי שיוכל לקבץ סכומים הגונים, בלי להתבזות.

יעקב קיבל את הוראת רבו ויצא לדרכו. לאחר הליכה רגלית מפרכת, שארכה יום שלם, הגיע לכפר קטן וסר לאכסניית אורחים, לאכול ולנוח מעמל הדרך. באותם ימים חיזרו על הפתחים גם פושטי יד שאינם הגונים. הם נודעו בגסותם, ולא בחלו באמצעים כדי לגנוב את דעת הבריות.

למזלו הרע של יעקב, אחד מאותם אנשים חסרי מצפון הופיע באכסניה והחל לדובב אותו. בתמימותו סיפר יעקב על מכתב ההמלצה שבאמתחתו, ופרש את כוונותיו לימים הקרובים. כששמע אותו אדם על המכתב, אורו עיניו.

באמצע הלילה, כאשר יעקב נם את שנתו, הוציא את מכתב ההמלצה מכיס מעילו. למחרת השכים ויצא ללובלין ומיהר לביתו של 'החוזה'. כשראה הצדיק את מכתב ההמלצה, נחלץ מייד לעזרתו של האורח.

הרבי לא בדק ולא פשפש בציציותיו של האיש. הוא זימן אליו את ראש הקהל ואת הגבאי הראשי, וביקש מהם לבקר בבתי נדיבים ונגידים ולהתרימם כדי לסייע לאותו יהודי במצוות הכנסת כלה.

יעקב הקיץ משנתו באכסניה. כשגילה כי המכתב נעלם – נפל ליבו. כל התכנית שהגה הצדיק מתמוטטת מול עיניו. מה יעשה כעת? לאחר דקות מספר התעשת מתדהמתו והצדיק עליו את הדין. הוא החליט להמשיך בדרכו ללובלין, ולשטוח לפני 'החוזה' את סיפורו.

'החוזה' שמע את דבריו הכאובים של יעקב, והורה לו להמתין עד למחרת. עם בוקר קרא אליו 'החוזה' שנית את ראש הקהל ואת הגבאי הראשי וביקש מהם לצאת ולחזר על פתחי הנדיבים בלובלין, ולגייס את הכסף בעבור יעקב.

לקראת סוף היום התברר כי הגבאי וראש הקהל הצליחו לגייס עשירית בלבד מהסכום שהצליחו לגייס ביום הקודם, בעבור הקבצן שהביא עימו את מכתב ההמלצה. "כמעט כל מי שפנינו אליו בבקשה לתרום", דיווחו לרבי, "השתמט בתירוץ כלשהו ונמנע מכך".

בערב קרא 'החוזה' לשני היהודים להתייצב בחדרו. לאחר ששמע את טענותיהם, הורה לגבאי הצדקה להחליף את סכומי הכסף בין שניהם, ולתת ליעקב את הסכום שנאסף אתמול, ואילו למחזיק ההמלצה הורה להעביר את הסכום העלוב שהגבאים הצליחו לקבץ ביום השני.

"אם תורה בשמיים היא – אין לי שום שאלה", אמר ראש הקהל ל'חוזה', "ואולם ההלכה אוסרת לקחת צדקה שניתנה למטרה אחת לצורך מטרה אחרת. מאחר שנאסף סכום נכבד בעבור היהודי שהופיע ראשון, איך אפשר להעביר את הכסף ליהודי אחר?".

"אסביר לכם את מעשיי", אמר להם 'החוזה'. "כשחזרתם בסוף היום הראשון וסיפרתם על הצלחתכם הגדולה באיסוף התרומות, התפלאתי. יהודים שידועים בדרך כלל כקמצנים מושבעים פתחו פתאום את ליבם וכיסם והעניקו תרומות בעין יפה. חשתי מייד כי יש כאן מעשה שטן, שפעל בכל כוחו שדברי השקר של האיש יחלחלו לליבות התורמים.

"היום, כאשר פניתם אל אותם תורמים, והם אטמו את ליבם וקפצו את ידיהם, נוכחתי כי אכן היה בסיס להרגשתי מיום האתמול. כעת הנני נחרץ בדעתי כי יעקב דובר אמת, ואילו חברו גנב ממנו את כתב ההמלצה".

דממה השתררה בחדר. הנוכחים הביטו זה בזה בתדהמה. ופתאום פרץ הגנב בבכי. הוא הודה על מעשיו, ביקש סליחה ומחילה, והתחנן לפני הצדיק לבל יינזק מקפידתו. הוא מיהר למסור את הכסף שנאסף אצלו לידי יעקב, שממנו גנב את מכתב ההמלצה.

את הסיפור סיפר רבי מנחם-מענדל מווישאווא, כשבא לפרנקפורט להתרים בעבור ישיבתו, וביקש לעורר את הלבבות לתרום להחזקת התורה.

(על-פי 'הגאון הקדוש מוישווא')

  רציתי לשאול

עם הרב שמעון אלהרר

מנהל בית חב"ד אזור ים המלח ומצדה

אם מאמינים שהכול בהשגחה פרטית והכול בידי שמיים, מה משמעותו של נס?

האמת היא שידו של הבורא מכוונת את כל הנעשה, אך היד האלוקית אינה גלויה, אלא מוסתרת מאחורי מהלכי הטבע. תורת החסידות מסבירה ש'הטבע' בגימטרייה 'א-להים', אבל צריך לדעת לפענח את הצופן, כדי לראות זאת.

לכן יהודי אומר על כל דבר 'בעזרת השם', כי הכול בידיו. לכן אנו גם מודים לו על הדברים השגרתיים והיום-יומיים – "על ניסיך שבכל יום עימנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהריים".

נס משמעותו שהיד האלוקית מתגלה וזוהרת. וכמו הפירוש הפשוט של המילה נס, מלשון נס ודגל, כמו "אָרִים נִסִּי" (ישעיה מט,כב), דבר המבליט את הדבר ומציג אותו בבירור.

הנה דוגמה לנס גלוי שחווינו בבית חב"ד שעל הר מצדה. יום אחד ביקרו במקום גבר עם אישה וילד. הצענו לגבר להניח תפילין והוא נענה. לאחר מכן ביקש לפתוח בעבורו את ארון הקודש. היה בידי המפתח, שבאמצעותו פתחתי את הארון תמיד, והפעם משום מה לא הצלחתי לפתוח את הארון. ניסיתי שוב ושוב – ללא הצלחה.

עברו כמה חודשים, ופעיל שלנו, צחי פרנסיס, היה במקום כלשהו וניגש אליו יהודי ואמר לו: "אתה הנחת לי תפילין על המצדה". צחי לא זכר אותו, והאיש המשיך ואמר: "האישה שהייתה איתי לא-יהודייה, ורציתי להתחתן איתה. אבל כשהנחתי תפילין אמרתי בליבי, שאם ארון הקודש ייפתח לפניי, אעשה זאת, ואם לאו – אפרד ממנה. כשהארון לא נפתח, זה היה בעבורי סימן ברור, וכך עשיתי. עכשיו אני עומד לשאת יהודייה, כדת משה וישראל, על-ידי הרב לאו".

  פינת ההלכה ומנהג

ברכת האילנות

שאלה: מה הם התנאים הנדרשים לאמירת 'ברכת האילנות'?

תשובה: זו ברכה שמברכים בימי חודש ניסן בלבד, וכן המנהג הרוֹוח, הן על-פי אדמו"ר הזקן הן על-פי הקבלה. לפי ה'יחווה דעת', אם לא נזדמן לברך בניסן, מברכים בחודש אייר.

מי שרואה בחודש זה אילנות מאכל – לפחות שני עצים כאלה – בפריחתם, צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני-אדם".

מברכים ברכה זו פעם אחת בשנה בלבד, בחודש ניסן, כשרואים את האילנות פורחים. מי שכבר בירך את הברכה, אינו חוזר עליה באותה שנה, גם אם ראה אילן מאכל פורח ממין אחר. בחצי הכדור הדרומי מברכים זאת בתקופת האביב שם, החלה בחודש תשרי.

אם הפרחים כבר נפלו והחל גידול הפירות, אין לברך עוד. על-פי ה'משנה ברורה' מברכים כל עוד הפירות לא גדלו כל צורכם (למי שלא ראה קודם לכן פריחה ממש).

אפשר לברך גם בלילה, אם יש תאורה המאפשרת לראות היטב את הלבלוב. יש הנמנעים מלברך בשבת (בעיקר על-פי הקבלה). גם נשים מברכות ברכה זו.

לפי דעת המקובלים זו ברכה מיוחדת לעילוי נשמות ישראל ולתיקון הנשמות המגולגלות בעצי ובעשבי השדה. לדעתם על האדם להשתדל לחזר אחריה, ולברכה מחוץ לעיר, במטע שיש בו הרבה אילנות מלבלבים, ולהדר לברך ברוב עם, ולפחות במניין אנשים, ואחר-כך יש לתת שלוש פרוטות לצדקה לתיקון הנשמות, ולומר בקשות ופרקי תהילים מסוימים.

מקורות: שו"ע או"ח רכה-רכו; משנה ברורה וכף החיים ופסקי תשובות, ילקוט יוסף מועדים-א (מהדורת תש"פ) עמ' 102 ואילך, וש"נ. סידור אדה"ז, 'סדר ברכת הנהנין', פ' יג, סעי' יב-יד. שלחן מנחם או"ח ח"א סי' קל.

  חיים יהודיים

העיתון שנקרא במאה מדינות

היכן פורסם בפעם הראשונה ציור מנורת המקדש שצייר הרמב"ם בכתב ידו? ומי נהנה לקרוא עיתון שמגיע לפעמים באיחור של חודשיים?

בקיץ תש"מ (1980) היה הרב אהרון-דב הלפרין אברך צעיר, שהתגורר בכפר חב"ד ועסק בהוראה. בימים ההם לא היה לחסידות חב"ד עיתון שיבטא את עמדותיה, רעיונותיה ופועלה. נעשו כמה ניסיונות במרוצת השנים, אך הם לא שרדו. הלפרין הצעיר החליט להעז ולהוציא לאור דו-שבועון, שנשא את השם 'כפר חב"ד'. ההצלחה הייתה גדולה, וכעבור כשנה וחצי החל העיתון להופיע כשבועון, והשבוע הוא חוגג את גיליונו האלפיים!

בגיליונות השבועון פורסמו תגליות חשובות בתחום המחקר היהודי והחסידי. לפני כארבעים שנה פרסם העיתון בפעם הראשונה את ציור המנורה שצייר הרמב"ם בכתב ידו, שבו קני המנורה ישרים ולא מעוגלים. ועוד תגלית שהרעישה את עולם ההלכה – כתב יד בלתי-ידוע של הסימנים קנה-קנו בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן, ובו קטעים שלא נדפסו ולא היו מוכרים.

סיפור מופת ראשון

העיתון גם חשף לעין הציבור את סידורו האישי של הבעש"ט. בצילומים מהסידור נראים כתבי ידם של גדולי תלמידי הבעש"ט, שרשמו את שמותיהם בסידור כדי שיהיו לזיכרון לפני רבם בעת תפילתו. גם סידורו של המגיד ממזריטש, ובו גם הגהות בכתב ידו של בעל התניא, פורסם בפעם הראשונה ב'כפר חב"ד'.

'כפר חב"ד' היה החלוץ בפרסום סיפורי מופת מהרבי מליובאוויטש. "התלבטתי מאוד קודם פרסום הסיפור הראשון, בגיליון ה-17 של העיתון", אומר הרב הלפרין. "עד אז טרם נדפס בשום פרסום רשמי של חב"ד 'מופת' של הרבי. מאז פרסמנו אלפי סיפורי מופת. אחת הסדרות הפופולריות בעיתון היא 'בדידי הווא עובדא', מאת ארי סמית, המפרסם מעת לעת סיפור מופת חדש, מכלי ראשון, אחרי שטרח לברר עד תום את כל הפרטים, התאריכים והעדויות".


הרב הלפרין וגיליון 1 ומנחם כהן וגיליון 200

ראיונות שחוללו סערות

'כפר חב"ד' גם משמיע ברמה את עמדותיו הברורות של הרבי מליובאוויטש בסוגיות שעל סדר היום, ומראיין אישים שמזדהים עם העמדות האלה. היו ראיונות שחוללו סערות, כמו הריאיון עם האלוף במילואים יפתח רון-טל, שמתח ביקורת חריפה על ניהול המלחמה בלבנון, בהמשך לנסיגה מחבל עזה, והטיח טענות קשות בצמרת הפיקוד ובדרג המדיני. בעקבות הריאיון זומן האלוף לשיחת בירור אצל הרמטכ"ל.

העיתון גם משמש במה לפרסום פעילותם של שלוחי חב"ד בארץ ובעולם. "לפני כמה שבועות טסתי לטייוואן", מספר מנחם כהן, עורך העיתון בעשור האחרון, "לסקר את חנוכת המרכז היהודי המפואר של השליח הרב שלמה טביב ורעייתו רחל. הכתבה מציגה סיפור מופלא על פני עשרה עמודים, והיא קיבלה את תמונת השער. הכתבות האלה מחזקות את השלוחים, וגם מעודדות אברכים צעירים לצאת לשליחות".

קהל מנויים נאמן

מדי שבוע העיתון נשלח לכמאה מדינות בעולם. "יש מקומות שאליהם העיתון מגיע רק אחרי חודשיים, בשל בעיות דואר וכדומה, אבל תמיד הוא יהיה רלוונטי בעבור השליח", אומר כהן. "השלוחים מספרים לנו שהעיתון משמש להם כהתוועדות שבועית, כדרישת שלום חסידית חמה שהם זקוקים לה מאוד במקומות הנידחים שבהם הם פועלים".

יש לעיתון כיום מנויים נאמנים ממגוון הקשת, מאדמו"רים ורבנים, שנהנים לקרוא עיתון חסידי עשיר תוכן, ועד קהל שעדיין אינו שומר מצוות. "‏בכל שבוע אני נהנית לקרוא את שבועון 'כפר חב"ד' ושמחה מאוד על שהצטרפתי לקהל המנויים", כתבה טליה איינהורן, פרופסור למשפטים וחברה באקדמיה הבינ"ל למשפט השוואתי, בברכה ששיגרה למערכת העיתון לרגל גיליון האלפיים.


תגליות. דפים מהשולחן ערוך

ברכות לצוות העיתון, ושתזכו לבשר בקרוב על ביאת משיח צדקנו.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)