חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1886 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת תרומה , ג' באדר ה'תשפ"ג, (24/02/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1886 - כל המדורים ברצף
האחדות חובקת הכול
יש חדש
תרומה היא הפרשה של עלייה
הכרובים
יש מקום לכולם
שפע זהב וכסף
למה נתקע המפתח
רציתי לשאול
שתיית קפה בבית הכנסת
'ועשו ארון' גרסת אברג'ל

מס' 1886, ערב שבת-קודש פרשת תרומה, ג' באדר ה'תשפ"ג (24.02.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

האחדות חובקת הכול

הקב"ה אינו נמצא בבית הכנסת בלבד. חיי הקודש של יהודי אינם מוגבלים לשבת קודש בלבד, שבה הוא מתרומם מעסקי החולין

אחד הדברים המייחדים את היהדות קשור לתפיסת האחדות. לא רק אחדותו של הבורא, שהוא אחד ויחיד, אלא שכל הבריאה וכל דבר שקיים בעולם הם חלק מאותה אחדות. אין הפרדה בין חיי הקודש לחיי החולין, אלא גם החיים הארציים הם חלק מעבודת הבורא.

בקרב עמים אחרים מקובל לחשוב שכדי להיות קרוב לבורא צריך להינתק מהחיים הארציים, להיות נזיר, לפרוש מהוויות העולם. החיים בתוך העולם נתפסים כסתירה לעבודת הבורא, ולכן מי ששואף לחיי קדושה הולך למקומות שבהם יוכל להתבודד ולהתמסר לחיי רוח בלבד.

היהדות סבורה שגישה כזאת סותרת את תפיסת האחדות. הקב"ה אינו נמצא בבית הכנסת בלבד. חיי הקודש של יהודי אינם מוגבלים לשבת קודש בלבד, שבה הוא מתרומם מעסקי החולין. "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ", נאמר בספר משלי (ג,ו) – עליך להכיר את הבורא השוכן בכל מעשיך ובכל אורחותיך, כי "אין עוד מלבדו".

יהודי בביתך ובצאתך

בחוגים מסוימים הייתה שגורה בעבר האמרה "היֵה יהודי באוהלך ואדם בצאתך". לאמור, בביתך או בבית הכנסת שלך היֵה יהודי, אבל כשאתה יוצא החוצה, אל העולם הגדול, התנהג ככל האדם. עשה עסקים כמקובל בעולם העסקים. השתתף בבילויים ובחיי חברה כפי שנוהגים הגויים שסביבך.

היהדות דוחה לחלוטין גישה זו. האמונה היהודית לא נועדה לבית הפרטי ולבית הכנסת בלבד, אלא היא מקיפה את כל חיי האדם. יהודי אוכל כיהודי, עושה עסקים כיהודי, מחנך את ילדיו כיהודי, וגם יוצא לחופשה כיהודי. התורה ומצוותיה מלוות את האדם בכל רגע מחייו ובכל פרט מעיסוקיו.

ובמובן מסוים דווקא החיים הארציים על-פי התורה מביאים לידי ביטוי ביתר שאת את האחדות האלוקית. כל עוד היהדות נשארת בתוך מסגרות התורה והקדושה, לא ניכר ש"אין עוד מלבדו". דווקא כאשר התורה והמצוות מטביעות את חותמן בעיסוקי החולין של האדם, כאן זוהרת העובדה שהבורא חובק את כל ההוויה, ואין שום דבר שאינו כלול בתוכה.

מי מאמין ומי רואה

היו זמנים שיהודים שעסקו במלאכה ובמסחר לפרנסתם חשו עצמם נחותים לעומת מי שיכלו להקדיש את חייהם לתורה ולעבודת הבורא. זה אחד הדברים שהדגישו הבעש"ט ומאורי החסידות ממשיכי דרכו – שאפשר וצריך לעבוד את הבורא גם בסנדלרות ובנגרות, בחייטות ובנפחות, בחנות ובבית העסק. כשיהודי מנהל את עסקיו על-פי התורה, מפריש מרווחיו מעשר לצדקה, ומאמין שהצלחתו הכלכלית באה מהקב"ה – בכך הוא משכין את הבורא בתוך כל פרט במציאותו של העולם.

גדולי החסידות טבעו את האמרה: "יושב אוהל – מאמין, ואילו בעל עסק – רואה". מי שיושב בארבע אמות של תורה וקדושה יש בו אמונה גדולה, אבל היא נשארת ברמת האמונה בלבד. ואילו יהודי החי עם האמונה בתוך העולם וטרדותיו, רואה בעיניו את ההשגחה העליונה, ועד כמה כל ההצלחה באה מברכת שמיים.

זו המשמעות העמוקה של הציווי "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"!


"אין עוד מלבדו". יהודי גם בחיי הפרנסה (צילום: Elena Dijour / Shutterstock)

  יש חדש

להתגייס לפורים

בתי חב"ד קוראים לתרום ברוחב לב ל'מתנות לאביונים' ביום הפורים. שליחי חב"ד יעניקו לרבבות משפחות נזקקות משלוחי מזון מיוחדים לפורים, כדי שגם הן יוכלו לחגוג את החג בשמחה. כל זה נוסף על הפעילות הרחבה של קריאת המגילה, חלוקת משלוחי מנות והבאת שמחת החג לציבור הרחב. פרטים בבית חב"ד המקומי.

שחרית בכביש 6

ביום ראשון הקרוב תתקיים הכנסת ספר תורה לבית חב''ד בכביש 6, ומכאן ואילך יתקיימו מדי יום מנייני שחרית במקום, מהשעה 6:30 בבוקר. זאת נוסף על המניינים הקבועים מדי יום משעות הצהריים לתפילות מנחה וערבית. האירוע החגיגי יהיה בשעה 17:00. בית הכנסת ממוקם בקצה מתחם אלונית בכביש 6 לכיוון צפון. פרטים בטל' 0546892770.

הגנה רוחנית על הבית

בעקבות רעידות האדמה בעת האחרונה ראוי להזכיר לציבור את קריאת הרבי מליובאוויטש למקם קופת צדקה במטבח, ובכך הבית כולו נעשה בסיס למצווה ולקדושה. כמו-כן כדאי להתרגל לתת מדי יום ביומו מטבע לצדקה, ובעניין זה לא חשובה כל-כך הכמות אלא עצם הנתינה היום-יומית. גם את הילדים יש לחנך למתן צדקה.

  שלחן שבת

תרומה היא הפרשה של עלייה

שמה של הפרשה, תרומה, מבטא את מהותה ותוכנה של הפרשה. מה פירוש המילה 'תרומה'? רש"י מסביר: 'הַפְרָשָׁה'. היינו הקצאה של חלק מתוך כמות גדולה יותר. פירוש נוסף, שמובא בזוהר (קמז,א), מציין שתרומה היא 'הרמה'.

ההבדל בין שני הפירושים מובן בפשטות – הפרשה היא הפרדה או הבדלה בלבד. ייתכן שהחלק שהופרש יישאר במעמדו המקורי, כפי שהיה קודם ההפרשה, יעלה בדרגה או יופנה לשימוש נחות יותר.

בין הפרשה להרמה

דוגמה לכך היא ההבדלה שבין שבת לימי החול. כאשר עוברים מיום שישי ליום השבת ההבדלה היא במשמעות של עלייה מלמטה למעלה, מחול לקודש. ואילו במוצאי השבת ההבדלה היא יציאה מיום השבת לששת ימי המעשה.

זו ההוספה בפירוש השני, 'הרמה', על הפירוש הראשון, 'הפרשה'. התרומה איננה הפרשה סתם, אלא זו הפרשה לכיוון של הרמה. הדבר דומה להבדלה שבין ישראל לשאר העמים, שמתוארת בתורה במילים "לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי" (דברים ד,לד). היינו, שבתחילה בני ישראל היו "בקרב גוי", בין העמים, ואחר־כך הקב"ה הבדיל אותם באופן של הרמה – "לקחת לו".

גם המושלם

ההרמה בתרומת המשכן הייתה לא רק בעבור החפצים הגשמיים, אלא גם בעבור התורם. למשל, הזהב היה בתחילה חומר גלם סתמי, ואף נחות, לאחר ששימש לעשיית העגל, והוא נהפך לכלי קודש, ואף לפריטים בקודש הקודשים. בכך התעלה גם האדם, שכן הכניסה לקודש הקודשים אסורה עליו, ובזכות תרומת הזהב משהו ממנו מתעלה למדריגת קודש הקודשים.

מכאן ההוראה בעבורנו, שיהודי נדרש לקחת את הדברים האיכותיים והמובחרים שלו ולהפריש מהם תרומה באופן של 'הרמה'. על 'הפרשה' באופן של ירידה – ודאי שאין מה לדבר, אך היהודי יכול להעריך את מצבו כחיובי מבחינה רוחנית, והוא סבור שכבר אין הוא נדרש 'לתרום מעצמו', שהרי הוא מושלם! על כך אומרים לו שיש חיוב 'מעלים בקודש', ולכן גם הוא נדרש ל'הפרשה' במובן 'הרמה'.

ממה מתחילים

ומנגד, יהודי שעדיין שייך לרע, חלילה, עשוי להקשות: מה לי ולתרומה?! קודם כול עליי לקיים 'סור מרע', ורק אחר־כך להוסיף בטוב. משיבים לו, שיש זמנים שבאופן חד־פעמי עליו להתחיל ב'עשה טוב', וזה יסייע לו להשלים את עבודת 'סור מרע' במהירות רבה יותר ובצורה טובה יותר.

ובמילים פשוטות: כל יהודי צריך לתרום לקדושה. הן תרומה ממונית, הן תרומה נפשית. במשכן תרמו זהב, כסף ונחושת. על האדם לתרום את ה'זהב' שבנפשו, היינו כלי המחשבה שלו; את ה'כסף', היינו הרגשות שבלב; ואת ה'נחושת', היינו העשייה. כל אלה החומרים שלא דיי 'להפריש' מהם, אלא צריך גם 'לרומם' אותם, כדי לבנות את המשכן שבנפש, כפי שנאמר "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".

(תורת מנחם, כרך עה, עמ' 232)

  מן המעיין

הכרובים

המשימה החשובה

"ועשית שניים כרובים זהב" (שמות כה,יח). רש"י מפרש: "דמות פרצוף תינוק להם". הכרובים עמדו מעל ארון הקודש, ויש כאן מסר חשוב – יותר מההתעלות האישית של האדם בלימוד התורה עומדת המשימה לחנך את התינוקות בדרך התורה.

(הרב ראובן מרגליות)

להיות כנער

אף החכם היותר גדול יש לו לנהוג כל ימיו לגבי תלמוד תורה כנער, מתלמד ומתחנך. מכאן גדולתם וחיבתם של ישראל, שהקב"ה הכריז עליהם "נער ישראל ואוהבהו" (הושע יא,א), משום שהם בבחינת נער המתלמד ולכן הם חביבים לפניו.

(רבי שמחה-זיסל מקלם)

זהב בלבד

כל כלי בית עולמים, אם אין אפשרות לעשותם מזהב, עושים אותן מכסף. אפשר היה לחשוב שאף הכרובים כן. תלמוד לומר "אלוהי כסף לא תעשה לך" – אם אין עושים אותן של זהב, הרי הם כ'אלוהי כסף'.

(מכילתא)

נתינות חשובות

כשמדובר בחינוך הדור הצעיר, חינוך לתורה ולמעשים טובים, להקים ולקיים את מוסדות התורה, אין יוצאים ידי חובה בתשלומים קטנים, בתרומות פעוטות. הנתינות צריכות להיות חשובות, בעלות ערך רב – זהב דווקא.

(רבי מאיר שפירא מלובלין)

קירוב ואחווה

"ופניהם איש אל אחיו" (שמות כה,כ). הרב והתלמיד צריכים להיות בקירוב ובאחווה. כל פנימיותו של המלמד צריכה להיות מסורה ונתונה לטובת תלמידו. וגם התלמיד צריך למסור את כל פנימיותו אל רבו, שמלמדו תורה.

(ספר המאמרים תרפ"ז)

מחציות מקבילות

עשרת הדיברות כתובים על שני לוחות אבנים, מחצית אחת – מצוות שבין אדם למקום, ומחציתם השנייה – מצוות שבין אדם לחברו. ואמרה התורה "ופניהם איש אל אחיו", שהם מכוּונים זה לזה. אי-אפשר לקיים מצוות שבין אדם למקום בלי המצוות שבין אדם לחברו, וכן להפך.

(מלבי"ם)

לאן הפנים

"כיצד הכרובים עומדים? חד אמר פניהם איש אל אחיו וחד אמר פניהם לבית... כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום".

(בבא בתרא צט)

דאגה לזולת

כשיהודים עושים רצונו של מקום, "פניהם איש אל אחיו" – רצונו של יהודי לדאוג לאחיו ולזולתו ולא לעצמו ולביתו בלבד. אך כש"פניהם לבית" – כשאדם דואג לביתו ולעצמו בלבד, אין זה רצונו של מקום.

(פרדס יוסף)

  אמרת השבוע

יש מקום לכולם

ר' אברהם-יהודה ורטהיימר, מקים בית הכנסת 'בית הלל' בבני-ברק, חש היטב את הקשיים הכרוכים בהתרמה לצורכי ציבור, וכך אמר:

"יש שאדם תורם סכום גדול לצורכי ציבור, כגון להקמת בית כנסת, אך אין הוא מסכים שעוד בני-אדם ישתתפו עימו, מאחר שנהוג לקבוע 'לוח זיכרון' ובו חקוקים שמות התורמים, והלה אינו רוצה שליד שמו ייכתבו גם שמות אחרים, כי הוא סבור שבכך יקטן שמו.

"לכן בתרומת המשכן נאמר 'וייקחו לי', ורש"י מפרש 'לי – לשמי'. היינו שלא יופיעו כלל שמות נדבנים, אלא הכול יהיה 'לשמי', לשם ה'. ממילא יוכלו הכול לתרום, בלי להרגיש שהאחד מקטין את תרומתו של חברו".

  גאולהפדיה

שפע זהב וכסף

כַּסְפָּם וּזְהָבָם. בתיאורי הגאולה בדברי הנביאים מוזכר שפע הזהב והכסף שיזרום לארץ ישראל בזמן הגאולה: "כִּי לִי אִיִּים יְקַוּוּ, וָאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ בָּרִאשֹׁנָה, לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק, כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם" (ישעיה ס,ט). המפרשים נחלקו בפירוש המילים "כספם וזהבם איתם", אם הכוונה לכסף ולזהב של בני ישראל, שהגויים יביאו אותם מהארצות שבהן ישבו היהודים, או שהכוונה לרכוש של הגויים עצמם.

הרד"ק מביא את שני הפירושים: "כספם וזהבם איתם – אפשר 'כספם וזהבם' של ישראל, כלומר: עם כל ממונם יבואו, לא יניחו מממונם דבר בארצות הגולה. או אפשר: 'כספם וזהבם' של האומות". האברבנאל מקשה על הפירוש ש"כספם וזהבם" הכוונה לרכוש של היהודים: "בבוא עליהם צרה וצוקה וחבלי משיח, ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר במדבר העמים – איך יישאר בידיהם כספם וזהבם?! ועינינו רואות היום הזה בני הגלות שגורשו מארצם שהיו למשיסה ולבוזזים, ולא דבק בידם מאומה מן החרם". לכן הוא מפרש שהכוונה לרכוש של אומות העולם: "אומרו 'כספם וזהבם איתם', אין ראוי לפרשו על ישראל, אבל הוא חוזר אל האיים ואניות תרשיש, שזכר שיביאו כספם וזהבם איתם להקריב מנחה 'לשם ה' אלקיך ולקדוש ישראל כי פארך'".

הרבי מליובאוויטש הזכיר כמה וכמה פעמים את ההבטחה "כספם וזהבם איתם", ופירש אותה על הרכוש של בני ישראל (כמו בפירוש הראשון של הרד"ק). כך, למשל (ספר השיחות תשנ"ב עמ' 153): "תיכף ומיד ממש הולכים כל ישראל – 'ארו עם ענני שמיא' – יחד עם כל מעשינו ועבודתנו, יחד עם כל הרכושים הגשמיים ('כספם וזהבם איתם'), ביחד עם הבתי 'מקדש מעט', וכן הבתים הפרטיים. ממילא יֵלכו כולם ברצונם הטוב"...

שְׁעָרִים פְּתוּחִים. בהמשך הנביא אומר: "וּבָנוּ בְנֵי-נֵכָר חֹמֹתַיִךְ, וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ... וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה, לֹא יִסָּגֵרוּ. לְהָבִיא אֵלַיִךְ חֵיל גּוֹיִם, וּמַלְכֵיהֶם נְהוּגִים". הרד"ק מפרש את הפסוקים על ירושלים: "שערייך יהיו נפתחים תמיד, בלילה כמו ביום, כדי שייכנסו נושאי חיל הגויים אליך למנחה". האברבנאל מפרש: "תהיה ביאת הגויים לירושלים כל-כך מתמדת, עד שיהיו שערי ירושלים תמיד פתוחות יומם ולילה לא ייסגרו, להביא אליה חיל גויים. ומלכיהם שיבואו נהוגים – כי להיותם מארץ רחוקה לא ידעו הדרך ויצטרכו לתיירים שינהגו אותם".

הרבי אומר (שיחות קודש תש"מ, כרך ג, עמ' 1049): "לעתיד לבוא יראו בגלוי את המעלה של יהודים... יהודי יהיה מאיר, והוא יאיר את כל סביבתו, 'והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך'. יראו כיצד הגויים משרתים את היהודים: זה ירוץ להביא יהודים ("בנייך מרחוק יבואו ובנותייך על צד תאמנה"), זה ירוץ להביא מנחה, זה ילך להביא את 'כספם וזהבם' וכו'".

  מעשה שהיה

למה נתקע המפתח

"כעת אציג לפני הרבי חפץ נדיר ועתיק במיוחד", קרא הגרף בהתרגשות. "הוא שמור בכספת מיוחדת, והמפתח היחיד מצוי ברשותי בלבד"

שאלת הקיסר האוסטרו-הונגרי פרנץ-יוזף הפתיעה את הגרף גולחובסקי. זה היה באביב תרנ"ד (1894), כאשר נודעה הבשורה על דבר הסתלקותו של רבי מרדכי-שרגא פרידמן, אבי חסידות הוסיאטין (נסתלק בכ"ב באייר). "האם הכרת את הצדיק היהודי מהוסיאטין?", שאל הקיסר.

הגרף גולחובסקי היה מבעלי האחוזות הגדולות באוסטריה. באחוזותיו העסיק פועלים ובעלי מלאכה לרוב, ובהם יהודים רבים. בשל עושרו והשפעתו נבחר לציר ברייכסטאג – המועצה המלכותית באוסטריה – ומפעם לפעם בא לווינה לישיבות מדיניות עם הקיסר.

הידיעה על הסתלקותו של הצדיק התפרסמה בהבלטה בעיתונים, וכך הגיעה גם לידיעת הקיסר. תשובתו של גולחובסקי לשאלת הקיסר הייתה שלילית.

"ואני דווקא הכרתיו", הגיב ואמר פרנץ-יוזף. "פעם אחת נסעתי בכרכרתי ברחובות וינה, והבחנתי ביהודי הדור פנים היורד מעגלתו ועומד בצד כמו כולם. תואר פניו היה כשל איש אציל ומורם מעם. ביקשתי לברר מיהו אותו אדם מרשים, ונאמר לי שזה הצדיק מהעיירה הוסיאטין. דמות מרשימה כל-כך לא ראיתי מעולם!".

גולחובסקי חש אכזבה והחמצה על שלא השכיל להכיר את הצדיק. מייד עם שובו לביתו זימן כמה מידידיו היהודים וביקש מהם לקבוע לו ביקור בחצר הוסיאטין. כשנודע לו כי בנו של הצדיק, רבי ישראל פרידמן, ממלא את מקומו, ביקש להתקבל לפגישה עימו.

במועד שנקבע הופיע הגרף בחצר החסידית. הוא נפגש עם הרבי ושוחח עמו שעה ארוכה. כשיצא מחדרו הביע באוזני מלוויו את התפעלותו. חוכמתו ותבונתו של הרבי שבו את ליבו, ומאז החל לשלוח בקביעות אחת ממרכבותיו המפוארות, שתעמוד לרשות הרבי.

יהודי הוסיאטין ניצלו את השפעתו הרבה של הגרף בחצר הקיסר למען רווחתם של היהודים שחיו בחסותו.

כדרכם של בעלי האחוזות, ערך גולחובסקי מפעם לפעם חגיגות ענק ונשפי פאר. למסיבות הוזמנו מאות משתתפים, ובהם שרי מלוכה ומושלים מעיירות רבות. האורחים נהנו ממזון משובח וממשקאות יקרים שזרמו לשולחנות בשפע רב.

גם את הרבי ביקש גולחובסקי להזמין למסיבה ושיגר לבית הצדיק הזמנה אישית. רבי ישראל ביקש להסביר לגרף כי אין זה לכבודו להופיע במסיבות מסוג זה. במקום זאת הוחלט שהרבי יבוא לביקור באחד מימי החגיגה במעונו הפרטי של הגרף, בשעת בוקר מוקדמת, כאשר המולת הלילה כבר גוועה.

ביום המיועד הופיעה מרכבתו ההדורה של הגרף, והסיעה את הרבי אל האחוזה. בבואו, נתקבל בכבוד מלכים. לאחר ששוחחו בחום בירך הרבי את הגרף והתכונן לשוב לביתו. אך גולחובסקי שמח כל-כך על הביקור ועל הברכה, וחשב כיצד יוכל לכבד את הרבי.

הוא הזמין את הרבי לסיור באולמות ארמונו. משם המשיך אל חדר אוצרותיו, שבו נשמרו אבני חן יקרות וחפצים נדירים שרכש במסעותיו ברחבי העולם.

"כעת אציג חפץ נדיר ועתיק במיוחד, שלא חשפתיו לפני איש", קרא גולחובסקי בהתרגשות. "גם אוהביי הגדולים ביותר לא ראו אותו. הוא שמור בכספת מיוחדת, והמפתח היחיד מצוי ברשותי בלבד. הרבי ודאי ייהנה מיופיו המיוחד של פריט זה".

הגרף שלח את עוזרו הנאמן להביא את הפריט היקר. גם העוזר הזה ידע על החפץ הסודי שאיש לא ראה אותו, ובשמחה מיהר אל מרתף הבית. ביד רועדת אחז במפתח הכספת וניסה לסובב את המנעול, אך המפתח לא הסתובב.

העוזר חזר לאדונו וסיפר כי אינו מצליח לפתוח את הכספת. גולחובסקי נדהם, ביקש את סליחת הרבי וירד בעצמו למרתף לנסות לפתוח את התיבה. הוא ניסה שוב ושוב, ללא הועיל.

באין ברירה שב הגרף אל הרבי והתנצל על שעיכב אותו לשווא, ועל שנבצר ממנו להציג לפניו את החפץ המובחר והנדיר מכל אוצרותיו, דבר שלדבריו לא קרה לו מעולם.

"אינך צריך להצטער על כך כל עיקר", הרגיעו הרבי. הוא התעכב עימו עוד זמן מה ונפרד ממנו לשלום.

לאחר ששב הצדיק לביתו ניסה הגרף שוב לפתוח את הכספת, והפעם המפתח הסתובב בלי שום בעיה. הגרף התפלא מאוד על הדבר.

מקורביו היהודים של גולחובסקי היו סקרנים לדעת מהו אותו פריט נדיר השמור בכספת. בהזדמנות מתאימה שאלו את הגרף על כך.

"זו מתנה מיוחדת שקיבלתי לפני כמה שנים, כאשר ביקרתי את האפיפיור ברומא", נעתר גולחובסקי וסיפר. "במהלך ביקורי העניק לי האפיפיור צלב זהב עתיק ונדיר ביופיו. פריט זה הוא מהעתיקות החשובות ביותר בעולם. אני מצטער כל-כך שבדיוק בשעה שרציתי להראותו לצדיק, סירב מנעול הכספת להיפתח".

כעת הבינו החסידים כי מה' יצא הדבר, ומן השמיים שמרו את הצדיק מלעמוד במצב לא-נעים כל-כך...

(על-פי 'נר ישראל ריז'ין')

  רציתי לשאול

עם הרב אור זיו

שליח חב"ד בקטמון המושבה, ירושלים

היהדות מאמינה בבורא שאין לו דמות גוף. אם כן, מדוע מייחסים קדושה לחפצים?

קודם כול צריך להבהיר את משמעות המושג 'קדושה'. 'קדוש' פירושו מובדל. הקב"ה קדוש, כי הוא מובדל מן העולם ועומד למעלה עד אין-קץ ממושגיו ומגדריו. עם ישראל מכונה בתורה "גוֹי קָדוֹשׁ", כי הוא מובדל מהעמים האחרים, ויש לו תפקיד מיוחד בעולם.

אם כן, כשאומרים על דבר מה שהוא 'קדוש', הכוונה היא שהוא מרומם ומובדל משאר הדברים הקיימים בעולם. דבר זה יכול להיעשות אך ורק בכוחו של הקב"ה, המשרה את קדושתו על דברים מסוימים.

ובאמת זה פלא גדול שהקדושה האלוקית מתחברת עם מציאות פיזית, כי הקדושה כשהיא לעצמה מרוממת ומובדלת לחלוטין מכל גדר ומושג גשמיים.

אלא שזה הכוח המיוחד שנתן לנו הקב"ה במעמד הר סיני – שהמציאות הארצית והפיזית תוכל להתקדש ולהתרומם ממגבלותיה, וזאת על-ידי התורה והמצוות. לכן כשאנחנו עומדים לקיים מצווה אנו מברכים: "אשר קידשנו במצוותיו" – הבורא האין-סופי מקדש אותנו על-ידי המצוות שציוונו לעשות.

כשאנחנו מניחים תפילין – קדושת המצווה חלה על התפילין, והן נהפכות לחפץ קדוש. כשאנחנו כותבים ספר תורה או מזוזה – החפץ הפיזי מתרומם ומתקדש, ואנו צריכים לנהוג בו כבוד.

וגם גופו של יהודי, שבו קיים את מצוות הבורא במהלך חייו, התקדש והתעלה, ולכן צריך לנהוג בו כבוד אחרי מאה ועשרים שנות חייו, ולקבור אותו כדת וכדין.

מכאן היחס המיוחד שאנו רוחשים לחפצים המשמשים לעבודת הבורא. אנו מנשקים ספר תורה, תפילין, מזוזה. גם ספר קודש מקפידים להניח ישר ולא הפוך, ואם נפל, חלילה, מנשקים אותו בכבוד.

  פינת ההלכה ומנהג

שתיית קפה בבית הכנסת

שאלה: האם מותר להיכנס לבית כנסת כדי לשתות קפה המוגש שם?

תשובה: דיני קדושת בית הכנסת בשולחן ערוך מתחילים כך: "בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש, כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה, ואין אוכלים ושותים בהם... ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים...".

הרי שעקרונית אין מקום להיכנס לבית הכנסת לשם שתיית קפה בלבד. רק מי שלומד שם כל היום, בית המדרש נקרא 'ביתו', ואפשר להקל בעבורו לאכול ולשתות שם כדי שלא יתבטל מלימודו בינתיים. אף מי שלומד או מתפלל בבית הכנסת חלק מהיום, אבל באותה שעה זקוק הוא לשתייה זו, יש מקום להקל בזה.

דין זה חל גם על עזרת הנשים שבבית הכנסת, שיש בה קדושה, אלא שקדושת בית הכנסת גדולה ממנה, מפני ששם יש ארון וספר תורה, וכן מקיימים בו את מצוות קריאת שמע ותפילין וקריאת התורה, ומצוות לימוד התורה (שנשים פטורות מהן). ואם מתקיימים בעזרת הנשים מנייני תפילה בשעות מסוימות, או שגברים לומדים שם תורה, יש לה קדושת בית הכנסת לכל דבר ועניין.

רק בבתי כנסת שמקומם שכור לזמן קצוב, או בתי כנסת כאלה (בעיקר של קבוצות חסידיות מסוימות) שלפני חנוכת הבית שלהם עשו בהם תנאי, שאפשר לעשות שם סעודות מצווה ואף אכילה, שתייה ושינה לאורחים ולכל דכפין, ובדרך כלל מקפידים לקוראם בשם 'שטיבל' ולא 'בית הכנסת' – שם אין חשש להתיר את הכניסה לשם שתיית קפה בלבד. אבל גם שם אסורים שחוק והיתול וקלות ראש כמובן.

מקורות: מגילה כח. שו"ע או"ח סי' קנא ס"א, ונו"כ. פסקי תשובות שם ס"ק א, כא, וש"נ. שו"ת צמח צדק או"ח סי' כ ס"ב. משנת יוסף הל' ביהכ"נ סי' יט, אותיות א-ב.

  חיים יהודיים

'ועשו ארון' גרסת אברג'ל

"התעייפתי מישיבה של שעות רבות על הכיסא, ופניתי לעסוק בחומר, באבן. כך התחלתי לבנות ארונות קודש"

זה היה הרגע המרגש ביותר בעבודתו האמנותית של ר' אברהם אברג'ל, אמן ומעצב פנים של בתי כנסת וארונות קודש. הוא התבקש לבנות ארון קודש בעבור בית הכנסת 'בית דורשי' בכפר-סבא, והציע להם ארון מיוחד במינו שבנה בעבור מערת המכפלה, אבל בשל סיבות פוליטיות לא התאפשר להתקינו שם.

אחרי שסיים להציב את הארון בבית הכנסת, ניגשה אליו אישה מבוגרת וסיפרה לו שבית הכנסת קרוי על שם שני בניה, אחד מהם הוא אל"מ דרור-יצחק וינברג הי"ד, מח"ט חטיבת יהודה באוגדת איו"ש, הקצין הבכיר ביותר שנהרג בימי האינתיפאדה השנייה. זה היה לפני כעשרים שנה, במהלך פיגוע שביצעה חוליית מחבלים ב'ציר המתפללים' בעיר האבות. "הצטמררתי", משחזר אברג'ל. "תחילה חשבתי כי אך מקרה הוא שארון הקודש שבניתי בעבור מערת המכפלה הגיע לבית כנסת זה בכפר-סבא, והנה מתברר שהמקום קרוי על שמו של הקצין שמסר את נפשו על הגנת יהודים בדרכם לתפילה במערת המכפלה!".

בזכות קריאת ספרים

חייו של אברהם (63) נעים סביב בתי כנסת וארונות קודש. "אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר", הוא אומר בסיפוק. הוא מתגורר כיום בשכונת ארנונה בירושלים.

אברהם נולד בבאר-שבע, ועבר מסלול חיים של ילד ישראלי רגיל. "חיינו בדור אחר, נטול מסכים וטלפונים", הוא מספר ונאנח. "לכן חבריי ואני קראנו המון ספרים. בין השאר קראתי ספרים שרוממו אותי מהקרקע וגרמו לי להתעניין בתורה". בראשית שנות העשרים לחייו נמשך לתורת החסידות, הפך לחסיד ברסלב וקבע את מקום מגוריו בצפת. כעבור זמן עבר לירושלים.


בניית ארונות קודש. לחשוב מראש על כל הפרטים

שחזור במז'יבוז'

תמיד אהב לפסל וליצור דברים נאים ושימושיים. אחרי חתונתו למד את כתיבת סת"ם, ומהר מאוד החל לצייר מגילות ולעסוק בכתיבה אמנותית. "כעבור זמן התעייפתי מישיבה של שעות רבות על הכיסא, ופניתי לעסוק בחומר, באבן. כך התחלתי לבנות ארונות קודש".

קרוב למאה ארונות קודש עיצב ובנה במרוצת השנים. המיוחדים שבהם קבועים בכותל המערבי, בציון רשב"י במירון, ויש גם ארון קודש שלו במערת המכפלה, המתנייד על גלגלים.

אחת העבודות המרגשות שעשה, כדבריו, הייתה במז'יבוז', עיירתו של מייסד החסידות, הבעל-שם-טוב. "נתבקשתי לסייע בשחזור בית הכנסת של הבעש"ט", הוא מסביר. "עשינו תחקיר מקיף על תהליכי הבנייה של הימים ההם. דיברנו עם זקנים שהחזיקו בידם מידע על בית הכנסת. זו הייתה מלאכת מחשבת ממש".


שחזור במז'יבוז'. "מלאכת מחשבת ממש"

תמונות שחור-לבן

בימים אלה הוא עסוק בשחזור בית הכנסת 'תפארת ישראל' ברובע היהודי, שנהרס בכיבוש הירדני בתש"ח. "יש בידינו כעשרים תמונות בשחור-לבן של בית הכנסת המקורי. המבנה ככל הנראה נבנה ב-1870. יש פרטים שלא ברור לנו אם נעשו מאבן או מעץ, אבל אנחנו משתדלים לדייק ככל האפשר".

ויש לו תובנה שבה הוא משתף את הקוראים: "אני מתבונן בבתי הכנסת שנבנו בעבר ורואה חשיבה על כל המכלול. לעומת זה, בימינו בונים מבנה, ואז מתחילים לחשוב על מיקום ספרייה, סגנון תאורה ועוד. כשמתכננים בית כנסת צריך לחשוב מראש על כל הפרטים והשימושים, ובכלל זה התאורה, האקוסטיקה ועוד".


"לא רואה עצמי עושה משהו אחר". אברג'ל


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)