חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1884 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת יתרו, י"ט בשבט ה'תשפ"ג, (10/02/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1884 - כל המדורים ברצף
אין אגוזים בקצה הרחוב
יש חדש
הכול עובר דרך משה רבנו
מתן תורה
גם בתוך הערפל
ידיעת הבורא בגאולה
התעקשות של חתן
רציתי לשאול
כבוד להורה מנוכר
חיי יהדות ביישוב אקולוגי

מס' 1884, ערב שבת-קודש פרשת יתרו, י"ט בשבט ה'תשפ"ג (10.02.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

אין אגוזים בקצה הרחוב

לא נוח לאדם להסיק שאישים מכובדים משקרים לו ומוליכים אותו שולל. הוא אומר בליבו שאם צועקים חזק כל-כך, נראה שזו האמת

הבדיחה העממית מספרת על אדם שילדים שיחקו ליד ביתו והפריעו את מנוחתו. בניסיון לסלקם אמר להם שבקצה הרחוב מחלקים עכשיו אגוזים. הילדים רצו מייד לשם, וליד ביתו של האיש השתרר שקט. אבל במקום ליהנות מהשקט אמר האיש לעצמו: מחלקים שם אגוזים, כדאי שארוץ גם אני לשם.

זה בערך מה שמתרחש אצלנו בעת האחרונה. יוצרים תבהלה מנותקת לחלוטין מהמציאות, ואחר-כך נבהלים ממנה באמת. מאיימים בהרס הכלכלה, וכשאנשים שומעים שוב ושוב שהכלכלה תתמוטט, הם נבהלים ומתחילים למשוך את כספם.

אותו דבר קורה בתחום היהדות. שוב ושוב חוזרים על סיסמאות 'הכפייה הדתית הגוברת', 'אנחנו בדרך לאיראן', ואנשים מתחילים באמת להאמין שהנה עוד מעט יאלצו את כולם לחבוש שטריימלים. וזאת בשעה שהמציאות הפוכה לגמרי, לדאבון הלב. לא דיי שהמדינה אינה נעשית דתית יותר, אלא שבכל תחומי הסטטוס-קוו הישן מתחוללים נסיגה וכרסום בממדים רחבים.

נסיגה וכרסום

ראו מה קורה בעניין שמירת השבת. כמה קניונים ובתי עסק פתוחים בשבתות. כמה עובדים נאלצים לחלל את השבת, כדי לשמור על מקום עבודתם. כמה יוזמות של תחבורה ציבורית מתקיימות בשבת קודש. וכי זו 'הכפייה הדתית הגוברת'?

ומה קורה בתחום הנישואין? האם קשה יותר או קל יותר בימינו להתחתן שלא כדת משה וישראל? ובכלל, כל מה שמתחולל כיום בארץ בתחום המשפחה, האם זה הולך לכיוון 'איראן' או לכיוון השני?

כך בנושא הגיור, הכשרות, החמץ בפסח ועוד ועוד. כמעט בכל תחום יש נסיגה ביהדותה של המדינה לכיוונים חילוניים וליברליים. ועדיין מהלכים אימים על הציבור שהדת משתלטת על החיים!

זה כוחה של תעמולה, שכאשר חוזרים על סיסמאות השקר שוב ושוב, ומשמיעים אותן בקול רם ובביטחון, בני-האדם מתחילים באמת להאמין שמחלקים אגוזים בקצה הרחוב. כי לא נוח לאדם להסיק שאישים מכובדים ועיתונאים מוערכים משקרים לו ומוליכים אותו שולל. הוא אומר בליבו שאם צועקים חזק כל-כך, נראה שזו האמת.

לחזור להידברות שפויה

אבל מי שמבקש לברר את אמיתת הדברים, אינו נגרר אחר הסיסמאות אלא מבקש לברר את הדברים לאשורם. ואז הוא מגלה מהר מאוד את עוצמת השקרים והפחדות הסרק. ראינו זאת פעמים רבות בעת האחרונה: כאשר שואלים את המזדעקים על 'קץ הדמוקרטיה' איזה סעיף בדיוק יהפוך אותנו למדינה לא-דמוקרטית, הם מתחילים לגמגם ומדקלמים שוב ושוב את הסיסמאות הריקות.

באווירה כזאת של תעמולה שקרית והכרזות על 'קץ העולם' בלתי-אפשרי לנהל שיח רציני. הלוא יש כאן ציבור עצום, שזכה לרוב מכריע בבחירות האחרונות, והוא משוכנע בכל ליבו שחיוני לערוך תיקונים במערכת המשפט. וכי אי-אפשר לנהל עימו דיון רציני וענייני? וכי הגישה הנכונה היא להטיח בו האשמות שהוא מבקש 'לרסק' את מערכת המשפט ולהפוך את ישראל לדיקטטורה? האוּמנם כך מתנהלת דמוקרטיה, באיומים ובנאצות?

הבה נרגיע את הרוחות ונחזור להידברות שפויה בין חלקי העם, לטובת כולנו.


אין שם אגוזים. רק ססמאות ריקות, מנותקות מהמציאות

  יש חדש

יום השנה לרבנית

ביום שני, כ"ב בשבט, יחול יום השנה ה-35 להסתלקות הרבנית חיה-מושקא שניאורסון, רעייתו של הרבי מליובאוויטש. נשי חב"ד ברחבי העולם מקיימות בסמיכות ליום הזה אירועים מיוחדים לנשים, ומעלות על נס את דמותה של הרבנית, אצילות נפשה, צניעותה ומעשי החסד המיוחדים שלה. בניו-יורק מתקיים הכינוס העולמי של שלוּחוֹת חב"ד בעולם, בהשתתפות כשלושת-אלפים שלוּחוֹת.

תנו יד לבניין מקוואות

'מרכז מקוואות חב"ד', שעל-יד בית דין רבני חב"ד, מקיים 'שבוע שותפות', לגיוס משאבים להקמת מקוואות חדשים, שיפוץ מקוואות קיימים, החלפת מי גשמים ופיקוח על מאות מקוואות חב"ד ברחבי הארץ. בשנה האחרונה היה המרכז שותף בבניית שנים-עשר מקוואות חדשים ובמתן תמיכות לשדרוג שמונה אחרים. באתר של המרכז מוגש מידע עדכני על מפת מקוואות חב"ד בארץ, mikvaot.co.il. טל' 0777711150.

תניא לספריית שליט דובאי

בשבוע שעבר העניק הרב לוי דוכמן, רבה הראשי של דובאי, את ספר התניא ליו"ר הספרייה הלאומית של שליט דובאי. בטקס הביע יו"ר הספרייה עניין רב בספר התניא ובחסידות חב"ד.

  שלחן שבת

הכול עובר דרך משה רבנו

אחד החידושים העיקריים שהתחוללו במעמד הר סיני הוא ההתגלות של הקב"ה לעיני כל העם, והדיבור ישירות עם כל אחד ואחת מבני ישראל. קודם מתן תורה הדיבור היה עם משה, והוא נצטווה למסור את הדברים לבני ישראל – "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"; אבל במעמד הר סיני שמע כל יהודי את הדיברות ישירות מפי הגבורה.

הרמב"ם מדגיש (הלכות יסודי התורה תחילת פרק ח) שיסוד כל התורה הוא העובדה שמעמד הר סיני היה התגלות אלוקית לעם ישראל כולו, באופן ש"עינינו ראו ולא זר". על הפסוק "אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם" אומר רש"י: "יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחים לו, שמה שאחרים משיחים לו פעמים שליבו חלוק מלהאמין", ואילו על-ידי שהם עצמם ראו ושמעו את ההתגלות האלוקית, הדבר התאמת אצלם לגמרי.

אירוע חד-פעמי

בעקבות זאת עלול יהודי לטעון שאין הוא זקוק למשה רבנו, שיעמוד בינו ובין הקב"ה, כ'ממוצע המחבר', אלא הוא יודע בעצמו כיצד להתחבר עם הקב"ה, מכיוון שעמד בעצמו לרגלי הר סיני ועיניו ראו ואוזניו שמעו את דברי ה'!

אלא שמתן תורה היה אירוע חד־פעמי. אמנם יהודי נדרש לעורר בליבו בכל יום ויום את מעמד מתן תורה, וכפי שמבואר בפירוש הלשון "נותן התורה", לשון הווה, שיהודי נדרש להתבונן שבכל יום ויום הקב"ה נותן לו את התורה; אך אין זה באותו אופן שהיה במעמד הר סיני. לכן אחרי מתן תורה נקבע שהסדר הוא שכל העניינים צריכים לעבור דרך משה רבנו. הקב"ה מדבר עם משה, והוא צריך למסור את הדברים לבני ישראל.

חיזוק נבואת משה

יתרה מזו, הקב"ה הבהיר מייד שמתן תורה יפעל שני דברים: א) "בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ", ב) "וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם". היינו שמעמד הר סיני נועד גם לחזק את האמונה ש"משה אמת ותורתו אמת". נמצא שמתן תורה לא זו בלבד שאינו סותר את העברת הדברים על-ידי משה, אלא להפך, יש בו חיזוק ונתינת כוח שבכל הזמנים שאחרי מעמד הר סיני צריכים כל הדברים לעבור על-ידי משה רבנו.

וזו ההוראה שיש ללמוד ממתן תורה. אף-על-פי שבמעמד הר סיני הקב"ה עצמו דיבר אל כל בני ישראל, הרי אחר-כך ההנהגה היא שהכול עובר דרך משה רבנו.

כשמואל בדורו

כשם שבני ישראל נדרשו להאמין במשה ולדעת שדבריו הם דברי ה', כך צריכה להיות ההתייחסות למנהיגי ישראל שאחרי משה, כפי שהתורה מצווה (דברים יז,ט) "וּבָאתָ... אֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם". ואף אם "אינו כשאר שופטים שהיו לפניו – אתה צריך לשמוע לו" (רש"י שם). ועד שחז"ל אמרו (ראש השנה כה,ב) "יפתח בדורו כשמואל בדורו".

יהודי נדרש להאמין ש"מה הראשונים מסיני – אף אלו מסיני", ועד לכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, שכל זה ניתן למשה מסיני!

(תורת מנחם, כרך עא, עמ' 177)

  מן המעיין

מתן תורה

הגבלות כהכנות

במתן תורה היה גילוי נעלה של עצמותו יתברך, אך בהכנה למאורע זה היו גם הגבלות. כדי שגילוי העצמות ייקלט בפנימיות ועצמות הנפש ממש, יש צורך בהכנה מתאימה, ודווקא ההגבלות הן ההכנות הראויות.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

יסוד העבודה

החסידים הזקנים, בבואם להתקרב לעבודת ה', היו מקבלים עליהם בתחילה הגבלות שונות, כגון לוותר על כל דבר בענייני העולם שמשתוקקים אליו מאוד. הגבלות אלה הן תחילת ויסוד העבודה.

(ספר המאמרים תרפ"ו)

'עסקיו' של משה

"וירד משה מן ההר אל העם" (שמות יט,יד). רש"י מפרש: "מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו, אלא מן ההר – אל העם". ה'חוזה' מלובלין היה מתרעם על החסידים, המפריעים לו ומבטלים אותו מתלמודו. הצביע לפניו רבי דוד מללוב על דברי רש"י אלה ואמר: וכי אילו עסקים היו למשה מלבד התורה ועבודת ה'? מכאן, שבשביל צורכי ציבור יש להתבטל גם מעסקים אלה.

היסוד הוא 'אנוכי'

"אנוכי ה' אלוקיך... לא תחמוד" (שמות כ, ב-יד). עשרת הדיברות מתחילים במושג נעלה – האמונה באחדות ה', ומסתיימים בציוויים 'פשוטים' ביותר. ללמדך, יש להחדיר את ה'אנוכי'  גם ב'לא תרצח', 'לא תגנוב' וכו'. עלינו לקיים את המצוות השכליות מפני שהן ציוויי ה' יתברך, ולא מפני שהשכל מחייב זאת. כי אם נבסס את קיום המצוות על השכל וההיגיון – השכל עלול לערבב את הדברים עד שעבירה תיחשב למצווה.

(הרבי מליובאוויטש)

קול ה' בקולו של משה

"משה ידבר והאלוקים יעננו בקול" (שמות יט,יט). הגמרא (ברכות מה,ב) מסבירה: "מה תלמוד לומר בקול? – בקולו של משה". כי השכינה הייתה מדברת מתוך גרונו של משה, ונמצא שקול ה' היה קולו של משה.

(רבי יהושע מקוטנה)

בכוח העם יחדיו

"ויענו כל העם יחדיו... כל אשר דיבר ה' נעשה" (שמות יט,ח). רק בכוח של "כל העם יחדיו" אפשר לקיים את כל התורה כולה. כי יש מצוות רבות התלויות ברבים, בציבור, ואי-אפשר לקיימן ביחיד.

(הגאון מווילנה)

מזל שענו יחדיו

לאושרנו השיבו כל בני ישראל בשעת מתן תורה ואמרו "יחדיו", כולם בבת אחת. שכן אילו היו משיבים כל אחד בנפרד, היה האחד אומר את היפוכם של דברי השני. אם שמעון היה שומע את ראובן אומר 'נעשה', היה קם בהפגנתיות ומכריז שאינו מסכים: "לא נעשה!", כרגיל אצלנו.

(דרשות אל עמי)

  אמרת השבוע

גם בתוך הערפל

יהודי שסבל צרות רבות והיה שרוי בקשיים עצומים, שדכדכו את נפשו, בא לשולחנו של רבי שמואל ויינברג, בעל 'דברי שמואל', מסלונים. הצדיק חש את מצוקתו, ובמהלך עריכת השולחן אמר:

"על מעמד הר סיני נאמר 'וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹקִים'. במצבי קושי יש כמה סוגים. יש 'חושך', שאין רואים את הדרך. חמור מזה הוא מצב של 'ענן', המכסה הכול. והמצב הקשה ביותר הוא 'ערפל', שבו גם פנס לא יועיל.

"אומרת התורה שגם במצב הקשה ביותר, במצב ה'ערפל', בהסתרה שבתוך ההסתרה – 'שם האלוקים'; הקב"ה נמצא עם היהודי ומחלץ אותו מצרתו".

  גאולהפדיה

ידיעת הבורא בגאולה

יְדִיעַת הָאֻמּוֹת. בסיום ספרו הרמב"ם מתאר את דמות העולם בימות המשיח: "לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד". הפירוש הפשוט של הדברים הוא, שבימות המשיח יסיר הקב"ה את כל המניעות וההפרעות הקיימות בימינו, והעולם יהיה מלא שפע רב, עד שבני-האדם לא יידעו עוד מחסור ומצוקה, ואז יוכלו להתמסר לידיעת ה'.

ואולם כשמתבוננים בדברי הרמב"ם ביתר עיון, מגלים הבחנות מעניינות בין כמה וכמה סוגים של ידיעת ה' שיהיו בימות המשיח (ראו בהרחבה בלקוטי שיחות, כרך כז, עמ' 237 ואילך). תחילה הרמב"ם אומר: "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד". ב"כל העולם" נכללים גם לא-יהודים. כאן הרמב"ם מחדש שבימות המשיח גם גויים יעסקו בידיעת ה'. האיסור שחל על גויים ללמוד תורה הוא רק בעניינים הנוגעים למצוות ששייכות לעם ישראל, אך עניינים בתורה שנוגעים לשבע מצוות בני נח, גם הגויים צריכים ללמוד. הגמרא (סנהדרין נט,א) אף אומרת, שגוי העוסק בחלקים אלו של התורה, הרי הוא "ככוהן גדול". ומכיוון שהאמונה בה' היא ממצוות בני נח, גם הגויים צריכים לדעת את ה', ובימות המשיח יעסקו בזה גם כל הגויים.

יְדִיעַת יִשְׂרָאֵל. בהמשך הרמב"ם מבחין בין "כל העולם" ובין עם ישראל. אחרי שהוא אומר שכל העולם יעסוק בידיעת ה', הוא מוסיף: "ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם". זו מעלה מיוחדת שתהיה בעם ישראל, ויש בה שלוש דרגות:

"חכמים גדולים" פירושו, שהחכמה תתרכז אז בידי עם ישראל. כידוע, התורה היא מקור כל החוכמות, וגדולי התורה האמיתיים ידעו מתוך התורה את כל חוכמות העולם. אלא שכיום חוכמות העולם נתונות בעיקר בידי לא-יהודים, ולא תמיד ניכר הקשר שלהן עם התורה. בימות המשיח יחזרו כל החוכמות למקורן, ויהיה ברור לגמרי שמקור כל חוכמות העולם הוא בתורה.

"יודעים דברים הסתומים" – זו ידיעת 'מעשה בראשית'. אלה סודות הבריאה שהרמב"ם מתאר בתחילת ספרו (הלכות יסודי התורה פרק ד, הלכה י), ובימות המשיח יתגלו לעם ישראל.

"ישיגו דעת בוראם" – זוהי הדרגה העליונה ביותר של הידיעה – 'מעשה מרכבה', סודות המרכבה האלוקית. על הדברים האלה נאמר שאין מלמדים אותם אפילו ביחידות, ורק אם מישהו "חכם ומבין מדעתו, מוסרין לו ראשי הפרקים" (רמב"ם שם הלכה יא). אבל בימות המשיח יתעלו היהודים לדרגה עליונה כל-כך, שכולם "ישיגו דעת בוראם".

וכאן הרמב"ם מוסיף שלוש מילים: "כפי כוח האדם". מאחר שזו דעת הבורא, לא ייתכן שנברא יבין את דעת בוראו אלא כפי מגבלותיו של הנברא. לכן ההבנה של 'דעת בוראם' תהיה 'כפי כוח האדם' – במידה השלמה ביותר האפשרית לאדם נברא. וכך תימלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

  מעשה שהיה

התעקשות של חתן

"תן לו עשרת-אלפים, עשרים אלף דולר!", העלה האיש מניו-יורק את ההצעה. "אני מוכן לתת לו כל סכום שירצה, ובלבד שישחרר אותך לשיר בחתונה שלי"

"איזו טעות עשיתי!", מלמל לעצמו הזמר החסידי ר' שלמה-שמחה סופרין, המתגורר כיום בפלורידה, כשבדק ביומנו אם הוא פנוי להופיע בחתונה המכובדת הצפויה להיערך בניו-יורק.

זה היה בשנת תשע"ה (2015). שלמה-שמחה התגורר אז בטורונטו שבקנדה. מדי שנה היה תורם כמה הופעות לחתונות של מעוטי יכולת, שפנו אליו במסגרת ארגון חסד בעיר. בחורף באותה שנה התקשר אליו חתן ממשפחה דלת אמצעים, וביקשו לשיר בחתונתו, הצפויה להתקיים בעוד כמה חודשים.

הזמר בדק ביומנו, ראה שהתאריך פנוי ונענה בחיוב. "היומן שבו אני משתמש הוא לוח שנה לועזי, ובדרך כלל אני מציין בו את התאריכים העבריים", מספר ר' שלמה-שמחה ל'שיחת השבוע'. "משום מה לא סימנתי בלוח באותה שנה את יום ל"ג בעומר, וכך נעניתי לבקשתו של החתן, בלי להיות מודע שבעצם מדובר בל"ג בעומר".

עברו הימים והוא קיבל פנייה מיהודי אמיד, לבוא לניו-יורק, לחתונת אחד מילדיו, שעתידה להיערך ב...ל"ג בעומר. רק אז קלט ר' שלמה-שמחה את הטעות שעשה.

"אמנם אני תורם בחפץ לב הופעות למעוטי יכולת, אבל לא במועדים מבוקשים, כמו ל"ג בעומר", מסביר הזמר. "אילו הייתי מודע לעובדה שמדובר בל"ג בעומר, ברור שלא הייתי מסכים להופיע בחתונה זו, בהתנדבות".

הוא התקשר לחתן, הסביר לו את הטעות שאירעה וביקשו לשחררו מלהופיע בחתונתו. ואולם החתן לא הסכים לוותר עליו.

ר' שלמה-שמחה התקשר ליהודי האמיד מניו-יורק וסיפר לו על התסבוכת שנוצרה. "אין בעיה", אמר אותו יהודי, "אשלם את מלוא העלות של זמר אחר, שיבוא לשמח את החתן הזה בחתונתו".

ההצעה הועברה לחתן, אך הוא בשלו: "אני רוצה רק אותך בחתונתי", אמר.

ר' שלמה-שמחה עדכן את המזמין מניו-יורק בתשובה השלילית, והאיש הגיב ואמר: "אמור לחתן שאני מוכן לתת לו שלושת-אלפים דולר נוספים על מלוא העלות של זמר אחר, בתמורה להסכמתו לוותר עליך".

ואולם החתן דחה את ההצעה.

"תן לו עשרת-אלפים דולר. תן לו אפילו עשרים אלף דולר!", העלה האיש מניו-יורק את ההצעה. "אני מוכן לתת לו כל סכום שירצה, ובלבד שישחרר אותך לבוא לשיר בחתונה שלי".

הזמר היה בטוח שהצעה נדיבה כזאת תתקבל בשמחה. הלוא זו משפחה מעוטת יכולת, וכאן נקרית לפניה הזדמנות פז לממן את כל הוצאות החתונה ועוד להישאר עם עודף נאה. אך המענה נותר שלילי. החתן לא הסכים לוותר על שירתו בשום מחיר שבעולם.

הדבר עורר פליאה גדולה בליבו של הזמר. מדוע הוא מסרב? שאל את עצמו. הוא הכיר את משפחת החתן, אנשים צנועים ועדיני נפש, רחוקים מאוד ממידת העקשנות. מדוע החתן מתעקש כל-כך על שירתו בחתונתו? ולמה הוא דוחה סכום כסף מכובד כל-כך, שייתן לו בסיס כלכלי לקראת חייו החדשים?

הוא החליט לבדוק את העניין. "מדוע אתה מתעקש כל-כך?", שאל את החתן. "וכי לא תוכל למצוא זמר חתונות אחר?".

שתיקה השתררה מעברו השני של קו הטלפון. כעבור דקה של דומייה פתח החתן ואמר: "אבי עבר תאונה קשה לפני כמה שנים, ומאז הוא נזקק לעזרה יום-יומית. גם פרנסת המשפחה נשברה. מי שלקחה עליה את כל העניינים הרפואיים, את הסיעוד של אבי ואת עול פרנסת המשפחה, היא אימי שתחיה.

"אימי מוסרת את נפשה יום ולילה למען אבי ולמען בני המשפחה", המשיך החתן וסיפר בקול רועד. "מעולם לא ביקשה דבר לעצמה. כל חייה נתונים למען הזולת בלבד.

"כאשר באתי בקשרי השידוכים ושוחחתי עם אימי על החתונה, אמרה אימי: 'כמה יפה יהיה אם ר' שלמה-שמחה ישיר וישַמֵח בחתונה'.

"הבנתי מדבריה שהיא אוהבת את שירתך ונהנית ממנה. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי ששמעתי ממנה רמז למשאלה קטנה לעצמה.

"לכן פניתי אליך וביקשתי ממך לשיר בחתונתי. זו ההזדמנות שלי למלא את משאלתה של אימי. מול ההצעות הכספיות הנדיבות אני מעמיד לנגד עיניי את כל חייה של אימי, הרצופים התמסרות והקרבה. את הזכות הזאת של כיבוד אם לא אמכור בעד שום הון שבעולם. לכן חשוב לי כל-כך שתשתתף בשמחתי, כדי שאוכל לשמח את אימי".

דבריו של החתן השאירו את ר' שלמה-שמחה פעור פה. דמעות של התרגשות נקוו בעיניו. "אבוא לחתונתך ואעשה הכול לשמח את אימך", אמר לחתן.

בל"ג בעומר בא ר' שלמה-שמחה בהתרגשות לחתונה. "אחרי ששמעתי את סיפורו של החתן", הוא מספר, "שרתי בחתונה מכל הלב והנשמה. זו הייתה שמחה יהודית מרוממת, מתוך ידיעה שעומד להיבנות כאן בית על יסודות נאמנים ביותר. ומי יודע אם לא הצטרפו לשירה גם מלאכי מרום, שליוו בשירתם השמימית את הבן המכבד את הוריו באהבה אין-קץ".

  רציתי לשאול

עם הרב יוסף-יצחק ביסטריצקי

מנהל בית חב"ד להבים

גדלתי בבית שבו ההורים הם חברים של הילדים. למה היהדות מחייבת דיסטנס?

יחסים ידידותיים ופתוחים בין הורים לילדים הם דבר נכון ונפלא, אבל אין להתבלבל בינם ובין יחסי חברות. חברים צריך הילד למצוא בקרב בני גילו, ואילו ההורים צריכים להיות הורים ולא חברים.

התורה מצווה אותנו שתי מצוות כלפי ההורים – כבוד ויראה. מזה עצמו אנחנו למדים שנדרש דיסטנס מסוים בין הילדים להוריהם, והוא חשוב כדי שההורים יהיו דמויות סמכותיות בחיי הילדים.

תפקידם של הורים לחנך את הילד, להציב לו גבולות ולשמש לו משענת בעיתות מצוקה. לשם כך הם נדרשים להיות בעלי סמכות כלפי הילדים ולא חברים שלהם. אין זה סותר פיתוח קשר חם ואוהב עם הילדים, ומתן תחושה שהם יכולים ומוזמנים לשתף את ההורים בכל פרט בחייהם.

אם ההורים יהיו חברים של ילדיהם, יתקשו שלא להיגרר לתוך דילמות וסערות בחייהם, ולא יוכלו לעזור להם מבחוץ, להתוות להם את הדרך הנכונה, וגם לתת לילדים כוחות להתרומם מהקשיים. בלי הדיסטנס, הילדים יתקשו לראות בהורים מודל לחיקוי, וממילא דרכם תהיה מבולבלת יותר.

הנה דוגמה: ילד יכול לדבר עם חבריו על חולשותיהם של מוריו, אבל אם ההורים יהיו שותפים לשיח כזה, איך יהיה אפשר לצפות שהילד יעריך ויכבד את מוריו? ההורים צריכים להקשיב לתלונותיו של הילד על מוריו, ועם זה לשמור על כבודם.

זאת ועוד: ביחסי חברות בין הורים לילדים נוצרים מצבים שההורים משתפים את ילדיהם בדאגותיהם, כשם שמשתפים חבר. זו טעות. הילד אינו אמור להיות המשענת של ההורים, אלא להפך, הם צריכים להיות המשענת שלו.

  פינת ההלכה ומנהג

כבוד להורה מנוכר

שאלה: האם יש חובה לכבד אבא או אימא שהתנכרו לילדיהם בילדותם, והטילו את כל עול גידולם על ההורה השני?

תשובה: בספר דברים (ה,טז) נאמר: "כבד את אביך ואת אימך כאשר ציווך ה' אלוקיך". ציווי זה בא להוסיף על הראוי והטבעי בעולם, שההורים דואגים לילדיהם, וממילא הילדים אמורים לכבדם.

הלוא כשנצטוו ישראל במעמד הר סיני לכבד את ההורים אכלו כולם מן, שניתן מן השמיים, וגם מלבושיהם גדלו עימהם, והילדים לא נזקקו להורים כדי שיהיה להם מזון ולבוש. ובכל-זאת נצטוו בכיבוד ההורים, שהביאו אותם לעולם, כמאמר חז"ל: "שלושה שותפין הן באדם, אביו ואימו והקדוש-ברוך-הוא. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אימו, אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני".

מזה אנו למדים, שגם כאשר הילדים לא נהנו מסיוע ההורים, עדיין מצווה לכבדם, והוקש כבודם לכבוד המקום, שיש לכבדו שלא על-מנת לקבל פרס.

ואכן, במצוות כיבוד אב ואם יש שני גדרים: א) מצווה שכלית שבין אדם לחברו (מפני הכרת הטוב, שהם הביאוהו לעולם וטיפלו בו, או כדברי הירושלמי שזו 'פריעת חוב'). ב) מצווה שבין אדם למקום, שמכיוון שהם משתתפים ביצירתו, עם הכוח האלוקי האין-סופי של ההולדה, שמאיר ומתייחד עימהם, הרי זה "כבוד הא-ל" לכבדם.

לכן גם אם האב או האם התנכרו לילדים ולא השתתפו בגידולם אין זה פוטר את הילדים ממצוות כיבוד אב ואם. כמו-כן, אחרי מאה ועשרים של ההורים האלה חייבים ילדיהם בכל דיני האבלות המוטלים על בנים ובנות שאביהם או אימם הלכו לעולמם.

מקורות: קידושין ל, סע"ב. ירושלמי פאה פ"א ה"א (בדפוס ווילנא: דף ג, סע"ב). ראב"ע (שמות כ,א) ורמב"ן (שמות כ,יג). ספר החינוך מצווה לג. כתב סופר פרשת קדושים ופרשת ואתחנן. לקוטי שיחות, כרך לו, עמ' 90 ואילך.

  חיים יהודיים

חיי יהדות ביישוב אקולוגי

"השתתפתי בהרצאה שמסר גורו בודהיסטי, לבוש גלימה כתומה. הוא דיבר על רעיון האחדות, והזכיר את הפסוק 'שמע ישראל' שהיהודים אומרים"

"סליחה שאני שואלת, אבל בעת האחרונה מישהו משליך כלים חד-פעמיים לפח המרכזי, בעיקר בימי ראשון. האם ידוע לך מי עושה זאת?". שיחת הטלפון שבה הוצגה השאלה יכולה הייתה להתקיים רק ביישוב כְּלִיל שבגליל. השואלת הייתה מנהלת הקהילה, והיא התקשרה אל ר' יוחאי דאהן (39), מנהל בית חב"ד האקולוגי ביישוב.

"הסברתי לה שאם חשדה בנו, הרי שטעתה בכתובת", מחייך ר' יוחאי. "להפך, בשבת אנחנו מקפידים להשתמש במערכת כלים נאה, לכבודה של השבת, ולא בכלים חד-פעמיים".

בלי מכשירי חשמל

כליל הוא יישוב שתושביו בחרו להתנהל מתוך הינתקות מהטכנולוגיה. היישוב הוקם לפני יותר מארבעים שנה, בידי אנשים שהתאגדו סביב הרצון לחיות באווירה אקולוגית. הם לא התחברו לרשת החשמל הארצית, אלא נשענו על ייצור חשמל סולארי. רוב הפסולת והמים של היישוב עוברים מחזוּר. רבים מהאנשים האלה הם אנשי רוח ואמנים, שחיפשו את השלווה בטבע. ביישוב הזה גדל יוחאי הצעיר.

"בעבר כמעט לא היו מכשירי חשמל ביישוב. התושבים נעזרו במכשירים הפועלים באמצעות גז ויובאו ביבוא אישי", מספר ר' יוחאי. "כיום יש אפשרות להפיק כמות גדולה יותר של חשמל סולארי, ובד-בבד יש מכשירי חשמל בעלי צריכה מצומצמת, וכך יש יותר מכשירי חשמל ביישוב".

חזרנו הביתה

הוריו היו אמנים. אביו עסק לפרנסתו בציור ופיסול, ציוריו התנוססו בתערוכות גדולות והוא זכה בפרסים מכובדים. אימו עסקה במוזיקה. שניהם עברו ליישוב עם הקמתו. "כבר כילד התחברתי לטבע", משתף ר' יוחאי. "למדתי בבית ספר ממלכתי-דתי, שאולי תרם משהו לידיעותיי ולחיבור ליהדות בהמשך הדרך, אבל באותן שנים לא כל-כך הרגשתי זאת. ואולם תמיד היה בי חיפוש אחר הממד הרוחני".

השינוי בחייו התרחש במזרח הרחוק דווקא, במקום הרחוק ביותר מיהדות: "השתתפתי בהרצאה שמסר גורו בודהיסטי, לבוש גלימה כתומה. הוא דיבר על רעיון האחדות, והזכיר את הפסוק 'שמע ישראל' שהיהודים אומרים. צמרמורת חלפה בכל גופי".

בנקודה זו החלה התקרבותו ליהדות, עד שהחל להניח תפילין, לשמור כשרות ושבת, לחבוש כיפה, לגדל זקן וללמוד תורה. בשובו לארץ נכנס ללמוד בישיבת חב"ד ברמת אביב, ולימים זכה להקים בית בישראל עם רעייתו, ילידת קיבוץ, בעלת רקע דומה. הם התיישבו בעיר צפת וכעבור כמה שנים החליטו לצאת לשליחות ליישוב ילדותו – כליל. "אמרנו לתושבים שחזרנו הביתה וקיבלו אותנו בשמחה", מספר ר' יוחאי. "קבענו חברותות בלימוד, הזמנו אנשים לסעודות שבת והפעילות התרחבה".


גילה את היהדות במזרח הרחוק. דאהן

לנפץ דעות קדומות

האתגרים ביישוב הזה ייחודיים לאופיו. "אירוח בשבתות, למשל, מבוסס על מזון צמחוני", הוא מחייך. "אנחנו צריכים מערכת כלים גדולה, ואחר-כך להדיח אותם. עד שאתה מצליח לשכנע יהודי לבוא למניין בשבת, ולצעוד ברגל מרחק רב בחושך, שהרי אין כאן תאורת רחוב, הוא עלול לגלות בסוף שאין מניין, וכבר לא יבוא שנית".

הוא ורעייתו הקימו שורת מיזמים ברוח היישוב הייחודי. אחד מהם הוא חווה אקולוגית הנושאת את השם 'אהבת הבריות', שבה נערכים סיורים בשאיפה לחבר אנשים אל הטבע ולנפץ דעות קדומות על היהדות. בימים האלה הם עומדים בפתח מיזם חדש – שבת בטבע. "זה קונספט שבו אנו מארחים אנשים לשבת, בתוך אוהלים, עם סעודות שבת משותפות, בדגש על החיבור לטבע", הוא מסביר. "אנחנו מנסים לתעל את אווירת היישוב שלנו להתעלות רוחנית".


חיבור לטבע.
אירוח בשבתות מבוסס על מזון צמחוני


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)