חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1880 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת שמות, כ' בטבת ה'תשפ"ג, (13/01/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1880 - כל המדורים ברצף
הילדים הם העתיד שלנו
יש חדש
סכנה ונס בדרך למצרים
כבד פה
לדקדק בכל מילה
הסימנים והקשיים
תשובה מוכנה מראש
רציתי לשאול
ירקות ללא חשש שביעית
התורה ככלי ריפוי לנפגעי טרור

מס' 1880, ערב שבת-קודש פרשת שמות, כ' בטבת ה'תשפ"ג (13.01.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

הילדים הם העתיד שלנו

המשימה החשובה והמרכזית בימינו היא להתמודד עם התהליכים המביאים לידי הצטמצמות העם, על-ידי חינוך יהודי וילודה יהודית

העם היהודי תמיד היה עם קטן. משה רבנו אומר לבני ישראל: "כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים". ובכל-זאת שמונים השנים האחרונות פגעו קשה בגודלו של עם ישראל. תחילה השואה האיומה, שגדעה שליש מעמנו, ואחר-כך ההתבוללות הגואה, שהביאה אף היא לידי אובדן של מיליוני יהודים.

כל מי שעתידו של העם היהודי חשוב לו מבין כי המשימה החשובה והמרכזית בימינו היא להתמודד עם התהליכים המביאים לידי הצטמצמות העם. בראש ובראשונה חינוך יהודי, שיעניק לדור הצעיר משמעות לזהותו היהודית, והבנת הצורך החיוני להקים משפחה עם בן/בת זוג יהודים.

בד בבד שומה עלינו לעשות הכול להגדלת הילודה היהודית. הדבר הזה היה ברור לגמרי לקברניטי המדינה עם הקמתה. הם הבינו כי לצד העלאת יהודים מהתפוצות, הדרך הבטוחה להגדיל את בני העם היא על-ידי עידוד ילודה. הילדים שייוולדו לא יזדקקו לסל קליטה ולאולפן ללימוד השפה, ויתרמו בבגרותם מיכולותיהם ומכישוריהם לבניין העם והארץ.

מתחנכים לתרום

למרבה הצער גברה ידם של מי שעינם הייתה צרה במשפחות ברוכות ילדים. העידוד נעלם, ובמקומו השתלטה תפיסה כי ילדים עומדים למכשול בהגשמת השאיפות האישיות, ולכן ראוי לצמצם את מספר הילדים במשפחה.

מעבר לפגיעה שתפיסה זו גורמת לעם היהודי כולו, היא שגויה גם ברמה המשפחתית הפרטית. אכן, נדרשת השקעה גדולה יותר במשפחה ברוכת ילדים, הן מבחינה כלכלית הן מבחינת תשומת הלב וההתמסרות של ההורים. אבל בסופו של דבר ההשקעה הזאת משתלמת ונושאת תשואה גבוהה.

ילדים הגדלים במשפחה גדולה מתחנכים כדבר טבעי ומובן מאליו להושיט יד, לתרום ולעזור. החינוך הזה, שהוטמע בהם בילדותם, יבוא לידי ביטוי גם בבגרותם. הם יתנדבו, ייחלצו לעזרת הזולת, וגם בביתם הפרטי לא יצפו שמישהו ישרת אותם.

כוחה של המשפחה הגדולה בא לידי ביטוי בולט בשעה שמישהו מבני המשפחה נזקק לעזרה. כאן רואים את המשפחה כולה מתגייסת ועומדת לימינו, כשכל אחד ואחת תורמים מיכולותיהם, מכישוריהם וממשאביהם. וגם כשההורים נזקקים לעזרה, יש תמיד מי שיירתם למענם.

ילד מביא ברכה

יש המוטרדים מהעלות הכלכלית של משפחה גדולה. חכמינו אמרו שכאשר נולד תינוק, פרנסתו נולדת עימו. אנו מאמינים שכל ילד מביא עימו ברכה, ולפעמים דווקא התינוק החדש פותח למשפחה שערי ברכה ושפע. בברכת המזון אנחנו אומרים שהבורא "זן את העולם כולו". ודאי שבכוחו לספק מזון לעוד ילד יהודי.

פרשת השבוע מספרת על ההתמודדות של בני ישראל עם גזירות פרעה. דווקא בשעה הקשה הזאת הוסיף העם לגדול ולהתעצם – "וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד-מְאֹד". המצרים ניסו לצמצם את העם, אבל "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ – כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ". התורה מעלה על נס את דמותן של שתי המיילדות העבריות, שפרה ופועה, שטיפלו בתינוקות באהבה והגנו על חייהם מתוך מסירות נפש. אלה דמויות המופת העומדות לנגד עינינו גם בהתמודדות עם אתגרי ימינו.


תשואה גבוהה. השקעה משתלמת למשפחה ולעם

  יש חדש

הילולת בעל התניא

ביום שלישי, כ"ד בטבת, יצוין יום ההילולא של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן ערוך, שנסתלק בשנת תקע"ג (1812). זה יום זכאי להתחבר לאורו, על-ידי לימוד פרק משניות המתחיל באחת מאותיות שמו, לימוד לפחות סעיף בשולחן ערוך שלו, פרק בספר התניא, ונתינת צדקה למוסדות העוסקים בהנחלת תורתו.

התכנסות הצאצאים

במוצאי שבת זו תתקיים ההתוועדות וסעודת מלווה מלכה השנתית של משפחת צאצאי רבנו הזקן. ההתוועדות תהיה באולמי גוטניק (רח' בית הדפוס 12) בירושלים, בשעה 8 בערב. תכנית מיוחדת לנשים.

מסע לרבי לי' בשבט

לקראת י' בשבט, יום הילולת אדמו"ר הריי"צ, ויום קבלת הנשיאות על-ידי חתנו הרבי, כמה בתי חב"ד בישראל מארגנים מסע שיכלול ביקור במוסדות המרכזיים של חב"ד בברוקלין ושהייה הכוללת 'שבת של התעלות' סמוך לאוהל הרבי. פרטים והרשמה בווטסאפ 0546506770.

שבת שירה עם חב"ד

לכבוד "שנת הקהל" בתי חב"ד מקיימים שבת עם חב"ד במלון נוף כנרת, טבריה, בשבת פרשת בשלח, י"ב-י"ג בשבט (3-4 בפברואר). שבת חווייתית מיוחדת, סעודות שבת עשירות, עונג שבת, התוועדויות, ניגונים וסיפורים. פרטים והרשמה  בטל' 086233197.

  שלחן שבת

סכנה ונס בדרך למצרים

פרשתנו מספרת על מה שאירע למשה בדרכו למצרים, בשליחות ה' לגאול את בני ישראל: "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" (שמות ד,כד). רש"י מסביר שנענש במוות על שלא מל את אליעזר בנו בהיותו בן שמונה ימים. ציפורה מיהרה למול את בנה והצילה את משה.

לכאורה, אין זה מובן. הלוא הקב"ה שלח את משה לגאול את בני ישראל. אם ייהרג, לא תתבצע השליחות! וגם מה באה התורה ללמדנו בסיפור הזה, שלכאורה עוסק בגנותו של משה?

המלאך ממוקד

רש"י מסביר שמי שביקש להרוג את משה היה מלאך ה'. מלאך נברא לביצוע משימה מסוימת, ואין הוא מתחשב בשיקולים אחרים אלא כל-כולו ממוקד בהשלמת המשימה שהוטלה עליו. וכך ביקש המלאך להרוג את משה, אף שהקב"ה שלחו לגאול את ישראל ממצרים.

ועדיין צריך להבין: אילו היה המלאך הורג את משה, חלילה, כיצד הייתה מתמלאת שליחות הקב"ה? רש"י רומז את התשובה באזכור שמו של רבי יוסי, שמסביר כי משה נמנע מלמול את בנו מתוך חשש שהדבר יעכב את השליחות. רבי יוסי הוא גם זה שאמר (מובא ברש"י ד,יד) שעל סירובו של משה למינויו לגואל נענש בלקיחת הכהונה ממנו ובהעברתה לאהרון אחיו. אם כן, לשיטתו אפשר לומר שגם השליחות הזאת תתבצע על-ידי אדם אחר.

הקב"ה אינו משנה

עתה נשאלת שאלה הפוכה: אם שליחותו של הקב"ה הייתה מתבצעת בכל מקרה, הלוא אפשר לומר שהקב"ה הוא ש"ביקש להמיתו" ולא המלאך, ומדוע נזקק רש"י לפרש שזה היה מלאך?

ההסבר טמון בפרשת העקידה. לאחר שהקב"ה עצר את אברהם מלפגוע ביצחק, שאל אברהם כיצד אמר לו הקב"ה דברים סותרים, תחילה הבטיח "כי ביצחק ייקרא לך זרע", אחר-כך הורה לו "קח נא את בנך", ועכשיו "אל תשלח ידך אל הנער". הקב"ה השיב לו: "מוצא שפתיי לא אשנה". הקב"ה איננו משנה את דבריו. "לא אמרתי שחטהו, אלא העלהו". מכאן שאילו היה משה צריך להיענש – מלאך היה עושה זאת ולא הקב"ה.

לעולם לא אבוד

מסיפור זה למדים מוסר השכל חשוב. אדם יכול לחשוב שהוא במדריגת צדיק, ולכן לא יקרה דבר אם לא יפעל בזריזות לכל דבר מצווה. על כך אומרים לו: "אל תאמין בעצמך". התרשלות קטנה עלולה להידרדר למצב של סכנת חיים, כפי שקרה למשה רבנו.

ועוד למדים מזה שאפילו מי שנכשל ומעד, אל לו לחשוב שמצבו אבוד, אלא תמיד אפשר לתקן. כך אירע אצל משה רבנו. אף שהמלאך שהפך לנחש כבר החל לבלוע את גופו, ברגע האחרון באה ציפורה והצילה אותו – דבר שמלמד גם על כוחן של נשי ובנות ישראל להציל את בני עמן ולהובילם לקראת הגאולה.

(תורת מנחם, כרך עא, עמ' 38)

  מן המעיין

כבד פה

התבטלות מוחלטת

משה היה בבחינת התבטלות מוחלטת, וכפי שהתורה מעידה עליו שהיה עניו מכל האדם. לכן טען שמעוצם התבטלותו אין הוא מסוגל לגלות ולהשפיע בדיבור, שכן "איידי דטריד למיבלע לא פליט" – משום שהוא טרוד 'לבלוע' ולקבל אין הוא מסוגל 'לפלוט' ולדבר.

(סידור עם דא"ח)

נשמות שעבודתן בביטול

יש נשמות שעבודתן על-פי טעם ודעת, שהיא עבודת רוב נשמות ישראל, ויש נשמות שעיקר עבודתן במסירות נפש ובביטול כל מציאותן. בדוגמת נשמתו של משה, שכתוב בו "ונחנו מה", ביטוי המביע 'ביטול במציאות לגמרי'. לכן משה היה "כבד פה וכבד לשון", מאחר שהיה בבחינת ביטול לגמרי.

(ספר המאמרים תרח"צ)

הכנות לא יועילו

"לא איש דברים אנוכי גם מתמול גם משלשום" (שמות ד, י). מה באו להוסיף המילים "גם מתמול גם משלשום"? אלא יש אדם שאינו נואם, אבל אם הוא מתכונן יום-יומיים, עולה בידו לנאום. על כך אמר משה – גם אם אתכונן יום ויומיים, "גם מתמול גם משלשום" – בכל-זאת לא איש דברים אנוכי.

(כתב סופר)

אי-הכרת הלשון

"כי כבד פה וכבד לשון אנוכי" (שמות ד,י). וכי ייתכן שנביא, אשר ידעו ה' פנים אל פנים, וקיבל תורה מידו, היה מגמגם בלשונו? אלא הפירוש הוא: איני בקי בלשון מצרים, בחיתוך הלשון, כי בקטנותי ברחתי משם, ועתה אני כבר בן שמונים.

(רשב"ם)

חכם בין אווילים

כשחכם שרוי בן אווילים, הבזים לדברי חוכמה ומוסר, אף הוא נעשה כבד פה, ואינו יכול לדבר ולהשמיע. זה שאמר משה: "מי אנוכי כי אלך אל פרעה", "כבד פה וכבד לשון אנוכי". פרעה לשון 'עורף'. כשהשומע הוא בבחינת 'עורף', אני נעשה כבד פה ואין תועלת בדברי תוכחתי.

(ר' נחמן מהורודנקה)

סימן של הגואל

למה באמת היה משה, שליח האלוקים, כבד פה וכבד לשון? זה היה אחד הסימנים המובהקים שהוא-הוא הגואל האמיתי. לפי שסימן זה היה מסור בידם, שהגואל ישתמש בלשון "פקוד פקדתי", וכבד פה אינו יכול לבטא את ה'פ'. וכשבא משה, כבד לשון מטבעו, ואמר להם: "פקוד פקדתי", ככל האדם, ראו בזה אות נפלא שהוא הגואל.

(עירין קדישין)

ימים של נאומים

אילולא היה משה כבד פה, לא היו בני ישראל נגאלים כל-כך מהר, שכן כל הימים היו עוברים בנאומים, בהרצאות ובוויכוחים...

(הרב יעקב מזא"ה)

בסוף דיבר

כאשר הקב"ה הטיל על משה את השליחות להוציא את בני ישראל ממצרים, טען משה שהוא "כבד פה וכבד לשון". בחומש דברים נראָה שמשה בהחלט היה מדבר, וכפי שנאמר: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל" (דברים א, א).

(לקוטי דיבורים)

  אמרת השבוע

לדקדק בכל מילה

אחד מחסידי אדמו"ר הזקן הלך פעם אחת ברחוב ומצא על הארץ מכתב בכתב ידו של הרבי, שנכתב לאחד החסידים. החסיד קרא את המכתב ונבהל למצוא בו סוד חמור. בסוף המכתב ביקש הרבי מהנמען לקרוע את המכתב ולשורפו.

הלך החסיד אל מקבל המכתב והוכיחו על שלא קיים את דברי הרבי. הצטדק החבר ואמר שאחרי שקרא את המכתב השליכו לתוך התנור הבוער, והיה בטוח שנשרף. מתברר שהרוח הוציאה אותו מבעד לארובה וכך התגלגל ברחוב.

אמר לו החסיד: "ראה כמה צריך לדקדק בדברי הרבי – הלוא הרבי כתב 'לקרוע ולשרוף', ומכאן שאין להסתפק בשריפה בלבד".

  גאולהפדיה

הסימנים והקשיים

סִימָנֵי מָשִׁיחַ. הייתכן שהמשיח יבוא ויבשר לנו את בשורת הגאולה ואנחנו לא נהיה בטוחים שאכן הוא הגואל? חכמינו אומרים שבני ישראל במצרים עמדו במצב דומה. כאשר משה רבנו הופיע לפניהם וסיפר כי הקב"ה נגלה אליו והורה לו להוציא את העם ממצרים, לא ידעו בתחילה אם להאמין לו: "כשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם, הלכו זקני ישראל אצל זקנתן סרח בת אשר, ואמרו לה: בא איש ועשה אותות לעינינו כך וכך. אמרה להם: אין באותות הללו ממש. אמרו לה: והלוא אמר לנו 'פקוד פקדתי אתכם'. אמרה להם: הוא האיש שעתיד לגאול את ישראל ממצרים!" (פרקי דרבי אליעזר פרק מו).

ואיך נדע זאת אנחנו? לשם כך פירט הרמב"ם הלכות ברורות על סימני המשיח, שעל-פיהן נדע שאכן הוא הגואל. בסוף הלכות מלכים (בפרק יא) הרמב"ם מגדיר את תפקידו של המשיח, פעולותיו וסדר התגלותו. בראש ובראשונה הרמב"ם קובע שהמשיח אינו נבחן ביכולתו לחולל אותות ומופתים: "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו". בהחלט ייתכן שבואו יהיה כרוך בניסים ובנפלאות, אבל אין הכרח שכך יהיה, וּודאי שלא בכך הוא נבחן.

התגלותו של משיח באה בשני שלבים – תחילה 'בחזקת משיח' ולאחר מכן 'משיח בוודאי'. השלב הראשון הוא: "ואם יעמוד מלך מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל-פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה' – הרי זה בחזקת שהוא משיח". אם נתמלאו הסימנים האלה, יש לסייע בידו במעבר לשלב השני: "אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נידחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי".

"לָמָּה הֲרֵעוֹתָה". הזמן שלפני הגאולה נושא עימו את שיא קושי הגלות. כך היה גם במצרים, כפי שמסביר זאת רבנו בחיי (בפירושו על התורה, סוף פרשת שמות): "כשם שמצינו שנדחקה להם השעה לישראל במצרים מעת בוא הגואל הראשון לפני פרעה, ואמר לו בדבר השם יתברך: 'שלח את עמי ויחוגו לי במדבר', ואחרי זאת כבדה עליהם העבודה ונתעוררה עליהם השנאה וניתוספה ביניהם מאוד על מה שהייתה – כן בגאולתנו זאת העתידה, בהיגלות הגואל האחרון, תתעורר השנאה בין העכו"ם לישראל, ויוסיפו שעבוד על שעבודם ויהיה הגואל נגלה וחוזר ונכסה... שהרי גאולה זו עתידה להיות כדמיון גאולת מצרים בהרבה עניינים".

ואכן, על-פי המדרשים תקופה זו קשה לישראל, עד שיהודים זועקים אל ה', וכפי שנאמר במדרש תלפיות: "באותה שעה יצעקו בני ישראל צעקה גדולה עד לשמיים".

ירידה זו יש לה כמה וכמה מטרות. אפשר לראות בה מעין זיכוך אחרון לפני הגאולה. או שמטרתה להסיר גורמים שליליים העלולים לפגום בשלמות הגאולה. כמו-כן על-ידי הירידה הפתאומית הזאת נוצר חלל ריק ומתעוררת ציפייה עזה יותר לקראת אור הגאולה, וזו הכנת הקרקע לקראתה. נוסף על כך, יש במצב זה מעין ניסיון ומבחן לאמונתו של כל יהודי בגאולה הקרובה לבוא.

  מעשה שהיה

תשובה מוכנה מראש

השניים ראו מולם אדם מכובד, לבוש בהידור, המטייל בפארק. הם ניגשו אליו ושטחו באוזניו את סיפורם. האיש מיהר להעמידם על טעותם. אין הוא שר הפנים אלא שר החינוך...

"אשמח מאוד אם תואילו להיות אורחיי לסעודות השבת", אמר ר' מאיר לשני היהודים שנכנסו עם כניסת השבת לבית הכנסת בווילנה.

ר' מאיר יפה, בן רפאל, תושב וילנה, היה גביר גדול, שעסק בממכר משקאות חריפים. בשנת תק"נ (1790) נבחר לחבר ועד הקהל בעיר. הכול כינוהו על שם אביו – מאיר רפאל'ס.

שני האורחים השיבו לו שהם בעלי אמצעים ויוכלו לסעוד באכסניה שבה הם מתארחים, אך ר' מאיר עמד על הזמנתו ואמר שזה כבודו, שכל אורח תלמיד-חכם סועד על שולחנו. השניים לא יכלו לעמוד מול הפצרותיו והלכו עימו.

במהלך הסעודה הבחין ר' מאיר שעננת דאגה שורה על פני אורחיו. מפעם לפעם נפלטה מבלי משים אנחה מפיהם. כשהדבר חזר ונשנה גם בסעודת היום, שאלם ר' מאיר לפשר דאגתם.

בתחילה לא רצו לגלות את אשר על ליבם, אך לאחר שהפציר בהם סיפרו לו כי הם מבצעים בשותפות עבודות קבלנות בעבור הממשלה. עכשיו סיימו לעשות עבודה מסוימת, והעלילו עליהם שמעלו בעבודתם, וצפוי להם משפט קשה בעיר הבירה פטרבורג.

השניים גילו כי נועצו בעורכי דין נודעים, והללו היו תמימי דעים שצפוי להם עונש כבד. עכשיו הם בדרכם לפטרבורג, בתקווה שיוכלו למצוא מי שישתדל למענם וימתיק את דינם.

ר' מאיר הרהר רגע ואמר: "שמעו לעצתי. אמנם אינני חסיד, אבל לפני זמן הייתי מעורב בסיפור מופלא שבו רבי שניאור-זלמן, המגיד מליאוזנה (בעל התניא), הפנה אליי אישה עגונה, ולא הבנתי את פשר הדבר, עד שעלה בדעתי לבדוק את שמות האסירים היהודים היושבים בכלא, ושם מצאתי את בעלה, והוא נתן גט לאשתו ושחרר אותה מעגינותה. אני מציע לכם לנסוע לליאוזנה, ואולי תיוושעו על-ידי הצדיק. אך בקשה לי אליכם – בשובכם אנא היכנסו אליי וספרו לי מה היה בסופו של דבר".

השניים שמעו לעצתו, נסעו לליאוזנה ונכנסו אל הרבי. לאחר שסיפרו את הצרה שניחתה עליהם פנה אליהם הרבי ואמר: "רואה אני ששניכם תלמידי-חכמים. היודעים אתם את הפירוש במאמר חז"ל: 'מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא (=מלכות הארץ כעין מלכות השמיים)?".

השניים הביטו זה בזה בהשתוממות. וכי לבחון אותם בלימוד רוצה הרבי, או שמא רצונו להפגין לפניהם את למדנותו?! מה לעניין זה ולצרתם הגדולה?!

הרבי כאילו התעלם מהבעת פניהם והסביר: "כשנתגלה הקב"ה למשה רבנו ושלחו למצרים, שאל משה מה ישיב לעם אם ישאלו לשמו של ה'. הקב"ה ענהו ששמו בגדר סוד. כבודו מלא את כל העולם, אך את שמו אין לבטא. כמו-כן, כאשר האדם מתפלל לקב"ה ומבקש את צרכיו, הוא מקדים תחילה שלוש ברכות, שהן שבחו של מקום.

"כך גם במלך בשר ודם", המשיך הרבי. "תחילה משבחים את המלך, אומרים 'המלך האדיר' וכו', ואף-על-פי שיש לו שם פרטי, הכול מכנים אותו 'הוד מלכותו', ואז מבקשים ממנו בקשות.

"לכו לשלום", סיים הרבי, "ובטחו בה' שיהיה בעזרכם".

השותפים יצאו מחדרו מאוכזבים. אמנם למדו פירוש נאה במאמר חז"ל, אך מה לזה ולמשפטם הקרוב? הם כבר התחרטו על הזמן שאיבדו בנסיעה לליאוזנה.

בבואם לפטרבורג יעצו להם לפנות באופן אישי אל שר הפנים, ולנסות לעורר את רחמיו. השניים החלו לחפש דרך לפגוש את השר. התברר להם שהשר נוהג לטייל מדי יום בפארק מסוים. הם נכנסו לפארק והמתינו לשר.

לא חלף זמן רב והשניים ראו מולם אדם מכובד, לבוש בהידור, המטייל בפארק. הם ניגשו אליו ושטחו באוזניו את סיפורם. האיש מיהר להעמידם על טעותם. אין הוא שר הפנים אלא שר החינוך...

האיש המשיך בטיולו, והשותפים נותרו נטועים על מקומם. בעודם המומים רץ אליהם שומר ראשו של השר ואמר כי השר מבקשם לגשת אליו.

"רואה אני שיהודים מלומדים אתם", אמר השר לשני השותפים. "אם תוכלו להשיב על השאלה שאציג לפניכם, אביא בעצמי את עניינכם לפני שר הפנים ואמליץ לפניו לחון אתכם. לפני כמה ימים ביקשני הצאר, ירום הודו, להסביר לו את פשרו של מאמר בתלמוד שלכם. המאמר הוא: 'מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא'. אולי תוכלו להסביר לי מאמר זה?".

עיני השניים אורו. ההסבר היה רענן בזיכרונם. מייד אמרו לשר את כל ההסבר ששמעו מפי רבי שניאור-זלמן.

השר התפעל למשמע דבריהם. "אין לכם מה לדאוג", אמר להם. "אני מבטיח לכם אישית שכל רע לא יאונה לכם". ואכן, כעבור זמן קצר הורה שר הפנים לבטל את המשפט, ושני השותפים יצאו לביתם שמחים ומאושרים.

כפי שהבטיחו, עברו דרך וילנה וסיפרו לר' מאיר רפאל'ס את כל אשר אירע. בעקבות זאת החליט ר' מאיר לנסוע לרבי שניאור-זלמן, נעשה מגדולי חסידיו, ולימים עמד בראש קהילת החסידים בווילנה.

(על-פי 'שמועות וסיפורים')

  רציתי לשאול

עם הרב מנחם לויטין

רב בית הכנסת המרכזי ומנהל בית חב"ד בגבעת עדה

מבקשים ממני לקבל תפקיד ציבורי, ואני סבור שיש טובים וראויים ממני.

אכן, היהדות מעלה על נס מנהיגים שברחו מהגדולה והשררה, ממשה רבנו שאמר "שלח נא ביד תשלח", דרך שאול שנחבא אל הכלים, ועוד אישים שהצטנעו ולא רצו לקבל תפקידים. ועם זה הורו חכמינו: "במקום שאין אנשים – השתדל להיות איש".

אם הקב"ה נתן לאדם כישרון או יכולת כלשהי, עליו לנצל אותם למטרות טובות וחיוביות, ולא לומר 'מי אני ומה אני'. אם הציבור סבור שאדם מסוים ראוי לתפקיד ציבורי, אל לו לאותו אדם להתחמק מהמשימה ולהסתתר מאחורי ענווה שאינה במקומה.

מאחורי ה'ענווה' עומדת לפעמים עצת היצר, שמבקש למנוע מאדם מוכשר לעשות ולפעול למען ה' ותורתו, והוא מפתה אותו שמוטב לו לחיות חיים שקטים בלי אחריות ציבורית.

כיהודים המאמינים בהשגחה פרטית, עצם הדבר שמציעים לאדם תפקיד, ייתכן שזה איתות מלמעלה שזו שליחותו ושעליו לעשות זאת בשמחה.

בחורף אשתקד צפינו בבית חב"ד בתכנית השבועית של Jem, וראינו סרטון שבו הרבי מדבר על כך שאין להסתפק בהישגים הקיימים, ושאם יש לנו אפשרות ויכולת לעשות דברים חדשים ונוספים, יש לנהוג על-פי הכלל: "מי שיש לו מנה, רוצה מאתיים".

אחד הצופים סיפר לי שהוא עומד בצומת דרכים. יש לו תפקיד מכובד ושכר הגון, אך רוצים שיתמודד על תפקיד בכיר יותר, שאמנם נושא עימו שכר גבוה יותר אך יש בו אחריות רבה וטרחה מרובה. אחרי שצפה בדברי הרבי הבין שאם יש לו היכולת ואם מבקשים זאת ממנו, נראה שזו שליחות מהקב"ה וניתנו לו הכוחות להצליח.

  פינת ההלכה ומנהג

ירקות ללא חשש שביעית

שאלה: האם כבר אפשר לקנות את כל הירקות בשוק ללא חשש שביעית?

תשובה: ירקות שהתחילו לצמוח בשמיטה בקרקע של יהודי בארץ ישראל, אסורים באיסור 'ספיחין'. איסור זה חל על כל הירקות שנבטו והחלו לצמוח בשנת השמיטה, אפילו מזרעים שנפלו מבלי משים על האדמה קודם שנת השמיטה, וכל-שכן גידולים שצמחו מזריעה שנעשתה באיסור. האיסור הוא גזירה משום עוברי עבירה שזורעים בסתר ואומרים שהירקות צמחו מעצמם.

רוב הירקות, גם אלה שהתחילו לצמוח בשמיטה, מותרים כשכבר יש בשוק ירקות אלה מגידולי השנה השמינית. ולדעת הרמב"ם הגידולים האלה מותרים מתחילת חנוכה, גם אם נזרעו בשביעית ונלקטו בשמינית. ויש שאינם מתירים את מה שנזרע בשביעית.

הירקות שעדיין אסורים (בסוגריים תאריך ההיתר): גזר (א' שבט), שום (א' ניסן), דלעת ודלורית (י"ד אב).

הגרגירים: שעורה (י"ד אייר), חומוס (י"ד סיוון), גרעיני אבטיח (י"ד תמוז), פופקורן (י"ד אב), חמניות (א' אלול), בוטנים (א' תשרי תשפ"ד). תירס קלחים – כבר מותר. אפונה וגרעיני דלעת הם מיבוא.

התבלינים מגידולי הארץ: חילבה, חרדל, קימל-כרויה  – י"ד סיוון. אין איסור בתבלינים: דפנה (ער אציל), זנגוויל (ג'ינג'ר), זעפרן, זעתר, חווייג', לענה אבסינט, פלפל שחור, פרג, ציפורן, שומשום – כולם יבוא. קֶצַח – תוצרת נוכרים.

מקורות: ראה רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"ד ה"ו-ז,יב-טו. משפטי ארץ – שביעית פט"ז ס"א-ב, ט-י והערות 16-20 וש"נ, זמנים: מכון התורה והארץ.

  חיים יהודיים

התורה ככלי ריפוי לנפגעי טרור

"ברגע שחברי בית המדרש הגיעו לכאן, ביקשו מכולם לצאת לכמה דקות. אמרתי לחבריי: הקב"ה הקדים לי רפואה למכה, והביא לי אתכם"

במבט ראשון זה נראה כמו עוד בית מדרש. יהודים יושבים ועוסקים בתורה. אבל מבט פנימה, חושף את הסיפור המיוחד מאחורי המקום הזה: כל הלומדים הם נפגעי פעולות איבה, שבאים לבית מדרש של הביטוח הלאומי בירושלים. יש מהם שנפגעו בעצמם, מקצתם קרובי משפחה של נרצחים הי"ד. מאחורי כל אחד ואחד מהם חיים של כאב ואמונה, המתערבבים זה בזה.

הלימוד המשותף הפך אותם למשפחה אחת. הם משתפים זה את זה באתגרים שעימם הם מתמודדים, וחולקים חוויות ורגשות שרק בפורום האינטימי הזה אפשר לחלוק אותם. מקצתם סובלים מפוסט-טראומה, ונושאים עליהם צלקות נפשיות ופיזיות.

לתרגם את הטראומה

מנחה בית המדרש הוא הרב אברהם סנדק. הוא בא לבית המדרש בכובעו המקצועי, כעובד סוציאלי, ובהמשך נעשה אב שכול בעצמו. בנו, הנער אהוביה, בן ה-16, נהרג בהתהפכות מכונית במהלך מרדף משטרתי שהסעיר ועדיין מסעיר את המדינה.

אברהם (42), תושב בת-עין, משמש עובד סוציאלי קליני. כאשר הוקם בית המדרש הייחודי, לפני כשלוש שנים, בשאיפה להעניק מענה ראוי לדתיים וחרדים, שפחות מתחברים לדרכי הטיפול הפסיכולוגי – נקרא הרב סנדק לדגל. "אף-על-פי שבימי ההקמה טרם חוויתי שכול, מעולם לא הרגשתי שונה בין חברי בית המדרש", אומר הרב סנדק. "מלבד החיבור הנשמתי בין יהודים, אני חי כל הזמן בצל הגירוש מגוש קטיף, שחוויתי בעצמי. דרך החוויה הזאת שעברתי יכולתי לתרגם לעצמי את הטראומה של המשתתפים בלימוד".


מענה ראוי.
הרב סנדק בבית במדרש לנפגעי טרור

שותף אלוקי בכאב

המשפחתיות של בית המדרש הייחודי הזה באה לידי ביטוי מצמרר ב'שבעה' של משפחת סנדק. "היו פה אלפי מנחמים, אבל ברגע שחברי בית המדרש הגיעו לכאן, ביקשו מכולם לצאת לכמה דקות. אמרתי לחבריי: הקב"ה הקדים לי רפואה למכה, והביא לי אתכם. עכשיו אני מרגיש שהפכנו למשפחה אחת גדולה".

טון דיבורו של הרב סנדק רגוע, על אף הטלטלות שעבר. "התורה, התפילה, האמונה, והביטחון – זה הסוד", הוא מסביר. "אנחנו יושבים ולומדים תורה, והיא כלי הריפוי הטוב ביותר. למשל, אחד החברים שלנו הוא יהודי חרדי שנפצע בפיגוע של דאעש בחו"ל, והוא סובל מפוסט-טראומה. למדנו במסכת ברכות על הצער של הקב"ה בחורבן בית המקדש. באמצע הלימוד הוא מצא פתאום נחמה, שיש איתו שותף אלוקי בצערו. אלה רגעים מיוחדים במינם".


שיעור ריפוי. לימוד התורה מרפא את הנפש

התורה כמרפא לנפש

הרב סנדק, המפעיל גם קליניקה מקצועית, אומר כי הוא רואה במוחש עד כמה לימוד התורה ובמיוחד לימוד החסידות, מרפא את הנפש: "תורת החסידות בונה את העולם הפנימי של האדם. אני לומד בספר התניא ובספרי חסידות נוספים, ורואה כמה זה תורם לאיכות החיים ומביא למבט של דבקות בה' בכל עניין".

מהביטוח הלאומי נמסר: "אגף איבה עם אגף שיקום במוסד מלווים באופן אישי ופרטני את הסיפורים והאנשים בקשר בלתי-אמצעי ובבניית פרויקטים ייחודיים לנפגעים ולמשפחות. הפרויקט הייחודי הזה קם מתוך הבנה שההיצע בעבר לא היה בהתאמה מלאה לקהל היעד, ולכן הוחלט להתאים את המסגרת הזאת, מתוך מחשבה והבנה שאם יהיה צורך בפרויקטים נוספים ברחבי הארץ, זו תהיה בהחלט אפשרות. תמיד ננסה להיות קשובים לצורכי הציבור, ובפרט במקרים הרגישים. אם יש צורך, נקדם ככל האפשר יצירת פתרון, ובית המדרש הזה הוא דוגמה מצוינת למה שקורה בפועל״.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)