חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1873 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת תולדות, א' בכסלו ה'תשפ"ג, (25/11/2022)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1873 - כל המדורים ברצף
מהפך ביהדות ארצות-הברית
חדש על המדף
בסוף נגיע ל'רחובות'
"שני גויים בבטנך"
לפעול בלי חשבונות
מסע הבירור של עשיו
הבור שכרה הסוחר לעצמו
רציתי לשאול
תחזוקת דירה שכורה
מסע החיפושים הסתיים בחווה

מס' 1873, ערב שבת-קודש פרשת תולדות, א' בכסלו ה'תשפ"ג (25.11.2022)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מהפך ביהדות ארצות-הברית

ירידה חדה בהזדהות של יהודי ארה"ב עם התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות, בעוד היהדות האורתודוקסית נתונה בגידול מואץ

מאז הבחירות עוסקת התקשורת הישראלית בזריעת פחד מהממשלה החדשה שעתידה לקום. העובדה שרוב מוחץ בעם ישראל בחר בה ורוצה במדיניות אחרת בנושאי ביטחון, ארץ ישראל, ערכים, מסורת וחלוקת המשאבים – אינה מפריעה למיעוט שהפסיד לצייר את המדיניות הזאת כאסון מתרגש.

למאמצי ההפחדה גויסה גם יהדות ארה"ב. אנחנו שומעים עוד ועוד אזהרות מה'קרע' שעלול להתהוות עימה, מהפסקת התמיכה בישראל ועוד. התקשורת הישראלית בוחרת לצייר את יהדות ארה"ב באור הנראה לה, אבל כדאי לראות את התהליכים המתחוללים ביהדות זו.

הצעירים מתקרבים

במרוצת השנים חלה ירידה חדה בהזדהות של יהודי ארה"ב עם התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות. מכון 'פיו' (Pew), שמרכזו בוושינגטון, פרסם נתונים השוואתיים על התמורות שחלו בין 2001 ל-2021. מספרם של המרכזים הרפורמיים ירד מ-976 ל-812, ירידה של 17%. בתנועה הקונסרבטיבית הירידה דרמטית יותר – מ-865 ל-572, ירידה של 34%.

לעומתן, היהדות האורתודוקסים נתונה בתהליך גידול מואץ. בחב"ד בלבד חל בעשרים השנים האלה גידול של 300% – מ-346 בתי חב"ד ב-2001 ל-1036 בתי חב"ד ב-2021 (מנתונים שנמסרו בכינוס השלוחים האחרון, מספרם של בתי חב"ד בארה"ב עומד עכשיו על 1350).

כשבודקים את ההשתייכות המעשית של יהודי ארה"ב עם התנועות הללו מגלים כי 13% משתייכים לתנועה הרפורמית, 9% לקונסרבטיבית ו-10% ליהדות האורתודוקסית. ועכשיו שימו לב לנתון המפתיע: 38% מיהודי ארה"ב משתתפים בפעילויות של חב"ד, אף שרובם ככולם אינם מזדהים עם זרם רשמי כלשהו. במיוחד בולטת נוכחותם בשכבות הגיל הצעירות.

ואכן, ראוי להפנות את המבט למגמות בשכבות הגיל. בקרב בני 65 ומעלה 44% מזדהים כרפורמים, 25% כקונסרבטיבים, 3% כאורתודוקסים ו-22% ללא השתייכות. ואולם בקרב בני 18-29 התמונה משתנה דרמטית: 29% מזדהים כרפורמים, 8% כקונסרבטיבים, 17% כאורתודוקסים ו-41% ללא השתייכות.

בדוח של ארגון 'עם אחד' מובעת דאגה "מהטרנד הגובר והולך, במיוחד בחוגים הפרוגרסיביים, של התנכרות למדינת ישראל, צידוד חד-צדדי בנרטיב הפלסטיני ודה-לגיטימציה של ישראל כמדינת אפרטהייד". לעומת זה "היהדות האורתודוקסית היא העוגן היציב והנלהב של תמיכה בישראל בקרב יהדות התפוצות".

תמיכה מוצקה

עוד עולה מהנתונים כי למעלה מ-90% מהיהודים האורתודוקסיים רואים זהות משותפת עם העם בישראל, בעוד בתנועות הליברליות ההזדהות יורדת (כ-75% מהקונסרבטיבים וכ-60% מהרפורמים). מגמה זו בולטת יותר בקרב הצעירים.

מכל הנתונים האלה (ומעוד מחקרים שנעשו במרוצת השנים) עולה שהיהדות האורתודוקסית היא הכוח העולה ביהדות ארה"ב, וכי תמיכתה בישראל מוצקה ונלהבת. אין שום סיבה להיבהל מהפחדות ריקות של ארגונים שתמיכתם בישראל מסויגת, והפועלים בעקביות נגד האינטרסים של העם היושב בציון.

בהחלט ראוי לקרב כל יהודי, תהיה השתייכותו אשר תהיה, אבל אין שום סיבה להכפיף את ערכינו ומדיניותנו לדרישותיהן של תנועות שוקעות. ישראל צריכה להיות מגדלור של אור יהודי מקורי ליהדות העולם, והאמת תנצח.


בתי חב"ד מפוארים ומושכי קהל. הכוח העולה ביהדות ארה"ב

  ספרים

תרגום יונתן המפורש
מאת הרב בעריש הירשמן
בהוצאת המחבר

ספר בראשית עם תרגום יונתן בן-עוזיאל, שאיננו תרגום בלבד אלא גם פירוש לתורה. כאן התרגום גם מתורגם ללשון הקודש, לצד ביאורים ועיונים. 628 עמ'. טל' 025806247.

שורש מצוות התפילה
מבואר ע"י הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
בהוצאת מרכז שטיינזלץ ומעיינותיך

חיבורו המיוחד של אדמו"ר ה'צמח צדק', העוסק במהותה של מצוות התפילה, עם ביאורו של הרב אבן-ישראל, המתאפיין בבהירות ובעמקות ובשפע משלים ודוגמאות. 392 עמ'. הפצה: אור החיים.

מה עבר עלינו
מאת ד"ר אסף קניאל
בהוצאת ראובן מס

ספר אחד המגולל את ההיסטוריה היהודית מימי התנ"ך ועד ימינו, עם ירידה להיבט חיי היום-יום, חיי המשפחה, פרנסה, שמירת מצוות, יחסים עם הגויים ועוד. 368 עמ'. טל' 026277863.

מסביב לעולם ב-54 פרשות
מאת הרב יוסף גרמון
בהוצאת אופיר ביכורים

המחבר, ששימש רב בגואטמלה וביקר בכמאה מדינות ברחבי תבל, מגיש רעיונות לפרשיות השבוע, השזורים בחוויות ובמפגשים שחווה, מתוך חיפוש המכנה המשותף לכולנו. 470 עמ'. טל' 035562677.

  שלחן שבת

בסוף נגיע ל'רחובות'

פרשתנו מתארת את ניסיונות ההשתלטות של עבדי אבימלך על בארות המים שחפרו עבדי יצחק: "וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם. וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר 'עֵשֶׂק', כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ" (בראשית כו,כ). לאחר מכן נגזלה ממנו עוד באר, ויצחק קרא לה 'שטנה'. אך הוא לא אמר נואש אלא חפר באר שלישית, והפעם לא התנכלו לו, והוא קרא לה 'רחובות'.

חפירת הבארות של יצחק ייצגה את עבודתו הרוחנית. יצחק היה קדוש מלידתו, שכן נולד לאב מאמין בקב"ה ועובד אותו. לעומתו, אברהם נולד לתרח, עובד האלילים. דבר זה הקנה ליצחק מעמד רוחני מיוחד, שבזכותו היה מרומָם מן העולם הגשמי.

מים מתחת לבוץ

גישתו של יצחק אבינו לעולם הייתה אף היא זהה לתנועת החיים שלו – לרומם את העולם ולקרב אותו לקב"ה. אברהם אבינו השפיע את אור הקדושה בעולם, בדומה לפעולת השקיה במים שהובאו ממקור אחר. תנועת ההתקרבות בין הקדושה לעולם הגשמי הייתה אצלו 'מלמעלה למטה' – הקדושה יורדת לעולם.

לעומתו, יצחק חפר באדמה עצמה וגילה בה בארות. הוא חשף כיצד בתוך הבריאה עצמה טמונה קדושה. זו משמעותה הרוחנית של חפירת בארות – המים קיימים במעבה האדמה, אלא שהם מכוסים בעפר, בבוץ ובאבנים. אך בשעה שמסירים את הדברים המסתירים אותם, מתגלים מים זכים וצלולים. זו תנועה 'מלמטה למעלה'.

לא להתייאש

יצחק אבינו לא התחשב בהתנגדויות, ולא התרשם מה'עפר' וה'אבנים' המסתירים את המים החיים. גם כאשר ה'קליפה' וכוחות הרוע מנסים להשתלט על החִיוּת הרוחנית, ולטעון "לנו המים", יצחק מוסיף לחפור. הבאר הראשונה נלקחת ממנו – והוא חופר את השנייה. כשגם זו נחמסת – הוא חופר את השלישית.

לכאורה, יצחק ניצב לפני אויבים לא קלים: עבדיו של המלך אבימלך. אבל יצחק לא התחשב בשיקולים שכליים, אלא דבק בעבודתו לגלות מים חיים בעולם, ויהי מה, ומתוך מסירות נפש.

להוסיף לחפור

יצחק מסמן את הדרך גם בעבורנו, בעבודתנו לגלות את 'המים החיים' שבכל יהודי. לפעמים יהודי שמנסה להשפיע על הזולת ולקרבו לתורה ולמצוות נתקל בהתנגדויות, ונראה לו שמאמציו היו לריק. הוא שואל את עצמו: לשם מה לנסות שוב ושוב לחפור ולהיכשל?! מדוע להתעקש לקרב יהודים שמפנים לו כתף קרה, או גרוע מכך – טוענים "לנו המים"?!

עבודתו של יצחק אבינו מעניקה את התשובה לבניו, שכולם התקדשו בקדושתו, כפי שמברכים בברית המילה "אשר קידש ידיד (יצחק) מבטן... וצאצאיו". אין לשקול שיקולי תועלת, אלא לזכור שבכל יהודי טמונה נשמה קדושה, ובה 'מים חיים'. גם אם בינתיים אין ניכרות תוצאות חיוביות, ואף ההפך מזה – יש לדעת שמתוך ה'מיצר' יבוא ה'מרחב' – 'רחובות', והאמת תתגלה.

(תורת מנחם, כרך יב, עמ' 77)

  מן המעיין

"שני גויים בבטנך"

רבקה לא גילתה

"ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך, ושני לאומים ממעייך ייפרדו, ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר" (בראשית כה, כג). לה לבדה נאמר הדבר, והיא לא גילתה זאת לאיש, אפילו לא ליצחק. לכן לא ידע יצחק את מעלת יעקב על עשיו.

(שפת אמת)

על-ידי שליח

"ויאמר ה' לה" – "על-ידי שליח. לְשֵם נאמר ברוח הקודש והוא אמר לה" (רש"י). מה דחק את רש"י לפירוש הזה? מדוע לא לפרש כפשוטו, שה' דיבר אליה? כי חז"ל (מגילה, יד) מנו שבע נביאות שעמדו לישראל, ואילו דיבר ה' אל רבקה הייתה נחשבת בין הנביאות.

(חסד לאברהם)

אין נוטלים את הבחירה

מדוע לא אמר זאת הקב"ה עצמו? כדי שלא ייצא הדבר מפי ה' שעשיו יהיה רשע, כי אז תינטל ממנו הבחירה ולא תהיה לו ברירה אלא להיות רשע. כל זמן שלא יצא הדיבור מפי ה', עדיין נשאר בעל בחירה.

(אמרי שפר)

נבדלים בדת ובמלכות

זו סיבת ההתרוצצות בבטנה – שיהיו שני גויים נבדלים בדת, ושני לאומים שיהיו גם נבדלים במלכות.

(ספורנו)

ההבדל – במאכלים

ההבדל בין ישראל לעמים הוא במידה גדולה 'בבטנה' – במעיים. בענייני אכילה ושתייה. במאכלות אסורות מכאן, ובשולחן יהודי מכאן.

(הרב יהודה-לייב איגר)

שני 'גאים'

אל תקרי 'גויים' אלא 'גאים', אלו אנטונינוס ורבי, שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.

(עבודה זרה יא)

צנון, חזרת, קישות

מדוע הגמרא מציינת את גדלותם ועושרם של רבי ואנטונינוס בענייני מאכל דווקא? כי בפסוק נאמר "שני גוים בבטנך", וזה רומז לשלושה דברי מאכל אלה, המסייעים לעיכול המזון. רמז לדבר: שורש תיבת יצחק הוא – 'צחק', ו'צחק' ראשי תיבות: צנון, חזרת, קישות. רמז שיהיו מאכלים אלו מצויים תמיד על שולחנם של שני יוצאי חלציו של יצחק.

(הרבי מליובאוויטש)

זה יוצא וזה בא

צנון מוגש בתחילת הסעודה וחזרת בסופה. הכוונה היא שאצל שניהם, גם אצל אנטונינוס וגם אצל רבי, לא פסקו אורחים מעל שולחנם, זה יוצא וזה בא, גמר ראשון בחזרת, התחיל השני בצנון.

(פנינים יקרים)

  אמרת השבוע

לפעול בלי חשבונות

האדמו"ר מלֵלוב, רבי משה-מרדכי בידרמן, בעל 'ברכת משה', ביקש מאיש ציבור אחד לפעול בעניין מסוים, והלה טען שהעניין כבר סגור וחתום ושאי-אפשר לעשות כלום בנדון.

אמר לו האדמו"ר: "התורה מספרת על יעקב ש'יָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו'. ולכאורה מה הטעם בניסיונו של יעקב לאחוז בעקב עשיו, בשעה שהוא כבר יצא ראשון?

"אלא מכאן למדנו שיהודי נדרש לעשות ולפעול בלי תלות בסיכויי ההצלחה. תפקידו של יהודי לעשות, והקב"ה ישלח את ההצלחה. ואכן, בסופו של דבר הצליח יעקב בפעולתו, ועשיו מכר לו את הבכורה, והיא חזרה למי שהיא ראויה לו".

  גאולהפדיה

מסע הבירור של עשיו

נִיצוֹצוֹת בְּעֵשָׂו. לאורך כל ההיסטוריה היהודית מתקיימת מלחמה בין יעקב לעשיו, בין עם ישראל ובין אומות העולם, וכפי שהתורה צופה את העתיד עוד בטרם נולדו: "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" – כשזה קם, זה נופל. ואולם בימות המשיח יסתיים הבירור של עשיו ויתקיים הייעוד (עובדיה בסופו): "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן, לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו, וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה".

מדוע חשוב הבירור של עשיו ולא דיי בעבודתו של יעקב? הדבר קשור למהותו המיוחדת של עשיו. התורה מספרת שיצחק אהב את עשיו ואף ביקש להעניק לו את ברכותיו הגדולות. ברור שיצחק הכיר את טיבו של עשיו, וכפי שתמה כאשר יעקב בא בדמות עשיו והזכיר את שמו של הקב"ה, ולכן ביקש יצחק למששו. אלא שיצחק ראה את הניצוצות העליונים שנפלו בעשיו, ורצה לבררם.

שורשו ומקורו של עשיו נעוץ בדרגות אלוקיות גבוהות ביותר. ניצוצות קדושה עליונים מאוד היו טמונים בו, ובמרוצת הדורות נגאלו רבים מהם, בדמותם של אונקלוס הגר, רבי מאיר וכו', שהיו מזרע עשיו ונתגיירו. יצחק ראה בעשיו את שורשו המקורי ואת ניצוצות הקדושה הללו. לכן אהבו ורצה לברכו, מתוך מגמה לחשוף את הטוב העצום החבוי בו. אך רבקה ידעה שהדבר אינו אפשרי במצבו הנוכחי של עשיו, וכי הבירור יהיה רק אחרי שתסתיים עבודתו של יעקב בבירורו של עשיו.

עֲקֵב עֵשָׂו. הגאולה בכלל קשורה בגאולת ניצוצות עליונים שנפלו עמוק מאוד. התורה מספרת שראשית ייחוסו של המשיח בסיפור יהודה ותמר, שממנו נולד פרץ, שמזרעו יהיה המשיח. גם בהמשך אנו רואים שמשיח בן-דוד שורשיו ברות המואבית (שאמנם התגיירה גיור מושלם, ובכל-זאת, למה המשיח צריך לבוא ממואב דווקא?). המהר"ל מפראג מסביר (גבורות ה' פרק יח, ועוד): "הדבר הזה מופלא מאוד למבינים... כי הוא עמוק מאוד". הוא קושר זאת בפסוק שנאמר על יעקב (בראשית כה,כו) "וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו'", ומסביר שהדבר דומה לפרי, "שכאשר הוא בלתי-נשלם, הוא בתוך הקליפה, עד שהפרי גדול ועומד על שלמותו, ואז, כאשר הפרי גדול, נפסדה הקליפה מכוח גידול הפרי".

גם משה רבנו גדל בבית פרעה דווקא. זה פלא עצום: וכי לא היה מן הראוי שאדון כל הנביאים, גואלם של ישראל, יגדל בבית קדוש וטהור?! מדוע היה צריך לגדול בבית פרעה דווקא, מרכזה של טומאת מצרים? המדרש (שמות פרשה א,לא) מציין זאת בלי להרחיב בהסבר: "בת פרעה מגדלת מי שעתיד ליפרע מאביה", ובהמשך אומר שכך יהיה גם במשיח: "ואף מלך המשיח, שעתיד ליפרע מאדום, יושב עימהם במדינה, שנאמר 'שם ירעה עגל ושם ירבץ'". כלומר, הן משה רבנו הן המלך המשיח צומחים מאותה מלכות שאותה הם אמורים להכות.

לכן היה צריך משה רבנו, גואלם של ישראל, לעבור תהליך של גידול בבית פרעה דווקא, שכן כך מתקיים בו "וידו אוחזת בעקב עשיו" – הוא תופס את מלכות מצרים ב'עקב' שלה, בנקודת שקיעתה. משם הוא צומח ומשם הוא יונק את הכוחות שבסופו של דבר יאפשרו לו ליפרע ממנה.

  מעשה שהיה

הבור שכרה הסוחר לעצמו

חיים חש כי חשך עליו עולמו. מאמץ ממושך, בן שנתיים ארוכות, שבהן לא ראה את משפחתו, ירד לטמיון בשל תאוות הבצע של הסוחר חסר הבושה

השמחה ששררה בבית עם בואו של האב הושבתה באחת. חיים הביט נדהם בחבית היין הפתוחה. הכסף, שעליו עמל במשך שנתיים תמימות – נעלם.

חיים היה תלמיד-חכם ויהודי מכובד, שהתגורר בעיר וישניצה (בפולנית: נובי וישניץ') שבדרום פולין. לפרנסתו עסק בעסקי היין וראה הצלחה במעשיו.

חייו זרמו בטוב ובנעימים. העסק גדל ושגשג, והעתיד נראה בטוח. ופתאום יום אחד התהפך עליו הגלגל. טעם פגום באחת מחביות היין גרם להוצאת שם רע על העסק כולו. כל ההזמנות השנתיות התבטלו זו אחר זו. העסק נכנס לסחרור, ולבסוף קרס לחלוטין. חיים התרושש בבת אחת ונעשה חסר כול.

הוא הבין כי עליו למצוא מייד מקור פרנסה חדש למשפחתו הגדולה. הוא החליט לצאת להונגריה ולנסות שם את מזלו. בהונגריה מצא עבודה כ'מלמד' לילדיו של איש עסקים יהודי, שכמותו עסק במסחר יינות.

חיים החל במלאכת ההוראה וראה בה הצלחה רבה. כאשר סיים ללמד את הילדים, סייע לבעל הבית בעסקי היינות. ניסיונו עמד לו כאן, והוא ייעל את עסק היינות ותרם בזמן קצר להכפלת הרווחים. מעסיקו היה מרוצה ומאושר מהמלמד שהתגלה גם כאיש עסקים מוצלח, והעלה את משכורתו לסכום גבוה, הרבה מעל למקובל.

חיים המשיך בשתי עבודותיו במקביל במשך שנתיים, עד שבידיו התאסף סכום כסף גדול. הוא החליט כי הגיע הזמן לשוב לביתו ולמשפחתו, המחכה לבואו. הוא ניגש אל מעסיקו ובישר לו על החלטתו. המעסיק חיבב את חיים והעניק לו מתנת פרידה: חבית יין משובח ויקר. חיים טמן את צרור הכסף בתוך החבית, כדי שלא ייגנב בטלטולי הדרך, והתכונן לשוב לעירו.

בדיוק באותם ימים הופיע במקום סוחר מווישניצה, שבא לקנות יינות ממעסיקו של חיים ולמוכרם לקראת חג הפסח המתקרב בעירו ובסביבתה. הוא סיים לקנות את היינות, טען את החביות על עגלתו ופנה לחזור לעירו.

חיים קפץ על ההזדמנות וביקש מהסוחר להוביל בעבורו את חבית היין שקיבל ממעסיקו. הסוחר הסכים בחפץ לב, וחיים העמיס את החבית שלו על עגלתו של הסוחר, הודה לו ויצא לדרכו בעגלה מהירה.

חיים הגיע לביתו ונתקבל בשמחה ובהתרגשות על-ידי בני משפחתו. "את הכסף שחסכתי הטמנתי בחבית היין שמסרתי לסוחר פלוני, הנוסע לכאן", הודיע להם.

כעבור כמה ימים הגיעו הסוחר ועגלת היין לווישניצה. הסוחר חשב לעצמו שבוודאי חיים, שנשא חן בעיני מעסיקו, קיבל ממנו יין משובח ביותר. אקח לעצמי את חבית היין שלו, עלתה מזימה בליבו, ואתן לו במקומה חבית אחרת. ודאי לא ירגיש בדבר. כך עשה.

חיים שמע כי הסוחר בא לעיר, ומיהר לקחת ממנו את חבית היין ולהובילה לביתו. כאשר פתח את החבית גילה לחרדתו שצרור הכסף שטמן נעלם. הוא הבין מייד שהסוחר החליף את החבית שלו באחרת, וחזר במהירות לביתו של הסוחר. "בוודאי נעשתה כאן שגגה", אמר לסוחר, "והחביות הוחלפו".

"לא היו דברים מעולם", הגיב הסוחר בפרצוף פגוע. "לא החלפתי את החביות ובוודאי לא נטלתי את כספך". לא הועילו תחנוניו של המלמד, והסוחר גירש אותו מעל פניו.

חיים חש כי חשך עליו עולמו. מאמץ ממושך, בן שנתיים ארוכות, שבהן לא ראה את משפחתו, ירד לטמיון בשל תאוות הבצע של הסוחר חסר הבושה.

רבה של וישניצה היה הרב אריה-לייבוש ליפשיץ, מתלמידיו של 'החוזה' מלובלין, שגם שימש אדמו"ר חסידי. חיים, שהיה שבור ומדוכא מהמכה הנוראה שספג, לא הלך אל הרב לקבל ברכת שלום, כפי שנהג בכל פעם בשובו לעיר מנסיעה ממושכת.

כעבור כמה ימים ראה אותו הרב. "מדוע לא באת לומר שלום?", תהה. חיים התנצל וגולל באוזניו את כל אשר אירע. "אל תיפול ברוחך", חיזק אותו הרב. "לא אנוח ולא אשקוט עד שהצדק ייעשה וכספך יושב עד הפרוטה האחרונה".

הרב שב לביתו והורה לשמשו: "לך לכל בתי הכנסת ומסור הודעה בשמי כי אסור לשתות מהיין שהביא הסוחר. היין אסור בשתייה בחג הפסח ובכל ימות השנה".

הסוחר שמע את ההודעה שנמסרת בשם הרב ומיהר ללכת אליו, לברר את פשר הדבר. הרב הסביר לו, כי מאחר שהוא מכחיש את טענתו של חיים שהחבית שלו הוחלפה באחרת, והואיל ואין סיבה לפקפק במהימנותם של שניהם, המסקנה היא שבאחת התחנות החליפו גויים את החבית בחבית אחרת. נמצא שבאחת החביות יש יין של גויים, שאסור בשתייה, ומכיוון שלא ידוע איזו חבית הוחלפה, כל החביות אסורות.

פניו של הסוחר נפלו. הוא קלט איזה בור כרה לעצמו. בראש מורכן התוודה כי חמד לעצמו את החבית המשובחת, והוא שהחליף אותה בחבית אחרת ומצא בתוכה את כספו של חיים. הוא הלך לביתו וחזר ועימו צרור הכסף, והרב מיהר לקרוא לחיים ולמסור לו את כספו.

(על-פי 'סיפורי אנשי שם')

  רציתי לשאול

עם הרב שחר שאער, איש חינוך, מחבר הספר 'נחנך ונצליח'

איך קורה שילדים גדלים באותו בית, מקבלים אותו חינוך, ופונים לכיוונים שונים ואפילו מנוגדים?

זו שאלה מעניינת, שאנו נשאלים פעמים רבות, והיא באה משני הכיוונים:

כיוון אחד – לעיתים נדבקת סטיגמה שלילית לילד מסוים, מאחר שאחיו היה ילד 'בעייתי', ואז הנחת היסוד היא שגם הילד הזה יהיה 'בעייתי'. כיוון שני – הורים מביעים תמיהה איך ייתכן שילד אחד מאופיין בקשיים התנהגותיים, למשל, בעוד אצל אחיו הכול תקין.

ראוי לזכור שכל אדם יש לו תכונות נפש ייחודיות, כוחות מיוחדים שניתנו לו, התמודדויות משלו ורצונות משלו, גם אם גדל אצל אותם הורים. תפקידנו כהורים לזהות את הכוחות החזקים אצל הילד, ולהעניק לו את הכלים והאמצעים המתאימים לו והנדרשים לו, שיסייעו לו לגדול כראוי ולהתחנך על-פי דרכו.

בה בעת חשוב לזכור שגם אם נעניק לילד את כל הכלים הנדרשים, ונשקיע בו את כל נשמתנו, לא תמיד יבחר בדרך שאנו רוצים (לטוב ולעיתים להפך), כי זו הבחירה שלו. זו המעלה והייחודיות של האדם שיש לו בחירה חופשית, ולכן התנאים שבהם גדל אינם מכתיבים לו בהכרח את בחירתו.

מסופר על אב לילד שבחר בדרך שונה מזו שלאורה חונך. האב שאל את הרב כיצד ייתכן הדבר, והלוא הוא חינך את כל ילדיו בדרך שווה, ומדוע ילד זה הלך בדרך אחרת מאחיו? ענה לו הרב: התשובה לשאלתך מצויה בגוף השאלה – העובדה שחינכת את כל ילדיך, שבוודאי היו שונים זה מזה, באותה דרך, באותה שיטה, באותם כלים, גרמה שהיה מי שהשיטה לא התאימה לו, והוא פנה לדרך אחרת.

  פינת ההלכה ומנהג

תחזוקת דירה שכורה

שאלה: על מי מוטלת התחזוקה השוטפת של דירה שכורה, על השוכר או על המשכיר?

תשובה: המשכיר חייב להעמיד לשוכר דירה הראויה לשימוש סביר, עם האבזרים המקובלים בימינו. אם חסרים אבזרים, או שמקצתם אינם ראויים לשימוש סביר, על המשכיר לתקן זאת לפני כניסת השוכר לדירה.

לפי פסיקת רוב בתי הדין בארץ, הפריטים המחויבים הם: דלתות, חלונות, תריסים, מנעול, ארונות מטבח, שיש במטבח, צנרת מים, דוד חימום לרחצה, חיבור לגז, בתי נורה, מערכת חשמל ואבזריה סטנדרטיים ותקניים. באזורים קרים מאוד, שבהם יש בכל בית מערכת הסקה (כגון ירושלים), חייב המשכיר להתקין זאת על חשבונו, אך הוצאות התפעול חלות על השוכר (אלא אם כן הנוהג שונה, או שסיכמו ביניהם אחרת). עדיין אין נוהג קבוע בארץ שמתקינים מזגנים לכל הדירות. מכיוון שרוב האנשים בימינו מחזיקים טלפון נייד, אין לחייב את המשכיר להתקין טלפון נייח. על המשכיר להתקין מעקה למרפסת, כנהוג בימינו.

עלויות זיפות וסיוד הגג, תיקון מרזב, תיקונים וסיוד בחדר המדריגות, תיבות המכתבים, המקלט, תקינות המעלית, השקעה חד-פעמית ברכישת ציוד לגינה – חלות על המשכיר. אם הדירה הושכרה כמרוהטת, חובת תיקון הרהיטים ומוצרי החשמל הכלולים בשכירות חלה על המשכיר, אלא אם כן הקלקול נגרם בשל רשלנות של השוכר.

השוכר חייב לקבוע מזוזות על חשבונו.

תיקון קלקולים ונזקים שנוצרו בעקבות השימוש מוטל על השוכר, כגון סתימה בצנרת (בשל שימוש הדייר), שמשות ושלבי תריס שנשברו, מנעולי דלתות שהתקלקלו, נורות שנשרפו, גומייה לברז שבלתה, וניקוי הפילטר של המזגן. גם מילוי גז במזגן מוטל על השוכר, ובפרט במזגן ותיק, אלא אם כן היה חסר בו גז מראש.

מקורות: שו"ע חו"מ סי' שיד, ונו"כ. וראה פתחי חושן הל' שכירות פרקים ה-ו, וקיצור דיני שכירות בתים, כפר חב"ד תשע"ו, וש"נ.

  חיים יהודיים

מסע החיפושים הסתיים בחווה

"ידידים ערבים אמרו לי במפורש שגם בכתבים שלהם כתוב שהארץ שייכת לנו – הבעיה היא שאנחנו איננו מתנהגים באופן שמשדר בעלות"

כשהוא יוצא מבית הכנסת המקורי בחוות 'נוף גלעד', הוא נראה כדמות מימי התנ"ך. זה עתה סיים את תפילתו בבית הכנסת, וכעת הוא יוצא לעבודתו ביישובי השומרון, בתחום ההדברה הביולוגית. הכירו את ר' צפריר בר (50), תושב היישוב הקהילתי הדתי חֶמְדָּת, בצפון בקעת הירדן, על ציר אלון.

צפריר אוהב לבקר בבית הכנסת בחווה הסמוכה יחסית למקום מגוריו, והקרויה על שם גלעד זר הי"ד, שנרצח בפיגוע ירי שביצעו מחבלים. צפריר נוהג לשהות בבית הכנסת ביום הכיפורים ובמועדים מיוחדים. "בעיניי זה בית הכנסת היפה ביותר בארץ", הוא אומר. "הוא נבנה מאבני המקום, על-ידי יהודים אוהבי הארץ. את בניית בית הכנסת יזם אורי כהן, קרוב משפחה של גלעד, שגם הקים את החווה החקלאית".

הנשמה מתעוררת בהודו

דרך ארוכה עשה צפריר מהקיבוץ הדתי עין הנצי"ב שבו גדל ועד המקום שבו הוא נמצא כיום. בגיל ההתבגרות נטש את המסורת והחל לחפש את עצמו. התגלגל בעולם, ולבסוף הגיע להודו. "אחרי חמש-עשרה שנה שלא הייתי מחובר למורשת, חזרתי אליה, ממקום אחר לגמרי", הוא משתף. "יש לי חבר שכששואלים אותו 'איך חזרת בתשובה?' הוא עונה – 'אין לי תשובה'. וזה בעצם הסיפור שלי. לא היה משהו מסוים. במהלך החיפוש התנפצו אצלי כל מיני מחשבות שחשבתי על היהדות, ואז גיליתי אותה מחדש".

הוא חזר לארץ, ובשיעור תורה ששמע בקיבוץ לא-דתי בעמק חפר, החלה ההתעוררות ללבוש פסים מעשיים. עכשיו הוא פוסע שוב במשעולי היהדות, לומד תורה, מתחבר לחסידות ברסלב, מתבודד שעות רבות. "כיום אני משלב לימוד חסידות של ברסלב ושל בעל התניא, וכמובן גמרא".


צפריר ובית הכנסת בנוף גלעד . "איך חזרתי בתשובה? אין לי תשובה"

התגשמות חזון הנביאים

לפני כשלוש שנים עבר להתגורר ביישוב חמדת, ובנה במו ידיו את ביתו. "כאן רואים את התגשמות חזון הנביאים, את עם ישראל שב לארצו", הוא מתפייט. "יש לנו כאן הרבה חוות של צאן ובקר. במקומות שבהם המדינה אינה מצליחה להיות נוכחת, החוואים, המתיישבים והרועים – עושים זאת הרבה יותר טוב ובתקציב קטן לאין ערוך".

לפרנסתו צפריר עוסק בהדברה ביולוגית: "במקום לרסס את המזיקים ברעלים שמזיקים גם לצמח וגם למי שאוכל את היבול, אנחנו מציעים פתרונות שהקב"ה ברא – חרקים שמשמידים את המזיקים. למעשה, אנחנו מחזירים את האיזון הטבעי למקום שבו הוא הופר. בעבר השתמשו בשיטה הזו, בדרכים מוגבלות יותר. כיום החברה שלנו היא מהמובילות בעולם בתחום הזה".


נבנה מאבני המקום,
על-ידי יהודים אוהבי הארץ

סוד האחיזה בשטח

צפריר מדגיש את תרומתם האדירה של רועי הצאן לאחיזה בארץ ולביטחון: "מה שטנקים והאמרים אינם מצליחים לעשות – רועי הצאן הללו עושים, עם ספר תהילים קטן. מי שאינו מרגיש שהאדמה שלו ולא חי בה – היא לא באמת שלו. כמה ידידים ערבים אמרו לי במפורש שגם בכתבים שלהם כתוב שהארץ שייכת לנו – הבעיה היא שאנחנו איננו מתנהגים באופן שמשדר בעלות. כשנתנהג כך, הם יכבדו אותנו".

ערב הקמת הממשלה החדשה צפריר מבקש להעביר מסר: "אם רוצים לחזק את הביטחון, צריך לחזק את החוות החקלאיות, כי הן אוחזות בשטח. הסירו את החסמים, ובפרט אלה התקועים במִנהל האזרחי, הסירו את המגבלות, תקצבו את החוות והתייחסו אליהן כאל מרכיב ביטחוני חיוני ביותר".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)