חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1872 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת חיי-שרה, כ"ד במרחשון ה'תשפ"ג, (18/11/2022)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1872 - כל המדורים ברצף
האתגרים של השלוחים
יש חדש
השליחות שהסתיימה בפטירת שרה
שליחות אליעזר
דמעות הן דמעות
שתי דרכים לגאולה
החלטה מפתיעה ברגע האחרון
רציתי לשאול
יום החופה
שלוחים באש ובלי מים

מס' 1872, ערב שבת-קודש פרשת חיי שרה, כ"ד במרחשון ה'תשפ"ג (18.11.2022)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

האתגרים של השלוחים

הציבור אינו יודע על הקשיים המלווים את חייהם של השלוחים. על הבדידות, על הקושי להשיג מניין, על ילדים המשוועים לחברים

בשעה שבארץ תיכנס השבת, יתקיים בצד השני של הגלובוס מעמד מיוחד במינו. זו השעה שבה אלפי שלוחי הרבי, שנאספו ובאו מכל קצווי תבל, עולים אל ציונו של המשַלֵח, ומעתירים תפילה להצלחת שליחותם ולמען בני קהילותיהם ועם ישראל כולו.

קשה לתאר במילים את האווירה בשעה הזאת. הפנים רציניות, איש איש והרהוריו. כל אחד ואחד אוחז בידו חבילות מכתבים, שנתנו לו בני קהילתו, כדי להניחם על הציון. ובתוך כל אלה מצוי גם הפ"נ (פדיון נפש) שלו, שכתב בלב רוטט, ובו שפך את אשר על ליבו.

בבואם אל הציון השלוחים נוהגים לבשר 'בשורות טובות', כפי שהרבי נהג לברך ולאחל. לספר על פעילויות מוצלחות, על מוסדות חדשים שקמו, על שיעורי תורה שנוסדו, על מפעלי חסד שהתרחבו, על בניינים שנבנו. ולצד כל אלה השלוחים מגוללים את האתגרים והקשיים, את הבעיות וההתמודדויות.

עבודת נמלים

הציבור הרחב שומע על הפעילויות הגדולות של השלוחים, אך אין לו מושג ממשי על הקשיים המלווים את חייהם. על הבדידות, על הקושי להשיג מניין, על מצרכי מזון כשרים שקשה להשיגם במקצת המקומות, על ילדים המשוועים לחברים.

והקשיים הכלכליים. רבים מהמתארחים בבתי חב"ד, והנהנים מסעודות השבת והחג, מבינים שצריך להשתתף בהוצאות, אך יש שאינם מבינים זאת. "חב"ד משלמת", הם אומרים, ואין הם מעלים על דעתם שמי שצריך לשלם על הסעודה רבת המשתתפים אינו 'חב"ד' אלא מנדי או יוסי או שניאור או פיני – השליח הצעיר והחייכן, שלצד כל המשימות המוטלות עליו צריך גם להשיג מימון לפעילותו.

הכול מדברים על מחירי הדיור המאמירים – ומה יעשו שלוחים המתגוררים בדירות שכורות, באזורים יקרים בארץ ובעולם, שנדרשים לשלם הון עתק על הבית המשמש למגוריהם ולאירוח אורחים על שולחנם? מישהו שואל את עצמו איך הם מתמודדים עם האתגר הזה?

ושלוחים שהצליחו ב"ה להקים מוסדות, לבנות בניינים – הידעתם איזה עול קיבלו עליהם? משכורות, תשלומים לספקים, החזרי הלוואות לבנקים. והכול בלי תקציבים מסודרים, אלא בעבודת נמלים של גיוס עוד תורם ועוד שותף, ולפעמים במאבק הישרדות יום-יומי.

בחזרה למעיין

את כל זה השלוחים פורקים בבואם להשתטח על ציונו של המשלח, ובצאתם אתה רואה על פניהם כי נגולה אבן מעל ליבם. הם חשים ובטוחים כי תפילותיהם נשמעו, וכי "הרבי ימצא את הדרך איך לענות", כפי שנהג הרבי לומר אחרי הסתלקות חותנו.

הכינוס הזה הוא באמת סוג של טעינת מצברים. לצד המושבים והסדנאות וההתוועדויות, השלוחים שואבים כוחות אדירים מעצם החזרה לנקודת המוצא. למעיין שממנו הם דולים ומשקים כל ימות השנה. כעבור יומיים הם מתפזרים וחוזרים איש-איש למקום שליחותו, בכוחות רעננים ובמשנה מרץ, למלא את השליחות הגדולה – להכין את העולם לקבלת פני משיח צדקנו בקרוב ממש.


התמונה הקבוצתית. כינוס של טעינת מצברים (צילום: ארכיון COL )

  יש חדש

84 שלוחים חדשים

ביום רביעי השבוע נפתח בחצר הרבי מליובאוויטש בניו-יורק הכינוס העולמי של שלוחי חב"ד, שבו משתתפים אלפי שלוחים מכל קצווי תבל. בתוך הבאים לכינוס רבים משלוחי הרבי בארץ. אגף הסניפים בצעירי אגודת חב"ד מוסר כי בשנה האחרונה יצאו לשליחות 84 שלוחים חדשים, ומספרם הכולל של השלוחים בארץ עומד על 1116, ב-750 סניפים ממטולה ועד אילת.

ירושלמי יומי

ביום שני השבוע נפתח המחזור האחד-עשר של לימוד הדף היומי בתלמוד הירושלמי. את מסלול הלימוד הזה תיקן האדמו"ר ה'לב שמחה' מגור בשנת תש"מ, ורבים הצטרפו אליו. בעקבות תקנתו נפתחו מכונים לביאור התלמוד הירושלמי ולהדפסתו במהדורות חדשות ומאירות עיניים. מחזור לימוד שלם אורך כארבע שנים ורבע.

שבת חברון

רבבות יבואו השבת ל'שבת חברון'. בית חב"ד חברון, בראשות השליח הרב דני כהן, יארח כחמשת-אלפים איש לסעודת השבת הגדולה בעולם, באוהלי ענק לרגלי מערת המכפלה. האורחים ייהנו מאירוח כיד המלך.

  שלחן שבת

השליחות שהסתיימה בפטירת שרה

אברהם ושרה היו לא רק האב והאם של העם היהודי, אלא גם מורי הדרך הרוחניים של כולנו, כנאמר במדרש: "מעשה אבות סימן לבנים". באופן כללי, אברהם רומז לנשמה  ושרה לגוף.

אברהם אבינו נתנסה בעשרה ניסיונות, והניסיון הראשון שעליו התורה מספרת הוא "לֶךְ-לְךָ". גם הנשמה שבקרבנו נצטוותה 'לך-לך', ללכת מהעולמות הרוחניים "אֶל הָאָרֶץ", לעולם הזה התחתון, שהוא בבחינת 'ארץ כנען', ועלינו להפוך אותה ל'ארץ ישראל', למקום קדוש. השכר הוא "וַאֲבָרֶכְךָ" – באדם מאירה עצם הנשמה. וגם "וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ" – גם הכוחות החיצוניים יותר, המרומזים ב'שם', גם הם יתעלו. ועד "וֶהְיֵה בְּרָכָה" – הנשמה תשפיע גם על אחרים.

התייחסות לענייני העולם

תחילת העבודה של אברהם ושל שרה מתאפיינת בהתמקדות בעצמם. אברהם נקרא 'אַבְרָם', שמשמעו 'אב רם' – מרומם מלפעול על אחרים. גם שמה של שרה היה 'שָׂרַי', שפירושו 'שרה שלי', ולא של אחרים.

ועם זה, לשרה הייתה זיקה גם לעולם החיצוני. לכן החזיקה "שִׁפְחָה מִצְרִית", הרומזת לענייני העולם הזה, שיוצרים 'גבולות' ו'מְצָרים' לנשמה. אך שמה, 'הָגָר', רומז שענייני העולם אינם עניין של 'קבע' אצל האדם אלא עראי בלבד, כמו 'גֵר', וזאת כדי לנצלם לקדושה, בבחינת "וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה".

ירידה שהיא עלייה

ההתמקדות בעבודה האישית טובה לשלב ההתחלה בלבד. בהמשך נדרשת הנשמה להשפיע במעגלים רחבים יותר, דבר שנרמז בהולדת יצחק. גם בשינוי שמו של אברם לאברהם מתבטא השינוי הזה, כאשר נהפך ל"אַב הֲמוֹן גּוֹיִם", וגם שרי נעשתה "שרה על כול".

לכאורה, ההשפעה על הזולת נושאת עימה ירידה רוחנית, אבל האמת היא שדווקא הירידה מוסיפה בהם עילוי. על האבות נאמר שהיו עקרים מתחילה, דבר המעיד על היותם למעלה מהתלבשות בענייני העולם הזה. אבל רצון ה' הוא שדווקא מי שנעלה ביותר ומחובר אליו 'ישפיל' את עצמו להשפיע בעולם ולקרב את הזולת.

השליחות נמשכת

כאשר תמה שליחותו של הגוף, בשעה שאברהם ויצחק עמדו בניסיון העקידה, נהיה "וַתָּמָת שָׂרָה" – הגוויעה של הגוף. וכפי שהזוהר מבאר ש"בְּקִרְיַת אַרְבַּע" רומז לגוף, המורכב מארבעה יסודות, אבל למרות הגוויעה – "הִיא חֶבְרוֹן" – על-ידי עבודת הנשמה היא מתחברת (חברון מלשון חיבור) עם עצמותו של הקב"ה ועם עצם הנשמה.

גם לאחר מכן אברהם מוסיף להתעלות בעבודתו, עד ש"וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה": הוא העלה אפילו את 'הגר המצרית' למדריגה שהיא נקראת 'קטורה', על שם ש"נאים מעשיה כקטורת" (כפירוש רש"י). עניין זה רומז לכוח שניתן לעם ישראל להפוך את הרע לטוב, ועד ש"זדונות נעשו כזכויות" (יומא פו,ב).

(רשימות חוברת יח)

  מן המעיין

שליחות אליעזר

חיבור שמיים וארץ

"ואשביעך בה' אלוקי השמיים ואלוקי הארץ אשר לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני" (כד,ג). אל תחשוב ששליחותך זו היא לעשות שידוך רגיל וזיווג בעלמא. דע שזו היא הזדווגות והתקשרות השמיים והארץ, ולכך אשביעך בה' אלוהי השמיים והארץ.

(רבי  זאב מסטריקוב)

המידות קובעות

אברהם בחר להתחתן עם אנשי חרן ולא רצה להתחתן עם אנשי ארץ כנען, אף־על־פי שגם הראשונים היו עובדי עבודה זרה, מפני שהכנענים היו מושחתים גם במידות, שטופים בעריות ובמעשים מגונים, ואילו בני משפחתו אמנם היו עובדי אלילים, אבל היו בעלי מידות טובות.

(הר"ן)

דעות אינן עוברות בתורשה

עוד הסבר – הכנענים היו מושחתים במעשי תועבה, ורעים בענייני מידות ומוסר – "תועבות ארץ כנען", ובענייני מידות ותכונות הילדים נמשכים אחר הוריהם. ואולם במולדתו של אברהם היו בני-האדם תועים בענייני אמונה, שוגים בדעות, בשכל, ודבר זה אינו עובר בתורשה מאבות לבנים.

(רבי אברהם מסוכוצ'וב)

המרחק משפיע

הכנענים היו שכניו של אברהם, קרובים למקום מגוריו. ואם ייקח אישה ליצחק מבנות הכנענים, תהיה האישה קרובה לבית הוריה ולבני משפחתה. היא תבקרם והם יבקרוה, וישפיעו עליה במנהגיהם האליליים. אבל כשייקח אישה ליצחק מחרן הרחוקה, תהיה האישה רחוקה ממשפחתה, ותעמוד אך ורק בהשפעת בית אברהם ויצחק. רמז לכך בפסוק "לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו".

(עיטורי תורה)

עסקים בשידוך

"לא תיקח אשה לבני מבנות הכנעני". כנעני הוא סוחר. לא תיקח אישה ליצחק ממי שעושים עסקים בשידוך, שהעיקר אצלם הוא המוהר, הנדוניה וכדומה.

(עוללות אפרים)

ממשיך הדרך

"וה' בירך את אברהם בכל" (כד,א). רש"י מביא: 'בכל' בגימטרייה 'בן', ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אישה. והלוא כבר ידוע לנו שלאברהם היה בן. אלא התורה רומזת כאן שבן זה הוא בבחינת 'בכל' – כליל המעלות, והוא ה'בכל' של אברהם. לכן השתדל אברהם להשיאו אישה מ"ארצי" ו"ממולדתי" – מבני משפחתו דווקא, כי הוא הממשיך של כל ענייני אביו.

(הרבי מליובאוויטש)

הכול תלוי באישה

"וכל טוב אדוניו בידו" (כד,י). בשליחות זו, של מציאת אישה ליצחק, הופקד בידיו של אליעזר "כל טוב אדוניו" – כל אושרו ועתידו של אברהם. הכול תלוי מעתה בדמותה של הכלה שיביא אל ביתו – האם יהיו בה ממידותיה הטובות של שרה המנוחה, או שמא תהיה חלילה מרשעת ותמרר את חייו לעת זיקנתו.

(מאוצרנו הישן)

  אמרת השבוע

דמעות הן דמעות

עסקן ציבורי, שהיה מקורב לרבי מליובאוויטש, סיפר שפעם אחת, בהיכנסו לחדרו, ראה כי על פני הרבי שרויה ארשת רצינית. הוא אזר אומץ ושאל את הרבי מה מעיק עליו.

השיב לו הרבי, שלפני זמן כתבו אליו בני זוג צעירים שרצונם לצאת לשליחות. הרבי הִתנה זאת באישור ההורים. הם שבו אליו ובידם האישור, וקיבלו את הסכמתו וברכתו.

"האישה היא בת יחידה, בין חמישה אחים, המשמשים שלוחים ברחבי העולם", המשיך הרבי וציין את מקום שליחותו של כל אחד ואחד מהם. וסיים: "עכשיו, עם יציאת הבת, ההורים נשארים לבד. ברגעים אלה הם בנמל התעופה, ונשפכות שם דמעות רבות. אף שאלה דמעות שמחה והתרגשות, בכל-זאת אלה דמעות, ובשעה זו אני נמצא איתם".

  גאולהפדיה

שתי דרכים לגאולה

מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. תכלית עבודתנו בזמן הזה היא לרומם ולזכך את העולם כדי שיוכל לקבל את אור הגאולה האמיתית והשלמה. כשיש צורך להרים דבר מה אפשר לעשות זאת בשתי דרכים: האחת, שהעליון ימשוך אותו ויעלהו אליו; השנייה, שהתחתון עצמו, בכוחותיו שלו, יעלה ויתרומם. שתי הדרכים האלה מיוצגות על-ידי אברהם אבינו ויצחק אבינו.

אברהם עסק בגילוי אור אלוקי עליון בעולם – "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע, וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵ-ל עוֹלָם". הוא פנה אף "לערביים שמשתחווים לאבק רגליהם", וגילה להם את דבר קיומו של בורא העולם, עד שגם הם התפעלו ונמשכו אחריו. זו הייתה כל עבודתו בחייו – להביא לעולם אור אלוקי עליון, מלמעלה. הדבר גם תואם את מידתו העיקרית – מידת האהבה והחסד – שעניינה נתינה, גילוי, שפע.

דרך זו מביאה עלייה גדולה ועצומה. הואיל ועלייתו של התחתון נעשית בכוחו של העליון, ניתן לו הכוח לזנק בבת אחת מהמקום הנמוך ביותר למקום העליון ביותר. ואולם כאשר העלייה נעשית בכוחו של העליון – אין היא משנה בהכרח את מהותו של התחתון. הוא בעצם נשאר במקומו, אלא שמישהו תפסו בידו והעלהו.

מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה. שונה הייתה מידתו של יצחק. אם על אברהם נאמר "אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (ישעיה מא,ח), על יצחק נאמר "וּפַחַד יִצְחָק" (בראשית לא,מב). מידתו הייתה הגבורה, שעניינה – ההתגברות מלמטה, עלייתו של התחתון. עבודתו הרוחנית התמקדה בהעלאתו של העולם התחתון, לא על-ידי שפע של גילוי אור אלוקי מלמעלה, אלא על-ידי זיכוך העולם וחשיפת הקדושה שקיימת בו עצמו.

פעולתו זו מוצאת את ביטויה בסיפור חפירת הבארות על-ידי יצחק. יצחק עשה בחייו דברים רבים, ועליהם אין  התורה מספרת לנו; היא מספרת על חפירת הבארות דווקא. חפירת באר משמעותה – שבאים למקום צחיח ויבש, ואין מביאים מים ממקום אחר, אלא מגלים את המים החבויים במקום זה עצמו. על-ידי חפירת הבאר מגלים שאותו מקום של יובש ושממה מכיל בתוכו ובפנימיותו מים חיים, שצריך רק לגלותם ולהוציאם.

זו הייתה פעולתו של יצחק אבינו – לגלות את הקדושה האלוקית החבויה בעולם הגשמי עצמו. הוא מייצג את השלב שבו העולם היה צריך להתעלות ולהזדכך מלמטה. זו גם מטרת הגלות – הקב"ה שם אותנו במצב שבו האור האלוקי אינו מאיר, ואנו נדרשים לגלות בעצמנו את הקדושה החבויה בתוך העולם עצמו. לכן בזמן הגאולה תשלוט מידתו של יצחק אבינו, ועל כך הגמרא אומרת (שבת פט,ב) שלעתיד לבוא ייאמר ליצחק "כִּי אַתָּה אָבִינוּ" (ישעיה סג,טז) – היינו שמידתו תהיה אז המידה העיקרית והשלטת.

  מעשה שהיה

החלטה מפתיעה ברגע האחרון

לאכזבתו של הרב, תשובתה של האישה הייתה שלילית. "חשבתי על הצעתך", אמרה בשיחת הטלפון, "אבל החלטתי שאיני מוכנה לוותר על עקרונותיי תמורת כסף"

מספר הטלפון לא היה מוכר לו, אך הדברים ששמע הרב נחמיה וילהלם, שליח חב"ד בבנגקוק שבתאילנד, מעברו השני של קו הטלפון, דרכו את חושיו. גופה של יהודי עומדת להישרף, ויש לפעול מהר בניסיון למנוע את הדבר ולהביא את האיש לקבר ישראל.

זה היה בחודש שבט בשנת תשע"א (2011). לרב וילהלם יש נוהג קבוע. אחת לכמה חודשים הוא יוצא לעיר פטאיה, השוכנת במרחק שעתיים נסיעה מבנגקוק, לבקר אסירים יהודים בבית הכלא המקומי. בצאתו משם ראה על צג הטלפון הסלולרי שלו כי נתקבלו כמה שיחות שלא נענו. הוא חזר אל המספר שממנו התקשרו אליו, והאיש מעברו השני של הקו סיפר לו שבעיר נפטר יהודי ושמו רוברטו כהן, וכי בת זוגו מתכוונת לשרוף את גופתו.

התרבות המקומית התאילנדית היא לשרוף את גופות המתים. אחת לכמה חודשים נדרשים השלוחים במדינה לפעול, כדי למנוע שריפת גופה. על-פי רוב הדבר קורה בפטירת יהודים הנשואים למקומיים, לא-יהודים, ואלה מעוניינים לשרוף את הגופה, כפי הנהוג אצלם.

הרב וילהלם יצר מייד קשר עם בת זוגו של הנפטר. הוא החל לשוחח עימה על חשיבות הקבורה היהודית, אך היא קטעה את דבריו כבר בתחילתם. "טקס ההלוויה כבר התחיל", הבהירה לו. לרגע חשב הרב וילהלם שכבר החל טקס השריפה, אך האישה הבהירה שהטקס מתפרס על פני כמה ימים. תחילה 'מתפללים' סביב המיטה ימים אחדים, ורק אחר-כך שורפים את הגופה.

הרב וילהלם ביקש להיפגש איתה במהירות, והיא נענתה. בפגישה ניסה לדבר על ליבה שתוותר על השריפה לטובת קבורה יהודית באדמה, אך האישה סירבה. "הדבר הטוב ביותר שביכולתי לעשות למען הנפטר הוא לשרוף את גופתו", הסבירה לרב. "הדת הבודהיסטית מאמינה שהשריפה דווקא מיטיבה עם המת".

שוב ושוב ניסה הרב וילהלם לשכנע אותה. הוא ניסה כל דרך אפשרית, אבל היא עמדה על דעתה ולא הסכימה לשנות את החלטתה.

כשראה שדבריו נופלים על אוזניים ערלות, ניסה לפנות לאפיק הכספי. הוא בירר אצל האישה אם לנפטר היה ביטוח. כשהשיבה בשלילה, הציע לממן בעבורה את עלויות הטיפול בנפטר, שהגיעו לכחמשת-אלפים דולר, שאותם תכננה ללוות מהשוק האפור. "תני לי לקבור אותו באדמה, ואממן את כל ההוצאות", אמר לה. "אני עושה את דרכי בחזרה לבנגקוק, ובתוך שעתיים, עד שאגיע לעיר, אני מצפה לתשובה".

הרב וילהלם היה בטוח שהתשובה תהיה חיובית. חמשת-אלפים דולר הם סכום גדול בתאילנד. לשם השוואה, משכורת חודשית ממוצעת עומדת על כשלוש-מאות דולר. לאכזבתו, תשובתה של האישה הייתה שלילית. "חשבתי על הצעתך", אמרה בשיחת הטלפון, "אבל החלטתי שאיני מוכנה לוותר על עקרונותיי תמורת כסף".

חלון הזמן עמד להיסגר. למחרת בבוקר אסף הרב וילהלם כמה יהודים בבנגקוק, שהכירו את הנפטר, לקח עימו את הרב דוד חדד, משלוחי חב"ד בבנגקוק, הנמנה בין היתר עם ה'חברה קדישא', והם נסעו אל המנזר שבו הונחה גופתו של היהודי.

קבוצת היהודים לא נכנסה כמובן אל המנזר, המוגדר בית עבודת אלילים, שהכניסה אליו אסורה על-פי ההלכה. הם ביקשו לקרוא לבת זוגו של הנפטר. הדבר היה בעיצומו של הטקס, והאישה לא הסכימה לצאת. בינתיים נוצרה במקום התקהלות קטנה. אחד הנזירים יצא החוצה. "אנא מסור למשפחה כי חייבים לקבור את הגופה", התחנן הרב וילהלם, אך הנזיר אמר שלא יתערב בעניין.

בינתיים יצא אחיה של בת הזוג. "הנפטר היה יהודי, והיהדות ומנהגיה היו חשובים לו", אמר לו הרב וילהלם בהתרגשות. "אי-אפשר לעשות מעשה הנוגד את הערכים שהיו חשובים למת".

האח הסכים ואף אישש את הדברים: "אני זוכר כי לקחתי אותו לבית הכנסת בחגים יהודיים ולליל הסדר". האח הרהר רגע, פנה הצידה, הוציא את מכשיר הטלפון שלו והתקשר למישהו. במהלך השיחה קרא לבת הזוג של הנפטר וביקש ממנה לדבר עם אותו אדם.

אחרי כחמש-עשרה דקות מותחות ניגשה האישה אל הרב וילהלם ונתנה את הסכמתה לקבור את הנפטר, על-פי ההלכה והמסורת היהודית. הרב וחבריו נשמו לרווחה.

"מה הדבר ששינה פתאום את דעתך?", שאל הרב וילהלם את האישה.

"הדברים שאמרת חלחלו בי, והחלטתי לשאול את הנזיר הבכיר. בשיחתו עימי הסביר לי שלא טוב לשרוף יהודי, ולכן הסכמתי. אבל את הכסף שהבטחת תיתן לי, נכון?...", וידאה האישה.

הסיפור הבלתי-שגרתי התפרסם ועורר הדים ברחבי העיר והאזור, וגרם ליהודים רבים לבוא ולחלוק לנפטר כבוד אחרון בהלוויה גדולה מאוד. "ברגע האחרון ממש זכינו להביא את הנפטר היהודי לקבר ישראל, והוא נטמן בבית עלמין יהודי הקיים בבנגקוק זה כעשרים שנה", מסיים הרב וילהלם את סיפורו.

  רציתי לשאול

עם הרב בנימין קרניאל, מנהל בית חב"ד בגדרה

מה משמעות המושג 'לחיות עם תודעת שליחות' בעבור אדם מן השורה?

תודעת שליחות היא קודם כול הכרה שאינני חי כאן במקרה, אלא יש בקרבי נשמה קדושה, שהקב"ה שלח אותה לעולם הזה למאה ועשרים שנה, כדי למלא שליחות.

תודעת השליחות משמעותה שאינני שם את עצמי במרכז וחושב על עצמי בלבד ועל מה שטוב לי. אני יודע שיש לי מחויבות גם ליהודי שני, כמו שהתורה מצווה במצוות רבות, החל מ"ואהבת לרעך כמוך", "עזוב תעזוב עִמו", ועד "לא תעמוד על דם רעך". זו שליחותי בעולם – לדאוג שיהיה טוב ליהודי שני, בגשמיות או ברוחניות.

אדם שחי עם תודעת שליחות יכול ליישם אותה בכל תחום שבו הוא עוסק. אפילו פקיד בנק יכול להיות מי שעושה עבודה טכנית, לפי הספר, ויכול לחוש תחושת שליחות – לעשות טוב לאדם אחר, לתת לו הרגשה טובה, להשתדל לעזור לו מעבר לנוהל השגרתי וכדומה.

על-אחת-כמה-וכמה מי שעיסוקו בתחום בעל משמעות גדולה יותר לחיי הזולת, כמו רופא או מורה. הוא יכול לעשות את העבודה הנדרשת ממנו, לקבל את משכורתו וללכת הביתה. והוא יכול לחיות עם תודעת שליחות ולחוש אכפתיות למטופליו או לתלמידיו, מעל ומעבר למחויבות הרשמית.

בכל יום שאני נכנס למשרדי בבית חב"ד אני מביט בתמונה שנותנת לי הרבה כוח. זו תמונה של הרבי מליובאוויטש שמורכבת ממאות תמונות של הנחות תפילין שנעשו על-ידי אנשים בקהילה. השתדלתי במרוצת השנים לעודדם לפעול עם הזולת ולהניח תפילין עם יהודים שהם פוגשים, והם עושים זאת ומעלים תמונות לקבוצת הקהילה. כך אנשים מן השורה נהפכים לשלוחים של אור.

  פינת ההלכה ומנהג

יום החופה

שאלה: כיצד צריכים חתן וכלה לנהוג ביום חופתם?

תשובה: ביום זה עומדים החתן והכלה לבנות משפחה יהודית, לאורך ימים ושנים טובות. הם מתקדשים ביום הזה, מפשפשים במעשיהם מילדותם ועד היום, מחליטים לעבוד את הבורא באמת ובתמים, ומתפללים שה' ישרה את שכינתו ביניהם, כמאמר חז"ל: "איש ואישה שזכו – שכינה ביניהם".

תענית: נהגו בכל קהילות אשכנז ופולין שהחתן והכלה צמים ביום חופתם, מכמה טעמים: א) מפני שביום זה נמחלים עוונותיהם, ויום כיפורים שלהם הוא. ב) כדי שיהיו מיושבים לגמרי בשעת הקידושין. ג) לביטול הגזירה שחייב להיות ריב בעת החתונה. ד) כדרך שעשו חסידים הראשונים, שהיו מתענים כשעליהם לקיים מצווה חביבה, כגון לולב. ה) כשם שבני ישראל צמו ביום מתן תורה. ויש קהילות שנהגו שהכלה אינה צמה.

גם כשהחופה נערכת בלילה יש הממשיכים לצום עד החופה (לפי הטעם השני הנ"ל), ואחרים מקילים מצאת הכוכבים (לפי הטעם הראשון).

אף מי שאינם צמים ביום זה טוב שלא ירבו באכילה ושתייה, ולא ישתו משקה משכר.

בתפילת מנחה שלפני החופה אין אומרים תחנון, אבל החתן והכלה אומרים וידוי בסוף תפילת הלחש, כפי שאומרים ביום הכיפורים.

אמירת תהילים: נהוג שהחתן והכלה אומרים את כל ספר התהילים, ואם סיימו ונותר זמן – ממשיכים לומר עוד.

מתן צדקה: נתינת צדקה בעולם הזה גורמת לפתיחת שערי השפע מלמעלה. לכן נכון שהחתן והכלה ייתנו מממונם לצדקה ביום החופה בבוקר, בהוספה על מה שהם רגילים לתת. רצוי שגם ההורים, המחנכים, הקרובים והמברכים ייתנו מממונם לצדקה, לזכות החתן והכלה.

מקורות: שו"ע אה"ע סי' סא ס"א, ברמ"א. הנישואים כהלכתם פ"ו ס"ל ואילך. שערי נישואין עמ' רנט.

  חיים יהודיים

שלוחים באש ובלי מים

"עברנו בכפר בקרפטים, בכביש בלי שוליים, ופתאום קפץ כלב לכביש. בניסיון להימנע מפגיעה בו, סטיתי ימינה. הרכב נתקע בחומה וכולנו נפצענו"

לפני כחמישה חודשים, בשלהי חודש סיוון, עשו הרב מנחם-מענדל גליצנשטיין ומשפחתו את דרכם מבודפשט שבהונגריה לעבר העיר צ'רנוביץ שבאוקראינה. "חזרנו מניו-יורק, מחתונה של בחור שגדל בקהילה שלנו", מספר הרב גליצנשטיין, שליח חב"ד ורב העיר. "הוריו לא יכלו לטוס לחתונתו, בשל המלחמה, ואנחנו החלטנו שכל המשפחה שלנו תיסע לשמח אותו ביומו הגדול. בדרך חזור נחתנו בבודפשט, ומשם יצאנו ברכב לצ'רנוביץ".

הנסיעה הייתה אמורה לארוך כתשע שעות, אבל היא נסתיימה בתאונת דרכים קשה. "עברנו בכפר בקרפטים, בכביש בלי שוליים, ופתאום קפץ כלב לכביש", משחזר הרב גליצנשטיין. "בניסיון להימנע מפגיעה בו, סטיתי ימינה. הרכב נתקע בחומה וכולנו נפצענו. להיתקע עם בני משפחה פצועים, בלב כפר אוקראיני, בעיצומה של מלחמה – זו תחושה לא פשוטה כלל. אנשים שראו את הרכב היו בטוחים שאיש לא ייצא ממנו חי".


אחריות ליהודים. הרב גליצנשטיין, צ'רנוביץ

המדריכות חזרו לבדן

במבצע הטסה מורכב, שעליו פיקד מטה הביטחון של חב"ד cwa, הוטסו בני המשפחה לישראל, לטיפול רפואי. פציעתה של אחת מבנות המשפחה הוגדרה 'בינוני עד קשה', ובכל-זאת כולם שוחררו בתוך שבוע. עוד באותו שבוע פתחה משפחת גליצנשטיין את מחנה הקיץ שתוכנן להתקיים. "כמה מבנותינו, ששימשו מדריכות, חזרו לבדן לאוקראינה, בזמן שאנו טופלנו בארץ, והכול כדי לפתוח את המחנה במועד", מספר השליח.

זו הצצה למסירות הנפש הבלתי-נתפסת של שלוחי חב"ד באוקראינה, למען הקהילות היהודיות הפזורות ברחבי המדינה השרויה במלחמה. שגרירי מדינות נמלטו מאוקראינה, תאגידי ענק חיסלו את עסקיהם במדינה, מיליונים נטשו, ואולם שלוחי חב"ד נשארו ברובם, וגם מי שעזבו ערים בוערות, עשו כל מאמץ לחזור אליהן ברגע שהדבר התאפשר. "מפקדים לא משאירים חיילים בקרב", נהגו לומר לכל השואלים.


נס משמיים.
המכונית המשפחתית אחרי התאונה

המפקד אינו נוטש

הרב גליצנשטיין יצא לשליחות לצ'רנוביץ לפני כעשרים שנה. הוא ורעייתו זכו לשקם את חיי הקהילה בעיר, פדו בית כנסת היסטורי מידי השלטונות, בנו מקווה טהרה מפואר, חשפו את קבריהם של גדולי תורה וחסידות הטמונים בעיירה – וכל זה לצד הקמת מוסדות חינוך, תפעול מערך תפילות ושיעורי תורה, פעילות שוקקת עם ילדים, ואין-ספור פעולות גדולות וקטנות במעגל השנה.

כשפרצה המלחמה, אחזה בהלה גם בתושבי צ'רנוביץ. הרב גליצנשטיין סייע לרבים מבני קהילתו להימלט אל מעבר לגבול. גם את בני משפחתו מילט לישראל. אך כאשר בשלו התנאים, חזרה המשפחה לעיר שליחותה. "יש לי אחריות ליהודים שנשארו בעיר, ואני לא נוטש אותם", הוא אומר.

הקהילה גדלה פתאום

אט-אט החלו יהודי הקהילה לחזור לעיר. בה בעת הוצפה העיר פליטים רבים. ידיו של הרב גליצנשטיין היו עמוסות בדאגה להם. "רבים מהפליטים ביקשו להשתקע פה", מספר השליח, "ופתאום הקהילה שלנו גדלה בשלושים אחוזים, והפעילות התרחבה בהתאם לכך".

הרב נהפך למלאך ההצלה של יהודי העיר. הוא שינע כמויות אדירות של מזון ותרופות. "הפכנו לכתובת המרכזית לכל מצוקה של יהודי", הוא מתאר. בחודש החגים בית הכנסת היה מלא מפה אל פה. בסעודות החג השתתפו מאות יהודים. "עדיין יש אזעקות מעת לעת, ונשמעים פיצוצים בקרבתנו", הוא מתאר את המתרחש. "יש גם הפסקות חשמל, הפסקות מים ועוד אתגרים. ובתוך כל זה אנחנו ממשיכים את שליחותנו".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)