חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1871 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת וירא, י"ז במרחשון ה'תשפ"ג, (11/11/2022)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1871 - כל המדורים ברצף
הניסוי נכשל והאמת התבררה
יש חדש
המגיפה ושינוי השֵם
ברכות
נקודת מבט נכונה
אורחים במסדרון הקר
שלב ההכנה
רציתי לשאול
אורחים מאתגרים
מתנות מקוריות ליום ההולדת

מס' 1871, ערב שבת-קודש פרשת וירא, י"ז במרחשון ה'תשפ"ג (11.11.2022)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

הניסוי נכשל והאמת התבררה

אנחנו יכולים להתווכח בתוכנו, אבל כריתת ברית עם תומכי טרור ומלבי עוינות כלפי העם היהודי – זה מהלך בלתי-לגיטימי בעליל

תוצאות הבחירות מעוררות מחשבות רבות. ברור לכול שזו לא הייתה עוד הצבעה שגרתית, אלא אנשים הלכו להצביע מתוך תחושה שהם נלחמים על זהותם וערכיהם. רבים מדברים על הצורך בחשבון נפש מעמיק.

אחד הנושאים החשובים שראוי לדבר עליו הוא הניסיון להפוך את המפלגות הערביות ללשון מאזניים. גוש אחד של מפלגות יהודיות החרים את הגוש השני, ובעקבות זאת נהפכו המפלגות הערביות לגורם המכריע בין שני הגושים האלה.

לגיטימציה מסוכנת

מצב זה, שלא היה עולה על הדעת לאורך כל שנות קיומה של המדינה, קיבל לגיטימציה בשנה וחצי האחרונות. מצדיקי המהלך טענו כי אלה כללי המשחק הדמוקרטיים, וכי המפלגות הערביות נבחרו לכנסת כדת וכדין, וזכותן להיות חלק מהקואליציה.

פורמלית זה נכון, אבל במהות הדברים יש כאן חציית קווים חמורה ומסוכנת. ואולי טוב שנעשה הניסוי הזה, שהמחיש לכולנו במה דברים אמורים.

כאשר עלה הרעיון לצרף את המפלגה האסלאמית לקואליציה נשמעה הטענה, שמפלגה זו אינה עוסקת בעניין הלאומי ובמאבק בין העמים, אלא כל שאיפותיה בתחום האזרחי, בהטבת תנאי חייהם של האזרחים הערבים.

האמת, הלוואי שכך יהיה. שאזרחי ישראל הערבים ינטשו את השנאה היוקדת ליהודים ויפנו את מאמציהם לשיפור חייהם, לקידום החינוך, למיגור הפשיעה וכדומה. ואולם נוכחנו כי אלה חלומות באספמיה. העוינות למדינה היהודית וההזדהות עם אויבי ישראל מושרשות ועמוקות כל-כך, עד שהן העומדות בלב השיח של הציבוריות הערבית.

כולנו נחרדנו מגילויי האהדה המופגנים של חברי כנסת כלפי מחבלים רוצחים, אבל כל המכיר את הנעשה במגזר, את הנאמר בתקשורת הערבית וברשתות החברתיות, את דרשות ההסתה במסגדים, ואת המסרים המועברים לילדים במערכת החינוך הממומנת בכספי משלם המיסים הישראלי – לא הופתע כלל. זו הרוח, זו האווירה.

ויכוחים בין אחים

אחרי כמעט שבעים וחמש שנים לקיום המדינה, הקול השולט בשיח של המגזר הערבי אינו של שותפות והזדהות עם המדינה. בדיוק להפך. הלאומנות גוברת והולכת, והשנאה נעשית בוטה וגלויה יותר. הם רואים בנו אויב ומייחלים לחורבנה של המדינה היהודית.

חשוב להבהיר שלא כולם כאלה. בהחלט יש ערבים הגאים בהישגיה של המדינה ורוצים בהצלחתה. הם שואפים לשותפות אמיתית עם העם היהודי. אבל לצערנו הם מעטים, וקולם כמעט אינו נשמע בתוך גל הלאומנות הגואה.

במצב זה, שיתוף המפלגות הערביות בשלטון אינו עניין אזרחי תמים, אלא הוא בבחינת שיתוף פעולה עם אויבינו ומבקשי נפשנו. מתן יד לתומכי טרור ומלבי שנאה ועוינות כלפי העם היהודי. כריתת ברית עם מי שיעשו הכול כדי לפגוע במדינה שבה הם חיים ושבפרלמנט שלה הם יושבים. זה מהלך בלתי-לגיטימי בעליל.

הלקח הברור מהניסיון הכושל הזה הוא, שגם אם יש ויכוחים מרים בתוך העם היהודי, ההכרעה צריכה להיות בתוכנו. אנחנו יכולים להתעמת ולריב, אבל ברגע המכריע נתאחד כאיש אחד מול האויב, ומולנו יעמדו מהללי המחבלים ורוצחי היהודים. תם עידן האשליות.


ההכרעה בתוכנו. בתוך העם היהודי

  יש חדש

יום הולדת הרש"ב

ביום שני, כ' במרחשוון, יחול יום הולדתו של הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש (נולד בשנת תרכ"א, לפני 162 שנים), נשיאה החמישי של חסידות חב"ד ומייסד ישיבת תומכי תמימים. הרבי מליובאוויטש קרא להיכנס ביום הזה לבניין ישיבת תומכי תמימים, ולהתחבר מחדש להוויית הישיבה, שמעניקה את החינוך החסידי המיוחד, לפי היסודות שהניח מייסדה.

לקראת הכינוס העולמי

בשבוע הבא יתקיים בחצר הרבי מליובאוויטש בניו-יורק הכינוס העולמי השנתי של שלוחי חב"ד. בכינוס ישתתפו אלפי השלוחים, הפועלים ביותר ממאה מדינות ברחבי העולם. במהלך הכינוס יעלו כל השלוחים אל ציונו של הרבי, ויזכירו את שמות בני קהילותיהם לברכה ולהצלחה. ביום ראשון בערב יתקיים ערב ההצדעה החגיגי, שבו ישתתפו אלפי השלוחים והשותפים לפעילותם.

השלוחות התכנסו

מאות שלוחות חב"ד ברחבי הארץ התכנסו בשבת האחרונה במלון ניר עציון, לשבת מאחדת ומחממת. השלוחות, המפעילות עם בעליהן יותר משבע-מאות בתי חב"ד ברחבי הארץ, קיימו בשבת התוועדויות וסדנאות בעניינים הקשורים לעבודתן המיוחדת. את הכינוס ארגן אגף הסניפים בצעירי אגודת חב"ד.

  שלחן שבת

המגיפה ושינוי השֵם

בספר הזוהר (בפרשתנו) מסופר על מגיפה שהתחוללה במשך שבוע ימים בכפר טרשא והפילה חללים רבים. רבי אחא בא למקום וקבע דרך פעולה רוחנית לעצירת הגזירה. הוא ציווה שארבעים אנשים יתפללו בקצות העיר ויקראו את פסוקי הקטורת ופרשת הקרבנות. ואכן, המגיפה פסקה.

אחר-כך נאמר לרבי אחא מן השמיים שילך לתושבי העיר ויעורר אותם לחזור בתשובה, מפני שהיו רשעים. ואכן, הללו קיבלו עליהם לעסוק בתורה והחליפו את שם העיר מ'כפר טרשא' ל'מתא מחסיא'. ספר הזוהר מוצא רמז להתנהגות זו בפרשתנו.

מכפר לעיר

בספר 'לקוטי לוי יצחק' מוסבר ששינוי שם המקום תרם לביטול הגזירה. 'כפר' רומז לגבורות ודינים קשים, ואילו 'טרשא' זו אבן סלע קשה. לכן הוחלף שם המקום ל'מתא מחסיא'. מתא פירושה עיר גדולה, והיא רומזת לחסדים, ומתא גם אותיות 'אמת'. 'מחסיא' הוא מלשון 'חס', שהקב"ה חס על תושבי המקום ומנע מהם את המגיפה.

כאן צריך להבין: א) אם שינוי השם מועיל לביטול הגזירה, מדוע הדבר נעשה לאחר ביטולה, ואף לאחר שחזרו בתשובה שלמה? ב) מה הקשר בין המגיפה לבין התחזקות בלימוד התורה דווקא?

מסלע לרחמים

ההבדל בין 'כפר' לבין 'עיר' בעבודת האדם דומה להבדל בין נבואת יחזקאל לנבואת ישעיה. שניהם ראו את 'המרכבה העליונה', אך מוסבר שיחזקאל הוא בדוגמת בן כפר שראה את המלך, שזה דבר בלתי-רגיל אצלו, ולעומתו ישעיה הוא כבן עיר שראה את המלך, שהמראה שגרתי בעבורו.

כאשר התושבים החליפו את שם המקום מ'כפר' ל'עיר', המשמעות היא שהבנת האלוקות הפכה לדבר תדיר ורגיל, בדוגמת בן עיר שרגיל לראות את המלך. ובדומה לזה ההבדל בין 'טרשא' ל'מחסיא': 'טרשא', הסלע הנוקשה, רומז שאין הוא מצע שעליו גדלים צמחים ופירות. מצוות ומעשים טובים נחשבים 'פירות', כנאמר (סוטה מו,א): "מה הם פירות? מצוות".

התורה מגינה

'מחסיא' מלמד על כללות המצוות והמעשים הטובים, כפי שלימדונו חז"ל "העושה מצווה אחת קונה לו פרקליט אחד... מעשים טובים כתריס בפני הפורענות". כלומר, מי שעושה מצוות, חס עליו הקב"ה. על התורה נאמר (סוטה כא,ב) שהיא מגינה תמיד על האדם, גם בשעה שאין הוא עוסק בה.

יש לומר ששינוי השם נעשה קודם שנסתיימה המגיפה, אלא שעניין זה מופיע בסוף הסיפור. והעיקר הוא, שבני המקום הבינו שכדי למנוע מגיפה נוספת עליהם לחדול ממצב של היעדר צמיחת מצוות ומעשים טובים, ותחת זאת התחייבו להיות קשורים לתורה ולא להתבטל ממנה לעולם. כך הקב"ה חס עליהם ומנע מהם דינים קשים.

(תורת מנחם תשמ"ג, כרך א, עמ' 478)

  מן המעיין

ברכות

שתי מצוות כשכר

"ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח,כז). דרש רבא, בשכר שאמר אברהם "ואנכי עפר ואפר", זכו בניו לשתי מצוות – אפר פרה ועפר סוטה.

(סוטה יז)

האפר לעומת העץ

אף שהאפר הוא מהותו ועצמותו של העץ הנשרף, עם זה אין לו דמיון וערך אל מהות העץ קודם שנשרף, לא בכמותו ולא באיכותו. זה מה שאמר אברהם על מידת החסד והאהבה שהאירה ונתלבשה בו, בהיותו 'מרכבה' לחסד העליון שבעולם האצילות: אף שהיא מידת החסד שבאצילות שהאירה בו, בכל-זאת אין דמיון וערך בינה ובין מהות אור האהבה שבאצילות.

(תניא)

מהזיבול באה הצמיחה

אנו מתפללים "ונפשי כעפר לכול תהיה". האדמה, ככל שמזבלים אותה, כך תהיה משובחת יותר ותוציא פירות טובים יותר.

(רבי צבי-הירש מרימנוב)

לא גבה ליבו

העמידה לפני ה' והשיחה איתו – אין לתאר מעלה רמה מזו לבן-אדם. גם הצלת נפשות היא פעולה נשגבה, שאין גדולה ממנה. בהיפגש שני אלה יחד עלול ליבו של האדם להתרומם ולהתעלות. לא כן אברהם אבינו. באותה שעה שדיבר עם הקב"ה ופעל להצלת נפשות, ליבו היה שפל בקרבו, ולא היה בעיני עצמו אלא עפר ואפר.

(בינה לעתים)

תועלת בעבר ולעתיד

עפר הוא דבר שאין בו חשיבות עכשיו, אבל יש בו תועלת לאחר זמן, שיכולים לזרוע בו והארץ תוציא את יבולה. היפוכו הוא אפר, שבעבר הייתה בו צורה ותועלת, אבל משנשרף ונעשה אפר, אין בו תועלת. אברהם בגודל ענוותנותו אמר "ואנכי עפר ואפר" – אין בי שום תועלת לעתיד וגם לא הייתה בי שום חשיבות בעבר.

(הרב יוסף-דב סולובייצ'יק)

למי טוב להידמות

אברהם אבינו אמר "ואנכי עפר ואפר". משה רבנו אמר "ונחנו מה". דוד מלך ישראל אמר "ואנכי תולעת ולא איש". אם כן, איך ייתכן שנלך בדרכי ירבעם בן-נבט, לחפש תמיד "מי בראש", ולא נשתדל להידמות ל'אבינו', ל'רבנו' ול'מלכנו'?

(חת"ם סופר)

שני כיסים

כל אדם צריך שיהיו לו שני כיסים: באחד – "בשבילי נברא העולם", ובשני – "ואנכי עפר ואפר". אלא שצריך לדעת כיצד להשתמש בהם, כל אחד במקום המתאים ובזמן הנכון, לפי שהרבה טועים ומשתמשים בהם במידה הפוכה.

(רבי בונם מפרשיסחה)

  אמרת השבוע

נקודת מבט נכונה

רבי יצחק מוורקה וקבוצה מחסידיו התאכסנו בפונדק דרכים, ובעל הפונדק שירת אותם וסיפק את כל צורכיהם. קודם נסיעתם הגיש להם את החשבון, והחסידים שילמו כפי שביקש מהם.

רבי יצחק שיבח והילל באוזני החסידים את בעל הפונדק על הכנסת האורחים שנהג בהם. תמהו החסידים ואמרו: "הלוא הוא עושה זאת תמורת תשלום מלא!".

נענה רבי יצחק ואמר: "אינכם רואים זאת נכון. הוא טורח ועמל כדי לקיים את מצוות הכנסת אורחים, והתשלום שהוא מבקש נועד לכיסוי הוצאותיו וכדי שיוכל להוסיף ולהכניס אורחים".

  מעשה שהיה

אורחים במסדרון הקר

"עשיתי טעות איומה. אנא, רבי, סלח לי", התחנן בעל הבית על נפשו, אבל רבי יוסף-דב סירב לסלוח. "ואילולא הייתי הרב מבריסק, מותר היה לך להושיב יהודי בלילה קר כל-כך בפרוזדור קפוא וחשוך?!"

בקצה המסדרון הקר והחשוך נראו שתי דמויות. האדמו"ר התקרב לכיוון אחת מהן, שהסתירה את פניה במגבעת. הוא הרים את המגבעת והפנים שנתגלו אליו זעזעו אותו. "הרב מבריסק!", זעק בקול.

באותו יום היה רבי יוסף-דב סולובייצ'יק מבריסק בדרך, ואולם תקלות בלתי-צפויות גרמו לנסיעה להתארך מעבר למצופה. הימים ימי חורף קשה, וסערת שלגים השתוללה בחוצות. הקור היה בלתי-נסבל, והיה ברור להם שעליהם לעצור ולחפש מחסה.

כאשר הבחין הרב מבריסק באכסניית דרכים, הודיע לעגלון לעצור. "ניכנס לאכסניה ונשהה בה עד הבוקר", אמר. "זה מצב של פיקוח נפש להוסיף לנסוע במזג אוויר כזה".

רבי יוסף-דב והעגלון התקרבו לאכסניה וגילו בשמחה כי בעליה יהודים, כפי שהכריזה המזוזה שבפתח הבית. השעה כבר הייתה מאוחרת. החלונות היו חשוכים. היה ברור כי הכול נמים את שנתם. ואולם הקור הנורא שבחוץ לא הותיר לנוסעים ברירה.

העגלון דפק בדלת, פעם ושתיים, אך מתוך הבית לא בא מענה. "הלום בחוזקה על הדלת עד שיפתחו לנו", הורה רבי יוסף-דב. "אל תתחשב בעובדה שאנחנו מפריעים את שנתם של בני הבית, שכן מדובר בפיקוח נפש ממש".

לאחר זמן רב נשמעו צעדים מתקרבים אל הדלת. זו נפתחה כדי סדק צר. "מה אתם רוצים ממני באמצע הלילה?!", נשמע קול רוטן.

"אנחנו שני יהודים העומדים בחוץ וקופאים מקור", הגיב העגלון, "ואתה שואל מה אנחנו רוצים?!". העגלון מיהר לתחוב את רגלו בסדק הדלת, וכך מנע מבעל הבית לטרוק את הדלת על פניהם. כשהבין האיש שאין לו ברירה, הניח לזוג האורחים להיכנס פנימה.

המארח לא הפגין כלפיהם יחס אדיב. בקושי הפנה אליהם את מבטו. הוא אפילו לא טרח להדליק אור בעבורם, והותיר אותם בפרוזדור צר ואפלולי. המקום לא היה מחומם, אך השניים התנחמו בעובדה שבחוץ הקור גרוע יותר. בלי לומר דבר פנה בעל הבית לחדר השינה המחומם שלו, ואילו הם הצטנפו בפינתם, מנסים להתכרבל במעיליהם עד שיעלה הבוקר.

עברה שעה ופתאום נשמעו דפיקות רמות בדלת. בעל הבית קם שנית, ולמשמע הקולות הבין כי לפניו קבוצת אנשים גדולה, שממנה הוא צפוי להפיק רווח נאה. הוא פתח את הדלת וקיבל את אורחיו במאור פנים, הדליק את האורות בבית והציע להם להתכבד במיני מזונות ובמשקה חם.

האורחים היו אדמו"ר חסידי וקבוצה מחסידיו. לאחר שהשיבו את נפשם ערך לפניהם בעל הבית שולחן עמוס במאכלים משובחים, והאווירה בפונדק הייתה שמחה ועולזת.

בינתיים נצרך האדמו"ר להתפנות, ועשה את דרכו בפרוזדור הצר והחשוך. הוא הבחין בשתי הדמויות היושבות על הרצפה, מכורבלות במעיליהן ורועדות מקור. רבי יוסף-דב, שהבחין באדמו"ר המתקרב אליו, ניסה לכסות את פניו בכובעו, כדי שזהותו לא תיחשף.

אך האדמו"ר הבחין בניסיון ההסתרה. הוא ניגש אל היהודי והרים את הכובע מעל פניו. "רבי יוסף-בער נמצא כאן!", קרא האדמו"ר בחרדה. האדמו"ר תפס בזרועו ולא הרפה ממנו עד שהביאו לראש השולחן והושיבו לצידו.

"איך עשית דבר כזה?!", גער הרבי בבעל הפונדק. "כיצד השארת את הרב מבריסק רועד מקור בפרוזדור חשוך?!".

כשקלט בעל הבית את שעשה, נבהל מאוד וכמעט התעלף. "רבי, אני מבקש סליחה מעומק ליבי", ביקש להתנצל לפני האורח שכלפיו הפגין יחס אדיש ומזלזל.

"אינני מוחל ואינני סולח לך בשום אופן!", סירב רבי יוסף-דב להתפייס. בעל הבית ראה כי פגיעתו ברב הייתה עמוקה, ומיהר להגיש לפניו כוס תה חם, ואולם רבי יוסף-דב דחה את המחווה.

בעל הבית החל להתחנן על נפשו. "עשיתי טעות איומה. אנא, רבי, סלח לי", אבל רבי יוסף-דב סירב לשמוע. "ואילולא הייתי הרב מבריסק, מותר היה לך להושיב יהודי בלילה קר כל-כך בפרוזדור קפוא וחשוך?! אינני מוחל לך!", הבהיר.

בעל הבית לא אמר נואש. לעזרתו נחלץ האדמו"ר, וניסה להפציר ברבי יוסף-דב כי יסלח לו. לבסוף נעתר רבי יוסף-דב. "מוכן אני למחול לו בתנאי שיבטיח לי, כי אם ייצא אי-פעם לדרך ויזדמן לבריסק, יבוא להתארח אך ורק בביתי". בעל הבית הבטיח שכך ינהג.

כעבור כמה חודשים נדרש בעל הבית להתארח בבריסק. הוא זכר את התחייבותו, ופנה לביתו של הרב. כאשר נכנס, קם רבי יוסף-דב בעצמו וקיבל את פניו במאור פנים. מאותו רגע לא חדל מלשרת את האורח. הוא גם דחה את הצעות בני הבית לחלוק עימו את המטלות הקשורות באירוח.

האורח שהה בבית הגאון כמה ימים, ובכל אותם ימים זכה לשירותו האדיב של הרב מבריסק מבוקר ועד ערב. כך לימד הגאון את האיש כיצד מקיימים את מצוות הכנסת אורחים כראוי. לימים נודע האיש כאחד מגדולי מכניסי האורחים במחוז מגוריו.

(על-פי 'שאל אביך ויגדך')

  גאולהפדיה

שלב ההכנה

אֵ-ל עוֹלָם. מהותה של הגאולה היא גילוי האמת האלוקית בעולם, כמו שנאמר (ישעיה מ,ה) "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר". ההתגלות הזאת תתחולל בזכות עבודת עם ישראל במרוצת הדורות, אך ראשיתה באברהם אבינו.

אברהם, היהודי הראשון, התחיל להפיץ את שם הבורא ולהחדיר בעולם את האמת האלוקית. פעולתו מתוארת בתורה (בראשית כא,לג):  "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵ-ל עוֹלָם". חז"ל מסבירים (סוטה י,א) "אל תקרי ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב". כלומר, אברהם לא הסתפק בקריאה שהוא קרא בשמו של הקב"ה, אלא "הקריא... בפה כל עובר ושב" – הוא פעל שגם העוברים והשבים יקראו בשם ה'.

תורת החסידות (לקוטי תורה דברים מב,ד. מג,ג. המשך תער"ב כרך א פרק קלג. ועוד) מסבירה את הדיוק "א-ל עולם". לא נאמר "א-ל העולם" אלא "א-ל עולם". אם אומרים "א-ל העולם", המשמעות היא שהקב"ה והעולם הם שני דברים, אלא שהקב"ה הוא בעל הבית של העולם; ואולם כשאומרים "א-ל עולם" – המשמעות היא שאין כאן שני דברים אלא שהאלוקות והעולם הם דבר אחד כביכול.

אמת זו יש לגלות בתוך מציאות העולם – שאין לבריאה שום מציאות משל עצמה. כל מהותה והווייתה הן הכוח האלוקי. התחושה שהעולם הוא מציאות עצמאית נובעת מההסתר שמסתיר כיום את האמת האלוקית, אבל כשתתגלה האמת יתברר שאין לבריאה שום מציאות משל עצמה.

מַעֲשֵׂי אָבוֹת. הכנת העולם לגאולה נעשית על-ידי קיום המצוות, והללו לא ניתנו בבת אחת אלא בתהליך הדרגתי. השלב הראשון היה שבע מצוות בני נח; השלב השני – המצוות שקיימו האבות; והשלב השלישי – המצוות שניתנו בסיני.

למצוות של האבות לא היה הכוח לחבר את הקדושה עם המציאות הגשמית, אבל באמצעותן החל להאיר בעולם האור האלוקי. מצוותיהם של האבות מכונות במדרש (שיר השירים רבה, פרשה א,ג) 'ריח': "כל המצוות שעשו לפניך האבות – ריחות היו". ריח אינו חלק מעצם הדבר אלא זה ריח בלבד הנודף ממנו, וגם הוא ארעי, וכעבור זמן הוא פג ומתנדף.

גם במצוותיהם של האבות כך: האור האלוקי שהשכינו בעולם לא היה עצם האלוקות, אלא הארה והתפשטות בלבד ממנו; וגם לא היה להם הכוח להשכין את הקדושה בקביעות בתוך המציאות הגשמית, עד כדי הפיכתה ל'חפצא דקדושה'. ואולם מצוותיהם של האבות זיככו את העולם וסללו את הדרך לקיום המצוות שלנו ולהחדרת הקדושה בעולם, כהכנה לביאת המשיח. ועל זה נאמר: "מעשי אבות – סימן לבנים".

  רציתי לשאול

עם הרב מנחם-מענדל קליין, מנהל בית חב"ד באילת

אנחנו גרים באזור שצריך לעמוד בו בניסיונות רבים, אבל אם נעזוב, עלול בית הכנסת להיסגר.

זו דילמה לא פשוטה, ואי-אפשר לתת תשובה גורפת, כי הדברים תלויים במצבים משתנים ובמהות האנשים שבהם מדובר.

בעיקרון, אנחנו מתפללים בכל יום "אל תביאני לידי ניסיון". המשנה בפרקי אבות מורה "הרחק משכן רע", כדי שלא תושפע ממנו לרעה. מנגד, לפעמים דווקא ההתמודדות עם אתגרים מחשלת את האדם ומעניקה לו כוחות נוספים, שלא היה מקבל אותם במקום אחר.

אנחנו באילת חווים את הדילמה הזאת כל הזמן. יש משפחות שהתחזקו ומרגישות שהסביבה כבר אינה מתאימה להן. בהחלט היינו רוצים שיישארו בעיר ויסייעו לחיזוק הקהילה ומוסדות החינוך, אבל לפעמים זה קשה מדיי בעבורן, ואנחנו ממליצים להן לעבור לאזור של שומרי תורה ומצוות, כדי להתחזק.

לעומת זה, כשיש אנשים בעלי יכולת השפעה, לעיתים ההמלצה הנכונה היא להישאר במקום ולקבל תפקידים שיתרמו לקהילה. למשל, היה אצלנו מקרה שרב בית כנסת עזב, ופניתי אל אחד המתפללים, שאמנם היה יהודי יודע ספר, אבל לא חשב שביכולתו למסור שיעורים ולקיים פעילות יהודית. עודדתי אותו לעשות זאת, ופתאום התברר כי שיעוריו מרתקים את הציבור, וכשהוא מקיים פעילות עם ילדים, הם מקשיבים לו קשב רב ונהנים.

לפעמים הדרך להתמודד עם ניסיונות וקשיים היא דווקא על-ידי קבלת תפקידי השפעה ועשייה במקום. מי שעסוק בהשפעה חיובית על המקום, נעשה מוגן יותר מפני ספיגת השפעה שלילית. וכמובן נדרשים עין פקוחה ומעקב, לוודא שאכן הכיוון הזה מצליח.

כאמור, הדברים תלויים מאוד בנסיבות, וראוי להתייעץ עם משפיע רוחני, כדי לקבל את ההחלטה הנכונה.

  פינת ההלכה ומנהג

אורחים מאתגרים

שאלה: האם מצווה לארח בשולחן השבת אורחים הגורמים אי-נעימות לבני הבית, עד שהילדים קמים מהשולחן?

תשובה: השאלה נוצרת כאשר מדובר באורחים שנודף מהם ריח רע, או שהם מתנהגים בצורה דוחה, או כאלה המשמיעים דיבורים תפלים ובדיחות חבוטות וכדומה, דבר המפריע לאווירה הרצויה בשולחן השבת.

מובן מאליו שבמצב כזה תקפה אמירת חז"ל "חייך קודמים". ההורים והילדים אינם חייבים להכניס אורחים כאשר הדבר גורם להם סבל. בכל פעם שעולה בקשה לארח אורחים כאלה, יש לשוחח עם בני הבית מראש, לראות את כל הצדדים, ולוודא אם עדיין הדבר בגדר ה'נסבל' מבחינתם.

אף-על-פי שגם באנשים כאלה מקיימים את מצוות הכנסת אורחים, ואדרבה – המצווה גדולה יותר, וזו 'צדקה' אמיתית (ובפרט אם אנשים אחרים נמנעים מלארח אותם), ששכרה גדול, בעולם הזה ובעולם הבא – הרי אם בני הבית אינם מוכנים לזה, אי-אפשר לחייבם באירוח זה, אלא יש לקיים הכנסת אורחים באופן שנוח להם להשתתף במצווה, ולקוות ולהשתדל שבעתיד יהיו שותפים גם למצווה כזאת.

מנהג ישראל להשתדל בהכנסת אורחים, לא רק בחגים, אלא גם ביום השבת, ולהשתדל שיהיו כמה אורחים, ואפילו הרבה אורחים. ראוי לתת לאורח את החלק המשובח והמובחר, גם כדי שירגיש שעל-ידו נתווספו שמחה ועונג אצל כל בני הבית.

מקורות: ראה שלחן מנחם ח"ב עמ' כד,כה.

  חיים יהודיים

מתנות מקוריות ליום ההולדת

שישים זוגות תפילין תרם כשהגיע לגיל שישים, ועכשיו, לקראת יום ההולדת השבעים, קנה עוד שבעים זוגות. "יש זוגות תפילין שבכל יום מניחים אותן קרוב למאה יהודים!"

הסופר שהתכונן לכתוב את ספר התורה היה מופתע. "יש שינוי בתכנית", הודיע לו איש העסקים, שהזמין את כתיבת הספר. "במקום ספר תורה אני מבקש שתכתוב בעבורי שישים פרשיות תפילין".

זה קרה לפני קצת יותר מעשור. איש העסקים אבי טביסל, תושב רמת אפעל, עמד לחגוג יום הולדת שישים. עלה בדעתו להכניס ספר תורה לרגל האירוע. הוא סיפר על מחשבותיו לידידו, הרב לוי גופין, שליח חב"ד במרכז הרפואי שיבא ורמת אפעל. "הרב הציע שדרוג לרעיון", מספר אבי. "הוא אמר לי שברוך השם יש הרבה יהודים שמכניסים ספרי תורה, וכדאי שאעשה דבר מקורי – להזמין שישים זוגות תפילין ולהציב אותם בדוכני תפילין המשמשים לזיכוי הרבים".


תפילין לדוכן בכותל המערבי. משמאל: אבי טביסל

אושר צרוף

אבי התלהב מהרעיון. גם סופר הסת"ם התחבר מאוד ליוזמה, והמבצע הגדול יצא לדרך. שישים זוגות התפילין מצויים זה עשור בדוכני התפילין בכותל המערבי, בנתב"ג, בתל השומר, במדינות חו"ל כמו סרביה, בולגריה, רוסיה, אוקראינה ועוד.

טביסל, תכשיטן, המעורב בפעילויות חסד רבות, מתרגש שוב ושוב מהדיווחים שהוא מקבל על הפעילות הנעשית באמצעות התפילין שלו. "אני מקבל כל הזמן קטעי וידאו מהשלוחים, שמציגים לפניי יהודים מכל גוני הקשת שמניחים את זוגות התפילין שתרמתי", הוא מספר. "בעיקר אני מתרגש לראות קטעי וידאו שבהם נראים יהודים המניחים תפילין בפעם הראשונה בחייהם, ובכך יוצאים מגדר 'קרקפתא דלא מנח תפילין'. זה אושר צרוף".

"קח כרטיס וטוס"

כבר עשרות שנים אבי מחובר רגשית למפעל השליחות. את בית חב"ד בסרביה, למשל, הוא יזם. "לפני כחמש-עשרה שנה", סיפר השליח לסרביה, הרב יהושע קמינצקי, "הייתי אברך צעיר אחרי החתונה, התגוררתי בקריית מלאכי ולמדתי בכולל. החברותא שלי סיפר לי על איש עסקים, אבי טביסל, המפעיל בסרביה חנות תכשיטים, ואינו מבין מדוע אין שם בית חב"ד. בדקתי באטלס איפה זה בכלל סרביה... פניתי לאבי והתחלתי לברר על המקום. הוא אמר לי: אל תשאל שאלות – קח כרטיס טיסה וסע לשם. הוא חיבר אותי עם עובדיו, ואלה קישרו אותי עם גורמים יהודיים במדינה. כולם, פה אחד, אמרו לי: רק תבוא, מחכים לך. החלטנו מייד, אני ורעייתי, שאנחנו יוצאים לכאן!".

אחרי שקיבלנו את אישור מרכז השלוחים העולמי, יצאנו לשליחות בסרביה, שבה אנחנו עוסקים עד היום".


אבי עם הרב קמינצקי,
השליח בסרביה

מתנה שהיא תפקיד

לפני כשנה, כשחגג 69 שנים, לאורך ימים ושנים טובות, לאבי כבר לא היו דילמות באשר למתנה שהוא רוצה לגיל שבעים. "הרב גופין הציע שאכנס לגיל שבעים אחרי שכבר חילקתי שבעים זוגות תפילין", הוא אומר. "ברוך השם, זכיתי בשנה האחרונה לחלק עוד זוגות תפילין לדוכני התפילין בכותל המערבי, במערת המכפלה, בהר חומה, בערד, בשוק הכרמל ועוד. יש לי רשימה מסודרת איפה נמצא כל זוג תפילין שקניתי. יש זוגות תפילין שבכל יום מניחים אותן קרוב למאה יהודים! זו זכות עצומה".

אבי, שיחגוג שבעים בשבוע הבא, אומר שהסיבה שהוא מוכן לספר על פעילותו זו היא כדי לעודד אחרים ללכת בעקבותיו. בתוך כך הוא מגלה שפעם אחת התקשר אליו חייל וסיפר לו שהוא רוצה מאוד להניח תפילין, אבל אין לו כסף לקנות תפילין. "אמרתי לו שיבוא אליי. ראיתי את התשוקה שלו. אמרתי לו שאני נותן לו תפילין במתנה בתנאי שהוא נהפך לשליח בפלוגה ומניח גם לחיילים אחרים. הוא נתן לי הבטחה שכך יעשה וככל הידוע לי עומד בדיבורו".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)