חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1870 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת לך, י' במרחשון ה'תשפ"ג, (04/11/2022)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1870 - כל המדורים ברצף
לחפש את הטוב והאור
יש חדש
להיטלטל בדרכים ולמלא את השליחות
ברכות
שכינה מדברת
התכלית הפנימית
הברית לא הרפתה
רציתי לשאול
ברית ללא-יהודי
'לך-לך' של השומרים היהודים

מס' 1870, ערב שבת-קודש פרשת לך, י' במרחשון ה'תשפ"ג (04.11.2022)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

לחפש את הטוב והאור

צריכה להיפתח הידברות אמיתית בין חלקי הציבור, מתוך כבוד הדדי והבנת צרכיו, ערכיו, מצוקותיו וחרדותיו של כל אחד ואחד מהצדדים

שורות אלה נכתבות קודם הבחירות. יהיו תוצאותיהן אשר יהיו, דבר אחד ברור לגמרי – כולנו פצועים וחבולים מחמש מערכות בחירות שהתנהלו בתקופה של כשלוש שנים וחצי. חמש פעמים שטפו אותנו בפרק זמן זה בתעמולה רעילה, במתקפות אישיות בוטות, בהעמקת השסע.

אי-אפשר להפריז בפצעים שהותירו בנו הבחירות התכופות האלה. עכשיו יש להשקיע מאמץ בכיוון ההפוך. לחפש את המשותף, את המאחֵד, את המחבר. ככלות הכול, אנחנו עם אחד ויש לנו מורשת אחת. ראינו זאת אך לפני שבועות אחדים, ביום הכיפורים ובשמחת תורה.

חוליה בשלשלת

אנו מוקפים אויבים החושבים ומדברים בגלוי על השמדתנו (היוֹ-לא-תהיה). יכולתנו לעמוד מול האיומים תלויה הרבה באחדות הפנימית. ראינו היטב מה קרה במרוצת ההיסטוריה לעמים שהתפוררו מבפנים.

השנה הזאת היא 'שנת הַקהֵל', שנה שבה נערך בזמן בית המקדש המעמד המיוחד של התאחדות העם כולו, להתחזקות ביראת שמיים ובחיבור לתורת ישראל ולמצוותיה. שנה זו היא הזמן הראוי ליצור מעגלי 'הַקהֵל', שבהם יהודים מכל גוני הקשת נפגשים, מתחברים ומתחזקים.

מערכת הבחירות נסתיימה. כעת צריכה להיפתח הידברות אמיתית בין חלקי הציבור, מתוך כבוד הדדי והבנת צרכיו, ערכיו, מצוקותיו וחרדותיו של כל אחד ואחד מהצדדים.

כבר הוכח שכאשר הייתה כוונה כֵּנה לחפש פתרונות, הם נמצאו. כשהיה רצון להבין את הזולת, צמחה הבנה הדדית נפלאה. עימותים וכיפופי ידיים לא יביאו שום תועלת. הם רק יגביהו את חומות העוינות והשנאה ויגרמו להתקפדות של כל צד בתוך עצמו.

הזהות היהודית יקרה לרובו הגדול של העם. רובנו ככולנו רוצים שילדינו יהיו עוד חוליה בשלשלת הזהב של עם ישראל. שיכירו את מורשתם, את פרשת השבוע, את דמויות המופת של העם היהודי, את ההיסטוריה המפוארת שלנו. יש כאן בסיס לשיח פורה, שיחבר את כולנו.

כשמחפשים – מוצאים

לא בטוח שהבשורה תבוא מהזירה הפוליטית והתקשורתית. שם יוסיפו להתקוטט, להקצין אמירות והתבטאויות, לתקוף ולהשמיץ. התיקון צריך להתקיים בציבור. להיפגש יחד, ללמוד יחד, להכיר איש את רעהו ולחפש את הטוב שבכל אחד ואחד.

לא חייבים להסכים על הכול. ודאי שיהיו דברים שיישארו שנויים במחלוקת. אבל עדיין אפשר למצוא דיי והותר נקודות חיבור. כשם שבבחירות כל יריב מנסה לחפש את נקודות התורפה של יריבו, הרי עכשיו עלינו לחפש אצל הזולת את נקודות האור. וכשמחפשים – מוצאים!

חגי תשרי מלמדים אותנו איך לאמץ גישה זו. לצד האתרוג המושלם, שיש בו גם טעם וגם ריח, אנחנו מצוּוים לקחת גם מינים שיש בהם חסרונות: ללולב אין ריח, להדס אין טעם ולערבה אין לא זה ולא זה. אבל זו בדיוק הנקודה – חפשו את המעלות ולא את החסרונות. ואפילו אצל הערבה הביטו על צמיחתה 'באחווה', כדברי חז"ל.

העם צמא לאחדות. זה תלוי בכל אחד ואחת מאיתנו!


למען דור העתיד. לחפש את המשותף והמחבר

  יש חדש

ועידת ההלכה

השבוע נערכה ועידת ההלכה המרכזית, בהשתתפות גדולי פוסקי ההלכה והמו"צים, לצד רבני קהילות ואברכים רבים שביקשו להעשיר את ידיעותיהם במגוון סוגיות הלכתיות בוערות, בחיי הפרט והכלל. בוועידה משתתף הראשון לציון והרב הראשי לישראל רבי יצחק יוסף, לצד עוד גדולי תורה. הוועידה נערכת על-ידי מכון 'הבינני' – המכון הגבוה ללימוד הלכה ורבנות בפיקוח בי"ד רבני חב"ד, אגף ההשתלמויות של ביה"ד ו'מרכז רבני אירופה'.

מרחשוון עם נשמה

ראה אור מגזין 'נשמה' לחודש מרחשוון, מבית צעירי אגודת חב"ד, ובו סיפוריהם המרתקים של החקלאים ששמרו על השמיטה; תולדות חייו המרתקים של אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, שנולד בכ' במרחשוון; המאמצים של שליחי חב"ד להביא נפטרים לקבר ישראל; ועוד מאמרים, טורים ורעיונות.

יום פטירת רחל

בשבת זו, י"א במרחשוון, יחול יום פטירתה של רחל אימנו. המונים יעלו לפקוד את קברה לפני השבת ואחריה. מערך אוטובוסים מתוגבר פועל מבנייני האומה, מיום חמישי אחה"צ ועד יום שישי אחה"צ, ומצאת השבת.

  שלחן שבת

להיטלטל בדרכים ולמלא את השליחות

חז"ל מספרים שאברהם אבינו הומלך למלך על בני דורו. על הפסוק (בראשית יד,יז) "וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ ... אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ", נאמר במדרש: "שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם".

ועל אף מעמדו הבכיר של אברהם בכל מקום שבו היה, הורה לו הקב"ה "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". חז"ל ממשילים את אברהם לצלוחית של מרקחת בשמים, שכל עוד היא סגורה ושמורה, אין ריחה נודף, אך כאשר מטלטלים אותה, ריחה נודף. "כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו: טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם".

לוותר על הכבוד

נדודיו של אברהם אבינו היו קשים. חז"ל אומרים ש"הדרך ממעטת פריה ורביה, ממעטת את הממון וממעטת את השם" (כפי שרש"י מביא), אך בזכות הנדודים האלה דווקא זכה לברכותיו של הקב"ה – "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל", והבטיחו על אותם שלושה עניינים – על הבנים, על הממון ועל השם.

התנהגותו של אברהם אבינו מלמדת כל אחד מאיתנו כי צריך לוותר על הכבוד ועל ההישגים האישיים, ולצאת לשליחות המיוחדת שהקב"ה הועיד ליהודי. יכול אדם לומר: אני 'מלך', ואין לפי כבודי לצאת ולחזק את בני ישראל במקומות מרוחקים. ובפרט שבמקומי אני נהנה מיכולת השפעה גדולה יותר.

הברכה – בשליחות

על כך יש להשיב: יציאה לדרך עלולה להזיק רק כאשר נתונים לשליטת כוכבים ומזלות. ואולם כאשר יהודי יוצא בשליחות ה', הוא זוכה שמלוות אותו ברכותיו של הקב"ה, שאמר לאברהם: "אין מזל לישראל". היהודי הוא מעל לכוכבים, ואין לו להתחשב בסיכונים שהדרך צופנת.

ואכן, אף שבדרך הטבע מסעו של אברהם היה כרוך בקשיים, כפי שמסופר בפרשתנו "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ" (בראשית יב,י) והאשימו את אברהם שמפני בואו החל הרעב, אף-על-פי-כן ראה ברכה בשלושת הדברים – בבנים, בממון ובכבוד. כך כל יהודי יגדל בגשמיות וברוחניות על-ידי מילוי שליחותו של הקב"ה בעולם, ולא כשישאף לחיות את חייו במקום הנראה לו.

אשמת הסנהדרין

במדרש (תנא דבי אליהו רבה יא) נאמר שחברי הסנהדרין היו צריכים "לילך ולקשור חבלים במותניהם ויחזרו בכל עיירות ישראל וילמדו את ישראל". ידוע שחברי הסנהדרין נדרשו להיות "חכמים ונבונים, מופלגים בחוכמת התורה... יודעים קצת משאר החוכמות כגון רפואות, וחשבון, ותקופות, ומזלות..." (רמב"ם הלכות סנהדרין ב,ה־ו). ועם זה נדרשו הם דווקא להתרוצץ בין עיירות ישראל וללמד דברים בסיסיים, להורות על שמירת השבת וכו'.

ומדוע? מפני שאם יימצא יהודי חוטא שדינו דין מוות – הסנהדרין נקראת 'חובלנית' והאשמה מוטלת עליהם. ולא מפני שדנו דין אמת, על-פי התורה, אלא מפני שהיו צריכים לפעול למנוע מצב שבו יהודי יעבור עבירה שדינה מיתה. ולכן הם נחשבים כמי שהרגו נפש מישראל! לעומת זה, הליכה בדרכו של אברהם מבטיחה את ברכות ה' בגשמיות וברוחניות.

(תורת מנחם, כרך יב, עמ' 97)

  מן המעיין

ברכות

עמוד החסד

"ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה" (יב,ב). רש"י מפרש: "בך (באברהם) חותמין". על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים (אבות א,ב). שלושה אלה התגלמו בשלושת האבות: אברהם – גמילות חסדים; יצחק – עבודה; יעקב – תורה. לפני ביאת הגואל יתמעטו עמודי התורה והעבודה, ויישאר עמוד גמילות חסדים בלבד. ועל כך נאמר: "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה".

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

הכול ירצו לברך

"ואברכך מברכיך... ונברכו בך כל משפחות האדמה" (יב,ג). אם "ואברכה מברכיך", כשכל מי שיברך אותך יבורך, ממילא – "ונברכו בך כל משפחות האדמה", הכול ירצו לברכך.

(מאוצרנו הישן)

מחשבה טובה

"ואברכה מברכיך ומקללך אאור". באשר למברכים נאמר 'ואברכה' תחילה, ואילו על המקללים נאמר 'אאור' אחר-כך. כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, והמברך הלוא הוא חושב על ברכתו קודם שיוציאה מפיו. ואילו ב'ומקללך' יהיה ה'אאור' רק אחר-כך, אחרי הוצאת הקללה מהפה, כי מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה.

(כלי יקר)

ידידים רבים

"מברכיך" – בלשון רבים, "ומקללך" – בלשון יחיד. כי ידידים שיברכוהו קנה לו אברהם אבינו לרוב, במידותיו הטובות ובהכנסת האורחים הנדירה שהצטיין בה, ואילו שונאים היו לו מעט מאוד, יחידים.

(רלב"ג)

בין דין לחסד

בברכת יצחק ליעקב נאמר "ומברכיך ברוך". היינו שהמברכים יבורכו רק לאחר שבירכו אותו בפועל. כי יצחק מידתו מידת הדין, הגבורה והצמצום, וזו קובעת שרק מי שבירך בפועל ראוי לברכתו של הקב"ה. ואולם הקב"ה, שחפץ חסד הוא, בדברו לאברהם שמידתו מידת החסד, מברך גם את מי שעתידים לברך את ישראל.

(לקוטי לוי יצחק)

ברכה שלמעלה מהזמן

הברכה לאברהם היא ברכת הקב"ה. מכיוון שהקב"ה הוא למעלה מהזמן, הוא יכול לברך אף את העתידים לברך. ואילו ברכתו של יצחק היא ברכת בשר ודם, והוא מברך רק את מי שבירכו בפועל קודם לכן.

(הרבי מליובאוויטש)

יבריכו את המתגיירים

"ונברכו בך". כשם שמבריכים את האילן כך יבריכו וישתילו בך את כל האומות שיבואו להתגייר.

(רבי יעקב מאיז'ביצה)

  אמרת השבוע

שכינה מדברת

רבי אלימלך מרודניק (נכדו של רבי אלימלך מליז'נסק) יצא פעם אחת למסע להונגריה, ובדרכו עצר בערב שבת קודש פרשת לך-לך בדז'יקוב, והתארח בחצרו של רבי אליעזר מדז'יקוב. בליל שבת אמר הרבי מדז'יקוב תורה על הפסוק "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה", וביאר ש'אברהם' רומז לצדיק, שכאשר הוא הולך למסעיו הריהו נוסע 'הנגבה', בגימטרייה שם 'א-דני', היינו שהשכינה הקדושה מקדימה לפניו.

אחרי השבת באו רבים למסור פתקאות לרבי מרודניק. בנו של הרבי מדז'יקוב, רבי מאיר (לימים ה'אמרי נועם'), התרעם על שהרבי מרודניק נוהג כאדמו"ר בעירו של אביו, ובא לפני אביו בטענה שדבריו בליל שבת גרמו לכך.

 נענה הרבי מדז'יקוב ואמר: "האוּמנם כך אמרתי? אם כן, שיקבל פתקאות!".

  גאולהפדיה

התכלית הפנימית

בְּשׂוֹרַת הַגָּלוּת. בשורת הגלות ניתנה מייד בראשית התהוותו של העם היהודי. במעמד הנשגב של כריתת ברית בין הבתרים עם אברהם אבינו אמר לו הקב"ה (בראשית טו,יג): "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע-מֵאוֹת שָׁנָה".

הדבר מעורר תמיהה גדולה: לשם מה כורתים שני אוהבים ברית ביניהם, והלוא גם בלי הברית הם אוהבים זה את זה? אלא שמטרת כריתת הברית לעשות את האהבה לבלתי-תלויה ולנצחית, שגם אם יצוצו סיבות שיהיה בהן כדי לערער את האהבה, תשמור הברית עליה לבל תיפגע. כריתת הברית בין הקב"ה לאברהם אבינו משמעותה, שגם אם בני ישראל יחטאו ואף אם יתנכרו לקב"ה – לא תיפגע אהבת הקב"ה לעם ישראל. אם כן, איזה מקום יש לבשורת הגלות בעיצומה של כריתת הברית דווקא?

מזה עצמו עולה שהגלות איננה עונש בלבד על חטאי בני ישראל, אלא טמון בה עניין נשגב ונעלה ביותר. מתוך הגלות צומחת הגאולה, כשם שמריקבון הגרעין צומח האילן. רק בראייה חיצונית הגלות היא עונש, אך בפנימיות העניינים הגלות היא ביטוי לאהבתו העצומה של הקב"ה לעם ישראל, מכיוון שעל-ידה הוא מביא את הגאולה השלמה.

כדי שיהיה לעם ישראל הכוח לעמוד בקשיי הגלות ולהאמין שאין היא נובעת חלילה מפירוד בין הקב"ה לעם ישראל, בישר הקב"ה על הגלות בעת כריתת ברית בין הבתרים דווקא. כך הבהיר שאהבתו לעם ישראל נצחית ובלתי-תלויה, וגם הגלות עצמה היא ביטוי לאהבה זו, מכיוון שממנה ומתוכה דווקא צומחת הגאולה (ראו לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 359 ועוד).

רְכֻשׁ גָּדוֹל. בברית בין הבתרים הבטיח הקב"ה לאברהם: "וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו,יד). לכאורה מה ערכו של 'רכוש גדול' מול סבל הגלות? בני ישראל היו מוכנים לוותר על הרכוש ובלבד לצאת ממצרים רגע אחד קודם!

מסביר הרבי מליובאוויטש (שיחות קודש תש"מ עמ' 717): "זה גם הביאור על הטענות, שמוותרים על ה'רכוש גדול' – והעיקר לצאת רגע אחד קודם מהגלות וללכת אל הגאולה. כך טענו יהודים וגדולי ישראל ואבות העולם כפי שהגמרא מספרת, שיהודים במצרים טענו שהם מוותרים על 'רכוש גדול', ובלבד שכבר יֵצאו מהגלות.

"אף-על-פי-כן עיכב אותם הקב"ה עוד 'הרף עין' בגלות – מכיוון שכל הכוונה של 'ועבדום ועינו אותם ארבע-מאות שנה' הייתה רק בעבור ש'ואחרי-כן יֵצאו ברכוש גדול', ואם יגיעו לאחר הירידה רק לדרגה שבה עמדו קודם הירידה – לא היה צורך בכל הירידה. כדי שיגיעו לעלייה הנעלית יותר – למעלה מכפי שעמדו קודם הירידה – היה צורך בעוד רגע בגלות".

  מעשה שהיה

הברית לא הרפתה

"אני יהודי", אמר מול חריץ הדלת שנפתחה לפניו. דמותו באותם ימים הייתה מרתיעה למדיי. הוא נראה צעיר אנרכיסט פרוע

"זה מעשה בלתי-מוסרי!" – כך הגיבו החברים על אמירתה של האם הטרייה, כי רצונה למול את בנה.

שמו היה הארי לופט. הוא נולד בשנות השבעים להורים יהודים שחיו בקומונה היפית בבלגיה. אביו היה אמריקאי ואימו צרפתייה, ושניהם היו רחוקים מאוד מחיים יהודיים.

הילד נולד בבית יולדות נוצרי, והאם הביעה לפני הרופא את רצונה לערוך לתינוק ברית מילה. על אף ריחוקה מחיי יהדות נותרה בליבה זיקה למסורת. הרופא סירב וטען שהדבר אינו מקובל.

בשובה עם בנה לקומונה סיפרה לחברים על רצונה למול את בנה, אך נתקלה בתגובה חריפה, שגרמה לה להפסיק לדבר על כך.

כעבור זמן באו ההורים לפריס, לביקור בבית הסבתא. זו הציעה להביא מוהל ולערוך לתינוק ברית מילה, אך הפעם האם התנגדה. "מה מבין רב בעריכת ניתוח? אני רוצה שרופא יעשה זאת!".

שנים חלפו. הארי גדל. הוא ידע כי הוא יהודי וכי סבו כוהן. יותר מזה לא ידע מאומה. כשבגר, החל לנהל חיים עצמאיים על-פי המודל שראה אצל הוריו. בגיל שבע-עשרה עזב את בית הוריו והלך לחיות עם חברים.

באותה תקופה החלה האם להתעניין ביהדות. כשנה לאחר שהארי עזב את הבית, החליטה לנסוע לחופשה בארץ עם בתה, אחותו של הארי.

הביקור בן השבועיים השפיע מאוד על האם והיה נקודת מפנה בחייה. כעבור שנה עלתה לארץ והשתקעה בה.

חייו של הארי נמשכו כרגיל, ואולם העניין היהודי החל להציק לו. "אני למעשה יהודי", הרהר לעצמו, "אך מה זה אומר לי?".

כעבור זמן החליט לעזוב את דרום צרפת ולעבור לפריס. הוא הגיע אליה במשאיתו, שבה היה כל רכושו ובתוכה חי, והחל לחפש מקור פרנסה.

במקרה נתקל בכתובת של מרכז סיוע ליהודים. הוא נקש בדלת. "באתי לפריס, אני מחפש עבודה, אימי בארץ ישראל ואני יהודי", אמר מול חריץ הדלת שנפתחה לפניו. דמותו באותם ימים הייתה מרתיעה למדיי. הוא נראה צעיר אנרכיסט פרוע.

"כיצד אוכל לדעת שאתה יהודי?", נשאל ונאלם דום. מעולם לא חשב על זה קודם. פתאום היכתה בו ההכרה כי הסימן הבסיסי ביותר, ברית המילה, חסר לו.

בסופו של דבר ניאות הארגון לסייע לו. הוא קיבל סכום כסף, ובעזרתו התחיל חיים חדשים בפריס. הוא מצא עבודה ונכנס לשגרה מסודרת. ואולם השאלה שנשאל חדרה לליבו.

הוא שוחח על כך עם אימו, וזו המליצה לו לעשות ברית מילה. בביקורה של האם בצרפת נפגשו השניים עם מוהל חסיד חב"ד, הד"ר אהרון אלטבה. הוא הסביר להארי את ההליך, והצעיר אמר שיהרהר בדבר ולקח עימו את כרטיס הביקור של המוהל.

הצעד המעשי הרתיע אותו. לא היה לו די אומץ לעשות זאת. אימו ניסתה שוב ושוב לשכנעו. הארי היה מקשיב, ולעיתים מתפרץ בזעם.

באותם ימים חי הארי בקומונה בפריס. למחייתו עבד קשה כמהנדס סאונד ועיקר עבודתו הייתה בלילות. בעקבות זאת ישן מעט מאוד, ולחצי החיים נתנו בו את אותותיהם.

יום אחד ערכו הארי וחבריו מסיבה. הם שתו מעבר למידה, ואחד החברים פלט מילה שאינה במקומה. הארי זינק עליו בזעם בלתי-נשלט והיכה אותו עד זוב דם.

החברים הפרידו ביניהם והדפו את הארי הזועם. "ראה מה עשית לחברך!", צעקו עליו. הארי התבונן סביב בעיניים מזוגגות וקלט את מה שעשה. הוא קם ויצא עם כלבתו הנאמנה וצעד לעבר היער.

הוא התבונן בכלבתו ופתאום היכתה בו מחשבה מפחידה: "מה בעצם ההבדל בינך לבינה? הפכת להיות כלב...". ההתפרצות הבלתי-מרוסנת התאימה לבעל-חיים, לא לבן-אדם, הרהר בכאב.

זו הייתה נקודה שטלטלה את הצעיר והולידה בליבו החלטה נחושה לשנות את אורח חייו. הוא שב לקומונה וחיפש את כרטיס הביקור שקיבל לפני כשנתיים.

המוהל הרים את שפופרת הטלפון וקבע עימו פגישה. כעבור  שלושה ימים נערכה ברית המילה שלו בקליניקה רפואית מאובזרת היטב.

בבוקרו של המועד הגיע הארי למקום וזכה להיכנס בשעה טובה בבריתו של אברהם אבינו. הוא בחר להיקרא אהרון, כשמו של אהרון הכוהן, שעליו למד כי היה אוהב שלום ורודף שלום.

אהרון היה מאושר. באוזני כל חבריו הצהיר: "אני יהודי ועשו לי ברית מילה!". כעבור זמן קצר הופיעו שליחי חב"ד במקום עבודתו, הניחו עימו תפילין וחגגו לו בר-מצווה בהתרגשות גדולה. בהמשך טס לביקור בארץ, וכאן החל ללמוד יותר לעומק על היהדות ובהדרגה השתנו חייו מן הקצה אל הקצה.

בבוא העת נשא אישה והקים בית יהודי ברוח היהדות והחסידות, ובכל שנה, בליל יום הכיפורים, בפיוט 'כי הנה כחומר', הוא אומר את המילים 'לַבְּרִית הַבֵּט' בכוונה מיוחדת.

(על-פי 'נפלאות הברית')

  רציתי לשאול

עם הרב מנחם-מענדל טייכמן, שליח ורב הקהילה לדוברי רוסית בנתניה

איך משכנעים יהודי מבוגר להיכנס בבריתו של אברהם אבינו?

זכיתי, בחסדי ה', לשכנע מאות יהודים להיכנס בבריתו של אברהם אבינו, ואשמח לחלוק איתכם מניסיוני.

ראשית, לא תמיד מצליחים, והדבר אינו צריך לרפות את ידינו. צריך לנסות, וב"ה רבים משתכנעים.

אני מתחיל להסביר שאמנם כל המצוות חשובות, אך ברית המילה איננה כמו כל מצווה אחרת, אלא היא מצווה יסודית. היא ה'פספורט', הבסיס והדלת הראשית לעם ישראל, ובלעדיה אי-אפשר להיות יהודי שלם.

אני מוסיף שהברית חשובה במיוחד כשמתגוררים בארצנו הקדושה, המובטחת לאברהם אבינו בתנאי ש"וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר". ובפרט שעל-פי הזוהר, זכות הברית של עם הקודש מחזקת את ביטחונה של ארץ הקודש!

רבים מסכימים עקרונית לעשות ברית, אבל חוששים מהפעולה הכירורגית. אני מרגיע אותם, ומסביר שאין סיבה לחשוש מההליך, וכי זכיתי ללוות מאות נימולים, שעברו את ההליך בקלות והם בריאים ושלמים.

חשוב מאוד שהמוהל יהיה מומחה ובעל ניסיון בבריתות של מבוגרים. אני עובד עם מוהל שלדעתי הוא הטוב בישראל ומהטובים בעולם, שכבר מל יותר משלושים אלף יהודים!

כשבוחרים את המוהל הטוב ביותר, העניין פשוט בהרבה מכפי שחושבים. כמו-כן אני מוסיף ללוות את הנימולים אחרי הברית, והדבר מסייע לתחושת הביטחון שלהם.

אשמח לייעץ לכל הזקוק לעצה בדבר מוהל וקליניקה מתאימים, ובכל עניין הקשור לבריתות למבוגרים.

מלבד בריתות אפילו ליהודים מבוגרים מאוד (80!), כי לעולם לא מאוחר, זכינו לעשות היסטוריה – בריתות לצעירים נרגשים מאוקראינה שנערכו ממש בתוך היכל אברהם אבינו במערת המכפלה. הראשון שבהם נקרא שמו בישראל אברהם בן אברהם...

  פינת ההלכה ומנהג

ברית ללא-יהודי

שאלה: איך לנהוג בהזמנה לברית מילה של תינוק שאביו יהודי ואימו אינה יהודייה?

תשובה: קודם כול, הדין הוא שילד זה איננו יהודי, מכיוון שאימו אינה יהודייה. הילד פטור לחלוטין מברית מילה, וכל הברכות בה הן לבטלה.

בארץ ישראל, ובסביבה יהודית בחו"ל, ההזמנה והטקס אמורים (במודע או שלא במודע) להקנות לילד כעין 'הכשר', להראות לחברה כאילו הוא יהודי, שהרי מלו אותו, ורב פלוני השתתף בברית וכדומה. על כן יש להתחמק מהזמנה זו ולא לבוא לאירוע – לא כמוהל ולא כמוזמנים. כך יש לנהוג גם כשמבקשים לעשות לילד כזה תספורת מצווה בגיל שלוש ("חלאקה"), או להעלותו לתורה לכבוד הגיעו לגיל מצוות.

ראוי שינהג כך כל אדם שיש בו יראת שמיים, או לפחות מי שמרגיש טיפת אחריות כלפי הציבור היהודי (אפילו אם לא נעים לו כלפי הורי הילד) – שהרי אסור לשתף פעולה בהונאת הציבור, ובפרט שמנסים להכשיר בזה התבוללות של גוי בקרב עם ישראל, דבר שיהודים בכל הדורות מסרו את נפשם כדי למונעו.

לכאורה יש 'פתרון' לעניין, כאשר המוהל יצרף אליו עוד שני שומרי מצוות, והמילה תהפוך לטקס גיור – מילה, טבילה במקווה, והכול 'על דעת בית דין', מכיוון שהנימול אינו יכול לקבל עליו את המצוות בעצמו, כגדול (ובהגיעו לגיל מצוות יוכל הנער להתחרט, אלא אם כן כבר נהג אז כיהודי).

אבל כבר תמהו גדולי ישראל, איך אפשר לגייר ילד כזה, החי אצל אם שאיננה יהודייה, עם כל המשמעויות שבדבר, ואיך יַקנה לו אביו חינוך למצוות, כשהוא עצמו מוסיף לחיות עם גויה?! (לפחות כפי שאין מקבלים לגיור בן קיבוץ שאין בו 'פינת כשרות' כהלכה).

מקורות: שו"ע יו"ד סימן רסו סי"ג, וסי' רסח ס"ז-ח.

  חיים יהודיים

'לך-לך' של השומרים היהודים

"חקלאי שחוֹוה גניבת עדר – כל העסק שלו יורד לטמיון. כל השקעתו לאורך שנים פשוט מתאדה. החלטנו שעלינו לעמוד על נפשנו"

ההתרעה הקפיצה את עשרות המתנדבים. זה היה דיווח בהול מחקלאי יהודי על גניבת שני סוסים במרעה ביהודה ושומרון. יחידת הגששים היהודים, המורכבת ממתיישבים שהחליטו למגר את תופעת גניבת בעלי-חיים בידי ערבים, הגיעה במהירות לזירה והחלה בזיהוי עקבות, בניסיון להתחקות אחר המסלול שעשו הגנבים עם שללם.

במקביל, יחידת המתנדבים של 'השומר יו"ש' המתינה בדריכות לממצאי הגששים, ונערכה לכניסה לכפר ערבי שאליו הוברחו הסוסים. כוחות צבא וביטחון הוזעקו אף הם לשטח. משניתן האות וחברי היחידה החלו להתקרב למיקום הגנבים, הורגש היטב הלחץ בכפר. פתאום הופיע בשערי הכפר, מבוהל כולו, המוכתר המקומי, מוביל עימו את שני הסוסים...

"איתנו לא מתעסקים"

בשנים האחרונות צנח בכתשעים אחוזים מספר הגניבות של עדרי צאן, עיזים ובקר ביו"ש. מי שהובילו לצניחה זו הם חברי ומתנדבי 'השומר יהודה ושומרון', המציין עשור להקמתו. היד הנחושה, הציוד האיכותי והמעקב המקצועי הובילו למהפך. "היוזמה קמה על-ידי עשרה חקלאים, שסבלו ממכת הגניבות", מסביר המנכ"ל, אביחי סויסה (36), אב לחמישה ותושב חוות יישוב הדעת בשומרון.

"הייתי חלק מאותה חבורת חקלאים", מספר אביחי. "חקלאי שחוֹוה גניבת עדר – כל העסק שלו יורד לטמיון. כל השקעתו לאורך שנים פשוט מתאדה. החלטנו שעלינו לעמוד על נפשנו. בלתי-אפשרי גם לרעות את הצאן ביום וגם לשמור על העדר בלילה".

בתוך זמן קצר נהפך 'השומר יו"ש' לבשורה של ממש, וכיום הוא מסייע לחוות חקלאיות מצפון השומרון ועד דרום הר חברון. "הארגון מעניק לחקלאים מענה ביטחוני. לשומרים שלנו יש נשק, תיק ביטחון, מצלמות אבטחה ועוד. הם יודעים להזעיק את הגורמים הרלוונטיים אם משהו קורה. הערבים כבר יודעים שאיתנו לא מתעסקים".


החליטו לבלום את גניבות העדרים. אביחי

תפיסת אדמות מדינה

אביחי למד בישיבה ברמת-גן, והשתתף בסיור בחוות שהקימו מתיישבים. "ראיתי יהודים יראי שמיים מגדלים צאן, ואמרתי לעצמי – זה מה שארצה לעשות. בבוא העת לקחתי את המענק שקיבלתי מהצבא וקניתי עדר קטן. המקצוע הזה, שיש בו גם חקלאות וגם הגנה על אדמות ארץ ישראל – קסם לי. באותם ימים היו על הגבעות משפחות יחידות שרעו עדרים. כיום יש יותר ממאה משפחות כאלה".

אביחי מבהיר שמרעה הצאן שומר על אדמות הארץ: "אנחנו למעשה שומרים על השטחים האלה. יישוב קטן תופס כמה אלפי דונמים, ואילו עדר יכול לתפוס הרבה יותר. ביהודה ושומרון יש הרבה שטחי 'סי', שהם אדמות מדינה. הדבר היחיד שיכול לשמר את השליטה בשטחים האלה, הן חקלאות ושטחי מרעה".


רועי צאן עבדיך.
76 רועי צאן יהודים ביהודה ושומרון

רועים ולומדים

מספרם של רועי הצאן ביו"ש גדל והולך. "יש כיום 76 עדרי צאן ביו"ש", מגלה אביחי. "מרגש לראות רועי צאן יראי שמיים מתהלכים עם העדר, מקשיבים לשיעורי תורה באוזניות. אלה שעות רבות של מרעה, והרועים מנצלים את הזמן להתחזק ולהתבונן".

ובחזרה ל'השומר יו"ש'. המתנדבים למדו ערבית מדוברת. "עצם העובדה שהערבים יודעים שאנחנו שולטים בשפתם, מרתיעה אותם. גנב ערבי לא ירצה לפגוש מתיישב חמוש שמחכה לו במרעה".

ההתמודדות הקשה של רועי הצאן היהודים היא עם הפרובוקטורים, כפי שאביחי מספר: "בימי שישי באים אוטובוסים של פרובוקטורים, במטרה להוציא לעז על המתיישבים. לעיתים העימותים יוצאים משליטה, כמו בעת האחרונה כשרועה צאן יהודי הותקף פיזית. לצערי, השנה האחרונה גרמה לערבים להרים ראש". אביחי קורא לציבור להצטרף לשמירה, להשתתף בקטיף, ולתת כתף בשמירה על ארץ ישראל.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)