חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1862 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת תצא, י"ג באלול ה'תשפ"ב, (09/09/2022)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1862 - כל המדורים ברצף
גישה המשלבת אהבה ויראה
יש חדש
בכל בוקר ניצחון חדש
מלחמת היצר
מעלת הפשטות
שאלה ותשובה
התור בוטל ונשמר
רציתי לשאול
'לא ילבש' בהצגה
"גיליתי טעם חדש בחיים הרוחניים"

מס' 1862, ערב שבת-קודש פרשת כי-תצא, י"ג באלול ה'תשפ"ב (09.09.2022)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

גישה המשלבת אהבה ויראה

אהבה שאין עימה יראה, עלולה לגרום לזלזול; ומנגד, יראה שאין עימה אהבה, נוטלת מהאדם את החדווה ומשרה עליו קדרות

בחודש אלול כבר חשים את אווירת יום הדין המתקרב ובא. כל אחד ואחד עושה את חשבון נפשו ומתכונן לקראת הימים הנוראים. מטבע הדברים מתעוררות בלבבות נימות של יראה. גם קול השופר מעורר חרדה – "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ?!".

ואולם הבעל-שם-טוב, שנולד בח"י באלול וגם נתגלה לעולם ביום זה והתחיל להאירו באור החסידות, גילה כי ימי אלול הם גם ימים של אהבה גדולה. בימים האלה מאירות י"ג מידות הרחמים של הקב"ה. רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא, שאף הוא נולד בח"י באלול, ממשיל את הקב"ה בחודש אלול למלך שיוצא לשדה, אל העם, ומקבל את כולם "בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם".

'אבינו' וגם 'מלכנו'

אם כן, אילו רגשות אמורים לפעם בליבנו בחודש אלול, רגשות יראה או אהבה, חרדה או שמחה?

נדרש כאן שילוב עדין בין שתי הגישות – הדין והרחמים, היראה והאהבה. חיי היהדות בכלל בנויים על איזון נכון בין הקטבים. אהבה שאין עימה יראה, עלולה לגרום לזלזול בקיום המדוקדק של התורה והמצוות. האדם מרגיש קרבה יתרה ונראה לו שבין 'חברים' תתקבל התנהגותו בסלחנות. מנגד, יראה שאין עימה אהבה, נוטלת מהאדם את החדווה ומשרה עליו קדרות.

ההתייחסות שלנו לקב"ה מורכבת משילוב הגישות. אנחנו אומרים: "אבינו מלכנו". 'אבינו' – מסמל קרבה, כמו אב רחום ואוהב. 'מלכנו' – מייצג יראה, כמו היראה שהעם חש כלפי המלך. כך אנחנו פונים אל הקב"ה בשתי התחושות האלה – אב רחום ובה בעת מלך גדול ונורא.

ובכל-זאת, האהבה היא הגוברת. היא הכוח המניע העיקרי בחיי היהודי. גם בחינוך אמרו חז"ל שהתמהיל הנכון של שתי הגישות הוא: "שמאל דוחה וימין מקרבת". אמנם צריך שיהיה גם 'שמאל דוחה', אבל את הדחייה וההרתעה עלינו לעשות ביד שמאל, החלשה יותר; ואילו את הקירוב והאהבה יש לבטא בעוצמה הגדולה יותר, ביד החזקה, יד ימין.

זמן לברך

זו הגישה שבה עלינו לפנות גם אל המוני בית ישראל. יש המבקשים לעורר לבבות, ונוקטים שפת אזהרות והפחדות. זו דרך שנזקה מרובה מתועלתה. האיומים אוטמים את הלבבות ומרחיקים את ההמונים מלהתקרב אל ה' ותורתו. דווקא גישה של אהבה ורחמים היא הפותחת את הלבבות והמעוררת את העם להתקרב יותר לאבינו שבשמיים.

בימי חודש אלול אנו נוהגים לברך איש את רעהו באיחולי שנה טובה ומתוקה. המנהג הזה משקף את הגישה הראויה לימים האלה. זה זמן שבו צריך לברך יהודים, לאחל להם כל טוב בגשמיות וברוחניות, לעורר רחמים לפני אבינו שבשמיים, שירעיף עלינו את שפע ברכותיו. הברכה האלוקית היא שתעורר את המוני בית ישראל לשוב גם כן אל ה' באהבה וברצון.

נאחל אפוא כי נזכה כולנו לברכת ה', שתהיה השנה הבאה שנה טובה ומתוקה, הן בענייני הכלל הן בחיי הפרט, ושתהיה זו שנת הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו.


להתכונן באהבה לימים הנוראים. מעיין הבעש"ט במז'יבוז' (צילום: מנדי הכטמן)

  יש חדש

מתוועדים בח"י באלול

ביום רביעי הבא יחול ח"י באלול, יום הולדתם של שני 'המאורות הגדולים' – הבעש"ט, מייסד החסידות, ורבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן ערוך. ביום הזה הבעש"ט גם נתגלה לעולם והחל להפיץ בגלוי את אור החסידות. לרגל יום זכאי זה יהיו בריכוזי חב"ד ברחבי הארץ התוועדויות חסידיות, להתעוררות לקראת הימים הנוראים ברוח החסידות.

עוזרים לקראת החגים

לנוכח המצוקה הכלכלית הגוברת בתי חב"ד קוראים לציבור הרחב להירתם לסיוע למשפחות הנזקקות לקראת חגי תשרי. חשוב לתרום בעין יפה ומבעוד מועד, כדי לאפשר לספק לכל משפחה את צורכי החג הדרושים. במקומות רבים יש צורך במתנדבים לחלוקת המזון. פרטים בבית חב"ד המקומי.

אלול למתקרבים

ישיבת חב''ד למתקרבים במגדל העמק פותחת את שעריה בחודש אלול, ומזמינה כל צעיר המעוניין ללמוד תורה להתחבר לרוח התשובה של אלול, ולעשות הכנה רוחנית לשנה החדשה. פרטים בטל' ‏‪0584628576‏.

  שלחן שבת

בכל בוקר ניצחון חדש

בפסוק הפותח את הפרשה יש שימוש בלשון יחיד ולשון רבים, ומפרשי המקרא (אלשיך על הפסוק) עומדים על כך: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ, וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶיךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ". תחילה נאמר 'תצא', בלשון יחיד, ואילו האויב מופיע בלשון רבים – 'אויביך'. אחר-כך הפסוק חוזר לדבר בלשון יחיד – 'שביו'. כמו-כן יש להבין את פשר הניסוח 'על אויביך' ולא 'כנגד אויביך' וכדומה.

תורת החסידות מסבירה את הדברים במובנים של עבודת ה'. כל יהודי נדרש לצאת למלחמה יום-יומית עם ה'אויב', הלוא הוא הרע שבנפשו. מלחמה זו מתקיימת בשעת התפילה, המוגדרת בספר הזוהר 'שעת קרב'. וכך מתרגם אונקלוס את דברי יעקב אבינו "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" (בראשית מח,כב) – "בתפילתי ובבקשתי". הרי שהתפילה משולה לחרב.

לעלות בסולם

מדוע המלחמה חוזרת ונשנית בכל יום מחדש, והלוא האדם כבר התמודד אתמול עם יצרו הרע? מפני שבכל יום האדם נברא מחדש, כפי שאנו אומרים "שהחזרת בי נשמתי". ואז, בבוקר, קודם התפילה, הנפש האלוקית עדיין איננה פעילה בכל עוצמתה, והנפש הבהמית מנסה לנצל זאת.

מצווה התורה: "כי תצא למלחמה" – עליך לצאת מהמגבלות שלך ולהתעלות מעל עצמך. עליך לעלות בסולם התפילה, שהוא "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה". אמנם מתחילים מהמדריגות הנמוכות, אך מתוך ידיעה שהקב"ה 'ניצב עליו', ואז עולים לדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר.

חזק מהאויב

בפסוק נכתב 'תצא' בלשון יחיד, להורות שכדי להשיג ניצחון בעת תפילה נדרש היהודי להתאחד עם כלל ישראל. לכן "נכון לומר קודם התפילה 'הריני מקבל עליי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך'" (כמובא בכמה מקומות וגם בסידור אדמו"ר הזקן). היינו שנוסף על התפילה בציבור, שעליה נאמר (ברכות ח,א) "אין הקב"ה מואס בתפילתן של רבים", הרי קודם התפילה היהודי כבר כולל את עצמו עם כל ישראל.

הכנה זו לתפילה מביאה את היהודי למצב שעוד בטרם היציאה למלחמה הוא כבר "על אויביך" – מעל האויב. אף-על-פי שיש לו אויבים רבים, ועליו להילחם בהם, בכל-זאת הוא בעל כוחות עדיפים עליהם. והתורה מדגישה: "וּנְתָנוֹ" – לא תזדקק למאבק נפרד עם כל אויב ואויב, אלא תנצח אותם כאחד.

המלחמה של אלול

והכתוב מסיים – "ושבית שביו". לא דיי שתנצח את הרע, אלא אף תצליח להוציא ממנו ניצוצות של קדושה שהיו אצלו בשבי, ולהעלותם בחזרה אל מקורם האלוקי.

עבודה זו קשורה במיוחד עם חודש אלול, שיש בו שני חלקים, הנרמזים בראשי התיבות אלול – "אני לדודי ודודי לי": "אני לדודי" – ההתעוררות שהאדם עושה כדי להתקרב לקב"ה, ואז מובטח לו שיהיה "ודודי לי" – הקב"ה מתקרב אליו ונותן לו כוח להצליח בעבודתו.

(תורת מנחם, כרך סה, עמ' 150)

  מן המעיין

מלחמת היצר

ניצחון מובטח

"כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו" (דברים כא,י). "כי תצא" – לשון יחיד. כל אחד ואחד מישראל אין לו אויב גדול מיצרו הרע. ואם תצא למלחמה עליו "ונתנו ה' אלוקיך בידך" – התורה מבטיחה שתנצח אותו. ולא עוד אלא "ושבית שביו" – תשעבד גם את כוחות היצר לעבודת ה'.

(הבעש"ט)

מלחמת תנופה

כשאתה נמצא בסביבה עוינת לשמירת התורה, אל תשב בחיבוק ידיים עד שהצד שכנגד יבוא בגבולך, ואז תנהל 'מלחמת הגנה', אלא עליך לצאת אליו ב'מלחמת תנופה'.

(הרבי מליובאוויטש)

לא לצאת מהדבקות

"כי תצא" – כשתצא ותיפרד מדבקותך בה' יתברך, ודאי תבוא "למלחמה" – מפני הפירוד יתעורר הרע ותזדקק להילחם בו.

(המגיד ממזריטש)

או מצווה או עבירה

"במלחמת הרשות הכתוב מדבר" (רש"י). מובא בחובת הלבבות שאין בהתנהגותנו דבר רשות, אלא או מצווה או עבירה. וכל תחבולות היצר הן לפתות את האדם שזה עניין של רשות. כי אם יאמר לו שזו עבירה, לא ישמע לו. לכן כל מלחמה של היצר היא על 'דבר הרשות' – "במלחמת הרשות הכתוב מדבר".

(עיטורי תורה)

ללמוד מהיצר

"ושבית שביו" – למד מדרכי היצר. כשם שאין הוא מסיתך בבת אחת לסטות מדרך הטוב, אלא היום אומר לך עשה כך ומחר עשה כך, כך אם אתה רוצה לנצחו, אל תעשה קפיצות, אלא לך ממדריגה למדריגה.

(חתם סופר)

תשוקה לאיסור

"לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע" (רש"י). מה שהתירה התורה במלחמה 'אשת יפת תואר', הרי זה "כנגד יצר הרע" – כדי שיצר הרע יהיה נגד זה. שכן יצר הרע אינו מעלה באדם תשוקה אלא לדבר אסור. לדבר שהוא מותר אין בו תשוקה.

(רבי יונתן אייבשיץ)

להתבונן במדריגות גבוהות

אדמו"ר הצמח צדק היה מייעץ לנערים המתחילים בעבודת התפילה להתבונן קודם התפילה בדרגות גבוהות ביותר דווקא, כדי שעל-ידי זה יתבטל הרע ויוכלו להתפלל בכוונה. רמז לכך בפסוק "כי תצא למלחמה" – כשיוצאים למלחמת היצר בשעת התפילה, "על אויבך" – צריכים להתבונן בדרגה גבוהה כזאת שהיא "על אויבך" לגמרי, ואין לרע שום שייכות ו'אחיזה' בה.

זריז כמו היצר

אפשר לנצח את יצר הרע על-ידי – יצר הרע עצמו. ליצר ניתן התפקיד לפתות את האדם לחטוא, והוא זריז במלאכתו זו, כדי לעשות שליחות בוראו. ומזה יכול אדם לקחת מוסר לעצמו, שיהיה זריז בקיום רצון קונו ולא ישמע לפיתויי היצר. וגם: מהכרת רצונו של יצר הרע, אפשר ללמוד ולדעת מה רצונו של יצר הטוב, ולקיימו בחיות ובזריזות.

(כתר שם טוב)

  אמרת השבוע

מעלת הפשטות

בח"י באלול תקע"ד, כשמלאו לבעל-שם-טוב שש-עשרה שנה, שהה בפונדק, שבעליו היו אנשים פשוטים מאוד, שבקושי ידעו להתפלל, אבל על כל דבר היו מודים לה' בתמימות.

באותו יום יצא הבעש"ט להתבודד בשדה. הוא עסק באמירת תהילים, עם כוונות על-פי הקבלה, בייחודי השמות הקדושים. פתאום זכה לגילוי אליהו, ועל שפתיו ריחף חיוך.

אמר לו אליהו הנביא: "אתה מתייגע בעמל רב לכוון את ייחודי השמות הקדושים. בעלי הפונדק אינם יודעים כלל את ייחודי השמות, אבל כשהם אומרים 'ברוך הוא ומבורך שמו לעולם ועד' – נעשה רעש בשמיים יותר מכל ייחודי השמות שהצדיקים הגדולים מכוונים".

  גאולהפדיה

שאלה ותשובה

הֵיכַל הַמָּשִׁיחַ. במדרשים ובספר הזוהר נאמר שיש למעלה היכל מיוחד שבו שוכנת נשמתו של המשיח. ההיכל הזה מכונה 'היכלו של משיח' או 'היכל קן ציפור'. בזוהר (בלק קצו,ב) נאמר: "אותו היכל נקרא קן ציפור, ומשם מתעטרות עטרות למשיח לעתיד לבוא".

באיגרת שכתב הבעש"ט לארץ הקודש (נדפסה בפעם הראשונה בסוף ספר 'בן פורת יוסף' של בעל ה'תולדות') הוא מספר על 'עליית נשמה' שהייתה לו בראש השנה תק"ז. באותה 'עליית נשמה' הגיע עד 'היכל המשיח', ושאלו: "אימתי אתי מר?" [=מתי יבוא מר]; וענהו המשיח – "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".

באחת משיחותיו (לקוטי דיבורים חלק א-ב, עמ' 618) הרבי הריי"צ שואל על שאלת הבעש"ט: הלוא זו גמרא מפורשת (סנהדרין צח,א), שרבי יהושע בן-לוי שאל את המשיח מתי יבוא, והמשיח השיבוֹ: "היום – אם בקולו תשמעו". אם כן, מה עניין שאלתו של הבעש"ט, בשעה שהמשיח כבר השיב שיבוא כאשר עם ישראל ישמע בקולו של הקב"ה?!

מסביר הרבי הריי"צ (שם עמ' 620): "הבעש"ט מביט בעיניו הטהורות על הגלות החשוכה. הוא רואה כיצד יהודים מקיימים את התורה ומצוותיה במסירות נפש ובהידור, וזאת כשהם לחוצים ונרדפים בידי בני-אדם רעים. מורנו הבעש"ט רואה איך יהודים מקיימים במסירות נפש את ה'בקולו', של הקב"ה, 'תשמעו', מתוך מסירות נפש. מתעוררת אצלו השאלה: מדוע אין משיח, גואל צדק, בא?!"...

ועל זה המשיח עונה לו: 'לכשיפוצו מעיינותיך חוצה'. משמעות תשובתו של המשיח היא שיהודים צריכים לעבוד את ה' מתוך אור וחיוּת, וזאת אפשר להשיג על-ידי עבודת ה' ברוח החסידות: "שתורת רבנו הבעש"ט והעבודה הטהורה בבירור וזיכוך המידות יפוצו סוף-סוף. שהכול יכירו את האמת, וגם מי שנמצאים ב'חוצה' יתעוררו בזכות מסירות הנפש של הוריהם וסביהם, שישתמשו בהנהגות הטובות והמענגות ובירושה הבהירה שסביהם והוריהם הניחו להם" (שם עמ' 656).

יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה. מה משמעות המשימה "יפוצו מעיינותיך חוצה"? הרבי מליובאוויטש מסביר (התוועדויות תשמ"ה, כרך ג, עמ' 1692): "יפוצו – אין להסתפק בלימוד התורה לעצמו, לימוד לכמה בני-אדם, או אפילו לקהל, אלא הלימוד צריך להיות עד שהתורה מתפשטת באופן של 'הפצה'. מעיינותיך – תכונת המעיין שמימיו מחוברים בתמידות עם שורשם ומקורם, בלי כל הפסק... ובענייננו – שלימוד התורה והפצתה צריכים להיות באופן שניכר בגלוי הקשר והחיבור עם המקור. חוצה – הפצת המעיינות צריכה להיות עד מקום החוצה. היינו, שכאשר יש נקודה בעולם שהיא עדיין במצב של חוצה ביחס לתורה וליהדות – יש להשתדל ולעשות כל התלוי בך שגם שם יגיעו המעיינות".

  מעשה שהיה

התור בוטל ונשמר

פיו של החסיד נפער בתדהמה. כשיצא מן החדר היה כאדם אחר. צעדיו נעשו קלילים, ועם כל פסיעה השתחררו וירדו ממנו מטענים כבדים של מתח נפשי

פניו של הרופא היו חמורות סבר. הוא עיין שוב ושוב בתיק הרפואי ובחן את הצילומים. "לא תהיה ברירה אחרת. במוקדם או במאוחר תיאלץ לעבור השתלה", קבע. "ומוטב לעשות זאת מוקדם ככל האפשר, בטרם יחמיר מצב בריאותך".

הודעת הרופא מילאה חרדה את האיש שישב מולו. פחד משתק חילחל בכל גופו. מאדם בריא נהפך ל'מועמד להשתלה', ועכשיו נחשף במהירות לעולם חדש של מונחים רפואיים, שעתידים להשפיע על כל חייו.

אלה היו הימים הראשונים של חודש אלול, אך בעבורו הם כבר היו הימים הנוראים. מצבו הבריאותי אילץ את המערכת להאיץ תהליכים. הוא עבר סדרת בדיקות מקיפה, וכעבור כמה ימים קיבל את ההודעה כי מוקם במקום גבוה בתור, וכי ככל הנראה אחרי שמחת תורה תתבצע ההשתלה.

הודעה זו העניקה לו תקווה אך בה בעת הפילה עליו אימה. הרופאים הציגו לפניו לא רק את הסיכויים אלא גם את הסיכונים, והמחשבות על כך העכירו את שלוות נפשו. הוא חש בעוצמה רבה את משמעות המילים הנאמרות בימים הנוראים 'מי יחיה ומי ימות'.

כחסיד של האדמו"ר מגור, ה'פני מנחם', רבי פינחס-מנחם אלתר, הלך לשאול בעצתו ולקבל את ברכתו. ברגליים כושלות נכנס אל חדרו וסיפר על כל מה שעבר ועל מה שנאמר לו מפי הרופאים.

הרבי התעניין בפרטים וביקש לדעת מי היו הרופאים שאצלם נבדק ומי הרופא שעתיד לבצע את ההשתלה.

"ברוך השם קידמו אותי לראש התור ובע"ה תיעשה ההשתלה אחרי שמחת תורה", אמר החסיד.

הרבי הביט בו בעיניים מלאות רוך ואבהיות. "שנה חדשה עומדת בפתח. מה לך להיות מוטרד מהמחר? בעזרת השם תבריא ולא תזדקק להשתלה כלל", אמר.

פיו של החסיד נפער בתדהמה. כשיצא מן החדר היה כאדם אחר. צעדיו נעשו קלילים, ועם כל פסיעה השתחררו וירדו ממנו מטענים כבדים של מתח נפשי.

"הרבי אמר לי שלא אזדקק לעבור השתלה!", בישר לבני משפחתו בקול חנוק משמחה. הוא חזר להיות האיש שהיה, והתמסר לעבודה הרוחנית של ימי אלול וימי הסליחות, לקראת ראש השנה הקרב ובא.

את ימי ראש השנה עשה עם האלפים בבית מדרשו של הרבי, בהתעלות רוחנית שאין כדוגמתה. התפילות בקעו מליבו אבל לא מתוך פחד ומתח, אלא ממקום של שמחה, אמונה וביטחון.

במוצאי החג עבר עם המוני חסידים על פניו של הרבי, לקבל את ברכת הפרידה. "האם לבטל את התור לביצוע ההשתלה?", שאל.

"בוודאי!", השיב הרבי חד-משמעית. התשובה החותכת הסירה את שיירי הספקות שעדיין ניקרו בליבו.

בלב מתרונן התקשר למרפאת ההשתלות והודיע חגיגית על ביטול התור. הפקידה מעברו השני של קו הטלפון הבהירה לו את משמעות הצעד שהוא עומד לעשות, אך החסיד עמד על שלו והודיע כי הוא מוותר על התור.

את עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים עשה כמי שכל עניין ההשתלה היה חלום רחוק שנגוז ואיננו. הימים חלפו עליו בהתרוממות רוח שלא טעם כמותה. בחג הסוכות רקד בשמחת בית השואבה עם המוני בית ישראל.

ואז הגיע שמחת תורה. הוא עמד בבית מדרשו של הרבי וציפה לכניסתו לאולם. הרבי הבחין בו ואמר לו: "עכשיו, כשאתה בריא, ביכולתך לשמוח עם התורה ביתר שאת ויתר עוז!".

מילותיו של הרבי שלהבו מחדש את נשמתו. בחג שמחת תורה, שבו היה אמור להתהלך כסיר לחץ, לקראת ההשתלה הצפויה, רקד עכשיו עם ספר התורה בהתלהבות כנער צעיר, נוטף אגלי זיעה של מצווה.

במוצאי החג נדחק שוב בין המוני החסידים, לקבל מהרבי את ברכת הפרידה. "אתה תצטרך לעבור את ההשתלה", הודיע לו הרבי.

החסיד היה המום, אך הרבי הרגיעו: "אל דאגה, הכול יעבור בשלום ותחלים במהרה".

עיני החסיד נפערו בתדהמה והוא לא הצליח לקלוט את פשר הדברים. "ראיתי את המתח העצום שבו היית שרוי ורציתי לעודד את רוחך ולהעניק לך כמה שבועות של רוגע ושלווה", הסביר הרבי.

החסיד עדיין עמד כמסומר למקומו. "אבל מה יהיה עם התור? הלוא ביטלתי אותו!", מלמל. "תתקשר ותברר אם התור עדיין פנוי", השיב הרבי, והעניק לו את ברכתו.

למחרת בבוקר חייג החסיד למרפאת ההשתלות. "התור שלך בתוקף", השיבו לו. ואכן, הוא עבר את ההשתלה, וזו הוכתרה בהצלחה.

מייד לאחר החלמתו הלך לבשר לרבי על הצלחת הניתוח. "משמיים נגזר עליך לעבור את הניתוח", אמר לו ה'פני מנחם', "אבל עוגמת נפש לא נגזרה עליך. לכן פעלתי שחודש החגים יעבור עליך בשלווה ובשמחה. בשעה שהתקשרת לבטל את התור, התקשרתי אני אל הרופא וביקשתי להשאיר את התור על כנו...".

(על-פי 'הפני מנחם' כרך ב)

  רציתי לשאול

עם הרב יואל בייטש, שליח חב"ד בנווה-חוף, ראשון לציון

החסידות שמה את הדגש על תשובה מתוך אהבה. אבל האם אהבה יש בה די כוח לטלטל את האדם כמו היראה?

הדגש על תשובה מאהבה קשור להבנה כללית יותר על עצם מהותה של התשובה. אם נשאל אדם ברחוב מהי 'תשובה', נשמע מן הסתם שזה תיקון שעושה אדם שחטא כדי לנקות את עברו. יש אמת בתשובה זו, אך תורת החסידות מוסיפה נופך עמוק יותר לכל העניין.

החסידות מחדשת שעבודת התשובה האמיתית מתחילה רק אחרי שהאדם כבר נקי מחטא. משום שתשובה אמיתית אין פירושה רק תיקון מעשים לא-רצויים, אלא משמעותה כשמה – 'לשוב', לחזור הביתה.

התשובה עניינה להתקרב אל הקב"ה, ואפילו להתאחד עימו. כמו שני אוהבים שנפרדו למשך זמן רב, והגעגועים העזים גוברים והולכים. השאיפה שלהם היא לא רק לשמור על 'דף נקי' ביחסים, אלא להיות יחד, קרוב ככל האפשר.

אלא שכל עוד האדם שקוע בחטאיו, איך הוא יכול לשאוף לכך? מי יעז להתקרב אל המלך כשבגדיו מטונפים? לכן רק אחרי שהיהודי קיבל החלטה נחושה שלא לחזור ולחטוא, הוא יכול להתחיל לשאוף לעשות תשובה, היינו להתקרב אל הקב"ה.

מתוך התפיסה הזאת מבינים היטב  את כוחה ועדיפותה של תשובה מאהבה. בתשובה מיראה הדגש הוא על שמירת גזרת חייו של יהודי נקייה מחטא (וזה הישג בלתי-מבוטל כשהוא לעצמו), בעוד תשובה מאהבה דוחפת את האדם להעצים את הקשר ולשאוף לצמצם את הפער בין החיים החומריים לבין הקב"ה.

הדבר יבוא לידי ביטוי לא רק בהימנעות מחטא, אלא בדחף בלתי-פוסק להוסיף כל העת מעשים ופעולות: עוד הידור מצווה, עוד החלטה טובה וכן הלאה.

  פינת ההלכה ומנהג

'לא ילבש' בהצגה

שאלה: האם במסגרת הצגה חינוכית מותר לאישה המציגה דמות גברית ללבוש בגדי גבר ולהפך?

תשובה: בתורה (דברים כב,ה) נאמר: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה,  כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה". הטעם הפשוט הוא ליצור הפרדה ברורה בין גברים לנשים. טעם נוסף, לפי הרמב"ם, מפני שעובדי האלילים נהגו להחליף בגדים ותכשיטים בין איש ואישה.

בשולחן ערוך 'יורה דעה' נפסק: "לא תעדה אשה עדי האיש, כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו, ולא יעדה איש עדי אשה". והוסיף הרמ"א: "ואפילו באחד מן הבגדים אסור, אף-על-פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אישה".

הרמ"א ב'אורח חיים' לימד זכות על הנהגה זו בפורים, מכיוון שעושים כן לשמחה בלבד, ולא כדי להידמות לנשים (או לגברים), אך פוסקים רבים אסרו זאת, והביאו את תשובת הרמב"ם שביטל הנהגה זו במצרים, ואת 'ספר יראים' שאסר זאת. וכן פסקו ה'משנה ברורה' והרב עובדיה יוסף.

הרבי התבטא בנדון: "בהנוגע להצגות שעורכות [הבנות] מזמן לזמן, בכלל נכון הדבר במאוד-מאוד, אלא שיש להישמר מהעניינים שדשים אותם בעקב, אף שהם איסורי תורה, וכמו 'לא יהיה כלי גבר על אשה'...".

גם כשברור לכל הצופים שהמציגה היא אישה, והיא משתמשת בפריט גברי אחד בלבד (כמו זקן) להמחשת התפקיד, חובה להימנע מזה, ואף אין להלביש בצורה כזאת ילדים ותינוקות.

מקורות: ספר המצוות להרמב"ם, ל"ת לט-מ. ספר החינוך, מצוות תקמב-תקמג. ספר יראים סי' צו (בספר השלם סי' שפה-שפו). טושו"ע יו"ד סי' קפב ס"ה ונו"כ. רמ"א או"ח סי' תרצו ס"ה ונו"כ. חכמת אדם כלל צ. שו"ת יחוה דעת ח"ה סי' נ. אג"ק כרך י ס"ע רלח.

  חיים יהודיים

"גיליתי טעם חדש בחיים הרוחניים"

"רבים נדהמים כשאני מוכיח עד כמה החסידות הקדימה את העולם ונתנה מענה ללבטיו של האדם בן-ימינו", אומר אורי בלוי

התקרבותו של ר' אורי בלוי לעולם החסידות התחילה בעקבות צלילים. "אני אוהב מוזיקה שורשית", הוא מספר. "יום אחד האזנתי לניגון חב"די. אחד, ועוד אחד, ועוד אחד. זו לא הייתה סתם מוזיקה. הרגשתי שהניגונים האלה מרוממים את נפשי, ובמיוחד הניגונים המיוחסים לבעל התניא. ככל שהאזנתי לניגונים שחיבר, רציתי להכיר יותר את דמותו ואת תורתו".

בלוי (30), תושב רמת בית שמש, הוא צאצא של מייסד החסידות, הבעל-שם-טוב, אך גדל והתחנך באווירה ליטאית, והעולם החסידי הפנימי לא היה מוּכר לו. תקליטור ניגונים של הרב יאיר כלב משך את ליבו. "לא פחות מהניגונים עצמם, תפסו אותי הדברים הקצרים שהוא אומר בתחילת כל ניגון", הוא משחזר. "קלטתי שיש כאן עולם מלא תוכן חסידי עמוק. משם נמשכתי להתוועדות חסידית, ל'טישים' של ויז'ניץ, לספרים של ברסלב. הכול יחד סחף אותי אל תוך עולם החסידות".

החיים עצמם

החסידות העניקה משמעות חדשה לחייו. "בחור ישיבה רגיל, גם אם הוא למדן גדול, בלי חסידות התורה לא באמת נוגעת בעומק נפשו", אומר בלוי. "כך גם בתפילה, בעבודת ה'. תורת החסידות העניקה לי טעם חדש בחיי הרוחניים, ובמיוחד כאדם נשוי, שנדרש להתמודד עם אתגרי היום-יום. אנחנו עכשיו בחודש אלול, והחודש הזה מקבל משמעות חדשה לגמרי בחסידות. יש הסבורים שהחסידות היא תוספת לחיים. אני מרגיש שהיא החיים עצמם".

כשגילה גם את עולמה של חסידות חב"ד התחבר מאוד לרעיון השליחות: "אני משתדל לאמץ את צורת החשיבה הזאת ולשאול את עצמי: מה עכשיו השליחות שלי? איפה אני משפיע על עוד יהודי?".

מסע היכרות בהרצאות

הרצון להשפיע ולקרב הפך אותו למרצה מבוקש על החברה החרדית ועל העולם החסידי. "אחרי מסע היכרות שאני עורך על ההווי החסידי", מסביר בלוי, "אני מכניס את מאזיניי גם לערכים הפנימיים של החסידות. וזו בעצם מטרתי – שהקהל ייצא עם ערכים ולא עם סתם מידע".

הוא מפתיע את מאזיניו בַגילוי שרעיונות שנחשבים בימינו 'עכשוויים', בעצם נתגלו על-ידי החסידות. "רבים נדהמים כשאני מוכיח עד כמה החסידות הקדימה את העולם ונתנה מענה ללבטיו של האדם בן-ימינו", הוא אומר.

בהרצאותיו הוא נשאל אם מקצת הקהילות החסידיות לא נהפכו בעצם לקבוצות סגורות, הפך דרך החסידות של הבעש"ט. תשובתו: "במרוצת השנים החסידויות גדלו ונעשו קהילות מאורגנות, ולפעמים הקהילתיות הזו מסתירה את האור הפנימי. וגם, מול האתגרים של ימינו יש חסידויות שנאלצו להגביה את החומות, כדי לשמור על המרקם הפנימי העדין".

עידן של חיפוש

בלוי משוכנע שכל יהודי צריך להיחשף לעולם החסידות ולטעום מאוצרותיה: "אנחנו בעולם של חיפוש", הוא אומר. "אנשים כל הזמן מחפשים את עצמם, והחיפוש רק הולך ומתגבר. בתוך החיפושים האלה אנשים עלולים להגיע למקורות בעייתיים. אז למה לא לפנות ישירות למקור, למעיין, לעולם העשיר של החסידות?

"אני רואה כמה אנשים כמהים לגלות משמעות לחיים. הנפש של כולנו צמאה. כשם שאנשים התרגלו לאכול במסעדות שמגישים בהן חמישה-עשרה מטבלים, כך אנשים מחפשים 'מטבלים' לנשמה שלהם. אז לכו למים: אל תורת החסידות. ברוך השם, בזמננו יש פריצה אדירה של חסידות בכל מקום ומקום, יש שפע של ספרים, שיעורים והרצאות. תטעמו ותתחילו לחיות!".


"אנשים מחפשים את עצמם". בלוי


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)