חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1859 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת עקב, כ"ב במנחם-אב ה'תשפ"ב, (19/08/2022)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1859 - כל המדורים ברצף
מוסריות יתר היא אכזריות
יש חדש
עולם הבא בתוך העולם הזה
קריאת שמע
כשאין מי שישוב
דוד המלך יברך
זעקת השבת של האורח
רציתי לשאול
'מזונות' במקום לחם
למצוא את הבורא דרך המצלמה

מס' 1859, ערב שבת-קודש פרשת עקב, כ"ב במנחם-אב ה'תשפ"ב (19.08.2022)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מוסריות יתר היא אכזריות

כשמקשיחים את הלב ועושים את הפעולות הנכונות, חוסכים אחר-כך הרבה יותר סבל. זו הרחמנות האמיתית – לחשוב על העתיד ולא על ההווה

רבים התפעמו מהסרטונים שהפיץ דובר צה"ל ובהם מוצגת הזהירות המופלגת שלנו שלא לפגוע בילדים, עד כדי ביטול פעולת חיסול של רב-מרצחים, בשל החשש שילדים ייפגעו. אבל האמת היא שהסרטונים האלה מטרידים יותר משהם מעוררים התפעמות.

קודם כול, הם מספקים לאויבינו אמצעי הגנה מושלם. כל מה שהמרצחים צריכים לעשות הוא להבטיח שיהיו מוקפים תמיד בילדים, ואז הם חסינים מפני פגיעה. שנית, מותר לתהות על מידת הצדק במוסריות יתרה זו, ואם אין היא גורמת שפיכות דמים גדולה הרבה יותר.

מול תועמלני כזב

העם היהודי מאופיין במידת הרחמים שלו. חכמינו אומרים שהרחמנות היא מסימניה המובהקים של האומה. אבל רחמנות שאינה במקומה היא בעצם אכזריות. וכך קבעו חז"ל: "כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי, סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן".

אם שמרחמת על ילדיה ורוצה לחסוך מהם את הסבל שבביקור אצל רופא השיניים, גוזרת עליהם סבל גדול פי כמה וכמה, כשיזדקקו לטיפולי שורש ועקירות. רופא שמרחם על החולה ואינו מעניק לו את הטיפול הכואב שהוא זקוק לו עכשיו, יגרום למחלתו להחמיר עד כדי סיכון חייו. זו אינה רחמנות כלל וכלל.

ולהפך, כשמקשיחים את הלב ועושים את הפעולות הנכונות מבעוד מועד, חוסכים אחר-כך הרבה יותר סבל וצער. זו הרחמנות האמיתית – לחשוב על העתיד ולא רק על ההווה. לזכור שמוטב לסבול מעט כאב עכשיו, מלהתמודד עם גלי כאב חריפים ומסוכנים פי כמה וכמה.

מי יודע כמה פעולות סיכול נמנעו בשל מוסריות יתר זו, הנחזית לרחמים? מרַצֵח, שאפשר היה לסכלו ולוּ במחיר פגיעה באזרחים, עלול להוציא אחר-כך לפועל פעולות טרור אכזריות וקטלניות פי כמה וכמה. מדוע חייהם של כמה אזרחים המקיפים אותו יקרים מחייהם של אנשים נשים וטף בערינו?

והאם כל המאמצים האדירים שאנו עושים כדי להוכיח את מוסריותנו אכן מועילים לנו? מולנו עומדים תועמלנים, שיטפלו עלינו עלילות שקר, בלי קשר למה שנעשה. קחו לדוגמה את פגיעת הטיל הכושל של המחבלים בג'בליה והריגת הילדים. למרות הסרטון המציג בבהירות שזו הייתה פגיעת טיל שלהם, עדיין האשימו כלי תקשורת רבים בעולם את ישראל במעשה, ואף כינו זאת 'טבח', לא פחות.

המחשבה הנאיבית

ולמה להרחיק לכת? כל המצב הבלתי-נסבל בעזה נוצר מהמחשבה הנאיבית שלנו, שאם אך נחריב את כל היישובים שלנו וניסוג מהרצועה עד הסנטימטר האחרון, לא יוכלו עוד לבוא אלינו בטענות. שבע-עשרה שנה אנחנו כבר לא שם! ועדיין העולם רואה בנו אחראים למצב בעזה, וחברי כנסת ערבים מעיזים ברוב חוצפתם לכנות אותנו כובשים!

בהחלט ראוי שנשמור על צלם האדם שבנו, ונימנע ככל האפשר מפגיעה בבלתי-מעורבים, אבל ההקצנה למוסריות יתר אינה נכונה ואינה מועילה. ככל שנרחם פחות על האכזרים, כך נרחם יותר על הראויים באמת לרחמים – אזרחינו, נשינו וילדינו.


עדיין האשימו את ישראל במעשה (הדמיה דו"צ)

  יש חדש

בודקים תפילין ומזוזות

לקראת כניסתנו לחודש אלול בתי חב"ד פותחים במבצע מיוחד לבדיקת תפילין ומזוזות. צעירי חב"ד מתגברים את 'מוקד המזוזה הארצי', הפועל כל השנה, ובאמצעותו אפשר לשגר פנייה לאחד ממאות בתי חב"ד, לבדיקת מזוזות הבית. כמו-כן אפשר לקבל מידע על קניית מזוזות כשרות חדשות עם 'תו פיקוח' חב"ד. פרטים באתר www.mezuza.org.il.

הגנה רוחנית לרכב

עקב ריבוי תאונות הדרכים הקשות בעת האחרונה ראוי להזכיר לציבור את קריאת הרבי מליובאוויטש להחזיק ברכב קופת צדקה וספרי קודש בסיסיים – סידור, חומש, תהילים וספר תניא, כדי להוסיף הגנה רוחנית לנוסעי הרכב. קופות צדקה (לכל מטרה) וספרי חת"ת אפשר להשיג בבתי חב"ד.

תפילין לשר החינוך

בשבוע שעבר נפטר מר אהרון ידלין, ששימש בעבר שר החינוך. בביקורו בכפר חב"ד נענה להצעת מנהל הישיבה, הרב אפרים וולף, והניח תפילין.

  שלחן שבת

עולם הבא בתוך העולם הזה

פרשת 'והיה אם שמוע' נחתמת בהבטחה לאריכות ימים "כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ". בספרי נאמר שהכוונה "לעולם הבא". ברוח זו נאמר גם במדרש (תהילים): "וכי לא נתביישו ישראל בעולם הזה, שאמר 'בְּךָ ה' חָסִיתִי, אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם'? אלא אמר דוד: דיינו שנתביישנו בעולם הזה, ולא נבוש לעולם הבא".

לכאורה, אם יהודי בוטח בקב"ה, מדוע רק בעולם הבא לא יתבייש? הביטחון בקב"ה אמור להביא ברכה והצלחה גם בעולם הזה, ומדוע המדרש מחלק בין העולם הזה לעולם הבא?

העתיד כבר כאן

אלא שהעולם הבא האמור כאן איננו עניין עתידי, אלא, כדברי הרמב"ם, הוא "מצוי ועומד" עתה. העולם הבא של כל יהודי קיים ושמור לו, ושם ממתין לו כל הטוב המגיע לו על קיום התורה ומצוותיה.

ידוע שהגאולה נבנית כבר עכשיו, ממעשי המצוות בזמן הגלות (תניא פרק לז). יתרה מזו, בגמרא (ברכות יז,א) מתואר מצב שבו האדם זוכה לעולם הבא עוד בחייו, בבחינת "עולמך תראה בחייך". על האדם לזכך את עצמו ולחיות חיים של אלוקות, ולהתגבר על הגשמיות ועל יצרו, וכך משיגים דבקות בקב"ה ברמה העליונה ביותר גם בחיי העולם הזה.

קל להיות יהודי?

ובעצם אצל כל אחד ואחד מישראל ייתכן מצב של "עולמך תראה בחייך", שהרי אפילו "פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון" (עירובין יא,א), והמצוות, שעניינן 'צוותא וחיבור', מקשרות אותם עם הקב"ה. אף שהדבר אינו ניכר בהם בגלוי, הרי רצונו הפנימי של כל יהודי הוא לקיים את רצון ה'.

לפי זה מתפרשים דברי המדרש "נתביישו ישראל בעולם הזה" – לעולם הבא שבעולם הזה: אכן, החיים הגשמיים של בני ישראל אינם קלים, כפי שאומרים לגר: "ישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, וייסורין באין עליהם" (יבמות מז,א). אבל מי שמתבונן באפסיות העולם הגשמי לעומת 'העולם הבא', ומה מעלת העבודה בעולם, מאמץ גישה שונה בתכלית.

פרוטה מול אלפי דינרים

העולם הזה כשהוא לעצמו אכן יש מה להתבייש בו – "דיינו שנתביישנו בעולם הזה". אולם כל זה ההיבט הגשמי שבעולם הזה. יהודי שחי בעולם הזה מתוך תודעה של עולם הבא, היינו שהוא מעדיף את חיי הנשמה מחיי הגוף ואת הדבקות בקב"ה מהחומריות –  אזיי "לא נבוש לעולם הבא" כבר עכשיו.

הדבר דומה לאדם המפסיד פרוטה של נחושת בידיעה שתמורתה הוא מרוויח אלפי דינרי זהב. ודאי שלא יהיה עצוב על הפרוטה החסרה, שכן מה ערכה לעומת רווח של אין-ספור דינרי זהב! זו משמעות דבריו של דוד המלך: מי שדבק בקב"ה ומקיים את כל מצוותיו, גם במצב של ייסורים קשים, שמח ואומר: "בך ה' חסיתי, אל אבושה לעולם!", שכן הוא חי את חיי העולם הבא בתוך העולם הזה.

(תורת מנחם, כרך סח, עמ' 17)

  מן המעיין

קריאת שמע

כשמקיימים בשמחה

"והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותיי" (דברים יא,יג). 'והיה' לשון שמחה. כפי מידת השמחה וההשתוקקות של האדם למצוות, כך הוא זוכה ל'שמוע תשמעו' – לשמוע, להשיג ולקיים. 'והיה אם שמוע' – אם תקיימו את המצווה בשמחה, כי אז – 'תשמעו אל מצוותיי'.

(שפת אמת)

איך שומעים

"והיה אם שמוע תשמעו" (דברים יא,יג). בימי ה'צמח צדק' היה חסיד זקן שלא היה יכול לנסוע אל הרבי. הוא נהג ללוות כל חסיד שעבר בעירו בדרכו לליובאוויטש, והיה אומר לו: 'אם שמוע תשמעו': 'אם שמוע' – אם תשמע, 'תשמעו' – תכיר ותרגיש.

עבודה פנימית

"ולעובדו בכל לבבכם" (דברים יא,יג). לא כתוב בשום מקום שעבודת ה' צריכה להיות בפרסום, אלא בלב. את המאמר "איזהו גיבור הכובש את יצרו" אפשר לפרש גם על יצר הטוב. איזהו גיבור? מי שכובש את יצר הטוב, ואינו מראה אותו לכל אחד.

(עיטורי תורה)

דגן, יין, שמן

"ואספת דגנך ותירושך ויצהרך" (דברים יא,יד). "דגנך" – החלק הנגלה שבתורה, שנמשל ללחם, והוא 'גופא דאורייתא'. 'תירושך' – החלק הנסתר שבתורה, 'נכנס יין יצא סוד', 'נשמתא דאורייתא'. 'יצהרך' – רזין דרזין, 'נשמתא לנשמתא'.

(לקוטי תורה)

אין מצב ביניים

"וסרתם ועבדתם אלוקים אחרים" (דברים יא,טז). 'וסרתם' – כאשר אדם מפריד את עצמו מהדבקות בה', מייד 'ועבדתם אלוקים אחרים' – הוא עובד 'עבודה זרה'. לא ייתכן מצב ביניים בין שני הקצוות.

(הבעש"ט)

לאבד את המהירות

"ואבדתם מהרה" (דברים יא,יז). רבנו הזקן שמע פעם אחת איך יהודי יושב ולומד. הלה למד בהתמדה בלתי-רגילה, בקול רם, אבל במהירות רבה. אמר לו רבנו הזקן: חשק והתמדה כאלה בלימוד התורה הם מתנה מלמעלה. ואולם צריך שיהיה 'ואבדתם מהרה' – יש לאבד את ה'מהרה'. לימוד תורה צריך להיות בנעימה, לענג את הנשמה בנועם התורה.

ברכה לילדים

"למען ירבו ימיכם וימי בניכם" (דברים יא,כא). מדוע הכתוב תולה את 'ימי בניכם' בקיום המצוות של האבות, והלוא גם הבנים חייבים בקיום המצוות, והם מקבלים את השכר של 'ירבו ימיכם' על קיום המצוות שלהם? אלא שהכוונה ב'בניכם' היא לבנים הקטנים, שעדיין לא הגיעו לגיל מצוות, והם יתברכו בזכות קיום המצוות של אבותיהם.

(הרבי מליובאוויטש)

ישיבה בבית

"ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים יא,יט). ארץ ישראל היא ביתנו, והיא מוחזקת מאבותינו, ואילו בגולה אנו כגרים. זהו: 'בשבתך בביתך' – כשאתה בארץ ישראל, אתה יושב בשלווה; ואילו 'ובלכתך בדרך' – כשאתה בגולה, נע ונד, הרי פעמים שאתה 'ובשכבך' – בשפל המצב, ופעמים 'ובקומך' – בקומה זקופה.

(כתב סופר)

  אמרת השבוע

כשאין מי שישוב

הגאון מרוגוצ'וב, רבי יוסף רוזין, נהג ללכת במהירות רבה. פעם אחת שהה אצלו הרב שניאור-זלמן גורליק (לימים רבו הראשון של כפר חב"ד), וליווה אותו בדרכו.

הרב גורליק הבחין כי הגאון הולך מהר מאוד, אבל בבואו לחצות כביש, הוא עוצר ומביט שוב ושוב ימינה ושמאלה שאין שום עגלה או כלי רכב המתקרבים לאזור, ורק אז חוצה.

שאל הרב גורליק מדוע הוא משתהה זמן רב כל-כך לפני חציית הכביש. השיב הגאון: "על כל עבירה אפשר לשוב בתשובה, חוץ מהציווי 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'. שאם עוברים עליו, כבר אין מי שישוב"...

  גאולהפדיה

דוד המלך יברך

סְעוּדַת הַצַּדִּיקִים. חכמינו אומרים (פסחים קיט,ב) שבבוא הגאולה יעשה הקב"ה סעודה מיוחדת לצדיקים. לאחר הסעודה, כשתבוא העת לברך, יציעו לאבות ולמשה רבנו וכו' לברך, וכל אחד ואחד מהם יטען שאינו ראוי לכך, מפני שהיין שבכוס הוא "יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית" (ברכות לד,ב), עד שיאמרו לדוד המלך לברך, והוא יסכים לעשות זאת.

וכך נאמר בגמרא: "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים... לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך. ואומר להן: איני מברך, שיצא ממני ישמעאל. אומר לו ליצחק טול וברך. אומר להן: איני מברך שיצא ממני עשיו. אומר לו ליעקב טול וברך. אומר להם: איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאוסרן עליי. אומר לו למשה טול וברך. אומר להם: איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל... אומר לו לדוד טול וברך. אומר להן: אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא".

המהרש"א מסביר שבברכת המזון צריך להזכיר את הברית, את התורה, את הארץ, ואת מלכות בית דוד; וכל אחד ואחד מאבות העולם והצדיקים מצא בעצמו חיסרון בעניין זה. "אבל דוד, שזכה שהוא בנה ירושלים ובְנוֹ בנה בית המקדש, שעל זה תיקנו ברכת 'בונה ירושלים', ועל כן אמר: לי – שזכיתי לכל הני מילי [=לכל המעלות האלה] – נאה לברך, שנאמר: כוס ישועות אשא גו'".

בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הָעֲתִידִית. המהר"ל מפראג מסביר (נצח ישראל פרק לג) את מעלתו המיוחדת של דוד, ואת הקשר המיוחד שלו לברכת המזון של הגאולה. נקודת הדברים: סעודה זו של הגאולה וברכת המזון שבסיומה, עניינה מתן שבח והודיה לקב"ה על שהביא לנו את הגאולה. מי שמתאים לברך ברכה זו הוא דוד דווקא, שבמהותו שייך לגאולה, ושבעצם מציאותו שולל את הגלות. לכן האבות והצדיקים לא רצו לברך ברכת המזון, בשעה שבהם עצמם יש חיסרון כלשהו כביכול, שהיה יכול להיות מעין מקור לעניין הגלות. ואילו בדוד נמצאת השלמות המלאה, בלי שום חיסרון. לכן הוא יאמר "לי נאה לברך".

בתורת החסידות (סידור עם דא"ח עמ' קב ואילך) מבואר שברכת המזון של אותה סעודה מסמלת השפעת שפע גדול ועצום, ממדרגה גבוהה ביותר. הכוס עניינה כלי קיבול לברכה. לכן האבות והצדיקים יחששו מלהיות 'כוס' לדרגה עליונה כל-כך, ודווקא דוד המלך יהיה ה'כוס' לשפע הגדול הזה.

עניינו של דוד הוא ספירת המלכות, שאין לה כלום משל עצמה, וכל עניינה שהיא מקבלת את השפע מהספירות שלמעלה ממנה. כיום המלכות היא למטה מכל הספירות, ואולם לעתיד לבוא תתעלה ותעמוד למעלה מכולן, משום שהיא כביכול עומדת ישר תחת מקור השפע, מול המדריגות העליונות ביותר. לכן דוד המלך דווקא יברך, היינו שהוא יהיה הכלי לקבלת השפע העילאי שיאיר לעתיד לבוא.

  מעשה שהיה

זעקת השבת של האורח

"אני רואה שאתם מתפעלים", צינן הרב קלירס במרירות את התלהבותו. "כדאי שתדעו שמחר בבוקר לא יהיה כאן אפילו מניין..."

זה היה בחודש אייר תשכ"ה (1965). אך כחודש ימים חלף מאז מסעו של הרב ישראל גרוסמן לרחבי ארצות-הברית, והוא נקרא שנית אל מעונו של רבו, רבי משה-מרדכי בידרמן מלעלוב.

"המוסדות שלנו כורעים תחת נטל החובות. אנא סע לדרום-אפריקה ונסה לגייס את יהודי המקום להחזקת התורה והחסידות". על אף הטרחה הכרוכה בנסיעה שכזו, קם הרב גרוסמן מייד ועשה כמצוות רבו.

ביקורו בדרום-אפריקה עורר רושם עז. הרב גרוסמן ניצל את ההזדמנות למסירת שיעורי תורה והשמעת שיחות חיזוק לפני יהודי המקום. גם העיתונים המקומיים בישרו על בואו של האורח הנכבד וסיקרו את מהלך הביקור.

אחד הריכוזים היהודיים בדרום-אפריקה הייתה העיר אודסהורן, הקרובה לקייפטאון. היא אף זכתה לכינוי 'ירושלים של אפריקה'. באותה עת שימש רבה של העיר הרב יצחק קלירס (נכדו של אב"ד טבריה, הרב משה קלירס, ובנו של הרב אלישע-חיים קלירס הי"ד, שנרצח בימי פרעות תרפ"ט, כאשר פורעים חסמו את דרכו של רכבו ורצחו אותו ואת נהגו). בעבר היה תלמידו של הרב גרוסמן.

כששמע על בוא רבו לדרום-אפריקה מיהר להזמינו לעשות את השבת בעירו. הרב גרוסמן נענה להזמנה ובא לעיר בערב שבת קודש. הרב קלירס מיהר לקח את רבו לבית אחד מעשירי הקהילה, כדי להתרימו.

הרב גרוסמן הופתע לראות את האיש העשיר רכון על גמרא גדולה. בעל הבית צהל למראה האורחים החשובים. "ברוכים הבאים!", קרא בהתרגשות. "באתם בדיוק בזמן. יש קושיה שמטרידה אותי בסוגיה שבה אני עוסק".

הוא גולל את קושייתו בהרחבה, והרב גרוסמן השיב לו מייד תשובה ברורה ומנומקת להפליא. המארח התמוגג מהנאה. לאחר מכן עברה השיחה למצוקת המוסדות, והמארח הבטיח לסייע.

לקראת כניסת השבת יצאו הרבנים אל בית הכנסת המרכזי בעיר, בניין מרשים ומפואר. עד מהרה התמלא ההיכל. הרב גרוסמן התפעל לגלות שגם עזרת הנשים מלאה מפה אל פה.

תפילת קבלת שבת התנהלה בנעימות נפלאה. הרב גרוסמן היה אחוז התפעלות. "אני רואה שאתם מתפעלים", צינן הרב קלירס במרירות את התלהבותו. "כדאי שתדעו שמחר בבוקר לא יהיה כאן אפילו מניין...".

הרב גרוסמן התקשה להאמין. "לאן ילכו כל האנשים הנמצאים כאן כעת?". הרב קלירס נאנח עמוקות. "לצערנו, כל המתפללים יוצאים מחר בבוקר לעבודה, כבכל ימי החול". הרב גרוסמן הזדעזע עמוקות וליבו נכמר.

בתום התפילה הוזמן הרב גרוסמן לשאת דרשה לפני הציבור. על-פי התכנית המקורית היה אמור לספר לקהל את מטרת בואו – מצוקת מוסדות החסידות, ולעורר את ליבם לתרום ביד נדיבה. ואולם לאחר ששמע מה נעשה בקהילה בשבת, החליט לשנות את נושא הדרשה.

בקול חוצב להבות נשא דברים מרגשים על יוקר השבת. הוא הפציר בנוכחים לשמור את השבת, והבטיח כי שמירתה לא תפגע בפרנסתם, שכן היא מקור הברכה.

אחרי דרשתו היו לו תקוות רבות, אך בשבת בבוקר מצא את בית הכנסת ריק ומיותם. רק הרב קלירס ועוד שני אנשים היו בו.

אחד הנוכחים, שהבחין בעוגמת הנפש של האורח, הציע בנימוס להתקשר לכמה אנשים ולקרוא להם להשלים מניין... "חס ושלום!", הזדעזע הרב גרוסמן. כאשר מתפלל נוסף הציע לנסוע ברכבו ולהביא מתפללים נוספים, לא ידע הרב אם לצחוק או לבכות. בסופו של דבר נאלץ להתפלל ביחידות.

בסיום התפילה פנה אל הרב קלירס ושאל: "היכן הוא אותו יהודי שפגשנו כשהוא לומד גמרא?". הרב קלירס הציע לאורחו לגשת עימו אליו.

"הנה התשובה", הצביע הרב קלירס על בניין בן חמש קומות. "כל החנויות בבניין הזה הן בבעלותו". הרב גרוסמן ביקש לראותו מייד.

כשהבחין בעל הבית בשני הרבנים, קפא במקומו. סומק עז הציף את פניו ובושה מילאה אותו. כשהתאושש מההלם, התנצל בקול רפה: "האמת היא שאחרי הדרשה של אמש החלטתי שלא ללכת היום לעבודה, ואולם בבוקר בא אליי בריצה מנהל העבודה והאיץ בי בבהילות לפתוח את החנות. עלה בדעתי שמנהל העבודה הגוי יפעיל את העסק, ואני רק אפקח שהכול מתנהל כשורה. אני יכול להבטיח שלא עשיתי שום מלאכה הכרוכה בחילול שבת".

"הקשב היטב", פנה אליו הרב גרוסמן בתקיפות. "עשה מה שאני אומר לך והצל את עצמך ואת משפחתך. חסל את עסקיך כאן. הלוא צברת ממון דיי והותר. עלה לארץ ישראל והבטח את עתידם היהודי של ילדיך!".

דבריו הנרגשים, שיצאו מן הלב, נכנסו עמוק לליבו של האיש. לאחר לבטים קשים עשה כעצתו ועלה לארץ. לימים נודע לרב גרוסמן כי ילדיו של האיש למדו בישיבות ונעשו תלמידי-חכמים.

(על-פי 'גדול בישראל')

  רציתי לשאול

עם הרב מיכאל טייב, משפיע בישיבת 'אהלי תמימים' כפר חב"ד

תפילת שחרית מתוך כוונה במשמעותה של כל מילה לוקחת לי כשעה וחצי. זה לא מעשי כשממהרים לעבודה.

אכן, לא תמיד יש לנו אפשרות להתפלל בנחת ולכוון כראוי בכל מילה. ובכן, קודם כול צריך לזכור שהתפילה במסגרת האילוצים האלה אינה התפילה הראויה, וכאשר יש לנו אפשרות להתפלל בכוונה – יש להקדיש לה את הזמן ולא להתרגל לתפילה במהירות.

בשבת, בחג, בחול המועד ובימי חופשה מעבודה – זה הזמן להתפלל בנחת, להיכנס בכל ליבנו ונפשנו לתוך התפילה, ולשפוך את הנפש לפני הבורא.

מי שממהר לעבודה הרי הוא כאנוס, אבל גם אז עליו לעשות הכול שהתפילה תקבל התייחסות רצינית.

ראשית, חשוב לגשת לתפילה בראש נקי ולא אחרי שכבר מתחילים לעסוק בתכתובות מהעבודה, התעדכנות בחדשות וכדומה. אם עומדים להתפלל אחרי שכבר צוללים לענייני העולם הזה, קשה מאוד להתרכז בתפילה.

כמו-כן נדרשת הכנה – "דע לפני מי אתה עומד", וזאת על-ידי לימוד חסידות, כל אחד כפי אפשרויותיו.

גם כשמתפללים במהירות חשוב שתהיה לפחות הכַוונה הכללית – לזכור שעומדים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ומתפללים אליו.

הרבי מליובאוויטש יעץ במצבים כאלה לבחור בכל פעם קטע אחר בתפילה שבו ייעשה מאמץ לכוון ולחשוב על כל מילה.

מבחינה הלכתית יש חשיבות מיוחדת לכוון בפסוק הראשון של קריאת שמע, ועדיף בכל הפרשה הראשונה. חשוב גם כן לכוון בברכה הראשונה של תפילת שמונה-עשרה.

בשאר החלקים יש להתאמץ לכוון במידת האפשר. יש קטעים שגם בתפילה בציבור אפשר להאט בהם מעט ולחשוב על מה שאומרים, כל אחד ואחד כפי יכולתו.

  פינת ההלכה ומנהג

'מזונות' במקום לחם

שאלה: האם כשמגישים באירועים לחמניות 'מזונות' אין צורך בנטילת ידיים וברכת המזון?

תשובה: לחמניות 'מזונות' הן כאלה שרוב הנוזל בעיסה היה מיץ פירות, ביצים, חלב וכדומה, ולא מים. הדבר ניכר גם בטעמם של דברי המאפה הללו, וכך הם לכאורה 'מזונות' להרבה דעות.

הלחמניות האלה מוגשות לעיתים בשמחות במקום לחם, כדי לחסוך את הטרחה שבנטילת ידיים וברכת המזון, ובזה יש בעיה הלכתית גדולה.

לדעת פוסקים רבים, מכיוון שבאירועים האלה יושבים לאכול סעודה משביעה, ולחמניות ה'מזונות' הן למעשה תחליף ללחם, ולצידן אוכלים סלטים ודגים או בשר וכדומה, הרי לפחות מי שאוכל יותר מ'כביצה' (ובלחמנייה אחת יש בדרך כלל שיעור זה) – חייב לברך לכל הדעות 'המוציא'.

נוסף על כך, אדמו"ר הזקן קובע בסידורו בהקשר של מיני מאפה כאלה, שאם אוכלים מהם לשובע, כשיעור 'ארבע ביצים' ומעלה, ושבעים מהם לבדם או בצירוף בשר ודגים וכדומה, מברכים עליהם ברכת המזון (ואם יודעים מראש שהכוונה לשְׂבוע, יש ליטול ידיים תחילה ולברך 'המוציא').

גם אם אוכלים 'כזית' ומעלה מלחמנייה 'מזונות' אבל מגיעים לידי שובע מהארוחה כולה, נכנסים לספק, ואדמו"ר הזקן פוסק שבמצב כזה יש ליטול ידיים ולאכול תחילה 'כזית' לחם ממש, ולברך 'המוציא' וברכת המזון. גם מי שכבר בירך מזונות תחילה, ומתברר לו שישבע מהארוחה, ייטול ידיים ויברך 'המוציא' על לחם וברכת המזון אחר-כך.

אף בדיעבד, כשאדם אכל ושבע ממיני מאפה אלה, ולא נטל ידיו ובירך 'המוציא' על לחם, מכיוון שאכל לשובע, שהוא ספק ברכת המזון דאורייתא, מסתבר לדעתו שחייבים לברך ברכת המזון.

מקורות: ברכות מא,ב. רמב"ם ברכות פ"ג ה"ט. ב"י, שו"ע ונו"כ סי' קסח, שו"ע אדמו"ר הזקן ומשנ"ב וכה"ח, הגהות ר"ח צאנזר ודעת תורה שם. סדר ברכת הנהנין פ"ב, וביאור הרב גרין שם, ברכה כהלכה פ"ח, ברכת ה' ח"ב פ"ב ס"מ, וזאת הברכה (תשס"א) עמ' 216 ואילך, וש"נ. ראה גם שו"ת: אגרות משה או"ח ח"ג סי' לב וח"ד סי' מא. יחוה דעת ח"ג סי' יב בהערה. מנחת יצחק ח"ט סי' יז.

  חיים יהודיים

למצוא את הבורא דרך המצלמה

"כשאתה רואה את הטבע מקרוב, אתה חש עד כמה אין הוא מובן מאליו, אלא בעצם נס אלוקי גדול"

כשהוא שוהה בחוץ לארץ אין הוא מצלם צילומי טבע, אבל בארץ שחר כהן הוא ממצלמי הטבע הנחשבים. "יש בי אהבה לתיעוד הטבע בארץ", הוא אומר. "אני חושב שיש לנו זכות לחיות בארץ ישראל, שיש בה טבע מגוון ועשיר. יש לנו גם מדבר, גם ים, גם בקעות. אלה תנאי שטח ייחודיים".

אנחנו מתפעלים מתמונה מרהיבה, ואיננו מעלים על הדעת כמה עבודה הושקעה בצילומה. הוא מספר לנו כיצד ארב יום שלם מול מערת שועלים במדבר, כשהוא שוכב במסתור שהכין מבעוד מועד וכולו מכוסה בגדי הסוואה. "הרגעים הטובים לצילום השועלים הם בזריחת השמש ובשקיעתה", הוא מסביר. "בשעות האלה יש התאורה היפה ביותר בבריאה, ואלה גם הרגעים שבהם בעלי-החיים האלה פעילים. כשחם בחוץ, הם מסתתרים". בַּסוף המאמץ השתלם והתמונה שחיכה לה נלכדה במצלמתו.

"אני רק שליח"

"אני רק שליח של בורא עולם, שמראה לבני-האדם את נפלאות הבריאה", אומר שחר בענווה. הוא צלם עתיר פרסים, שצילומיו זוכים פעם אחרי פעם בתחרויות יוקרתיות. מה אתה עושה בשעות המתנה ארוכות כל-כך? אנחנו שואלים. הוא רגיל לשאלות האלה.

"אני מאזין הרבה לשטח. קורא פרקי תהילים בסיוע פנס קטן", מגלה שחר. "מדי פעם בפעם אני משגר לאשתי מפה עדכנית, שתדע איפה בדיוק אני נמצא ותהיה רגועה". הוא בן 54, תושב נווה צוף בבנימין, אב לשבעה, ובעת האחרונה גם אימצו ילד. "רק בזכות אשתי שתומכת בי אני יכול להשקיע כל-כך בצילומי הטבע הייחודיים האלה".

הפגישה עם הפוסק

הוא נולד כילד 'צפוני' ברמת אביב. "גדלתי בבית לא-דתי ובאווירה לא-דתית", מספר שחר. "למדתי בתיכון לאמנויות. בצבא עסקתי במודיעין שדה, ולמדתי היטב את עבודת ההסוואה". מומחיות זו תסייע לו בהמשך במלאכת צילומי הטבע.

רגע מכונן אחד הפך את אורח חייו. "לאחי היה קשר קרוב עם הפוסק הרב שלמה-זלמן אוירבך", חושף שחר את סיפורו התקרבותו לחיי תורה ומצוות. "יום אחד הציע לי אחי לבוא אל הרב. הוא אמר לי: תחשוב שאתה בא לפגוש את נשיא המדינה. התלהבתי, אבל בבואי לביתו ראיתי יהודי פשוט וצנום, שכל חייו לימוד התורה. נפגשתי עימו לשיחה אישית ואמרתי לו שיש לי כמה חששות משמירת המצוות. הרב הציע לי לקבל עליי שלושה דברים: שמירת שבת, הנחת תפילין וזהירות בצניעות. הקפדתי על כך באדיקות, וזה החזיק אותי מאוד ושמר עליי. בחתונתי חבשתי כיפה, ומאז היא שם".

המלצה: להתבונן בטבע

לעולם צילומי הטבע נקשר מתוך היכרות עם צלם הטבע הוותיק יוסי אשבול. "הארץ שלנו ממוקמת בדיוק בציר נדידה ייחודי של ציפורים. בכל עונת מעבר חולפות מעלינו חצי מיליארד ציפורים. זה מקנה לנו אפשרות לצילומים מיוחדים".

שחר אומר כי עבודת הצילום מקרבת אותו לבורא. "כשאתה רואה את הטבע מקרוב, אתה חש עד כמה אין הוא מובן מאליו, אלא בעצם נס אלוקי גדול. אני ממליץ לקוראים להתבונן בטבע. תראו עולם ומלואו, תגלו את בורא העולם גם מבעד לפרפר. אין כמו נפלאות הבורא".


לשכב יום שלם במסתור בציפייה לקליק המיוחל. למטה: טבע ארץ־ישראלי. שחר כהן


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)