חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1857 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת דברים/חזון, ח' במנחם-אב ה'תשפ"ב, (05/08/2022)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1857 - כל המדורים ברצף
הכוח לתקן בידי העם
יש חדש
לבנות את הבית ההרוס
תשעה באב
כמו אישה בציריה
בתוך החורבן נבנה הבניין
העונש הגיע בפורים
רציתי לשאול
תשעה באב נדחה
התסריטאי משיקגו בונה מקדש

מס' 1857, ערב שבת-קודש פרשת דברים/חזון, ח' במנחם-אב ה'תשפ"ב (05.08.2022)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

הכוח לתקן בידי העם

אתם שומעים את דברי התוכחה הקשים של הנביא. אתם מבינים שההנהגה נגועה ושמערכת המשפט הושחתה. מה אתם עושים?

הבה נצא למסע במנהרת הזמן, כאלפיים ושבע-מאות שנים לאחור. הימים ימי בית המקדש הראשון. ישעיהו הנביא מעורר את לב העם. רבות מנבואותיו מתארות את ימי האור של הגאולה העתידה, אך יש בנבואותיו גם דברי מוסר נוקבים.

בהפטרת השבת, 'חזון', נקרא את הפרק הראשון רובו ככולו. הוא מסתיים בדברי נחמה, אבל עיקרו תוכחה קשה. "ה' דִּבֵּר: בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי". הנביא מתאר עם שהשחית את דרכו, ובעיקר הוא מכוון את ביקורתו לעבר הקודקודים – מנהיגי העם ושופטיו. הוא מייסר את השופטים, על שהם נוטלים שוחד ומעוותים דין. הם, שהיו צריכים לדאוג לחלשים, אינם דואגים לעשות צדק עם יתומים ואלמנות.

שוו בנפשכם שאתם חיים באותם ימים. אתם שומעים את דברי התוכחה הקשים. אתם מבינים שההנהגה נגועה ושמערכת המשפט הושחתה. אתם מאמינים לנביא שאם לא יתחולל תיקון מהיר, התוצאה תהיה מרה. מה אתם עושים? מה בכוחכם לעשות מול מערכת שלמה שאיבדה את דרכה?

להפסיק להשלים

ההיסטוריה מוכיחה שבסופו של דבר הכוח לתקן מצוי בידי העם. גורם שמחזיק עמדות כוח ושליטה, יעשה הכול כדי שאלה יישארו בידו. אנחנו מכירים יפה איך המנגנון הזה עובד: יד רוחצת יד, זה מחפה על זה, שמור לי ואשמור לך, ובלבד שהכוח יישאר בידינו. הללו לא יתקנו את דרכם ביוזמתם ומרצונם.

אבל כאשר הציבור מפסיק להשלים עם ההשחתה; כשהוא מתחיל להאמין שמגיעה לו הנהגה אחרת, ישרה, מוסרית, ערכית; כשהוא נכון לצאת למאבק בצמרת שאיבדה את דרכה – נוצרת מסה קריטית שמחוללת את השינוי.

כך הופלו מלכים אדירים והתחוללו מהפכות ששינו פני מדינות. כאשר התסיסה בקרב העם גוברת ומתעצמת, וכאשר המחאה הציבורית נעשית תקיפה ונחושה, קורה אחת מהשתיים: או שהצמרת מפנימה שעליה להיות קשובה לרחשי העם, או שהיא מוזזת הצידה ומוחלפת בהנהגה ראויה יותר.

הדברים שמתפרסמים בעת האחרונה על התנהלות מערכות החוק – המשטרה, שירות בתי הסוהר, הפרקליטות, בתי המשפט – כבר מחוללים רעידת אדמה. רוב הציבור כבר מבין שאי-אפשר להמשיך כך, ושחייב להתחולל תיקון יסודי.

חסרי הגנה

אנחנו רואים את התגובה הרופסת מול הפורעים בימי 'שומר החומות'. את העובדה שרובם לא נעצרו ולא הועמדו לדין, ושגם מי שהועמד לדין יצא בדרך כלל בעונש קל ולא מרתיע. אנחנו רואים את המציאות היום-יומית בכבישי יהודה ושומרון, שבה מיידי אבנים כמעט אינם נעצרים. אבל כאשר פעם אחת היה חשד שנערים יהודים יידו אבן לעבר מכונית ערבית – כל המערכת התגייסה ללכוד אותם, בלי לבחול באמצעים.

האלמנה והקשיש בדרום תל-אביב כבר אינם מצפים למשטרה שתגונן עליהם מפני תוקפים אלימים. החקלאי שעמל כפיו יורד לטמיון בעקבות גניבת יבולים ועדרי בקר וצאן – כבר התייאש מלהגיש תלונות במשטרה. הנהגים בכבישי הדרום מביטים בחרדה בהשתוללות העבריינית על הכבישים. האם לא ברור לנו שככה אי-אפשר להמשיך? חייבים לתקן!


חזון. נבואות הגאולה ותוכחה נוקבת (צילום: מנדי הכטמן)

  יש חדש

עוד סיומי מסכת

בהמשך לסיומי המסכת המשודרים בתשעת הימים ברשתות הרדיו קול חי, קול ברמה, מורשת וקול פליי, ישודר סיום מסכת גם בצום תשעה באב, ברדיו קול חי, בשעה 13:00, בתכנית מיוחדת שתימשך שעה ותעסוק בגישה החסידית לצום, לחורבן ולציפייה לגאולה. במהלך המשדר ייערך סיום על מסכת מועד קטן, המסתיימת בענייני אבלות, שאותם מותר ללמוד בתשעה באב.

נרשמים לספר השמיני

הוועד לכתיבת ספר התורה של ילדי ישראל מודיע כי נמשך הרישום לספר התורה השמיני של ילדי ישראל, מיזם שעליו הכריז הרבי מליובאוויטש לפני ארבעים ואחת שנה. הרבי קבע כי מחירה של אות יהיה אחיד בעולם כולו – דולר אחד. כאן בארץ המחיר לאות הוא 4 ש"ח, וכל ילד מקבל לביתו תעודה נאה ובה מצוינת הפרשה שבה נמצאת האות שלו. אות בספר תורה לילד היא זכות גדולה, וכדאי שהורים וסבים וסבתות ידאגו שילדיהם ונכדיהם אכן יירשמו. הרישום באתר kidstorah.org.

מפעל התנ"ך הכ"ו

החלה ההרשמה למחזור העשרים ושישה של מפעל התנ"ך. במתכונת זו לומדים את כל התנ"ך עם פירוש רש"י, ונבחנים שנים-עשר מבחנים. טל' 0528630212.

  שלחן שבת

לבנות את הבית ההרוס

המשנה (בבא מציעא י,ג) דנה במקרה שבו קרס מבנה בן שתי קומות, שכל קומה בו שייכת לאדם אחר. בעל העלייה ביקש מבעל הקומה התחתונה לבנות את הקומה התחתונה, כדי שיוכל לבנות את ביתו עליה, ואולם זה סירב. ההלכה היא שבעל הקומה העליונה בונה את הקומה התחתונה ומחזיק בה עד שבעליה ישלם לו את הוצאות הבנייה.

אדמו"ר ה'צמח צדק' מפרש את המשנה הזאת במשמעות פנימית. השותפים הם הקב"ה וכנסת ישראל, החולקים את ירושלים של מעלה (הקומה העליונה) וירושלים של מטה (הקומה התחתונה).

הרהורי תשובה

בתחילה ה'בניין' נבנה כסדרו: בני ישראל בנו את 'ירושלים של מטה', על-ידי יראת השמיים שלהם, כפי שמתבטא בשם ירושלים – 'יראה' ו'שלם'. או-אז הקב"ה נכנס לשכון ב'ירושלים של מעלה', כדברי רז"ל: "נשבע הקב"ה שלא ייכנס בירושלים של מעלה עד שייכנס בירושלים של מטה".

בחורבן בית המקדש נהרס הבית המשותף. בא בעל העלייה, הקב"ה, ו"אמר לבעל הבית לבנות". הקב"ה מכניס הרהורי תשובה בליבם של דרי הקומה התחתונה, כדי שיתעוררו לבנות את הבית. אם ישראל מנצלים זאת, הגאולה באה מייד, כדברי הגמרא: "זכו – אחישנה". אך יכול להיות שבשל תלאות הגלות והקשיים והבלבולים של תקופה זו נוצר מצב שהיהודי "אינו רוצה לבנות" חס ושלום, מצב של "לא זכו".

מצב מר

במצב כזה הגאולה באה "בעִתה", היינו שבבוא זמן הקץ שעלה ברצונו בונה 'בעל העלייה', הקב"ה, גם את הבית התחתון, "בונה ירושלים ה'". כי מכיוון שנשבע שלא ייכנס בירושלים של מעלה עד שייכנס בירושלים של מטה, הרי הוא מוכרח לבנות גם את ירושלים של מטה.

אבל זה מצב מר, מפני הדין ש'בעל העלייה' גר בבית התחתון עד שבעל הבית התחתון ישלם לו את הוצאותיו: אין מניחים ל'תחתון' לגור בבית. אמנם הוא יושב בירושלים של מטה, אבל לא מורגש אצלו גילוי אלוקות.

כוח להתגבר

אף־על־פי-כן הקב"ה נוהג לפנים משורת הדין, וגם כאשר "בונה ירושלים ה'", שלא בעקבות התעוררות מלמטה, בכל-זאת "נידחי ישראל יכנס". הוא מלקט את כל הניצוצות של נידחי ישראל, שהתפזרו בין ה'קליפות', ומכניס אותם לירושלים של מטה. הוא יוצר התעוררות רוחנית של יראת שמיים בבני ישראל, שיהיה אצלם גילוי אלוקות.

עצם הידיעה שהקב"ה נוהג בנו לפנים משורת הדין מעניקה כוח להתגבר על קשיי הגלות, למלא את רצון ה' ו'לשלם' על בנייתה של ירושלים של מטה ביראת שמיים אמיתית. ואז יהיה העניין של "נידחי ישראל יכנס" גם על-פי שורת הדין ממש, ועד לתכלית העלייה של "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים".

(תורת מנחם, כרך מה, עמ' 246)

  מן המעיין

תשעה באב

חביבות הנר

שבת זו גדולה היא, מהטעם הפשוט: כשמכניסים נר במקום אפל, אורו חביב מאוד. לכן בימים אלה, ימי שפלות וירידה, דיכאון וחשכות, כשבא אור של שבת קודש, הוא חשוב וחביב מאוד.

(רבי אברהם-יעקב מסדיגורה)

כסעודת שלמה בשעתו

חז"ל אמרו על שבת שחל בו תשעה באב "מעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו".  ולכאורה מה השמחה כאן ומה פשר המליצה "כסעודת שלמה בשעתו"? אלא שלמה הכניס את בחינת הגאולה בבניין המקדש, ולכן כשחל תשעה באב בשבת, יש בו הארת הגאולה, שיצאה לפועל על-ידי שלמה בשעתו כשבנה את בית המקדש.

(אמרי אמת)

לשם מה הספר

לוּ היינו מאמינים באמת ובתמים בביאת המשיח ובגאולה הקרובה, לא היינו מחזיקים בביתנו את הקינות מתשעה באב זה לתשעה באב הבא.

(רבי מרדכי מלכוביץ')

זמן לעשות שלום

רבי רפאל מברשד, תלמידו של הצדיק רבי פינחס מקוריץ, היה רגיל לעסוק בהבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. פעם אחת הלך בתשעה באב לבית אחד כדי להשכין שם שלום. שאלוהו: וכי אי-אפשר לדחות זאת לאחרי תשעה באב? השיב רבי רפאל: הלוא בית המקדש חרב בעוון שנאת חינם, ולפיכך ביום החורבן עלינו לעסוק בעשיית שלום.

המתן בחוץ

כאשר תשעה באב חל במוצאי שבת קודש, היה רבי נפתלי מרופשיץ מאריך בסעודה השלישית, מרבה בזמירות ואומר: שבת קודש! היי איתנו עוד קצת. קשה עליי פרידתך. ואילו תשעה באב – אתה יכול להמתין בחוץ; והלוואי שלא היית בא...

כל אחד בודד

"איכה ישבה בדד העיר רבתי עם" (איכה א,א). בתקופת החורבן היו בישראל שנאה, מחלוקת ופירוד. אמנם זו הייתה "עיר רבתי עם", ועם זה היא "ישבה בדד", כי כל אחד ואחד היה בודד לעצמו.

(רבי יהושע מקוטנה)

מתגלים בעת צרה

"כל רודפיה השיגוה בין המצרים" (איכה א,ב). שונאי ישראל מתפעלים מרוממותו של העם היהודי דווקא בשעה שבני ישראל שרויים במיצר. דווקא בשעת צרה ומצוקה הם מתגלים במעמדם הרוחני הרם ואינם מאבדים את דמותם האנושית, ונושאים בעוז את דגל התורה והאמונה.

(רבי נפתלי מרופשיץ)

במה מתביישים

"זכור ה' מה היה לנו, הביטה וראה את חרפתנו" (איכה ה,א). חרפה היא כאשר אנו מתביישים באמת שלנו. "מה היה לנו" – עד היכן ירדנו? "הביטה וראה את חרפתנו" – במה אנו מתביישים. דבר שאנו צריכים להתגאות בו נחשב בעינינו לבושה ולחרפה.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

  אמרת השבוע

כמו אישה בציריה

בתשעה באב תש"ז, אחרי תפילת שחרית, כשסיימו לומר בהיכל ישיבת פוניבז' את הקינה "אלי ציון ועריה כמו אישה בציריה", נשא דברים ראש הישיבה רבי יוסף-שלמה כהנמן ואמר:

דבר גדול השמיענו מחבר קינה זו. וכי מה הדמיון בין אבלי ציון לבין אישה בציריה? אנו מקוננים ובוכים על החורבן, על מה שהיה לנו ואבד, ואילו היא אמנם מצטערת ובוכה, אבל היא יודעת שבעוד זמן תהיה שמחת הלידה!

אלא שבאמת גם הקינות שלנו אינן בנעימה של ייאוש וחידלון. גם אנו מאמינים שהחורבן והגלות הם הכנות לאורו של המשיח. ככל שהכאבים גוברים ותוכפים – הרי זה סימן מובהק שהשמחה קרובה.

  גאולהפדיה

בתוך החורבן נבנה הבניין

הֶחָזוֹן. שבת זו נקראת 'חזון', על שם ההפטרה 'חזון ישעיהו', העוסקת בנבואת החורבן. ואולם ידועה אִמרתו של רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב, שחזון הוא מלשון מחזה, והשבת נקראת 'חזון' מפני שמראים בה לכל יהודי את בית המקדש השלישי מרחוק. מכאן שהמילה 'חזון' רומזת הן לחורבן הן לגאולה.

שילוב דומה מופיע במאמר המדרש (ילקוט שמעוני רמז רנט): "עלה אריה (הוא נבוכדנצר) במזל אריה (בחודש אב) והחריב אריאל (בית המקדש), על-מנת שיבוא אריה (הוא הקב"ה) ויבנה אריאל". גם כאן החורבן והגאולה מכונים באותו כינוי – 'אריה'.

גם בסיפור המדרש (איכה רבה א,נא) על עת החורבן מופיע שילוב זה של חורבן וגאולה. המדרש מספר על היהודי שחרש את שדהו בעזרת פרתו. געתה הפרה ואמר לו ערבי (ויש מפרשים שזה היה אליהו הנביא שנדמה לערבי) שגעיית הפרה מודיעה שנחרב בית המקדש. מייד אחר-כך געתה הפרה פעם שנייה ואמר לו הערבי שעכשיו "נולד מושיען של ישראל". כי זו הכוונה העמוקה והפנימית של החורבן – להביא את הבניין של הבית השלישי ואת הגאולה על-ידי משיח צדקנו.

כָּאן בּוֹנִים. הרבי מליובאוויטש מסביר זאת (לקוטי שיחות כרך כט, עמ' 9 ואילך) בהקדמת שאלה עקרונית על עצם החורבן. הלוא חז"ל אומרים שהקב"ה מקיים את המצוות שציווה את עם ישראל. אם כן, איך היה רשאי להחריב את בית המקדש, והלוא לאו מפורש בתורה הוא "שלא לאבד בית המקדש או בתי כנסיות"?! ואם צריך היה להעניש את עם ישראל, היה הקב"ה יכול לגנוז את בית המקדש ולא להחריבו.

ההיתר היחיד להריסת בית כנסת הוא "אם עושה על-מנת לבנות" – כאשר ההרס הוא כדי לבנות באותו מקום בית כנסת גדול ומפואר יותר. גם חורבן בית המקדש נכלל בסוג זה של "סותר על-מנת לבנות". הקב"ה רצה לבנות את בית המקדש השלישי, שהוא "בניינא דקוב"ה" (בניינו של הקב"ה), בניין נצחי העומד לעד, ולכן נאלץ להחריב את בית המקדש.

מכאן שכל עניינו של החורבן אינו אלא בניין. החורבן הוא תיקון, שמביא לידי בניינו של הבית השלישי. לכן יש בחורבן הבית שני מוטיבים מקבילים: צער ואבל על החורבן עצמו, ובה בעת – תקווה וציפייה לבית השלישי.

כך עולה גם מסיפור המדרש (פתיחתא דאיכה רבה ט), שכאשר נכנסו האויבים לקודש הקודשים ראו את הכרובים שעל הארון, ופניהם איש אל אחיו. מצב זה של עמידת הכרובים ("פניהם איש אל אחיו") רומז, על-פי הגמרא, לשעה "שישראל עושין רצונו של מקום". והלוא שעת החורבן הייתה לכאורה ההפך משעת רצון! אלא שאין זה עונש וחרון אף בלבד. יש כאן ביטוי לאהבתו העצומה של ה' לעמו, ועל-ידי החורבן נבנה אור הגאולה. דווקא על-ידי הגלות נבנה בית המקדש השלישי, שייבנה בפועל בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלמה.

  מעשה שהיה

העונש הגיע בפורים

פתאום, באמצע הסעודה, דפק בדלת שליחו של הרב והורה לבעל הבית לבוא עימו לבית המעצר. האיש לא הבין על מה ולמה ציווה הרב להענישו

שליח בית הדין עמד בפתח ביתו של היהודי והציג לפניו צו מעצר חתום בידי הרב ישועה בסיס, רבה של תוניס. פני האיש חוורו, והוא נאלץ ללכת עם השליח אל בית המעצר של הקהילה, ושם ננעל מאחורי סורג ובריח.

רבי ישועה בסיס קיבל סמכות מיוחדת מאת מושל תוניס, אחמד פאשה, הידוע בכינוי 'הביי', לעצור את הממרים את פיו. המושל העריך את חוכמתו ופיקחותו, ובין השניים שררה ידידות רבה.

פעם אחת בא לפני המושל תושב מוסלמי וטען כי אשתו אינה נאמנה לו. האישה טענה כי הבעל חושד בה חשד שווא וכי אין בה כל חטא. המושל החליט לשאול בעצתו של רבי ישועה.

השיב לו רבי ישועה: "בזמן בית המקדש היה מצב כזה מתברר על-ידי שהאישה הייתה שותה מים מיוחדים. אם חטאה, היו המים גורמים למותה; ואולם אם הייתה טהורה, הייתה מתברכת משתיית המים וזוכה לילדים".

שאל אותו המושל: "ומה בידנו לעשות עכשיו?".

אמר רבי ישועה: "אם האישה טהורה, הרי אף-על-פי שבני הזוג כבר נשואים חמש-עשרה שנה ולא נולדו להם ילדים – בתוך שנה האישה תלד בן; ואם איננה טהורה – תישאר בעקרותה".

מסר המלך את פסק הדין לבני הזוג, וכעבור שנה הופיע הבעל לפני המושל ובידו תינוק. הוא ביקש להודות למושל על שהחזיר את השלום לביתו ואף נתברכו בילד.

אמר לו המושל: התודה מגיעה לרבי ישועה בסיס, שבכוחו התחולל הנס הזה.

כעבור זמן התרחש עוד אירוע שגרם למושל לחוש הערכה גדולה יותר לרב. בקרב יהודי תוניס היה נהוג כי שוכר ראשון של דירה או חנות זוכה לחזקה בנכס לעולם, וכל השוכרים הבאים אחריו צריכים לשלם דמי חזקה לשוכר הראשון. חזקה זו כונתה בערבית 'שעול אל קנדיל' (הדלקת הנר). כלומר, השוכר הראשון שהדליק נר בבית קנה בו חזקה לעולם.

פעם אחת סירב יהודי אחד לשלם את דמי החזקה לשוכר הראשון. הלה הזמין את היהודי לדין תורה לפני רבי ישועה בסיס. ואולם אימו של אותו יהודי עבדה כמבשלת בבית המושל, והיא ביקשה מהמושל לעמוד לימין בנה.

המושל שלח מסר לרבי ישועה: "אינני מכיר בזכות של 'שעול אל קנדיל', וקובע כי אין לחייב את השוכר בתשלום החזקה".

רבי ישועה לא התרגש מהדברים ותבע מהשוכר הסרבן לבוא לפניו. בבואו הורה לו הרב כי מחובתו לשלם את דמי החזקה, כמקובל.

הלה השיב בחוצפה: "כיצד אתה מחייב אותי לשלם, והרי בכך אתה ממרה את פי אדוננו?!".

השיב לו רבי ישועה בנחת: "אדונך אינו מכיר במנהג 'שעול אל קנדיל', אך אדוננו מכיר. על כן אני מורה לך להזדרז ולשלם את חובך!".

אימו של האיש מיהרה לספר למושל כי הרב אינו מציית להוראתו. בתחילה כעס המלך מאוד, אך לאחר זמן מה נרגע וזימן אליו את השוכר. "אמור לי בדיוק מה אמר הרב", דרש.

השוכר חזר על דברי הרב. למשמע הדברים צהלו פני המושל. הוא הבין את משמעות דבריו במלואם: המושל אכן אינו מכיר את מנהג החזקה של יהודי תוניס, אך "אדוננו מכיר", זה משה רבנו, שגם המוסלמים מכירים בו, ומנהג החזקה נובע מחוקי תורת משה.

ציווה המלך לשוכר לשלם את חובו וקרנו של רבי ישועה עלתה עוד בעיני המושל.

פעם אחת, בתשעה באב, באו לפני רבי ישועה עדים והעידו כי אחד מיהודי תוניס נצפה אוכל ושותה בעיצומו של הצום. רבי ישועה הורה לזמן אליו מייד את היהודי וביקש הסבר למעשהו.

אותו יהודי הגיב בעזות מצח: "מדוע לנו לצום ולקונן על חורבן בית המקדש, הלוא מאז חורבנו כבר עברו אלף ושמונה-מאות שנה!".

רבי ישועה לא הגיב ושילח את היהודי לביתו. עברו הימים והגיע פורים. אותו יהודי הסב בביתו סביב שולחן עמוס וחגג את פורים במשתה ושמחה. ופתאום, באמצע הסעודה, דפק בדלת שליחו של הרב והורה לבעל הבית לבוא עימו לבית המעצר.

שעתיים תמימות ישב האיש במעצר, ולא הבין על מה ולמה ציווה הרב להענישו. כעבור שעתיים נפתחה הדלת והוא נקרא לבוא לבית הרב, שישב וערך את סעודת פורים.

"מה עשיתי שהרב השבית את שמחתי והשליך אותי לבית המעצר?!", זעק האיש.

השיב לו רבי ישועה: "מה לך לשמוח ולחגוג על נס מרדכי ואסתר שאירע לפני יותר מאלפיים ומאתיים שנה?!".

או-אז נזכר האיש בדברים החצופים שאמר לרב בתשעה באב. הוא השפיל את ראשו בכלימה.

הוסיף הרב בסיס ואמר למסובים על שולחנו: "אנו אומרים 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני'. אם נשכח את חורבן ירושלים, בטענה שכבר עברו מאז דורות רבים, הרי אז 'תשכח ימיני' – יישכח גם נס פורים, שאירע בזכות מרדכי היהודי 'איש ימיני'"...

(על-פי 'מגדולי ישראל')

  רציתי לשאול

עם הרב אריק מלכיאלי, מרצה בחסידות

האם אנחנו באמת מצפים שייבנה בית מקדש ובו יקריבו קרבנות ויעלו קטורת? האין אלה דברים ששייכים לעולם העתיק?

העובדה שכבר כמעט אלפיים שנה אין לנו בית מקדש, עלולה לגרום לנו להתרגל למצב הנוכחי, ולא להבין כמה בית המקדש חסר לנו.

משל למה הדבר דומה, לאדם שנפגע בוושט, ואין הוא יכול לקבל מזון ומשקה דרך הפה. הוא ניזון על-ידי מזון מרוסק המוזרק היישר לקיבתו. כך עוברות עליו שנים, ויום אחד מספרים לו שיש שיטת טיפול חדישה שיכולה לרפא את הוושט שלו ולאפשר לו לאכול ולשתות כאחד האדם. האיש מגיב בזלזול: "אתם רוצים להחזיר אותי אחורה, לשיטת תזונה מיושנת?! אני מקבל היום את המזון ברגע אחד, בלי צורך בלעיסה ובבליעה"...

בית המקדש הוא הלב של החיים היהודיים. בבית הזה שוכן הבורא בכבודו ובעצמו, וכל העבודות הנעשות בו מסמלות עניינים רוחניים, והן מסונכרנות עם ספירות עליונות.

בעיניים הגשמיות שלנו עבודת המקדש יכולה להיראות כמעשה טכני של העלאת בהמה על המזבח, או הקטרת מרקחת בשמים, אבל כל מי שזכה להיות בבית המקדש חש את הקדושה ואת החוויה הרוחנית האדירה שהייתה בו.

בזוהר נאמר שסוד הקרבן קשור לסוד האין-סוף. הקטורת היא מלשון קשר ('קטר' בארמית הוא קשר). זו עבודה מיוחדת הנעשית בתוך היכל בית המקדש, והיא מבטאת את הקשר הפנימי עם הקב"ה, בבחינת "ונפשו קשורה בנפשו".

בית המקדש השלישי יהיה מרכז הקדושה לעולם כולו, כמו שנאמר "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים". לכן אנחנו חשים אבל וצער עמוק בימים המסמלים את חורבן המקדש ומייחלים כל-כך לבניינו במהרה בימינו.

  פינת ההלכה ומנהג

תשעה באב נדחה

שאלה: מה הן ההלכות המיוחדות של תשעה באב שחל בשבת?

תשובה: בתשעה באב לימוד התורה אסור, מפני שהוא מביא שמחה, כפי שנאמר: "פיקודי ה' ישרים... משמחי לב", אך בשבת מותר ללמוד הכול עד חצות היום. אחרי חצות היום נהוג שלא ללמוד תורה, ובכלל זה פרקי אבות, אך יש מקום להקל בשיעורים קבועים, פרשת השבוע, תהילים, דף יומי, רמב"ם יומי וכדומה (מותר, כמובן, ללמוד את הדברים המותרים בתשעה באב). פוסקים רבים מתירים כל לימוד תורה בשבת, ויש האוסרים ללמוד כל השבת.

מצווה לאכול בשר ולשתות יין בשבת, אפילו יותר מהרגיל בכל שבת, וגם בסעודה השלישית, שהיא הסעודה המפסקת; אלא שיש להפסיק לאכול קודם השקיעה.

בתפילת מנחה אין אומרים 'צדקתך'. אין להכין את מגילת איכה או ספרי קינות בשבת, או את נעלי תשעה באב.

רצוי לאחֵר את זמן ערבית כדי שהמתפללים יוכלו לשוב מבתיהם כשהם נועלים נעלי גומי או בד. וכך עושים: אחרי הסעודה השלישית ממתינים בבית עד צאת השבת, אומרים 'ברוך המבדיל בין קודש לחול', מחליפים את הנעליים לנעלי תשעה באב, ולוקחים לבית הכנסת ספרי איכה, קינות וכדומה.

מתפללים ערבית בישיבה על כיסאות נמוכים. מברכים במשך הלילה 'בורא מאורי האש' (אך אין מברכים על הבשמים). אין אומרים 'וייתן לך'.

ביום ראשון בערב, בצאת הצום, עורכים הבדלה, ומותר לשתות את יין ההבדלה. מייד במוצאי הצום מותר להסתפר ולכבס, להאזין למוזיקה ולברך 'שהחיינו', אך יש להימנע מאכילת בשר ומשתיית יין עד מחר אלא לצורך מצווה; ויש מתירים.

מקורות: שו"ע או"ח סי' תקנב-תקנח ומפרשיו. לוח 'דבר בעתו'. לוח כולל חב"ד. ועיין לקוטי שיחות חי"ד עמ' 185, חי"ט עמ' 43. ספר השיחות תנש"א ח"ב עמ' 723. נטעי גבריאל פרק צו סעיף טו.

  חיים יהודיים

התסריטאי משיקגו בונה מקדש

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים ניצת בקרבו הניצוץ היהודי. הוא הרגיש צורך להזדהות עם בני עמו שהותקפו ביום הקדוש

הוא כבר בן שמונים ושלוש, אבל חי, נושם וחולם את בניין בית המקדש השלישי. זה סיפורו  של ר' חיים קלורפין, שעשה דרך ארוכה משיקגו לצפת, וניסה להתמודד עם האתגר הגדול של בניית דגם מדויק של בית המקדש השלישי.

ר' חיים, יליד שיקגו שבאילינוי –  ארה"ב, עבר מסלול שגרתי לצעיר אמריקני. למד באוניברסיטאות, התמקצע באמנות התיאטרון וכתב מערכונים קומיים. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, בשנת תשל"ד, ניצת בקרבו הניצוץ היהודי. הוא הרגיש צורך להזדהות עם בני עמו בארץ, שמצאו עצמם מותקפים בדרום ובצפון בעיצומו של היום הקדוש. כך עשה את דרכו לעבר בית חב"ד בקמפוס אוניברסיטת קליפורניה (UCLA). התפילות ביום הדין עוררו את נשמתו, ומשם החל לעשות את פסיעותיו בעולם התורה והתשובה.

בשנת תשמ"ה גמלה בליבו ובלב רעייתו ההחלטה לעלות לארץ. בתחילה השתקעה המשפחה בעיר העתיקה בירושלים, וכעבור כחמש שנים עברה לצפת. שם הוא מתגורר עד היום.

יותר ממאה אלף צפיות

ההתעניינות בבית המקדש נולדה בעקבות לימוד שיחה של הרבי מליובאוויטש, שבה הסביר את חשיבות לימוד הלכות בית הבחירה בשלושת השבועות. ר' חיים התחיל ללמוד, להתעמק. "התחלתי ללמוד כל מה שקשור לבית המקדש – תורה, נביאים, משניות, רמב"ם", הוא מספר. "כשלמדתי את ספר הנביא יחזקאל, ובפרט את נבואותיו על בית המקדש השלישי, התקשיתי מאוד להבין את הדברים".

בניסיון לפשט את הדברים רתם את כישורי התסריטאות שלו. הוא כתב וביים סרט על בית המקדש, באנגלית. הסרט רשם הצלחה גדולה. "הסרט עלה לרשת לפני עשור ומספר הצפיות בו עולה על מאה אלף", מספר ר' חיים. הסרט מסביר שלב אחר שלב את נבואות הנביא יחזקאל על בית המקדש השלישי.

סרט, ספר ודגם

גם כיום, בגילו המתקדם, מוסיף ר' חיים לחיות את בית המקדש השלישי ונבואות הגאולה. אחרי הפקת הסרט, שדרש ממנו אין-ספור שעות עבודה, השיק ספר על בית המקדש השלישי, המבוסס על המפרשים. ליצירת הספר חברו ארבעה בעלי מלאכה ייחודיים, ובהם אשתו, אריאלה. "אי-אפשר להבין את כל נבואותיו של הנביא יחזקאל על הבית השלישי, אבל אנחנו צריכים ללמוד ככל יכולתנו, והקב"ה מחשיב זאת כאילו התחלנו לבנות את בית המקדש בפועל", הוא מסביר את מה שמניע אותו.

ר' חיים אוהב לבנות דגמים של בית המקדש השלישי. במרוצת השנים בנה כמה דגמים. האחרון חביב עליו במיוחד. "הוא היפה מכולם", כהגדרתו. "בניתי אולם הרצאות במרתף ביתי ולימדתי יחידים וקבוצות על בית המקדש".


קלורפין ודגם הבית השלישי. ללמוד ככל יכולתנו

קריאת כאב

הוא חש אכזבה כשאינו מצליח להדביק את המבקרים בהתלהבות הבוערת בקרבו. "לפעמים חבר או מבקר מסתכלים על הדגמים והיצירות ואומרים 'יפה מאוד, יפה מאוד', אבל אינם מוצאים עניין אמיתי בבית המקדש", הוא אומר בכאב.

ר' חיים מבקש לעורר את הציבור ללמוד על בית המקדש השלישי ועל הגאולה העתידה. "אם נלמד ברצינות על בית המקדש השלישי – נהיה שם. אשמח למצוא מישהו שירים איתי את הכפפה, ונבנה תערוכה משמעותית, שתגביר את הציפייה לבניין המקדש ולגאולה האמיתית והשלמה".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)