חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1849 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת בהעלותך, י"א בסיון ה'תשפ"ב, (10/06/2022)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1849 - כל המדורים ברצף
לא לפחד מהקדושה
חדש על המדף
עבודת צוות של משה ואהרון
פסח שני
לא נביא ובן נביא
הנבואה חוזרת
במעמקי המערה האפלה
רציתי לשאול
פתיחת הארון
שלמה אוהב את השְׂלָו חי

מס' 1849, ערב שבת-קודש פרשת בהעלותך, י"א בסיון ה'תשפ"ב (10.06.2022)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

לא לפחד מהקדושה

מדוע יש יהודים יראי שמיים המתרחקים מפירות שיש בהם 'קדושת שביעית'. האוּמנם ראוי לברוח מדבר שיש בו קדושה?

אנחנו עומדים עכשיו בשליש האחרון של שנת השמיטה, וזה הזמן שבו מבשילים פירות הקיץ, שחנטו וגדלו בשנה זו. בחנויות השמיטה אפשר לראות שלטים המודיעים אילו פירות הם ב'קדושת שביעית' ולצידם אפשר למצוא פירות מחו"ל, שאין בהם קדושה.

כאן נוצרת תופעה שראוי להרהר בה מעט: יש יהודים יראי שמיים המתרחקים מפירות שיש בהם 'קדושת שביעית'. לפעמים הם מעדיפים לשלם יותר, ובלבד שלא 'להסתבך', כלשונם, עם ההלכות הכרוכות בפירות שיש בהם קדושה.

ואתה עומד ותוהה, האוּמנם כך ראוי לנהוג? לברוח מדבר שיש בו קדושה?

זו הזדמנות

אין ספק שההתנהגות עם פירות שיש בהם 'קדושת שביעית' מחייבת הקפדה על כמה וכמה דברים. קל יותר להעדיף פירות שאין בהם קדושה. אבל האוּמנם יהודי ירא שמיים אמור לחפש את מה שקל ונוח יותר, או להפך, לחפש את הקדושה ואת הזכות לקיים את ציוויי התורה המיוחדים לשנת השמיטה?

יש דעה (של הרמב"ן) שכאשר יהודי אוכל פירות שביעית הוא מקיים את ציווי התורה "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה". אמנם ההכרעה ההלכתית אינה כדעה זו, אבל יהודי המהדר במצוות שואף לצאת גם ידי חובת דעות שלא נתקבלו למעשה. וגם אם אין זו מצווה ממש, ברור שאכילת פירות שביעית היא דבר נעלה.

ובאשר לצורך ללמוד את ההלכות ולנהוג כראוי בפירות ובשאריות – אדרבה, זו הזדמנות שניתנת לנו פעם בשבע שנים ללמוד ולקיים עוד ציוויים בתורה. למה לא להנחיל זאת לבני הבית, ולבטא בכך את החיבה לתורתנו ולמצוותיה!

גם שמירת שבת כהלכתה והקפדה על כשרות מהודרת כרוכות באי-נוחות ובידיעת הלכות 'סבוכות'. והלוא יהודי ירא שמיים מקבל עליו זאת בשמחה ורואה זכות לעצמו לבחור בַּקושי, ובלבד לקיים את רצון הבורא ולהתקרב אליו יותר. מדוע שונים הדברים בפירות שביעית? האם מפני שמצווה זו ניתנת לנו אחת לשבע שנים בלבד?

ובואו נחשוב על המגדלים. הלוא נוצר כאן מצב אבסורדי: בעלי מטעים מקבלים עליהם לשמור שמיטה כהלכתה, נוהגים בעצים ובקטיף על-פי כל ההוראות שהם מקבלים מבית הדין; ואז כשהפירות יוצאים לשיווק, מתברר שדווקא יהודים יראי שמיים מושכים את ידיהם מלאכול אותם.

ציפייה לקדושה

כדאי לתת את הדעת על עוד היבט. הלוא כולנו מצפים ומתפללים לביאת משיח צדקנו ולבניין בית המקדש במהרה בימינו. אחד הדברים שיחזרו בגאולה היא שמירת דיני הטומאה והטהרה, שכיום איננו מקיימים. זה קצת קשה ומורכב יותר מהצורך לנהוג זהירות בפירות שביעית...

שנת השמיטה היא הזדמנות בעבורנו לבטא את תשוקתנו לתוספת קדושה. בהעדפת פירות שביעית אנחנו כאילו אומרים לקב"ה שרצוננו לקיים את כל דיני התורה "כמצוות רצונך", ושאנו מוכנים ומצפים לקיום דיני הטומאה והטהרה בשלמותם, בקרוב ממש.


העדפת פירות שביעית. זכות מיוחדת אחת לשבע שנים

  ספרים

תורת מנחם עז
שיחות הרבי מליובאוויטש
בהוצאת קה"ת

שיחות ומאמרי חסידות שנאמרו ברבע האחרון של שנת תשל"ד. 630 עמ'. טל' 039606018.

להבין ולהשכיל ב
מאת הרב יואל כהן
בהוצאת מעיינותיך

ביאורים על ארבעה ממאמרי החסידות המעמיקים של הרבי מליובאוויטש, מתוך שיעוריו של ה'חוזר', הרב יואל כהן. 548 עמ'. טל' 0527686318.

מעיינם של אבות
מאת הרב מרדכי וייס
בהוצאת המחבר

מאוצרות החפץ חיים על פרקי אבות. בסוף הספר מוגש החלק 'מי האיש', עובדות וסיפורים על החפץ חיים. 250 עמ'. טל' 036474892.

שלהבתי-ה
מאת ישי אביעזר
בהוצאת ספריית חוה

חלק א, על פרשיות ספרי בראשית ושמות. הספר נוגע בנקודות חשובות בפרשה ומעורר מחשבות. 408 עמ'. טל' 0545503377.

  שלחן שבת

עבודת צוות של משה ואהרון

הפרשה נפתחת בציווי הקב"ה אל משה שיצווה את אהרון כיצד להדליק את מנורת המקדש. אמנם משה רבנו קיבל מהקב"ה את כל ענייני התורה ומסרם לבני ישראל, אבל בעניין המנורה אנחנו רואים קשר מיוחד למשה, כמו שנאמר בפרשת תצווה "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן", היינו שהיה צורך להביא תחילה את השמן אל משה דווקא.

כמו-כן התורה מדגישה את הקשר של הדלקת המנורה לאהרון הכוהן, בהפניית הציווי אליו דווקא: "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת", אף שהדלקת המנורה יכולה להיעשות על-ידי כל כוהן. יש כאן מסר שהדלקת הנרות נעשית בכוחם של משה ואהרון.

שני השושבינים

בזוהר מכוּנה משה 'שושבין החתן' (הקב"ה) ואהרון 'שושבין הכלה' (כנסת ישראל). כשם שהחתונה נוצרת על-ידי ששושבין החתן מוליך את החתן אל הכלה ושושבין הכלה מוליך את הכלה אל החתן, כך משה מוריד כביכול את הקדושה מלמעלה למטה, בעוד אהרון מרים ומעלה את בני ישראל למעלה.

משה עניינו תורה, שנקראת על שמו: "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי" (מלאכי ג,כב). התורה ירדה מלמעלה למטה, וגם ברדתה למטה ובהתלבשותה בעניינים גשמיים היא נשארת בקדושתה, כדברי הגמרא (ברכות כב,א) "מה אש אינו מקבל טומאה, אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה". לעומתו, עניינו של אהרון הכוהן לגלות את החיבור עם הקב"ה הטמון בכל יהודי, ולהביא זאת לידי ביטוי במחשבותיו, בדיבוריו ובמעשיו.

הכול מתחיל בחינוך

הציווי "בהעלותך את הנרות" נאמר בצמידות לפרשת הנשיאים, כפי שרש"י מבאר שחלשה דעתו של אהרון כאשר ראה את חנוכת הנשיאים, שבה לא השתתף. אמר לו הקב"ה "חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".

נמצא שהדלקת המנורה קשורה לחנוכת המזבח, המסמלת את עניין החינוך בכלל. גם בחינוכו של ילד משתלבים שני העניינים הקשורים במשה ובאהרון – הורדת קדושה מלמעלה למטה והעלאה מלמטה למעלה.

חיבור המדליק את הנר

חינוך הילד מתחיל כהוראה בשולחן ערוך (תחילת הלכות תלמוד תורה לרבנו הזקן): "משיתחיל לדבר, אביו מלמדו תורה ציווה לנו משה". בראש ובראשונה עליו לדעת שהתורה ניתנה לו מלמעלה, כאשר הקב"ה מסר את התורה למשה כדי ללמדה את בני ישראל. הילד יורש את התורה מעצם היותו יהודי, כ'מורשה' ממשה רבנו.

אבל אחרי שיסוד זה נחקק בנפשו עליו לפתח את שכלו וכישרונותיו ולהבין את ענייני התורה בכוחות שלו ומתוך המאמצים שהוא עושה, וזה עניינו של אהרון, שמעלה ומרומם את בני ישראל אל הקב"ה. החיבור הזה של משה ואהרון, קדושה שיורדת מלמעלה למטה והתעלות שבאה מלמטה, הוא היוצר את החינוך השלם ואת הדלקת אור הנשמה, "עד שתהא שלהבת עולה מאליה".

(תורת מנחם, כרך נג, עמ' 109)

  מן המעיין

פסח שני

אשרי ילוד אישה

"ויאמר אליהם משה עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם" (במדבר ט,ח). כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו. אשרי ילוד אישה שכך מובטח, שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר עם השכינה.

(רש"י)

בזכות הלב הנשבר

מנין היה למשה, העניו מכל אדם, הביטחון הזה? אלא אותם יהודים באו אליו בלב שבור ובהשתוקקות הנפש וזעקו: "למה ניגרע!". כאשר ראם משה בשפלות רוחם ובכיסופם, היה מובטח שיבוא אליו הדיבור בזכותם, כי "לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה״.

(רבי יחזקאל משינאווה)

בזכות העם

הייתכן שהעניו מכל האדם יאמר מילים כאלה: "עמדו ואשמעה מה יצווה ה'"? אלא אדרבה, מזה יש ללמוד את גודל ענוותנותו של משה. כך אמר להם: עמדו, בכוחכם ובזכותכם, שתעמדו עימדי, אזכה לשמוע מה יצווה ה'. שאם תלכו מפה ותניחו אותי לבדי, לא יהיה בכוחי לדעת מה יצווה ה'.

(רבי אהרון מקרלין)

העצה: פה-סח

"איש-איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה" (במדבר ט,י). אם יש יהודי שנכשל בחטא וטימא את נפשו, או שהוא "בדרך רחוקה" – רחוק מדרך הישר, הסיבה לכך היא "לכם" – שהלך אחרי תאוות ליבו. עצתו היא: "ועשה פסח לה'" – עליו להתוודות על חטאיו ולשוב בתשובה שלמה, בבחינת 'פסח' – פה-סח.

(אור תורה)

אף הגאולה כך

לא מצינו בתורה שום מצווה הקבועה במועד שיש לה תשלומים בזמן אחר. רק לקרבן הפסח קבעה התורה זמן שני. למה? לפי שהיו אנשים מישראל שהתאמצו והשתדלו לקיים את המצווה, שהיו מתחננים ומבקשים "למה ניגרע!". אף גאולתם של ישראל תהיה כך: אם בני ישראל יתעקשו ויתאמצו בלב ונפש, הישועה תבוא.

(רבי שלמה הכוהן מרדומסק)

תמיד אפשר לתקן

פסח שני מלמדנו כי לעולם לא מאוחר מדיי, ותמיד אפשר לתקן. אפילו מי שהיה "טמא", או "בדרך רחוקה", ואפילו אם זה היה "לכם", מרצונו – בידו לתקן את הדבר.

(היום יום)

גם 'אחטא ואשוב'

מדוע נלמד הדבר מפסח שני דווקא? כי גם מי שאינו מקריב קרבן פסח מתוך הסתמכות על האפשרות להביא את הקרבן בפסח שני – לא מצינו בשום מקום שאינו יכול לעשות את הפסח בפסח שני. נמצא אפוא שפסח שני מתקן גם חטא שבדרך כלל חל עליו הכלל "האומר אחטא ואשוב – אין מספיקין בידו לעשות תשובה".

(לקוטי שיחות)

  אמרת השבוע

לא נביא ובן נביא

בעיר חוסט התפרצה מחלוקת בין אחד מנכבדי העיר, שהיה מחסידיו של רבי מנחם-מענדל הגר מווישווה, לבין רב העיר. כל המאמצים ליישור ההדורים עלו בתוהו.

בשנת ת"ש בא הרבי עצמו לעיר חוסט, כדי להשכין שלום. הוא התארח אצל אותו חסיד, ואכן הצליח להחזיר את השלום לעיר.

בדרשתו בבית הכנסת דיבר על הצרות הפוקדות את עם ישראל בעת הזאת, ועל הצורך להתרחק ממחלוקת עד הקצה האחרון. בתוך דבריו אמר: "אינני נביא, אבל בן נביא הנני!" (הוא היה בנו של ה'אהבת ישראל' מוויז'ניץ).

  גאולהפדיה

הנבואה חוזרת

נְבוּאָה. בימות המשיח תופיע התגלות עצומה של רוח נבואה, שתחול לא רק על יחידי סגולה מורמים מעם, אלא על כל ישראל. כך נאמר (יואל ג,א): "וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם". במדרש (תנחומא סוף פרשת בהעלותך) נאמר על כך: "אמר הקב"ה: בעולם הזה יחידים נתנבאו, אבל לעולם הבא, כל ישראל נעשין נביאים".

אחרי חורבן בית המקדש הראשון, כשנגנזו הארון והלוחות, נסתלקה הנבואה מישראל. כך אומרים חז"ל (יומא ט,ב; סוטה מח,ב; תוספתא שם פרק יג,ד. סנהדרין יא,א): "משמתו נביאים האחרונים, חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח הקודש מישראל". בספר ה'עיקרים' (מאמר ג, סוף פרק יא) מבואר, שאמנם בזמן הבית השני "היו חסידים ואנשי מעשה ראויים לנבואה יותר מבבית ראשון", ואף-על-פי-כן "לא היה שם נבואה, לפי שלא היה שם ארון". ב'עבודת הקודש' (חלק ד, פרק כד) מוסבר, שאף שהנביאים האחרונים נתנבאו גם אחרי גניזת הארון, זה היה "לפי שקיבלו נבואתם ועדיין האור היה מתנוצץ", ולכן הייתה נבואתם "במשלים וחידות ולמטה ממדרגת הנביאים הראשונים".

גלות השכינה היא אפוא הסיבה להסתלקות הנבואה בזמן הגלות. לכן בגאולה, עם חזרת השכינה ובית המקדש והארון, ייפתח מחדש צינור הנבואה. המשיח עצמו יהיה נביא גדול, כדברי הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ט, הלכה ט): "אותו המלך שיעמוד מזרע דויד, בעל חוכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב ממשה רבנו". ואולם גילוי השכינה אז יהיה בעוצמה רבה כל-כך, עד שלא רק יחידים יזכו לנבואה, אלא כל אחד ואחד מישראל.

יְלָדִים נְבִיאִים. בפסוק הנ"ל בנבואת יואל נאמר: "זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן, בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ. וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת, בַּיָּמִים הָהֵמָּה, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי". רואים כאן הבדלי דרגות בעניין הנבואה.

הרד"ק מסביר כי גם לעתיד לבוא לא תשרה הנבואה על כל בני-האדם, ומה שנאמר "אשפוך את רוחי על כל בשר" הכוונה ל"רוח דעה והשכל" בידיעת הבורא, שהיא תשרה על כל בני-האדם. וכך הוא אומר: "לא אמר כי כולם יתנבאו, אלא 'ונבאו בניכם ובנותיכם'. ובשפיכות הרוח אמר 'על כל בשר', אבל בנבואה לא אמר 'כל' אלא 'וניבאו בניכם ובנותיכם'. ואמר: 'זקניכם', 'בחוריכם' – לא כולם". גם רבי יצחק אברבנאל סבור שהנבואה לא תהיה בכולם: "בזמן הגאולה תשוב הנבואה לחול בעם ישראל, רוצה לומר: במוכנים מהם, מה שלא היה ולא יהיה בשאר הגויים".

ואולם בתורת החסידות (המשך תער"ב כרך ב עמ' תתקלו. ועוד) מבואר שרוח הנבואה תשרה על כל בני-האדם, והיא גם לא תיתפס כדבר חידוש, אלא תהיה דבר פשוט וטבעי: "לעתיד יהיה גילוי אור אין-סוף ממש, ויהיה נראה ונגלה לכול, וכמו 'וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר'. וכמו-כן בגילוי הנבואה שיהיה לעתיד בכל אחד ואחד, וכמו שכתוב: 'אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם וגם על העבדים והשפחות אשפוך את רוחי'. ולא כמו גילוי הנבואה בנביאים, שיש בזה כמה תנאים... מה שאין כן לעתיד יהיה גילוי הנבואה כמו דבר טבעי שיהיה גם בילדים וילדות".

  מעשה שהיה

במעמקי המערה האפלה

"הודעתי לבחורים כי אני עומד להיכנס לתוך המערה ולהיפגש עם אדם אלים. ביקשתי שאם יעברו חמש-עשרה דקות ולא אצא, שיזעיקו עזרה"

"האדמו"ר קורא לך בדחיפות", הודיע הגבאי לעסקן המופתע. בתוך החדר שמע העסקן מרבי יעקב-ישכר-בער רוזנבוים, האדמו"ר מנדבורנה, כי הוא מטיל עליו משימה ציבורית חשובה, הדורשת השקעה והשתדלות חריגה.

העסקן שמע את הדברים וניסה להתחמק. המשימה הייתה נראית בעיניו קשה ותובענית. "אספר לך סיפור אשר אירע עימי", אמר לו האדמו"ר והחל לספר:

הדבר אירע לפני שנים עם אברך, שעוד בהיותו ילד הקסים את כל רואיו ונועד לגדולות. בבחרותו התמיד בלימודיו. הוא נבחן על מסכתות שלמות בתלמוד, וכתב בעצמו חידושי תורה.

בבוא העת הוצעה לו כלה כלילת המעלות, ממשפחה טובה. השניים נישאו, אך הכלה לא רוותה נחת מבעלה. התברר כי האיש נוטה לכעוס, וכאשר כעסו גובר עליו הוא מתנהג באלימות.

עם השנים החמיר המצב. גם ילדיו הקטנים סבלו מנחת זרועו. התפרצויות הכעס של הבעל הקשו עליו לתפקד גם בתחומי חיים אחרים, ותסכוליו הזינו עוד יותר את כעסיו, עד שמצבו הנפשי התערער.

האישה לא יכלה לשאת את המצב ודרשה כי ייתן לה גט. הבעל סירב בכל תוקף. יום אחד גילתה האישה כי בעלה נעלם. בני המשפחה וידידים פתחו בחיפושים אחריו. גם המשטרה ניסתה לאתרו. אך כל המאמצים העלו חרס.

החודשים נקפו והבעל לא נמצא. האישה שקיוותה כי תזכה לקבל גט ולבנות לעצמה חיים חדשים, נותרה עגונה. גם העסקנים שטיפלו בעניין חשבו להרים ידיים.

כמוצא אחרון החליטו לפנות אליי. נכנסתי מייד לעובי הקורה. זימנתי אליי את כל מי שהיה מיודד עם הבעל, או ראה אותו בטרם נעלם. לאחר בירורים רבים איתרתי קרוב משפחה רחוק, שהיה מיודד עם האיש. חשתי כי בידיו המפתחות שיובילו אל מקום מסתורו.

קראתי לו ודרשתי ממנו בכל התוקף כי יגלה לי היכן הבעל מסתתר, ואולם הלה טען בנחישות כי אין לו שום קצה חוט שיעזור לאתר את מקום המסתור.

לא הרפיתי. על אף הבהרותיו הנחרצות הוספתי ללחוץ עליו, ואף איימתי עליו כי סירובו לא יביא לו ברכה. ואולם כשראיתי שהוא לא זז מעמדתו, לא נותרה לי ברירה ושילחתי אותו מפניי.

אינני יודע מדוע, אך למחרת בבוקר התייצב אותו אדם בחדרי ואמר בתחינה כי הוא יודע היכן מסתתר אותו ברנש. "הבא אותו אליי מייד!", אמרתי.

כעבור כמה שעות חזר האיש. "אינני יכול להביא את הבעל לכאן, אך אני מוכן לקחת את רבנו למקום שבו הוא מסתתר".

ציוויתי מייד לקרוא לאישה וביקשתי ממנה למנות את אחד הבחורים לשליח לקבלת הגט בעבורה. ביקשתי מעוד שני בחורים להתלוות אליי ויצאנו לדרך.

לאחר נסיעה ארוכה בשביל עפר פתלתל, עצר קרוב המשפחה את הרכב בנקודה כלשהי, וסימן באצבעו לעבר מקום המסתור.

התקרבנו למקום והבחנו בפתח מערה צר, שכדי להיכנס לתוכה יש להתכופף ולזחול על הקרקע. הודעתי לבחורים כי אני עומד להיכנס לתוך המערה ולהיפגש עם אדם אלים. ביקשתי שאם יעברו חמש-עשרה דקות ולא אצא, שיזעיקו עזרה. חששתי כי הוא ישתמש באלימות גם נגדי.

נכנסתי למערה וראיתי את הבעל. מראהו היה מבהיל. שערו מגודל, בגדיו מוזנחים ומלוכלכים, מדיפים ריח לא נעים. אבל הצלחתי לדבר איתו וקיבלתי ממנו הסכמה למתן הגט.

מייד דאגתי ששלושה דיינים יתאספו בבית הדין ויכתבו את הגט, וישלחו אותו אליי. הוריתי לבעל למסור אותו לשליח שמינתה האישה. הבעל עשה כפי שנתבקש, ואנחנו עזבנו את המקום.

זמן קצר אחר-כך קיבלתי שיחת טלפון מהבעל ובה הודיע כי הוא מתחרט ואינו מסכים כי הגט יימסר לידי האישה. השבתי לו כי הגט כבר נמסר לשליח שמינתה האישה, וברגע מסירתו חלו הגירושין. כך שוחררה האישה מכבלי עגינותה.

"עליך לדעת", סיים האדמו"ר את סיפורו לעסקן, "כי כשנכנסתי למערה רעדתי מפחד. לא ידעתי את מי אפגוש במקום הזה. זחלתי על העפר באימה, וכאשר הרמתי את עיניי נפלו עליי פחד וחרדה ממראה האיש שעמד מולי.

"גם השיחה עימו לא הייתה קלה. בתחילה שאג עליי כי לעולם לא יסכים לתת גט לאשתו. בשלב מסוים לא האמנתי שאצא חי ושלם מהמערה. אך על אף הכול עשיתי זאת, כדי לעזור לבת ישראל להיחלץ ממצבה הקשה.

"גם אתה חייב לקבל עליך את המשימה. זה הדבר הנכון לעשות בעבור הכלל, גם במחיר של ויתור והקרבה אישית מצידך".

(על-פי 'שארית יעקב')

  רציתי לשאול

עם הרב מנחם-מענדל גלוכובסקי, רב קהילת חב"ד ומרכז העיר רחובות וסגן מזכיר בי"ד רבני חב"ד

במריבה משפחתית, לדעתי אחד הצדדים אינו צודק. להתערב או לעמוד מהצד ולהישאר ביחסים טובים עם כולם?

אחד הדברים המאפיינים את העם היהודי מאז ומעולם הוא אכפתיות. כשיהודי רואה אדם השרוי בצרה, או שנעשה עוול לזולת, אין הוא אומר 'זה לא ענייני', אלא מנסה לעזור לנזקק ולמותקף. התורה גם מצווה אותנו: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט,טז).

ועם זה, גם בהצלה כפשוטה, למשל כשאדם טובע בים סוער, לא נכון יהיה לקפוץ למים כשיש סכנה גדולה שהמציל עצמו יטבע. גם בהתערבות למען הזולת צריך לוודא שההתערבות תביא תועלת ולא תצית תבערה גדולה יותר.

במיוחד יש להיזהר בכך בחיכוכים בתוך המשפחה. כאן ההתערבות מצד בן משפחה עלולה שלא להועיל כלל, ולהפך, להעמיק את המריבה. בקרב בני משפחה יש מעורבות רגשית גדולה, ולכן דברים יכולים להתפרש לכל מיני כיוונים ולגרום נזק.

אם בן משפחה רואה מצב המחייב התערבות, אכן אל לו לעמוד מנגד. עליו לדעת שעצם העובדה שמצב זה הגיע לידיעתו, הרי זה בהשגחה עליונה, כדי שיפעל לתיקון הדבר. אבל לא בהכרח הוא עצמו צריך לטפל בזה ישירות. עליו למצוא דרך חכמה להכניס לתמונה גורם שיוכל ליישב את הסכסוך ולהשכין שלום.

בכלל, ביחסים בתוך המשפחה אי-אפשר לקבוע כללים. הדברים משתנים מאוד על-פי הנסיבות. ראוי להתייעץ עם רב שיש לו ניסיון ומומחיות בעניינים כאלה, ולחשוב יחד על הפתרון הטוב ביותר.

הדברים האלה נכונים גם בסכסוך בתוך הקהילה. ידוע לי על מצבים שבהם הרבי מליובאוויטש יעץ לרב הקהילה שלא להתערב בסכסוך, אלא להעבירו לרב שאינו מתוך הקהילה, לתועלת העניין.

  פינת ההלכה ומנהג

פתיחת הארון

שאלה: האם פתיחת ארון הקודש להוצאת ספר תורה יש בה זכות וסגולה מיוחדות?

תשובה: כשמוליכים את ספר התורה לקריאתו בציבור, יש ללוותו  (לפחות במבט) ולעמוד לכבודו, להרכין ראש מולו, והעיקר – להאזין היטב לקריאה בו.

כתבו הפוסקים שיש בהוצאה ובהכנסה סודות גדולים והן סגולה לכמה עניינים, שאז נפתחים שערי שמיים, ומתעוררת למעלה אהבת ה' לעם ישראל. לכן אומרים בפתיחת ההיכל את הבקשה 'בריך שמיה', כדברי רבי שמעון בר-יוחאי בספר הזוהר. יש שכתבו לאומרה בשבת בלבד, אבל המנהג הרוֹוח הוא לאומרה תמיד, וכן הוא בסידור אדמו"ר הזקן.

אמירת הפסוקים 'ויהי בנסוע' בפתיחת ההיכל נזכרת בספר 'כל בו' מימי הראשונים ובסידורי האריז"ל. יש דמיון בין נסיעת הארון לפני מחנה ישראל במדבר להולכת ספר התורה כיום.

החיד"א כתב: "מי שנכנסה אשתו לחודש תשיעי לעיבורה, עושה בחודש ההוא מצוות פתיחת ההיכל [סגולה ללידה קלה], והוא מנהג יפה, ויש לו סמך על-פי הסוד". הרבי מליובאוויטש יעץ כך לאנשים פרטיים (ולעשות זאת "ללא בליטות"), אך מחק עניין זה מרשימת 'מנהגי חב"ד בענייני הריון, לידה וכו'', וכנראה אין זו הוראה כללית.

אין הכרח שהמוציא יהיה גם המכניס. ויש מקומות שנהגו לחלק זאת לשני בני-אדם, משום "ברוב עם – הדרת מלך".

מקורות: זוהר ויקהל רו,א. שו"ע הזוהר סי' קלד ס"ק יא-יד. פסקי תשובות סי' קלה הע' 73, וסי' קמז ס"ק ב, וש"נ. שבח הברית עמ' 29.

  חיים יהודיים

שלמה אוהב את השְׂלָו חי

"התורה מתארת לנו במדויק את אורח חייו של השלו, כפי שאנחנו יודעים בימינו לאור מחקרים רבים"

יותר ממאה מינים של בעלי-חיים מגדל שלמה-דניאל הורוביץ בחווה שלו, שדה בר, ליד היישוב נוקדים, בצפון הרי יהודה. על כל יצור ייתן לכם הרצאה מקיפה; מאורחות חייו, מגוון המינים שלו על פני כדור הארץ, ועד הקשר היהודי, אם יש. אחד מבעלי-החיים ששלמה אוהב במיוחד לספר עליו למבקרים הוא השְׂלָו, העוף שבני ישראל אכלו במדבר.

שלמה אוחז את השלו בידיו המלטפות ויורה מידע ראשוני: "השלו הוא ממשפחת הפסיונים. השַׂלְוִים חיים בעיקר באזורים מדבריים ויבשים. יש כמה מינים בולטים, ובהם: השלו הסיני והשלו היפני. בארץ ישראל אנחנו רואים את השלו הנודד, שבא אלינו מאירופה".

חיפוש יצורים בשיחים

בעודנו מדברים על העוף המסקרן הזה, שתיכף נשוב אליו, אפשר לשמוע ברקע את ההרמוניה של בעלי-החיים בחווה, ורבים הם. איך הגיע שלמה (38) להקמת חווה גדולה כזאת, מיני-ספארי? "נכנסתי לעולם החי כשהייתי בן ארבע", הוא מחייך. "תפסתי ג'וק ואמרתי לאימא שלכדתי פרפר. משם הכול היסטוריה".

מיום שעמד שלמה על דעתו הוא מחובר לבעלי-חיים. "כשהילדים בבית הספר שיחקו כדורגל, אני הלכתי לחפש יצורים חיים בשיחים. אהבתי בעלי-חיים ולא חששתי לגדל גם עקרבים, מהזנים הלא-מסוכנים. הוריי הבינו במהרה שאני מקרה אבוד", הוא צוחק.


שלמה הורוביץ והשלו. גידול כחיית מחמד

תיאור מדויק

בחוות החיות שלו הוא מקבל קבוצות מבקרים, מדריך, מספר, משתף, ממחיש. "אני משתדל להכניס את הנקודה היהודית בכל שיחה על בעלי-החיים", הוא אומר. "למשל, כשאני מספר על השלו אני מציין את העובדה שהתורה מתארת לנו במדויק את אורח חייו של העוף, כפי שאנחנו יודעים בימינו לאור מחקרים רבים".

שלמה מספר שהשלו הוא עוף מדברי, המקנן על הקרקע. צבעו מספק לו הסוואה מושלמת, כי כשהוא רובץ על הקרקע הוא נראה כמו שיח מדברי קטן. גם הביצים שלו משתלבות להפליא עם הנוף המדברי וקשה להבחין בהן. כנפיו הקטנות אינן מותאמות לנדידה ארוכה, כמו החסידה למשל, ולכן הוא מתעייף מאוד בחציית הים התיכון, ונוחת בחוף כשהוא תשוש לגמרי, ואז אפשר פשוט לבוא ולאסוף את העופות.


ביצת שלו מול ביצת יען

ההתאמה המושלמת

שלמה מספר שכיום "אנשים מגדלים את השלו בעיקר כחיית מחמד, כי לא כדאי כלכלית לגדל את העוף הקטן למאכל. בחווה שלנו אנחנו מגדלים מעט שלווים, ואחרי תקופות דגירה מוצלחות יש לנו לפעמים חמישים עופות".

שלמה מוקסם מההתבוננות בבעלי-החיים שהוא מגדל: "כמעט בכל מין אפשר למצוא את החיבור היהודי. למשל, שמונת השרצים המוזכרים בתורה, מין הארבה שבו היכה הקב"ה את מצרים, או סוגי הקרניים שמהן אפשר לייצר את השופר. וכמובן, הבהמות והחיות הכשרות. אפשר לראות בכל יצור את ההתאמה המושלמת לסביבתו הטבעית ולתנאי חייו, וזה גורם לך שוב ושוב להכריז בהתפעלות: מה רבו מעשיך ה', כולם בחוכמה עשית".


ביצי השלו משתלבות להפליא בנוף המדברי


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)