חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1846 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת בחוקותי, י"ט באייר ה'תשפ"ב, (20/05/2022)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1846 - כל המדורים ברצף
להיות עם חזק בארצנו
יש חדש
כשיהודים הופכים חול לקודש
בחוקותיי תלכו
מבט מעולם האצילות
משל או כפשוטו?
סיפור בגוב האריות
רציתי לשאול
איחול בלתי-רצוי
כשראש המל"ל נחשף לחומר רגיש

מס' 1846, ערב שבת-קודש פרשת בחוקותי, י"ט באייר ה'תשפ"ב (20.05.2022)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

להיות עם חזק בארצנו

כולנו רואים מה קורה כאשר מרכיב הרוח והנחישות נכנס לתמונה, ועד כמה הוא משנה את כל פני המערכה

פעמים אין-ספור אנחנו שומעים את ההצהרות "אנחנו עם חזק", "יש לנו צבא חזק". אבל מהו בעצם חוזק? מה הופך עם ל'חזק' ומה גורם לצבא להיות 'חזק'? האם סדרי גודל של חיילים, טנקים, מטוסים וטילים, או אולי משהו אחר, שאיננו נמדד במונחים חומריים?

ראו את העימות בין רוסיה לאוקראינה. ערב המלחמה, כל הפרשנים הצבאיים קבעו שאם רוסיה תחליט לפלוש לתחומה של אוקראינה, היא תכבוש אותה בתוך שעות או ימים. הצבא הרוסי נחשב אחד החזקים בעולם, ולעומתו הצבא האוקראיני חלש וקטן. ובפועל כולנו רואים מה קורה כאשר מרכיב הרוח והנחישות נכנס לתמונה, ועד כמה הוא משנה את כל פני המערכה.

להפסיק להתנצל

בפרשת בחוקותיי התורה מבהירה מה מעניק עוצמה וחוזק לעם ישראל – "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם". כאשר עם ישראל הולך במתווה הנכון וחי מתוך נאמנות לברית שכרת עימו הקב"ה בהר סיני – מובטח לו שיהיה עם חזק.

ראו את ההבטחות המפורשות: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד". אם יהיה צורך בעימות עם האויבים, הם ינוסו מפנינו בבהלה: "וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה – מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם – רְבָבָה יִרְדֹּפוּ, וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב". מרכיבי העוצמה היהודית מסתיימים בהבטחה: "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת", שפירושה – "בקומה זקופה".

הפרשה גם מבהירה מה יקרה אם חלילה לא ימלא עם ישראל את תפקידו וייעודו. אחד מביטויי ההידרדרות הוא אובדן העוצמה והגאון, והשתלטות הרפיסות ונמיכות הקומה: "וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם... וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף". במצב כזה לא יועילו מטוסים מתקדמים וסדרי גודל של חיילים וכלי נשק. האויבים יריחו מהר את החולשה.

מדינה חזקה אינה מתנצלת על מותה של עיתונאית שהחליטה להיכנס לתוך שדה קרב. בעידן המודרני, כאשר עיתונאים מתייצבים בזירות קרב, ברור להם שזה אחד מסיכוני המקצוע. הם עלולים להיפגע בדיוק כשם שחיילים עלולים להיפגע. בכל המלחמות המודרניות נפגעו עיתונאים, ושום מדינה שפויה לא עמדה להתנצל ולגמגם.

להתחזק רוחנית

מדינה חזקה אינה כובלת את ידי לוחמיה, ואינה מאלצת אותם לנהל מלחמה כירורגית, מתוך סיכון חיי חייליה. בתחילת השבוע ליווינו למנוחות את לוחם הימ"מ נועם רז הי"ד. זה המחיר הנורא שאנו משלמים כחלק מהניסיון להיות 'יפים' ו'זהירים'. האם זה עוזר לנו? ברור שלא. אז למה, למען ה', ממשיכים במאמץ המטורף להימנע מסיכון האויב ומעדיפים לסכן את חיי חיילינו?! זה הפחד האומלל מפני 'קול עלה נידף'!

עם חזק לא היה מאפשר למדינות אירופה לשלוח לכאן זרועות תמנון בדמות כל מיני עמותות, שמטרתן לקעקע את זהותה היהודית של המדינה. ובעצם הדברים שלובים זה בזה. ככל שנתחזק יותר מבחינה רוחנית, בהרחבת לימוד התורה וקיום המצוות, כך נהפוך לעם בעל עוצמה וזקיפות קומה, ונזכה לכל הברכות המפורטות בפרשה.


חוזק רוחני. מקור עוצמתו של עם ישראל (צילום: ישראל ברדוגו)

  יש חדש

מתחילים מחדש

עם פתיחת המחזור ה-42 של לימוד הרמב"ם היומי, במתכונת של שלושה פרקים ליום, זו הזדמנות להצטרף ללימוד המשותף, על-פי תקנת הרבי מליובאוויטש, וכך לזכות ללמוד את כל הלכות התורה. אפשר גם להצטרף למסלול הלימוד של פרק אחד ליום, שבו מתחילים עכשיו את השליש האחרון של הספר. מורה שיעור למחזור החדש אפשר לקבל בדוא"ל [email protected].

שבת למתקרבים

ישיבת חב''ד למתקרבים במגדל העמק מקיימת שבת מיוחדת כהכנה לחג השבועות, ומזמינה צעירים המעוניינים לטעום מהווי הישיבה, לחוות שבת מרוממת ולהתכונן למתן תורה. שבת פרשת במדבר, כ"ז באייר (28.5). לפרטים הרב משה דוברי, טל' 0584628576.

סיום הזוהר יחד

יוזמה מיוחדת לחלוקת ספר הזוהר ללימוד משותף: הספר חולק ל-1702 חלקים, וכל אחד מקבל 7 עמודים לקרוא בכל יום, וכך זוכים יחד ללמוד כל יום את כל ספר הזוהר. מדובר בלימוד הדורש חמש דקות ביום. הקריאה היא לגאולת עם ישראל בחסד וברחמים ולעילוי נשמתם של 45 קדושי  מירון. לקבלת החלק האישי – להשאיר הודעה בטל' 026591733.

  שלחן שבת

כשיהודים הופכים חול לקודש

בתוך הברכות המנויות בתחילת הפרשה על שמירת התורה והמצוות מופיעה הברכה: "וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם". הבטחה זו נראית תמוהה, שכן היא באה לאחר ברכות רבות, ועד מה שנאמר בתחילת הפסוק – "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם", ורש"י מפרש שהכוונה לבית המקדש. האם אחרי כל ההבטחות האלה הקב"ה צריך להבהיר ש"לא תגעל נפשי אתכם"?!

אפשר להבין שכאשר התורה מדברת על אזהרות ודברים שליליים שעלולים לקרות לבני ישראל, יש מקום להבהיר "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם"; אבל כאשר מדובר במצב שבו בני ישראל מקיימים את התורה ומצוותיה, מה הצורך להבטיח ש"לא תגעל נפשי אתכם"?

אין קפידה

לכאורה אפשר היה לבאר בפשטות, שדווקא כאשר בני ישראל קרובים לקב"ה, גדל הסיכון לקטרוג נגדם. כך מצאנו בפרשת כי תישא, על הפסוק "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ" (שמות לג,ג), ושם רש"י מפרש: "כששכינתי בתוככם... מרבה אני עליכם זעם". הרי שדווקא הקרבה לקב"ה מחייבת זהירות יתרה.

אבל הסבר זה אינו מניח את הדעת, שכן מובן מאליו שאם הקב"ה משרה את שכינתו בתוך בני ישראל ועוטף אותם בברכות רבות, ודאי שאינו נוהג בקפדנות כלפיהם, וממילא אין צורך לומר ש"לא תגעל נפשי אתכם".

התנהגות זרה

הדבר יובן מתוך פירוש רש"י על המילים "ולא תגעל נפשי אתכם" – "אין רוחי קצה בכם". ה'גועל' האמור כאן איננו תגובה למעשה בלתי-רצוי, אלא זה מיאוס מנוכחותו של גורם זר, אף אם איננו שלילי.

גם כאן החשש מפני מיאוס איננו מחטאים ועוונות, אלא מזה שבני ישראל מנהלים חיים גשמיים בשעה שהשכינה שורה ביניהם. הלוא משה רבנו, בעלותו להר סיני, לא אכל ולא שתה. גם בבית המקדש נאסרה האכילה. ועל זה הקב"ה מבהיר: "אין רוחי קצה בכם", שכן בני ישראל עוסקים בגשמיות באופן של "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי ג,ו), והם הופכים את הגשמיות עצמה לכלי לרוחניות ולקדושה.

המגן המציל

רש"י מוסיף ומסביר שהמילה 'תגעל' היא "לשון פליטת דבר הבלוע בדבר". הוא מביא דוגמה לכך מספר שמואל־ב (א,כא): "כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים". הכוונה למשיחת מגיני העור של החיילים בשמן, כדי שהחיצים הנורים לעברם יחליקו ולא ינקבו את המגן.

כשם שהשמן הנמרח על המגן חייב להיספג בו, כך ההתאחדות של יהודי עם התורה והמצוות צריכה להיות כזאת, שתיספג בו ותיעשה חלק ממנו. כך הוא זוכה להגנה מפני שקיעה בחיים הארציים, ויוכל לנצל אותם לקדושה ולהחדיר בהם אלוקות.

(תורת מנחם, כרך עב, עמ' 213)

  מן המעיין

בחוקותיי תלכו

עמלים בתורה

"אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" (ויקרא כו,ג). יכול זה קיום המצוות? כשהוא אומר ואת "מצוותי תשמרו", הרי קיום המצוות אמור. הא מה אני מקיים "אם בחוקותיי תלכו" – שתהיו עמלים בתורה.

(רש"י)

עמל חדש בכל יום

מה הקשר בין "תלכו" לבין עמל התורה? אלא שעמל התורה של יום האתמול, אף אם היה עד מיצוי הנפש ממש, כבר אינו מספיק היום. היום תובעים מהלומד לימוד ויגיעה נעלים עוד יותר – "תלכו".

(הרבי מליובאוויטש)

המאור יחזיר למוטב

יהודי, אפילו אינו מדקדק וזהיר במצוות, כל זמן שעמלו בתורה – גדול תלמוד שמביאו לידי מעשה, וסופו לשוב ולעשות רצונו של מקום. "אם בחוקותיי תלכו" – היינו שתהיו עמלים בתורה, כי אז ממילא – "ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם"; המאור שבה יחזירכם למוטב.

(רבי צבי-הירש מליסקה)

להוסיף ולעלות

אם אדם הגיע לחוק קבוע בעבודתו, שממנו לא יגרע אך גם לא יוסיף עליו, הוא נדרש לקיים "תלכו" – אסור לו להישאר במצב זה, אלא עליו להוסיף בעבודתו מתוך הליכה ועלייה מתמידות.

(כתר שם טוב)

עלו מעלה-מעלה

"בחוקותיי תלכו" – לכו בחוקות התורה, עלו מעלה-מעלה, ואל תעמדו במקום אחד.

(רבי בונם מפשיסחה)

מא' ועד ת'

פסוקי הברכה בפרשת בחוקותיי מתחילים באות א' – "אם בחוקותיי תלכו", ומסתיימים באות ת' – "ואולך אתכם קוממיות" (כו,יג). יש כאן רמז, שמוטל על ישראל לקיים את כל מצוות התורה, מאל"ף ועד ת"ו, ואז יתקיימו בהם כל הברכות האמורות בפרשה.

(פרפראות לתורה)

הליכת הנשמה

על-ידי שמקיימים את כל המצוות, ובכללן ה'משפטים', המצוות השכליות, באותה קבלת עול שמקיימים את ה'חוקים', אזיי "תלכו" – הנשמה נעשית בבחינת 'מהלֵך', בהילוך ועלייה בלתי-מדורגת.

(ספר המאמרים ת"ש)

הקב"ה מתחנן

"אין אם אלא לשון תחנונים" (עבודה זרה ה). הקב"ה מתחנן כביכול לפני ישראל שישמרו את התורה, והדבר מהווה עזר וסיוע לכל יהודי בעבודתו.

(היום-יום)

  אמרת השבוע

מבט מעולם האצילות

רבי אלעזר-מענדל מללוב היה הולך מדי יום להתפלל בכותל המערבי. בבואו היה חולץ את נעליו בכניסה לרחבה הצרה.

פעם אחת, קודם שעמד להתפלל שמונה-עשרה, פנה פתאום לאחור וצעק: "נו! נו!". התברר שערבי ניסה לגנוב את נעליו, אחרי שפיזר שברי זכוכית בדרך. מובן שהערבי ברח.

אחר-כך שאלו את הצדיק כיצד הבחין בנעשה בהיותו שרוי בדבקות. השיב הצדיק: "אבוי לנו אם מטיילים בעולם האצילות וכאן למטה גונבים את הנעליים!".

  גאולהפדיה

משל או כפשוטו?

שִׁנּוּי טֶבַע הָעוֹלָם. בין ההבטחות שהקב"ה מבטיח על שמירת התורה והמצוות היא ההבטחה "וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ" (ויקרא כו,ד). אומרים על כך חז"ל (תורת כוהנים על הפסוק) "מנין שאף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות? תלמוד לומר: 'ועץ השדה ייתן פריו'". כלומר, ההבטחה הזאת תתגשם בימות המשיח, שאז עצי סרק יניבו פרי.

הרמב"ם קובע (הלכות מלכים, תחילת פרק יב): "אל יעלה על הלב, שבימות המשיח ייבטל דבר ממנהגו של עולם, או שיהיה שם חידוש במעשה בראשית – אלא עולם כמנהגו נוהג". איך מתיישבים דבריו אלה עם ההבטחה שעצי סרק יניבו פרי ועם תיאורים נוספים שמצויים בדברי חז"ל על התמורות הגדולות שיחולו בעולם בימות המשיח? על כך הרמב"ם אומר שכל הנבואות וההבטחות האלה הן "משל וחידה", הרומזים לשלום העולמי ולשפע העצום שיהיה אז בעולם.

ואולם גם הרמב"ם עצמו אינו אומר את דבריו באופן מוחלט, כפי שהוא מבהיר באיגרת תחיית המתים שלו – "הייעודים... אשר נאמר כי הם משל – אין דברנו זה החלטי, שהרי לא באתנו מהשם נבואה שהודיעתנו שהוא משל, ולא מצאנו קבלה לחכמים מהנביאים שיבארו בה... שהם משל".

הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות כרך כז, עמ' 191) מיישב את שתי העמדות האלה של הרמב"ם, ומסביר שהן מדברות על שתי תקופות. בתקופה הראשונה של ימות המשיח עדיין יישאר העולם במתכונתו הקיימת, "עולם כמנהגו נוהג", והנבואות הללו יתקיימו כמשל לשלום ולשפע. ואולם בתקופה השנייה של ימות המשיח הן יתקיימו כפשוטן, ועצי הסרק אכן יתחילו להניב פירות.

בַּעֲלֵי-חַיִּים טוֹרְפִים. בנבואת ישעיהו מופיע תיאור פסטורלי בממלכת החי: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ" (ישעיה יא,ו). ומה יאכלו חיות הטרף? התשובה ניתנת בפסוק הבא: "וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן". מכאן שהשינוי שיתחולל אז לא יהיה התנהגותי בלבד, אלא ישתנה טבעם הגשמי של בעלי-החיים הטורפים – קיבתם תתחיל לעכל תבן ועשב. וכך נאמר גם בפרשת בחוקותיי (ויקרא כו,ו) "וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ".

יש בסוגיה זו דיונים בין הרמב"ם, הראב"ד, הרמב"ן, הרדב"ז, אברבנאל ועוד. לדעת רבים, בזמן הגאולה העולם יחזור למצבו הראשוני בתחילת הבריאה, שאז בעלי-החיים לא טרפו זה את זה.  בעל 'עבודת הקודש' מאריך ומבאר (חלק ב, פרק לח) שקודם חטא עץ הדעת היה העולם נעלה, לא רק מבחינה רוחנית, אלא גם מבחינה גשמית. חז"ל מתארים את מצבו המופלא של העולם באותה עת (הארץ הייתה נזרעת ומוציאה תבואה בו ביום; העץ היה ניטע ומניב פרי באותו יום וכו'), אלא שהעולם ירד בעטיו של החטא ואיבד את המעלות הנפלאות הללו. כשיגיעו ימות המשיח ותתמלא הארץ דעה את ה', יחזור העולם למצבו הראשוני – כפי שנברא מתחילתו.

לעומתו, הרדב"ז מבחין בין ארץ ישראל לשאר העולם: "מה שראוי להאמין בזה, שהדברים הם גם כפשוטם בארץ ישראל... אבל בשאר ארצות עולם כמנהגו נוהג והכתובים הם משל".

  מעשה שהיה

סיפור בגוב האריות

רבי שמעון סיים את סיפורו ונעץ מבט נוקב בחבורת הלומדים העילויים. "דעו כי אותו שם קדוש שלימדני אבי, עדיין שמור בזיכרוני"

המועמדים לתפקיד הרבנות נדרשו לאומץ רב, כדי להיכנס לגוב האריות שהיו צריכים לעבור בדרך למשרה הרמה.

זה היה אחרי שהתפנתה משרת הרב של העיר קרקוב בפולין. ראשי הקהילה פתחו במסע חיפושים אחר ממלא מקום, שיהלום את הקהילה המכובדת והחשובה.

מכל האזור הוצעו שמות של רבנים נכבדים לתפקיד. כאשר נראה היה כי מועמד כלשהו בא בחשבון, היו שבעת טובי העיר מנהלים חקירה ודרישה על המועמד, בקיאותו בתורה, ניסיונו בפסיקת הלכה ומידת הרגישות לפונים אליו בשאלות. לאחר מכן הוזמן המועמד לשאת דרשה בבית הכנסת הגדול של קרקוב.

'ירושלים של גליציה' כונתה קרקוב. העיר התברכה בתלמידי-חכמים עצומים. עילויים אדירים, בעלי מוחות חריפים, היו מבניה. הם היו בקיאים בש"ס הבבלי והירושלמי ובספרי הפוסקים כבכף ידם.

בכל פעם שעלה מועמד למשרת הרבנות לשאת את דרשתו בבית הכנסת הגדול, ישבה חבורת הלמדנים העילויים בשורות הראשונות, ועטה עליו בקושיות חריפות. הללו ניסו להוכיחו כי יסוד הפלפול שלו שגוי, והתאמצו לסתור את הבניין שבנה בעמל רב.

חריפותם של הלמדנים הכריעה גם את טובי המועמדים. הדורש היה מתבלבל ונאלץ לסיים את דרשתו במהירות. במבוכתו נטש את הבימה בבושת פנים ועזב את המקום בפחי נפש.

עשרות רבנים ידועי שם באו לעיר, אולם לאחר 'מבחן הדרשה' שבו על עקבותיהם, שבורים מעוגמת הנפש המרובה שהסבה להם חבורת העילויים של העיר.

החודשים נקפו וכיסא הרבנות בעיר נותר מיותם. הקהילה היהודית של קרקוב נשארה בלי מנהיג ומורה דרך, שינחה את העדה.

יום אחד, בשנת תרכ"א (1861), נודע כי לעיר עומד לבוא הגאון המפורסם רבי שמעון סופר, בנו של ה'חת"ם סופר'. הידיעה עשתה לה כנפיים בכל רחבי העיר, והכול ציפו ליום שבו יעלה המועמד החדש על בימת בית הכנסת המרכזי ויישא את דרשתו.

היום המיוחל הגיע. קהל רב התכנס בבית הכנסת. כולם ביקשו לראות את המועמד הנכבד, הנכון להתמודד עם חבורת האריות היושבת בשורות הראשונות.

ההיכל היה מלא מפה אל פה. רבים צבאו על חלונות בית הכנסת בתקווה לראות ולשמוע את הנעשה בפנים.

רבי שמעון סופר עלה על הבימה וסקר במבטו את הקהל. עיניו החדות קלטו מייד את חבורת העילויים המופלגים שהמתינו דרוכים למוצא פיו, ששים אלי קרב.

"בטרם אפתח בדבריי, אספר לכם סיפור", פתח רבי שמעון.

"יום אחד נודע לאבי, ה'חת"ם סופר', כי קצב מסוים מוכר לבני העיר בשר שיש פקפוק בכשרותו. אבי שלח מייד את השמש אל הקצב להזמינו להופיע לפניו.

"הקצב, שהיה אדם חצוף ועז פנים, פער את פיו בקללות וגידופים וגירש את השמש מהאטליז בגסות. הוא לא הסתפק בכך אלא הזהיר אותו שאם יעז להופיע שוב בחנותו, יטעים אותו מנחת זרועו.

"אבי היה מזועזע למשמע הדברים. הוא ביקש מהשמש לגשת שוב אל הקצב ולהתרות בו שעליו להתייצב אצל הרב. על אף חששותיו של השמש מהצפוי לו, עשה כאשר הורה לו אבי, ושוב הלך אל האטליז. כאשר ראה אותו הקצב, עשה כאשר הבטיח והנחית עליו מכות נמרצות.

"בקושי רב הצליח השמש לחמוק מידיו הגברתניות ולהימלט מהמקום כל עוד נפשו בו. חבול וזב דם חזר אל בית הרב.

"כשראה זאת אבי החליט כי כלו כל הקיצין. הוא קרא לי ולימד אותי להגות שם קדוש. לאחר מכן אמר לי: 'לך אתה אל חנותו של הקצב והזהר אותו שעליו להתייצב לפניי. אל תירא ואל תיחת מפניו. אם תראה כי הוא עומד במריו ומתכונן לפגוע בך, הנח את ידך על המזוזה ואמור את השם שמסרתי לך'.

"הלכתי לאטליז ומסרתי לקצב את דברי אבי. הקצב נתקף בחמת רצח והרים את זרועותיו להכות אותי. באותו רגע הנחתי את ידי על המזוזה ואמרתי את השם הקדוש. באותו רגע צנח הקצב על הארץ ונפח את נשמתו".

רבי שמעון סיים את סיפורו ונעץ מבט נוקב בחבורת הלומדים העילויים. "מוריי ורבותיי", אמר להם, "דעו כי אותו שם קדוש שלימדני אבי, עדיין שמור בזיכרוני".

דממה עמדה באולם הגדול, ורבי שמעון המשיך בדבריו: "אם כוונתכם לשם שמיים, ללחום את מלחמתה של תורה – אדרבה, השמיעו את דבריכם. מוכן אני להתווכח עימכם. אבל אם כל כוונתכם לקנטר – היזהרו והישמרו לכם. השם הקדוש מוכן ומזומן בפי!...".

כאשר סיים רבי שמעון את דבריו נפלה חרדה על חבורת הלומדים. הם קמו ממקומותיהם ונסו בבהלה מבית הכנסת. רבי שמעון סופר מסר את דרשתו בנחת ובלי הפרעה, ונבחר לכהן פאר כרבה של העיר קרקוב. הוא ישב על כיסאו עשרים ושתיים שנה, עד פטירתו (בשנת תרמ"ג), ונודע בכינויו 'מכתב סופר'.

(על-פי 'גדול בישראל')

  רציתי לשאול

עם הרב שניאור אשכנזי, רב בית הכנסת המרכזי, ראשון-לציון

האם אפשר להבטיח לאדם שקיום מצוות יביא לו בריאות או פרנסה? וכי אנחנו יודעים חשבונות שמיים?

אכן, הקב"ה מבטיח שקיום המצוות יביא הצלחה. בפרשת בחוקותיי הדברים נאמרים במפורש, הן ברמה הפרטית – "וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ", הן ברמה הלאומית –  "וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם, וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ".

הקב"ה בעצם אומר לנו: ככל שתתמסרו לדרישותיי מכם, כך אתמסר לבקשותיכם ממני. וככל שאהיה מרוצה מעשייתכם, כך אצור בעבורכם תנאים נוחים שתוכלו להוסיף ולקיים את המצוות בלי הפרעות.

הדבר דומה לעובד מצטיין, שהמעביד שמח להעלות את שכרו, כביטוי להערכתו כלפיו, וכן כדי שהעובד יהיה פנוי פיזית ונפשית לעבודתו, בלי טרדות ודאגות.

ספרי הנביאים הם עדות היסטורית להתממשות ההבטחות: בתקופות שבהן עם ישראל ציית לדברי ה', כמו בימי דוד, שלמה וחזקיהו – זכינו לתנופה אדירה ברמת הפרט והכלל. ירדו גשמים בשפע, האדמה הניבה יבול רב, וזכינו לניצחונות על האויבים. לעומת זה, בתקופות שבהן עם ישראל נהה אחרי אלילים ונביאי שקר – הידרדרנו ונחלשנו בכל המובנים.

ואולם ראוי לזכור כי חשבונות שמיים עמוקים ורחבים מהתפיסה האנושית. הקב"ה רואה את מפת הבריאה מתחילתה עד סופה, ולפעמים טובתו של אדם מסוים היא לעבור ניסיונות בחיים הגשמיים – וזאת כדי לרוממו מבחינה רוחנית או כדי להרבות שכרו בעולם הבא וכיוצא בזה.

יש מקרים חריגים, שבהם דווקא העדר הצלחה גשמית בטווח הקצר מוליד הצלחה אמיתית בטווח הארוך. לכן יכולים להיות פערים בין השכר המצופה ובין מה שעינינו הגשמיות רואות. ועם זה אנחנו מתפללים ומבקשים מהקב"ה שימנע מאיתנו את העליות שבאות על-ידי ניסיונות, ושנזכה לקיום הבטחות התורה כפשוטן, בעולם הזה, ובטוב הנראה והנגלה.

  פינת ההלכה ומנהג

איחול בלתי-רצוי

שאלה: האם מותר לאחל לאדם שעושה מעשים שליליים שיקרו לו דברים לא טובים?

תשובה: האיסור "לא תקלל חרש" (ויקרא יט,יד) מדבר במי שמקלל כל יהודי (אפילו את עצמו) באחד משמות ה', אף אם הנפגע אינו שומע אותו כלל.

הרמב"ם לא העלה את האפשרות שעלולים בזה לגרום נזק לנפגע, אלא כתב שהאיסור הוא כדי שאדם "לא יניע נפשו אל הנקמה, ולא ירגילנה לכעוס". כלומר – הנזק הוא למקלל עצמו.

בספר 'החינוך' כתב, שאף-על-פי שאיננו יודעים באיזה עניין תנוח הקללה במקולל, ואיזה כוח יש בדיבור להביאה עליו, ידענו דרך כלל מכל בני העולם שחוששים לקללות, ויאמרו שקללת בני-אדם (על-ידי כל אדם) תעשה רושם במקולל ותדביק בו את המארה והצער, כפי שאמרו חז"ל "ברית כרותה לשפתיים". וזאת מכוח היות כל נפש 'חלק אלוקה ממעל', ולכן מנעה התורה אותנו מלהזיק לו בפינו, כמו שמנעה אותנו מלהזיקו במעשינו. ואכן, אף-על-פי שהקללה היא בדיבור בלבד, המקלל נענש כאילו עשה מעשה.

גם בקללות שאינן בשם ה' כבר אמרו חז"ל במסכת סנהדרין, שכל הקללות שקילל דוד המלך את יואב על רצח אבנר, נתקיימו בזרעו של דוד. כששלח שלמה להרוג את יואב, כצוואת דוד, אמר לו יואב: אל תענישני פעמיים על אותו עוון: הן להורגני (כמורד במלכות) הן לקיים בי את קללות אביך. הסכים שלמה לקבל עליו את כל הקללות, ואכן הן נתקיימו בזרעו. זאת אף-על-פי שצדק דוד בקללותיו. הרי שגם במצב כזה עלולה הקללה לחזור אל המקלל (אם יש פגם כלשהו במעשיו בנדון). וכמו-כן אמרו חז"ל "לעולם אל תהי קללת הדיוט (אדם פשוט) קלה בעיניך".

מוטב להימנע מקללות אלא להתפלל על אותו אדם שה' יפר עצתו, ושיעשה תשובה ויתקן את דיבוריו ומעשיו.

מקורות: מגילה טו,א. מו"ק יח,א. סנהדרין מח,ב. רמב"ם, ספר המצוות, ל"ת שיז. ס' החינוך מצווה רלא.

  חיים יהודיים

כשראש המל"ל נחשף לחומר רגיש

"לא ידענו את נפשנו מרוב אושר. באותם רגעים אמרנו לעצמנו שיבוא יום ובעזרת ה' נסייע לזוגות חשוכי ילדים ונעמוד לימינם"

עד לא מכבר עסק מאיר בן-שבת, בכיר בשב"כ וראש המל"ל, בעניינים ביטחוניים ואסטרטגיים. כעת ישב מול רבנים שהציגו לפניו פתרונות הלכתיים לזוגות חשוכי ילדים. במקום לעסוק בסוגיות ביטחוניות רגישות, האזין בקשב רב לסיפורים אנושיים רגישים.

זה היה בסיור שערך במכון 'דורות' בבני-ברק, העומד לימין זוגות חשוכי ילדים. את הדילמות והפתרונות ההלכתיים הציגו לפניו אבי המכון, רבה של אור-יהודה, הרב ציון-מיכאל כהן, ובנו, הרב איתי, המשמש ראש המכון. בן-שבת הפתיע אותם בחוויה האישית שלו: "גדלתי במשפחה בת אחד-עשר אחים. לא הייתי מחליף בשום צורה את בית הגידול הזה, ואת החום, האהבה והערכים הנלמדים בחיים יחד".

הגר"ע בכה ובירך

כשלוש-מאות ילדים זכו לבוא לעולם בזכות פעילותו של המכון הצנוע, שקם בעקבות סיפור אישי שחווה הרב כהן. שנתיים אחרי נישואיו זכו הוא ורעייתו לחבוק את בנם הבכור (הרב איתי). השנים חלפו, והבן גדל לבד, בלי אחים. "אחת-עשרה שנים ציפינו לעוד ילד, ולא זכינו", משתף הרב כהן.

"באחד מביקוריי אצל הרב עובדיה יוסף", מוסיף הרב ומספר, "באתי עם רעייתי, וביקשנו ברכה לעוד ילדים. הוא בירך אותנו ובכה איתנו, בכה ובכה. כעבור זמן קצר התבשרנו כי אנו צפויים להיות הורים ל...שלישייה. לא ידענו את נפשנו מרוב אושר. באותם רגעים אמרנו לעצמנו שיבוא יום ובעזרת ה' נסייע לזוגות חשוכי ילדים ונעמוד לימינם".

פנייה מהפרופסור

כעבור שנים התגשמה ההחלטה הטובה. הרב כהן מסביר כי נוצר חוסר בציבור עדות המזרח במתן מענה הלכתי ראוי בנושא רגיש זה. "בעקבות פנייה שקיבלתי מפרופ' אלכס סימון, מנהל יחידת IVF בהדסה עין-כרם, הבנתי שצריך לקום ולעשות מעשה", הוא אומר.

המכון מעניק לזוגות רבים הדרכה הלכתית אישית ונותן מענה להיבטים הלכתיים ברפואה המודרנית. המענה ניתן בכמה סניפים ברחבי הארץ, על-ידי צוות מורי הוראה. שאלות מורכבות מועברות להכרעת הראשון לציון הרב יצחק יוסף, ופוסק המכון הרב אהרון בוטבול, ראש בית ההוראה 'יביע אומר'.

"מעבר לשאלות ההלכתיות נדרש סיוע רוחני ונפשי", מוסיף הרב איתי. "אנחנו מפעילים מערך של נשים שהוכשרו לכך, להענקת תמיכה רגשית ואוזן קשבת לנשים. מרבית הפעילוֹת שלנו חוו בעצמן את הקשיים, והן מבינות היטב את המצב. אנחנו גם מעניקים סיוע כלכלי לזוגות שמתקשים להתמודד עם הטיפולים היקרים".

אושר אין-סופי

אנשי המכון נחשפים לסיפורים מרגשים. "בני זוג המתינו ארבע-עשרה שנים לילד", מספר הרב איתי. "הם היו על סף ייאוש ממש. ישבנו איתם, למדנו את כל פרטי המקרה, הפנינו אותם לגורמים הרלוונטיים, וגם הצלחנו להשיג בעבורם תמיכה כלכלית. לפני חודשים אחדים נולדה להם בת!".

בעת האחרונה ערך המכון אירוע תורני בנושא. בבוקר אותו יום קיבל הרב איתי בשורה מרגשת: "בני זוג חשוכי ילדים, שהרופאים לא נתנו להם שום סיכוי, בישרו על הולדת בנם. ההפניה לאנשי המקצוע הנכונים, מהרפואה הציבורית, זיכתה אותם באוצר היקר ביותר בעולם".

הרב איתי מסיים: "הוריי חוו על בשרם את הכאב המייסר של הציפייה לילדים. הם יודעים היטב מה עובר כל זוג כזה, וגם את האושר האין-סופי שבכל בשורה על לידת תינוק, אחרי מסע ייסורים ממושך!".


הרבנים ציון־מיכאל כהן והרב איתי כהן. עם הראשון לציון,


עם הפרופ' אלכס סימון,

:
עם ראש המל"ל בן־שבת


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)