חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1834 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ויקהל/שקלים, כ"ד באדר-ראשון ה'תשפ"ב, (25/02/2022)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1834 - כל המדורים ברצף
איך מרבים בשמחה?
יש חדש
אש מותרת ואש אסורה
פרשת שקלים
חשק מיותר
מתי יבוא? בידינו הדבר
נמצאה הסיבה
בדרכי הבן – לשמח חולים
כנדבת ליבו
רציתי לשאול

מס' 1834, ערב שבת-קודש פרשת ויקהל/שקלים, כ"ד באדר-ראשון ה'תשפ"ב (25.02.2022)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

איך מרבים בשמחה?

מה זה אומר למעשה? איך מרבים בשמחה? מה בדיוק אמור לעשות יהודי רגיל, שחוזר לביתו מיום עבודה?

בחודש אדר אנחנו נקראים להרבות בשמחה, כמאמר חז"ל "משנכנס אדר, מרבים בשמחה". השנה יש לנו שני חודשי אדר, וזו שמחה כפולה. אבל אדם מן השורה מתקשה להוביל הוראה זו לאפיקים ברורים ומעשיים.

מה זה אומר למעשה? איך מרבים בשמחה? בישיבות מסוימות התלמידים מארגנים ריקודים אחרי סדרי הלימוד, וזו בהחלט דרך לבטא שמחה ולהתמלא שמחה. אבל מה בדיוק אמור לעשות יהודי רגיל, שחוזר לביתו מיום עבודה?

לשמח את הזולת

אחת הדרכים היפות להרבות בשמחה היא פשוטה כל-כך, עד שאין חושבים עליה – לשמח מישהו אחר. בימים האלה אנחנו קמים בבוקר וחושבים איך לשמח את הזולת. מתהלכים עם מחשבה ומוּדעוּת איך עושים דבר מה שישמח את ליבו של יהודי שני.

ברגע שאנחנו מקדישים לכך קצת תשומת לב, אנחנו יודעים היטב מה יכול להביא שמחה לזולת. אחד ישמח ממילה טובה ומהתעניינות בשלומו. השני יתמלא שמחה אם נעזור לו לתקן משהו בבית. השלישי ישמח לקבל מתנה כלשהי. והרביעי יעלה חיוך על שפתיו למשמע בדיחה חביבה.

מי שעובדים עם בני-אדם אחרים לא צריכים להתאמץ יותר מדיי. חיוך חם, אכפתיות, תחושה שאתם באמת רוצים לעזור לפונה – והוא קורן מאושר. צוותי חינוך יכולים להרנין את לב התלמידים באמירת מילת שבח, בציון תכונה טובה שניחנו בה, בהתעניינות בנעשה אצלם.

כל אלה דברים קטנים ופשוטים שיכולים להיעשות במהלך החיים השגרתי. על-אחת-כמה-וכמה אם רוצים להשקיע יותר. לחשוב על השכנים שהפרנסה אינה מצויה בכיסם ולשמח את ליבם במשהו שאין הם מרשים לעצמם לקנותו – דבר מזון, צעצוע, כלי מטבח כלשהו, בגד וכדומה.

הררי ממתקים מיותרים

בימים האלה מתחילות הקניות של הררי הממתקים בעבור משלוחי המנות. בדרך כלל אנו שולחים אותם לשכנים ולבני משפחה שממש אינם זקוקים להם. אחרי פורים הכול מחפשים איך להיפטר מכל מוצרי המזון עתירי הסוכר שקיבלו במשלוחי המנות. אז בשביל מה אנחנו עושים את זה?

הרמב"ם קבע כי "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים, מלהרבות בסעודתו ובשִלוח לרֵעיו; שאין שם שמחה גדולה ומפוארה, אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים".

הרבי מליובאוויטש נהג לשלוח בפורים 'משלוח מנות' פשוט וצנוע לשלושה יהודים, כוהן, לוי וישראל. ב'משלוח' היו אוזן המן, פרי ובקבוק משקה. לא צריך יותר מזה. מה עדיף, לבזבז מאות שקלים על חטיפים ובונבוניירות בעבור אנשים שאינם זקוקים להם, או לקנות למשל כמה ארגזים של פירות משובחים ולתת אותם למשפחות שישמחו לקבלם?

אם אנחנו מציבים את היעד הזה לנגד עינינו – לשמח את לב הזולת, ברור לנו איך מרבים בשמחה, ואין ספק שגם אנחנו עצמנו נשמח הרבה יותר.


כל־כך פשוט לשמח את ליבו של יהודי שני (צילום: מנדי הכטמן)

  יש חדש

שמחה עם פריד ובן-דוד

שני ענקי הזמר החסידי, מרדכי בן-דוד ואברהם פריד, יופיעו על במה אחת באירוע הגדול לציון מאה ועשרים שנה להולדת הרבי מליובאוויטש, בי"א בניסן הקרוב. המעמד, המאורגן על-ידי צעירי אגודת חב"ד, יהיה בהיכל טדי בירושלים, ביום רביעי, ה' בניסן (6.4), בשעה 6 בערב. בימים אלה עמלים על תכנית מיוחדת, שתתאים לקהל הרבבות שיבוא למעמד. נפתחה הזמנת הכרטיסים באתר 120shana.co.il או בבית חב"ד.

מעות פורים

בתי חב"ד קוראים להקדים ולתרום ברוחב לב ל'מתנות לאביונים' ביום הפורים. שליחי חב"ד יעניקו לרבבות משפחות נזקקות משלוחי מזון מיוחדים לפורים, כדי שגם הן יוכלו לחגוג את החג בשמחה. כל זה נוסף על הפעילות הרחבה של קריאת המגילה וחלוקת משלוחי מנות. פרטים בבית חב"ד המקומי.

היערכות לפורים

אגף הלוגיסטיקה של צעירי חב"ד, המרכז לעזרי שליחות, מפיק השנה מגוון מוצרים שישמשו למבצע הגדול של הבאת שמחת פורים להמוני בית ישראל. בתי חב"ד מזמינים מארזים מרהיבים של משלוחי מנות ומבחר אבזרים שיביאו את שמחת החג להמוני בית ישראל. בתי חב"ד מזמינים את הציבור להשתתף בעלות המבצע ולהיות שותפים במימונו.

  שלחן שבת

אש מותרת ואש אסורה

פרשתנו נפתחת במילים: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". נאמר על כך במדרש (ילקוט שמעוני ויקהל) שמשה תיקן לעם ישראל "להקהיל קהילות בכל שבת ושבת... ולהורות לישראל דברי תורה".

נאמר בשם האריז"ל (טעמי המצוות לרבי חיים ויטאל, ואתחנן) שהלימוד המרכזי בשבת צריך להיות פנימיות התורה. בששת ימות החול הלימוד העיקרי הוא בחלק הנגלה של התורה, ואילו לימוד פנימיות התורה נעשה בחלק קטן יותר של הזמן; ואולם בשבת הסדר מתהפך – עיקר הלימוד הוא בפנימיות התורה, וללימוד הנגלה מייחדים פחות זמן.

בשבת מתעלים

על יום השבת נאמר בפרשתנו "קֹדֶשׁ הִיא". בספר הזוהר (חלק ג צד,ב) מוסבר, שהמושג 'קֹדֶשׁ' מבטא את עצם הקדושה (בשונה מדבר 'קדוש' שהקדושה היא כמו דבר נוסף על עצם מציאותו). זו מהותה של השבת, שבעצם מהותה היא קודש והיא מרוממת מהעולם.

לכן עיקר הלימוד בשבת הוא בתורת החסידות, שאף היא אינה עוסקת בחיים הגשמיים, אלא בעניינים אלוקיים בלבד – הספירות העליונות, הנשמות וכדומה – וגם במקומות שבהם היא דנה בענייני העולם, הרי זה כפי שהעולם הוא בתורה, ושם אין מקום להעלם והסתר על האלוקות.

לצנן את החום

לפי זה יוסבר גם הציווי: "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת". המדרש מציין שיש כאן סייג: "במושבות אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר בבית המקדש". בבית המקדש הקריבו קרבנות גם בשבת, ולצורך זה היו מבעירים אש, אך בכל מקום אחר אסור להבעיר אש.

'אש' מסמלת חום ולהט. ביום השבת, שהוא יום קדוש, אין מקום ל'חום' ולהתלהבות 'בכל מושבותיכם' – בענייני העולם הגשמיים. על האדם לכבוש את להיטותו בעניינים הארציים ולהתייחס אליהם בקרירות ובאדישות. ואולם 'בבית המקדש' – בענייני קדושה – שם האש ראויה ואף רצויה גם בשבת.

השפעה על השבוע

וזה הרמז הטמון בסדר הפסוקים: תחילה "ויקהל משה" – "להקהיל קהילות בכל שבת ושבת", ללמוד את פנימיות התורה. על-ידי זה משיגים את ההמשך – "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת", שבשבת היהודי ישתחרר מהלהט וההתלהבות בענייני העולם הגשמיים.

על השבת נאמר בזוהר (סג,ב) "מיניה מתברכין כולהו יומין" – ממנה מתברכים כל ימות השבוע. מי שישקיע את עצמו בשבת בלימוד פנימיות התורה, הלימוד ילווה אותו בימות השבוע, יפחית את המשיכה לעניינים הגשמיים ויפעל שגם לימוד הנגלה ייעשה מתוך הרגשה שזו תורת ה'. לצד זה השפעת השבת תהיה גם בגשמיות כפשוטה – בברכות בבני, חיי ומזוני רוויחא.

(תורת מנחם, כרך יט, עמ' 108)

  מן המעיין

פרשת שקלים

תשובה מאהבה

"באחד באדר משמיעין על השקלים" (שקלים א,א). למה באדר? מפני שהוא זמן תשובה, כמו חודש אלול, כי גם א' בניסן הוא ראש השנה. אלא שבאלול התשובה היא מיראה, ובאדר זו תשובה מאהבה. בלב כל איש מישראל מתעוררים אז רצון ונדיבות, וזה עניין השקלים, לעורר נדיבות לב ורצון טוב בבני ישראל.

(שפת אמת)

ימין ושמאל

"משמיעין על השקלים ועל הכלאיים" (שקלים א,א). שמאל דוחה וימין מקרבת. באותה שעה שמשמיעים על השקלים, להדגיש שכל אחד ואחד אינו אלא 'מחצית', הזקוק להשלמה, משמיעים על הכלאיים, שלא לערבב מין בשאינו מינו.

(ילקוט הדרוש)

מי צריך כופר נפש

"כי תישא את ראש בני ישראל" (שמות ל,יב). התרומה הזאת באה לכפר על מעשה העגל, ואמרו חז"ל שהנשים לא השתתפו בחטא העגל. לכן ציווה ה' יתברך לתת מחצית השקל, היינו שכל איש ייתן בעבור עצמו בלבד, כי זוגתו, שהיא 'החצי השני', לא חטאה ולא נפגמה. הוא לבדו צריך כופר נפש ולא היא.

(אלשיך)

מצווה הזקוקה להשלמה

מחצית רומזת שהמצווה זקוקה להשלמה. אם האדם נתן פעם אחת צדקה, לא קיים בכך אלא מקצת המצווה, כי כל נתינה היא מחצית בלבד.

(חתם סופר)

מטבע של אש

שלושה דברים שמע משה מן הקב"ה והרתיע לאחוריו. כיוון שאמר לו "ונתנו איש כופר נפשו", אמר משה: מי יוכל ליתן כופר נפשו? נטל הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כיסא הכבוד והראה לו למשה: זה ייתנו, כזה ייתנו.

(מדרש רבה)

חיבור הניגודים

'אש' ו'מטבע' מסמלים תכונות מנוגדות. אש טבעה לעלות למעלה, והיא מסמלת את הצימאון לאלוקות. מטבע מסמל את העולם החומרי ואת עבודת ה' בדברים הגשמיים, מתוך קבלת עול. 'מטבע של אש' מסמל אפוא חיבור של השניים – להחדיר חיות והתלהבות בתוך הדברים שאדם עושה מתוך קבלת עול בלבד.

(הרבי מליובאוויטש)

עשרה כנגד היצר

נאמר (ברכות סא) "מאי דכתיב ו'ייצר ה' אלוקים את האדם', בשני יו"דין, שני יצרים ברא הקב"ה, אחד יצר טוב ואחד יצר רע". הרי שכל 'יו"ד' קשור לאחד היצרים. לכן דיי במחצית השקל, שמשקלו עשר גרה, לכפר על החטא הבא מיצר הרע.

(אור התורה)

  אמרת השבוע

חשק מיותר

רבי שלמה הכוהן רבינוביץ', בעל 'תפארת שלמה', האדמו"ר הראשון מרדומסק, ראה פעם אחת למדן שישב בלילה בבית המדרש ולמד בעיון וברציפות שלושה דפי גמרא עם המפרשים. הלמדן הזה היה שקדן ועמל על התורה, וגם היה עובד ה', אבל בטבעו היה אוהב ממון.

אמר לו הרבי בלשון הפסוק: "וָוֵי הָעַמּוּדִים – למדת ו' עמודים של גמרא בשקידה והתמדה, ובכל-זאת וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף?! – עדיין יש לך חשק ותאווה לכסף?"...

  גאולהפדיה

מתי יבוא? בידינו הדבר

אֲחִישֶׁנָּה. הנביא ישעיה אומר על הגאולה שתי מילים באותו פסוק הסותרות לכאורה זו את זו: "אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" (ישעיה ס,כב). הגמרא (סנהדרין צח,א) עומדת על הסתירה: 'בְּעִתָּהּ' משמעותה שהגאולה תבוא בזמנה הקבוע לה מראש, ואילו המשמעות של 'אֲחִישֶׁנָּה' היא שהקב"ה יחיש ויזרז אותה ויביא אותה קודם הזמן.

הגמרא משיבה: "זכו – אחישנה, לא זכו – בעיתה". כלומר, נרמזו כאן שתי האפשרויות של מועד הגאולה. אם נזכה – יתרחש 'אחישנה', והגאולה תבוא קודם הזמן הסופי שלה, ואם לא נזכה – תבוא 'בְּעִתָּהּ', בזמן הקבוע לה מראש.

כלומר, לגאולה יש מועד קבוע מראש ('בְּעִתָּהּ'), וגם אם לא יהיו היהודים ראויים לכך, הגאולה תבוא במועד ההוא; ואולם אם יזכו במעשיהם, יתקיים 'אֲחִישֶׁנָּה' – הקב"ה יחיש את הגאולה ויביאה הרבה לפני המועד הנקוב.

זֵרוּז. יסוד בסיסי באמונת הגאולה הוא ההכרה, שכל אחד ואחד יכול לזרזה. איננו יכולים להסתפק באמונה במשיח ובציפייה לבואו, אלא מחובתנו לעשות פעולות של תורה ומצוות המזרזות את בואו. זה אחד ההסברים לכך שהקב"ה לא גילה לנו את זמן הגאולה, כדי שלא נרגיש שהעניין כבר סגור וחתום, אלא שכל אחד ואחד ישתדל לפעול ולעשות כדי לקרב את הגאולה.

חז"ל ציינו כמה וכמה דברים שיש בהם סגולה מיוחדת לקירוב הגאולה. הבולטת ביניהם היא הצדקה, שעליה נאמר (בבא בתרא י,א): "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה". בתנא דבי אליהו (זוטא, פרק א,י) נאמר: "גדולה צדקה, שהיא ממהרת יום בן-דוד וימות גאולתנו". בהמשך (א,טז) מובא על כך הפסוק (ישעיה נו,א): "שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה, כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת". היינו שעל-ידי הצדקה פועלים שיהיה "קרובה ישועתי לבוא".

גם התשובה בכוחה להביא את הגאולה בשעתא חדא, כדברי הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ז, הלכה ה): "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומייד הן נגאלין". ומסופר בזוהר (מדרש הנעלם, חלק א, קלט,ב) שרבי אלעזר בן-ערך ישב פעם אחת בצער רב. שאלוהו לסיבת צערו, והשיב שהוא רואה כי הגאולה תהיה באלף השישי והגלות תימשך הרבה, ועל כך הוא מצטער, שכן מי יזכה לאריכות ימים כזאת. אחר-כך חזר ואמר: "בתשובה יתקדם כולא" [=על-ידי התשובה יוקדם הכול].

כמו-כן עצם הציפייה לגאולה היא מהדברים העיקריים המזרזים את הגאולה ושבזכותה תבוא הגאולה מהר יותר, כמאמר חז"ל (ילקוט שמעוני, איכה, רמז תתקצז): "אמר יצחק לפני הקב"ה: ריבונו-של-עולם, שמא אין חזרה לבנים?!". השיבו הקב"ה: "אל תאמר כן. יש דור שהוא מצפה למלכותי – מייד הם נגאלים, שנאמר וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם ה', וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (ירמיה לא,טז).

חשיבות הציפייה לגאולה היא גם בפשטות, שכן אם איננו מצפים חס ושלום לגאולה, כאילו אנו מצהירים שהמצב הנוכחי טוב לנו. לכן הציפייה לגאולה מזרזת ומחישה את בואה, כי כשהקב"ה רואה שבניו מצפים לישועה, הוא נענה לבקשתם ומזרז את בואה.

  מעשה שהיה

נמצאה הסיבה

"זמן רב אני תוהה מדוע נגזר עליי מן השמיים לשבת בכלא. עד שנזכרתי באירוע שבו שוטר פצע יהודי שבא לקבל את פניי"

"איי!", נשמעה זעקת כאב מתוך ההמון שבא לקבל את פני הרבי. השוטר שהופקד לשמור על הסדר לא התאזר ברחמנות מרובה, והצליף בשוט שבידו על זרועו של אחד היהודים הנדחפים.

הדבר אירע בעיר יאסי שברוסיה (רומניה כיום). באותם ימים פקדה את העיר מגיפה קשה. הנפגעים היו תינוקות רכים, ורבים מהם הלכו לעולמם.

התושבים התכנסו לאסיפה דחופה. רבני העיר ניסו לשער מהי הפרצה הרוחנית שבעקבותיה באה עליהם המגיפה, וכיצד אפשר לבטל את הגזירה. לאחר דיון ממושך הוסכם על כולם כי יש לשים קץ לריבוי המחלוקות שבין הקהילות השונות.

הוחלט למנות משלחת מכובדת שתיסע אל רבי אברהם-דוד וואהרמן, האדמו"ר מבוטשאטש, ותבקש ממנו שיואיל לבוא ליאסי לכמה ימים, וינסה להשכין שלום בעיר ולעורר רחמי שמיים שהמגיפה תיעצר. כשנכנסו אליו חברי המשלחת והציגו את בקשתם, נענה הרבי בחפץ לב.

"בואו של האדמו"ר לעירנו ודאי יביא לו כבוד גדול", אמר אחד השליחים, עם צאתם מחדרו של הצדיק. "במהלך ביקורו בעיר ודאי יאסוף הרבי סכום נכבד מהתושבים", סיים לפטפט בטיפשות.

"חזרו לחדרי!", נשמע קולו של הרבי. חברי המשלחת חזרו ונכנסו אליו, והוא הבהיר להם: "אם הנסיעה לעירכם תביא לי כבוד וממון – הנני מוותר עליה בלב שלם. אינני רוצה להינזק מכך". חברי המשלחת נאלמו דום. בושה כיסתה את פניהם.

"לכו אל רבי ישראל מרוז'ין", יעץ להם הצדיק. "הוא חסין מפני הנזקים של כסף וכבוד. סמוך ובטוח אני כי ייענה לבקשתכם לבוא לעירכם". חברי המשלחת קיבלו את העצה בשמחה, ופנו אל משכנו של האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מרוז'ין. הוא שמע את בקשתם ונענה לה.

הדבר אירע בשנת תקצ"ד (1834). השמועה על בואו של הצדיק מרוז'ין עוררה התרגשות בכל רחבי יאסי. ביום הביקור נהרו המוני יהודים לקראתו, בציפייה לראות את פניו.

פרנסי הקהילה נערכו לכך מראש, ודאגו כי המשטרה תפקח על הסדר. השוטרים עמדו בפתח בית הכנסת וניסו למנוע צפיפות מסוכנת. אחד השוטרים ראה יהודי המנסה לעבור את גדר הביטחון, הניף את שוטו והצליף עליו. ההצלפה פגעה בידו של היהודי ופצעה אותה.

כאשר שמע על כך האדמו"ר מרוז'ין, התעצב מאוד. ליבו כאב על שבגללו הוכה יהודי וסבל כאב.

במשך ימי שהייתו ביאסי פעל הרבי להשכין שלום בין הצדדים, ואכן הצליח בכך והמגיפה נעצרה. כאשר הכול בא על מקומו בשלום, שב הרבי לביתו.

כעבור כמה שנים נרקמה עלילה נגד הצדיק מרוז'ין. יריביו הלשינו עליו כי הוא זומם להמליך את עצמו למלך. באביב תקצ"ח (1838) נעצר ושהה בכלא עשרים ושניים חודשים.

זמן רב לא אִפשרו השלטונות למשפחתו או למי מחסידיו לבקרו. אחד החסידים, ר' יחזקאל מזוואניץ, היה סוחר גדול ועמד בקשרים הדוקים עם ראשי השלטון. לאחר מאמצים רבים הצליח לקבל היתר לבקר את הרבי למשך רבע שעה.

פני הצדיק הוארו ברגע שראה את החסיד. "ר' יחזקאל", פנה אליו הרבי בחביבות. "זה זמן רב אני תוהה מדוע נגזר עליי מן השמיים לשבת בכלא. התעמקתי בשאלה זו רבות. פשפשתי היטב במעשיי ולא מצאתי חטא שבגינו עליי להיענש במאסר.

"עד שנזכרתי באירוע שקרה ביאסי, כאשר שוטר פצע את ידו של יהודי שבא לקבל את פניי. מאחר שאני הייתי הגורם להתקהלות, הרי שגרמתי כי יהודי יצטער".

הצדיק הוציא מכיסו מפתח ומסר אותו לר' יחזקאל. "סע לביתי ומסור את המפתח לבני משפחתי. הורה להם לפתוח את המגירה שבצד השולחן שבחדרי, ולהוציא משם שקיק שבתוכו כמה מטבעות זהב שערכם רב. את המטבעות קיבלתי בביקורי ביאסי, ומאז הם שמורים בחדרי.

"אמור לבני ביתי כי יבחרו שני חסידים שייסעו לעיר יאסי וינסו לאתר את היהודי שנפצע בעת ביקורי במקום. זכורני ששמו היה וולוול החוכר, ושהחזיק בית מזיגה. הנני מבקש למסור לו את הכסף, ולבקשו בשמי כי ימחל על הצער שגרמתי לו אז".

ר' יחזקאל שמח על הזכות שנפלה בחלקו, להיות שליח נאמן להסרת הסיבה הרוחנית שגרמה למעצרו של רבו. הוא מסר את השליחות לבני הבית, ואלה בחרו מייד שניים מגדולי החסידים והללו יצאו ליאסי. לאחר בירורים גילו כי וולוול החוכר כבר הלך לעולמו, ואולם רעייתו עדיין חיה.

בקושי רב נזכרה האישה בתקרית ההיא. היא הבהירה לחסידים כי בעלה מעולם לא ייחס לזה חשיבות, וגם הפצע הגליד במהירות.

ואולם החסידים הפצירו בה שתקבל את הפיצוי ששלח לה רבם. הם אספו מניין יהודים והלכו לקברו של הבעל, ושם ביקשו ממנו מחילה בשם הצדיק.

החסידים חזרו לבתיהם מאושרים על הזכות שנפלה בחלקם למלא את שליחות רבם. ואכן, כעבור זמן קצר הצליח רבי ישראל מרוז'ין להימלט מכלאו, לצאת מרוסיה ולעבור לעיר סדיגורה שהייתה בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית.


ציון רבי ישראל מרוזין - באהלי צדיקים

(על-פי 'נר ישראל')

  חיים יהודיים

בדרכי הבן – לשמח חולים

הרגע הזה היה משמעותי ביותר בחייו של שוקי בריף. בבוקר שבו קם מה'שבעה' על בנו, בנימין-אשר (בני) ז"ל, נסע לבית העלמין, לעלות על קברו הטרי. לאחר מכן, במקום לחזור לביתו, החליט לנסוע למרכז הרפואי שיבא, שבו היה בנו מאושפז בתקופת המחלה.

"עצרתי בחניה", מתאר שוקי, "ונשארתי ברכב. ישבתי כך כשעה ובכיתי בלי הפסקה. הדמעות זלגו בלי הפוגה. ואז אמרתי לעצמי: העלה חיוך על הפנים והיכנס למחלקה, להמשיך בדרכו של בֶּני, שנהג לשמח את החולים בדרכו המיוחדת והמאירה. אם לא תעשה את זה עכשיו – הוספתי לומר לעצמי – לא תעשה זאת לעולם. נכנסתי פנימה, והצוות נדהם לראות אותי. אמרתי להם: הבן שלי עמד בסבל ובטיפולים הקשים בזכות השמחה, האמונה והכוח. זה גם המתכון שלי להחזיק מעמד אחרי השבר הגדול".

"בוא ניקח את הגיטרה"

השיחה עם בריף כולה שיעור באמונה, בתעצומות הנפש, בכוחה של השמחה ובעיקר בביטחון בבורא העולם. לפני שש שנים נתגלתה המחלה הממארת אצל בנו, אז תלמיד ישיבת מיר ברכפלד, בן שמונה-עשרה וחצי. בתחילה העריכו הרופאים כי לא ישרוד יותר מכמה חודשים, והוא החזיק מעמד שלוש שנים. "בשנה הראשונה עבר טיפולים קשים", מספר האב. "צוות של 'רחשי לב' היה בא ומשמח את החולים. בני היה רואה מה השמחה עושה לו ולחולים האחרים, ואמר לי: אבא, בוא ניקח את הגיטרה ונשמח גם אנחנו את החולים".

בני ניגן ושוקי שר. "שימחנו שנינו את החולים במשך כל תקופת אשפוזו", מוסיף שוקי ומספר. "צריך בשביל זה תעצומות נפש בלתי-רגילות. בחור צעיר, חולה, שמתמודד עם כאבים וסבל, רואה צורך לשמח חולים אחרים. בני אף פעם לא התלונן על כאבים, כשהיה ליד אנשים אחרים".

מיליונר של חסד

רגשות, דמעות געגועים ודמעות שמחה מתערבבים בשיחה עם שוקי. הוא מתרפק על השיחות הבלתי-נשכחות עם בנו. "כשהיו שואלים את בני מנין הכוח, גם להתמודד עם המחלה וגם לשמח אחרים, היה עונה: 'לשמח יהודים – זה מה שנותן לי כוח!'. כשהחולים היו רואים אותו, במצבו, מעודד ומשמח אותם, קיבלו ממנו המון עוצמות ועידוד".

שוקי עובד לפרנסתו בחברה לניתוב מרכזיות טלפון, אבל מוסיף לבוא חמש פעמים בשבוע לשמח את החולים. "אני רוצה להמשיך את דרכו של בני", הוא אומר. "פעם שאפתי להיות מיליונר בכסף, היום אני רוצה להיות מיליונר בחסד. נעשיתי כתובת של חולים רבים, ואני תמיד אומר להם: אתם עושים לי טובה כשאתם פונים אליי, ולא להפך. ככל שאוכל לסייע – אעשה זאת בשמחה".

תנו צ'אנס

איך מצליחים לשמח חולה המתפתל מכאבים ומצב רוחו שפוף? שוקי משיב: "לא פעם חולה אומר 'אין לי כוח' למוזיקה ולשמחה. אני מבקש לתת צ'אנס, וזה תמיד נגמר בכך שהחולה שר ומוחא כפיים וכולו מאושר. הרגעים המרגשים הללו שווים הכול. בני לימד אותי איך לעזור לכולם. כשנפטר, לפני שנתיים וחצי, לימד אותי איך לנחם את כולם".

שוקי מבקש להעביר מסר למי שמתמודדים עם מחלה: "אסור להתייאש. רבים מחלימים, בפרט ילדים. וככל שאדם יהיה שמח יותר, כך ייטיב את מצבו. אדם צריך להאמין שיתגבר ויבריא, בעזרת ה'. שיחפש מה מרים את מצב רוחו ומעודד אותו. מעניין אותך מוזיקה? תקשיב למוזיקה. מעניין אותך תחום אחר? תתמקד בזה. העיקר לחוש מעוּדד ומלא תקווה".

הוא מספר שאחרי פטירת בנו שאלה אותו רופאה, "איך נשארת מאמין?". "אמרתי לה: יש לי אבא בשמיים שאוהב אותי. אבא, גם כשהוא נותן מכה, היא באה מאהבה. ברגע שאתה יודע שיש לך אבא בשמיים שאוהב אותך – הכול אחרת. היוּ בשמחה, תמיד!".


בני (מימין) ושוקי (באמצע) משמחים חולים

  פינת ההלכה ומנהג

כנדבת ליבו

שאלה: אחרי העליות לתורה הגבאי נוקב סכום גם למי שלא ישלמו את תרומתם, ולדבריו זה נעשה כדי שלא לביישם. האם הדבר מותר?

תשובה: כאשר הגבאי אומר 'בעבור שייתן' ונוקב סכום, אם בסופו של דבר העולה לא יתרום, ייתכן שיש בזה משום "דובר שקרים לפני ה'" ועוד ליד ספר תורה! ברור שאין לזה מקום כלל, והנימוק 'שלא לבייש' אינו מצדיק השמעת התחייבות שקר.

הפתרון במצב כזה הוא שהגבאי יאמר כי העולה מתנדב 'מתנה' או 'כנדבת ליבו'. הגבאי ירשום לעצמו אחרי שבת שפלוני עלה לתורה בשבת פלונית, ולאחר זמן יבקש ממנו לתרום כפי נדבת ליבו. כך משאירים את העניין למצפונו של העולה, ולפעמים יש מזה תוצאות ממשיות.

יש מצבים שהגבאי מכריז על סכום מסוים בלי הסכמתו של העולה, ולעולה לא נעים לתקנו ולהקטין את הסכום. ייתכן שיש בזה חשש גזל, שהגבאי מתרים את העולה בלי שירצה בכך ולמעשה מאלץ אותו על-ידי הבושה לשלם זאת.

ראוי שהגבאי יאמר 'בעבור שייתן' או 'בעבור שיתרום' וכדומה ולא 'בעבור שנדר'. גם אם הגבאי אמר 'בעבור שנדר' יש דיון אם אכן יש בזה גדר של נדר (מכיוון שהעולה אמר רק את הסכום שמוכן לנדב ולא נקט ביטוי של נדר), או שיש בזה התחייבות הלכתית מסיבות אחרות.

הרבי מליובאוויטש כתב לאחד הגבאים: "גבאי ראשי תיבות: 'אנא בכוח גדולת ימינך'. זאת אומרת, מי שבהשגחת הבורא יתברך נבחר להיות גבאי בבית הכנסת, צריך שיהיה לו כוח בחסד (ימינך), ובלשון של בקשה (אנא), היינו שהשפעתו תהיה חזקה, אבל עם זה – שישתמש בה במידת החסד, לעשות את בית הכנסת [למאור], שיאיר ויחמם את כל הסביבה".

מקורות: צדקה ומשפט פ"ד הע' ג,יב, צב, וש"נ. אג"ק ח"ד עמ' קלח.

  רציתי לשאול

עם הרב סעדיה מעטוף, רב המושב ברקת

בעלי תורם סכומים גדולים לצדקה, שלא על דעתי. אני רוצה שיתאם איתי את התרומות שלו.

בעבר היה מקובל שהבעל הוא המפרנס העיקרי והוא ניהל את ענייניה הכלכליים של המשפחה. בעקבות זאת נקבעו הלכות בדבר הסכומים שגבאי צדקה רשאים לקבל מהאישה, בלי ידיעת בעלה.

ואולם בימינו שני בני הזוג נושאים בדרך כלל בעול פרנסת המשפחה, וגם ההתנהלות הכספית נעשית בשיתוף שניהם. לכן גם התרומות לצדקה צריכות להיות בהסכמת שני בני הזוג.

לאישה אומַר: עלייך לשמוח שזכית בבעל נדיב לב, שידו פתוחה לצורכי צדקה. אנו מאמינים שהצדקה פותחת את שערי השמיים לשפע וברכה, וכמו שאמרו חז"ל: "עַשֵׂר – כדי שתתעשר".

ולבעל אומַר: אכן, נתינת צדקה היא סגולה לעשירות, אבל יש עוד סגולה לעשירות, כמאמר הגמרא (בבא מציעא נט,א) "כבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו". שלום בית הוא כלי לשפע וברכה, ולכן חשוב שתדברו ביניכם ותגיעו להסכמות, כדי שהמצווה תיעשה בשמחה ומתוך שלום.

ההסכמה צריכה להיות לא רק על הסכומים, אלא גם על המטרות. פעמים הבעל נוטה לתרום לסוג מסוים של מטרות צדקה, בעוד האישה רוצה לעזור למטרות אחרות. גם בזה חשוב שיתדברו ביניהם.

כרב במושב אני מעורר רבות על חשיבות התרומה לצדקה, אך לפעמים אני נדרש להתערב ולהגביל נתינה בלתי-מבוקרת. היו מקרים שאנשים עזרו כל-כך לאחרים עד שעמדו על סף קריסה כלכלית, ועל כך נאמר "ומבשרך אל תתעלם". ואם נקבע ש"עניי עירך קודמים", ודאי שבני ביתך קודמים.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)