חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1828 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת בשלח, י"ב בשבט ה'תשפ"ב, (14/01/2022)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1828 - כל המדורים ברצף
שמרנות והתחדשות, כמו עץ
יש חדש
לקרוע את ים המחשבות
ראש השנה לאילנות
פירות בשפע
שן שום מארץ ישראל
צמיחת אילן הגאולה
יהודי איראן יוצאים לאור
ט"ו בשבט בשמיטה
רציתי לשאול

מס' 1828, ערב שבת-קודש פרשת בשלח, י"ב בשבט ה'תשפ"ב (14.01.2022)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

שמרנות והתחדשות, כמו עץ

יש הסבורים שהתחדשות משמעותה גדיעת העץ הקיים, שלילת העבר. עלינו להאמין בצמיחה המבוססת על הגזע והשורשים שעליהם גדלנו

ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, מעורר אותנו להתבונן בעץ וללמוד ממנו. אחד הדברים הבולטים באילן הוא השילוב בין שמרנות להתחדשות. בשונה מבעל-חיים שהיום הוא כאן ומחר במקום אחר, העץ נשאר באותו מקום, השורשים אותם שורשים והגזע אותו גזע. ועם זה יש בו התחדשות וצמיחה, ענפים חדשים, עלים רעננים, פירות טריים.

השילוב הזה הוא סודה של צמיחה אמיתית. יש הסבורים שהתחדשות משמעותה גדיעת העץ הקיים, שלילת העבר, ביטול כל מה שנעשה עד כה. בשם הקידמה הם מוחקים מורשת של דורות וסבורים שגילו את אמריקה.

סודו של שינוי אמיתי

לפני שנים, באחת מוועידות הקיבוץ הארצי, הִכה על חטא אחד מהוגי הדעות של התנועה: "הרסנו את העולם הישן מתוך רצון לבנות עולם חדש, אבל לא השכלנו להבין שמחורבות יש פרנסה רק לארכאולוגים". והוא צדק. גדיעת האילן אינה התקדמות ואינה התפתחות. קיצוץ הנטיעות הוא הרס וחורבן, לא פריחה וצמיחה.

היהדות מתפתחת וצומחת כמו עץ – תוך שמירה על השורשים והגזע עתיקי היומין. היא מגיבה על אתגרי השעה בגילוי חלקים בתורה הנחוצים במיוחד לעמידה באתגרים האלה. אל מול תחלואי העולם המודרני הצמיחה היהדות את תורת החסידות, שמפיחה רוח חיים בחיי היהודי מעניקה לנו כוחות להתמודדות העכשווית. זו צמיחה והתקדמות אמיתיות.

השילוב הזה הוא מורה דרך לכל אחד ואחת מאיתנו. לבנות נדבך על נדבך, להוסיף עוד החלטה טובה ומעשה טוב. לא לחשוב ששינוי אמיתי בא על-ידי מהפכות והרס דווקא. להאמין בצמיחה המבוססת על הגזע והשורשים שעליהם גדלנו.


הגיליון הראשון כך התחלנו

גם אנחנו מתחדשים

גם גיליון זה של 'שיחת השבוע' מנסה לעשות עכשיו את השילוב הזה – להתחדש תוך שמירה על המתכונת הישנה והמוּכרת. במשך שנים רבות נמנענו משינויים דרמטיים, מתוך תחושה שציבור הקוראים הנאמן אוהב את המבנה הקיים, צמד הדפים המתומצת, עם המדורים הקבועים, שכל אחד ואחת מוצאים בהם את מה שמעניין אותם.

ואולם אחרי שלושים וחמש שנים של הופעה סדירה, מדי שבוע בשבוע, נראה לנו שהגיע בכל-זאת הזמן להתחדש. אנחנו מכפילים את מספר עמודיו של העלון, מוסיפים כפולת עמודים לילדים, מרווחים יותר כמה מדורים ועושים אותם נעימים יותר לקריאה, ומוסיפים מדור חדש, שישיב על שאלות בחיינו. כל זה לצד התחדשות עיצובית בסגנון עכשווי יותר.

ועדיין העלון שומר על מתכונתו המוּכרת. אנחנו מקווים כי הקוראים הנאמנים יתרגלו מהר לשינויים האלה, ויוסיפו לחטוף, כדרכם, את גיליונות 'שיחות השבוע', ולהעשיר בהם את שולחן השבת בביתם.

חידוש נוסף הוא בתחום ההפצה – מעכשיו ניתנת אפשרות לכל קהילה, בית כנסת, יישוב וכדומה להזמין (בתשלום עלות) את הגיליונות ישירות אליהם, וכך יקבלו את הכמות הדרושה להם בסדירות ובקביעות.

נשמח לקבל את תגובותיכם, הערותיכם והארותיכם, ונשתדל כתמיד להכין בעבורכם גיליון שבועי עשיר תוכן, מושקע ומגוּון, בעזרת ה' יתברך.


הגיליון ה-500 וכך התחדשנו

  יש חדש

חינוך שיסב לכם נחת

רשת חינוך חב"ד, אהלי יוסף-יצחק ליובאוויטש, פותחת השבוע את הרישום לשנת הלימודים הבאה. מוסדות הרשת המגוּונים מיועדים לכלל האוכלוסיות בישראל, ובהם התלמידים/ות נהנים מחינוך איכותי של ערכים בין אדם למקום ובין אדם לחברו, לצד מקצועיות לימודית בלתי-מתפשרת. מהרו להירשם. חפשו את המוסד הרלוונטי בעבורכם: גן חב"ד, בית חינוך חב"ד, שלהבות חב"ד, תלמוד תורה חב"ד. פרטים באתר: רישום-כללי/reshetch.org.

מאבק הרבנים

הרבנים הראשיים לישראל, ומאחוריהם כלל רבני ישראל בארץ, יוצאים למאבק ברפורמות שמנסה לחולל המשרד לענייני דת בתחומי הכשרות והגיור. לדברי הרבנים, הרפורמות האלה יגרמו אנדרלמוסיה בתחומים מרכזיים אלה בחיי היהדות, ויגרמו לכך שלא יהיה אפשר לסמוך על תעודת כשרות או גיור של מוסדות המדינה. רבני העולם מגבים את מאבק הרבנים.

נס בשיבא

רגע מרגש היה ביום חמישי שעבר במרכז הרפואי שיבא, כאשר הרבנים מנחם קוטנר ומשה גרונברג, ממטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור, ביקרו את איציק סעידיאן, שנפגע אנושות לפני כמה חודשים. להפתעתם ביקש איציק להניח תפילין וקרא 'שמע ישראל' בהתרגשות.

  שלחן שבת

לקרוע את ים המחשבות

קריעת ים סוף, שעליה מספרת פרשתנו, צריכה להתקיים גם בעבודת האדם. הוא נדרש 'לקרוע' את ים המחשבות שטורדות את מנוחתו. אמנם נאמר (שיר השירים ח,ז) "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ", היינו שהמחשבות המטרידות ('מים רבים') לא ינצחו את האהבה החבויה בכל נפש מישראל, אבל עדיין בכוחן להסיח את דעתו של האדם ולטרוד את מנוחתו.

המחשבות נמשלות לים. כשם שהים מכסה ומסתיר את מה שבתוכו, כך המחשבות כמוסות בנפשו של האדם. פעמים האדם מתבייש לגלות את מחשבותיו, וכך הן נשארות חבויות ונסתרות, כמו היצורים שבמעמקי הים.

הים חוסם

בתוך-תוכו האדם יודע שטרדותיו הן דאגות שווא. הלוא הוא יהודי מאמין, וברור לו שהקב"ה זן ומפרנס לכול, וימציא גם לו את פרנסתו. הוא יודע שעליו לסמוך על ה' יתברך ולבטוח בו. אך 'ים המחשבות' עדיין מציף אותו.

לכן ראשית העבודה היא 'לקרוע את הים'. ים סוף המקורי חסם את הדרך לארץ ישראל, שהיא "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה", וההשגחה העליונה ניכרת בה בבירור. גם בנפשו של כל יהודי יש 'ארץ ישראל', שהיא הרצון הטבעי והפנימי למלא את רצון הקב"ה. 'ארץ' – כדברי חז"ל (בראשית רבה ה,ח): "למה נקרא שמה 'ארץ'? שרצתה לעשות רצון קונה"; ו'ישראל' – על שם "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". אבל הנקודה הפנימית הזאת חסומה על-ידי 'ים' המחשבות.

הטוב מכריע

קודם כול צריך שהקב"ה יסיר מהיהודי את הדאגות הממשיות בענייני פרנסה ובריאות וכדומה. אמנם גם אחרי שהדאגות האלה יורדות ממנו, עדיין הוא גורם לעצמו דאגות וטרדות מעניינים שאין בהם ממש; אבל יש כלל "אחרי רבים להטות", וכאשר לא יהיו דאגות ברוב הדברים שיש בהם ממש, גם המיעוט שאין בו ממש – יתבטל.

ידיעת דבר זה מעניקה כוח להתגבר על כל הקשיים ולהילחם עם היצר, מתוך ידיעה שהחלק הטוב הוא הרוב, ולכן ביכולתו לגבור על הרע, שהוא המיעוט.

נשמות בגלגול

מובא בכתבי האריז"ל שרוב הנשמות שבדורנו אינן נשמות חדשות, אלא נשמות שבאות שוב בגלגול. מכיוון שכך, יש לכל אחד ואחת הטוב שעשו בגלגולים הקודמים. הרע שהיה בעבר מתבטל, מכיוון שמציאותו חולפת, ואילו הטוב נצחי ומצטבר והולך, והוא קיים בנשמתו של כל יהודי.

יהודי צריך לדעת שהטוב שבו קיים ונצחי, גם אם אינו מרגיש זאת, ולעומתו, הרע חולף ומתפוגג ואין לו מציאות אמיתית. לכן דורנו דווקא, שנהנה מהזכויות המצטברות של כל הדורות שקדמו לו, יזכה לבואה של הגאולה האמיתית והשלמה במהרה בימינו.

(תורת מנחם, כרך כב, עמ' 249)

  מן המעיין

ראש השנה לאילנות

קץ מגולה

"אמר רבי אבא, אין לך קץ מגולה מזה" (סנהדרין צח). כל זמן שאין ישראל על אדמתם, אין הארץ נותנת פירותיה כדרכה; אבל כשתחזור ליתן פירותיה, זה 'קץ מגולה', שקרב לבוא זמן גאולה שישראל יחזרו לאדמתם.

(מהרש"א)

שבעה יחד

שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל אינם גדלים כולם יחד בשום מדינה, כי במדינה שגדל מין אחד, לא גדל מין חברו. רק בארץ ישראל גדלים כולם.

(רבי פינחס מקוריץ)

הענווה כקליפת העץ

ידוע מספרי חכמי הטבע, שהאילן אם יחסר מקליפתו אינו עושה פירות לעולם. כך אם תחסר לאדם מידת הענווה, אין לו עיקר ולא שורש ופרי, ונוח לו שלא נברא.

(רבנו בחיי)

לא אילן סרק

אדמו"ר הזקן אמר לאברך אחד, למדן מופלג, שנכנס ל'יחידות' בפעם הראשונה: "כי האדם עץ השדה". אילן, כשאינו עושה פירות, נעשה אילן סרק. אפשר להיות בקי בש"ס וחס ושלום להיות אילן סרק. צריכים לעשות פירות. מה התועלת בתורתך ועבודתך, אם לא הארת אור,  להכניס אור בעוד יהודי?

האדם כעץ השדה

וכי אדם עץ שדה הוא? אלא משום דכתיב "כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות", וכתיב "אותו תשחית וכרתָּ". הא כיצד? אם תלמיד-חכם הגון הוא – ממנו תאכל, ואותו לא תכרות (למוד הימנו – רש"י), ואם לאו – "אותו תשחית וכרת" (סור מעליו – רש"י).

(תענית ז)

חובה לעשות פירות

לכן האדם נמשל לעץ השדה, כי כשם שהעץ עושה פירות, כן השכל חייב לעשות 'פירות': הוא חייב להשפיע על המידות ולעוררן לאהבת ה' ויראתו, ושרגשות אלה יתבטאו בקיום המצוות הנקראות "פֵּירֵי" (סוטה מו).

(הרבי מליובאוויטש)

תפילה על האילן המיוחד

"באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי, בית הילל אומרים: בחמישה-עשר בו" (משנה ראש השנה א,א). למה לא נאמר ראש השנה לאילנות, בלשון רבים, כמו בשאר הדברים – לשמיטין, ליובלות ולירקות? יש בזה רמז למה שקיבלנו מרבותינו, שיש להתפלל בט"ו בשבט לה' יתברך שיזמין לנו לסוכות אתרוג כשר, יפה ומהודר. זהו 'לאילן' – האילן המיוחד הנחוץ לקיום המצווה לקחת "פרי עץ הדר".

(בני יששכר)

דרש ופשט

בעל חידושי הרי"ם נקלע בט"ו בשבט לקוצק. כיבדהו הרבי מקוצק לומר מעניינא דיומא. פתח הרי"ם בסוגיה של ראש השנה לאילנות בחריפות ובקיאות עצומה. כשסיים, פנה אליו הרבי מקוצק ואמר: דרשה זאת מקומה בחוץ לארץ בלבד, ולא בארץ ישראל. כי בארץ ישראל זה ראש השנה לאילנות לא על-פי דרש, אלא פשוטו כמשמעו. שם, בארץ ישראל, אין ראש השנה אומר דורשני, אלא עשֵׂני.

  אמרת השבוע

פירות בשפע

חסידים רבים באו לבית מדרשו של רבי יצחק-אייזיק מזידיצ'וב לט"ו בשבט. הצדיק נהג לחלק פירות לכל המסובים, וכל אחד ואחד ראה זכות לעצמו לקבל פרי.

באותה שנה האורחים היו רבים כל-כך שאף-על-פי שהכינו על השולחן פירות רבים, הם לא הספיקו לכל הקהל.

קם רבי יצחק-אייזיק והכריז: "פירות אתם מבקשים? אומר לכם איפה הם מצויים – 'אלו  דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה... ותלמוד תורה כנגד כולם'. צאו ועסקו בתורה ותמצאו בלי דוחק ובלא טורח פירות למכביר, חוץ מהקרן הקיימת והשמורה לכם לעולם הבא".

  מעשה שהיה

שן שום מארץ ישראל

שליח העלייה הבחין במתרחש ושאל את האחים אם הוא מפריע להם בנוכחותו. "חס וחלילה", התנצל יהודה, "פשוט לאחי היה רעיון מוזר, לבקש ממך פרי מארץ ישראל..."

יעקב אמרגי חזר בבוקר מתפילת שחרית ופניו חיוורות. "אנחנו בסכנה גדולה", אמר לאשתו. "עלינו לעזוב את מרוקו בהקדם האפשרי, שאם לא כן, עלולים לשלוח אותי לכלא לשנים רבות".

זה היה ביום ראשון, למחרת ט"ו בשבט תשכ"ג (1963), בקזבלנקה שבמרוקו. בשבת התארח בקהילה שליח עלייה, שבא לעודד את היהודים לעלות לארץ ישראל. הוא נשא דברים בבית הכנסת בשבחה של הארץ, וקרא ליהודים ללכת בעקבות אחיהם שכבר עלו ארצה.

יעקב היה יהודי ירא שמיים, אוהב תורה ובעל טוב לב. לפרנסתו עסק בבנייה, ואת ביתו פקדו דרך קבע אורחים ונזקקים. הוא רצה מכבר לעלות לארץ ישראל, ואולם אשתו חששה מהנסיעה.

היו כמה סיבות שעוררו חששות בליבה. ראשית, בני הזוג ציפו לילד, והמחשבה להיטלטל בדרכים במצב הזה הרתיעה אותה. גם השמועות על המצב הביטחוני בארץ עוררו בה דאגה.

אך הקושי העיקרי היה הצורך לעשות את העלייה בסודיות. אחרי שמרוקו קיבלה את עצמאותה (בשנת תשט"ז, 1956), אסרה על אזרחיה היהודים לעלות לארץ ישראל, והעלייה הוכרחה להתבצע בדרכים חשאיות.

משפחה שהחליטה לעלות לארץ לא גילתה את דבר נסיעתה. רק כאשר השכנים גילו שהמשפחה נעלמה, הבינו שהיא בדרכה לארץ.

העולים היו אורזים באמצע הלילה מעט חפצים, ויוצאים בשקט לעבר ספינה המפליגה לאירופה, ומשם לארץ ישראל. כך עלו לארץ כשלושים אלף יהודים.

העלייה החשאית גם גבתה מחיר דמים כבד. בכ"ג בטבת תשכ"א (1961) עשתה ספינת 'אגוז' את דרכה מחוף אל-חוסיימה לגיברלטר. היא עלתה על שרטון וטבעה עם 44 הנוסעים שעליה, מחציתם ילדים.

סופם הטראגי של העולים בספינת 'אגוז' הרתיע גם הוא את אשתו של יעקב, וזו ביקשה להמתין ועדיין לא לעלות לארץ.

כאשר הופיע שליח העלייה בבית הכנסת, הזמין אותו יעקב לבוא לביתו במוצאי השבת, למלווה מלכה לכבוד ט"ו בשבט. השליח נענה בשמחה.

משפחת אמרגי ערכה סעודה חגיגית. על השולחן הונחו פירות יבשים, ריבות ומיני מאפה שעליהם בירכו המסובים. היהלום שבכתר היה תפוח עץ עסיסי, נדיר בימי החורף. יעקב פרס אותו לעשרים פרוסות והגישם לבני המשפחה ולאורחים שהביא מבית הכנסת, ובהם שליח העלייה.

במהלך הסעודה עלה רעיון במוחו של יעקב. הוא פנה לאחיו יהודה, שכבר ידע לדבר מעט עברית, וביקש ממנו לשאול את האורח אם במקרה יש עימו פרי או ירק שגדל בארץ ישראל. "כמה נפלא יהיה אם נוכל לטעום בראש השנה לאילנות מפירותיה המתוקים של ארץ ישראל", אמר ליהודה.

יהודה סבר שבקשתו של אחיו מוזרה במקצת. הוא גער בו וסירב לשאול את השליח. הלה הבחין במתרחש, ושאל את האחים אם הוא מפריע להם בנוכחותו. "חס וחלילה", התנצל יהודה, "פשוט לאחי היה רעיון מוזר, לבקש ממך פרי מארץ ישראל...".

"אני מצטער, אך אין עימי שום פרי מפירות הארץ", השיב השליח. ופתאום אורו עיניו. "נזכרתי כי יש בתיקי שן שום מארץ ישראל. אני מחזיק אותה כסגולה להצלחה, אבל אשמח לחלוק אותה עימכם".

נהרת שמחה פשטה על פניו של יעקב. הוא לקח את שן השום בהתרגשות, פרס אותה לחתיכות קטנות, וטיגן אותן בשמן ארגן (שמן יקר, המיוצר מאגוזי ארגן הצומחים במרוקו).

לשולחן הוגש כיכר לחם טרי, והמסובים טבלו אותו בשמן המתובל בשום שצמח בארץ הקודש. השמחה הייתה גדולה. בסיום הסעודה הזמין יהודה את שליח העלייה ללון בביתו, שהיה מרווח מביתו של אחיו יעקב.

למחרת בבוקר ניגש אחד המתפללים בבית הכנסת אל יעקב, וגילה לו כי נודע לשלטונות על המסיבה שארגן בביתו עם שליח העלייה. יעקב הבין כי הוא נתון למעקב וכי ייתכן שייעצר בכל יום.

כשסיפר זאת לאשתו הגיעה גם היא למסקנה שעליהם לעלות לארץ בהקדם. הם הזמינו דרכונים, ולשכנים סיפרו שבכוונתם לנסוע לצרפת.

בסוף חודש אדר יצאה משפחת אמרגי ממרוקו. מקזבלנקה נסעו לגיברלטר, ומשם עשו מסע ארוך, מקצתו באוניית משא, לספרד. המסע היה קשה ומפרך. הם חלו במחלת ים, אך יעקב עודד את רעייתו וילדיו כי ארץ ישראל נקנית בייסורים.

מספרד נסעו למרסיי שבצרפת. שם שהו שבועיים במחנה עולים, כי הילד הקטן לא חש בטוב. אחר-כך המשיכו לנאפולי שבאיטליה, ומשם לארץ ישראל.

"בזכות שן שום עלינו לארץ ישראל", אומרת הגב' קלרה מחפודה מנתניה, בתו של יעקב. "זכיתי בשישה ילדים וארבעים נכדים ונינים, שמפוזרים בכל רחבי הארץ. אני תמיד אומרת לילדיי כי כשם שאנו מצוּוים לספר את סיפור יציאת מצרים, כך עלינו לספר לצאצאינו את סיפור יציאת מרוקו, למען הדורות הבאים".


יעקב אנרגי. בזכות סעודת ט"ו בשבט

  גאולהפדיה

צמיחת אילן הגאולה

שֹׁרֶשׁ, נֵצֶר, חֹטֶר. תהליך הופעתו של המלך המשיח מתואר בנבואת ישעיהו בדימויים הלקוחים מעולם האילנות: "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי, וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה" (ישעיה יא,א). המשיח נמשל לענף (חוטר) המתחיל לצמוח מהגזע הכרות של מלכות דוד בן ישי, ולנצר קטן המבצבץ ויוצא משורשי העץ. כך הרד"ק מפרש את הפסוק: "שהעץ הנכרת יחליף ויוציא יונקות מגזעו ומשורשיו... ולפי שישראל גלו מארצם כמה שנים ונפסקה מלכותם, כאילו נכרת העץ, אבל הגזע והשורשים נשארו... אמר הנביא, כי משורשי ישי ומגזעו יצא עוד חוטר, נצר, ויהיה עוד מלך על ישראל כבתחילה, ויותר ממה שהיה".

הנצר הזה עתיד לגדול, עד שיהיה כמו נס ודגל, שאחריו הולכים כל העמים, כמו שהנביא אומר בהמשך: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ, וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד" (שם יא,י). ומפרש מצודת דוד: "משיח היוצא משורש ישי, אשר יהיה עומד ביום ההוא, יום קיבוץ גליות, לנס עמים הוא לכל העמים, כמו נושא הנס... שכל אנשי החיל הולכים אחריו. כן ידרשו כל העובדי כוכבים אל המשיח, ואחריו ילכו לעשות מה שיצוום".

צֶמַח. אחד משמותיו של המלך המשיח הוא – 'צמח'. כך הנביא ירמיה אומר: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה', וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק, וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ" (ירמיה כג,ה). הרד"ק מפרש שהכוונה למלך המשיח: "צמח צדיק זהו המשיח, וקראו צמח, שיהיה צאתו בעולם כצאת צמח השדה". זה גם כינויו של המשיח בתפילת שמונה-עשרה: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". גם בתפילת ההושענות אנו אומרים "הנה איש צמח שמו". בתלמוד הירושלמי (ברכות פרק ב, הלכה ד) נאמר: "רבי יהושע בן-לוי אמר – צמח שמו". בהמשך מובאת דעה אחרת ולפיה "מנחם שמו". והגמרא אומרת שאין מחלוקת ביניהם, שכן "חושבני דהדין כחושבני דהדין [=החשבון הגימטריוני של שתי המילים 'צמח' ו'מנחם' זהה] – הוא צמח הוא מנחם".

תהליך הופעתו של המשיח מוגדר צמיחה, שכן הוא דומה לצמח שמתפתח תחילה בתוך האדמה ואינו נראה כלל, ואחר-כך מתחיל להתגלות ולצמוח כשתיל רך, עד שהוא גדל ועולה ומגיע למלוא גובהו ופארו. כך מסביר זאת הרבי מליובאוויטש: "השם 'צמח' ('צמח שמו'), מלשון צמיחה, מורה שישנו זמן שאינו בגלוי, וצריך לצמוח ולהתגלות" (תורת מנחם תשמ"ז, כרך א, עמ' 268). נתפלל אפוא שבמהרה נזכה לראות בצמיחתו של ה'צמח', עד להופעתו בכל הדרו, בגאולה האמיתית והשלמה.

  חיים יהודיים

יהודי איראן יוצאים לאור

"יש רבנים שמכהנים במדינות סוניות, ויש החיים במדינות שיעיות. בסך הכול המוסלמים משתדלים לכבד אותנו"

זה היה מחזה לא שגרתי. באולם אירועים בטורקיה, לפני כשבועיים, נראתה קבוצת רבנים, המכהנים בקהילות יהודיות במדינות האסלאם, רוקדים עם רבה של איראן, הרב יהודה גראמי. הרב גראמי חיבק ספר תורה חדש, עטוף בניילון, שנועד להעברה לאיראן.

במעגל הריקודים היה אפשר לראות את הרב יצחק חליבה, רבה של טורקיה, המדינה שאירחה את ועידת רבני מדינות האסלאם. הרבנים האלה משרתים קהילות יהודיות בארבע-עשרה מדינות וטריטוריות מוסלמיות, ממרוקו ועד איחוד האמירויות. על-פי ההערכות, במדינות הללו חיים יותר ממאה אלף יהודים.

הוסמך בארה"ב

בעשורים האחרונים אפף ערפל סמיך את החיים היהודיים באיראן. מפעם לפעם פורסם באחד מכלי התקשורת תיעוד של תפילה באחד מבתי הכנסת או מפעילות יהודית כזאת או אחרת, ואִפשר הצצה לחייהם של יהודי המדינה. אבל בעת האחרונה אנחנו עדים לדיווחים רבים על חיי היהדות באיראן, בניצוחו של הרב גראמי.

הוא נולד באיראן, למשפחה שומרת מצוות, בעלת שורשים עתיקים במדינה. בנעוריו יצא מאיראן ולמד בישיבת 'נר ישראל' בבולטימור שבארה"ב. לאחר שהוסמך לרבנות חזר לאיראן, נשא את זוגתו, והחל למסור שיעורי תורה ולטפל בחיי הדת – בתי הכנסת, בתי הדין, המקוואות ועוד. בעקבות זאת הכתירה אותו הקהילה היהודית לרבהּ, והמשטר האיראני הכיר בו כרב המדינה.


שיעור תורה באיראן

טקס 'חליצה' בשיראז

המפגש הראשון שלו עם עמיתיו, הרבנים המכהנים במדינות אסלאמיות, התרחש בשלהי חודש מרחשוון האחרון, במוזיאון יהודי בברוקלין. "יש לנו הרבה מן המשותף, ובעזרת השם נשתף פעולה", אמר לרבנים, במפגש שתיעד כותב השורות. "אנחנו מכירים את המורכבות של מדינות האסלאם. יש רבנים שמכהנים במדינות סוניות, ויש החיים במדינות שיעיות. זה קצת שונה, אבל בסך הכול המוסלמים משתדלים לכבד אותנו.

"במשך שנים, עד שנתמניתי, לא היה רב לקהילה", סיפר הרב גראמי באותו מפגש. "ברוך השם זכינו לסייעתא דשמיא, ואנחנו מובילים כיום את חיי הקהילה".

הרב גראמי שיתף את העולם בתיעוד עכשווי מהחיים היהודיים באיראן. שיעור לבחורי ישיבה בשיראז, טקס חליצה, מבחן על הלכות שחיטה בבית כנסת באיראן, תמונות יפהפיות של בית הכנסת עזיז ובית הכנסת יוסף אבאד בטהראן ועוד. הוא מספר כי בטהראן פועלים בתי ספר יהודיים לבנים ולבנות. צעירי הקהילה לומדים דיינות, כתיבת סת"ם ושחיטה. במדינה יש יותר משישים בתי כנסת פעילים, מסעדות כשרות בערים שיראז ואספהאן, ועוד מוסדות יהודיים.


ספר תורה חדש במסעו לאיראן
 

מעצר ושחרור

עידן הקורונה תרם גם הוא לחשיפת החיים היהודיים באיראן. בשל הקושי במפגשים פיזיים, העביר הרב גראמי חלק חשוב מפעילותו לערוצים דיגיטליים, שבאמצעותם תקשר עם בני הקהילה. מדי יום מסר שיעורי תורה בפרסית, ונשא דרשות חיזוק. לשיעורים האלה נחשפו רבים מיוצאי איראן בעולם כולו.

במפגש עם הרבנים שיתף הרב גראמי באפיזודות המתרחשות בארצו. למשל, יהודי הלך ברחוב ונשא עימו תשמיש מצווה. שוטר עצר אותו בחשד לפעילות אסורה. הרב גראמי מיהר להסביר שזה פריט דתי, המשמש לקיום מצווה, והאיש שוחרר מייד. מכינוס הרבנים בטורקיה נחת הרב גראמי בשדה התעופה בטהראן, חובק את ספר התורה, שאותו יכניס בימים הקרובים לאחד מבתי הכנסת במדינה, ברוב עם הדרת מלך.

:
בית הכנסת יוסף אבאד בטהראן

  פינת ההלכה ומנהג

ט"ו בשבט בשמיטה

שאלה: מה המשמעות ההלכתית של ט"ו בשבט בשנת השמיטה?

תשובה: בשש שנות עבודת השדה משמש ט"ו בשבט תאריך קובע ל'שנת המעשרות'. פירות העץ, שהגיעו לשליש גידולם מתאריך זה ואילך, שייכים לשנת המעשר החדשה ('מעשר שני' או 'מעשר עני', על-פי סדר השנים במחזור שש השנים).

ואולם פירות האילנות שצומחים השנה, בשנת השמיטה, חלה עליהם קדושת שביעית והם פטורים מתרומות וממעשרות. הסיבה היא, שחלה חובה להפקירם (או שהתורה הפקירה אותם בכל מקרה), והפקר פטור מתרומות וממעשרות; או מפני שהשנה השביעית בכלל איננה 'שנת מעשר'.

היום הקובע לעניין השמיטה אינו ט"ו בשבט אלא ראש השנה – א' בתשרי. הירקות שנקטפים מייד אחרי ראש השנה הם כבר גידולי שביעית, ואילו פירות האילן – אם חנטו לפני ראש השנה (ולדעות אחרות אם 'הביאו שליש', היינו שהפרי הגיע לשליש הבשלתו או לשליש ממשקלו או מנפחו הסופי) – עדיין הם שייכים לשנה השישית, חייבים במעשרות ואינם קדושים בקדושת שביעית.

עם זה, גם בשנת השמיטה ט"ו בשבט משמש תאריך משמעותי לעניין שנות 'ערלה'. למשל, מי שנטע עץ פרי בשנת תשע"ט (עד ט"ו באב), נחשבת לו תשע"ט שנה ראשונה ותשפ"ב שנה רביעית. לפי הרמב"ם והראב"ד, פרי שהגיע לשלב הגידול הנ"ל אחרי ראש-השנה תשפ"ב – איננו 'ערלה', האסורה בהנאה, אלא 'נטע רבעי', המותר באכילה לאחר פידיונו. לעומתם, הר"ן, הריטב"א והטור סבורים שרק הפירות שהגיעו לשלב זה מט"ו בשבט תשפ"ב יהיו מותרים.

מקורות: משנה ר"ה א,א. רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"ד ה"ט והי"ג. שו"ע יו"ד סי' שלא סעיף קכה. 'משפטי ארץ – שביעית' פט"ו ס"ב וס"ד, וש"נ. 'משפטי ארץ - ערלה' פ"ב ס"ו-ז.

  רציתי לשאול

הרב יהודה דונין, מנהל בית חב"ד אחוזה, חיפה

איך הופכים את סעודות השבת לחוויה רוחנית מרוממת, שבה שותפים גם הילדים?

אצלנו כל בני המשפחה מחכים כל השבוע לסעודת השבת. כל אחד ואחת מהילדים יודעים שיחכו להם הסלטים והמאכלים האהובים עליהם. ובעיקר – זה הזמן להיפגש כולם יחד, בלי הפרעות.

אבל נוסף לעצם האווירה הכללית הנעימה, זוגתי ואני דואגים להפוך את המפגש המשפחתי לחוויה רוחנית.

קודם כול, יש דברים שלעולם לא יעלו כנושא לשיחה בסעודת השבת. לא פוליטיקה, לא סיפורים 'צהובים' שצצו במהלך השבוע, ובוודאי לא דיבורים שיש בהם לשון הרע ורכילות.

הסוד הוא לבוא לסעודה מוכנים, ולשתף את כל בני הבית בתוכן הרוחני שלה. הבנו שהמתכונת שבה האבא בלבד אומר 'דבר תורה' בסעודת השבת פחות עובדת. לכן הנהגנו שכל אחד ואחת מבני הבית, ובכלל זה האורחים, אומרים או מספרים משהו במהלך הסעודה. זה יכול להיות רעיון לפרשת השבוע, סיפור שקראו או שמעו, וכל נושא רוחני-ערכי שהם רוצים לדבר עליו.

חשוב מאוד להקשיב לכל אחד ואחת, קטנים כגדולים, ולהחמיא להם.

מובן ששירי השבת וניגוניה הם חלק חשוב מהאווירה המיוחדת. גם פה אנו מניחים לבני הבית, ובעיקר לקטנים, לבחור את השיר שהם רוצים לשיר, וכך הם מצטרפים לשירה ולא מתחילים לפהק...

לסיום, ברוח מאמר חכמינו "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת", גם החוויה הרוחנית בשולחן השבת תלויה בהכנה מראש. כשכל אחד יודע שעליו לבוא לסעודה עם משהו שהוא יכול לומר או לספר, ואפילו אם זה חידון על פרשת השבוע וכדומה, תהיה כל המשפחה שותפה לחוויה ולציפייה לשבת הבאה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)