חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:10 זריחה: 6:44 ב' בחשון התשפ"ז, 13/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1827 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת בא, ה' בשבט ה'תשפ"ב, (07/01/2022)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1827 - כל המדורים ברצף
להצטרף לחזון הגדול
יש חדש
החובה לספר ב'יציאת מצרים'
קרבן פסח
שני טיפוסים
עסק טוב
דאגה אבהית
אדם כשליח
השליח שחווה את ימי הבראשית
כוהן לפדיון הבן

מס' 1827, ערב שבת-קודש פרשת בא, ה' בשבט ה'תשפ"ב (07.01.2022)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

להצטרף לחזון הגדול

בדור שלנו התחוללה מהפכה יהודית אדירה, שהיא קודם כול מהפכה חשיבתית. לא תיתכן סתירה אמיתית בין העולם ובין התורה

בימינו אין טבעי מלמצוא בית חב"ד בכל פינה על פני כדור הארץ. חנוכיות ענק בחנוכה בלב פריס, לונדון וניו-יורק – דבר מובן מאליו. חיי יהדות תוססים ברחבי העולם כולו – ברור. אך לפני שבעים-שמונים שנה זה לא היה ברור כלל. להפך, זה היה נראה בלתי-מציאותי לחלוטין.

זו מהפכה אדירה שהתחוללה בדורנו, והובלה על-ידי שני מהפכנים. הראשון הוא הרבי הקודם מליובאוויטש, הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון), שנסתלק בי' בשבט תש"י (1950), והשני הוא חתנו וממלא מקומו, הרבי מליובאוויטש.

שביל זהב ייחודי

אלה היו ימים קשים ליהדות. השואה האיומה גדעה שליש מעמנו. שמנה וסולתה של היהדות הנאמנה עלתה בלהבות. בברית-המועצות פעל השלטון הקומוניסטי לניתוק מיליוני יהודים משורשיהם. בעולם החופשי גברו מגמות הטמיעה וההתבוללות. בארץ התנהל מסע להפיכת יהודים מסורתיים ל'ישראלים', בניסיון ליצור 'יהודי חדש', שיהדותו אינה מושתתת על אמונה וזיקה למורשת ישראל, אלא על מרכיבים לאומיים.

יהודים שומרי תורה ומצוות הרגישו שהם בבחינת 'זן נכחד'. היהדות הדתית הייתה שרויה במגננה קשה. כל שאיפתה הייתה לשמור על בניה מפני הרוחות המטלטלות. המחשבה שיהדות אמיתית תוכל לפרוח באלסקה ובמלבורן הייתה פרועה לא פחות מן הרעיון להקים מושבה אנושית על הירח.

וכיום אנו עדים למהפכה היהודית האדירה. זו קודם כול מהפכה חשיבתית. הרבי לימד שלא תיתכן סתירה אמיתית בין העולם ובין התורה. הוא הדריך מדענים, אנשי עסקים, אמנים ומנהיגים יהודים, כיצד לעסוק בפעילותם המקצועית בלי לוותר על קוצו של יו"ד בענייני יהדות.

גישתו של הרבי יש בה שילוב מיוחד במינו של רכוּת ונוקשוּת, פתיחות וקביעת גבולות, אהבה ונחישות. זה שביל זהב שסלל בהקפדה רבה, כדי לאפשר לקרב יהודים ולהשתמש בכל האמצעים שהעולם המודרני מעמיד לרשותנו, ובה בעת לא לסטות כמלוא נימה מהוראות התורה ומערכי היהדות והחסידות.

בראייתו המיוחדת הצליח הרבי לגשר על פערים שנראו סותרים. הוא חולל את הבלתי-ייאמן – חסידים, יראי שמיים ובעלי הופעה חסידית מקורית, באים לכל קצווי תבל, אינם נדחים בידי אנשי המקום, ובתוך זמן קצר אף נעשים דמויות מפתח בהחייאת היהדות במקומות הנידחים ביותר.

קריאה לכל יהודי

מורשתו הרוחנית הכבירה של הרבי נושאת בתוכה את התשובה האמיתית ללבטיו ולשאלותיו של היהודי בן ימינו. מתלמידי-חכמים ועד מחפשי דרך; מ'עמך' ועד אקדמאים. אין שאלה שאין הוא דן בה, וכדרכו – בעמקות בלתי-רגילה ובהיקף מרשים ביותר.

י' בשבט מפנה קריאה לכל יהודי להצטרף לחזונו הגדול של הרבי – לקשור את כל הנשמות האובדות של עם ישראל לאביהן שבשמיים; לקרב כל יהודי באהבה ובמאור פנים; לעורר את הניצוץ החבוי בלב כל יהודי; ולטפח בעוצמה את הציפייה הדרוכה לבואו הקרוב של משיח צדקנו, שיביא את הגאולה האמיתית והשלמה.


מהפכני הדור. הרבי הריי"צ ולצידו עומד חתנו הרבי מליובאוויטש

  יש חדש

מנהגי יום ההילולא

ביום רביעי, י' בשבט, יחול יום ההילולא של הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש, שנסתלק בשנת תש"י (1950). זה גם יום התחלת נשיאותו של חתנו, הרבי מליובאוויטש. נהוג לעלות בשבת זו לתורה, וכדי לאפשר לכל הקהל לעלות, עושים מנייני קריאה נוספים. ביום שלישי לפנות ערב מדליקים נר נשמה. בבוקר יום ההילולא נותנים צדקה קודם התפילה, ואחריה כותבים 'פדיון נפש', מכניסים אותו לאחד מספריו של הרבי ומשגרים לציון הקדוש (דוא"ל: [email protected]. פקס': 0017187234444). בתי חב"ד ברחבי הארץ מארגנים אירועים והתוועדויות.

תרומה ל'רשת'

הרבי מליובאוויטש קרא לתת ביום ההילולא י' בשבט צדקה למוסדות הרבי הריי"צ. תרומה לרשת החינוך 'אהלי יוסף יצחק', הנושאת את שמו של בעל יום ההילולא: charidy.com/reshet.

'770' בכפר חב"ד

בית '770' בכפר חב"ד, שבדוגמת בית מדרשו של הרבי – מזמין את הציבור להתפלל בי' בשבט במקום ולשגר את הבקשות וה'פדיונות' לציוּן הקדוש. לתיאום קבוצות: טל' 0548113770.

  שלחן שבת

החובה לספר ב'יציאת מצרים'

בפרשתנו התורה מצווה: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". על בסיס הציווי הזה נכתב בהגדה של פסח: "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח". שואלים מפרשי ההגדה: הלוא כבר נמנו החייבים בסיפור יציאת מצרים – "אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים" – ומה פשר התוספת "וכל המרבה... הרי זה משובח"?

אלא שבתוספת זו ההגדה מבקשת לרבות גם את מי שלא היו משועבדים לעבודת הפרך במצרים, ולקבוע שגם עליהם מוטלת החובה לספר ביציאת מצרים. מי הם אלה שעול השעבוד לא חל עליהם? – הכוהנים והלוויים (כפי שחז"ל מתארים שבני לוי היו פטורים משעבוד מצרים) ובני הגרים.

למה הם דווקא

לכן בהמשך לכך מובא בהגדה הסיפור: "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן-עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון, שהיו מסובין בבני-ברק, והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה". כל השמות שהוזכרו הם צאצאי מי שעול שעבוד מצרים לא חל עליהם:

כשמוזכר רבי אליעזר סתם, הרי הוא רבי אליעזר בן-הורקנוס. עליו נאמר (במדבר רבה יט,ז): "בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה אדומה ואומר הלכה בשם אומרה: 'ר' אליעזר אומר, עגלה בת שנתה ופרה בת שתיים'. אמר לפניו... יהי רצון שיהא מחלציי. אמר לו: חייך, שהוא מחלציך'". הרי שרבי אליעזר היה משבט לוי.

מה ליהודי ול'מצרים'?

על רבי יהושע נכתב במפורש (ערכין יא,ב) שהיה מהמשוררים בבית המקדש, ואף קיבל מעשרות (מעשר שני ה,מט), ומכאן שהיה לוי. רבי אלעזר בן-עזריה היה כוהן מיוחס, ולכן נתמנה לנשיא. רבי עקיבא היה בן גרים. נמצא שהסיפור על מושב החכמים בבני-ברק שסיפרו "ביציאת מצרים כל אותו הלילה" מוכיח שגם מי שהיו פטורים מגזירת השעבוד – כוהנים ולוויים וגרים – חייבים לעסוק ביציאת מצרים.

בדבר הזה טמונה הוראה לכל אחד מישראל. לאמיתו של דבר, כל בני ישראל הם 'בנים למקום', ומצד המעלה הפנימית הזאת כל יהודי מרומָם ונעלה מעניין הגלות, ואין ל'מצרים' שליטה עליו. האדם עלול לחשוב, שאם כן אין לו צורך לספר ביציאת מצרים, שכן אינו סובל כלל מ'מצרים' בחייו הפרטיים!

מעורבבים יחד

על כך משיבים לו: "כל המרבה לספר ביציאת מצרים" – הכול מחויבים לעסוק ביציאת מצרים, גם אם הם עצמם לא היו בה כלל. אף אם הוא עצמו אינו משועבד ל'מצרים', עליו לחפש יהודי שני שמשועבד ל'מצרים' ולגאול אותו.

זאת מפני ש"כל ישראל ערֵבים זה בזה", וכפי הפירוש 'ערֵבים' מלשון 'מעורבים'. כל בני ישראל מעורבבים זה בזה. לכן גם מי שהוא עצמו אינו כפוף לגלות מצרים צריך לספר ביציאת מצרים, כדי שגם היהודי השני, שהוא 'מעורב' בו, ייגאל, ואז גם הוא ישיג את החירות האמיתית.

(תורת מנחם, כרך ח, עמ' 72)

  מן המעיין

קרבן פסח

הגילוי, הכלי והזיכוך

"צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו" (שמות יב,ח).  הקשר בין אכילת המרור לאכילת הפסח והמצה: הפסח מבטא את הגילוי ממלך מלכי המלכים הקב"ה. המצה היא הכלי לגילוי הזה. והמרור, המבטא את צערו של האדם על עוצם ריחוקו מה', מזכך את הכלי ומטהרו, שיהיה כלי טוב לקליטת הגילוי.

(ספר המאמרים תש"ח)

דילוג וקפיצה

"פסח הוא לה'" (שמות יב,יא). הקרבן קרוי פסח על שם הדילוג – ואתם עשו כל עבודותיו דרך דילוג וקפיצה.

(רש"י)

מעבר חד

מה הצורך ב'דילוג' בשעת יציאת מצרים? אלא שבני ישראל היו משועבדים במשך כמה דורות במצרים, שהייתה 'ערוות הארץ'. משעה שהשתחררו מעבדות זו ועד שעמדו לרגלי הר סיני לקבל את התורה מפי הגבורה, עבר זמן קצר ביותר – ארבעים ותשעה ימים. כדי לעשות מעבר חד כזה היה הכרח ב'דרך דילוג וקפיצה'.

(לקוטי שיחות)

שחיטת האלילים

"ראשו על כרעיו ועל קרבו" (שמות יב,ט). קרבן הפסח היה כבש – האליל של מצרים. שחיטתו ביטאה את ביטולם המוחלט של העבודה הזרה ופולחן האלילים. גם כיום נדרשת העבודה של שחיטת הפסח וביטול 'אלילים'. ה'אלילים' של ימינו הם הצרכים הגשמיים ומקורות הפרנסה, והמחשבה, בעיני מי שמשתעבד להם, כי כל האמצעים כשרים להשגתם.

(הרבי מליובאוויטש)

להתרחק מנקמה

"ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר" (שמות יב,כב). הקב"ה ציווה על בני ישראל שלא יצאו איש מפתח ביתו בליל מכת בכורות מן הטעם הפשוט, שלא יראו במפלת שונאיהם ולא יתמלאו ברגש המגונה של נקמה.

(מאוצרנו הישן)

לא כבורחים בלילה

יציאת מצרים היא סמל לשחרור וחופש לכל העיתים ולכל הדורות. לא ייתכן שיציאת בני ישראל ממצרים תהיה בלילה, ויהיו נראים כבורחים.

(צרור המור)

אמירה במקום קרבנות

"ואמרתם זבח פסח הוא" (שמות יב,כז). ידוע מה שדרשו חז"ל על הפסוק "ונשלמה פרים שפתינו", שבזמן הזה אנו מקיימים את הקרבנות בלימוד הלכותיהם. רמז לכך בפסוק "ואמרתם זבח פה-סח" – הזבח הוא זה שהפה סח ואומר את הלכות הקרבנות.

(רבי יצחק מנשכיז)

אין שליטה למשחית

"ולא ייתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף" (שמות יב,כג). כדי שהמצרים לא יוכלו לומר שגם בני ישראל מתים במגיפה, לכן לא תהיה בלילה זה שליטה אף ל'משחית' הרגיל, למלאך המוות, אלא כולם יחיו.

(הגאון מווילנה)

  אמרת השבוע

שני טיפוסים

אחרי שהרבי הריי"צ מליובאוויטש יצא מרוסיה הקומוניסטית, קרא לתלמידיו להתאגד באיגוד שיפעל להפצת התורה והיהדות בכל מקום. במכתב לאיגוד פירט שני טיפוסי בני-אדם:

יש מי שרואה רק חסרונות בזולת ובמקום מגוריו. כל דרכי העבודה חסומים בפניו, כי בכל פינה שפונה, הוא רואה רק חסרונות. כשמבקשים ממנו לפעול, הוא משיב: "עם מי אתחבר ואת מי אוכל לשתף?".

ויש מי שרואה את הטוב שבזולת ובמקום מגוריו. כשהוא מתחיל לפעול, הוא מוצא כר נרחב לפעולות כבירות, ומיום ליום מצטרפים אליו חברים נוספים העוזרים לו, והוא זוכה לשיתוף פעולה גובר והולך.

  פתגם חסידי

עסק טוב

"לימוד התורה מכונה 'עסק התורה'. כששני יהודים לומדים תורה, הם עושים עסק טוב – אינם מדברים לשון הרע ורכילות ולומדים את התורה הקדושה" (הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

דאגה אבהית

הדלת הראשית ב-770 איסטרן פארקוויי בברוקלין ניו-יורק נפתחה בסערה. על המפתן עמד גבר צעיר, שפניו העידו כי הוא נתון בסערת רגשות. "היכן הרבי?!", קרא מתנשף. "אני מוכרח לדבר איתו!".

השנה שנת תש"ג (1943). שלוש שנים קודם לכן בא הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש, האדמו"ר השישי בשושלת חב"ד, לניו-יורק. הוא הצליח להינצל ברגע האחרון מוורשה הבוערת, שכבר הייתה בידי הנאצים.

הרבי, שעבר קודם לכן מאסר ועינויים בכלא הסובייטי, על הפצת היהדות ברחבי ברית-המועצות, לא חשב לרגע לעצור ולנוח. עם בואו לארצות-הברית הכריז ש'אמריקה אינה שונה', וכי אפשר לכונן בה חיים יהודיים מלאים. הוא יסד את ישיבת 'תומכי תמימים' בארצות-הברית, ושיגר את בוגריה לבנות מרכזי תורה וחסידות ברחבי היבשת.

באותו ערב עמד תלמיד הישיבה צבי-יהודה פוגלמן במסדרון הבניין וניהל עם חברו לספסל הלימודים דיון ער בסוגיה שלמדו. ופתאום התפרץ למקום הגבר הצעיר והנסער שביקש לדבר מייד עם הרבי. פוגלמן ניסה להרגיע את הצעיר, וחברו הגיש לו כיפה.

"שמי הרברט גולדשטיין", סיפר להם. "אחיי, המתגוררים בבוסטון, הודיעו לי היום כי אחד מבני המשפחה שלנו חלה ונשקפת סכנה לחייו. הם ביקשו ממני לגשת מייד אל הרבי ולבקש בעבורו ברכה לרפואה שלמה".

פוגלמן ביקש מהצעיר להמתין. הוא ניגש למזכירו של הרבי, הרב אליהו סימפסון, ובירר אם יתאפשר לצעיר להיכנס אל הרבי.

הרב סימפסון השיב כי ישאל את הרבי. בינתיים חזר פוגלמן אל גולדשטיין. הם החלו לשוחח, וגולדשטיין פתח את ליבו לפני הבחור. "לפני שלוש שנים", סיפר, "סבלתי מאלכוהוליזם. התמכרתי לטיפה המרה, ולא הצלחתי להיגמל. חיי עמדו בסכנה".

זה היה בדיוק בימי בואו של הרבי לניו-יורק. אֶחָיו הזמינו אותו לבוא עימם לפגוש את הרבי. בפגישה דיבר איתו הרבי בחום רב. הוא אחז בידו ואמר לו: "החלט החלטה תקיפה להיגמל מן השתייה, ותצליח בכך!".

דברי החיזוק של הרבי הועילו. אחרי אותה פגישה הצליח גולדשטיין להתגבר על התמכרותו לשתייה חריפה, ונגמל ממנה לחלוטין. "מאז פגישתי עם הרבי אני מנשק בכל לילה את היד שהרבי אחז", סיים את סיפורו בהתרגשות.

בקצה המסדרון כבר נראה המזכיר הרב סימפסון. הוא הודיע לצעיר כי בעוד דקות אחדות יוכל להיכנס אל חדרו של הרבי. "פגישתי עם הרבי הייתה לפני שלוש שנים. מן הסתם הרבי לא יכיר אותי כעת", העיר גולדשטיין לפוגלמן.

מייד עם היכנסו לחדר, אמר לו הרבי: "לפני שלוש שנים ביקרת אותי עם אחֶיך". צמרמורת עברה בגופו. 'הרבי זוכר אותי היטב', הרהר.

הרבי אף נקב בשמות אחיו, והזכיר באיזה צד עמד כל אחד ואחד מהם בפגישתם עימו. הוא בירך את החולה ברפואה שלמה וביקש מהצעיר: "הנח תפילין בכל יום". הצעיר נענה והרבי בירכו.

הצעיר יצא מחדרו של הרבי נרגש מאוד וסיפר לפוגלמן בהפתעה כי הרבי הכיר אותו וזכר כל פרט מהפגישה הקודמת. פוגלמן הספיק לשמוע מגולדשטיין שהוא עובד במלון מאי-פלאואר בניו-יורק, ונפרד ממנו בידידות.

חלפו כמה דקות, וחתנו של הרבי, שכינויו באותם ימים היה הרמ"ש, לימים הרבי מליובאוויטש, ניגש לפוגלמן עם הרב סימפסון. השניים ביקשו ממנו לשמוע בפרטי פרטים מה סיפר לו גולדשטיין.

לאחר שפוגלמן סיפר להם את מה ששמע מגולדשטיין הורה לו הרמ"ש לקחת מסימפסון זוג תפילין, ולמחרת בבוקר לנסוע למלון שבו גולדשטיין עובד, ולהניח עימו תפילין. לאחר מכן, הורה לו, ישאיר בידיו את התפילין, ואם ירצה לשלם את מחירן – יקבל ממנו את התשלום, כדי שיעריך אותן יותר.

בבוקר מיהר פוגלמן לצאת אל המלון. הצעיר שמח לראות אותו. "כמה חכם מצידו של הרבי לשלוח אותך אליי כאשר אני עדיין 'חם'", אמר בחיוך, קודם שבירך 'להניח תפילין'.

כאשר חזר, מיהר פוגלמן לעדכן את הרב סימפסון, וזה העביר את הדברים מייד לרמ"ש, ששולחן עבודתו היה צמוד אליו. הוא הורה לפוגלמן לנסוע למחרת שוב אל גולדשטיין.

למחרת, כאשר שוב בא למלון, קיבל אותו גולדשטיין בקריאת התפעלות: "לא תאמין מה קרה לי הבוקר". וסיפר: "כאשר התעוררתי משנתי, נזכרתי שהוריי היו תמיד מזכירים לי לומר בבוקר 'מודה אני', וכך עשיתי הבוקר!".

גולדשטיין שוב הניח תפילין, והבטיח לקיים את המצווה בכל יום. כשחזר פוגלמן מפגישתו השנייה, עדכן שוב את הרב סימפסון, וזה האזין לדברים רוב קשב והתעניין בכל פרט.

פוגלמן הבין שהוא מתכונן למסור את כל הפרטים לרבי, שליווה אישית את שובה של עוד נשמה יהודית למקור חוצבה.

(על-פי 'דורש טוב לכל עמו')

  לומדים גאולה

אדם כשליח

הגאולה של עם ישראל מתחוללת על-ידי בן-אדם, הלוא הוא המשיח. כשהרמב"ם (הלכות מלכים פרק יא) מפרט את מהלך הגאולה הוא פותח במילים: "המלך המשיח עתיד לעמוד". מדוע התהליך הזה צריך להתחולל על-ידי בן-אדם? מדוע אין הגאולה יכולה להיות כעין שינוי עולמי, שבמהלכו האנושות מתעלה בעצמה לרמת הקדוּשה, האמונה, הצדק והיושר של עידן הגאולה?

למעשה, אותה שאלה אפשר לשאול גם על הגאולה ממצרים. זו הייתה גאולה אלוקית, שבאה מאת הקב"ה בעצמו – "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם", אך כל מהלכי הגאולה עברו דרך משה רבנו. הוא שהביא את בשורת הגאולה, הוא שהזהיר את פרעה, הוא שהביא את המכות, הוא שהוציא את העם ממצרים, והוא ש'תיווך' בין הקב"ה לעם ישראל במעמד הר סיני.

אותה שאלה אפשר לשאול על המושג 'רבי'. לשם מה צריך רבי? הלוא הקב"ה נמצא עימנו בכל מקום ובכל זמן, שומע את תפילותינו, מכוון את צעדינו ומעניק לנו שפע כוחות וברכות. מדוע אפוא יסוד מרכזי כל-כך בתורה בכלל ובתורת החסידות בפרט, שהכרח להתקשר לצדיק, לרבי?

בזכות ההתבטלות המוחלטת

אלא שכך רצה הקב"ה, שההתגלות של כוחותיו והשפעותיו תעבור דרך אדם, בשר ודם, שנעשה צינור להעברת השפע האלוקי. כך הכוח האלוקי מתמזג עם מציאותו וגדריו של העולם ונעשֶה חלק ממנו, ואינו בא כמשהו 'מלמעלה', שכופה ושובר את המציאות הקיימת של העולם.

עיקרון זה נראה בבירור אצל משה רבנו. הוא אומר לעם ישראל: "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" (דברים ה,ה). בשפת החסידות הוא מכונה 'ממוצע המחבר', כי הוא משמש נקודת חיבור בין עם ישראל ובין הקב"ה, והוא שמחבר ומקשר את העם עם ה'. וכך מבואר בתורת החסידות (ספר המאמרים תרנ"ט עמ' קצ): "הגילוי צריך להיות על-ידי משה דווקא, כי בעצמם לא היה ביכולתם לקבל את האור, כי-אם על-ידי ממוצע דמשה. אך בחינת הממוצע דמשה אינו דומה לשארי ממוצעים... שעל-ידי משה נמשך בחינת עצמות האור ממש".

ייחודו של משה רבנו היה בהיותו נטול כל ישות אנוכית משלו, כפי שנאמר עליו (במדבר יב,ג): "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"; וכפי שאמר הוא עצמו: "וְנַחְנוּ מָה". דווקא משום שהיה בטל לגמרי לקב"ה ולרצונו, היה הקב"ה יכול לשרות בו ולהתגלות דרכו, בבחינת "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה".

צדיקים שבכל דור

כך בכל דור ודור יש 'אתפשטותא דמשה' (כלשון הזוהר), כלומר התלבשות נשמת משה בנשיאי ישראל. אותם צדיקים שהקב"ה שותל בכל דור ודור הם המשך לתפקידו זה של משה רבנו, ועל-ידם השפע האלוקי עובר לעולם. על-ידי דבקות בצדיקי אמת אלו האדם מתחבר עם הקב"ה בעצמו (ראה ספר המאמרים מלוקט כרך א, עמ' כה).

וכהסבר הגמרא על ציווי התורה "וּלְדָבְקָה בוֹ": "וכי אפשר להידבק בשכינה?", אלא שעל האדם לדבוק בתלמידי-חכמים, ועל-ידם יהיה דבוק בשכינה עצמה. שכן על-ידי הקשר עם נשמת הצדיק, כל יהודי מתקשר עם השורש העליון של כל הנשמות – עם השכינה.

זה גם תפקידו של משיח צדקנו. הוא 'נשמה כללית' של כל עם ישראל (ובלשון הקבלה: 'יחידה הכללית'). מתוך עוצם ביטולו המוחלט לקב"ה (שלכן הוא נקרא "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר"), הוא זוכה ל"וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה'", ועל-ידו באה הגאולה האמיתית והשלמה.

  חיים יהודיים

השליח שחווה את ימי הבראשית

הרב צבי-אריה בֶּגון היה נער בן שלוש-עשרה כשהוריו שלחו אותו ואת אחיו הגדול מהעיר פורטלזה שבצפון-מזרח ברזיל לישיבת חב"ד בניו-יורק. זה היה בשנת תש"ח (1948). הטיסה ארכה עשרה ימים, כי המטוס עשה חניות ביניים רבות.

בישיבה חש הנער הצעיר כי נכנס לתוך אטמוספרה חדשה. אלה היו שנותיו האחרונות של הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק) מליובאוויטש. בגון לא ישכח את תחושותיו למראה הרבי: "הרבי חבש 'ספודיק' שנראה כמו כתר מלכות, ופניו הקדושות הקרינו משהו מעולם אחר. המחזה הזה נחרת היטב במוחי".

"ידענו שיש לנו רבי"

כשנה וחמישה חודשים לאחר בואו לישיבה, בשבת קודש י' בשבט, הסתלק הרבי הריי"צ. בגון היה בן חמש-עשרה והוא זוכר היטב את האירוע: "אחד הדברים שכולנו ראינו הוא האיפוק הבלתי-נתפס של חתנו, הרבי מליובאוויטש. לאורך השבת לא היה אפשר לראות עליו דבר. רק במוצאי השבת פרץ בבכי נורא".

הוא מספר בהתרגשות על השנה הראשונה לאחר הסתלקות הריי"צ, שבה סירב חתנו לקבל עליו את ההנהגה. "היו כינוסים רבים שבהם החסידים ניסו לטכס עצה איך לגרום לרבי להסכים", הוא מספר. "בסוף זה קרה בתום שנת האבל, במוצאי י' בשבט תשי"א. בית המדרש היה צפוף מאוד. הרבי נכנס להתוועדות, השמיע שיחות כרגיל, ופתאום החל לומר מאמר חסידות, בניגון המיוחד. ברגע זה הבינו הכול שקיבל עליו את ההנהגה. אין לתאר את התחושות. ידענו שעכשיו יש לנו רבי בגלוי ובמלוא מובן המילה!".

הדרכה צמודה

"ימים נפלאים", מגדיר הרב בגון את התקופה ההיא. "יכולנו להיכנס אל הרבי בתדירות גבוהה יחסית, ולקבל הנחיות והדרכות לחיים, בלימוד ובעבודת ה'. ההוראות שהרבי נתן לי מחיות ומנחות אותי עד היום", הוא אומר.

לאחר נישואיו וקבלת הסמכה לרבנות שלח אותו הרבי לשליחות בארץ הולדתו, ברזיל. מאז הוא עומד על משמרתו כבר יותר משישים שנה. הוא הקים מוסדות חינוך לבנים ולבנות, שבהם לומדים כיום כארבע-מאות תלמידים. הרבי הדריך אותו בעשרות מכתבים על כל צעד ושעל, משאלה חינוכית בסיסית, אם נכון לשלב ילדים בעלי רמה נמוכה יותר בכיתות הרגילות, ועד לשאלה אם לקנות רכב: "במענה לשאלתו – כדאי לקנות אוטו (אבל לא חדש לגמרי)...", כתב לו.

חתן 'בסתר'

"בעבורנו הרבי היה אבא", אומר הרב בגון. הוא ואחיו לא ראו את הוריהם תשע שנים. הם נאלצו להסתפק בקשרי מכתבים. הרבי שימש כתובת לכל שאלה, והוא גם היה מסדר הקידושין של שני האחים. "אינני יודע מדוע זכיתי לכך", הוא אומר.

כאשר הוצעה לו הצעת השידוך עם רעייתו, שאל את הרבי וקיבל את ברכתו. היא הייתה יתומה מאב, וגם אותה ליווה הרבי בכל פרט בחייה. ואולם הרבי אמר לו שלא לפרסם את השידוך עד קבלת הסכמת ההורים. "טלפון לא היה להם, ולכן שלחתי מכתב", מספר הרב בגון בחיוך. "במכתב חוזר ביקשו הוריי לדעת יותר פרטים על הכלה ומשפחתה. זה לקח זמן, וכך יצא שהייתי חתן 'בסתר' כמה שבועות"...


הרב בגון על רקע בית הספר שהקים בס'-פאולו

  פינת ההלכה ומנהג

כוהן לפדיון הבן

שאלה: האם אפשר לקחת כל כוהן לפדיון הבן, או שיש העדפות בבחירת הכוהן?

תשובה: בימינו אין לנו 'כוהנים מיוחסים' אלא 'כוהני חזקה' בלבד, וכל כוהן שמוחזק לכהונה, היינו שמוחזק מאביו שעולה לדוכן לברכת כוהנים ועולה לקרוא ראשון בתורה – ראוי לפדות אצלו את הבן. וכתבו שמכיוון שרוב הכוהנים כשרים הם, תולים שהוא מן הרוב.

ובכל-זאת היות שיש משפחות ידועות מיוחסי כהונה – רפופורט, כהנא (הנקראות בשמות אלה דורות רבים), נכדי הש"ך וכדומה – נכון לחזר אחריהם לעשות את פדיון הבן על-ידי אחד מהם.

אפשר לפדות אצל כוהן זכר בלבד ולא אצל כוהנת. לכתחילה יש לפדות אצל כוהן שהגיע למצוות, ויש סימני גדלות בגופו. כוהן בעל מום כשר לפדיון.

כוהן שנולד מפסולי כהונה, כגון שאימו גרושה, הוא בגדר 'חלל' ודינו כזר, ואין פודים אצלו.

כוהן העובר בעצמו במזיד על איסורי כהונה, כגון שנושא אישה האסורה לכוהן, או שנוהג להיטמא למתים – אין פודים אצלו אפילו אם אין שם כוהן אחר, אלא אם כן עכשיו הוא נוהג כראוי, ועשה תשובה על העבר.

על האב לתת את הפדיון לכוהן במתנה גמורה, ומן הדין מותר לכוהן להחזירו (כולו או מקצתו) לאב. יש מקומות שנהגו שהכוהנים מחזירים זאת תמיד. ויש שכתבו שבימינו, שאין הכוהנים 'מיוחסים' אלא 'כוהני חזקה', ראוי לנהוג כך; אך הפוסקים לא הסכימו לדעה זו. בין השאר טענו שיבואו מכך לזלזל בקדושת הכוהנים בכלל.

מקורות: טושו"ע יו"ד סי' שה, ונו"כ. פדיון הבן כהלכתו פ"ג ס"ז ואילך, פ"ה, פ"ז סכ"ח, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)