חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1825 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת שמות, כ' בטבת ה'תשפ"ב, (24/12/2021)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1825 - כל המדורים ברצף
האתגר: "כן ירבה וכן יפרוץ"
יש חדש
המסר של הסנה הבוער
גלות מצרים
האיש בעל הנשמה העליונה
קדושת השבת
כוחה של ציצית
הקשר שיגאל את כולם
'אפרת' מוסיפה להציל תינוקות
שמות בני ישראל

מס' 1825, ערב שבת-קודש פרשת שמות, כ' בטבת ה'תשפ"ב (24.12.2021)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

האתגר: "כן ירבה וכן יפרוץ"

קשה להבין את חוסר הפרופורצייה בין ההשקעות העצומות בעלייה ובין העדר ההשקעות, ואף הקיצוצים, בתחום הילודה

העם היהודי איבד בשואה הנוראה שליש מבניו. על-פי ההערכות, איבדנו עוד כמספר הזה מבני עמנו בטמיעה והתבוללות. האינטרס הראשון במעלה של עם החפץ בהמשך קיומו הוא לפעול לגידולו ולשגשוגו.

לכאורה זו הייתה צריכה להיות המשימה החשובה ביותר של המדינה היהודית – לנקוט צעדים מעשיים שיגדילו את מספר היהודים בארץ ובעולם. אלא שהשתלטו עלינו אג'נדות ליברליות ופרוגרסיביות שעל-פיהן אסור לחשוב וכל שכן לדבר במושגים כאלה. מילים כמו 'רוב יהודי' נהפכו לבלתי-תקינות (אלא אם כן נועדו לשרת מהלכי נסיגה).

תפיסה ערכית

הגדלת מספר היהודים צריכה להיעשות בכל הזירות. הן בטיפוח הזהות היהודית, במאמץ לבלימת ההתבוללות ובשאיפה שהדור היהודי הצעיר יקבל חינוך יהודי. הן בעידוד הילודה היהודית – לפעול שייוולדו עוד ועוד ילדים לעם ישראל, ואלה יפצו במידת מה על הטמיעה וההתבוללות.

פרשת השבוע מספרת כיצד הגדיל עם ישראל את מספרו לנוכח הגזירות של המצרים שניסו לפגוע בגידולו: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד-מאוד, ותימלא הארץ אותם". תמריצים ממשלתיים לא היו אז, וככל הנראה גם התנאים הכלכליים לא היו מן המשופרים, אבל אבותינו התנהגו כעם בריא, שרוצה לשרוד ולהתפתח, ואכן יצאו ממצרים כעם גדול.

קשה להבין את חוסר הפרופורצייה בין ההשקעות העצומות בעלייה ובין העדר ההשקעות, ואף הקיצוצים, בתחום הילודה. המדינה מוציאה הון עתק על מערכות לעידוד העלייה, ומעניקה סל קליטה והטבות מפליגות לכל עולה; בשעה שבתקציב קטן לאין ערוך אפשר להשיג את הגדלת האוכלוסייה היהודית, בלי להזדקק לאולפן ללימוד השפה העברית ולמרכזי קליטה.

אין מדובר בהשקעות תקציביות בלבד, אלא בתפיסה ערכית. העם היהודי רואה בילודה ובהבאת עוד נשמה יהודית לעולם – ערך עליון. זו המצווה הראשונה בתורה, והמקורות מלאים ביטויים מופלאים על ערכו של כל ילד יהודי ועל הזכות הגדולה של הוריו. על אחת כמה וכמה ראוי לטפח ערך זה נוכח הסכנה הדמוגרפית, וליצור אקלים תרבותי שמעודד משפחות ברוכות ילדים.

להציב חזון

אין ספק שגידול משפחה ברוכת ילדים מחייב השקעת משאבים אנושיים וכלכליים גדולים יותר, אך דווקא בימינו יש מערכות תומכות, שמקילות את המעמסה מעל ההורים. לו הייתה המדינה משקיעה יותר במערכות אלה, כמו מעונות יום, חוגי העשרה ושירותי ייעוץ והדרכה, ולצד זה מטפחת את ערך הילודה, יכולנו להגדיל בנקל את האוכלוסייה היהודית באמצעות 'עלייה פנימית'.

אם להיות ריאליים, הממשלה הנוכחית אינה מסוגלת אפילו לחשוב על כיוונים כאלה. ואולם העובדה שכרגע האתגר הזה אינו נראה מעשי, אינה צריכה למנוע מאיתנו את הצבת החזון הזה כנכון, חיוני וצודק. לא הכול תלוי בממשלה. אם כל אחד ואחת מאיתנו ידברו עם סביבתם על הערך של משפחה גדולה, על היופי שבה ועל התועלת הגדולה לעתידו של העם היהודי – ייווצרו גלי תודעה שיביאו ילודה יהודית גדולה יותר ועם בריא וחזק יותר.


הגדלת הילודה בעם היהודי כתפיסה ערכית (צילום: shutterstock)

  יש חדש

הילולת בעל התניא

ביום שלישי, כ"ד בטבת, יצוין יום ההילולא של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן ערוך, שנסתלק בשנת תקע"ג (1812). זה יום זכאי להתחבר לאורו של הצדיק, על-ידי לימוד פרק משניות המתחיל באחת מאותיות שמו, לימוד לפחות סעיף בשולחן ערוך שלו, פרק בספר התניא, ונתינת צדקה למוסדות העוסקים בהנחלת תורתו ובעשייה בדרכו. אפשר לשלוח שמות לציונו בהאדיטש שבאוקראינה, באמצעות האתר arh-uk.com.

הצאצאים מתכנסים

במוצאי שבת זו תתקיים ההתוועדות וסעודת מלווה מלכה השנתית של משפחת צאצאי רבנו הזקן. ההתוועדות תהיה באולמי גוטניק (רח' בית הדפוס 12) בירושלים. מקומות מיוחדים לנשים.

דינר 'שפרה ופועה'

במוצאי שבת זו, בשעה 20:00, ייערך הדינר השנתי לטובת ארגון שפרה ופועה, העוסק בעזרה ליולדות בתקופה הראשונה שאחרי הלידה. את הקמת הארגון יזם הרבי מליובאוויטש, בהפסקה שבין תפילת מוסף למנחה, ביום הכיפורים תשל"ז. הארגון הוקם בכפר חב"ד, ושימש מודל לסניפים רבים ברחבי הארץ. האירוע ישודר בשידור חי. פרטים באתר shifraupua.co.il.

  שלחן שבת

המסר של הסנה הבוער

בלב המדבר מתגלה לנגד עיניו של משה רבנו מחזה פלאי: סנה בוער באש ואיננו נשרף. מתוך הסנה הבוער מתגלה אליו הקב"ה וממנה אותו למנהיג שיוציא את בני ישראל ממצרים. אבל מדוע הקב"ה מתגלה בתוך שיח קוצני, באמצע המדבר, ולא בעץ פרי כלשהו ובמקום מיושב? שאלה זו שואלים חז"ל (שמות רבה ב,ה) ומשיבים: "ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה, אפילו סנה".

הקב"ה רצה שהמסר הזה יעבור לבני ישראל בכל הדורות: אפילו שיח קוצני, הצומח במדבר, שאיננו מקום יישוב של בני-אדם, גם בו נמצא הקב"ה! וכאשר הקב"ה מתגלה בו, אין הוא משנה את מהותו. הסנה נותר סנה – "אֵינֶנּוּ אֻכָּל"; אין הוא מתכלה וגם לא נהפך לעץ פרי, אלא נשאר סנה מדברי, ומתוך זה הקב"ה מתגלה.

אין שום שינוי

מחזה הסנה ממחיש עיקרון יסודי, שלפיו האלוקות איננה משתנה לעולם וכי הקב"ה יכול להתגלות בכל מקום. "אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי", אומר הנביא (מלאכי ג,ו). ההתגלות האלוקית איננה כפופה לגדרי הבריאה ואיננה חייבת להתאים את עצמה אליה, או לשנות את המציאות כדי שתהיה כלי להכלת ההתגלות.

עניין זה מתבטא גם בתורה, שהיא חוכמתו ורצונו של הקב"ה. אין היא משתנה ואינה מתגמשת על-פי שינויי הזמן והנורמות, אלא נותרת בתוקפהּ בדיוק כבשעת נתינתה בסיני, וכפי שקובע עיקר האמונה התשיעי: "שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֹא תְהֵא מֻחְלֶפֶת".

סוד התורה הנצחית

רעיון זה מתבטא גם בקביעת חז"ל (שבת עז,ב): "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה". ייתכן שבבריאה דבר זה אינו מתגלה תמיד, אך בתורה ברור ששום פרט בה איננו 'לבטלה', חלילה, ובמיוחד בתורה שבכתב, לאור הציווי: "לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (דברים יג,א), האוסר גריעה או תוספת במצוות התורה.

אמנם בתורה שבעל-פה יש ציווי לחדֵש ולהוסיף בה, ועל כך אנו מבקשים "ותן חלקנו בתורתך", שנמצא את החידוש שעלינו לחדש בתורה – ואולם בסופו של דבר אין אלה חידושים אמיתיים, שהרי "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה מסיני" (מגילה יט,ב); והתלמיד רק מגלה ומוציא לאור את עומק דברי התנא או החכם מה'ראשונים' וה'אחרונים' שקדם לו.

זהירות מגאווה

גישה זו, הקוראת לשמור על טהרתה של התורה, בלי לעשות בה שום שינוי חס ושלום, נחוצה במיוחד לנוכח קולות המנסים לקעקע את נצחיות התורה, ולעשות בה 'התאמות' לפי שיקול דעתם. אין כל מקום לפשרות או להפיכת 'דיעבד' ל'לכתחילה', וכל שכן להפוך את האסור למותר.

התנאי לשמירה על התורה בטהרתה הוא לימוד באופן של התבטלות אישית והתרחקות משמץ של גאווה. כאשר אומרים "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש", יש המפרשים שהכוונה לתלמיד זקן. לכאורה, אם הוא זקן, מדוע הוא 'תלמיד'? אלא שזה מדגיש את תנועת הביטול של לומד התורה, שעל אף היותו ותיק בלימודו – עדיין הוא מרגיש את עצמו 'תלמיד', ללא יומרה או חשיבות עצמית, וזו הדרך להצליח בלימוד התורה.

(תורת מנחם, כרך סא, עמ' 142)

  מן המעיין

גלות מצרים

הכול לטובה

"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (שמות א,ח). אילו ידע את יוסף, את עברו ואת תולדות חייו, היה יודע שכל האמצעים שננקטו כלפיו לרעה, בין בידי אחיו בין בידי פוטיפר, לא היו לאמיתו של דבר אלא לטובה – הם גרמו להצלחתו ולעלייתו, ושכך יהיה גם לבני ישראל, שדווקא "כאשר יענו אותו – כן ירבה וכן יפרוץ", וזה יביא אותו לגאולתו ולחירותו.

(אמרי אש)

מניעת התבוללות

"וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" (שמות א,יב). דווקא מפני שעינו אותם, הם פרו ורבו והיו לעם יהודי גדול. אילו פרעה לא היה רודף ומענה אותם – היו עלולים להתבולל ולהיות חלק מהעם המצרי.

(רבי שלמה קלוגר)

תוצאה הפוכה

לא נאמר "וכאשר עינו אותו", אלא "וכאשר יענו", בלשון עתיד. תמיד, כל אימת שיענו את היהודים, תהיה לזה תוצאה הפוכה – ככל שירבו הסבל והרדיפות, כן יחזק העם היהודי ויאמץ.

(אורח חיים)

מדרש פליאה

"ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" (שמות א,יג). נאמר במדרש פליאה: חד אמר בקל וחומר, וחד אמר בגזירה שווה. כוונת מאמר זה: "חד אמר בקל וחומר" – תחילה הטילו עליהם עבודה קלה, ואחר-כך הלכו והוסיפו חמורה ממנה. "וחד אמר בגזירה שווה" – מייד הייתה גזירתם של המצרים שווה, והעבודה הייתה עבודת פרך מלכתחילה.

(מנחת עני)

הכול מתחיל ברוחניות

"וימררו את חייהם" – המצרים ירדו תחילה לחייהם הרוחניים של ישראל. כשהעם נכנע ללחץ הרוחני, הביא הדבר גם שעבוד גשמי, "עבודה קשה" כפשוטה. אילו לא היו נכנעים ללחץ ברוחניות, לא היו משתעבדים בגשמיות. תופעה זו חוזרת ונשנית לאורך הגלויות האחרות של עמנו.

(הרבי מליובאוויטש)

קשר בן ואב

"וייאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו" (שמות ב,כג). בזעקתם אל ה', שנבעה מתוך התעוררות התחושה וההרגשה של "כי אתה אבינו", התעוררה בהם ההתקשרות העצמית של הבן לאביו. לכן "וישמע ה' את קולנו" – זעקתם עוררה את רחמי האב, מפני שנגעה בעצמותו.

(ספר המאמרים קונטרסים)

לא באנחות

באנחות בלבד לא ניוושע! האנחה היא כיפת המנעול, לפתיחת הלב ולפקיחת העיניים. אין לשבת בחיבוק ידיים, אלא יש לסדר עבודה בפועל. איש-איש באשר יוכל לפעול ולעשות בתעמולה לחיזוק התורה, הרבצת התורה ושמירת המצוות – זה בכתבו זה בנאומו וזה בכספו.

(היום יום)

  אמרת השבוע

האיש בעל הנשמה העליונה

רבי זושא מאניפולי ישב בביתו ולמד עם בנו. לפתע הזדעזע רבי זושא. שאלו בנו לפשר הדבר. השיב רבי זושא: "וכי לא ראית שכותלי הבית הזדעזעו? הלוא נשמה מעולם האצילות עברה על פני הבית!".

הבן לא ראה שכותלי הבית הזדעזעו, אבל ראה היטב את הזעזוע של אביו. שאל הבן: "האזכה גם אני לראות את הנשמה הזאת?". השיב האב בחיוב, והם חזרו ללימודם.

כעבור שעה נכנס אל הבית יהודי, נושא שק בידו. הוא דיבר כמה דקות עם רבי זושא והלך לו. לאחר שסיימו האב והבן ללמוד שאל הבן: "למה לא בא האיש שיש לו נשמה מעולם האצילות?". השיב רבי זושא: "זה היה האיש עם השק בידו". לאחר זמן התברר כי זה היה אדמו"ר הזקן, רבי שניאור-זלמן מלאדי.

  פתגם חסידי

קדושת השבת

"יש דברים שניתנים מלמעלה, אבל הרגשת קדושת השבת ניתנה לישראל. כפי שיהודי מתכונן לשבת וכפי שהוא מנצל אותה – כך הוא מרגיש את קדושתה" (אדמו"ר הזקן)

  מעשה שהיה

כוחה של ציצית

"פספורט בבקשה!", נשמעה הקריאה.

ר' ברוך שיפרין הרים את עיניו וקפא במקומו למראה החייל החמוש שלפניו. זה היה בעיר לנינגרד ברוסיה, בימי מלחמת העולם השנייה. העיר הייתה במצור קשה, וחלקים ממנה היו הרוסים מההפצצות של הצבא הגרמני.

הרעב היה כבד. לשיפרין לא היה לו במה להחיות את בני ביתו. גם לא היו לו האמצעים לחמם את הבית הקפוא. מצב רוחו היה שפוף למדיי.

בבוקר שבת קודש יצא שיפרין לבית הכנסת עטור בטלית, ומעליה מעיל חורף. הוא לא הספיק להתרחק חמישים מטרים מביתו והחייל עצר אותו ודרש לראות מסמכים מזהים.

גם אילו מסמכי זיהוי, בשבת לא היה נושא אותם עימו. ומה יעשה אם החייל ידרוש ללכת איתו לביתו ולראות את המסמכים שכביכול מצויים שם, בשעה שלא היו לו מסמכים חוקיים כלל?

באין לו מה לומר, שתק. "לאן אתה הולך?", שאל החייל בנימה כעוסה.

"לבית הכנסת", השיב שיפרין. "לאיזו מטרה?", הוסיף החייל לחקור. "להתפלל", השיב שיפרין.

"מה יש לך בכיסיך?", לא הרפה החייל.

שיפרין הוציא החוצה את בטנות הכיסים והראה לחייל כי אין בהם דבר. הוא הסביר, כי כיהודי דתי אינו נושא עימו דבר בשבת. "אם רצונך להילוות אליי לביתי, אראה לך את תעודותיי", החליט להסתכן.

החייל הפנה את מבטו אל הטלית שלבש היהודי העומד מולו ושאל: "ומה הדבר הזה?".

באותו רגע נזכר שיפרין בסיפור  שהתרחש עם רבו, אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש.

זה היה בחיי אביו, הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער שניאורסון). לרבי נודע כי ה'משכילים' ברוסיה זוממים לפגוע בחינוך היהודי ובהתנהלות הקהילות היהודיות על-פי התורה. הם ערכו חומר רב נגד תורת ישראל ועמדו להגישו לשלטון הרוסי. מי שהופקד על עריכת החומר היה 'רב מטעם' באזור חרסון, מ"ל קרֶפס שמו, והוא שהה בעיר הבירה פטרבורג.

הרבי קרא לבנו, רבי יוסף-יצחק, וביקש ממנו לנסוע לפטרבורג ולהשתדל בכל כוחו לבטל את הגזירה. הדבר היה צריך להישאר חשאי, ולכן התלוותה אליו זוגתו, כדי שנסיעתם תיראה לשם טיפול רפואי והדבר לא יעורר חשד.

רבי יוסף-יצחק שהה בעיר כמה ימים, אך כל המאמצים שעשה עלו בתוהו. הוא לא מצא דרך לבטל את המזימה. כשראה כך, חזר אל אביו ודיווח כי לא הצליח לפעול דבר בנסיעתו.

בבואו אל אביו מצא אותו עוסק בהכנות לתפילה. הטלית הייתה על כתפו, והוא בדק את ציציותיה. כששמע הרש"ב את דבריו, השיב בסיפור:

פעם אחת שלח אדמו"ר הזקן, רבי שניאור-זלמן מלאדי, את בנו, רבי דובער ('אדמו"ר האמצעי'), למלא שליחות מסוימת. הבן שב וסיפר לאביו כי לא הצליח למלא את השליחות. באותם רגעים עמד אדמו"ר הזקן וטליתו על כתפו, והוא בדק את הציציות.

כששמע את דברי בנו, הגיב אדמו"ר הזקן ואמר: "רואה אתה, זוהי טלית. טלית היא בחינת 'מקיף', והאור המקיף מסמא את עיני החיצונים".

כששמע בנו את הדברים אחז בציציות טליתו של אביו ונשק להן. הוא חזר ונסע בניסיון למלא שוב את שליחות אביו, והפעם הצליח.

כאשר סיים הרבי הרש"ב את סיפורו הבין בנו מה עליו לעשות. הוא חטף את הציצית מעל כתפו של אביו, נשק לה, ומיהר לשוב לפטרבורג נחוש למלא את המשימה.

אחרי מחשבה עלה בדעתו רעיון. הוא הלך למלון שבו שהה אותו קרפס, וביקש לפגוש אותו. קרפס קיבלו בכבוד, והם שוחחו שעה ארוכה. האיש התפאר באוזניו כי בקרוב, לאחר שימסור לממשלה את החומר שהכין נגד האדוקים בשמירת הדת, יתערב השלטון בחיי הקהילות היהודיות ויתמוך במדיניות שהובילו ה'משכילים'.

הריי"צ שאל את קרפס אם יוכל להראות לו את החומר שהכין. "בוודאי", השיב בשחצנות, והושיט לידי הריי"צ כמה מחברות שבהן פירט את כל הטענות, ושנועדו להימסר לשר הרוסי. הריי"צ לקח את המחברות וקרע אותן לגזרים, מול עיניו הנדהמות של קרפס.

"מה עשית?!", צווח קרפס. "הלוא יגעתי על כתיבת החומר הזה חודשים רבים! כעת לא אוכל להגישו במועד!". הוא השתולל מזעם, עד שסטר לריי"צ על לחיו. הריי"צ מיהר לעזוב את המלון ולשוב אל אביו ולבשר לו כי המשימה הוכתרה בהצלחה.

בסופו של דבר פעולתו של הרבי ביטלה את המזימה. החומר שהכינו ה'משכילים' לא היה מוכן להגשה במועד שנקבע. קרפס עצמו אף חלה בשחפת כעבור זמן קצר ומת.

כאשר שאל החייל את שיפרין לפשר הטלית שעליו, נזכר בסיפור הזה. הוא פנה אל החייל וחזר שוב ושוב על המילה: "זה ציצית... ציצית... ציצית... יהודי מתעטף בזה ומתפלל בזה לאלוקים".

"לך להתפלל", אמר לו החייל, "אך היזהר והישמר בעתיד, לבל תלך ברחוב בלי תעודה מזהה"...

(על-פי 'ספר השיחות תרפ"ד', 'יהדות הדממה')

  לומדים גאולה

הקשר שיגאל את כולם

על הגאולה הקרובה נאמר (יחזקאל כ,לג): "חַי אָנִי נְאֻם ה' אֱלֹקִים אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה... אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם". הדבר נאמר בהמשך ביתר פירוט: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה". הקב"ה מבהיר שאפילו אם יהיו יהודים שלא ירצו להיגאל, יגאל אותם על כורחם וימלוך עליהם "ביד חזקה".

זה אחד ממאפייניה של הגאולה הקרובה – שום יהודי לא יישאר בגלות. במצרים, הרשעים – שלא רצו לצאת – לא זכו להיגאל, אלא מתו בשלושת ימי האפילה [כפי שהובא ברש"י על הפסוק "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" (שמות יג,יח): "חמושים – אחד מחמישה יצאו וארבעה חלקים מתו בשלושת ימי האפילה"]. אבל על הגאולה העתידה נאמר שלא יישאר אפילו יהודי אחד בגלות. וכך רש"י מפרש את הפסוק "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ" (דברים ל,ג): "אוחז בידיו ממש איש-איש... תלוקטו לאחד-אחד בני ישראל".

כוח הבחירה

מדוע יש הבדל כזה בין הגאולה ממצרים לגאולה העתידה? מדוע שם לא נגאלו מי שלא רצו לצאת, ואילו בגאולה העתידה ייגאלו גם מי שיסרבו לצאת מהגלות? התשובה נעוצה בשוני שחל במעמדם של בני ישראל.

בגאולת מצרים היו בני ישראל בבחינת 'בנים', כפי שהקב"ה מצווה למשה רבנו לומר לפרעה (שמות ו,כב): "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל". קשר של בן לאביו הוא עמוק ביותר, אך אם האדם מתעקש, בכוחו לגבור על הקשר הפנימי עם אביו ולהינתק ממנו. לכן אותם יהודים במצרים ששקעו כל-כך בעבודה זרה עד שבחרו להיפרד מאביהם שבשמיים ולהישאר שם – לא היה אפשר להצילם.

ואולם לאחר יציאת מצרים התעצם הקשר בין עם ישראל לקב"ה לקשר של בחירה. במעמד הר סיני הקב"ה בחר בעם ישראל ("אתה בחרתנו מכל העמים") ובני ישראל בחרו בו (כפי שעולה מבחירתם לקבל את התורה, בבחינת 'נעשה ונשמע'). דבר שנעשֶה מתוך בחירה חופשית הוא העמוק ביותר, והקשר הזה נובע מעצם המהות. מאז מתן תורה מתקיים קשר עצמותי ומהותי בין יהודים לקב"ה, קשר שאין לנתקו.

לכן אפילו יהודי אחד לא יישאר בגלות, שכן גם אותו יהודי, הטוען שטוב לו בגלות ואין רצונו להיגאל, בעצם נפשו משתוקק לגאולה וחפץ גם הוא לחזור אל אביו שבשמיים. קשר הבחירה, שנוצר בשעת מתן התורה, קיים גם בו. אולי גורמים חיצוניים מכסים אותו, אבל הוא קיים במלוא תוקפו. לכן הקב"ה יבוא 'ביד חזקה', יסלק את הגורמים החיצוניים שמפריעים ויגלה את הקשר של כל יהודי אליו יתברך (ראו לקוטי שיחות כרך יא, עמ' 1 ואילך).

גאולה שלמה

כך מפרש רבנו הזקן (הלכות תלמוד תורה פרק ד, הלכה ג, ובתניא סוף פרק לט) את הפסוק "לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח" (שמואל-ב יד,יד), שכל יהודי "בוודאי סופו לעשות תשובה". כך אומר גם הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ז, הלכה ה): "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומייד הן נגאלין".

משיח צדקנו יעורר את ליבו של כל יהודי לשוב אל הקב"ה בתשובה שלמה. יהיה אז ה'שופר גדול', שידליק את אש התשובה אפילו אצל ה'אובדים' וה'נידחים', עד שלא יישאר אפילו יהודי אחד בגלות. זו אחת הסיבות שהגאולה הזאת נקראת גאולה שלמה, כי רק גאולה שבה כל ישראל נגאלים יכולה להיקרא 'שלמה'.

  חיים יהודיים

'אפרת' מוסיפה להציל תינוקות

למעלה מעשרים שנה ליווה חגי גולדשמידט את חמיו, הד"ר אלי שוסהיים ז"ל, יו"ר אגודת 'אפרת', בעבודתו, אבל את גודל המשימה חש כאשר נכנס לנעליו, לפני כחצי שנה. "חמי היה דמות מיוחדת במינה", מתרפק חגי. "הוא היה הפנים הציבוריות של 'אפרת'. רופא בכיר, מקושר לכל צמרת הרפואה".

'אפרת' הוקמה לפני כשישים שנה, בידי ר' הרשל פייגנבוים, ניצול שואה, שאיבד בה את כל משפחתו, וחש דחף לשקם את עם ישראל על-ידי עידוד הילודה. הד"ר שוסהיים הצטרף לאגודה, וכעבור זמן הועמד בראשה וניהל אותה ארבעים ושלוש שנים. בשנות פעילותו הצליחה האגודה להציל כשמונים אלף תינוקות.

קו פרסומי חיובי

חגי (48), תושב רמת בית-שמש, אומר כי ההמשכיות וההתרחבות הן בעיניו הצוואה של חמיו. האתגר העומד לפניו הוא להעביר את המסרים בשפה עכשווית. "בעבר הדגישו את התוצאות השליליות של המתת עוּבָּרים", הוא מסביר. "כיום אנחנו דוגלים בקו שמדגיש יותר את המסרים החיוביים".

הוא סבור שכיום סגנון הפרסום צריך להתאים את עצמו לעולם שהשתנה: "אנחנו פונים לאם ומנסים לגרום לה לחשוב על העתיד הגדול הצפוי לילד שלה, אם יזכה להיוולד ולגדול. אפשר לומר שהקו החדש הוא ברוח החסידות, שמדגישה את ה'עשה טוב'. אנחנו בהחלט רואים פירות חיוביים מהפעילות בקו הזה".

התגובה לרוח הפרוגרסיבית

הגל הפרוגרסיבי ששוטף את העולם בעת האחרונה אינו מבהיל את חגי. "מי שתקף אותנו בעבר", הוא טוען, "תוקף אותנו גם כשהמסרים שלנו משדרים רוח חיובית. לכן איננו מתרשמים מהם כלל". הוא מתריע על מהלכים שמקדם שר הבריאות בממשלה הנוכחית, שעלולים להביא גידול במספר התינוקות שאינם זוכים להיוולד.

התגובה של 'אפרת' למהלכים האלה היא הגברת הסיוע לנשים השרויות במצוקה: "הכרזנו על מיזם חדש שמטרתו להעניק תמיכה לכל אישה שמצוקה כלכלית מקשה עליה לאפשר לילד להיוולד. הכיוון שלנו – במקום לתת דג, ניתן חַכָּה. אנחנו מסייעים למשפחות האלה ביציאה ממעגל העוני, בייעוץ פרטני, בהכוונה מקצועית, במיצוי זכויות – ועד לסיוע לקניית כל הדרוש לתינוק החדש".

מבט של סבא

הסיפוק הגדול ביותר בעבור חגי הוא לראות עוד ועוד ילדים שזוכים לחיים. "יש נשים המבקשות לערוך במרכז המבקרים שלנו את הברית של הבן שילדו", הוא מספר. "במעמדים כאלה אתה מרגיש במוחש שכל ילד הוא עולם מלא. כסבא, אני מסתכל על כל תינוק כזה, וחושב: מי יודע כמה דורות יהודיים הוא יביא, בעזרת השם".

הפרסומים של 'אפרת' מכוּונים כיום ישירות לקהל היעד, ברשתות החברתיות. "אנחנו פועלים שכאשר אישה מחפשת מידע בנושא הזה, תמצא אותנו שם, ותקבל את כל המידע שחשוב לה לדעת", הוא מסביר. חגי מציין את ילדיו של הד"ר שוסהיים, השותפים בפעילות. "אחד מייעץ משפטית, השני – רופא בכיר המתמחה בפריון ועומד בראש מיזם הייעוץ, השלישי במערך המחשבים, וכן הלאה".


כל ילד – עולם מלא. גולדשמידט ונכדתו

  פינת ההלכה ומנהג

שמות בני ישראל

שאלה: יהודי שהוריו נתנו לו שם לא-יהודי, האם ראוי שישנה את שמו לשם יהודי?

תשובה: במדרשי חז"ל נאמר שישראל נגאלו ממצרים בגלל "שלא שינו את שמם", ויש פוסקים שקבעו כי הקורא ליהודי שם כשמות הגויים עובר באיסור "ובחוקותיהם לא תלכו". אחרים כתבו שאין בזה איסור, אלא 'דבר מגונה' בלבד, שמרוב שדיברו בשפת המדינה, נתנו שמות רבים באותה שפה, ובהם אפילו מי שנעשו גדולי ישראל, החל מחכמי המשנה והתלמוד. שמות רבים כאלה כבר נשתקעו בעם ישראל ונחשבים שמות יהודיים.

מי שאין לו שם יהודי כדאי שיבחר לעצמו שם כזה. עושים זאת על-ידי שמברכים אותו בשמו החדש בקריאת התורה, וכשעושים כך שלוש פעמים, נחשב שם זה לשמו של האדם. יש להשתמש בו לפחות במסמכים רשמיים, בהתחייבויות ממוניות, בעלייה לתורה ובבקשות ברכה. משתדלים ככל האפשר שגם הקרובים והחברים יקראו לאדם בשם זה.

רבים שלא היה להם שם יהודי ושאלו את הרבי מליובאוויטש מה יעשו, הציע להם לבחור שם שתוכנו או הצליל שלו דומה לשם הקודם.

אין לקרוא ליהודים בשמות גויים אף שהם 'גלגול' של שם יהודי (כמו ג'ון, איוון, יוהן, יוהנה, שמקורם בשם 'יוחנן', או מריה שמקורה בשם 'מרים'). עם זה, אין צורך לשנות שם יהודי כמו ג'ייקוב, סימון, רייצ'ל, שהוא בעצם שם יהודי ורק מבוטא בלועזית. כמו-כן אין צורך לשנות שם לועזי שאינו אלא תרגום השם היהודי, כמו ליאון (אריה), סאלם (שלום) או רוזה (שושנה).

מקורות: ויקרא רבה פל"ב ס"ה. שו"ת: מהר"ם שיק סי' קסט. צפנת פענח סי' ערה. אגרות משה או"ח ח"ה סי' י ואה"ע ח"ג סי' לה. וראה שלחן מנחם כרך ה (יו"ד ח"ב) סי' קיט.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)