חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1813 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת בראשית, כ"ה בתשרי ה'תשפ"ב, (01/10/2021)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1813 - כל המדורים ברצף
שנת שמיטה, שנת רוגע
יש חדש
איך נבראו השמיים והארץ?
בראשית
למה גשמיות?
שני דברים
מכירת המצוות
גן עדן העתידי
המדען הקנדי ותגליות התורה
גינת הנוי בשמיטה

מס' 1813, ערב שבת-קודש פרשת בראשית, כ"ה בתשרי ה'תשפ"ב (01.10.2021)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

שנת שמיטה, שנת רוגע

אחת לשש שנים יהודי נדרש להתעלות ולצאת ל'שנת שבתון'. בשנה זו עלינו להיות 'שבתיים' יותר, רוחניים יותר, ואולי רגועים יותר

השבת נקרא על בריאת העולם, שבה גם נקבעה המחזוריות של ששת ימי עבודה ויום שביעי – שבת, יום של קדושה. כשם שהדבר קיים במחזוריות של ימות השבוע, הוא קיים גם בשנים – שש שנות עבודה חקלאית ושנה שביעית שמיטה, שבת להשם. זו השנה הזאת, תשפ"ב.

בדרך כלל ההתייחסות לשנת השמיטה מתמקדת במה שאסור לעשות – איסורים על עבודת האדמה ומשמעות האיסורים האלה על דרך השיווק של פירות וירקות. ואולם האיסורים הם פן אחד בלבד של שנת השמיטה, ועלינו לגלות את המשמעות הפנימית שלה.

התוכן החיובי

אפשר למצוא דמיון רב בין השבת לשנת השמיטה. גם בשבת אפשר להתמקד באיסורי המלאכה, ואז השבת נתפסת כיום שכולו איסורים, יום שאסור לעשות בו פעולות אלה ואלה. ברור שהתייחסות כזאת מחמיצה את הצד החיובי של השבת, התוכן הרוחני-ערכי של יום שבת קודש.

השבת נועדה להיות יום של קדושה, שמוציא את היהודי מאווירת החולין של היום-יום ומרוממת אותו לעולם שכולו רוחניות, טוהר וקדושה. זה גם עניינה של שנת השמיטה. שש שנים אנחנו עסוקים בחיי החולין הרגילים. אמנם אנו מקדישים זמן ללימוד תורה ועוצרים את שטף החולין בשבתות ובמועדים, ובכל-זאת שגרת החולין עלולה להשתלט עלינו.

לכן התורה קובעת שאחת לשש שנים יהודי נדרש להתעלות עוד יותר, ולצאת ל'שנת שבתון'. במקור נועדה 'שנת השבתון' בעיקר לעובדי האדמה, אך התוכן הערכי של שנת השמיטה נועד לכל עם ישראל. בשנה זו עלינו להיות 'שבתיים' יותר, רוחניים יותר. ראוי להקדיש השנה יותר זמן ללימוד התורה ולעניינים שבנפש. כי זה תוכנה האמיתי והפנימי של שנת השמיטה.

לרובנו אין אפשרות מעשית לצאת לשנת שבתון מהעבודה, ובכל-זאת השנה הזאת צריכה להיות שנה רוחנית יותר. עלינו להפנות יותר זמן ותשומת לב לעניינים שברוח. אולי נגלה שבאפשרותנו להקדיש את יום שישי ללימוד תורה? אולי נוכל לקבוע עוד שיעור תורה בכל יום?

המפתח הוא קביעת סדרי עדיפויות. אם נחליט שחשוב לנו להפנות יותר משאבי זמן וכוחות נפש ללימוד תורה ולחיי הרוח, נמצא את הזמן ואת הכוח. אם זה באמת יהיה חשוב לנו, נזיז הצידה דברים חשובים פחות.

מאסנו בפולמוס

ואולי הגיע הזמן שגם בחיים הציבוריים תהיה לנו קצת אווירת שבת. כשם שבשבת נרגעת היורה הרותחת של הפוליטיקה ושוכך הפולמוס הפנימי, כך ראוי שנצא כולנו ל'שנת שבתון', לתקופה של שקט ומנוחה. כולנו כבר מאסנו בוויכוח המתמיד ובכותרות הרעשניות, שמעכירות את חיינו. הגיע הזמן לקצת שלווה ורוגע.

גם אם לא נוכל להימלט מהוויכוח על הבעיות הגורליות האופפות אותנו, עדיין אפשר לנהל אותו מתוך כבוד הדדי רב יותר ובלי להעכיר את האווירה בשנאת אחים, חלילה. לא צריך לעצור את החיים לגמרי. רק לתת להם צביון נינוח יותר, רוגע של שבת.


להקדיש השנה יותר זמן לתורה ולנפש (צילום: קרן השביעית)

  יש חדש

גידול ברשת חב"ד

רשת החינוך של חב"ד, 'אהלי יוסף יצחק', פתחה את שנת הלימודים תשפ"ב עם 27 גני ילדים חדשים, 6 בתי ספר חדשים, וגידול של יותר מאלף תלמידים נוספים ו-180 אנשי צוות. נכון להיום מפעילה הרשת 436 גני ילדים ו־77 בתי ספר ותלמודי תורה, שבהם לומדים 34,000 תלמידים.

שיעור תניא ב'קול חי'

המרצה הפופולרי הרב שניאור אשכנזי החל למסור שיעור שבועי בספר התניא, ברדיו 'קול חי'. השידור משודר בימי ראשון, בשעה 18:00, וזו הזדמנות לרבים להצטרף ללימוד (תדרים 93, 92.8).

חנוכה והכתרה בחריש

בעיר חריש נחנך בית הכנסת הגדול של חב"ד. במעמד זה גם הוכתר המרא דאתרא של קהילת חב"ד בעיר, הרב לוי-יצחק אפשטיין. בקהילה אומרים שבית הכנסת והרב ימנפו את פעילות חב"ד בעיר, שיש בה בית חב"ד, מוסדות תורה וחסד, ובית חב"ד ייחודי לדוברי צרפתית.

  שלחן שבת

איך נבראו השמיים והארץ?

סיפור הבריאה נפתח ב"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ", ואחר-כך "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר, וַיְהִי אוֹר". לכאורה, מדוע התורה איננה כותבת "ויאמר אלוקים יהי שמיים וארץ", כשם שבריאת האור נעשתה בדיבור?

אפשר היה לתרץ שאמירה מתאימה רק כאשר היא מופנית לזולת, וקודם בריאת השמיים והארץ לא הייתה שום מציאות, ולכן לא נקט הקב"ה אמירה בדבר בריאתם. אבל הלוא רש"י מפרש שהשמיים נוצרו מערבוב של אש ומים שכבר היו קיימים, ואם כן אין הבדל בין השמיים והארץ לשאר הברואים.

שמיים – אש ומים

אפשר להסביר (כאמור לעיל) שהשמיים נוצרו מאש ומים, ולכן לא נבראו במאמר אלא בערבוב האש והמים; אך מדוע לא נאמר "תהי ארץ"? כמו-כן יש לשאול מדוע אין התורה מתארת את בריאת האש והמים עצמם?

גם תיאור בריאת האור מעורר שאלה: מדוע נאמר "ויהי אור", ולא "ויהי כן", כמו בשאר הבריאה? ממה נפשך: אם הכתוב צריך לפרש מה נברא על-ידי המאמר – שיפרש זאת בכל הברואים, ואם דיי לציין שהדבר נעשה, מדוע בבריאת האור נאמר "ויהי אור"?

הכול נברא ביום הראשון

הסבר הדברים: על הפסוק "יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה" רש"י מפרש: "מיום ראשון נבראו, וברביעי ציווה עליהם להיתלות ברקיע. וכן כל תולדות שמיים וארץ נבראו ביום ראשון, וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו". היינו שהבריאה כולה כבר נבראה ביום הראשון, ובכל יום מימי הבריאה נעשו בה שינויים – ביום הרביעי, למשל, נתלו המאורות שכבר נבראו קודם.

נמצא שכל המאמרות העוסקים בפרטי הבריאה מתארים רק את השינוי שנעשה בהם, לאחר שכבר נבראו ביום הראשון. אבל השמיים והארץ לא היו בהם שינויים, ולכן לא נאמר עליהם מאמר מיוחד.

לא להיבהל מהחושך

ההסבר על "יהי אור" הוא בפשטות, מפני ששאר הברואים יש בהם פרטים רבים, ומפני ריבויָם אי-אפשר להאריך בהם, ולכן נאמרה אמירה כללית – "ויהי כן"; ואילו האור הוא פרט יחיד ואפשר לציינו בשמו.

בתורת החסידות מבואר שבריאת השמיים והארץ אכן לא הייתה ב'דיבור' אלא ב'מחשבה', היינו מעצמותו של הקב"ה. ומזה יכול יהודי ללמוד הוראה: כשהוא מתבונן בעולם ורואה שהקדושה מכוסה ונסתרת ואיננה גלויה, עליו לדעת שהעולם הזה החשוך דווקא נברא מעצמותו של הקב"ה, ולכן דווקא בו מתממש רצונו של הקב"ה במידה העליונה ביותר, ודווקא בו יכולים להגיע להרגשה של "אין ערוך לך" כפי שהוא לאמיתתו.

(תורת מנחם, כרך עד, עמ' 146)

  מן המעיין

בראשית

חותמו של הקב"ה

"בראשית ברא אלוקים" (בראשית א,א) – סופי תיבות אמת. חז"ל אמרו (שבת נה): חותמו של הקב"ה 'אמת'. דרכו של מחבר שהוא טובע חותמו ונותן את שמו בשער הספר. וכך הקב"ה טבע את חותמו 'אמת' בראש ספרו – ספר התורה.

(רבי בונם מפרשיסחה)

ראשית העבודה

ראשית ותחילת עבודת ה' היא "ברא אלוקים" – לגלות את שם אלוקים; "את השמיים ואת הארץ" – המצוי בתוך השמיים ובתוך הארץ. ראשית עבודת האדם לבוראו היא לגלות את האלוקות המסתתרת בעולם.

(כתר שם טוב)

רוחניות וגשמיות

'שמיים' – עניינים רוחניים; 'ארץ' – עניינים גשמיים וחומריים. "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ" – על היהודי לזכור תמיד שכל מה שיש לו, הן הרוחניות שלו, תורתו וחוכמתו, הן הגשמיות שלו, עושר, בריאות וכדומה – הכול בא מהקב"ה.

(הרבי מליובאוויטש)

שלושה דברים

כשחזר רבי לייבלה איגר מקוצק שאלו אביו, ר' שלמה'לה: מה למדת בקוצק? השיב: שלושה דברים למדתי שם – א) שאדם הוא אדם ומלאך הוא מלאך; ב) אם ירצה האדם, יוכל להיות יותר ממלאך; ג) "בראשית ברא אלוקים" – הקב"ה ברא את הראשית בלבד, ואת השאר השאיר בעבור האדם.

יש בורא ומנהיג

יסוד היסודות ושורש כל הידיעות הוא לידע כי "ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ" – שיש בורא, יוצר ומנהיג לעולם.

(רבי משה-לייב מסאסוב)

התפקיד: 'להבריא'

"בראשית" – ב' ראשית, התורה וישראל; "ברא" – מלשון בריאות; "אלוקים" – בגימטרייה 'הטבע'. "בראשית ברא אלוקים" – בני ישראל, על-ידי העבודה בתורה ומצוות, 'מבריאים' את הטבע, על-ידי שהם מגלים את התוכן הפנימי שבטבע ותכלית בריאתו.

(ספר המאמרים תרצ"ט)

לחוש שהארץ תוהו ובוהו

"בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ. והארץ הייתה תוהו ובוהו". אם בראשית היום נותן האדם אל ליבו שהאלוקים ברא את השמיים ואת הארץ, הרי הוא חש כל היום בפועל ממש, שהארץ היא תוהו ובוהו.

(רבי חנוך מאלכסנדר)

  אמרת השבוע

למה גשמיות?

המגיד ממזריטש, ממשיכו של הבעש"ט, הקדיש שעות רבות לפשוטי העם והיה מאזין לצרותיהם ולבעיותיהם, ופועל במסירות נפש לסייע להם.

פעם אחת בא אליו אחד מחבריו, שידע את גודל גאונותו וקדושתו של המגיד. הלה השתומם לראות את הגאון הקדוש הזה מבזבז זמן רב על עניינים פחותים וגשמיים של פשוטי העם, והעיר לו על כך.

נענה המגיד ואמר: "קודם שברא הקב"ה את עולמו היה יושב ומשתעשע עם נשמות הצדיקים, וכולם נהנו מזיו השכינה ומהרוחניות הצרופה. פתאום החל הקב"ה לברוא עולם גשמי וחומרי. התרעם צדיק אחד: למה מתפנים לעסוק בעניינים גשמיים?! אבל כך רצה ה' – להשכין את דירתו בתוך הגשמיות דווקא".

  פתגם חסידי

שני דברים

"התורה נפתחת ב'בראשית' – ב' ראשית. שני דברים צריכים לעמוד לפני האדם ראשית לכול – גדולת הבורא ושפלות עצמו" (רבי יצחק מנשכיז)

  מעשה שהיה

מכירת המצוות

שמיני עצרת תקכ"ח (1767) בקהילת מיכלשטאדט בגרמניה. את הדרמה שתתרחש בבית הכנסת – איש לא צפה.

בשמיני עצרת נהגו בבית הכנסת למכור את מצוות כל השנה. קניית ה'מצוות' נחשבת כבוד גדול וזכות גדולה. אחד הכיבודים המבוקשים היה הוצאת ספר התורה מארון הקודש והחזרתו. רק אדם אמיד יכול היה לקנות לעצמו את המצווה הזאת, שמחירה גבוה.

זה שנים משפחה אחת בקהילת מיכלשטאדט הייתה לה מעין 'חזקה' על המצווה, ובכל-זאת מדי שנה נאבקה עליה קשה מול המתחרים.

בתוך הקהל ישבו זה לצד זה יצחק ומתתיהו. שניהם לא נמנו עם עשירי הקהילה, אך גם הם עקבו בעניין אחרי מכירת המצוות. יצחק היה עני ואביון. מחייתו נזקפה לזכות שני בניו, שהתגוררו באנגליה. הללו היו שולחים לו מעת לעת סכומי כסף.

לפני החגים כתב יצחק לילדיו כי המצעים והכסתות שלו בלויים ומיושנים, וכי הוא זקוק בדחיפות לחדשים, לקראת החורף המתקרב. בניו שלחו לו מייד שבעה זהובים. בינתיים שמר יצחק את הזהובים בביתו.

בזכות הזהובים האלה חש כאילו הוא נמנה עם עשירי העם. בשעת מכירת המצוות פנה אל שכנו, מתתיהו, ואמר לו: "הכול שווים בפני ה', עניים כעשירים. גם אני רוצה לקנות לעצמי מצווה!".

המכירה נמשכה. הגיע תורה של מכירת הזכות לאמירת 'על הכול' בשמחת תורה, מעל הבימה. יצחק החליט לקנות את הכיבוד והכריז: "זהוב אחד".

ראשי המתפללים הופנו לעברו. הם נדהמו לגלות כי זה יצחק, העני. "שניים, שלושה, ארבעה", הוסיף יצחק וקרא, כשניסו להתחרות בו.

"השתגעת?!", לחש מתתיהו באוזנו. "כנראה שוכח אתה שעליך לשלם את ההתחייבות אחרי החג. מנין תיקח ארבעה זהובים?".

"חמישה, שישה, שבעה!", קרא יצחק, והכיבוד 'על הכול' נפל בחלקו. "יותר משבעה לא הייתי נותן", אמר יצחק לשכנו בפנים זוהרות, "אבל שבעה זהובים יש לי". והוא סיפר מנין לו הזהובים.

גם מתתיהו לא נמנה עם עשירי הקהילה, אבל הייתה לו בעלות על חצי בית והוא התפרנס מיגיע כפיו. שלא כיצחק, שהיה עם-הארץ, מתתיהו היה תלמיד-חכם.

כעת החליט גם מתתיהו לקנות לו 'מצווה', אלא שהמחירים האמירו. הגבאי הגיע למכירה האחרונה: גלילת ספר התורה לקראת הקריאה בציבור. מתתיהו החליט לקנות את המצווה בשותפות עם שכנו, ברוך, במחיר של חמישה זהובים לכל אחד לכל היותר.

"זהוב אחד", הכריז הגבאי.

"שניים", קרא מתתיהו.

דבר כזה טרם קרה. שאנשים עניים ישתתפו בקניית המצוות, השמורה לעשירים? פרנס הקהילה, חיים שפייר, ידע כמה קשה יהיה למתתיהו לשלם את שני הזהובים. כדי לשחררו מההצעה הציע: "שלושה".

"ארבעה", קרא מתתיהו.

"חמישה", הציע שפייר, מתוך כוונה שאם יזכה במצווה יכבד בה את שני מתחריו. מה גדולה הייתה הפתעתו כאשר מתתיהו הציע שישה זהובים.

כשמתתיהו היה מוכן לשלם שמונה זהובים, החליט שפייר להעמיד את העני במקומו. הוא ניגש לבימה והכריז: "אני מציע עבור ה'גלילה' זהוב אחד יותר משווי כל רכושו של מתתיהו!".

בזה הסתיימה המכירה. מתתיהו חזר לביתו עם אורח שהתלווה אליו. במהלך הסעודה שוחחו הנוכחים על המאורע, וזוגתו של מתתיהו הביעה צער על שפרנס הקהילה הכלים את בעלה.

דווקא מתתיהו קיבל את העניין ברוח טובה. "לכל אחד הזכות לקנות 'מצווה'. כוונתי וגם כוונת הפרנס הייתה לשם שמיים. אם רצונו לשלם תמורת המצווה סכום גבוה כל-כך, יבורך. כשאפגוש אותו אומר לו בשמחה 'מזל טוב!'. הלוא כן?", פנה אל אורחו, ישיש בעל זקן לבן ארוך, שפניו מעידות עליו כי הוא תלמיד-חכם.

"מסכים אני לדבריך", השיב האורח. "סבור אני כי עשית עסק טוב מהפרנס. חכמינו אמרו כי מי שחשב לעשות מצווה ונאנס מלקיימה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. ה' יחשוב לך כאילו עשית את המצווה, ומפני שאינך שומר בליבך טינה למתחרך – תקבל תוספת שכר".

באסרו חג באו שליחי הקהל לאמוד את רכושו של מתתיהו. הרכוש הוערך בחמש-מאות ושלושים זהובים. שפייר השליש את הכסף באותו יום לקופת הקהל. בפנקסי הקהל נרשם הסכום בשם "ההקדש השפיירי".

"במה אברכך?", שאל הזקן, "מה חסר לך?".

"ה' טרם בירך אותנו בזרע של קיימא", השיב מתתיהו. "שישה ילדים שנולדו לנו מתו בינקותם".

"בזכות אהבת התורה והבריות וכוונותיך הטובות תזכה לבן שאורו יאיר ויזרח למרחקים", בירך הזקן.

"ומה שמך, שאוכל לכבדך ולהודות לך כשתתקיים ברכתך?", שאל מתתיהו. "אליהו", השיב הזקן, יצא מהבית ונעלם.

הבן שנולד באותה שנה נקרא זקיל-אריה-לייב. הוא היה לגאון גדול בתורה, צדיק ובעל מופת. נודע כ'בעל השם ממיכלשטאדט'.

(על-פי 'בעל השם ממיכלשטדט')

  לומדים גאולה

גן עדן העתידי

כאשר ברא הקב"ה את אדם הראשון קבע את מקומו בגן העדן, כמו שנאמר: "ויטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם, וישם שם את האדם אשר יצר... ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" (בראשית ב,ח; ב,טו). הגמרא (ברכות לד,ב) מבחינה בין ה'גן' ובין ה'עדן': "עדן – שלא שלטה בו עין כל בריה. שמא תאמר אדם הראשון היכן היה, בגן; ושמא תאמר הוא גן הוא עדן? תלמוד לומר 'ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן', גן לחוד ועדן לחוד".

בתורת החסידות (ספר המאמרים עת"ר עמ' ריג) מוסבר שגן העדן מייצג גילוי אלוקי עצום. האדם נברא לתוך מציאות שבה האור האלוקי מאיר בגלוי, ובוודאי לא היה מקום שהרע יוכל להפריע לטוב. "דמתחילה היה הכוונה שעבודתו יהיה בגן עדן דווקא, וכן היה צריך להיות, כמו שהאלוקים עשה את האדם ישר כו'... דבתחילה היה גופו מזוכך בתכלית, ולא היה בו תערובות רע, ואור נשמתו האיר בו בגילוי, והיה עבודתו לא לברר ולזכך... כי אם היה עבודתו להמשיך גילוי אור אין-סוף... ולכן הניחהו בגן עדן, שהוא מקום מוכשר על המשכת האור".

ואולם החטא יצר מציאות שבה האור האלוקי מוסתר והרע יכול להעלים את האמת: "ואחר-כך כשחטא... נשתנה אופן העבודה, וצריך להיות לברר ולזכך כו', ומשום זה נגרש מגן עדן, שאינו ראוי להיות בגן עדן... והיה עבודתו אז לא להמשיך גילוי אלוקות כי אם לעבוד את האדמה לברר בירורים".

גן עדן במקום גשמי

בסיום מסכת תענית נאמר: "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר 'ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה קיווינו לו ויושיענו, זה ה' קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו'".

הרבי מליובאוויטש שואל מה עניינו של גן העדן בשעה שתבוא הגאולה ותהיה התגלות אלוקית אין-סופית המכונה 'מחול', כמו מעגל שאין בו ראש וסוף? מסביר הרבי (התוועדויות תשד"מ כרך ד, עמ' 2444):

"כאשר נברא העולם – נברא גם 'גן עדן', כחלק ממציאות העולם, כמסופר בפשטות הכתובים: 'ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם', ושם היה מקומו של אדם הראשון – 'וישם שם את האדם אשר יצר', 'ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה'. ומובן, שמלבד 'גן עדן' הייתה מציאות העולם שמחוץ לגן עדן, אשר גם בה היו כמה וכמה עניינים... ובכללות 'לא לתוהו בראה לשבת יצרה', שעניין זה נאמר (לא רק בנוגע לגן עדן, אלא גם) בנוגע למציאות העולם כולו... אלא ש'גן עדן' הוא המקום הכי מובחר ונעלה שבמציאות העולם גופא, ושם היה כאמור מקומו של אדם הראשון...

"ומזה מובן שכאשר יתוקן החטא ומציאות העולם תחזור לשלמותה, כפי שהייתה בהתחלת הבריאה... – הרי לא ייתכן לומר שהמציאות של 'גן עדן' תתבטל מן העולם! דבר הכי מופרך: וכי מפני שיתבטל החטא תתבטל המציאות של 'גן עדן'?!...

יותר מבתחילה

"אדרבה: מכיוון שלעתיד לבוא יהיה העולם בתכלית השלמות, באופן נעלה יותר מהשלמות שהייתה בתחילת הבריאה – הרי בוודאי שיהיה בו גם המקום של 'גן עדן', שהוא החלק הכי מובחר ושלם שבמציאות העולם, ולא עוד אלא שגם המקום ד'גן עדן' יהיה נעלה יותר מכפי שהיה בתחילת הבריאה...

"על-פי זה מובן בפשטות... מה שכתוב 'עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים... בגן עדן': גם לעתיד לבוא, בעולם התחייה, יהיה המקום של 'גן עדן' במציאות העולם, ושם תהיה השלמות הכי נעלית שבעולם התחייה – כשם שהיה בתחילת הבריאה, ואדרבה, באופן נעלה יותר".

  חיים יהודיים

המדען הקנדי ותגליות התורה

תוך כדי הלימודים המשותפים, בין המדען הקנדי לרב שנעשה החברותא שלו, אמר המדען פעם אחת: "אם התורה אמיתית, לא ייתכן שהמדע יסתור אותה". ההצהרה הזאת הייתה הדחיפה לסדרת ספרים העוסקים בחיבורים בין התורה למדע העכשווי.

דניאל פרידמן מוונקובר שבקנדה הוא לא רק מדען, אלא גם פילנתרופ ואיש עסקים מבריק. עשרים שנה ניהל את חברת MDA, חברת הענק הקנדית לטכנולוגיה תעופתית וחלל . בימי כהונתו כמנכ"ל הגדיל את הכנסות החברה ממאה מיליון דולר ליותר משני מיליארד. כיום הוא יו"ר חברה העוסקת בפיתוח טכנולוגיות ללכידת פחמן דו-חמצני מהאוויר. אך עיסוקיו הרבים אינם מונעים ממנו את 'עסקי תורתך', שבהם הוא מתמיד.

יישום התורה בעסקים

"כשדניאל נעשה שכן שלי", מספר החברותא, שליח חב"ד הרב שמואל ישעיהו, "החל לבוא לשיעורים שלי. מהר מאוד רכש ידע והבנה עמוקים, והתייחס ללימוד התורה בכל הרצינות. אין אצלו ביטול זמן. בכל רגע פנוי הוא לומד".

תוך כדי הלימוד היה מראה לחברותא שלו כיצד חידושי המדע העדכניים ביותר מתאימים למה שנאמר בתורה ובחסידות. זה עודד אותו לפרסם את הדברים, וכך יצאה לאור סדרת ספרים פופולרית, בקרב יהודים וגם שאינם בני ברית. הלימוד הוביל גם לספר משותף של השניים, 'עסקים כהלכה – יישום חוכמת התורה בעולם העסקים'.

לתת כבוד לתהליך

באחד הפרקים השניים עוסקים בשיח בין הקב"ה לאברהם אבינו בעניין סדום. "מה פשר הדו-שיח הזה", שואל הרב ישעיהו. "מדוע ה' נותן לאברהם להתמקח? הוא היה יכול לומר לו מייד שאין בסדום אפילו עשרה צדיקים. אלא יש כאן מסר שצריך לתת לאדם להפנים את המסקנה הסופית. להיות שלם עם התוצאה, עד ש'אברהם שב למקומו'. מזה הפקנו תובנה בעולם העסקים, שמנהל טוב, מנהיג טוב, צריך לדעת לנהל דו-שיח. שהדיון הוא חלק מתהליך ההפנמה. מנהל צריך להקשיב בתשומת לב ובסבלנות. לא למהר לסיים את השיחה או לנעול את הדיון. להכיר שמתבצע תהליך, ולתת כבוד ותמיכה לכפופים אליך".

פרידמן אוהב במיוחד את פרשת בראשית. "המילה 'ברא' סוגרת חור שהמדע אינו יודע לסגור", הוא מסביר. "המדע מנסה לתאר תהליכים שמתחוללים בתוך היש, אבל מנין נוצר היש – על כך אין למדע תשובה. התורה אומרת 'בראשית ברא', שעניינה בריאת יש מאין".

המדע והאלוקים חד הם

פרידמן אומר שההתעמקות בתורת החסידות גורמת לו לחוש את נוכחות הבורא בכל תחום בחייו. "בכל פעם שאני לומד דבר חדש בחסידות, אני מגלה עד כמה הוא מחובר לעולם, מראשית היווצרות היקום ועד הנשמה שבתוכנו", הוא אומר.

הוא דוחה את ההנחה שיש התנגשות בין המדע ובין האמונה באלוקים. "להפך", אומר פרידמן בלהט, "המדע והאלוקים חד הם! אלוקים יצר זמן, מרחב, חלקיקים וכוחות, ודרכם הוא מתגלה. השיטה המדעית חוקרת את מעשיו של 'אלוקים', אך אם אין היא רואה את הכוח האלוקי שמאחורי הכול, היא מחמיצה את ראייה התמונה הגדולה".


חברותא מחברת עולמות. הרב ישעיהו והמדען פרידמן

  פינת ההלכה ומנהג

גינת הנוי בשמיטה

שאלה: מה מותר לעשות בגינת הנוי בשנת השמיטה?

תשובה: בשנה זו אסורות כל המלאכות שמטרתן לעודד צמיחה, ומותרות רק כמה עבודות הנחוצות למניעת נזק לגוף הצמח או לצורתו.

השקיה – תיעשה בתכיפות ובכמות מינימליות. במקום ספק, דיי בסימני צימאון בצמחים ואין צורך להמתין להתייבשות. מותר ליצור 'צלחות' השקיה.

דישון – רק אם הוא הכרחי לקיום הצמחים, ובמידה זו בלבד. אם בוצע כראוי בשנה השישית, סביר להניח שלא ייווצר צורך בדישון, לפחות עד מחצית השנה (עדיף דישון באמצעות מערכת ממוחשבת מבפיזור ידני).

עידור – רק למניעת סדקים בקרקע או לסתימתם. ניכוש – עשבים המביאים מזיקים, העלולים ליצור שריפה, הפוגמים באופן ניכר במראה או העלולים לחנוק את הצמחים – ייעשה בריסוס או בכיסוח מעל פני השטח ולא בעקירה עם השורש.

גיזום – גדר חיה בוגרת ומלאה, כשהגיזום בא לשם שמירה על צורה קיימת בלבד –  מותר. כמו-כן מותר גיזום סניטרי בעצים ובשיחים להסרת ענפים נגועים. אסור לגזום כדי לחדש צמיחה או כדי לקבל פרי על הצימוח החדש שיעלה. אין להסיר פרחים שנבלו, לעידוד צמיחת פרחים חדשים.

כיסוח – כשהדשא גבוה וּוָתיק, ומוטב באיחור מסוים מהרגיל. כמו-כן מותר הטיפול בקצוות (קנטים), לשמירת הצורה.

ריסוס למניעת מזיקים – מותר. כמו-כן מותר לתמוך שתילים בסמוכות.

מקורות: ראה 'משפטי ארץ – שביעית' פ"ד; 'קטיף שביעית' עמ' 242; 'שמיטת קרקעות' פי"ג, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)