חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1810 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת וילך, ד' בתשרי ה'תשפ"ב, (10/09/2021)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1810 - כל המדורים ברצף
ללכת את כל הדרך
יש חדש
לא דיי בזקנים; צריך גם שוטרים
תשובה
'כאב שיניים' של הקב"ה
ביודעים ובלא יודעים
דבקות במהומה
שמחת הכיפורים לעתיד
במקום שבעלי תשובה שואלים
ירקות בשמיטה

מס' 1810, ערב שבת-קודש פרשת וילך, ד' בתשרי ה'תשפ"ב (10.09.2021)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

ללכת את כל הדרך

לא דיי להיות 'בן-אדם טוב', אלא צריך להיות גם 'יהודי טוב'. ומנגד, אי-אפשר להיות 'יהודי טוב' בלי להיות 'בן-אדם טוב'

בעיני רבים "העיקר להיות אדם טוב". הללו מרגישים באמת ובתמים שאם אך יקפידו להיות בני-אדם ישרים והגונים, לא ירמו, לא יגנבו ולא יגרמו נזק לזולתם – ימלאו את חובתם ויוכלו להרגיש שלמים עם עצמם.

כנגד זה אנו מכירים גם תופעה הפוכה. יהודים יראי-שמיים, המקפידים על קלה כחמורה במצוות שבין אדם למקום, מתירים לעצמם לזלזל בדברים שבין אדם לחברו. בענייני כשרות ידקדקו עד ההידור האחרון ויחפשו את ההכשרים הטובים ביותר דווקא, אך לא יחשבו פעמיים קודם שיפגעו בזולת או בממונו. ואתה שואל את עצמך, הלוא אותה תורה מצווה גם על המצוות שבין אדם לחברו!

הכול מלאי מצוות

יום הכיפורים מדגיש את הצורך לחבר את שני ההיבטים האלה. לא דיי להיות 'אדם טוב', אלא צריך להיות גם 'יהודי טוב', ולמלא את החובות המוטלות עלינו כיהודים, שקיבלו תורה בהר סיני. ומנגד, אי-אפשר להיות 'יהודי טוב' בלי להיות 'אדם טוב'. ההלכה קובעת כי כדי לזכות בכפרה של יום הכיפורים מחובתנו לפייס תחילה את מי שנפגע מאיתנו, שכן על עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר.

כאשר חז"ל קבעו את הכלל שאפילו "פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון" הם התכוונו גם ליהודים שעל-פי הגדרתם האישית אין הם שומרי מצוות כלל. ואולם כשמתחילים לבחון את הדברים לעומק מגלים כמה רבות המצוות שהם מקיימים. לא רק ברית מילה, מצה בפסח וצום יום הכיפורים, אלא כיבוד אב ואם, צדקה, גמילות חסדים ועוד ועוד.

המצוות שבין אדם לחברו הן מצוותיו של בורא העולם ומנהיגו. אותו בורא שציוונו להניח תפילין ולשמור שבת, ציוונו מצוות רבות שבין אדם לחברו. יהודי שמקיים מצוות אלה אינו יכול להגדיר את עצמו 'לא שומר מצוות'.

אלא שבה בעת יש לזכור שהמצוות שבין אדם לחברו מייצגות פן אחד ממערכת החובות המוטלת על יהודי. כשם שאין לבטל את ערכן של המצוות שבין אדם לחברו, כך אין להמעיט מחיוניותן של המצוות שבין אדם למקום. יהודי אינו יכול להסתפק בעובדת היותו אדם ישר, עוזר לזולת ונמנע מלפגוע בסביבתו. כל אלה מעשים גדולים וחשובים, אבל אין הם יכולים להיות תחליף למצוות הנוספות, אלה שבין אדם למקום.

זמן לתקן

גם יהודים יראי שמיים ומדקדקים במצוות צריכים לבחון את עצמם אם אכן הם מקפידים לקיים את המצוות שבין אדם לחברו באותן זהירות והקפדה שהם מקיימים את המצוות שבין אדם למקום. גם הם עלולים להיכשל בהעדפת מקצת המצוות, דבר המעניק להם תחושת שלמות ומילוי חובתם, בעוד מצוות גדולות וחשובות נזנחות.

יום הכיפורים הוא הזמן לתקן את הטעון תיקון ולחתור לשלמות בשני ההיבטים האלה. להיות 'בני-אדם טובים' וגם 'יהודים טובים'. הלוא בעומק נשמתנו קיימת אותה נקודה יהודית טהורה, המבקשת את השלמות הזאת. נפתח אפוא את ליבנו, נתקן את מעשינו, ונזכה שהקב"ה ימחל לנו וייתן לנו שנה טובה ומתוקה.


על חטא שחטאנו. עת לתיקון בשני המישורים (צילום: שימי קוטנר, 'יהדותון')

  יש חדש

פדיון כפרות

מנהג ישראל לקיים לקראת יום הכיפורים את מנהג הכפרות, ולתת את תמורתן לצדקה. בתי חב"ד ברחבי הארץ מפיצים מעטפות מיוחדות לפדיון כפרות. זאת הזדמנות נאותה לקיים את מנהג הכפרות וגם לתת צדקה למוסדות העוסקים כל ימות השנה במעשי צדקה וחסד ובהפצת אור היהדות בדרכי נועם ובאהבת ישראל.

מוקדי תפילה לציבור

לקראת יום הכיפורים בתי חב"ד נערכים להכין אתרי תפילה רבים לציבור הרחב, כחלק ממפעל 'בית הכנסת הפתוח'. מוקדי התפילה יפעלו בבתי כנסת, מרכזים קהילתיים ואוהלים פתוחים, לפי הנחיות משרד הבריאות. כמו-כן יפעלו מנייני תפילה פתוחים לתפילות 'כל נדרי' ו'נעילה' בחצרות בניינים, כדי לאפשר לרבים למצוא מקום לתפילה ביום הקדוש.

ערכות כיפור

צעירי חב"ד מחלקים רבע מיליון ערכות ובהן תפילות 'כל נדרי' ו'נעילה', מגזין מהודר ועוגת דבש, להמוני העם שיהיו מסוגרים בבתיהם ביום הקדוש. הערכות ישמשו את מי שאין ברשותם מחזור תפילה והם מתפללים בבתיהם, וכן את מי שיבקשו להצטרף למנייני החצרות שלידם.

  שלחן שבת

לא דיי בזקנים; צריך גם שוטרים

בסוף פרשתנו משה מצווה: "הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה". נשאלת השאלה מדוע ציווה להקהיל את השוטרים יחד עם הזקנים?

בכל ההתקהלויות עד כה נאספו זקני ישראל בלבד או שנאספה העדה כולה. לעיתים נקראו הזקנים אל משה, כדי שישמעו ממנו את המסר שאותו עליהם להעביר לעם כולו. השוטרים, אף שהיו בעלי מעמד חשוב, כפי שמשתקף מפרשת ניצבים – "ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם" – אין עניינם להתכנסות שמטרתה העברת מסר, שהרי תפקידם לאכוף ולא להדריך.

מה התועלת?

הסבר הדברים: כוונת משה בהקהלת הזקנים והשוטרים מתבהרת בפסוק הבא: "כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן, וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם, וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים". משה מכנס את מנהיגי העם כדי למנוע את ההידרדרות הרוחנית הצפויה אחרי פטירתו.

לכאורה מה התועלת באמירת הדברים האלה? הלוא הוא עצמו קבע: "כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה, הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם ה' וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי". אם בחייו לא הצליח לעצור בעדם מלחטוא, כיצד יועילו דבריו אל הזקנים לדורות שיחיו אחריו?

השוטרים כהרתעה

אלא שזו הייתה מטרת הזמנת השוטרים לאסיפה זו, נוסף על הזקנים: העברת המסר נעשתה במעמד השוטרים, שהם, כלשון הרמב"ם: "הרודין את העם... במקל וברצועה". השילוב בין הזקנים והשוטרים, שמתייצבים יחד, יבטיח את שלילת המצב של "השחת תשחיתון".

עד עתה, לאורך שנות מנהיגותו של משה רבנו במדבר, לא מצאנו שמשה מסר ציוויים במעמד השוטרים, אם מפני שלא היה צורך בהפעלתם ואם כדי לאפשר את הבחירה החופשית וכדומה. אך אחרי פטירת משה גובר החשש מהידרדרות בהתנהגותם של בני ישראל, ולכן ביקש משה להבטיח שדבריו ייושמו, ולכן קרא לשוטרים.

כוח השכר

דבר זה מדגיש את מקומה של יראת העונש, ככלי המשמש ערובה לשמירת התורה ומצוותיה. עצם קיומו של 'עונש' מרתיע את האדם מלחטוא. בעיקר יש ללמוד מכך על-פי הכלל "מרובה מידה טובה ממידת פורענות" – אם לעונש יש השפעה גדולה כל-כך על האדם, כל שכן ובמידה רבה יותר שהשכר הוא זרז רב-ערך בעבור האדם לקיים את התורה והמצוות.

כאשר יהודי יודע על הבטחת הקב"ה "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" שאז "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם" – זה פועל עליו לשמור ולקיים את כל התורה. לכן הקב"ה צריך להוסיף במתן ברכות לכל אחד ואחת מישראל, שכן על-ידי זה יוסיפו בני ישראל בקיום התורה והמצוות.

(תורת מנחם תשמ"ו, כרך א, עמ' 77)

  מן המעיין

תשובה

התשובה כנר בחושך

כשמכניסים נר דולק למקום חשוך, החושך נעלם ואינו ניכר, כאילו לא היה כלל. כך כשאדם חוזר בתשובה, אף שחטא מקודם והשחית את דרכו וקלקל את נפשו – על-ידי התשובה הוא נעשה בריה חדשה.

(הבעל-שם-טוב)

להגיע למעלה מהטבע

"שובה ישראל עד ה' אלוקיך" (הושע יד,ב). עבודת התשובה צריכה להיות עד שהוי'ה, שלמעלה מהטבע, יהיה אלוקיך, 'א-להים' בגימטרייה 'הטבע'.

(המגיד ממזריטש)

גוף ונפש של עבירה

בכל עבירה יש 'גוף' ויש 'נפש'. הגוף הוא מעשה החטא, והנפש היא התאווה והרצון שהושקעו בחטא. לכן בעת התשובה והתיקון, החרטה ועקירת הרצון מבטלות את נפש הקטיגור, והווידוי בדיבור מבטל את גוף הקטיגור.

(ליקוטי תורה)

הרחקת העוונות

מי שמבקש לשוב בתשובה שלמה, אל ישים לב לתקן את פגמי נפשו, אלא ישתדל להרחיק את עוונותיו מנגד עיניו.

(המגיד מקוז'ניץ)

הרחמים כסימן

סימן לתשובה של אדם – אם הוא מתנהג במידת הרחמים. כי העבירות מולידות אכזריות בלב האדם. וכך נאמר "ושב ה' אלוקיך את שבותך – וריחמך".

(רבי שמלקה מניקלשבורג)

סיוע מלמעלה

אנו מבקשים מהקב"ה (תהילים קכו,ד) "שובה ה' את שביתנו". אנו עצמנו אין בנו כוח לעשות את התשובה המוטלת עלינו לעשות. בפסוק זה הקב"ה מבטיח שתהיה לנו סייעתא דשמיא.

(רבי חיים-מאיר-יחיאל ממוגלניצה)

צער שיביא תשובה

"והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה... והשבות אל לבבך. ושבת עד ה' אלוקיך" (ל-א,ב). לא הרי תקופת מחסור וסבל סתם, כתקופת סבל הבאה אחרי תקופת שובע ושפע. גדול צערו של העשיר שירד מנכסיו מצערו של איש שהיה עני מעודו. זו כוונת הכתוב, שעל-ידי שיבואו עליך 'הברכה' ואחר-כך 'הקללה', יורגשו הצער והכאב בכל חריפותו, ועל-ידי כך יהיה "ושבת עד ה' אלוקיך".

(הרבי מליובאוויטש)

הווה, עבר ועתיד

התשובה היא תיקון וסידור ההווה, חרטה על העבר, וקבלה טובה להבא. כאשר ההווה מסודר כראוי, אפשר למלא את החסר או את הלא-טוב של העבר, ולעשות גדרים וסייגים לעתיד.

(אגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ)

  אמרת השבוע

'כאב שיניים' של הקב"ה

רבי דוד בידרמן מירושלים היה מזמין לביתו יהודים נדכאים ושבורי לב, והיה יושב עימם ומעודד את רוחם. שנה אחת בערב יום הכיפורים, סמוך לכניסת היום הקדוש, עבר ליד ביתו רבי דוד בהר"ן, וכולו אפוף שרעפי קודש.

הוא התפלא לשמוע מביתו של רבי דוד בידרמן קולות עליזים. למרבה הפתעתו ראה מבעד לחלון את רבי דוד יושב עם אורחיו ומשעשע אותם. הוא נכנס פנימה ושאל בפליאה אם זו העת לצחוק עם האורחים.

השיב רבי דוד: "כשיש לתינוק כאב שיניים, אימו עוזבת את כל עיסוקיה ומנסה לשעשע אותו ולהשכיח ממנו את כאביו. היהודים השבורים האלה הם 'כאב השיניים' של הקב"ה, ומצווה לעודדם ולהסיח את דעתם משיברון ליבם".

  פתגם חסידי

ביודעים ובלא יודעים

"בווידוי אנו אומרים 'על חטא שחטאנו לפניך ביודעים ובלא יודעים'. 'ביודעים' – שידענו דברים שלא היינו צריכים לדעת; 'ובלא יודעים' – שלא ידענו מה שצריך לדעת" (רבי מאיר סולובייצ'יק)

  מעשה שהיה

דבקות במהומה

העיר אפטה הייתה כמרקחה. המחשבה כי החזן בבית הכנסת ביום הקדוש יהיה מוט'ל הפוחז, זעזעה את לב התושבים.

מוט'ל זה היה מוּכר כיהודי קל דעת, שמתרועע עם הגויים ואוכל ושותה בחברתם. עם זה אהב פרקי חזנות, ובבואו לתפילות בימים הנוראים היה נהנה להצטרף בקולו אל הרינה והתפילה.

תשוקה גדולה בערה בליבו – להיות החזן בתפילות יום הכיפורים ולהציג לכל הקהל את היכולות החזניות שלו. מובן שהגבאים מנעו זאת ממנו. 'בעל תפילה' נדרש לא רק לקול ערב ולהכרת נעימות התפילה, אלא בעיקר שיהיה ירא שמיים.

ואולם מוט'ל, המקורב לראשי השלטון, ידע לנווט את דרכיו ולהשיג את אשר רצה. באותה שנה החליט כי יקבל את עמוד התפילה על אפם ועל חמתם של הגבאים. לקראת יום הכיפורים פנה אל ידידו, מושל המחוז, בבקשה כי יפקוד על גבאי בית הכנסת למנות אותו לחזן לתפילות היום.

שליח מיוחד מטעם המושל הופיע לפני הגבאים ובידו צו חתום. בצו נכתב כי על ראשי הקהל להעמיד את מוט'ל לחזן בתפילות יום הכיפורים.

למקרא האיגרת נפלו פניהם של ראשי הקהל. הוראתו של המושל הייתה בלתי-נסבלת. כיצד יעבור היום הקדוש כשאדם קל דעת ופוחז כמוט'ל יתפוס את עמוד התפילה?! אבל אי-אפשר להמרות את הוראת המושל, ובאין ברירה נאלצו ראשי הקהל להיכנע ל'הנחתה' מלמעלה.

אותו ערב יום כיפור נדמה היה בקהילה כערב תשעה באב. האווירה הייתה רווּיית אבל וכאב. גם ההליכה לבית הכנסת לתפילת 'כל נדרי' הייתה מלוּוה חרון כבוש ושיברון לב.

הרגע הגדול של מוט'ל הגיע כאשר ניגש אל עמוד התפילה לפתוח באמירת 'כל נדרי'. הוא פסע בראש מורם, כמי שהניצחון מונח בכיסו, בעוד עיני כול נעוצות בו בבוז ובזעם.

הוא תפס את התיבה בשני צידיה, משל היה חזן ותיק, כחכח מעט בגרונו, והתכונן להתחיל בנעימה המסורתית של 'כל נדרי'. הוא לא ידע מה מצפה לו...

ברגע שפתח את פיו והשמיע את קולו נשמע בחלל בית הכנסת רעש מחריש אוזניים. מוט'ל נבהל וסובב את ראשו לאחור, להבין מה מקור הרעש. מול עיניו התגלה מחזה שטרם נראה כמותו:

מאות המתפללים עומדים על רגליהם ומכים בידיהם בחוזקה על מחזורי התפילה שלהם. בימים ההם נהגו לכרוך את המחזורים בכריכת עץ, והרעש שנוצר על-ידי ההכאה על גב המחזורים היה גדול.

קולו של מוט'ל לא הצליח לגבור על הרעש הנורא. גם כשעברו כמה דקות ונדמה היה למוט'ל כי יוכל לשוב ולסלסל בקולו להנאתו, הוסיפו המתפללים להכות במחזורים בכל הכוח ולא נואשו ממאמציהם למנוע ממוט'ל הפוחז לשמש שליח ציבור ביום הקדוש.

כשהבין מוט'ל כי קהל המתפללים לא יניח לו להשמיע את קולו, וכי בכל רגע שבו הוא נאחז בעמוד התפילה נגרם לו ביזיון גדול – נטש את המקום בעלבון צורב.

המתפללים נשמו לרווחה. בליבם חשו הקלה רבה. מייד קראו הגבאים לחזן הקבוע, וזה ניגש למלא את שליחותו כדת וכדין.

עכשיו התנהלה התפילה על מי מנוחות. ההמולה שככה, והחזן הקבוע הוביל את תפילת היום הקדוש כבכל שנה עד סיומה.

בתום התפילה החל הקהל להתפזר. אחד מהקהל ראה את רבי שבתי, כורך הספרים, מסיים את תפילתו. "מזל טוב, ר' שבתי", קרא אליו הלה בקול עליז. "לך ודאי מובטחת שנה טובה".

"שנה טובה גם לך", השיב ר' שבתי. "בטוחני כי בעזרת ה' תהיה לי שנה טובה ומבורכת, וניוושע בקרוב בבן זכר!".

המתפלל חש כי ר' שבתי לא הבין את כוונתו. "אני מתכוון למחזורים שנקרעו היום בשעת המהומה", אמר לו. "תהיה לך עבודה בשפע לתקן אותם".

"על איזו מהומה אתה מדבר?", התפלא ר' שבתי, אינו יורד לסוף דעתו של הדובר אליו.

האיש התייאש, מלמל משהו ופנה לדרכו. וכי ר' שבתי הכורך לא נכח בבית הכנסת בשעה שהתחוללה הדרמה הגדולה?! – תהה בליבו.

ואכן, באותה שנה נולד לר' שבתי הכורך בנו ישראל, שנודע לימים כ'מגיד מקוז'ניץ', מגדולי מאורי החסידות.

פעם אחת שוחח עימו רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב וניסה להבין בזכות מה זכה אביו, ר' שבתי כורך הספרים, לבן גדול וקדוש כמותו. ה'מגיד' העלה סברה כזאת ואחרת, אך רבי לוי-יצחק לא בא על סיפוקו. "הכול טוב ויפה, אך בשל זאת עדיין אין זוכים לבן שכזה", אמר.

ואז סיפר לו ה'מגיד' את הסיפור עם החזן, שאביו, מרוב דבקותו בתפילה, לא הרגיש בכל המהומה, וחשב לתומו כי כוונת המתפלל לברכו לישועתו וציפייתו האמיתית – להיפקד בבן זכר.

או-אז נחה דעתו של רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב. אכן, זו סיבה ראויה להתברך מן השמיים בבן שהאיר את העולם בתורתו.

(על-פי 'תולדות המגיד מקוז'ניץ')

  לומדים גאולה

שמחת הכיפורים לעתיד

על יום הכיפורים נאמר בתורה (ויקרא טז,לד) "חוקת עולם": "והייתה זאת לכם לחוקת עולם, לכפר על בני ישראל מכל חטאתם, אחת בשנה". חז"ל (ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמד) למדו מהפסוק הזה שיום הכיפורים יישאר גם לעתיד לבוא: "כל המועדים עתידין ליבטל, וימי הפורים אינן בטלים לעולם. אמר רבי אלעזר: אף יום הכיפורים לא ייבטל לעולם, שנאמר: והייתה זאת לכם לחוקת עולם".

המפרשים דנים בפירוש הדברים, מה הכוונה ב'ביטול' המועדים לעתיד לבוא ומה המיוחד בפורים וביום הכיפורים שיישארו תמידיים. הרדב"ז (שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תתכא) מסביר: "אלו המדרשים וכיוצא בהם מדברים לימות המשיח, שתרבה הטובה והשמחה והמנוחה והתענוג, עד שיהיו כל הימים שווים אצל בני-אדם כאילו נתבטלו המועדים, שאין הפרש בין חול למועד, ולא שתתבטל המצווה חס ושלום". לדבריו, הטעם הזה יביא לידי אובדן השמחה היתרה של המועדים, אבל לא יבטל את ייחודו של יום הכיפורים, "לפי שאין השמחה מבטלת עינוי. דאדרבה, כל מה שיהיה אדם בשמחה ותענוג, מרגיש בעינוי יותר".

ביטול כוח עשיו

המהר"ל מפראג מסביר בדרכו שלו (תפארת ישראל פרק נג) את המיוחד ביום הכיפורים, ואת הקשר לתקופת הגאולה: "כי עניין אלו המועדים הם כמו התחייה, שאחר שהגיעו למיתה יחזרו לחיים כבראשונה. וכן יום כיפורים שהאדם אשר הוא חוטא ונגזר עליו המיתה – יחזור לו החיים... (וזה) אי-אפשר רק על-ידי עולם העליון".

עוד הוא מוסיף: "כי ביום הכיפורים מקריבים שני שעירים... היה נוטל הקב"ה עוונות ישראל ונותן אותם על עשיו, שנאמר 'ונשא השעיר עליו את כל עוונותם', ואין שעיר אלא עשיו, שנאמר 'הן עשיו אחי איש שעיר'. הרי מדרגת יום הכיפורים שהוא יתברך היה נותן עונש של יעקב על עשיו. וכן היא מדרגת פורים, מה שהיה רוצה המן, שהוא מזרע עשיו, לעשות למרדכי, שהוא מזרע יעקב, שהיה חפץ לאבדו – נטל הקב"ה ונתן על זרע עשיו הוא המן, ונאבד... ולפיכך אמרו כי פורים ויום הכיפורים לא יעברו ולא יהיו בטלים, כי אלו שניים הם ביטול כוח עשיו שבא לעולם, ומאחר כי מדרגתם מעולם העליון – אין ביטול להם אף לזמן התחייה".

הגיע זמן התיקון

יום הכיפורים אכן יישאר לעתיד לבוא, אבל ייתכן שיציינו אותו בדרך של עונג דווקא. כך מבואר בתיקוני זוהר (תיקון כא נז,ב): "פורים אתקריאת על שם יום הכיפורים, דעתידין לאתענגא ביה ולשנויי ליה מעינוי לעונג" [=פורים נקרא על שם יום הכיפורים, שעתידים להתענג בו ולשנות אותו מעינוי לעונג].

וכבר מצאנו פעם אחת שבה לא התענו ביום הכיפורים – בעת שמחת חנוכת בית ראשון (מועד קטן ט,א): "אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכיפורים, והיו דואגים... יצתה בת-קול ואמרה להם: כולכם מזומנין לחיי העולם הבא".

רבי צדוק מלובלין כותב ('פרי צדיק' חלק ה, מוצאי יום הכיפורים פרק ב) שאין הכוונה שלא יתענו, אלא שיתבטל רק העינוי של נעילת הסנדל: "באמת, למה אכלו ביום הכיפורים, וכי שכחו חס ושלום כל ישראל קדושת יום הכיפורים? אך באמת... נראה שלעתיד יתבטל עינוי נעילת הסנדל. ואז יהיה רק מצוות עינוי התענית מאכילה ושתייה... ואז סברו שכבר הגיע זמן התיקון ויהיה שלמה משיח, ולכן סברו שאין צריך תענית, וסברו שאין עוד מקום לתענית יום הכיפורים. אך אחר-כך הרגישו שעל כל פנים נצרך התענית, לכפר העבר".

  חיים יהודיים

במקום שבעלי תשובה שואלים

התגובה שקיבל מבעל תשובה טרי היא השכר לעמלו. כך כותב האיש: "עמדנו על סף גירושין. הבית שלנו היה הרוס. ואז קיבלתי את ספריך, וכל תשובה העמידה מחדש עוד לבֵנה בבית שלנו". מדובר בספר 'במקום שבעלי תשובה עומדים', שלושה כרכים, ובהם הדרכה הלכתית לבעלי תשובה טריים.

הרב אופיר-יהודה טנג'י (45) גדל בצפת, במשפחה מסורתית. "לפני בר-המצווה שלי", הוא מספר, "אבא הורה לי לקבל עליי להניח תפילין שנה ברציפות. זו הוראה שנתן גם לשאר אחיי. לקראת סיום אותה שנה הציע לי אחי לבוא עימו לבית הכנסת, להתפלל שחרית. אמרתי לו: 'אבא ביקש רק שנניח, לא ביקש שנלך לתפילה'. אבל אחי הפציר בי, ונעניתי".

בזכות שיעור אחד

ומצווה גוררת מצווה. "בן-דוד שלנו, שגר באזור, הזמין אותנו לבוא לשיעור. אמרתי לו שאנחנו אוהבים את הדת, אבל אין סיכוי, כי 'אנחנו לא שם'. הוא ביקש שוב ושוב. 'אתם לא צריכים לשים כיפה, רק תבואו לשיעור אחד', אמר לנו".

שיעור התורה ריתק את הנער הצעיר. הוא נשבה ביופייה של התורה, ובא לשיעור נוסף. שיעור גרר שיעור ובתוך שלושה חודשים מצא את עצמו בישיבה ברכסים. כעבור שלוש שנים התקבל לישיבת 'כיסא רחמים' בבני-ברק, ומשם עבר לישיבה ביבנה. לימים השתקע בראשון-לציון, ושם נוצרה סביבו קהילה, כשהוא מלמד תורה ושם דגש על קירוב לבבות.

דילמה של קיבוצניק

סדר יומו מלא בלימוד ובשיעורים רצופים, אך ליבו נתון בעיקר למתקרבים שרק מתחילים לצעוד את פסיעותיהם הראשונות בעולם התשובה. הקרבה הזאת גרמה לרב טנג'י לעמול זמן רב על ספר השאלות והתשובות הנוגעות לבעלי תשובה.

לדבריו, השראה וכיוון דרך קיבל מהתייחסויותיו של הרבי מליובאוויטש לסוגיה זו. "עיינתי רבות בכתבי הרבי, כדי לנתב נכון בין עולם ההלכה ובין חיי היום-יום", מספר הרב טנג'י. "אחד הדברים המופלאים שקראתי היה תיאור פגישה של קבוצת סטודנטים עם הרבי, שבה הדריך אותם באופן יוצא מן הכלל. השאלות רבות ומגוּונות: החל מיהודי שהחל לשמור שבת אך אשתו רוצה שייסע עימה לים בשבת. או קיבוצניק שאשתו אינה מוכנה לוותר על חמץ בפסח. יש שאלות שהייתי צריך לשבת חודש ימים כדי לנסח תשובה ברורה עליהן".

בלי שבירת הכלים

גדולי הרבנים הפועלים בקרב בעלי התשובה העניקו לספריו את הסכמותיהם. "העובדה שעד היום לא יצאו מדריכים הלכתיים לבעלי תשובה – מסבירה את הקושי", הוא אומר.

הרב טנג'י מבהיר כי "ההלכה מעניקה פתרון לכל דילמה ומלמדת את הזוגות שאין הצדקה לפרק את החבילה". לדבריו, אור החסידות חיוני לבעלי התשובה: "החסידות מעניקה השקפה בריאה לבעלי תשובה, איך להתקרב בלי 'שבירת הכלים'. ובשפה עממית: החסידות מרגיעה אותנו. רואים לצערנו אנשים שמייד עם חזרתם בתשובה נכנסים למידת הדין. החסידות מלמדת איך מתקרבים מתוך מידת הרחמים. חושך לא מגרשים במקלות, רק עם אור ועוד אור".


"החסידות מרגיעה אותנו". הרב טנג'י

  פינת ההלכה ומנהג

ירקות בשמיטה

שאלה: מתי מתחילים דיני שמיטה בקניית פירות וירקות?

תשובה: יש הבדל בין פירות לירקות. הפירות שייקטפו בחודשים הקרובים עדיין אין בהם קדושת שביעית, מכיוון שכבר הגיעו לגודל הקובע בשנה שעברה. לעומת זה, בירקות המועד הקובע הוא הקטיף, וכל ירק שנקטף בשנת תשפ"ב חלים עליו דיני השמיטה.

למעשה, הירקות הטריים שמגיעים עכשיו לשווקים נקטפו בשנת השמיטה (יש ירקות כמו גזר, תפוח-אדמה, בצל וכדומה, שעדיין הם מקטיף השנה הקודמת). על הירקות האלה, שגדלו בשדות של יהודים, חלים דינים מיוחדים.

ירקות אלה קדושים בקדושת שביעית. יש לנהוג בהם את כל ההלכות הקשורות לקדושת שביעית, וחשוב ללומדן היטב.

כמו-כן אסור למוכרם בדרך הרגילה, משום שנאמר (ויקרא כה,ו) "והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה", ודרשו חז"ל "לאוכלה – ולא לסחורה". על כן אין לקנות ירקות אלה במשקל או במניין, אלא באומדן בלבד.

הבעיה השנייה היא הצורך למנוע החלת קדושת שביעית על התשלום. יש לזה שני פתרונות: א) הקפה – לא לשלם מייד אלא לרשום את הסכום כחוב, ולשלם אותו לאחר מכן. תשלום בשיק או בכרטיס אשראי נחשב קנייה בהקפה. ב) הבלעה – לקנות עם הירקות האלה גם פירות או כל מוצר אחר שאין בו קדושת שביעית, ולשלם בעבור הקנייה כולה.

הטוב ביותר הוא לקנות ירקות בשנה זו אך ורק ב'חנות שמיטה' בהשגחה טובה, המוודאת שאלה ירקות מגידולי השנה השישית, או משטחים שלא נתקדשו, כמו הערבה, חו"ל, או מיבול נוכרים.

מקורות: 'פירות שביעית' פ"א ס"ד; פ"ה, וש"נ. לוחות 'מכון התורה והארץ'.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)