חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1804 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת עקב, כ"א במנחם-אב ה'תשפ"א, (30/07/2021)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1804 - כל המדורים ברצף
כשרות היא מקצוע
יש חדש
התפילה – עבודה שבלב
יראת שמיים
מה מביא את העושר
מה משביע
תפילה בלי תיק
העולם יכיר ויוקיר
ה'חוזר' – דמות יחידה במינה
עציצים בשמיטה

מס' 1804, ערב שבת-קודש פרשת עקב, כ"א במנחם-אב ה'תשפ"א (30.07.2021)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

כשרות היא מקצוע

יש הרבה מה לייעל במערכת הכשרות, אבל אין עושים זאת על-ידי החלשת המערכת ופיזור סמכויותיה לגורמים שאין ביטחון בטיב עבודתם

בימים האלה כולנו מגחכים לנוכח העדר מוחלט של בושה מצד פוליטיקאים, העושים בדיוק את מה שצווחו ומחו נגדו כשהיו בפוזיציה אחרת. מה הם לא אמרו על החוק הנורווגי, על מינוי שרים וסגני שרים לענייני לא-כלום, על ממשלה מנופחת, על ניהול הקורונה – ועכשיו הם עושים את כל זאת ובממדים גדולים הרבה יותר.

למרבה הצער התרגלנו לתרבות השקר, שבה טיעונים ונימוקים מופרחים לחלל האוויר לא מתוך מניעים ענייניים, אלא לצרכים פוליטיים כאלה ואחרים. אבל לפחות ראוי לזכור זאת, כדי שלא ללכת שולל אחרי כל מיני טיעוני סרק, גם אם חוזרים עליהם שוב ושוב והתקשורת מהדהדת אותם. חשוב לזכור את הפוזיציה ואת האינטרס האמיתי שמאחורי הדברים.

חפשו את האינטרס

עכשיו עלתה על סדר היום סוגיית הכשרות. מאחורי כל הסיסמאות היפות על 'הפרטה', 'ייעול' ו'הוזלה' עומד אינטרס אחד – להחליש את כוחה של הרבנות כגוף מרכזי המפקח על ענייני הדת.

זה האינטרס המשותף של פוליטיקאים מסוימים, כלי התקשורת החילוניים, ארגונים רפורמיים וקונסרבטיביים, וגם של בעלי עסקים שמבקשים חיים קלים, בלי מחויבות אמיתית לדרישות הכשרות.

כלי התקשורת שמחים לתת פתחון פה לבעלי מסעדות ומפעלי מזון שמזילים דמעות תנין על דרישות הכשרות. אם נמצא כשל נקודתי במקום כלשהו – ינופפו בו כמייצג את מערכת הכשרות כולה. וכי במערכת הבריאות, הביטחון, הבנקאות וכו' אין כשלים? וכי זו סיבה להכפיש את המערכת כולה?

על כל כשל במערכת הכשרות אפשר להציג עשרות מקרים שבהם בעלי עסקים ניסו לרמות את המשגיחים ולהכניס מוצרים שאינם כשרים. מובן שיש בעלי עסקים ישרים והגונים, אך לצידם יש לא מעטים שתאוות הבצע לנגד עיניהם. הם מנסים להגניב בשר פיגולים או מוצרים לא כשרים אחרים, כדי להגדיל את רווחיהם. ברור שהם רוצים מאוד בהחלשת הפיקוח, כדי שיוכלו לחגוג כרצונם ועדיין להתהדר בשלט 'כשר'.

ודאי שיש הרבה מה לייעל ולשפר במערכת הכשרות, אבל אין עושים זאת על-ידי החלשת המערכת ופיזור סמכויותיה לגורמים שאין ביטחון בטיב עבודתם. כשרות היא מקצוע מורכב מאוד, והיא דורשת ידע רב ומעודכן ויכולת לקיים בקרה קפדנית. לא ייתכן לפתוח תחום רציני כל-כך לכל דיכפין.

הולכת שולל

כן, כשרות עולה כסף. הרבה יותר יקר וקשה לגדל ירקות עלים נקיים מחרקים. בשחיטה מהודרת שיעור הטריפות גדול יותר. מערכות הפיקוח כרוכות בעלויות. פעמים רבות חומרי גלם כשרים יקרים יותר. זאת יודע כל משק בית השומר כשרות. אבל יש תמורה לאגרה. העלות הנוספת מבטיחה שהמזון הבא אל פינו כשר. ועדיין, מדובר בעלויות זניחות בתוך כלל ההוצאות של בית העסק.

הציבור הענק שצורך מזון כשר לא יוכל להיות בקי בטיב ההשגחה והפיקוח של כל מיני גופים שיקומו בעקבות הרפורמה המתוכננת. הוא יאמין שחותמת כשרות אכן מבטיחה שהמזון כשר, ולא יידע שבעצם מוליכים אותו שולל. את החורבן הזה חייבים למנוע.


הכשרות דורשת ידע רב ומעודכן (איור: אלי כרמלי)

  יש חדש

הילולת רבי לוי-יצחק

ביום חמישי השבוע, כ' במנחם-אב, צוין יום הסתלקותו של הגאון המקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש. הוא נסתלק בשנת תש"ד, בעיר אלמטי שבקזחסטאן, לאחר תקופת גלות קשה, שגזרו עליו השלטונות הקומוניסטיים ברוסיה הסובייטית. בקהילות חב"ד נערכים אירועים והתוועדויות לעילוי נשמתו.

ירחי כלה משודר

מעמד 'ירחי כלה' המסורתי – יום עיון ולימוד לעילוי נשמת רבי לוי-יצחק שניאורסון – נערך גם השנה בשידור באמצעים הדיגיטליים, ביום חמישי כ' במנחם-אב. מושמעים שיעורים מעמיקים במגוון סוגיות, בנגלה ובחסידות, מפי רבנים וראשי ישיבות מהארץ ומהעולם. הצפייה בשידור באתר col.org.il.

מוזיאון גוש קטיף

מוזיאון גוש קטיף מזמין את הציבור לבקר במקום, לציון 16 שנים לגירוש. במוזיאון גם מוצגת ההיסטוריה היהודית של חבל עזה מימי החשמונאים. בקומת התערוכות מוצגות תערוכות מתחלפות ותערוכת התנ"ך. רח' שערי צדק 5 ירושלים, מ-10 עד 18:00, ובימי ו עד 14:00. הכניסה בתיאום מראש, בטל' 026255456.

  שלחן שבת

התפילה – עבודה שבלב

בפרשת עקב מופיעה פרשת 'והיה אם שמוע' שבה נאמר "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם". רש"י מפרש את המילים "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם": "עבודה שהיא בלב. וזו היא תפילה, שהתפילה קרויה 'עבודה', שנאמר (דניאל ו,יז): 'אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא' [נבוכדנצר אמר לדניאל: אלוקיך אשר אתה עובד אותו תמיד]".

מנין לנו שהכוונה לתפילה? רש"י מסביר: "וכי יש פולחן בבבל? אלא על שהיה מתפלל, שנאמר (שם יא) 'וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם' [בעליית ביתו של דניאל היו חלונות פתוחים לכיוון ירושלים והיה מתפלל שלוש פעמים ביום]". לאחר מכן רש"י מוסיף: "וכן בדוד הוא אומר (תהילים קמא,ב): 'תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ'".

קרבנות או תפילה?

פירוש רש"י ידוע בדייקנותו. לפי זה צריך להבין: א) מדוע הוא מקדים את הראיה מדניאל לראיה מדוד, שקדם לו? ב) מדוע בדניאל רש"י מסתפק בציטוט הפסוק ואילו לפסוק בתהילים הוא מקדים את שמו של דוד – "וכן בדוד הוא אומר"?

הסבר הדברים: הפירוש ש"לעובדו בכל לבבכם" הכוונה "עבודה שבלב – תפילה", נתקל בקושי מהמשך הפסוקים. התורה אומרת: "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם"... "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה". מזה משמע שהעבודה שעליה מדובר נעשית בארץ ישראל, וזו עבודת הקרבנות שיכולה להיעשות אך ורק בבית המקדש.

דניאל תחילה

היה מקום לומר שמסתבר יותר לפרש את הפסוק על הקרבנות, אף-על-פי שהוא מדבר על עבודת הלב, "בכל לבבכם", לנוכח האזכורים על הארץ בהמשך. לכן רש"י נאלץ להביא הוכחות לפירושו שהכוונה לעבודת התפילה. תחילה הוא מביא ראיה מדניאל, שחי בבבל, אחרי חורבן בית המקדש, כאשר לא התקיימה עבודת הקרבנות – "וכי יש פולחן בבבל?!" כלשון רש"י, ובכל-זאת תפילתו נקראת 'פולחן' – עבודה.

פסוק זה מוכיח שתפילה נקראת 'עבודה', ושהיא נחשבת עבודה 'תדירה'. לכן רש"י מקדים את הראיה מדניאל לראיה מדוד, שהרי בזמן דוד היה המשכן, ואילו הפסוק מדניאל מוכיח שיש עבודה גם בהעדר משכן ומקדש, וזו התפילה.

שייך לכול

אך בהוכחה מדניאל לא דיי, שכן הוא היה נביא ופרוש מן העולם, ואולי רק אצל יחידי סגולה כמותו התפילה שוות-ערך לעבודת הקרבנות. לכן רש"י מוסיף ומביא ראיה מדוד. דוד לא היה מנותק מהעולם הגשמי, שהרי קודם שנעשה מלך היה רועה צאן ואחר-כך כמלך דאג לצורכי עם ישראל, נלחם את מלחמותיהם ועוד. את תפילתו כתב בספר בשם כל ישראל – "נעים זמירות ישראל" (שמואל ב,כג).

לכן רש"י מדייק וכותב "וכן הוא אומר בדוד", ואינו מוסיף "בדוד המלך", כדי להדגיש שתפילתו של דוד המלך נחשבת ל'עבודה' לא בזכות היותו מלך ישראל, אלא שזה עניין השייך לכל אחד ואחת ונכתב בספר התהילים, וכל מי שמתפלל נחשבת תפילתו כעבודת הקרבנות.

(תורת מנחם תשמ"ז, כרך ד, עמ' 237)

  מן המעיין

יראת שמיים

השאלה שה' שואל

"ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעימך" (דברים י,יב). "מה ה' אלוקיך" – במה אני ה' אלוקיך, בזכות אילו מעשים טובים זכאי אתה שייקרא שמי עליך? – זו השאלה שה' אלוקיך "שואל מעימך".

(רבי נפתלי מרופשיץ)

הברכה העיקרית

אחרי שפירט הכתוב (תהילים קכח) את כל הטובות שיקבל אדם ירא ה': "אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו, יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשתך כגפן פוריה" וגו', מסיים הכתוב: "הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'". אם רוצים לברך יהודי, טוב שיברכוהו שיהיה "ירא ה'", שתהיה לו יראת שמיים, וממילא יזכה לכל הברכות האמורות בירא ה'.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

בלי פניות

אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר: "אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמיים בלבד" (שבת לא). "בלבד" – גם יראת שמיים נערכת ונמדדת אם היא 'לבד', בלי פניות צדדיות.

(המגיד מדובנה)

מי שבסביבת משה

"אטו יראת שמיים מילתא זוטרתא היא? אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא" (ברכות לג). ומקשים: הלוא משה אמר את הדברים לכל ישראל, ואיזו תשובה יש בכך שלגביו היראה היא 'מילתא זוטרתא'?! אלא הכוונה 'לגבי משה' – כל מי שהיו אצל משה, שנמצאו בסביבתו, עמדו לפניו וראו את קדושתו וצדקתו ומעשיו הטובים והישרים ביראת ה' כל היום – לגביהם הייתה יראת שמיים 'מילתא זוטרתא'.

(האר"י)

מורא תלמיד-חכם

ידוע שמורא תלמיד-חכם מביא לידי יראת ה', כמאמר רז"ל (פסחים כב) "את ה' אלוקיך תירא – לרבות תלמידי-חכמים". וזהו "לגבי משה מילתא זוטרתא היא": מאחר שבני ישראל התייחסו אל משה ביראה, ככתוב (תישא לד) "וייראו מגשת אליו", הרי זה 'מילתא זוטרתא' שיזכו גם ליראת ה'.

(הבעל שם טוב)

יש יראה – יש הכול

מדוע הגמרא שואלת זאת על היראה בלבד, והרי הפסוק מוסיף ואומר: "ללכת בכל דרכיו ולאהבה... ולעבוד". מכאן שהעיקר הוא יראת שמיים; אם יש יראת שמיים – יש הכול.

(רבי אברהם-מרדכי מגור)

להיות בביטול

הקב"ה שואל מעימך 'מה' – להיות בביטול, שאז לא תחמוד ותתאווה לשום תאווה גשמית. למה הדבר דומה? לשר גדול העומד לפני המלך, שמפני אימת המלך מתבטלת כל מציאותו, עד שאם תעבור לפניו איזו תאווה, ואפילו הגדולה שבתאוות, לא יתאווה אליה כלל. וכיצד מגיעים לבחינת ביטול כזאת? על-ידי "ליראה את ה' אלוקיך... ולאהבה אותו".

(כתר שם טוב)

מענווה ליראה

'מה' מורה על הכנעה וענווה. מידה זו מביאה לידי יראת שמיים, ככתוב (משלי כב) "עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה'". לכן נחשבת יראת ה' 'מילתא זוטרתא' לגבי משה, כי הוא היה בתכלית ההכנעה והביטול, ככתוב (במדבר טז) "ונחנו מה". אך הדבר הוא בהישג יד כל אדם, כי בכל נשמה יש בחינת 'מה', ביטול להקב"ה.

(אור התורה)

  אמרת השבוע

מה מביא את העושר

ה'אמרי אמת' אמר שהפסוק "ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" נאמר על העשירים הקופצים את ידם ממתן צדקה, במחשבה שככל שימעיטו לתרום לצדקה כן ירבה עושרם.

על כך מזהירה התורה: אל תחשוב ש"עוצם ידי" – עצימת היד מנתינת צדקה – היא ש"עשה לי את החיל הזה". לא הקמצנות וההימנעות מנתינת צדקה מביאות את העושר, אלא "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל".

וסיים ה'אמרי אמת': להפך, אילו היו העשירים האלה מפזרים מממונם ונותנים צדקה ברוחב יד ולב, היה עושרם גדל ומתרבה פי כמה וכמה.

  פתגם חסידי

מה משביע

"התורה אומרת 'ואכלת ושבעת ובירכת את ה' אלוקיך' – השביעה צריכה להיות לא מהאכילה אלא מהברכה שזוכים לברך: 'ושבעת' מזה ש'בירכת את ה' אלוקיך'" (רבי שלמה מקרלין)

  מעשה שהיה

תפילה בלי תיק

המחזה חזר ונשנה מדי יום. עם בוא הרב לבית הדין ראה אישה צעירה יושבת ליד הפתח, בידיה ספר תהילים, והיא קוראת פרקי תהילים בעיניים דומעות. היא הייתה יושבת וקוראת תהילים עד תום הדיונים בבית הדין, וכשהיו הדיינים יוצאים, הייתה הולכת גם היא.

באותם ימים היה הרב מרדכי אליהו הדיין הצעיר ביותר בישראל, בן עשרים ושמונה בלבד. הוא הצטרף להרכב בית הדין בבאר-שבע, ושמו התפרסם בלמדנותו הגדולה ובאכפתיות שלו למי שבאו לפניו.

זמן קצר אחרי שהתמנה לתפקידו הבחין באישה היושבת מדי יום ליד בית הדין וקוראת בדמעות פרקי תהילים. יום אחד ביקש ממזכיר בית הדין להזמין את האישה להיכנס פנימה, בתום הדיונים.

כשנכנסה האישה פנה אליה ושאל: "אמרי לי, מה מעשייך כאן? מדוע את יושבת ליד בית הדין וקוראת פרקי תהילים בכל יום?".

"עליתי לא מכבר ממרוקו ונשלחתי לגור בבאר-שבע", פתחה האישה את דבריה בעברית רצוצה. "במרוקו התחתנתי עם גבר ששימש נהג מונית, אבל עשרה ימים אחרי נישואינו יצא בעלי לנסיעה לעיר אחרת, הרחוקה כשלוש-מאות קילומטרים מעירנו, ומאז לא ראיתי אותו.

"כעבור זמן הודיעו לנו שמצאו את המונית שלו מרוסקת בעקבות תאונת דרכים, ושככל הנראה נהרג, אבל לא קיבלנו שום מידע היכן גופתו ומי קבר אותו. העניין הובא לפני הרב שלום משאש, שישב בבית הדין של קזבלנקה, והוא פסק כי עליי להישאר עגונה עד שתגיע ראיה כי בעלי אכן נהרג. כך נותרתי עגונה", סיימה האישה את סיפורה העגום. "אינני יכולה להתחתן שוב ולבנות מחדש את חיי".

הרב אליהו הביט בה ברחמים, והאישה המשיכה: "עכשיו, כשעליתי לארץ ישראל, חשבתי שאולי כאן יימצא הרב שיוכל לעזור לי להינשא שנית ולהקים משפחה. לכן אני באה לכאן מדי יום להתפלל".

שאל אותה הרב: "האם פתחת תיק בבית הדין?".

"לשם מה לי לפתוח תיק?! אני מדברת ישירות עם בורא העולם!...", השיבה האישה בתמימות.

"ומדוע לא נכנסת לבית הדין לשוחח איתנו?", תמה הרב.

"הלוא אינכם אלא שליחים!", השיבה לו האישה במר ליבה. "אני מתפללת לאלוקים, לבורא עולם. גורלי נתון בידו בלבד!".

הרב אליהו נדהם לנוכח אמונתה העזה של האישה. הוא לקח ממנה את הפרטים וביקש ממנה לבוא לבית הדין למחרת בשעה תשע בבוקר.

את השעות הבאות הקדיש הרב אליהו לבירורים אצל רבני מרוקו בניסיון להתחקות אחר זהות הקברנים באזור שבו נמצאה המונית המרוסקת. ההמלצה שקיבל הייתה לפנות אל רבי יצחק אבוחצירא, ה'בבא חאקי', ששימש הרב הראשי של הערים רמלה ולוד.

הרב אליהו הזמין מונית ויצא מייד לרמלה, אל ביתו של ה'בבא חאקי'. כשסיפר לו את פרטי העניין אמר לו ה'בבא חאקי': "יש לך מזל גדול. הממונים על הקבורה עלו לא מכבר ארצה. אחד גר בקריית אתא והשני בדימונה". הוא נתן לרב אליהו את כתובתם של השניים, והרב אליהו ביקש מנהג המונית להסיע אותו לדימונה.

כשהגיע לביתו של האיש ראה מודעת אבל תלויה על דלת הבית. זו בישרה כי היהודי הלך לעולמו בימים האחרונים וכעת משפחתו יושבת 'שבעה'.

הרב אליהו חשב ברגע הראשון לסוב על עקביו, אולם מכיוון שזו הייתה שעת תפילת מנחה ועליו להתפלל, אמר בליבו שייכנס פנימה ואולי מן השמיים גלגלו את בואו לכאן כדי שגם יאמר דברי תורה לעילוי נשמת הנפטר.

אחרי תפילת מנחה נשא הרב אליהו דברי תורה וניחם את האבלים. בני המשפחה התרשמו מהדיין הצעיר והתעניינו לסיבת בואו לביתם. הוא סיפר להם את סיפורה של העגונה ממרוקו, ועל המאמצים שהוא עושה בניסיון להושיעה.

כשהזכיר את סיפורו של נהג המונית ואת מקום התאונה הזדקף אחד המנחמים, יהודי מבוגר, לבוש גלימה מרוקאית מסורתית, ואמר: "אני קברתי את נהג המונית עם חברי הנפטר. שנינו חפרנו את הקבר שבו קברנו את היהודי!".

התברר לרב אליהו כי זה הקברן השני, מקריית אתא, שבדיוק בא לנחם את משפחת חברו. הרב אליהו התרגש מאוד. התרת עגונה היא דבר שמשמח ומרגש כל דיין, ובפרט דיין צעיר.

הוא הזמין מייד את רב העיר, הרב אברהם אלמליח, ושניהם צירפו עוד רב, ועשו בית דין שגבה עדות מהאיש.

למחרת באה האישה לבית הדין בשעה תשע, והרב אליהו סיפר בשמחה לחבריו הדיינים את כל השתלשלות האירועים ביום האתמול. בתום הדיון בישר לאישה כי עכשיו מותר לה להתחתן. האישה השיבה לו בתמימות גמורה: "רואה אתה, אתה אמרת לי לפתוח תיק, ואילו אני התפללתי לבורא עולם והוא כבר סידר הכול...".

הדיינים התפעלו מאוד מהזכות שנפלה לידי הדיין הצעיר, להתיר אישה צעירה מעגינותה,  והרב אליהו אמר להם: "זה כוחה של תפילה תמימה וטהורה!".

  לומדים גאולה

העולם יכיר ויוקיר

הגמרא (זבחים יט,א) מספרת על ר' הונא בר-נתן, שפעם אחת עמד לפני איזגדר מלך פרס, ואבנטו היה חגור גבוה מהרגיל. ניגש אליו המלך וסידר את האבנט במקומו הראוי, כשהוא אומר לו: "הלוא נאמר עליכם 'מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ'". ומסיימת הגמרא, שכאשר בא ר' הונא לפני אמימר וסיפר לו זאת, אמר לו אמימר: "התקיים בך 'וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ'".

פסוק זה (בישעיה מט,כג) הוא מנבואות הגאולה: "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ, וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ". הקב"ה מבטיח לעם ישראל כי אפילו מלכי אומות העולם יכירו בייחודו של עם ישראל וירגישו זכות לסייע לו.

עולם משובש

מתן הכבוד לעם ישראל והסיוע מצד אומות העולם מופיע בעוד ועוד נבואות. חשיבותו רבה בתהליך הגאולה לא רק בשל עצם התועלת שצומחת לעם ישראל מהסיוע הזה, אלא הדבר מעיד על עומק חדירת מושגי הגאולה לתוך גדרי העולם הזה (ראו לקוטי שיחות כרך כג, עמ' 171 ובכללות השיחה. ועוד).

עניינה של הגאולה, שמושגיה וערכיה נעשים טבעיים ומובנים מאליהם. דברים שכיום אנו נזקקים למחשבה ולהתבוננות כדי להשתכנע בנכונותם, יבואו אז בטבעיות מתוך גדרי העולם עצמו. בכך מתבטא השינוי הגדול שיחול בעולם בזמן הגאולה – העולם עצמו, מצד טבעו וגדריו, ישתנה וייעשה כלי לקבלת האמת.

כיום, טבע העולם מנוגד לאמת. הדבר מתבטא אפילו בדברים פשוטים – מלחמה, קנאה, תחרות. כל אלה מביאים הרס וחורבן, וכל אדם מבין זאת בהיגיון קר. אף-על-פי-כן, בכל שנות קיומו של העולם עסקו בני-האדם במלחמות וביריבויות, בקנאות ובשנאות. זמן קצר אחרי שליקקו את הפצעים ממלחמה אחת, נגררו למלחמה קשה אחרת. הדבר מעיד על השיבוש הפנימי שקיים בעולם, עד שאין בכוחו ללכת בדרך הישר.

כשתבוא הגאולה, יהיו הדברים ברורים ופשוטים. מלחמה, שנאה, קנאה ותחרות – ייראו מופרכות ומוזרות. איש לא יזדקק להסבר ולהתבוננות כדי להכיר בכך. זו תהיה תחושה טבעית, ממש כשם שבימינו אין איש נזקק להסברים כדי להימנע מלקפוץ לאש.

ההכרה מוכיחה

מכאן גם החשיבות שהגויים יכירו במעלתו ובייחודו של עם ישראל וישתוקקו לסייע לו. הגויים מייצגים את טבע העולם, לעומת עם ישראל שמעצם הווייתו הוא עם קדוש. כל עוד מעלתו של עם ישראל ידועה רק לו, המשמעות היא שהדבר לא חדר לתוך גדרי העולם. כאשר אומות העולם עצמן יכירו בייחודו ובתפקידו של עם ישראל, זו תהיה הוכחה שמושגי הגאולה אכן חדרו לתוך גדרי העולם.

תפקידו של עם ישראל הוא – "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". כשם שהכוהנים, בתוך עם ישראל, אינם קיימים לצורך עצמם, אלא הם מקרינים קדושה ורוחניות לכל העם, ולכן העם כולו מוקיר אותם – כך תפקידם של היהודים בתוך כלל האנושות להקרין את ערכי האמונה, האמת והצדק. כל עוד אין העולם מכיר בכך, הדבר מעיד על שיבוש פנימי. ההכרה בתפקידו של עם ישראל מוכיחה שאכן העולם מתחיל לחשוב במושגים אמיתיים ונכונים.

בזמן הגאולה, כשם שייעלמו המלחמות והשנאות, יבין העולם כולו את תפקידו של עם ישראל. וכלשון הנבואה (ישעיה סא,ה-ו): "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם, וּבְנֵי נֵכָר – אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם". תפקידו של העם היהודי יהיה ברור לאומות העולם, כמו שהנביא ממשיך: "וְאַתֶּם, כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹקֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם".

  חיים יהודיים

ה'חוזר' – דמות יחידה במינה

ביום שישי שעבר, בשעת בוקר, הוקמה בבית העלמין מנטיפיורי שבניו-יורק מצבתו של הגאון החסיד הרב יואל כהן. "ה'חוזר', דולה ומשקה מתורת רבו", נכתב במצבה, בתיאור מדוד ומאופק של האיש, שכל חייו ברר את מילותיו אחרי מחשבה מעמיקה.

עולם החסידות התעטף באבל עם היוודע דבר פטירתו של ה'חוזר', שהיה דמות ייחודית ומעוררת השראה. רבבות מבוגרים וצעירים – בפערי דורות – חשו אובדן אישי. ילדים ביולוגיים לא הניח אחריו, אבל אלפי תלמידים חבים לו את חייהם הרוחניים, בזכות שיעוריו, מאמריו והתוועדויותיו, שבהם הנחיל להם את משמעותה של הבנה אמיתית ובהירה בתורת החסידות.

העילוי הצעיר

הרב כהן נולד ברוסיה בשנת תר"צ (1930). הוריו מסרו את נפשם לשמירת הגחלת היהודית בימי הרדיפות של הקומוניסטים. המשפחה הצליחה לצאת מרוסיה, עלתה לארץ והשתקעה ברמת-גן. כהן הצעיר נכנס ללמוד בישיבת 'אחי תמימים' החב"דית בתל-אביב, שבראשה עמד הגאון רבי דוד פוברסקי, לימים ראש ישיבת פוניבז'.

בנו, הגאון רבי ברוך-דב פוברסקי שליט"א, ראש ישיבת פוניבז' כיום, שיתף לפני כמה שנים בהתרשמותו של אביו מהעילוי הצעיר: "אני זוכר כי אבא חזר פעם אחת הביתה והתבטא בהתפעלות כי הרב יואל כהן מגלה כישרון גדול יותר מהרב שלמה ברמן (לימים מראשי ישיבת פוניבז'), שאבי הפליא מאוד את גאונותו".

ההפלגה והבשורה

נפשו של הבחור הצעיר חשקה לנסוע אל הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק) מליובאוויטש, שאותו ראה רק בהיותו ילד, כשמשפחתו הייתה בדרכה לארץ. לאחר מאמצים רבים עלה בידו להגשים את חלומו, ולעלות עם חבר לספינה שהפליגה לארה"ב. אלא שבדיוק באותו זמן, בי' בשבט תש"י, הסתלק הרבי,  ורק כשהגיעו השניים לארה"ב התבשרו בבשורה הקשה.

הרב כהן זיהה עד מהרה את אורו הגדול של הרבי מליובאוויטש, שבתקופה הראשונה לא הסכים כלל לקבל את שרביט ההנהגה. דברי תורתו העמוקים שבו את ליבו של העמקן הצעיר, והוא נעשה חסיד בלב ונפש. במשך עשרות שנים קלט במוחו הגאוני את ההתוועדויות של הרבי, וידע לאחר מכן לשחזר את המאמרים והשיחות ולכתוב אותם, ובכך הנחיל את תורת הרבי לציבור.

קיבל תורה ומסרה

במשך הזמן צורפו עוד 'חוזרים' וסייעו לו במלאכה, אבל איש מהם לא התקרב לרמת הדיוק וההבנה המופלאה שלו. במקביל הורה לו הרבי לשמש משפיע בישיבה, ולמעשה רוב תלמידי ישיבות חב"ד היו תלמידיו, בלעו בשקיקה את שיעוריו ונהנו מיחסו האישי החם, ובכלל זה אירוח על שולחנו בסעודות שבת.

לצד כל אלה הטיל עליו הרבי את המיזם הענק 'ספר הערכים – חב"ד', אנציקלופדיה מקיפה לערכי תורת החסידות, שבה הופיעו עד כה תשעה כרכים. כמו-כן הניח ספרים רבים המגישים את מאמריו הבהירים, שיעוריו, התוועדויותיו ואת ביאוריו לספר התניא ולמאמרי חסידות רבים. בן תשעים ואחת היה בפטירתו.


הרב כהן. גאונות ובהירות בכפיפה אחת

  פינת ההלכה ומנהג

עציצים בשמיטה

שאלה: כיצד יש להכין את העציצים שבבית לקראת שנת השמיטה?

תשובה: בדיני שמיטה יש הבדלים מהותיים בין עציץ המוגדר 'מנותק' לעציץ 'לא מנותק'. עציץ 'מנותק' הוא כזה המצוי תחת תקרה, ושאין בו נקב החשוף לרצפה. בעציץ כזה מותר לעשות מלאכות רגילות בשמיטה.

רצוי מאוד להפוך את כל העציצים שבבית ל'מנותקים' קודם ראש השנה. מכיוון שבכל העציצים בימינו יש בדרך כלל נקב, לניקוז המים העודפים, הפתרון הוא להניח תחת כל עציץ צלחת, שתיצור הפרדה בינו לבין הקרקע. יש הסבורים שרצפת הבית עצמה 'מנתקת' עציצים כאלה.

פתרון זה טוב לעציצים בעלי שורש רך. בצמחים בעלי שורש עבה, כגון קקטוס או שיח רב-שנתי, לא דיי בצלחת רכה, אלא יש לבצע את ההפרדה על-ידי הנחת העציץ על משטח קשיח – פח, זכוכית, פלסטיק קשה וכדומה (לא אבן. עץ וחרס שנויים במחלוקת).

יש לדאוג שגם הענפים יהיו בגבולות משטח הניתוק, ואם יצאו – יש להחזירם, אפילו בשמיטה. כל זאת בתנאי שהעציץ עצמו אינו מחובר בחיבור קשיח לקירות הבית או לגגו.

אדניות הממוקמות תחת כיפת השמיים ועציצים המונחים במרפסת שאינה מקורה – אינם נחשבים 'מנותקים'.

במהלך השמיטה אין להפוך עציץ 'מנותק' ל'לא מנותק' – על-ידי הסרת המשטח המנתק או בהעברתו לאזור שאינו מקורה. לכן יש להעמיד את העציצים קודם השמיטה במיקום שבו יישארו כל השנה. מותר להוציא עציץ מהבית בשמיטה לצורך ניקיון וכדומה, כשאין כוונה לשיפור הצמיחה.

כדאי לבצע בעציצים קודם השמיטה פעולות גיזום, הסרת עלים יבשים וכדומה. כמו-כן מומלץ לפזר בעציצים דשן המתפרק לאט, ואז לא תהיה פגיעה בצמחים אם לא יינתן דשן בשמיטה.

מקורות: ראה 'משפטי ארץ' שביעית (הוצאת מכון חקל"ת תשנ"ד) פ"ז, ובנסמן שם, ובנספחים. 'קצות השלחן' סי' קמב ובבדה"ש ס"ק ב.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)