חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1803 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ואתחנן/נחמו, י"ד במנחם-אב ה'תשפ"א, (23/07/2021)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1803 - כל המדורים ברצף
גדרות שמעניקות ביטחון
חדש על המדף
מנין באה אהבת ישראל
אהבת ה'
כוחה של 'שמע'
דבקות וחיות
שבת מפייסת
סיבת השמחה בט"ו באב
ענבים ודובדבנים בשדה קרב
הכנות לשמיטה

מס' 1803, ערב שבת-קודש פרשת ואתחנן/נחמו, י"דבמנחם-אב ה'תשפ"א (23.07.2021)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

גדרות שמעניקות ביטחון

לפעמים בני-אדם מתרעמים על גדרי הצניעות. מה, אינכם סומכים על עצמכם? התשובה חדה וברורה: לא! אנחנו רק בני-אדם

ט"ו באב מייצג את ערך המשפחה, הנישואין, הקמת בית בישראל. תמיד מרגש להשתתף במעמד שבו בני זוג עומדים תחת החופה וכורתים ביניהם ברית "כדת משה וישראל". עוד בית יהודי יוצא לדרך, עם כל התקוות והתפילות והאיחולים הטובים.

אלא שלא דיי בכוונות טובות ובחלומות על בית שבו יגורו באושר ובעושר. שימור חיי נישואין וביצור תא משפחתי יציב הם אתגר המחייב עבודה רבה. תהפוכות החיים מעמידות את חיי הנישואין במבחנים לא פשוטים, ולפעמים הן מאיימות למוטט את קירותיו של הבית.

בכלל היה רצוי שכל זוג, לקראת הנישואין וגם אחריהם, יקבל הדרכה לניהול בריא של חיי הזוגיות והמשפחה. פעמים רבות באים בני זוג לבקש עצה והכְוונה רק לאחר שספינת המשפחה עלתה על שרטון. גם אז אין זה מאוחר מדיי, ובוודאי ראוי לפנות אל אנשי מקצוע שיסייעו בפתרון המשבר, אבל הרבה יותר טוב היה לוּ היו בני הזוג מקבלים את הכלים והתובנות בטרם פורענות.

בטיחות המשפחה

ויש עוד היבט חשוב שצריך לזכור – הבטיחוּת. בימינו יש מוּדעוּת גדולה לנושא הבטיחות. משאבים וחוקים רבים מושקעים במאמץ להגן על בני-האדם מפני סכנות. כך בכביש, כך בעבודה, כך במפעלי מזון, בייצור מוצרים לילדים ועוד. בונים גדרות הפרדה, מעקות בטיחות, קובעים תקנים. מטרתם של כל אלה להרחיק את האדם מן הסכנה.

מוזר שדווקא בעולם שבו תודעת הבטיחות גבוהה כל-כך יש זלזול במנגנוני ההגנה על שלמות המשפחה ואף יש הבזים להם. אבל התורה היא תורת חיים, והיא מכירה את מציאות החיים ואת הפיתויים האורבים לאדם טוב מכולם. היא קבעה גדרים וסייגים דווקא מתוך שאיפתה להגן על הדברים החשובים לנו ביותר – על הבית, על עצמנו, על ילדינו.

גדרי הצניעות הם גִדרות ההפרדה המגינות על הבית היהודי מפני התנגשות והתרסקות. שום נהג אינו מתכוון לעבור ביודעין לנתיב הנגדי ולהסתכן בהתנגשות חזיתית. זה קורה ברגע של חולשה, של הסחת דעת, של הצצה הצידה. אבל כשיש גדר הפרדה יש טווח ביטחון שמגן על האדם גם מפני חולשותיו.

לפעמים בני-אדם מתרעמים על גדרי הצניעות. מה, אינכם סומכים על עצמכם? התשובה חדה וברורה: לא! אנחנו רק בני-אדם. יש לנו חולשות, יצרים. בכל יום ויום אנו מתפללים: "אל תביאני לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון". כי פעמים רבות כשמעמידים אדם בניסיון, זה עלול להיגמר בביזיון.

'דת השוויון'

גדרי הצניעות מגינים עלינו ועל זולתנו. בזכותם יש לנו הרבה יותר ביטחון שנצא בבוקר לעבודה או ללימודים ונחזור הביתה בשלום. הם מונעים אין-ספור תופעות שליליות שהחברה המודרנית סובלת מהן. נכון, זה כרוך במחיר מסוים, אבל התמורה גדולה לאין ערוך.

עצוב לראות ש'יש שופטים בירושלים' שאינם מבינים כלל את הערך הזה, ומבחינתם דינו להידחות מפני מה שהפך לדת החדשה – 'דת השוויון'. אנחנו לא מתבלבלים מאופנות מתחלפות. נוסיף לבנות חיי משפחה בריאים ויציבים, על היסודות שנוצקו לאורך ההיסטוריה היהודית.


להגן על הדברים החשובים לנו באמת (צילום: מאיר אלפסי)

  ספרים

אוצרות הסולם
מאת שמואל הורביץ
בהוצאת המחבר

אסופה מדברי בעל 'הסולם', רבי יהודה הלוי אשלג, ומספרי תלמידיו על התורה. הספר מסודר על-פי סדר הפרשיות. 546 עמ'. טל' 0547617791.

המזכיר
מאת בנימין ליפקין, לוי גרונר
בהוצאת המשפחה

מסכת חייו ופועלו של הרב יהודה-לייב גרונר, מזכירו האישי של הרבי מליובאוויטש. כרך ראשון, ובו גילויים רבים, מתוך יומנים שרשם המזכיר. 446 עמ'. טל' 039606120.

מגזע ליובאוויטש
מאת יאיר בורוכוב
בהוצאת המחבר

קורותיה של משפחה חסידית מיוחסת מליובאוויטש שברוסיה ועד היישוב הישן בירושלים, עם החיבורים הייחודיים שנוצרו בדרך. 306 עמ'. טל' 039606018.

מתנהג בחסידות
מאת הרב דוד אלחדאד
בהוצאת חזק

בירור מנהגי חסידי חב"ד וציון מקורם בספרי הקדמונים, וגם הסבר במקום שנראה כי הם מעוררים שאלות. 308 עמ'. טל' 088502771.

  שלחן שבת

מנין באה אהבת ישראל

בין הדברים הטובים שקרו בט"ו באב הוא היותו המועד האחרון לכריתת עצים למזבח. מאותו יום נחלשת עוצמתה של קרינת השמש, והעצים עלולים להתליע ולהיפסל מלעלות על המזבח. ט"ו באב היה 'יום קרבן עצים' – יום שבו נדבנים תרמו לבית המקדש מהעצים הכרותים שברשותם, וזו הייתה שמחה לעם ישראל כולו.

תרומת קרבן העצים ביטאה היבט מיוחד של אהבת ישראל. קודם לכן היו הנדבנים יכולים ללכת ליער ולהשלים את מה שנחסר אצלם על-ידי תרומת העצים לבית המקדש; אך אחרי ט"ו כבר לא הייתה אפשרות להשלים את החסר, ונמצא שתרמו דבר שאין אפשרות להשיגו, מתוך אכפתיות ליהודים עניים, שאין בידם עצים לשריפת קרבנותיהם.

בזכות איזה סבא

הגמרא (תענית כח,א) מציינת את מועד תרומת העצים של משפחת "בני פחת מואב בן-יהודה". מי היו בני המשפחה האלה? בעניין זה יש מחלוקת: רבי מאיר אומר שהם היו מצאצאי דוד המלך ורבי יוסי סבור שהם צאצאי יואב בן-צרויה.

יש לומר שאין כאן מחלוקת מציאותית, אלא ברבות השנים התחתנו צאצאי דוד המלך עם צאצאי יואב בן-צרויה ונעשו משפחה אחת. המחלוקת בין התנאים היא בשאלה מה הניע את רוח הנדיבות של אותה משפחה – עובדת מוצאה מבני דוד או שורשיה ביואב בן-צרויה.

תלמוד או מעשה

ההבדל בין דוד ליואב הוא על-פי הפסוק "וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ, וְיוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה עַל הַצָּבָא". עניינו של דוד הוא לימוד התורה, ויואב – מלחמה, בירור העולם. שתי דרכי העבודה האלה קשורות זו בזו, כדברי הגמרא (סנהדרין מט,א) "אלמלא דוד (שהיה עוסק בתורה), לא עשה יואב מלחמה; ואלמלא יואב, לא עסק דוד בתורה".

ובנקודה זו יש מחלוקת בין התנאים, היכן מתבטאת יותר אהבת ישראל, בעיסוקו של דוד – לימוד תורה, או בעיסוקו של יואב – מלחמה, הפעולה בתוך העולם.

הכול מוביל לאהבה

יש מקום לומר שבתורה דווקא באה לידי ביטוי האחדות של כל ישראל, שהרי "תורה אחת לכולנה", והתורה היא המאחדת את כל בני ישראל. אך יש מקום לומר את ההפך, שבתורה יש הבדלים בדרכי הלימוד (פשט, רמז, דרש או סוד) ואילו בעשיית המצוות כולם שווים; הכול מניחים את התפילין באותה דרך על היד ועל הראש.

המחלוקת בין התנאים מלמדת אותנו כי התנהגות של נדיבות ואהבת ישראל יכולה לבוא הן מתוך לימוד התורה (בני דוד) הן מתוך קיום המצוות (בני יואב). ההוראה מזה היא כי כל סוגי העבודה הרוחנית בעם ישראל צריכים להיות ספוגים באהבת ישראל.

(על-פי תורת מנחם תשד"מ, כרך ד, עמ' 2344; עמ' 2438)

  מן המעיין

אהבת ה'

האהבה מושרשת

"ואהבת את ה' אלוקיך" (דברים ו,ה). והלוא אהבה היא דבר שברגש, ואיך אפשר לצוות לאהוב? אלא שבפנימיותו של האדם מושרש הרגש של אהבת ה', וצריך רק לעורר אותו ולהוציאו מן הכוח אל הפועל. זו מצוות 'ואהבת' – שתעשה את כל הפעולות לעורר את אהבת ה' שבקרבך.

(שפת אמת)

אהבה מעוררת אהבה

איך ייתכן לצוות על אדם לאהוב? אלא שקודם קריאת שמע אנו אומרים תחילה "הבוחר בעמו ישראל באהבה". ואם הקב"ה אוהב אותנו, מובן מאליו שאף עלינו לאהוב אותו.

(רבי עקיבא איגר)

יש הבטחה

'ואהבת' זו הבטחה – סופך לבוא לידי אהבה! כיצד אפשר להגיע לידי אהבה כזו? – על-ידי הקדמת "שמע ישראל ה' אלוקינו", הרומז ללמעלה מהטבע, שהוא אלוקינו, כוחנו וחיותנו. דבר זה מעורר ומביא לידי אהבת ה'.

(המגיד ממזריטש)

אהבת ישראל תחילה

שלוש פעמים בכל התנ"ך נאמר הפועל הזה: "ואהבת לרעך כמוך", "ואהבת לו כמוך", "ואהבת את ה' אלוקיך". ואף שאין מוקדם ומאוחר בתורה, רמז יש בדבר. מדוע ציוותה התורה על אהבת הזולת קודם אהבת ה'? לומר לך שאי-אפשר להגיע לאהבת ה' אלא אם כן קדמה לה אהבת ישראל. על-פי זה מוסבר מה שכתב האר"י ז"ל בכוונותיו: "קודם התפילה יקבל עליו מצוות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך' ויכוון לאהוב את כל אחד כנפשו".

(עיטורי תורה)

גם כשיש לבטים

"ובכל נפשך" – "אפילו הוא נוטל את נפשך" (רש"י). אם כן, יש לפרש את 'בכל לבבך' גם בדרך זו: אפילו הוא נוטל את לבבך. היינו, כשאין ליבך שלם עימך, אלא הספקות אוכלים בו, והוא כאוב ודווי בלבטי פקפוקים, גם אז – 'ואהבת'.

(חידושי הרי"ם)

פרנסה של ציבור

"ובכל מאודך". רק ליחיד נאמר 'ובכל מאודך', אבל בפרשת 'והיה אם שמוע', שמדברת לרבים, לא נאמר 'ובכל מאודכם'. כי אצל רבים עניין הפרנסה הוא סכנת נפשות, וממילא זה נכלל ב'ובכל נפשכם'.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

החידוש הוא בעושר

'ובכל נפשך' נדרש: "אפילו הוא נוטל את נפשך". אם כן, מדוע לא נדרש כך על 'ובכל מאודך', אפילו הוא נוטל את ממונך? – אלא שכשנוטלים מאדם את ממונו אין רבותא בכך שהוא נשאר חרד לדבר ה'; להפך, על-פי רוב שומרים את מצוות ה' ביתר שאת בשעת מצוקה דווקא, בעת עוני ודלות. חידוש גדול הוא כשעובדים את ה' מתוך עושר ורווחה.

(רבי פינחס הלוי הורביץ)

בלי-גבול יחסי

'בכל לבבך' – שהלב כולו מלא אהבת ה'. ככל שהלב מסוגל להכיל, הוא מלא אהבת ה'. 'ובכל נפשך' – האהבה מתפשטת בכל כוחות הנפש. 'ובכל מאודך' – אהבה שאינה יודעת גבול, שהיא מעל ומעבר לגדרי כוחות הנפש. ונאמר 'מאודך', ולא 'מאוד', היינו 'מאוד שלך', כי מה שהוא בבחינת 'בלי גבול' אצל אדם אחד נחשב 'גבול' באדם שני.

(ספר המאמרים תש"י)

  אמרת השבוע

כוחה של 'שמע'

סבו של רבי פינחס מקוריץ נקרא גם כן רבי פינחס ושימש מגיד בעיר שקלוב. היה לו מנהג ייחודי – כשהיה שומע על יהודי שהמיר את דתו (לא עלינו), היה נוסע אליו ומפציר בו מאוד שיקרא את פרשת 'שמע ישראל' בכל יום.

הוא היה אומר לאותו מומר: עשה ככל אוות נפשך, אבל קְרא את פרשת 'שמע ישראל' בכל יום! אם לא הועילו הפצרותיו, היה מבטיח לאותו מומר את העולם הבא שלו, ובלבד שיקבל עליו זאת.

ברבות הימים התברר כי רבים מהמומרים שקיבלו עליהם לקרוא את פרשת 'שמע' חזרו ליהדותם.

  פתגם חסידי

דבקות וחיות

"חיותו של האדם היא כמידת דבקותו בקב"ה, כמו שנאמר 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום' – כמידת הדבקות, מידת החיות" (רבי חיים-אלעזר ממונקאץ')

  מעשה שהיה

שבת מפייסת

השמועה על בואו לעיר של האדמו"ר השני מספינקה, רבי יצחק-אייזיק וייס, ה'חקל יצחק', עשתה לה כנפיים במהירות. זה היה ביום שישי בצהריים, בשנת תרפ"ט (1929), בעיר סנטש שבהונגריה.

תושבי העיר התפלאו על פשר הדבר, שהרי לאדמו"ר אין חסידים בעיר. הופעתו הייתה לחידה בעיני כול. אך לא ארכו הימים ונודעה סיבת בואו של האדמו"ר לעשות את השבת בעיר.

כשנה קודם לכן חלה רבי יצחק-אייזיק והופנה לרופא מומחה בעיר פֶּשׁט. הנסיעה מהעיר סליש, מקום מגוריו של האדמו"ר, לפֶּשׁט, חייבה להחליף כמה רכבות. אחת התחנות הייתה בעיר סנטש. אלא שמי שתכנן את הנסיעה לא דייק בזמני צאת הרכבות, ובבוא האדמו"ר ומלוויו לסנטש התברר להם שעליהם להמתין כחמש שעות עד צאת הרכבת הבאה.

האדמו"ר ביקש לנצל את זמן ההמתנה ללימוד תורה, אך הרעש וההמולה בתחנת הרכבת הפריעו לו. הוא ביקש ממלוויו לנסוע עימו לעיר ולמצוא שם מקום שקט שבו יוכל ללמוד בנחת.

באין להם מכר בעיר הציע האדמו"ר כי ייסעו אל ביתו של רב העיר, הרב מנחם פולק, ויבקשו ממנו שיואיל בטובו להכניס את הרבי לביתו, כדי שיוכל ללמוד בשקט, עד מועד צאתה של הרכבת. בנו של האדמו"ר, רבי ישראל-חיים הי"ד, נקש על דלת ביתו של הרב ושאל אם האדמו"ר יוכל לשהות בביתו במשך הזמן הזה.

הרב, שלא נמנה עם החסידים, לא הכיר את האורח, וסבר כי מדובר בצאצא כלשהו של אדמו"רים. הוא דחה את הבקשה. "מה לי ולנכד של אדמו"רים שיטרידני ויספר לי סיפורים ויעסיק אותי בשיחות שונות ומשונות", השתמט. הוא הציע לבנו של הרבי לפנות אל אחד מבעלי הבתים החסידיים, או לבית שוחט העיר, שהיה חסיד. אלה ודאי ישמחו לארחם.

רבי חיים-ישראל חזר אל אביו, ומאחר שלא רצה לצערו, לא מסר לו את התגובה המזלזלת של הרב, אבל אמר שהדבר אינו מתאפשר. האב אמר לו: "חזור בבקשה אל הרב ואמור לו שאיני צריך דבר חוץ מפינה שקטה, כיסא לשבת עליו, גמרא מסכת זבחים ואת הספר 'מנחת חינוך'. הא ותו לא!".

חזר הבן אל בית הרב ומסר לו את דברי אביו. לבקשה זו לא היה הרב יכול לסרב. רבי יצחק-אייזיק נכנס אל בית הרב, וזכה לקבלת פנים קרירה למדיי. הוא נכנס מייד לחדר שהקצה לו הרב, וללא שהיות פתח בלימוד.

הרבי למד כדרכו בקודש. קרא את הגמרא עם רש"י ותוספות בקול רם, בהטעמה ובמתיקות מיוחדת, ופניו לוהטות באש התורה. מדי פעם בפעם הציץ ב'מנחת חינוך' וחזר לגמרא. בשעת לימודו הזכיר בדחילו ורחימו את שמות התנאים והאמוראים. גם כשהזכיר את שמות גדולי הפוסקים, כמו הרי"ף והרמב"ם, הוסיף את התואר 'הקדוש', וכך נהג לומר: "רבי מאיר הקדוש שואל, רש"י הקדוש מבאר".

קול לימודו של האורח משך את ליבו של הרב. הוא ניגש אל מאחורי הדלת, עמד שם והאזין בהשתוממות לקול התורה הבוקע מהחדר.

במהרה קלט כי אורחו גאון עצום בתורה, אשר שבילי התלמוד והפוסקים נהירים לפניו. ליבו החל לייסרו על התנהגותו המזלזלת. הוא נקש בדלת ופתחה בזהירות, בניסיון לקשור שיחה עם האורח, אך רבי יצחק-אייזיק רמז לו כי אינו יכול להפסיק באמצע לימודו, וכי כעת אין זה הזמן המתאים לשיחה.

השעות חלפו ורבי-יצחק אייזיק הוסיף ללמוד במתיקות ובשקידה רבה, בקול רם ובלי להתעייף. רק כשהגיע הזמן לצאת אל תחנת הרכבת, סגר את הגמרא, יצא מהחדר וניגש להודות לבעל הבית על הכנסת האורחים.

רב העיר לא הצליח להסתיר את בושתו. הוא חש צער עמוק על שביזה תלמיד-חכם וצדיק, השמיע כלפיו דברי זלזול וקיבל את פניו בקרירות. בעיניים דומעות ביקש את סליחת אורחו.

"מדוע אתה אומר שביזית אותי", תמה האדמו"ר, "והלוא נתת לי גמרא ואף הקצית לי חדר שקט ונוח ללמוד בו?!".

אך הרב התעקש לבקש את סליחת האדמו"ר, וכשראה האדמו"ר כך אמר: "הנני מוחל וסולח בלב שלם לכבוד תורתו". אך הרב לא הסתפק בכך.

"אם ייענה האדמו"ר להזמנתי לבוא ולשבות בעירנו סנטש, אדע כי סלח לי באמת", התחנן הרב. "רק אם הרבי יבוא לעירנו לעשות בה שבת אדע כי סר עווני וחטאתי התכפרה".

בענוותנותו הגדולה הסכים האדמו"ר לכך. אף-על-פי שלא היו לו בעיר לא חסידים ולא מכרים ניאות הרבי להיטלטל בדרכים והתאמץ לכבד את בקשת הרב, כדי שיחוש כי קיבל את סליחתו באמת ומחל לו בלב שלם, ואין בליבו שום קפידה עליו.

בשבת קודש פרשת 'שלח' תרפ"ט קיים הרבי את הבטחתו ועשה את השבת כאורחו של הרב. במהלך השבת כיבדו הרב להשמיע פלפול תורני בבית הכנסת, לפני קהל רב מבני המקום. התושבים החלו לתהות לפשר בואו של האורח הדגול, והרב גילה להם את נסיבות בואו של האדמו"ר לשבות בביתו.

(על-פי 'שושלת ספינקא')

  לומדים גאולה

סיבת השמחה בט"ו באב

על ט"ו באב אומרת המשנה (סוף תענית): "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב (וכיום הכיפורים)". מוסבר בתורת החסידות שבט"ו באב "קיימא סיהרא באשלמותא" – הלבנה עומדת במילואה. עם ישראל נמשל ללבנה (ישראל דומים ללבנה ומונים ללבנה), כי כשם שהלבנה מקבלת את אורה מהשמש, כך בני ישראל מקבלים את אורם וכוחם מהקב"ה. לכן מילוי הלבנה בט"ו באב הוא יום שמח במיוחד.

אלא שכאן מתבקשת מייד השאלה, הלוא בכל חודש יש ט"ו בחודש שבו הירח עומד במילואו, ובמה מעלתו המיוחדת של ט"ו באב? יתרה מזו, כשאומרים "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב", זה כולל גם את חג הפסח וחג הסוכות; ואם מעלתו של ט"ו באב היא במילוי הירח, הלוא גם פסח וסוכות חלים בט"ו בחודש, שבו הלבנה במילואה?!

גילוי תכלית הירידה

התשובה על כך היא שט"ו באב בא אחרי הירידה הגדולה של תשעה באב, שאז "השליך משמיים ארץ", וחרב בית המקדש פעמיים, עם שאר המאורעות הכואבים והמצערים המנויים במשנה. ומכיוון שכל ירידה היא לצורך עלייה, הרי ככל שהירידה גדולה יותר, בהכרח שאחריה תבוא עלייה גדולה יותר. לכן מילוי הלבנה בט"ו באב מבטא עלייה גדולה לאין ערוך ממילוי הלבנה בשאר החודשים.

נמצא שט"ו באב מבטא את העלייה הנשגבה שאמורה לבוא אחרי הירידה הגדולה של הגלות, את הגאולה שנולדת מתוך החורבן. הוא מגלה את מהותה הפנימית של הירידה, שהיא לצורך עלייה, ושתכליתה להביא את הבניין המופלא של בית המקדש השלישי, הגדול לאין ערוך מהבתים שחרבו.

אפשר למצוא רמז לכך גם באחד המאורעות שאירעו בט"ו באב: "שכלו בו מתי מדבר". מדי שנה, בט' באב, מתו במדבר אותם שנגזרה עליהם הגזירה שלא ייכנסו לארץ. בשנה האחרונה עשו בני ישראל את ההכנות שהיו רגילים להן משנים קודמות, וכשהגיע ט"ו באב ולא מתו, הבינו שנתבטלה הגזירה. וכאן יש פרט חשוב שראוי לשים לב אליו – הגזירה בעצם כבר נתבטלה בט' באב, וט"ו באב רק גילה זאת. זו אפוא משמעותו של ט"ו באב: יום זה מגלה, שכל תכלית הגלות והחורבן היא לצורך העלייה של הגאולה השלמה. לכן "לא היו ימים טובים לישראל" כמותו.

נישואין עם הקב"ה

ט"ו באב קשור עם נישואין, כפי שהמשנה מספרת שביום הזה "בנות ירושלים יוצאות" וכו'. ומכיוון שכל הדברים הקיימים בעולם הזה הם השתקפות של עניינים רוחניים בעולמות העליונים, הרי היותו של ט"ו באב זמן שידוכים למטה הוא מפני שזה זמן של 'שידוכים' בין הקב"ה לכנסת ישראל. בתשעה באב נידונו ישראל ל'גירושין', וט"ו באב הוא זמן ה'נישואין' עם הקב"ה.

עניין זה נרמז בסיום מסכת תענית, שבו מדובר על השמחה הגדולה של הגאולה: "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים... וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר 'ואמר ביום ההוא, הנה אלוקינו זה, קיווינו לו ויושיענו, זה ה' קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו'". זה יהיה הגילוי המופלא של הגאולה שהקב"ה בכבודו ובעצמו יתגלה עד שיהיה אפשר להצביע עליו באצבע ולומר "הנה אלוקינו זה".

ואולם בני ישראל אינם מסתפקים בידיעה שהכוונה והתכלית של הגלות היא העלייה הגדולה של הגאולה, אלא צריכים את הגאולה בפועל ממש, באופן הנראה והנגלה לעיני בשר, שאז גם השמחה תהיה בתכלית השלמות, "שמחת עולם על ראשם" (ראו בכל זה 'שערי המועדים – מנחם אב').

  חיים יהודיים

ענבים ודובדבנים בשדה קרב

כאשר החקלאי מנחם לבני, בעליה של החווה שְׂדֵה-כָּלֵב, השוכנת ממזרח לחברון, בפאתי הכפר הערבי העוין בַּנִי נַעִים, מספר על שגרת חייו, נדמה לך שהוא מתאר שדה קרב:

"חמש פעמים ניסו לחסל אותי. פעם אחת על-ידי מטען חבלה שתכננו להפעיל עליי ממרחק, בהפעלה סלולרית. פעם שנייה הטמינו בחווה מטען צד של חמישה ק"ג חומר נפץ. פעם שלישית הניחו מוקש בכניסה למטע. דרכתי עליו כמה פעמים והוא לא התפוצץ, אך קבוצת נערים שבאה לקטיף דרכה עליו ושלושה מהם נפצעו. היו גם פיגועי ירי לעברנו ובנס גדול ניצלנו פעם אחר פעם".

אחרי פרעות תרפ"ט

לבני בן 71, לאורך ימים ושנים טובות, אך כוחותיו במותניו. לחווה החקלאית שלו היסטוריה יהודית עשירה. היא נקנתה בידי יהודים ב-1936 למניינם, בימי המנדט הבריטי. רוכשי הקרקע קנו אותה אחרי פרעות תרפ"ט, "דבר המעיד על אמונה גדולה של הרוכשים בגאולת אדמות ובהתיישבות יהודית בהר חברון", אומר לבני.

במרוצת השנים נטע לבני באדמות החווה עצי דובדבן וענבי יין. בחווה מקפידים על עבודה עברית ועל קיום המצוות התלויות בארץ בהידור.

נזקים ואיומים

"עד הסכמי אוסלו היו לנו קשרים טובים עם השכנים הערבים", הוא מספר. "ראש המועצה בבני-נעים וחברי המועצה אף באו לביקור נימוסים במקום. אחרי אוסלו השתלטו הפת"ח והחמאס על הכפר, והוא נהפך לקן צרעות טרוריסטי. במבצע צוק איתן ספגה החווה ארבעה גלים של התקפות פורעים. הללו שרפו עצי גפן ודובדבן ומערכות השקיה. סככה המשמשת מרכז מבקרים נשרפה פעמיים כליל. לחווה נגרמו נזקים בהיקפים של מאות אלפי שקלים. לאורך השנים החווה מתמודדת עם מאות מעשי חבלה, הרס והצתה, ועומדת בעוז רוח כנגד פורעים ומחבלים".

במהלך מבצע 'שומר החומות' ניסו פורעים ערבים פעמים רבות להצית את החווה ולפגוע בלבני. בחג השבועות נאלצו החקלאי ובנו לשהות בחווה, לאחר איומים ברורים להשמיד אותה. "החיילים היו צריכים ללכת לזירות לוהטות אחרות, ואנחנו עמדנו לבדנו מול גדודי פורעים", מספר לבני.

שותפות בכרם

כחקלאי שומר תורה ומצוות האתגרים שלו בשנת השמיטה הקרבה גדולים במיוחד. בעוד חבריו מוצאים תעסוקה אחרת בשנה זו, לבני נאלץ, בשל מצבה הביטחוני הרגיש של החווה, לבקר בה תכופות, כמה פעמים בשבוע, לוודא שלא חדרו אליה פולשים ולא נעשו חבלות במערכות ההשקיה וכדומה. "השמירה על השמיטה והמצב הביטחוני יוצרים אתגר לא פשוט", הוא מסכם.

לבני החליט לזַכות יהודים רבים במצוות השמיטה על-ידי החווה שלו. הוא השיק מיזם ייחודי (Shmeeta.com) שמאפשר לכל יהודי בארץ ובעולם להיות שותף במצוות השמיטה וחיזוק ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. "אנחנו מציעים לכל המעוניין לקנות חלק סמלי בכרם, ובכך להשתתף בפועל במצוות שמיטה תשפ"ב כהלכתה".


"חמש פעמים ניסו לחסל אותי". לבני בחווה

  פינת ההלכה ומנהג

הכנות לשמיטה

שאלה: כיצד מכינים את החצר והצמחייה שבה לקראת שנת השמיטה?

תשובה: יש לפעול בזמן שנותר עד השמיטה כדי למעט את המלאכות שיידרשו במהלכה.

פרחים: מומלץ לשתול פרחים רב-שנתיים במקום עונתיים. זריעה ושתילה מותרות עד כ"ו באלול (לפני השקיעה).

גיזום: בגדר חיה מומלץ לעשות גיזום עמוק לפני ראש השנה, ובהרבה מקרים הדבר יאפשר להימנע מגיזום בכל שנת השמיטה. בעצי פרי יש לבצע את הגיזום עוד הקיץ, אחרי הקטיף. הדבר נבדק מקצועית, והתברר שאין שום נזק בביצוע הגיזום בקיץ (במקום בחודש ינואר הבא, כרגיל).

השקיה: מומלץ להתקין מערכות השקיה אוטומטיות ולכוון אותן לפני השמיטה. ההשקיה בשמיטה צריכה להיות רק במידה שתמנע את תמותת הצמחים, ולא לעידוד צמיחה, תנובת פרי ופריחה.

דישון: יש לדשן קודם השמיטה בסוגי דשנים שימנעו צורך בדישון נוסף בשנת השמיטה. אחרי דישון כזה בדרך כלל יהיה אפשר להימנע מדישון באביב ובקיץ, בלי לגרום נזק לצמחים.

עידור וריסוס: יש לעדור היטב את כל הצריך עידור. להשמיד עשבייה, ובמקומות מתאימים אפשר לרסס בחומרים מונעי נביטה.

דשא: מדשאה חדשה יש לשתול עכשיו, כדי שתספיק להשתרש בקרקע. דשא קיים יש לכסח כיסוח עמוק לפני ראש השנה, ובשנת השמיטה יהיה מותר לכסח רק למניעת נזק לדשא או לצורכי נוי, ובגובה גדול יותר מהרגיל.

נטיעת עצים: יש מועדים אחרונים לשתילת סוגי עצים, והם משתנים בין עצי פרי לעצי סרק ובין חשופי שורש לבעלי גוש אדמה.

מקורות: ראה 'קטיף שביעית' ספ"ב ופ"ז, 'משפטי ארץ - שביעית' פ"א, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)