חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1801- כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת מטות-מסעי, כ"ט בתמוז ה'תשפ"א, (09/07/2021)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1801- כל המדורים ברצף
להחזיר אהבה תחת שנאה
יש חדש
הכוח העצום של הנדר והתרתו
ערי מקלט
מחרדה למקהלות
היחלצו מאיתכם
סנהדרין האשרות
בונים ומתקבצים או להפך?
בניין הורדוס קם לתחייה
נטיעות והסכמים בתשעת הימים

מס' 1801, ערב שבת-קודש פרשת מטות-מסעי, כ"ט בתמוז ה'תשפ"א (09.07.2021)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

להחזיר אהבה תחת שנאה

העצה לשסע בעם היא אהבת חינם. לאהוב את הזולת גם כשבאמת לא מגיע לו. כשאין שום סיבה להרעיף עליו אהבה

השבוע פורסם סיפור שיש בו לעורר מחשבות רבות. זה קרה לפני כחמישים שנה, בפלורידה שבארה"ב. קהילת חב"ד ביקשה לבנות מקווה, ולמעשה הדברים התנהלו בפיקוחו של רב מסוים. תוך כדי הבנייה התברר שנעשו במקווה דברים שפוסלים אותו ממש, ואולם אותו רב התעקש שהכול בסדר.

הוכנסו לתמונה רבנים נודעים ממקומות אחרים והתפתח מאבק לא פשוט, עד שבסופו של דבר החסידים ניצחו, ואותו רב נאלץ להסכים לכל התיקונים שנדרשו, כדי שהמקווה יהיה כשר ומהודר. כמה חודשים אחר-כך, בימי 'בין המצרים', ביקר שליח חב"ד במקום אצל הרבי מליובאוויטש. בין השאר אמר שהקהילה מבקשת להקים מפעל שחיטה כשרה בעיר. לתדהמתו אמר לו הרבי שימנה את אותו רב לאחד הרבנים המפקחים על המשחטה.

השליח נדהם. אחרי כל המלחמה שניהל נגדם, הרבי מציע לתת לו פרס?! הרבי הסביר, שכל עוד אפשר לסמוך על יראת השמיים של השוחטים, אזכור שמו של אותו רב לא יגרום נזק. ואז הוסיף: "הלוא מה שאירע בימים האלה היה בגלל שנאת חינם. איך מתקנים שנאת חינם? – על-ידי אהבת חינם!".

כבר היינו שם

אנו חיים באחת התקופות המקוטבות בתולדות העם היהודי. האמירה 'העם חצוי' היא לשון המעטה, כי למרבה הצער העם מתפרק לשבטים ולקבוצות ולתת-קבוצות. כל מחנה משוכנע שכל הצדק איתו, ומכאן שהמחנה השני אשם בכל הבעיות. כל צד טוען שהצד השני מסית, מפלג, זורע שנאה.

ולאן כל זה מוביל – ברור לגמרי. כבר היינו שם, לפני כאלפיים שנה. כולם היו צודקים, ובית המקדש עלה בלהבות ועם ישראל התפזר לכל קצווי תבל. לכן השאלה אינה מי צודק, אלא מה עושים כדי להוריד את הלהבות, להדוף את שנאת החינם וליצור קצת קירוב לבבות.

אומר לנו הרבי: העצה היא אהבת חינם. לאהוב את הזולת גם כשבאמת לא מגיע לו. כשאין שום סיבה להרעיף עליו אהבה. להפך, כשיש כל הסיבות לשלם לו כגמולו. זה המבחן הגדול – האם אנחנו מצליחים לגייס מתוכנו כוחות נפש ולהעניק אהבה גם במצב כזה, כשברור שזו אהבה שאין לה שום הצדקה – אהבת חינם ממש.

לא להוסיף גפרור

זו השעה להעמיד לנגד עינינו את כל הסיפורים המופלאים על גדולי ישראל שהיו מהנעלבים ואינם עולבים, שגמלו טובה תחת רעה, שלא כעסו על הזולת גם אם זה עשה הכול להכעיסם. אין זו חולשה חלילה אלא גדלות נפש, ודווקא מתוך כך יבוא התיקון, ותתעורר אהבה גם בלב מי שכיום נדמה ליריב.

זו הקריאה האמיתית שימי בין המצרים מפנים אלינו. להדוף בכל הכוח ניסיונות של זריעת שנאה ומדנים. להתאפק מלהוסיף עוד גפרור למדורה. להשתדל להרעיף אהבה תחת שנאה. ובטוחים אנו שאהבת ישראל, אהבת חינם, תגבר על כל האיומים והחששות, תגביר את האחדות בתוכנו ותביא את בניין הבית השלישי בקרוב ממש.


כולם היו צודקים, ובית המקדש עלה בלהבות (צילום: 'בית השלום', Wikipedia )

  יש חדש

סיומי מסכת בשידור

מנהג חסידי לערוך ב'תשעת הימים' סיומי מסכת, כדי להוסיף שמחה של מצווה המותרת בימים האלה. מנהג זה מתקיים גם ברשתות הרדיו, שבהן משודרים סיומי מסכת בתשעת הימים. סיומי מסכת ישודרו בקול חי (93 ו-92.8) במוצאי שבת בשעה 21:45, בימים א-ה ב-17:10, ביום שישי בשעה 12:45, ובתשעה באב בשעה 13:00. בקול ברמה (92.1, 105.7, 104.3) בימים א-ה בשעה 15:10. במורשת (90.8, 92.5, 100.7) בימים א-ה בשעה 13:45, וביום שישי בשעה 11:45. ברשת ב של כאן ביום חמישי, בתכנית 'אליטוב וארליך', בשעה 19:45.

סרטונים לגאולה

צעירי אגודת חב"ד מגישים סדרת סרטונים בנושא הציפייה לגאולה. כל אחד יכול לקבל את הסרטונים ולהפיצם. שלחו הודעה לטל' 0515083232.

ד"ש מהמקדש

משחק קלפים חדש – המקדש וכליו. חמישה משחקים מהנים לכל המשפחה. פרטים טל' 039606120.

ימי עיון באור חיה

ימי העיון המסורתיים של אור חיה בתשעת הימים יהיו באולמי גוטניק בירושלים, בימים שני-רביעי, ג'-ה' במנחם-אב. פרטים טל' 025374927.

  שלחן שבת

הכוח העצום של הנדר והתרתו

נדר הוא בעל כוח יוצא דופן: דיבורו של אדם יכול להחיל קדושה כמעט על כל דבר. בשולחן ערוך נכתב: "עיקר נדר האמור בתורה הוא שיתפיס בדבר הנדור, כגון שאומר: 'כיכר זה עליי כקרבן'". כלומר, נדר איננו רק הצהרה של האדם המחייבת אותו להימנע מלאכול מאכל מסוים, אלא ברגע שאדם מתחייב להתייחס לכיכר שלפניו כאל קרבן – חלה קדושת קרבן על הלחם.

יותר מזה, קרבן צריך לעמוד בתנאים רבים: אין מקריבים קרבנות אלא מחמישה מינים בלבד, תמימים ומובחרים, וכמובן רק בזמן שבית המקדש קיים. ואילו בנדר אין שום הגבלות – אפשר לנדור כל דבר, בכל זמן ובכל מקום. אפילו ילד או ילדה הסמוכים לגיל מצוות רשאים לנדור נדרים.

בין קרבן לנדר

הכוח שנתנה התורה ליהודי לנדור נדרים מדגיש את מעלתם של ישראל: כל יהודי (ולא רק כוהן או לוי), ואפילו טרם הגעתו לגיל מצוות, וגם בהיותו בגלות או בפינה נידחת בעולם – יכול לקדש כל דבר שבעולם, ולהחדיר בו קדושה שוות-ערך לקדושת הקרבן שעולה על המזבח בבית המקדש – וכל זה על-ידי דיבור בלבד!

תורת החסידות מסבירה, שההבדל בין קרבן לנדר הוא בכך שקדושת הקרבנות נובעת מהתורה ולכן היא כפופה לתנאי התורה; ואילו הנדרים שואבים את תוקפם מבני ישראל, שהם למעלה מהתורה, כמאמר חז"ל "ישראל קדמו לתורה", ולכן בכוחם לקדש גם דברים שלא חלה עליהם קדושה לפי גדרי התורה.

הפיכת הגשמיות

וככל שגדולה מעלת הנדרים, הרי שהתרת הנדרים היא מדריגה גבוהה עוד יותר. הנדר, במהותו, הוא סייג שאדם מקבל עליו, כדי לגדור את עצמו בקדושה ולהרחיק את עצמו מן החטא. מכאן עולה שהאדם מכיר בחולשתו ובאפשרות שייפול להתנהגות פסולה. ואולם התרת הנדר מוכיחה שהאדם אינו חושש מן הגשמיות, אלא הופך אותה עצמה לקדושה, ולכן היא נעשית מותרת לו.

יש כאן שני שלבים של תהליך אחד: תחילה הנדר – התרחקות מן הגשמיות על-ידי נדר, היוצרת קדושה של הגשמיות כקרבן; ואחר-כך התרת הנדר – שהאדם כבר נעשה חסין להשפעות המזיקות של הגשמיות וביכולתו לנצל אותה לקדושה.

גילוי כוונת הגלות

הדברים האלה משתקפים גם בתקופה שבה קוראים את פרשת מטות – ימי בין המצרים. זה זמן של ירידה, חורבן וגלות, ובה בעת הירידה היא לצורך עלייה, שכן בסופו של דבר תכלית הגלות היא להתהפך לגאולה, וימי הצומות יהיו ימי ששון ושמחה ומועדים טובים.

לכן חשוב בימים האלה להתמקד לא בחומרת הגלות אלא במעלת הגאולה, בגישה שמזכירה את הפיכת הגשמיות לקרבן על-ידי הנדר. ואז מגלים שהגלות נועדה לעורר את הכיסופים והתשוקה לגאולה, וכמו בהתרת הנדרים – מתברר שהגלות במהותה הפנימית משרתת את הגאולה ומחישה את בואה.

(ספר השיחות תשמ"ח, כרך ב, עמ' 553)

  מן המעיין

ערי מקלט

שש מילות המקלט

"שש ערי המקלט" (במדבר לה,ו). אלה שש תיבות שבפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", שבהן צריך אדם מישראל למצוא מקלט בטוח לרוחו הנבוכה בכל עת ובכל רגע. "ועליהם תתנו ארבעים ושתיים עיר" – אלו ארבעים ושתיים תיבות שבפרשה הקטנה בקריאת שמע – 'ואהבת' – שעל-ידן האדם משעבד את כולו לעבודת ה'.

(אוהב ישראל)

אין מקום בעבורו

רוצח, שהרג נפש אפילו בשגגה, בדין שלא יהיה לו מקום, כי אין מקום בשביל רוצח בעולמו של הקב"ה. לכן היה צריך להפריש מקום מיוחד לרוצחים, שיקלוט אותם.

(חידושי הרי"ם)

חיים חדשים

למה נקבע מקלט הרוצח בערי הלוויים דווקא? מפני שהרוצח, שקיפח חייו של אדם, אף הוא איבד את חיותו, מידה כנגד מידה. אך מאחר שזה היה בשגגה, המציא לו הקב"ה תקנה, שיסתפח ללוויים בעיר המקלט, ועל-ידי זה ישיג חיים חדשים. כי עבודת הלוויים היא בשיר וזמרה והתלהבות, ולכן היא מקור החיים, ואפשר לשאוב חיות על-ידה.

(שם משמואל)

תיקון בשלושה קווים

"ושפטו העדה... והצילו העדה... והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו" (במדבר לה, כד-כה). העולם נברא על-ידי שיתוף מידת הדין עם מידת הרחמים, היינו על-ידי שלושת הקווים חסד, גבורה, תפארת. ואף בתיקון ובניין ה'עולם קטן' ש'נאבד' על-ידי הורג נפש בשגגה כך: 'ושפטו' – גבורה. 'והצילו' – חסד. 'והשיבו' (כפרת ותיקון החטא על-ידי גלות) – תפארת, הקו האמצעי, המשלב חסד וגבורה.

(הרבי מליובאוויטש)

הגלות כמיתה

למה נצטוו לשלח מכה נפש בשגגה מעירו ולהושיבו בערי מקלט? שצער הגלות שקול כמעט כצער מיתה. האדם נפרד מאוהביו ומארץ מולדתו ושוכן כל ימיו עם זרים.

(ספר החינוך)

חנינה כללית

"וישב בה עד מות הכוהן הגדול" ( במדבר לה,כה). הכוהן הגדול היה הסמכות העליונה, ובמידה מסוימת אף למעלה מזו של המלך, ובשעה שמת הכוהן הגדול ומשחו אחר במקומו, נהגו כמנהג מלכים, והיו מכריזים על חנינה כללית.

(אברבנאל)

בלי תירוצים

"ולא תיקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות" (במדבר לה,לא). לא תראו כפרה לשחרורו של הרוצח אגב תירוץ "אשר הוא רשע למות"; בהנחה שהנרצח היה רשע, ולכן זו הייתה 'מצווה' לסלקו.

(הדרש והעיון)

הורדת השכינה

"כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל" (במדבר לה,לד). אומר על כך הספרי: "גלו לאדום, שכינה עימהם". 'שכינה' – היינו הניצוץ האלוקי המחיה את נפשו של אדם. 'גלו לאדום' – כשאדם עושה מעשה אדום, 'שכינה עימהם' – הרי הוא מוריד וממשיך לשם ניצוץ אלוקי זה.

(תניא)

  אמרת השבוע

מחרדה למקהלות

אמר רבי מאיר מפרמישלאן: לפעמים, כשאני עומד להתפלל, ואני מתבונן מי המתפלל ולפני מי הוא מתפלל – אוחזות אותי אימה ורעדה, עד שאינני יכול להתחיל לומר אפילו מילה אחת.

התבוננתי בדברים והגעתי למסקנה שאני עצמי אינני יכול להתחיל להתפלל במצב כזה, אבל יש עצה – להצטרף למניין יהודים שעומדים ומתפללים לפני הבורא, ואז היחיד נעשה חלק מהכלל.

רמז לכך יש למצוא בפסוק "וייסעו מחרדה ויחנו במקהלות" – הפתרון לחרדה וליראה הוא להתפלל במקהלות ישראל.

  פתגם חסידי

היחלצו מאיתכם

"כשיהודי רוצה להיות חייל בצבאו של הקב"ה עליו לקיים 'היחלצו מאיתכם' – לצאת מכל נגיעה ופנייה פרטית, ואז יהיה 'אנשים לצבא', חיילים בצבא ה'" (רבי שמחה-בונם מפרשיסחה)

  מעשה שהיה

סנהדרין האשרות

"אל תיקחו אפילו פרוטה מהכסף הזה. יש להשתמש בו למטרה אחת בלבד – להשגת האשרות היפניות". את ההוראה החד-משמעית הזאת נתן רבי שמעון-שלום קאליש מאמשינוב, למורת רוחם של תלמידי הישיבה, שביקשו להשתמש בכסף לקניית מצרכי מזון בעבור הבחורים הרעבים.

הימים ימי מלחמת העולם השנייה. קבוצת תלמידים מישיבת חכמי לובלין שוהה בווילנה, עם פליטים רבים, שמצאו מפלט בליטא. עימם נמצא הרבי מאמשינוב, אבל עיניו נשואות לכיוון אחד – ליציאה מהירה מאירופה הבוערת.

עם פרוץ המלחמה לקח הרבי את מקל הנדודים, בניסיון לחמוק מידיהם של הקלגסים הנאצים יימח-שמם ועוזריהם. בבריחתו התפלל כי לא ייאלץ לראות את פני הגרמנים, ואכן בקשתו התמלאה. לאורך כל מסלול המילוט שלו הקדימו צעדיו את הצבא הגרמני הכובש, והוא לא פגש את חייליו.

לאחר תלאות רבות הצליח הרבי להגיע לווילנה, שהייתה למשך זמן קצר ישות מדינית נפרדת, חלק ממדינת ליטא העצמאית. באותם ימים קשים התגלתה אישיותו של הרבי במלוא הדרה. יהודים שבורים ורצוצים נמשכו אליו וחסו בצילו, והרבי הִשרה אור אבהי על סביבתו.

הרבי צפה כי עצמאותה של ליטא לא תאריך ימים, וחתר לצאת ממנה בהקדם האפשרי. ואכן, בחג השבועות ת"ש (1940), כמה חודשים אחרי בואו לווילנה, נעשתה ליטא חלק מברית-המועצות.

השלטון החדש, שהיה ידוע במלחמתו בשומרי התורה והמצוות, הטיל את חיתתו על יהודי המקום, ובפרט על בני הישיבות.

הרבי מאמשינוב, שחרד מפני הבאות, האיץ בלי הרף בהמוני הפליטים לעזוב את ליטא בכל מחיר. אך לאן? איזו מדינה תסכים לקבל את פליטי המלחמה היהודים?

לבסוף הבליחה קרן אור באפילה – 'אשרות קורסאו' המפורסמות, שאותן הנפיקו הקונסול ההולנדי בקובנה, יאן זווארטנדיק, והקונסול היפני בקובנה, סמפו סוגיהארה, ובזכות פועלם הוכרו שניהם חסידי אומות העולם.

מרגע שנמצאה דרך המילוט תבע הרבי למהר ולהשיג את האשרות האלה ולא לחסוך שום מאמץ. אך לא הכול הסכימו עימו. היו ממנהיגי הפליטים – ובהם לא מעט גדולי תורה – שחלקו עליו. טענתם הייתה כי אין תועלת באשרות האלה, שכן הקומוניסטים לא יאפשרו לרבבות היהודים לצאת מארצם.

היו מהם שאף חששו שעצם הבקשה עלולה להרע את מצב הפליטים, והשלטון הרוסי עלול לשלח אותם לגלות. אך הרבי מאמשינוב היה נחוש בדעתו כי האשרות האלה הן פתח הצלה נדיר ויש להשיגן בדחיפות.

להשגת האשרות נדרש גם מימון. הקונסוליה היפנית דרשה אגרה של שני 'ליט' בעבור כל אשרה. זה היה סכום סמלי יחסית למחירן של אשרות מעבר למדינות אחרות, אך בתנאי המצוקה ששררו באותם ימים בקרב הפליטים זה היה סכום גבוה למדיי.

ואז נודע לרבי על תרומה נכבדה שהגיעה לישיבת חכמי לובלין. הבחורים שקיבלו את התרומה חשבו לקנות בה מצרכי מזון לתלמידי הישיבה הרעבים. כאן התייצב הרבי מולם בכל תוקפו ודרש להשתמש בכסף אך ורק למימון הנפקת האשרות ולא לשום צורך אחר.

תלמידי הישיבה לא היו מחסידיו של הרבי מאמשינוב. אף שהעריכו מאוד את גדולתו וקדושתו, לא היו בטוחים שהחלטתו היא הדבר הנכון. הם ניסו לשכנע את הרבי להסכים לדעתם, אך הוא היה איתן בעמדתו.

בלהט הוויכוח פנה הרבי פתאום אל תלמיד הישיבה שעמד בראש המתנגדים ושאל אותו: "האם אתה מאמין שהייתה סנהדרין בעם ישראל?".

"כמובן", ענה הבחור.

"האם יודע אתה שעל חברי הסנהדרין נאמר בתורה 'לא תסור מן הדברים אשר יגידו לך ימין ושמאל', וכפי שדרשו חז"ל: 'אפילו אומרים על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין'?".

"בהחלט", השיב הבחור.

כאן עצר הרבי לרגע. פניו הרצינו מאוד והוא עצם את עיניו. לאחר רגע של דומייה פקח את עיניו, נעץ מבט נוקב בבחור ושאל: "המאמין אתה שגם עכשיו יש סנהדרין?".

הבחור, שכבר היה יכול לנחש לאן הרבי חותר, השיב בשפה רפה שכן. "ובכן", אמר הרבי, "דע שגם עכשיו יש סנהדרין, וגם עכשיו נאמר עליהם 'לא תסור'! ואני אומר לך שצריך להשיג את האשרות!".

נחישותו והחלטיותו של הרבי שיכנעו את אחרוני המהססים, והכסף הופנה לרכישת האשרות. בזכות האשרות האלה יצאו תלמידי הישיבה, עם הרבי מאמשינוב, למסע ארוך שבו חצו את ברית-המועצות ברכבת הטרנס-סיבירית, נסיעה שארכה כעשרה ימים. מוולאדיווסטוק הפליגו בספינת קיטור ליפן, ומשם לשנחאי. זה היה נתיב הצלה גם לתלמידים רבים מישיבות ליובאוויטש ומיר.

חלפו כמה חודשים, ובקיץ תש"א (1941) כבשו הנאצים את וילנה ורוב תושביה היהודים נרצחו. או-אז נוכחו הכול כמה הרחיקו ראות עיניו של הרבי מאמשינוב.

(על-פי 'אור פני משה')

  לומדים גאולה

בונים ומתקבצים או להפך?

בגאולה האמיתית והשלמה ייבנה בית המקדש השלישי ויתקבצו הגלויות, אבל באיזה סדר? בעניין זה יש מחלוקת: על-פי דעה אחת ייבנה תחילה בית המקדש ורק אחר-כך יתקבצו כל ישראל לארץ ישראל, ואילו דעה שנייה סבורה שתחילה יתקיים קיבוץ הגלויות, ורק כאשר יתקבצו כל ישראל לארץ, ייבנה בית המקדש.

בספר הזוהר (ח"א קלד,א) נאמר: "יבנה בי-מקדשא בקדמיתא ויתקין היכלא ויבני קרתא דירושלם, ולבתר יוקים לה מעפרה" [=יבנה בית המקדש בראשונה ויתקין היכלו ויבנה את העיר ירושלים, ואחר-כך יקים אותה – את כנסת ישראל – מעפרה]. הזוהר מסתמך על הפסוק (תהילים קמז,ב): "בונה ירושלים ה', נידחי ישראל יכנס" – תחילה בניין ירושלים והמקדש, ואחר-כך קיבוץ הגלויות. כך נאמר גם במדרש הנעלם (תולדות קלט,א): "בית המקדש קודם לקיבוץ גלויות".

כנגד זה נאמר במדרש (תנחומא נח,יא): "אין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות". כלומר, תחילה יתקבצו הגלויות ורק לאחר מכן תיבנה ירושלים וייבנה בית המקדש. זה גם סדר הברכות בתפילת שמונה-עשרה – קודם "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו", ואחר-כך "ולירושלים עירך ברחמים תשוב... ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם".

הרמב"ם מקדים את המקדש

הרמב"ם מכריע בבירור כדעת הזוהר. סדר הגאולה של הרמב"ם קובע כי תחילה מופיע המלך המשיח, מחזיר את ישראל – בעודם במקומות פזוריהם – לדרך התורה, אחר-כך בונה את בית המקדש, ורק אז מקבץ את נידחי ישראל.

כמו-כן, לדעת הרמב"ם, קיבוץ הגלויות הוא מפעולותיו של משיח צדקנו – הוא המקבץ את נידחי ישראל. יתרה מזו, פעולה זו של קיבוץ הגלויות (אחרי הפעולות הקודמות, ובכללן בניית בית המקדש) היא מן הדברים הקובעים את מעמדו של המשיח כ"משיח בוודאי", ומזה ברור שקיבוץ הגלויות נעשֶה על-ידו.

יש כמה אפשרויות לתווך בין שתי הדעות (ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים"). אחת מהן מבוססת על הידוע, שסדר הגאולה המפורט ברמב"ם אמור רק על מצב שבו הגאולה באה בדרך כאילו טבעית, בבחינת 'לא זכו', אבל אם נזכה לגאולה ניסית ועל-טבעית בגלוי, ייתכן סדר אחר. במצב כזה ייתכן שקיבוץ הגלויות יהיה מיידי ("עם ענני שמיא"), ובית המקדש ייבנה כאשר כל בני ישראל כבר יתקבצו לארץ ישראל.

הכנה וטעימה מוקדמות

עוד אפשרות תיווך היא, שאכן קיבוץ הגלויות האמיתי והכולל יהיה רק לאחר בניין בית המקדש (ובכוחו של בית המקדש), אולם הכנה ו'טעימה' כלשהי מקיבוץ הגלויות הגדול יהיו גם קודם לכן. אלא שזו הכנה ו'טעימה' בלבד, ורק אחרי בניין בית המקדש יפעל משיח צדקנו לקיבוץ כל נידחי ישראל.

הרבי מליובאוויטש מעיר, שאם קיבוץ הגלויות יקרה קודם לבניין בית המקדש, הדבר מבטא את מעלתו ושלמותו של המקדש, שנבנָה לאחר ש"כל יושביה עליה". ואולם כאשר בניין המקדש קודם לקיבוץ הגלויות, זה ביטוי למעלתם של ישראל, שכדי שקיבוצם יהיה בתכלית השלמות הקב"ה מוותר על שלמות המקדש, ובונה אותו תחילה, כדי שקיבוץ הגלויות ייעשה לאורו של המקדש (רמז לכך אפשר למצוא בפסוק [ישעיה כז,יג] "והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים" – האובדים והנידחים יבואו בכוחו ולאורו של המקדש שכבר יהיה בנוי).

  חיים יהודיים

בניין הורדוס קם לתחייה

פסיפס צבעוני שנחשף בערימות העפר שנחפר בידי הערבים בהר הבית סקרן את הארכיאולוגים והחוקרים הישראלים. התחקיר הראשוני העלה שזו חתיכה מרצפה עתיקה מימי בית המקדש השני. חתיכות דומות, שנחשפו בימים שלאחר מכן, הכניסו לתמונה את הארכיאולוגית המומחית פרנקי שניידר.

"הארכיאולוגית, שגדלה כקתולית בארה"ב, גילתה בצעירותה את שורשיה היהודיים, התגיירה ועלתה לארץ, החלה לחקור את הממצאים, וגילתה דבר מעניין מאוד", מספר אהרון הורביץ, ראש מכון מגלי"ם – מכון גבוה ללימוד ירושלים, במסגרת עיר דוד. "כשהורכבו כל חלקי הפאזל, התברר שזה קטע מהריצוף של הר הבית בימי בית המקדש השני. בתיאור של כוהן, שהכיר היטב כל פרט, יש תיאור של הרצפה הצבעונית, ופתאום התיאור המדהים קם לתחייה".

לא גמלים וחולות

הורביץ, בשנות השישים לחייו, עסוק מבוקר ועד ערב בחקר ירושלים הקדומה ובית המקדש. הוא נולד בארה"ב ועלה בנעוריו לארץ. "בעבורי, כילד, ירושלים הייתה משהו רחוק מאוד", הוא מחייך. "כשהיינו מאחלים 'לשנה הבאה בירושלים', דמיינתי גמלים וחולות. אחרי עלייתי לארץ, הסקרנות הביאה אותי לחפש, לקרוא, להתעניין".

הוא למד היסטוריה, הצטרף לקורס למורי דרך, ומצא את עצמו במכון ללימודי ירושלים של עיר דוד. מאז הוא שם, מביא לציבור (ובכלל זה למערכת החינוך ולאקדמיה) את המקורות והחשיפות. "מרתק מאוד", הוא אומר, "לראות איך יוצאים מתוך האדמה ממצאים חדשים השופכים אור על המקורות שלנו, שנכתבו לפני אלפי שנים".

מחצבת הכותל

אחד הדברים שעסק בהם הורביץ הוא חקר בניין המקדש של הורדוס. "זה היה מבנה כביר. יש לפנינו העובדות שנכתבו במקורותינו, העדויות של היסטוריונים מאותם ימים, והתגליות של העשורים האחרונים, שמצליחים לאמת הכול בדרך מדהימה".

המחקר של השנים האחרונות חשף מחצבה ששימשה לצורך המקדש. "הבונים השתמשו באבני ענק, שמקצתן שוקלות מאות טונות. איתרנו את אחת המחצבות, שבה חצבו בין השאר את אבני הכותל המערבי. זו הייתה תגלית חשובה ומיוחדת, שהושגה על-ידי הצלבת מקורות עם מידע מקצועי וכלים עכשוויים".

חומות תמיכה להר

כשהורביץ מונה תגליות מימי המקדש, קולו נרגש. "מצאנו טביעת חותם של המלך חזקיהו, גדול מלכי יהודה. חמישה מטר משם מצאנו חותם ועליו נכתב 'ישעיהו הנביא'. אלה ממצאים מרגשים מאוד, וכל מי שלומד ואוהב תנ"ך, מתלהב. התנ"ך פשוט קם לתחייה מול עינינו".

בעזרת כל המידע שנאסף אפשר לקבל תמונה כיצד התנהל המפעל האדיר של בניין הורדוס. חכמי ישראל חששו שהבנייה תיתקע, והפתרון שנמצא הוא להביא למקום את כל חומרי הבנייה, וברגע הנכון הסתערו על המלאכה עשרת-אלפים פועלים, שנעזרו באלפי עגלות משא, מנופים, גלגלות עץ, מכשירים הנדסיים וכלי חציבה. הורדוס בנה חומות אדירות, שתמכו ברחבת הר הבית. וכך הוקם הבניין שעליו נאמר בתלמוד: "מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין יפה מימיו".


תיאורי התנ"ך בתגליות החדשות. הורביץ

  פינת ההלכה ומנהג

נטיעות והסכמים בתשעת הימים

שאלה: האם מותר לקנות עציצים או לטעת עצים בתשעת הימים?

תשובה: בתשעת הימים אסור לטעת עצים לצורכי נוי, ריח טוב או צל, ואף לשתול דשא (או לקבוע דשא סינתטי) בחצר הפרטית. כמו-כן אין לקנות עציצים בעבור הבית. מותר לעשות את כל אלה לצורך רבים, בשטח ציבורי.

עצי פרי ועצים לשימוש האדם כמו עץ ערבה לסוכות – מותר. כמו-כן אין מניעה להשקות ולטפל בצמחי נוי ובגינות שניטעו קודם לכן.

כתבו הפוסקים שאין לצבוע את הבית (אלא למניעת נזק), להדביק טפטים, למרוח את הרצפה בשעווה (ואקס), להניח שטיחים ולתלות בבית וילונות חדשים. מותר לתקן חשמל, אינסטלציה ורהיטים (וכל פגם שעלול לגרום נזק או מניעת שימוש בבית) ולצחצח כלי כסף.

שאלה: האם מותר לחתום הסכמים בימים אלה?

תשובה:  "ממעטים בבניין של שמחה" בימים אלה. הכוונה לבניין שאינו לצורך מגורים אלא לשמחה ולרווחה, אך בניינים של מצווה וצורך לציבור (בתי כנסת, מקוואות, מעקה) – מותר. ובארץ ישראל בזמננו, שיש מחסור גדול בדירות, מותר להמשיך ולבנות, ובפרט שיש בזה גם משום יישוב ארץ ישראל.

בכל מקום מותר לחתום על חוזה לקניית או שכירת בית מגורים, "שמא יקדמנו אחר", וכל שכן לצורך פרנסה.

אין מניעה לחתום בימים אלה הסכמים עסקיים, הסכמי עבודה, חוזי התקשרות עם ספקים וכדומה.

מקורות: שו"ע או"ח סי' תקנא ס"ב, נו"כ, ופסקי תשובות ס"ק ט. נטעי גבריאל הל' בין המצרים פכ"ח, ופכ"ט, וש"נ. ילקוט יוסף ח"ה עמ' 559.

  מושג ברגע

סיומי מסכת

בחצרות החסידים נהוג לערוך סיומי מסכת בתשעת הימים, כדי להכניס שמחה המותרת גם בימים האלה, שבהם ממעטים בשמחה.

יש קהילות שבהן אוכלים בשר ושותים יין בסעודת הסיום, כפי שההלכה מאפשרת. בחסידות חב"ד אין נוהגים לאכול בשר ולשתות יין, אבל הרבי מליובאוויטש קרא לערוך סיומים בכל מקום, כדי להוסיף שמחה של מצווה, ועל-ידה לבטל את הדברים שהם הפך השמחה.

בהקשר זה ציטט הרבי את הפתגם החסידי על מאמר חז"ל "משנכנס אב ממעטים בשמחה" – על-ידי שמחה של מצווה המותרת בימים האלה ממעטים את העניינים השליליים של 'אב'.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)