חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 ל' בתשרי התשפ"ז, 11/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1800- כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת פינחס, כ"ב בתמוז ה'תשפ"א, (02/07/2021)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1800- כל המדורים ברצף
למה צריך בית מקדש
יש חדש
הגורל שנותן לנו כוחות
קרבן התמיד
תלוי איפה פינחס
לא נרתע
חיזיון ורפואה
לימוד אקטואלי
חדרי אירוח שמשנים חיים
טיול ונופש ב'בין המצרים'

מס' 1800, ערב שבת-קודש פרשת פינחס, כ"ב בתמוז ה'תשפ"א (02.07.2021)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

למה צריך בית מקדש

בית המקדש איננו מקום לעבודת הבורא בלבד, אלא שם הקב"ה שוכן ומתגלה לעמו. בית המקדש השלישי יהיה מרכז של אור וקדושה לעולם כולו

התפילות שלנו מלאות כיסופים לבניין בית המקדש השלישי ולהשבת עבודתו. בתום תפילת נעילה של יום הכיפורים ובסיום הסדר אנו פורצים בקריאה – "לשנה הבאה בירושלים". הכוונה כמובן שנזכה בשנה הבאה לראות ביום הכיפורים את הכוהן הגדול בעבודת היום הקדוש בבית הקדוש, ולאכול בליל הסדר את קרבן הפסח שהוקרב בערב החג.

אבל האם אנו קולטים באמת את חשיבותו של בית המקדש ואת משמעותה העצומה לחיים יהודיים בריאים? דומה ששנות הגלות הארוכות הרחיקו אותנו ממקומו המרכזי של בית המקדש בהוויה היהודית, מהקדושה ששרתה בו ומהאור שקרן ממנו לעולם כולו.

ראו ניסים

חשיבותו של בית המקדש נובעת בראש ובראשונה מהמצוות הרבות הקשורות בו. בלעדיו חיי התורה והמצוות שלנו חלקיים מאוד וחסרים מרכיבים מרכזיים. מקובל לדבר על שמירת תרי"ג המצוות, אבל בימינו אין אפשרות לקיים אלא כשליש מהן. רוב המצוות יכולות להתקיים רק סביב בית המקדש וכאשר הוא עומד על מכונו.

השאיפה לבניין המקדש נובעת קודם כול מן הרצון להיות יהודים שלמים. היהדות איננה תפילין ושבת בלבד, אלא גם קרבן התמיד וקטורת הסמים, לחם הפנים ומנורת המאור. על כל אלה אנחנו יכולים עכשיו רק ללמוד ולחלום. ומכיוון שהתורה היא תורת חיים, תורה שצריכה להיות מיושמת בתוך המציאות, אנחנו מחכים ומצפים להתממשותה המלאה, בבניין המקדש.

בית המקדש איננו מקום לעבודת הבורא בלבד, אלא שם הקב"ה שוכן ומתגלה לעמו. אחת ממצוות התורה היא העלייה לרגל – "לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹוקֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה". חז"ל אומרים: "כשם שבא לֵרָאוֹת, כך בא לִרְאוֹת". כלומר, כשם שיהודי בא למקדש כדי להראות את עצמו לפני האלוקים, כך בא לראות "את פני ה' אלוקיך" - לראות את פני השכינה.

המשנה מתארת את עשרת הניסים שהיו מתחוללים תדיר בבית המקדש. כל עולה לרגל היה רואה את חוקי הטבע משתנים. הוא לא היה נזקק לאמונה – הדברים היו גלויים לעיניו. הכול היו רואים את השכינה האלוקית שורה בבית המקדש, ביטוי להשראת השכינה בעם ישראל, וממנו הייתה האורה יוצאת לכל העולם כולו. לכן אנו מצפים ומייחלים לבניין בית המקדש, משום שאז "ותחזינה עינינו" בשובו של הקב"ה לציון.

העמים ינהרו

יתרה מזו, בית המקדש יהיה מרכז של אור וקדושה לעולם כולו, כדברי הנביא ישעיהו: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת, וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם". הנביא זכריה התנבא: "וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם". חז"ל אמרו שלוּ היו הגויים יודעים כמה ברכה ושפע הם מקבלים מבית המקדש, היו מקיפים אותו בשרשרת אנושית חיה כדי להגן עליו.

לכן אנחנו אבלים בימי החורבן והגלות, עוסקים בתודעת המקדש ומחזקים את האמונה והציפייה לבניינו המחודש על-ידי משיח צדקנו, בגאולה האמיתית והשלמה.


געגועים לבניין המקדש (ציור: אלכס לוין)

  יש חדש

אוגדן המקדש

צעירי אגודת חב"ד הפיק ערכה מיוחדת ובה מגוון תכנים בנושא המקדש, עם שלל מקורות, סיפורים ומצגות, בחלוקה לארבע סדרות: כלי המקדש האבודים, הבית השני, הבית השלישי, עבודת הכוהנים. יש בערכה 'סיור ארכיאולוגי בהר הבית', המציג את הממצאים הארכיאולוגיים שנמצאו סביב הכותל, לצד המקורות התורניים בנושא. או 'יום עם הכוהנים', המציג את עבודות הכוהנים לאורך היום. ההרצאות ניתנות על-ידי בתי חב"ד.

ערכת המקדש

ערכה חדשה לבניית דגם של בית המקדש דרך משחק. בערכה פריסות לבניית הדגם, לוח, קלפים ודמויות ברוח התקופה. ליווי וייעוץ: הרב מנחם מקובר. להשיג אצל רינת קונאו, טל' 0506770009 או באתרneshume.online .

נסיעה לאוהלים

לקראת ח״י באלול, יום הולדתם של הבעש"ט ובעל התניא, מתארגנת נסיעה קבוצתית לציוניהם שבאוקראינה ולציוני המגיד ממזריטש, רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב, אדמו"ר ה'אמצעי' ועוד. בשבת קודש פרשת תבוא ישבתו במז'יבוז', בסמיכות לאוהל הבעש"ט. טל' 025410100.

  שלחן שבת

הגורל שנותן לנו כוחות

הקב"ה קבע כי חלוקת ארץ ישראל לשבטים תהיה בהגרלה: "עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט". תיאור התהליך מפורט במדרשים: "טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולון, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו".

העולם הגשמי הוא בבואה של העולמות הרוחניים. גם הגורל לחלוקת ארץ ישראל הוא מושג שקיים ברובד הרוחני, והוא קשור לייעוד חייו של כל אחד ואחת מישראל.

מה הייעוד שלי?

בספר התניא (איגרת הקודש סימן ז) מבואר שלכל נשמה יש עניין מיוחד שעליה לקיימו בזהירות יתרה ובהידור מיוחד, בבחינת 'זהיר טְפֵי', נוסף על שאר המצוות שכל יהודי חייב בהן. התאמת העניין המיוחד לאדם איננה על-פי שיקולים שאפשר להבינם, אלא היא בבחינת גורל, למעלה מטעם ודעת. כך נקבע מלמעלה.

כיצד יכול האדם לדעת מה העניין המיוחד שניתן לו? אפשר לזהות זאת לפי המניעוֹת והניסיונות שבהם הוא נתקל בבואו לקיים מצווה מסוימת. ככל שהקשיים רבים ותקיפים יותר, כך סביר להניח שזה העניין המיוחד שלו, ולכן הצד השני עורם קשיים מיוחדים בדרכו.

מברר או מקנה

תפקיד ייעודי יש לא רק לכל אדם, אלא גם לכל תקופה ולכל מקום. בזמן מסוים ובמקום מסוים נדרשת התמודדות חדשה, שלא הייתה בדורות שעברו או בארץ אחרת. זו הוכחה שמדובר ב'גורל' – עניין הדורש הקפדה מיוחדת.

על מעמדו ההלכתי של הגורל יש שתי דעות: אחת, שהגורל מברר בין החלופות, כמו בחלוקת הארץ. ושנייה, שהגורל יוצר 'קניין' שמעביר לבעלות הזוכה את שעלה בגורל, כדברי הגמרא (בבא בתרא קו,ב): "האחים שחלקו, כיוון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולם... כתחילת ארץ ישראל". ברגע ששמו של הראשון עלה בגורל – הגורל מחייב את כולם, שכן הוא כבר יוצר את הקניין.

אינך בודד

כאשר מן השמיים מתאימים לאדם תפקיד מסוים בבחינת גורל, אין זו הַכְוָנָה בלבד, וכאילו מעכשיו עליו לשחות בכוחות עצמו ולהילחם ביצר הרע לבדו, אלא הגורל מקנה לו את העניין המיוחד, כלומר, המטרה כבר ברשותו ועליו רק לחשוף את בעלותו עליה.

יש בזה הוראה כללית לכל אחד מישראל: בהיותנו בגלות מוטלת עלינו משימה להביא את הגאולה ואז נכבוש את ארץ ישראל השלמה, באופן של "ופרצת ימה וקדמה". או-אז תתחלק הארץ בגורל, שבו יזכה כל אחד ואחד בחלקו הפרטי. כדי להשיג את המשימה הזו יש להקדים ולכבוש את ארץ ישראל ברוחניות, כלומר, להשרות קדושה בסביבה הפרטית, ועל-ידי זה נזכה לגאולה השלמה ולארץ השלמה.

(תורת מנחם, כרך כ, עמ' 128)

  מן המעיין

קרבן התמיד

לחם לאנשיי

"את קרבני לחמי לאישַי" (במדבר כח,ב). הקרבן הנרצה לפניי הוא "לחמי לאישיי" – שתיתנו לחם לאנשיי, בבחינת "פרוס לרעב לחמך".

(רבי פינחס מקוריץ)

סמל להכנעה

למה קרבן התמיד הוא כבש ולא פר, ואילו בחג הקריבו שבעים פרים כנגד שבעים אומות? כי הכבשים מסמלים הכנעה, וזו מעלת ישראל, כמו שנאמר "כי אתם המעט מכל העמים", ודרשו חז"ל "שאתם ממעטים עצמכם"; ואילו האומות הם להפך – "נתתי גדולה לנבוכדנצר, אמר אעלה על במתי עב" (חולין פט,א). לכן אין מקריבים כבשים בשביל האומות.

(שם משמואל)

שני 'תמידים'

"שניים ליום עולה תמיד" (במדבר כח,ג). אדם מישראל צריך להעלות על ליבו בכל יום שני 'תמידים': "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" ו"חטאתי נגדי תמיד".

(מגנזנו העתיק)

השפעה על כל היום

'קרבן תמיד' – שמו של קרבן זה מוכיח עליו, שאף-על-פי שהוא מוקרב פעמיים ביום בלבד, יש לו השפעה תמידית במשך כל היום כולו, וכמאמר רז"ל (במדב"ר פכ"א) שתמיד של שחר מכפר על עבירות הלילה, ותמיד של בין הערביים על של יום. היינו שקרבן זה משפיע על היום כולו.

(לקוטי שיחות)

על-ידי התורה

"עולת תמיד, העשויה בהר סיני" (במדבר כח,ו). אמרו חז"ל (מנחות קי) שבזמן שאין בית מקדש קיים, הקורא בפרשת הקרבנות כאילו הקריב קרבן, ולכן תיקנו לומר את פרשת התמיד בכל יום. זהו "עולת תמיד" – כיצד תהיה תמיד אף בזמן שאין בית מקדש קיים? על-ידי "העשויה בהר סיני" – על-ידי התורה שניתנה בהר סיני.

(מקרא מפורש)

אהבה תמידית

"עולת תמיד" – רומזת ל'אהבה המסותרת' שיש בכל נפש, שהיא תמידית, בלי הפסק. "העשויה בהר סיני" – אהבה זו נמשכה לכל נשמה ונשמה משעת מעמד הר סיני, על-ידי הגילוי הנעלה של עצמותו ומהותו יתברך שנתגלה אז לכל ישראל.

(אור התורה)

נחת רוח לה'

"אישֶה ריח ניחוח לה'" (במדבר כח,ח). "אישֶה" – כשאדם מתפלל או לומד או עושה מצווה בהתלהבות, הרי זה "ריח ניחוח לה'".

(המגיד ממזריטש)

  אמרת השבוע

תלוי איפה פינחס

רבי פינחס מפרנקפורט שעל המיין נהג בצניעות יתרה בשגרת חייו והתנהלות ביתו הייתה פשוטה ובלי פאר; ואולם כשיצא למסעות, היה לוקח עימו משרתים רבים.

פעם אחת שאלוהו לפשר הדבר. השיב רבי פינחס בשנינות: "כאשר 'פינחס' הוא במקומו – נוהג הוא בשפלות ויושב בין המצרים, ואולם בשעה ש'פינחס' אינו במקומו, אזיי הוא יום טוב"...

(כוונתו הייתה שפרשת פינחס עצמה נקראת בין המצרים, אבל יש בה גם פרשיות המועדים, וכשקוראים אותן בנפרד – הרי זה יום טוב).

  פתגם חסידי

לא נרתע

"שבחו של פינחס היה בכך שקינא לכבוד ה' יתברך בפרהסיה ובגלוי, 'בתוכם', ולא נרתע מלסכן את נפשו בשל כך" (רבי ישעיה מפראג)

  מעשה שהיה

חיזיון ורפואה

תור ארוך השתרך לפני חדרו של האדמו"ר מגור, בעל 'אמרי אמת'. פינחס בן החמש-עשרה היה בחור חסר סבלנות. המתנה של שעות לא באה בחשבון מבחינתו. הוא טיפס על גג ביתו של האדמו"ר, והשתחל מבעד לאשנב הגג אל המסדרון הפנימי. משמשו של האדמו"ר הבחין בכך, ותפס בצווארון מעילו של הנער כדי לסלקו מהמקום, אלא שהרבי, שדלת חדרו הייתה פתוחה למחצה, סימן לגבאי להניח לו.

הנער נכנס פנימה, והאדמו"ר הושיט לו את ידו במאור פנים. "יהי רצון שתזכה להיות יהודי טוב ותמים ולעבוד את הבורא", בירכו.

הברכה שקיבל הנער הייתה סתומה בעיני אביו, ר' שלמה-יהודה, חסיד גור שורשי. הוא ייחל כי בנו יגדל לתלמיד-חכם מופלג ולא 'יהודי טוב ותמים' בלבד.

פינחס-מנחם פייבלוביץ נולד בעיירה זלוב שבפולין, בשנת תרפ"ג (1923). כשבגר, משכוהו חבריו לנסוע להכשרה בגרוכוב, שבה הוכשרו בני נוער לעבודה חקלאית, לקראת עלייה לארץ ישראל.

אביו לא אהב את הכיוון שאליו פנה בנו. הוא שיגר אליו מכתבים כואבים שבהם הפציר בו לחזור בו, אך פינחס עמד על דעתו. כשראה האב שאין בכוחו לשכנע את בנו שיגר אליו מכתב שנכתב בנימה סלחנית. הוא ביקש מבנו לזכור תמיד את יהדותו. "הנח תפילין והתפלל מדי יום", התחנן האב.

בתוך כך פרצה מלחמת העולם השנייה. פינחס עבר את אימי השואה, הצליח להינצל ובתום המלחמה נשא אישה ועלה לארץ ישראל. כאן קבע את מגוריו בבנימינה, השתתף במלחמת השחרור ונפצע קשה. יותר משנה וחצי עברו עליו באשפוזים חוזרים ונשנים.

מעת לעת היה רואה בחלומו את אביו יושב בתוך חבורה של חסידים האומרים מזמורי תהילים בנעימה עצובה ובעיניים נוגות. שטוף זיעה היה מתעורר. או-אז היה נזכר במכתבו של אביו אליו. ליבו דאב כי כשל במילוי בקשתו של אביו.

זמן לא רב אחרי פציעתו שוב חש ברע ואושפז במרכז הרפואי בילינסון. התסמינים שפיתח העידו על דלקת פנימית חמורה. ביום ראשון בצהריים בדק אותו מנהל המחלקה הפנימית, הפרופ' פבזנר, וקבע כי רק ניתוח מסובך עשוי להציל את חייו. "אשר לסיכויי ההצלחה", הוסיף הפרופסור בנימה אבהית, "הלוא אתה בעל ביטחון בה'. אם נגזר עליך 'מי יחיה', אין לך מה לדאוג".

פינחס הסכים לניתוח, ונקבע כי יתבצע ביום רביעי. בינתיים הורה הפרופסור לבצע צילומי רנטגן, להקפיד על תפריט מתאים ועוד הנחיות כהכנה לניתוח.

בלילה חלם פינחס כי הוא נמצא באולם גדול, גדוש יהודים עטורי זקן שיבה ועטופי טליתות. ארשת פניהם הייתה שלא מן העולם הזה. אחד הישישים ניגש אליו, הביט בו במבט מלא רוך וחיבה ושאל: "פינחס-מנחם, למה שכחת? למה חדלת להניח תפילין?".

פינחס הקיץ מהחלום וכל גופו רועד. אכן צודק הזקן בנזיפתו. תחילה הפר את צוואת אביו מתוך אונס, במחנות ההשמדה, ואולם ההרגל נעשה טבע, והוא חדל מלהניחן גם בעיתות שלום. בהמשך הלילה לא הצליח להירדם. שוב ושוב הדהדו באוזניו מילותיו של אביו ודברי הרבי מגור.

בבוקר הופתע לראות בפתח חדרו את אשתו, ציפורה. היא נהגה לבקרו בימי ראשון, שלישי וחמישי בלבד. מדוע באה פתאום ביום שני? תהה. "חלמתי הלילה חלום מוזר", סיפרה לבעלה. "ראיתי אנשים שנראים צדיקים וקדושים, והם הזהירו אותי מפני דבר מה. ביקשתי מהם כי יעזרו לי לקיים את דברי אביך ודברי הרבי מגור אליך...".

"אנא חזרי הביתה והביאי לי טלית ותפילין", ביקש פינחס בתחינה מאשתו. היא עשתה את הדרך בחזרה לבנימינה, ושבה אליו ובידיה  תיק הטלית והתפילין. פינחס התעטף בטלית והתעטר בתפילין, אחרי כמעט עשור שלא השתמש בהן.

מעודו לא שפך שיח בדבקות עצומה כל-כך לפני היושב במרומים. בתפילתו ביקש סליחה מאביו על שזלזל בבקשתו ולא קיים כראוי את מצוות כיבוד אב.

אחר הצהריים בא הפרופ' פבזנר לביקורו היומי במחלקה. הוא ביקש מהאחות את צילומי הרנטגן של פינחס. הרופא הביט בהם ופנה אל האחות: "למה הגשת לי צילומים של חולה אחר?!".

האחות התגוננה וטענה כי אלה הצילומים הנכונים, אולם הפרופסור שיסע את דבריה: "לא יכול להיות! בצילומים האלה אין זכר לאבחנה הברורה שלי. הצילומים הוחלפו", פסק בנחרצות.

הרופא הורה לצלם צילומי רנטגן חדשים. למחרת הוגשו לו הצילומים, והרופא לא האמין למראה עיניו. הוא כינס את שאר רופאי המחלקה ליד מיטתו של פינחס, הציג לפניהם את המקרה וסיים בהתפעמות: "אני נמנה עם המכונים 'קטני אמונה', אבל מה שהתרחש לבחור הזה הוא בגדר נס".

כעבור שבוע חזר פינחס בריא ושלם לביתו.

את סיפור חייו העלה על דפי ספר. בחודש תמוז תשי"ג הביא את ספרו אל ה'בית ישראל' מגור. הרבי העיר כי את סיפורי השואה הוא קורא רק בחודש אב. כעבור כמה ימים נכנס אליו שוב, להיפרד ממנו. הרבי אמר לו: "לא יכולתי להתאפק. קראתי את ספרך שלוש פעמים במהלך הלילה".

('עודני זוכר')

  לומדים גאולה

לימוד אקטואלי

החסידות, שחרתה על דגלה את השמחה בעבודת ה', לא הסכימה להפוך את ימי בין המצרים לימי עצב ודכדוך הנפש. אמנם אלה ימי אבל וצער, שבהם צריך למעט בשמחה, אבל אסור לשקוע בעצבות. לכן חיפשו כל דרך אפשרית המותרת על-פי ההלכה להביא שמחה של מצווה, ובמקום להתרכז באבל על החורבן – למלא את הלבבות כיסופים לגאולה.

הגישה הזאת אף הביאה על החסידים עלילות כאילו ביטלו את האבל ואת הצומות. בימי המחלוקת העזה נגד החסידים התחוללה סערה בעקבות 'עדות' של מישהו שסיפר כי ראה במו עיניו חסיד הנוהג הפך ההלכה: הוא שמח בתשעה באב ובכה בשמחת תורה. כשהחלו לחקור ולדרוש את העדות התברר שתשעה באב חל באותה שנה בשבת, ואילו הבכי בשמחת תורה היה בכי של התעוררות הלב וגעגועים...

הלימוד כבניין

בימי בין המצרים מרבים בחצרות חסידים לעסוק בעניין הגאולה האמיתית והשלמה ובציפייה לבניין בית המקדש השלישי. הרבי מליובאוויטש הוסיף וקרא ללמוד בימים האלה את סוגיות המשכן והמקדש, החל מהתורה שבכתב (פרשיות תרומה, ויקהל-פקודי; יחזקאל פרקים מ-מג), המשך בתורה שבעל-פה (מסכת מידות), ועד להלכה (הלכות בית הבחירה לרמב"ם) ולביאורי החסידות על עניינו של בית המקדש.

הרבי ביסס את קריאתו על סיפור המדרש (תנחומא פרשת צו, יד): "כשהקב"ה מראה ליחזקאל את צורת הבית, מה הוא אומר? – 'הגד את בני ישראל את הבית וייכלמו מעוונותיהם ומדדו את תכנית'. אמר יחזקאל לפני הקב"ה: עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו, ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית?... וכי יכולין הן לעשות? הנח להם עד שיעלו מן הגולה ואחר-כך אני הולך ואומר להם. אמר לו הקב"ה ליחזקאל: ובשביל שבניי נתונים בגולה יהא בניין ביתי בטל?! אמר לו הקב"ה: גדול קרייתה בתורה – כבניינה. לך אמור להם, ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה – אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין הבית".

לחיות גאולה

בשנת תנש"א הוסיף הרבי ואמר: "כיוון שעומדים על סף הגאולה שבאה תיכף ומיד ממש, מובן, שלימוד הלכות בית הבחירה בשנה זו צריך להיות באופן אחר לגמרי:

"לכל לראש – שהלימוד הוא לא מצד התגברות רגש האבלות וההשתדלות לתקן החיסרון דחורבן בית המקדש, אלא (גם לולי החורבן) מצד הכוסף וההשתוקקות להמעלה והשלמות דבית המקדש השלישי, עליו נאמר 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון', גדלות שלא הייתה מעולם (לא בבית שני, ולא בבית ראשון, ולא במשכן שעשה משה)...

"ועוד ועיקר – שהלימוד הוא מתוך ידיעה והכרה בוודאות גמורה שאין זה 'הלכתא למשיחא' כי אם, הלכה למעשה בפועל ברגע שלאחרי זה, כיוון ש'מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל (כבר עתה למעלה, ותיכף) ייגלה ויבוא משמים' ברגע כמימרא!

"ועל דרך המדובר בתקופה האחרונה בנוגע להוספה המיוחדת בלימוד התורה בענייני גאולה ומשיח – לא (רק) בתור 'סגולה' למהר ולקרב ביאת המשיח והגאולה, אלא (גם ו)בעיקר כדי להתחיל 'לחיות' בענייני משיח וגאולה, 'לחיות עם הזמן' דימות המשיח... ועד להנהגה בפועל במחשבה דיבור ומעשה באופן המתאים לזמן מיוחד זה, שעומדים על סף הגאולה, ומראים באצבע ש'הנה זה (המלך המשיח) בא'" (ספר השיחות תנש"א, כרך ב, עמ' 691).

  חיים יהודיים

חדרי אירוח שמשנים חיים

ים בן-יעיש, תושב נתניה המתגורר בפנמה, קיבל שיחת טלפון בהולה. גידול חמור התגלה אצל אביו, והוא התבקש לבוא מייד לארץ. זה היה לפני כשנה, בעיצומה של מגיפת הקורונה. האיש בא בבהילות למרכז הרפואי 'שערי צדק', ושם התברר לו כי אביו צריך לשהות באשפוז ממושך. בשל מגבלות הקורונה וסגירת המלונות לא ידע ים היכן ללון.

ידיד חיבר אותו עם ר' אשר בנדיקט, מנהל יחידות האירוח בבית 'יד שרה', הסמוך ל'שערי צדק'. זה נחלץ במהירות לארגן לים ובני משפחתו מקום לינה. "ציפיתי למקום אירוח של ארגון חסד, ומבחינתי גם מזרן היה מספיק", מספר ים. "כשראיתי את יחידות האירוח המפוארות, המוצעות לבני משפחות המאושפזים, נדהמתי". הוא נעזר באירוח הזה למשך כחודש וחצי, וחייו קיבלו תפנית חיובית.

נחת לאימא

הכול התחיל כאשר בנדיקט, שמנהל בהתנדבות את יחידות האירוח, הציע לו שיקבל עליו לשמור את כל השבת למען רפואת אביו. "ים קיבל זאת עליו בשמחה", מספר בנדיקט. "בהמשך החל לשמור שבת בקביעות, ואחר-כך גם התחיל ללכת לבית הכנסת".

יום אחד קיבל בנדיקט שיחת טלפון מפתיעה מאימו של ים: "היא סיפרה לי שבנה, שהגדיר את עצמו קודם לכן אתאיסט, התחיל לשמור שבת, להתפלל בבית כנסת ולהשתתף בשיעורים. האם המסורתית הודתה לנו בהתרגשות שבזכותנו השתנו חייו של בנם".

פריצת דרך למערכת

לפני ארבעים שנה הקים בנדיקט עם אשתו את ארגון 'סולם', שמסייע לילדים בעלי צרכים מיוחדים. "הכול התחיל", הוא מספר, "לאחר שאשתי, ששימשה מנהלת גנים, גילתה שהשכנים אינם מוציאים מהבית את בתם בת השלוש, שנולדה עם תסמונת דאון. ההורים התביישו בה.

"אשתי שכנעה את אם הילדה לשלוח את הילדה להשתלב בגן רגיל, דבר שהיה אז מהפכני. כשראתה עד כמה הדבר סייע לאותה משפחה, החליטה להקים ארגון שיסייע בשילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במוסדות רגילים. רק שנים לאחר מכן המדיניות הזאת נהפכה לחלק מהחזון של מערכת החינוך כולה".

נענה לקריאה

בנדיקט עבד במועצה הדתית בירושלים, ואף שימש היו"ר שלה, עד פרישתו לגמלאות. אחרי פרישתו פנה אליו הרב אורי לופליאנסקי מ'יד שרה' והציע לו להקים חדרי אירוח לטובת קרובי משפחה של מאושפזים ב'שערי צדק', שאין להם היכן ללון בשבת. בנדיקט נענה.

"התחלנו בארבעה חדרים, ובעקבות הביקוש הגדול בנינו עוד ועוד חדרים, וכיום יש לנו עשרים וחמישה חדרי אירוח. החדרים מאובזרים ברמה גבוהה, ויש בהם פינת קפה ועוגה לאורך השבת. גם ספריות קריאה ולימוד ובית כנסת עומדים לרשות השוהים. בזכות התנאים הנוחים, מתאפשר למשפחות לבוא כזוג וכך לשהות בדרך הטובה ביותר לצד המאושפזים".


ים ואביו. מהפך בחיים

  פינת ההלכה ומנהג

טיול ונופש ב'בין המצרים'

שאלה: האם מותר לצאת לנופש, לטייל, לבקר במוזיאונים וכדומה, בתקופת בין המצרים?

תשובה: ימים אלה נקבעו במשך הדורות לתקופה שמציינת את הסבל של עם ישראל. אלה ימים שבהם גוברת מידת הדין: "ימים של בין המצרים מי"ז בתמוז עד ט' באב נקראים ימי הרעה למעלה, כי בימים הללו האיר מידת הדין להרוס בית המקדש". בעקבות זאת ההתייחסות לימים האלה היא כאל ימי חשבון נפש אישי וציבורי של כולנו.

לכן מייעצים גדולי ישראל שלא לתכנן לימים אלה טיפול רפואי (משמעותי, שאינו דחוף), כניסה לדירה חדשה, ואף הכנסת ספר תורה.

מצד הדין אין איסור לטייל, לבקר באתרים מהנים, לצאת לנופש, ואף אין מניעה לרחוץ בים ובבריכה וכדומה (עד ראש חודש אב), אלא שהיו שחששו להימצא בימים אלה במקומות שיש בהם סכנה כלשהי, הן בדרכים, הן במחנות הנופש, הן במקומות הרחצה.

כמו-כן יעצו גדולי ישראל להשתדל להתרחק בימים אלה מכל סוג של אלימות, אפילו בצורת המשחקים הנערכים בין הילדים.

לכן יש מי שכתבו שרצוי שלא לערוך טיולים בתקופה זו, ובפרט מראש חודש ועד תשעה באב.

אם יש בזה צורך גדול, כמו לעניין חיזוק היהדות והפצתה או מסיבות כלכליות, הציעו (כן הציע הרבי מליובאוויטש) להתחיל הכנות משמעותיות למסע קודם בין המצרים, או לפחות לפני ראש חודש.

מקורות: ביאורי הזהר לאדה"א סג,א. שו"ע ונו"כ סי' תקנא סי"ח, ופסקי תשובות שם. נטעי גבריאל, הל' בין המצרים, פכ"ג ס"ב-ז, וש"נ. שלחן מנחם ח"ג סי' רסג. וראה לקוטי דיבורים דף קטז,א (בתרגום ללה"ק ח"א-ב עמ' 154).

  מושג ברגע

אומרים שלום

כחלק מחדירת התרבות הזרה לחיינו נכנסו לשפתנו מילים שמחליפות את אמירת השלום המקורית. במקום 'שלום' אומרים 'היי' או 'יאללה ביי'...

ובאמת חבל מאוד, כי יש לנו מילה נפלאה ויפה כל-כך – שלום!

חכמינו אמרו (במדבר רבה, פרשה כא, סימן א) שהעולם כולו מתנהל על-פי המילה הזאת. כשאדם בא מהדרך אומרים לו 'שלום'. בבוקר נפגשים זה עם זה באמירת 'שלום', ובערב נפרדים במילה 'שלום'.

הברכה האחרונה של תפילת שמונה-עשרה מסתיימת במילה 'שלום' – "המברך את עמו ישראל בשלום". והתורה כולה – "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג,יח).


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)