חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1796 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת שלח, כ"ד בסיון ה'תשפ"א, (04/06/2021)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1796 - כל המדורים ברצף
אהבת הארץ ודיבור בשבחה
יש חדש
הנחיות לביצוע השליחוּת
ציצית
עיקר החיים
לא לשנות בשליחות
הוראה ועדות
הציצית והמשרתים
השחקן כחייל בקרב התרבות
'אשר יצר' בלילה

מס' 1796, ערב שבת-קודש פרשת שלח, כ"ד בסיוון ה'תשפ"א (04.06.2021)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

אהבת הארץ ודיבור בשבחה

התיקון לחטא המרגלים, למאיסת הארץ ולהוצאת דיבה עליה הוא לעשות ההפך – לחזק את האהבה לארץ חמדה, להיאחז בה ולדבר בשבחה

בכל דיון אמיתי חשוב להבין לא רק את הטיעונים המופרחים לחלל האוויר, אלא את המניע האמיתי. השכל האנושי יודע להיות מפותל מאוד. לעיתים האדם מסתיר את הנימוק האמיתי, שגורם לו לדבוק בעמדה מסוימת, ומתכסה בשלל טיעונים והסברים. אם לא תזהה את המניע האמיתי, תמצא את עצמך מתמודד עם בלוני הסחה והטעיה ולא תגיע ללב הוויכוח.

בפרשת המרגלים אנחנו רואים שהם העלו שורה של טיעונים וחששות. הם תיארו את כוחם ועוצמתם של יושבי כנען, והזהירו כי כיבוש הארץ יהיה כרוך באבידות כבדות. לכאורה זו עמדה לגיטימית, הנובעת מהמציאות שנגלתה לעיניהם.

אבל ספר התהילים חושף את המניע הנסתר שמאחורי הטיעונים ההגיוניים של המרגלים: "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה". בתוך נפשם הם מאסו בארץ ישראל. הם לא רצו להיכנס לארץ. זה היה המניע האמיתי, וכל השאר לא היה אלא מסך עשן.

מוציאי דיבת הארץ

שנים רבות אנחנו שרויים בתוך ויכוח עמוק בין מי שדוגלים ביישוב הארץ והיאחזות בכל חלקיה, לבין מי שמנסים בכל דרך לדחוק את רגליהם של יהודים מנחלת האבות. האחרונים מעלים טיעונים רבים – ביטחוניים, מוסריים, החשש מתגובת העולם ועוד. כאשר טיעון אחד נופל, צץ מייד טיעון חדש.

לעיתים הם מנסים לעקוף מימין: "אנחנו לא דואגים לערבים אלא רצוננו להבטיח שהמדינה תישאר יהודית". אבל באותה עת הם עושים הכול כדי לעודד הגירה של זרים לארץ ולסיכול האפשרות לגרשם לארצות מוצאם. ומה על 'המדינה היהודית'? נו, מצאתם עוד סתירה אחת.

האמת היא שכל הטיעונים והנימוקים אינם אלא מסווה לאותו חטא קדמון של המרגלים – מאיסת הארץ. במקום להתרפק על רגבי עפרה של ארץ האבות, לצעוד בהתרגשות באתרים שבהם התרחש התנ"ך, להתפעם מהכותל המערבי, מקבר רחל וממערת המכפלה – הם חשים את ההפך. קדושת הארץ מעוררת בליבם דחייה. הם אינם חפצים בה.

התוצאה היא שהם עושים בדיוק את מה שעשו המרגלים – מוציאים את דיבת הארץ רעה. אנחנו מביטים בתדהמה ביהודים המשרתים את מכונת התעמולה של אויבינו. בכלי תקשורת ישראליים המציגים אותנו כרוצחי ילדים, בלי לנסות אפילו לדבוק באמת ולברר אם אותם ילדים אכן נפגעו מירי שלנו.

תופעה חולנית

השנאה העצמית הזאת איננה חדשה, אבל זו תופעה חולנית. אנשים חיים כאן בארץ, רצים לממ"ד באזעקות מפני מטר טילים המשוגרים לעברם ולעבר ילדיהם – והם מצדיקים את האויב, ופועלים לכבילת ידי זרועות הביטחון מלהילחם בו כראוי. גם בפרעות בערי ישראל הם ידעו את מי להאשים – את היהודים.

התיקון לחטא המרגלים, למאיסת הארץ ולהוצאת דיבה עליה הוא בדיוק ההפך – לחזק את האהבה לארץ חמדה, להבליט את זכותנו עליה מכוח ההבטחה האלוקית, להיאחז בה ולבנותה, לדבר בשבחה. יש בנו אמונה איתנה כי "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ", בכוחו של בורא העולם ומנהיגו, המוביל את עם ישראל אל הגאולה האמיתית והשלמה.


לטפח את אהבת הארץ ולהתחבר לקדושתה (ציור: יהושע ויסמן)

  יש חדש

מסיימים ומתחילים

בג' בתמוז יסתיים מחזור הלימוד הארבעים של הרמב"ם היומי, במתכונת של שלושה פרקים ליום, וייפתח מחזור הלימוד הארבעים ואחד. זו הזדמנות להצטרף ללימוד הרמב"ם, על-פי תקנת הרבי מליובאוויטש, וכך לזכות ללמוד את כל הלכות התורה. המעוניינים במורה שיעור למחזור החדש יפנו לדוא"ל [email protected].

חגיגת הסיום

חגיגת הסיום של המחזור הארבעים ברמב"ם היומי תהיה בע"ה באירוע חגיגי גדול בבריכת הסולטן בירושלים, ביום שני , י"א בתמוז (21.6), בשעה 7 בערב. כרטיסים באתר rambam40.co.il.

שבת הכנה

אלפי תלמידי ישיבות חב"ד מכל רחבי הארץ יתכנסו השבת בכפר חב"ד ל'שבת הכנה' לקראת יום ההילולא ג' בתמוז, ביוזמת ועד התמימים העולמי. במהלך השבת יסעדו התלמידים את סעודות השבת בצוותא, יאזינו לשיעורים מרתקים ויתוועדו עם משפיעים נודעים.

  שלחן שבת

הנחיות לביצוע השליחוּת

שליחות המרגלים משקפת את השליחות המוטלת על כל יהודי – להיות שליחו של הקב"ה להפיכת ביתו וסביבתו ל'ארץ ישראל'. ייחודה של ארץ ישראל משאר הארצות הוא בנוכחות הגלויה של הקב"ה בה. כך עלינו לגלות את אורו של הקב"ה בנחלתנו הפרטית, על-ידי לימוד התורה ומעשה המצוות.

יהושע וכלב טענו בעד הארץ: "אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם". כלומר, הכניסה לארץ ישראל וקיום התורה והמצוות שם הם כ'לחם' בעבור בני ישראל, ובהשאלה לשליחותנו – קיומהּ חיוני לנו כמו מזון.

לא לחרוג

המרגלים נשלחו למשימה שהייתה מוגדרת בזמן ובמקום מסוימים. לעומתם, השליחות המוטלת עלינו היא תמידית וחלה בכל מקום שבו האדם נמצא. לא רק כשהוא מתפלל בבית הכנסת, או בימים מיוחדים, אלא גם בעיסוקי החולין שלו בשגרת היום-יום חובה עליו להיות חדור בתחושת השליחות.

כיצד לקיים את השליחות – זאת יש ללמוד כלקח מפרשת המרגלים. ראשית, על היהודי לברר את מטרת השליחות שלו. המרגלים לא טעו בדרך ביצוע השליחות, אלא שגו בהבנת ייעודה. הם נתבקשו לבדוק את הדרכים שבהן כדאי לכבוש את הארץ, אך חרגו משליחותם בהוספת פרשנות אישית ובקביעה "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת".

התאמה לתנאי המקום

יש ללמוד מכך, שאין שאלה אם בכוחנו לבצע את השליחות שהוטלה עלינו; כישלון אינו אפשרות. וכפי שרש"י מפרש את דברי כלב: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ" – "אפילו בשמיים, והוא אומר לנו עשו סולמות ועלו שם, נצליח בכל דבריו". הכוחות ניתנים לנו, וכל שעלינו לעשות הוא – לתור את הארץ; לחפש את האמצעים היעילים למימוש השליחות.

משה רבנו הטיל על המרגלים לברר "הַשְּׁמֵנָה הִיא אִם רָזָה". גם בשליחות הרוחנית יש לבדוק את טיבו של המקום. אם הוא 'רזה' מבחינה כלכלית, יש לעסוק שם במצוות צדקה; ואם התושבים עניים ברוחניות, יש ללמדם אלף-בית של יהדות. ואם זו ארץ 'שמנה' בגשמיות או ברוחניות – השליחות היא להוסיף בה אור וחיוּת.

ההיסטוריה לצידנו

אל לאדם להמתין להנחיות מלמעלה, ל'בת-קול' ממרומים או לנביא שינחו אותו בפירוט כיצד למלא את שליחותו. עליו "לָתוּר אֶת הָאָרֶץ" בעצמו ולגבש תכנית פעולה. ועם זה עליו לזכור כי אין מקום למחשבה אם השליחות תצליח אם לאו – ודאי שהיא תצליח.

ייתכן שה'שליח' יידרש להתמודד עם קולות רבים שיפקפקו בסיכויי ההצלחה, אך גם זה אינו צריך להרתיעו. דעת הרוב אינה בעלת משמעות מול רצונו של הקב"ה. ההיסטוריה של עם ישראל מוכיחה כי דווקא העם שתמיד היה "המעט מכל העמים" שרד את כל הרדיפות, ואילו מעצמות אדירות נכחדו לגמרי. זה כוחה של הדבקות בשליחות של הקב"ה ובתורה ומצוות שנתן לנו.

(על-פי תורת מנחם תשמ"ב, כרך ג, עמ' 1659)

  מן המעיין

ציצית

רמזי ציצית

"ועשו להם ציצית״ (במדבר טו,לח). הפסוק "טל אורות טלך" (ישעיה כו) הוא סימן לכריכות הציצית. 'טלך' הוא הטלית, שבו תולים ציצית, ובו יש 'טל אורות' – ט"ל כריכות ו'אורות' בגימטרייה תרי״ג, כמו הגימטרייה של ציצית עם שמונת החוטים וחמשת הקשרים.

(השל״ה)

בלי יגיעה

״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם״ (במדבר טו,לט). "אחרי לבבכם" – זה מי שאמנם מתנהג כראוי, אבל אין זה פרי יגיעה ומאמץ אלא על-פי טבעו ורגילותו.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

רמז לעין וללב

בגמרא (ירושלמי ברכות פרק א) נאמר: "ליבא ועינא תרי סרסורי דעבירה" [=הלב והעין שני סרסורי עבירה]. בפרטי מצוות ציצית יש למצוא רמז ללב ועין. לב – ל"ב חוטי הציצית, הממשיכים אור אלוקי בלב; עין – תכלת ולבן שבציצית, הרומזים לשחור ולבן שבעין.

(אור התורה)

לתקן תחילה בלב

לכאורה היה צריך להיות כתוב ״אחרי עיניכם ואחרי לבבכם״, שכן תחילה העין רואה ולפיכך הלב חומד. אלא כוונת הדברים שאחרי מעשה העבירה יש צורך לתקן תחילה את הלב, לעקור את העבירה מן הלב, ואז ייקל לגרשה מן העין. לכן הלב קודם.

(רבי מאיר-יחיאל מאוסטרובצה)

משיכה נסתרת

הסדר הוא שהעין רואה תחילה, ואחר-כך באה חמדת הלב. אם כן, מדוע הקדים הכתוב 'לבבכם' ל'עיניכם'? אלא שכשיש משיכה נסתרת לרע בלב האדם, היינו פריקת עול מלכות שמיים פנימית, זה הגורם שהעין רואה מה שאין צריכים לראות, ומראיית העין באה אחר-כך חמדה גלויה בלב.

(ספר המאמרים תשי״א)

טהרה וזיכרון

״ולא תתורו אחרי לבבכם... למען תזכרו״ (במדבר טו,לט-מ). סמיכות הפסוקים באה להורות שאדם שמוחו וליבו נקיים מרעיונות וממחשבות תאווה, קל לו יותר לזכור את תורתו. והרמז: ״ולא תתורו אחרי לבבכם... למען תזכרו״.

(יראים)

בזמננו – עשה טוב

״פתיל תכלת״ (במדבר טו,לח). תכלת רומז ליראה, סור מרע, ואילו לבן רומז לאהבה, עשה טוב. בזמן הזה אין לנו תכלת, וכל שמונת החוטים לבנים. הווי אומר שעיקר העבודה בזמננו הוא בקו האהבה, עשה טוב.

(הרבי מליובאוויטש)

המצוות מקדשות

״ועשיתם את כל מצוותיי, והייתם קדושים לאלוקיכם״ (במדבר טו,מ). בשעת קיום המצוות ״הריני אלוקה שלכם״. ובדוגמת האבות, שנקרא שמו של הקב״ה עליהם, ״אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב״, על היותם בבחינת מרכבה לו יתברך ובטלים ונכללים באורו. אלא שמסך חומר הגוף מחשיך את עיני הנפש מלראות ולהרגיש זאת, שלא כאבות, שראו עולמם בחייהם.

(תניא)

  אמרת השבוע

עיקר החיים

ל'סבא' הקדוש מלכוביץ' היה תלמיד ושמו ר' יואל מצ'פלי. הוא התגורר באחוזה שהייתה שייכת לפריץ פולני. הפריץ העריכו מאוד על יושרו וחוכמתו, וכאשר היה מזמין לארמונו את ידידיו ומכריו, היה מזמין גם את ר' יואל ומתפאר בו לפני אורחיו.

פעם אחת שאל את ר' יואל: "הנה אתה מתייצב כאן לפני פריצים ורוזנים, וכולם לבושים במיטב האופנה של חוגי החברה הגבוהה, ואתה מופיע לפניהם כשחוטי הציצית משתלשלים מבגדיך; האם אינך מתבייש להופיע כך?!".

ענה ר' יואל בהתרגשות: "להתבייש?! הלוא זה עיקר חיי!".

  פתגם חסידי

לא לשנות בשליחות

"הקב"ה אמר למשה בשליחות המרגלים: 'שלח לך – לדעתך'. רק אם שליחותם תהיה 'לדעתך', בלי שישנו בה דבר על-פי שכלם – מובטחת להם ההצלחה" (רבי חיים מקוסוב)

  מעשה שהיה

הוראה ועדות

הד"ר יצחק קיסטר כבר פנה לצאת מהחדר, כששמע את קולו של הרבי מדבר אליו ואומר לו משפט סתום, שאת פשרו לא הבין: "הוא מכונה לאזר לנדא".

הימים ימי מלחמת העולם השנייה. אירופה בוערת ושואת העם היהודי בשיאה. רבי אהרון מבעלז מצליח לחמוק בניסי-ניסים מציפורני הנאצים, ועולה לארץ ישראל. חסידיו מפצירים בו להתגורר בירושלים או בבני-ברק, ואולם הוא בוחר לקבוע את משכנו בתל-אביב, ושם הוא מתחיל לכונן מחדש את חסידות בעלז.

יום אחד הופיע בביתו הד"ר יצחק קיסטר, יהודי שומר תורה ומצוות, שמונה עוד בימי המנדט הבריטי לשופט, ובהמשך שימש נשיא בית משפט השלום בתל-אביב ולימים שופט בבית המשפט העליון.

שמו של האדמו"ר מבעלז נישא למרחקים. ברכותיו הקדושות וסיפורי המופת שהתרחשו אצלו כבדרך קבע התפרסמו בציבור. הד"ר קיסטר ביקש גם הוא לקבל את ברכתו.

הרבי בירכו ולאחר מכן החל לומר: "בגטו בוכניה היה עימי יהודי ושמו אליעזר לנדא. היהודי הזה עשה לי ולעוד יהודים רבים טובות רבות, והציל את חייהם של רבים. בקשתי אליך כי תשתדל גם אתה לעשות לו טובה".

הד"ר קיסטר האזין לדברים רוב קשב, אך לא הבין איך יוכל לעשות טובה ליהודי שאינו נמצא כלל בארץ. כשפנה לצאת, בעומדו סמוך לדלת, קרא לו הרבי וציין כי כינויו של היהודי הוא 'לאזר לנדא'. השם הזה נחרת בליבו של קיסטר, אם כי הבקשה נותרה כתעלומה בעיניו.

ר' אליעזר לנדא היה עסקן פעיל בעיירה בוכניה, הממוקמת מדרום-מזרח לקרקוב שבפולין. הוא הצליח לקשור קשרים עם ראשי הגסטאפו במחנה. הללו היו מקבלים ממנו כסף ומצרכי מזון נחשקים, וכך הצליח להציל יהודים רבים.

כאשר הרבי מבעלז ואחיו, הרב מבילגוריי, הגיעו למחנה בוכניה, נודע לר' אליעזר כי עומדת להיערך 'אקצייה', שבה ישולחו אלפי יהודים למחנה ההשמדה בלז'ץ. לרבי מבעלז ולאחיו לא היו תעודות המאשרות כי הם עובדים במפעלים חיוניים, ולכן היו מועמדים להישלח להשמדה.

ר' אליעזר ארגן מבצע הצלה מסועף, שבו דחס עשרות יהודים חסרי תעודות עובד לתוך משאית, והעביר אותם לגטו קרקוב. בין ניצולי המשאית היו האחים מבעלז.

בינתיים הזמין ר' אליעזר את קציני הגסטאפו לארוחה דשנה בביתו, והשקה אותם במשקאות משובחים. במהלך הסעודה הפצירו ר' אליעזר ואשתו בקצינים להפסיק את ה'אקצייה'. כטוב ליבם ביין נעתרו, ובמקום כמה אלפי יהודים שהיו אמורים להישלח למחנה ההשמדה, שולחו לשם כאלף בלבד, וחיי אלפים אחרים ניצלו.

בעזרת קשריו עם הגרמנים הציל ר' אליעזר יהודים רבים. לשם כך בזבז את כל רכושו, וכשלא נשאר לו כסף, היה מבקש כסף, תכשיטים ומצרכי מזון מאת היהודים שנתבקש להציל. בעזרת אלה היה משחד את מלאכי החבלה ומטפח את קשריו עימם, לטובת אחיו.

ואולם קשריו עם הנאצים עוררו גם רינונים עליו. לא הכול הכירו את מעשי ההצלה המופלאים שעשה ואת מסירותו למען היהודים. הללו גם לא ידעו כי נותר בלי פרוטה, וסברו כי הוא דורש תשלום לטובת עצמו. ר' אליעזר היה מהנעלבים ואינם עולבים, וקיבל את הייסורים באהבה.

גם לאחר שהצליח להינצל בעור שיניו ממלתעות הרשע ועלה לארץ, סבל רדיפות מאנשים שכעסו עליו על שלא הציל את יקיריהם.

בבית הכנסת שבו התפלל היה יהודי מבוכניה, שבתחילת המלחמה נמלט לרוסיה, בתקווה שיצליח להבריח לשם גם את אשתו וילדיו, אבל נתיב ההצלה נסגר ובני משפחתו נשארו בגטו. היהודי עלה לארץ, ומכיוון שלא שמע דבר על גורל אשתו וילדיו, היה בטוח שנספו בשואה.

כשראה את ר' אליעזר בבית הכנסת בתל-אביב הטיח בו את זעמו על שלא הציל את יקיריו. הוא לא רצה כלל לשמוע את תשובתו, סירב לדבר עימו והציק לו בכל הזדמנות. לא עברו הימים והאישה וילדיה הגיעו לארץ והמשפחה התאחדה. או-אז התברר לאותו יהודי שיקיריו ניצלו בזכות ר' אליעזר, והוא בא ובכה לפניו בבקשה שיסלח לו על שחשד בו על לא עוול בכפו.

השנים עברו. השופט קיסטר לא ידע היכן הוא אותו 'לאזר לנדא', וכיצד יוכל לעזור לו. אבל זכר את בקשתו של הרבי מבעלז.

יום אחד נודע לו במסדרונות בית המשפט כי עומד להתקיים משפט של יהודי הנחשד בשיתוף פעולה עם הנאצים. מתברר שהיו שהתלוננו עליו והאשימו אותו באשמה החמורה. השופט התעניין בפרטי הדברים וליבו עצר פעימה כשגילה שכינויו של האיש הוא – 'לאזר לנדא'.

השופט הבין כי למצב הזה כוּונו דברי הרבי מבעלז. הוא ביקש להופיע כעד במשפטו של ר' אליעזר לנדא, ובעדותו מסר את הדברים ששמע מפי הרבי מבעלז שנים רבות קודם לכן. העדות הזאת הכריעה לדחיית החשדות נגד ר' אליעזר, והוא זוכה מכל אשמה.

(על-פי 'צנצנת המן' ו'מנת חלקי')

  לומדים גאולה

הציצית והמשרתים

לעתיד לבוא תהיה נהירה גדולה של אומות העולם לארץ ישראל ולירושלים, כדי לעבוד את ה' ולסייע לעם ישראל. הנביא ישעיהו אומר (ישעיה ב,ב-ה): "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה', אֶל בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו.  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם".

דברים דומים נאמרו בנבואת זכריה (זכריה ח, כא-כג): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת:  עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת. וְהָלְכוּ יוֹשְׁבֵי אַחַת אֶל אַחַת לֵאמֹר, נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה', וּלְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת; אֵלְכָה גַּם אָנִי. וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים, לְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם, וּלְחַלּוֹת אֶת-פְּנֵי ה'... בַּיָּמִים הָהֵמָּה, אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם; וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר, נֵלְכָה עִמָּכֶם, כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹקִים עִמָּכֶם".

מעלת הציצית

הגמרא (שבת לב,ב) קושרת את הפסוק "יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים... בכנף איש יהודי" למצוות ציצית: "אמר ריש לקיש: כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה-מאות עבדים, שנאמר: כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים והחזיקו בכנף איש יהודי".

המפרשים מסבירים איך הגיע ריש לקיש לחשבון זה של אלפיים ושמונה-מאות: "כבר ידעת, כל לשונות הגויים הם שבעים לשון, ואם יהיו עשרה אנשים מכל לשון לשבעים לשון – יהיו הכול שבע-מאות. הרי אלו יחזיקו בכנף אחד; והטלית שעל ישראל יש לה ארבע כנפיים, שנאמר 'על ארבע כנפות כסותך', הרי אם יהיו שבע-מאות מחזיקים בכנף אחד, יהיו כל המחזיקים בארבע כנפיים –  אלפיים ושמונה-מאות" (רב ניסים גאון).

ב'נימוקי יוסף' (סוף הלכות ציצית) מבואר שאז יכירו האומות במעלתה של הציצית: "כי האומות הם שבעים, מלבד ישראל, ועשרה מכל אומה – הם  שבע-מאות בכנף אחד, דהווּ בארבע כנפות תרי אלפי ותמני מאה [=שני אלפים ושמונה-מאות]. וזהו מפני שיכירו בזמן ההוא כמה גדולה מצווה זו, וכי היא שהגנה עלינו בגולה, ומביאה אותנו לחיי העולם הבא".

המשיח יתרץ את השאלה

לשם מה יזדקק כל יהודי לאלפיים ושמונה-מאות משרתים? – הרבי מליובאוויטש הגיב על השאלה הזאת בחיוך ואמר ששאלה זו ישאלו אצל משיח צדקנו והוא יתרץ אותה... וכך אמר (שיחת שבת פרשת שלח תשמ"ב. התוועדויות תשמ"ב כרך ג, עמ' 1697):

"ויהי רצון שבקרוב ממש נזכה לקיום הייעוד 'והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך', ובאופן שלכל יהודי יהיו 'ב' אלפים וח' מאות עבדים'... וכמבואר בגמרא שעניין זה בא בתור שכר על קיום מצוות ציצית, שאודותיה מדובר בסיום פרשתנו.

וכאשר יהודי ישאל: מה יעשה עם אלפיים ושמונה-מאות עבדים – הרי זה עתה יצא מהגלות, ובזמן הגלות לא היה לו אפילו עבד אחד, ואם כן, מה יעשה עם אלפיים ושמונה-מאות עבדים?! לכאורה הרי זה 'לבטלה', כי אין לו במה להעסיק את כל העבדים, ואין לו אפילו פנאי לזה, כי הוא צריך ללמוד את תורתו של משיח?! – הנה שאלה זו תהיה בין השאלות שישאלו את משיח צדקנו, והוא יתרץ אותה"...

  חיים יהודיים

השחקן כחייל בקרב התרבות

לפני כארבע שנים התחוללה סערה ב'פסטיבל עכו'. הצגה שמציירת מחבלים כגיבורים – נפסלה, ובעקבות זאת האליטה השלטת בעולם ה'תרבות' הישראלי פרשה מהפסטיבל. את ההזדמנות הזאת ניצלו אמנים דתיים, וכך נוצר מצב שמחצית מההפקות שהוצגו בפסטיבל באה מתוך העולם הדתי.

אסף פני-אל, תושב שילה, אחד השחקנים בהצגה 'תיקון חצות' של תיאטרון 'נקודה טובה', כתב אז מאמר חריף, נגד עיתון 'הארץ', שקבע כי בעקבות התוכן החדש הפסטיבל ייכשל. "בפועל היה בפסטיבל קהל גדול ומגוּון", אומר אסף. "ההצגה שלנו תיארה לילה קשה וארוך של פינוי גבעה בהתנחלות, כשהקהל נכנס לדמות התושבים המבוצרים, עם הרב, בתוך בית הכנסת של היישוב".

מרפא לנפש

העימות עם 'האליטה התרבותית' אינו זר לאסף (41). כבר חמש-עשרה שנים הוא פועל בתוך קבוצת אמנים דתיים לפריצת דרך בתוך עולם התרבות. לצד המשחק הוא מטפל בפסיכו-דרמה ומפיק סרטים.

"מאז שאני זוכר את עצמי, אני על במה", הוא מספר, "משחק מול המשפחה, החברים. פחד קהל? לא זוכר שהיה לי. תמיד אהבתי להיות מול קהל ולהציג. אחרי החתונה מיסדתי את הכישרון ולמדתי בבית ספר דתי למשחק, ומאז אני שם. בהמשך פיתחתי גם את כישרון הציור, כתיבת סיפורים והפקות וידאו. האמנות בעבורי היא דרך להתמודד עם אתגרי החיים. העיסוק הזה נותן לי המון אנרגיות נפשיות".

פרשה מצטיירת

אחד המיזמים האחרונים שלו הוא 'פרשה בדקה' – קליפ וידאו שבועי קצר, המציג את תוכן הפרשה, בליווי ציור שמצטייר תוך כדי קריינות של דמויות בולטות בציבוריות הישראלית. "הקליפ הקצר מציג את הפרשה מול העיניים, כהכנה לשולחן השבת, ואגב כך מסביר דברים שרבים בדרך כלל אינם מבינים", הוא מסביר.

הכול התחיל מההתמודדות עם הילדים: "הייתי יושב בשולחן השבת, מנסה להיזכר בנושאי פרשת השבוע ולא תמיד מצליח. וגם אם כן, זכרתי במעומעם נושא אחד. עד שהילדים הביאו חומש ועיינתי בו, הם כבר עזבו את השולחן... בעקבות היצירה השבועית, שעליה אני עמל לפחות שתים-עשרה שעות, אני צולל למעמקי הפרשה. אני לומד היום את פרשת השבוע כפי שלא למדתי מעולם ומנגיש אותה לציבורים רחבים".

הפקה על הגאולה

מגוריו בשילה, עיר המשכן התנ"כית, גורמים לו לחשוב הרבה על הגאולה העתידה. "אני חושב מה יקרה אם המשיח יבוא עכשיו, איך נדע מה לעשות? מה בדיוק הידע של האנשים בסוגיה? בעקבות המחשבות האלה התחלתי לכתוב תסריטים על תחיית המתים ועוד סיטואציות של הגאולה".

החיבור בין רעיונות מופשטים להמחשה ויזואלית הוא בעבורו אתגר מתמיד. "בכוח הוויז'ואל לתת לדברים מימד מוחשי", הוא אומר. "לחבר את דברי התורה שניתנה בהר סיני לפני אלפי שנים עם החיים שלנו, כאן ועכשיו. גם את תודעת הגאולה צריך לחוות ולהפנים".


לקלוט את הפרשה בדקה. פני-אל בעבודה

  פינת ההלכה ומנהג

'אשר יצר' בלילה

שאלה: כשקמים לשירותים באמצע הלילה, האם צריך לברך אחר-כך 'אשר יצר' קודם שחוזרים לישון?

תשובה: ברכת 'אשר יצר' היא ברכה חשובה – ברכת הודיה לה' על בריאת מערכת העיכול, המפרידה את הפסולת מהמזון שאנו אוכלים והמשקה שאנו שותים, והיא נפתחת ונסגרת כמידת הצורך של הגוף בלבד. לכן בסיום הברכה אומרים "רופא כל בשר". יש המפרשים את הסיום "ומפליא לעשות" שהבורא קושר את הגוף הגשמי לנשמה, שהיא רוחנית, וכך האדם מתקיים בבריאותו.

מי שישן לפחות חצי שעה במשך הלילה, כשהוא מתעורר ועומד לקום, צריך לומר תחילה 'מודה אני' וליטול ידיו מתוך כלי שש פעמים לסירוגין. את מי הנטילה יש לשפוך לכיור.

אחרי ההליכה לשירותים צריך ליטול ידיים ולברך 'אשר יצר'. אמנם הנטייה הטבעית היא לחזור לישון מייד ולא לקרוע את קורי השינה, אבל חבל להפסיד ברכה חשובה. לכן כדאי להשתהות עוד קצת, ליטול ידיים ולברך (וכמובן יש לוודא שהביגוד והסביבה מתאימים לברכה, על-פי ההלכה), ואז לחזור לישון.

מי שלא בירך וחזר לישון, יכול בעיקרון לברך מייד בקומו בבוקר, אך אם יש לו צורך להתפנות, אסור לו לברך עד שיתפנה, ואז כבר יתחייב בברכה חדשה (בדיעבד הברכה תועיל גם על הפעם הקודמת).

מי שאמר 'מודה אני' במהלך הלילה וחזר לישון, אם ישן שוב חצי שעה (קודם עלות השחר), צריך ליטול ידיו שוב, אבל אינו אומר שוב 'מודה אני'.

כשחוזרים לישון בלילה אין לברך שוב ברכת 'המפיל' (מברכים אותה פעם אחת בלבד ביממה).

מקורות: שו"ע סי' ו ס"א וסי' ז ס"ג, נו"כ ושו"ע אדה"ז ס"ג. משנ"ב סי' ד ס"ק ג. קצות השלחן סי' ב ס"א. פסקי תשובות סי' רלט ס"ק א.

  מושג ברגע

השקר נעזר באמת

מדוע אנחנו מתעבים כל-כך את השקר? מפני שהשקר משתמש באמת כדי שיאמינו לשקר.

אם מישהו יאמר דבר שכולו שקר, מתחילתו ועד סופו, בני-אדם לא יאמינו לו. מה עושה השקרן? הוא לוקח גרעין של אמת, ומלביש עליו את השקר.

כך עשו עשרת המרגלים שדיברו רע על ארץ ישראל. בתחילה אמרו דברי אמת, שזו ארץ זבת חלב ודבש. רק אחר-כך אמרו את השקרים ואת הדברים הרעים שרצו לומר.

על כך אמרו חכמים: "כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחילתו, אינו מתקיים בסופו".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)