חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1790 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת אחרי-קדושים, י"א באייר ה'תשפ"א, (23/04/2021)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1790 - כל המדורים ברצף
הילדים רוצים אחדות
יש חדש
שיהודי שני יקבל חלק גדול
קדושים
חיצים של נפלאות
תמיד אפשר לתקן
הקפות במירון
רשב"י פתח
ציון רשב"י – בדוגמת בית המקדש
עץ בשטח ציבורי

מס' 1790, ערב שבת-קודש פרשת אחרי-קדושים, י"א באייר ה'תשפ"א (23.04.2021)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

הילדים רוצים אחדות

המבוגרים מקובעים מדיי בתוך הקטגוריות החברתיות והשבטיות. לעומתם, הילדים אינם כלואים בתוך חומות המפרידות בין יהודי למשנהו

בשנה שעברה חגגנו את ל"ג בעומר בבתים, במרפסות ובחצרות. השנה אנחנו המדינה הראשונה שחוזרת לשגרה כמעט מלאה. שוב יתכנסו ילדים ומבוגרים ליד מדורות ל"ג בעומר. תהלוכות הילדים הססגוניות ישובו לפאר את רחובות הערים והיישובים, ויביאו עימן רוח רעננה של אחדות ישראל, שכולנו כמהים לה.

בעיצומו של המשבר הפוליטי, המבטא היטב את חוסר היכולת שלנו להתחבר ולהתלכד, ושבגללו נגררנו לארבע מערכות בחירות מיותרות – מפציע בלוח השנה שלנו יום ל"ג בעומר ונושא עימו מסר של תקווה, אחדות ומתן כבוד זה לזה.

טבעי להתלכד

אחדות אין פירושה ויתור על תפיסות ועל עמדות. גדולתה ביכולתה לשאת את ההבדלים. אפשר להיות מאוחדים גם אם אין מסכימים, ואפילו כשיש חילוקי דעות חריפים. אפשר לחוש כבוד זה לזה גם אם האחד סבור שחברו טועה טעות גמורה, ואף כשהוא מתנגד בתקיפות לדעתו. האחדות מביאה בחשבון ש'אין דעותיהם שוות', ובכל-זאת היא מוצאת את הנקודה המשותפת, החזקה מכל ההבדלים והשונוּת שבין איש לרעהו.

שורשיה של האחדות היהודית במהות המשותפת של כולנו. הננו בני אברהם יצחק ויעקב. בכל יהודי שוכנת נשמה שהיא 'חלק א-לוה ממעל ממש'. יש לנו אלוקים אחד, תורה אחת, ארץ אחת. הבסיס המשותף הזה יוצק עוגן איתן לשמירת האחדות גם על רקע חילוקי דעות והבדלים.

אלא שהמבוגרים מקובעים מדיי בתוך הקטגוריות החברתיות והשבטיות. מכאן הנטייה לפסול את היריב הרעיוני, לצייר אותו בצבעים שליליים, ולא להיות מסוגלים לראות את הצדדים החיוביים שבו ואת המכנה המשותף העמוק שבין כולנו.

בזה יתרונם של הילדים. אין להם דעות קדומות ואין הם כלואים בתוך חומות המפרידות בין יהודי למשנהו. ראו את הקלות והמהירות שבהן ילדים שבאים מרקעים שונים מתחברים זה לזה ומוצאים שפה משותפת. הם רואים את המציאות בצבעים נכונים ואמיתיים יותר, ולכן טבעי בעבורם להתחבר ולהתלכד.

עם הנצח

תהלוכות הילדים של ל"ג בעומר הן תופעה מרגשת ומחממת לב. זה היום היחיד בשנה שבו צועדים יחדיו ילדים מכל גוני הקשת ומכל חלקי הציבור היהודי, ובפי כולם מסר אחד, תורה אחת, מסורת אחת. אי-אפשר שלא להתרגש ממראה המוני ילדי ישראל הקוראים מעומק ליבם "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", ואת הפסוק "ואהבת לרעך כמוך".

התהלוכות האלה ממחישות שיהדות היא דבר טבעי לכל יהודי. שהתורה איננה מורשתו של מגזר מסוים בלבד, אלא "מורשה קהילת יעקב". שרבי עקיבא ורבי שמעון בר-יוחאי הם דמויות המופת ומקורות ההשראה לכל אחד ואחת מאיתנו.

החדרת התודעה הזאת חשובה במיוחד, כי בה טמון הכוח לעמוד מול הגורמים המנסים לרופף את הקשר שבין העם היהודי לארצו ולהחליף את המורשת היהודית העמוקה בסיסמאות אוניברסליות. ההתלכדות של מאות אלפי ילדים סביב ערכי יהדות ומסורת היא התשובה הנחרצת, המוכיחה כי עם הנצח מוסיף לדבוק בשורשיו, לשמור על זהותו ולחתור לאחדות אמיתית.


עם ישראל רוצה יהדות. התהלוכה בכפר סבא (צילום: חיים טוויטו)

  יש חדש

ערוכים לתהלוכות

בתי חב"ד ברחבי הארץ ערוכים לקיים בל"ג בעומר מאות תהלוכות ילדים, בכפוף להנחיות משרד הבריאות. לצד האירועים והמופעים יפעילו בתי חב"ד גם משאיות שיעברו ברחובות הערים והיישובים ויביאו את שמחת היום לילדים. מסרים חינוכיים על אהבת ישראל יועברו בעזרת 'ערכת המרשמלוס', דמויות חביבות המלמדות איך לאהוב ולכבד זה את זה.

גיבורי העם שלנו

עשרות אלפי ילדים המשתתפים בתהלוכות ל"ג בעומר יזכו לקבל במתנה את הספר החדש והמרהיב שיצא לאור זה עתה על-ידי צעירי חב"ד – 'גיבורי העם שלנו', כרך ראשון בסדרה חדשה שמספרת על גדולי האומה היהודית. בכרך הראשון סיפורים על אברהם אבינו ושרה אימנו, יעקב אבינו והאימהות רחל ולאה, אהרון הכוהן ומרים הנביאה, שמואל הנביא ודבורה הנביאה ועוד.

שתייה לילדים

גם השנה יחלק בית חב"ד מירון בשיתוף 'ועד האברכים' עשרות אלפי שקיות ובקבוקי שתייה לילדים שיצעדו בתהלוכות ברחבי הארץ. לתרומת ח"י רוטל היכנסו לכתובת Give.org.il/rotel או שלחו 180 ש"ח בדואר לת"ד 138 מירון 1391000, על שם 'הקדש חב"ד מירון'.

  שלחן שבת

שיהודי שני יקבל חלק גדול

בפרשת אחרי נאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם". רש"י מפרש: "לעולם הבא. שאם תאמר בעולם הזה – והלוא סופו הוא מת!". כלומר, התורה מבטיחה למי שיקיים את המצוות כי יקום בתחיית המתים.

וכך נאמר במשנה (סנהדרין תחילת פרק יא): "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא... לעולם יירשו ארץ". הכוונה כאן ב'עולם הבא' היא לתחיית המתים, כפי שאפשר להוכיח מהמשך המשנה: "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא – האומר אין תחיית המתים מן התורה", ומסבירה הגמרא: "הוא כפר בתחיית המתים, לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים... מידה כנגד מידה". מכאן שמדברים כאן על תחיית המתים.

איך כולם זכאים?

המשנה לומדת זאת מהפסוק "לעולם יירשו ארץ", שאי-אפשר לפרשו על גן עדן, שכן הימצאות הנשמות בגן עדן היא זמנית ולא נצחית, שהרי בתחיית המתים יחזרו כל הנשמות לגופים בעולם הזה, ואין זה 'לעולם'. מכאן שהכתוב מדבר על הירושה הנצחית, שהיא עולם התחייה.

מה הסיבה שבאשר לגן עדן יש תנאים, ולא כל אחד ואחד זכאי לחלק בגן עדן, ואילו בעולם התחייה יהיה ל'כל ישראל' חלק? ובכלל, איך ייתכן ש'כל ישראל', שיש בהם חילוקי מדריגות, יהיו שווים בעניין ה'חלק לעולם הבא'?

שלבי זיכוך

ההבדל בין גן עדן לעולם התחייה, שגן עדן בא מייד אחרי מאה ועשרים שנותיו של האדם בעולם הזה, ואם יש אצלו דברים שהם בבחינת העלם והסתר, אין הוא יכול לקבל מייד את הגילויים של גן עדן, ונדרשים כמה וכמה עניינים שיאפשרו לנשמה להיכנס לגן עדן.

לעומת זה, עולם התחייה בא אחרי שכבר עברו כל אותם שלבים שמבטלים את ההעלמות וההסתרים, ואז כל ישראל כבר ראויים לתחיית המתים, ואין שום דבר שמונע ומעכב זאת.

אהבת ישראל מחייבת

ועם זה, מכיוון שבקרב בני ישראל יש חילוקי מדריגות, יהיו חילוקים ביניהם גם בירושת ה'עולם הבא' בזמן התחייה. המפרשים מציינים שהמשנה מדייקת וכותבת 'חלק לעולם הבא' – "מפני שאין כל ישראל שווין בו, אלא הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו". ויש מדריגה גבוהה יותר, המוגדרת 'בן עולם הבא', שאינה שווה בכל ישראל, אלא זוכים לה על-ידי דברים מיוחדים.

ומכאן עולה המסקנה עד כמה חשוב לעסוק בקירוב יהודים לקיום התורה ומצוותיה, אף-על-פי ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", כדי שכל יהודי יזכה ל'חלק' גדול יותר, ושגם לא יצטרך לעבור את השלבים של הזיכוך והתיקון. כשם שכל אדם רוצה שהוא עצמו יקבל חלק גדול יותר ובלי לעבור דברים בלתי-רצויים, כך מצד אהבת ישראל, עליו להשתדל שגם לחברו יהיה כל זה ויקבל חלק נעלה בעולם הבא.

(תורת מנחם, כרך ס, עמ' 199)

  מן המעיין

קדושים

איך נעשים קדושים

״קדושים תהיו כי קדוש אני״ (ויקרא יט,ב). כדי שתגיעו למדריגה של 'קדושים' אינני דורש מכם מעשה יוצא מגדר הרגיל ומחוץ לדרך הטבע. כל שאני דורש מכם הוא: "איש אימו ואביו תיראו ואת שבתותיי תשמורו... לא תגנובו, ולא תכחשו, ולא תשקרו". זה כל מה שנדרש מאדם כדי שיהיה ראוי לתואר 'קדוש'.

(מאוצרנו הישן)

קדושה בתוך הקהל

״מלמד שפרשה זו נאמרה בהקְהֵל״ (מדרש). התורה מלמדת אותנו שאדם המחפש את הקדושה לא יברח מקהל ישראל אל התבודדות והתנזרות. הקדושה היא ב'הקְהֵל' דווקא – בתוך העם.

(רבי יונתן אייבשיץ)

לא פרושים

״קדושים תהיו״ – היו קדושים אבל לא פרושים מן העולם. וזאת ״כי קדוש אני״: ידמה היצור ליוצרו – אף אני קדוש, ואף-על-פי-כן אני עוסק בכול ומתעניין בכול ו״מלוא כל הארץ כבודו״.

(כתב סופר)

תוספת כוח

"אם מקדשים אתם עצמכם, מעלה אני עליכם כאילו קידשתם אותי" (תורת כוהנים). כשהאדם יתבונן שעל-ידי מעשיו הקב"ה מעלה עליו כאילו קידש אותו, יוכל להתגבר על כל מונע ומעכב ולעבוד את ה' בתוספת כוח.

(לקוטי שיחות)

התעוררות מלמעלה

״יכול כמוני? תלמוד לומר: כי קדוש אני; קדושתי למעלה מקדושתכם״ (ויקרא רבה). "קדושתי" – היינו התעוררות מלמעלה, המביאה וגורמת התעוררות מלמטה. "קדושתכם" – התעוררות מלמטה, המביאה וגורמת התעוררות מלמעלה. "קדושתי למעלה מקדושתכם" – ההתעוררות מלמעלה, הקודמת להתעוררות מלמטה, נעלית בהרבה מהתעוררות מלמעלה הבאה לאחר התעוררות מלמטה. כי האחרונה מצומצמת לפי מידת עבודתו המוגבלת של האדם, ואילו הראשונה אינה לפי ערך ה'כלי' שהאדם עושה בעבודתו.

(לקוטי תורה)

יכול כמוני

״יכול כמוני״ – בניחותא; יש ליהודי היכולת להיות 'כמוני'; ״תלמוד לומר״ – הכוח לכך הוא מהתורה; ״כי קדוש אני – קדושתי למעלה (באה כביכול) מקדושתכם".

(הרשב״ץ)

תאוות הממון

״קדושים תהיו... איש אימו ואביו תיראו ואת שבתותיי תשמורו״ (ויקרא יט,ב-ג). הגדולה שבתאוות אדם היא תאוות הממון, ורק מי שבכוחו לגבור על תאווה זו, ראוי להיקרא 'קדוש'. זהו שנאמר בהמשך הפסוק ״איש אימו ואביו תיראו ואת שבתותיי תשמורו״, שכן שתי המצוות האלה, כיבוד אב ואם ושמירת השבת, כרוכות לעיתים קרובות בחסרון כיס, וזה המבחן אם האדם אכן קדוש.

(אור יעקב)

קדושה במותר

גם דברים המותרים, אם האדם עושה אותם לשם הנאתו, הם בגדר רע גמור. מפני שנדרש מאיתנו ״קדש עצמך במותר לך״. ומשמעות הדבר, שצריך להכניס קדושה בדברים המותרים, שתהיה בהם תכלית של תורה ומצוות, יראת שמיים ומידות טובות.

(היום יום)

  אמרת השבוע

חיצים של נפלאות

רבים מצדיקי החסידות נהגו בל"ג בעומר לירות בחץ וקשת, רמז לכך שבימי רשב"י לא נראתה הקשת. היו שעשו זאת מחוץ לעיר, והיו שירו בקשת בעת עריכת השולחן בבית המדרש.

חסידי צאנז היו מתאמצים לתפוס את החיצים שהאדמו"ר בעל 'שפע חיים' היה משגר, וסיפרו כי מי שתפסו את החיצים ראו נפלאות.

פעם אחת בל"ג בעומר נכנס אל האדמו"ר אחד מחסידיו, ובכה בדמעות על שתי בנותיו שבגרו וטרם מצאו את זיווגן. בעת עריכת השולחן כיוון האדמו"ר את החיצים לעברו, ורמז לו לתפוס אותם. החסיד תפס חץ אחד ואחריו חץ שני, וכעבור זמן קצר באו שתיהן בברית הנישואין.

  פתגם חסידי

תמיד אפשר לתקן

"פסח שני מלמדנו ששום דבר אינו אבוד. גם מי שהיה טמא או בדרך רחוקה, ואפילו אם הדבר היה מרצונו – ניתנת לו הזדמנות לתקן" (הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

הקפות במירון

חורף תש"י (1949-1950). החודשים נוקפים. בצורת קשה פוקדת את הארץ. החקלאים נושאים את עיניהם לשמיים וגשם אַיִן.

מה עושים? איך פותחים את שערי השמיים? יש המצביעים על סגולה מיוחדת המובאת בספרו של המקובל רבי אשר-זליג מרגליות. הוא מציין שם שסגולה זו ערך ה'בית יוסף' ואף כותב עליה בספרו 'מגיד מישרים'.

וזו הסגולה: בעת בצורת יש לגשת לציוניהם של רבי שמעון בר-יוחאי ובנו רבי אלעזר במירון, ולהקיף את קבריהם שבע הקפות, מתוך בקשה ותחינה לירידת גשמים.

אלא שהמבנה הקיים אינו מאפשר לקיים את ההקפות סביב הקברים. בעבר היה פתח בקיר, שאִפשר מעבר מבית הכנסת הקטן לאולם הגדול, ודרכו אפשר היה לערוך את ההקפות, אך הפתח הזה נסתם, ואין מעבר שיאפשר את קיום הסגולה.

הגבאים הממונים על ציון רשב"י התנגדו נחרצות לפריצת הקיר. הם ראו בכל הצעה מעין זו פגיעה בבעלותם על האתר. ניסיונות רבים לבקשם להסיר את התנגדותם עלו בתוהו.

כבר בשנת תר"צ (1930), כשביקר בארץ האדמו"ר ממונקאץ', רבי חיים-אליעזר שפירא, ביקשו ממנו המקובלים שינסה לשכנע את הגבאים לאפשר את יצירת הפתח, כדי שבשנת בצורת יהיה אפשר לערוך את הסגולה.

האדמו"ר עלה בל"ג בעומר לציון במירון, ובבואו ביקש לראות בעיניו, על אף הצפיפות והדוחק, את המקום המיועד לפריצת הקיר. הוא ניסה לפעול בעניין, קיבל הבטחות, אך הן לא התממשו, כפי שהוא כותב באיגרת מחורף תרצ"א:

"וכבר השתדלתי בזה אצל מכירינו בצפת ת"ו והגבאים של מירון, וכולם הבטיחוני, והעניין הזה הוא עניין גדול מאוד וההוצאות מועטות הן לפתוח שם הפתח, ואין קול ואין עונה".

אבל עכשיו השתנה המצב. לאחר הקמת המדינה הועבר אתר ציון רשב"י לאחריות המשרד לענייני דת. הממונים על המקום ראו את הצפיפות הנוראה המתקיימת במקום בהילולא בל"ג בעומר, והחליטו כי יש להתאים את המקום לקליטת ההמונים: לפרוץ גדרות, להרוס קירות, להרחיב מעברים.

זו הייתה שעת כושר לבקש כי כחלק ממערכת השיפוץ הכללית של האתר ייפרץ הפתח שיאפשר לעשות את ההקפות סביב הקברים.

מנכ"ל המשרד לענייני דת באותו זמן היה הד"ר שמואל-זנוויל כהנא. הוא נכנס לעובי הקורה וגיבש תכנית ליצירת מעברים רחבים ככל האפשר, כדי להקל את תנועת הקהל ולמנוע סכנות מהדוחק והצפיפות.

בתחילה חשש הד"ר כהנא לגעת בבית הכנסת, כשנאמר לו כי רבי אברהם גלנטי בנה את חצר רשב"י על-פי מידות קודש הקודשים במשכן. אך כשראה שרעיון פריצת הקיר בצד ימין של הציון היה על דעתם של המקובלים ושל האדמו"ר ממונקאץ' – החליט לבצע זאת.

הוא הגה פתרון הנדסי שיאפשר את קיום ההקפות, וגם ירחיב את מתחם הציון. העבודות החלו, וכעבור זמן בירכו על המוגמר בשעה טובה. הד"ר כהנא זכה לשבחים רבים מכל החוגים, והכול היו מרוצים מהשיפוץ.

כאמור, באותו חורף הייתה בצורת שלא אירעה כמותה שנים רבות. בורות המים התרוקנו והמעיינות יבשו. הרבנים גזרו תעניות. נערכו תפילות על הציונים הקדושים. מקובלים יצאו להתפלל על קברו של חוני המעגל.

חסידי טבריה נזכרו בנס ירידת הגשמים שאירע שנים רבות קודם לכן, בימי רבי נחמן מהורדנקה, כאשר עלו לתפילה במערת קברו של רבי חייא ובניו, ועוד בטרם סיימו את תפילתם ניתך גשם עז ארצה. אך הפעם התפילות לא נענו.

בשבת חנוכה התכנסו המקובלים במירון, והחליטו כי במוצאי השבת יערכו את הסגולה של הקפת הציונים הקדושים, שקיומה התאפשר זה עתה.

אחרי תפילת ערבית והבדלה הובא מפתח שער הברזל, המפריד בין שני בתי הכנסת, שנשמר במשרד בירושלים, והובא עכשיו במיוחד למירון.

בראש הנאספים עמדו רבי לוי-יצחק בנדר מירושלים והחכם יחזקאל בראש. לאחר תפילה מיוחדת החל החכם יחזקאל לייחד את ייחודיו בתפילתו, בצירופי שמות קדושים. על דעת המקובלים החלו ההקפות.

כוונתם הייתה להקיף את הציונים שבע פעמים. ואולם בטרם הספיקו לסיים את ההקפה השלישית נפתחו ארובות השמיים ומטר עז ניתך ארצה.

מאחר שמסלול ההקפות עבר בחלקו בחצר הפתוחה, לא היה אפשר להמשיך בהקפות, שכן החצר הוצפה מים, והקהל נאלץ למצוא מחסה מפני הגשם.

הנאספים לא יכלו לחזור לבתיהם, מפני שהגשמים הוסיפו לרדת בשצף-קצף, והדרכים נחסמו. שלושה ימים רצופים ירד הגשם. כל בורות המים התמלאו והאדמה הצחיחה הוספגה במים.

גבאיוֹת הכנסת האורחים פנו להכין סעודת מלווה מלכה מפוארת, סעודת מצווה והודיה כיד המלך, לרגל נס ירידת הגשמים.

חיילים דתיים, ממחנות הצבא בסביבה, שמעו על הנס וביקשו לחגוג אותו. הם הביאו עימם ארגזים מלאים כל טוב. סעודת המצווה נמשכה שעות רבות, והכל הודו לקב"ה על הנס הגדול.

(על-פי 'ספר מירון')

  לומדים גאולה

רשב"י פתח

ל"ג בעומר קשור קשר מיוחד לגאולה השלמה. בתורת החסידות היום הזה מכונה: 'מתן תורה של פנימיות התורה'. זה היום שבו ניתן הכוח לגלות בעולם הזה התחתון את אורה של פנימיות התורה, ובכך החלה ההכנה הממשית להתגלות האמת הפנימית בגאולה האמיתית והשלמה.

גם קודם זמנו של רבי שמעון בר-יוחאי הייתה קיימת פנימיות התורה, וגדולי חכמי ישראל עסקו בתורת הנסתר, ואולם בל"ג בעומר חל מפנה מהותי. הדבר דומה למתן התורה בכלל. גם קודם מתן התורה הייתה תורה ועסקו בתורה, אבל אז הייתה קיימת מחיצה שהפרידה בין העולם הגשמי לרוחני, והתורה נשארה מנותקת מהמציאות הגשמית. במעמד הר סיני ניתן לנו הכוח לחבר את התורה עם המציאות הגשמית ולהחדיר קדושה בתוך העולם הזה התחתון. גם ל"ג בעומר נותן כוח שפנימיות התורה תתקבל בכליו של העולם הזה ותהיה חלק ממנו.

פתיחת הדרך

מסופר על רבי יוסף קארו, בעל השולחן ערוך, שעסק שלוש יממות בקושיה חזקה, עד שלבסוף, אחרי יגיעה גדולה ועצומה, הצליח ליישבה. כעבור זמן מה נכנס לבית המדרש והאזין לקול לימודו של יהודי פשוט יחסית, שעסק באותו עניין. לתדהמתו של רבי יוסף מצא הלה חיש מהר את התירוץ שעליו עמל הוא שלוש יממות רצופות. הדבר גרם לו עוגמת נפש רבה, עד שגילו לו מן השמיים שאחרי שהוא מצא את התירוץ ביגיעתו הגאונית ו'הביא' אותו לעולם, נפתחה הדרך גם לפני אנשים פשוטים לגלות תירוץ זה בלי עמל רב כל-כך.

עיקרון זה מכונה בתורת החסידות 'פתיחת הצינור'. כך גם מסבירים למשל את הפלאת מסירות הנפש של אברהם אבינו, אף שאחריו היו אנשים פשוטים לאין ערוך ממנו, והקב"ה לא דיבר עימם, ובכל-זאת מסרו את נפשם על קידוש השם. אלא שגדולתו של אברהם אבינו הייתה בהיותו ראשון, מי שפתח את ה'צינור' של מסירות הנפש. בכוחו יכולים אחר-כך גם אנשים פשוטים להגיע לדרגה זו.

יום הגילוי

רשב"י, מחבר ספר הזוהר, 'פתח' את הצינור של 'פנימיות התורה' (ואמנם אנו מוצאים בזוהר פעמים רבות את הביטוי 'פתח', "פתח רבי שמעון" וכדומה, דבר הרומז לפתיחת 'צינור' השפע הזה). הייתה לו הסגולה המיוחדת של לימוד תורה בדרגת 'ראייה'. כלומר, כשעסק בתורה הוא 'ראה' את ענייני התורה כפי שהם באמיתתם ובפנימיותם, עד שורשם העליון. זאת גילה בעולם הזה.

ביום ל"ג בעומר, שבו נסתלק, הגיעה עבודתו זו לידי שלמות. לכן שמח שמחה גדולה וגם ציווה לשמוח ביום הזה לאחר פטירתו, שכן אז הגיע לשיא השלמות של עבודתו בעולם. ביום הסתלקותו (כמו בכל יום הסתלקות צדיק) עולים ומתגלים כל מעשיו ועבודתו שעבד ופעל במשך ימי חייו, ומכאן של"ג בעומר הוא היום שבו עומד פועלו של רשב"י בשיא שלמותו.

רבנו הזקן רומז (ספר המאמרים תקס"ח, עמ' רפג) של"ג בעומר הוא יום זכאי במיוחד לגאולה. הוא מבאר את מה שנאמר בזוהר בדבר התכללותה של נשמת משיח בן-יוסף במשיח בן-דוד, שבאותו הזמן ניטלים ממנו "כל האורות עליונים דבינה", עד שהדבר נקרא בשם מוות. ואז, בחג הפסח נוצרת ה'לידה' של נשמת משיח, אך הדבר נשאר בהעלם עד ל"ג בעומר, שהוא היום השלושים ושלושה לחג הפסח (כנגד "שלושים יום ושלושת ימים" של 'ימי הטהרה' לאחר לידת זכר), ו"ל"ג בעומר סוף ל"ג דמי טהרה... ואז נאמר והפכתי אבלם לששון".

  חיים יהודיים

ציון רשב"י – בדוגמת בית המקדש

בתום הילולת ל"ג בעומר במירון, כשמאות אלפי החוגגים בשמחת רשב"י ישובו לבתיהם, יחזרו לתלמודם חברי כולל האברכים הסמוך לציונו של התנא האלוקי, בראשות הגאון רבי יצחק אבוחצירא, כפי שהם עושים כל ימות השנה.

הרב אבוחצירא הוא נכדו של ה'בבא חאקי', רבי יצחק אבוחצירא, הרב הראשי של לוד ורמלה, שנהרג בתאונת דרכים לפני יותר מחמישים שנה. "שמונה-עשר אברכים באים בכל יום מצפת למירון, לכולל הסמוך לציון רשב"י", מספר הרב, שהקים שורת מוסדות תורה ותפילה בצפון.

קשר נפשי

מדוע במירון דווקא? הרב מסביר כי הלימוד סמוך לקברו של התנא משפיע עמוקות על הלומדים: "כתוב שהמגיד נגלה ל'בית יוסף' ואמר לו שיש ערך גדול וחשיבות לעסוק בתורה ליד ציון רשב"י. יש במקום השראה של נשמתו הגדולה, וקדושת המקום מסייעת לעסוק בתורה מתוך רצון להתקרב לה' יתברך".

חמיו של הרב אבוחצירא, שהלך לעולמו לפני כמה חודשים, התגורר ביישוב קרוב לשלושים שנה. "בזכותו הכרנו את מירון וטעמנו את הטעם של ציון רבי שמעון", הוא אומר. "אבל עוד קודם לכן הקשר למירון היה חדור בנו מאבותינו ואבות אבותינו. היה להם קשר נפשי עמוק עם רבי שמעון ועם לימוד הזוהר. זה היה דבר מרכזי מאוד בחייהם של צדיקי המשפחה, וממילא גם בחיינו".

צוואת הסבא

הרב אבוחצירא חוזר לל"ג בעומר במרוקו, שהיה אחד התאריכים המיוחדים בחיי הקהילה: "ל"ג בעומר במרוקו היה יום של חג לכל דבר. רבים מבני הקהילה נהגו לסיים ביום זה את לימוד הזוהר, וחגגו בסעודה חגיגית. זה היה יום של שמחה, שביתת מלאכה. כל בני הקהילה, גברים, נשים וטף, התאספו והשתתפו בהדלקות.

"הסבא רבי מסעוד אבוחצירא (בנו הבכור של רבי יעקב אבוחצירא) הודיע לבני ביתו כמה ימים לפני פטירתו על הסתלקותו הקרובה, אך ציין כי זה יהיה בתאריך שיאפשר בתום ה'שבעה' לקיים את הילולת רבי שמעון כרגיל. הוא אף הכין כבר את הכבשים שיישחטו לכבוד ההילולא. ובאמת, הוא נפטר בי"ב באייר, ובל"ג בעומר המשפחה עשתה את ההילולא, כהבטחת הסבא".

הגאולה מתחילה בצפון

במוסדותיו של הרב אבוחצירא מושם דגש על לימוד פנימיות התורה. "בבית המדרש שלנו בצפת יש שיעורים בחסידות", הוא אומר. "יש לנו אמונה שלמה בדברי הבעש"ט שהגאולה תלויה בהפצת המעיינות, ולכן אנו מרבים בשיעורי חסידות, מתורת הבעש"ט ותלמידיו".

במרוצת השנים היה הרב אבוחצירא עד למופתים רבים שהתרחשו בעקבות תפילה בציון רשב"י. הוא אומר בחיוך ש"אפשר לומר שהמקום הוא בבחינת בית המקדש. יהודים עושים שם 'על האש', שזה מעין קרבנות; יש שירה וריקודים, שזה מעין 'שירת הלוויים'; ובפנים יהודים שופכים את ליבם לפני ה', בדוגמת תפילת הכוהן הגדול בתוך ההיכל... בזוהר הקדוש כתוב שהגאולה תתחיל מהצפון, ורואים במוחש שהגליל נהפך למרכז של חיבור עם אור הגאולה".


"אור הגאולה מאיר בגליל". הרב אבוחצירא

  פינת ההלכה ומנהג

עץ בשטח ציבורי

שאלה: אדם נטע עצי פרי בשטח הציבורי שליד ביתו, והוא משקה ומטפח אותם, האם הפירות שייכים לו?

תשובה: אם הממונה על התחום הזה ברשות המקומית נתן לאיש רשות לטעת שם עץ (אף שהשטח נשאר בבעלות הרשות) – העץ ופירותיו שייכים לו. ורצוי שיקבל את ההסכמה בכתב, כדי למנוע טענות בעתיד.

אם הנטיעה נעשתה בלי קבלת רשות, אין הנטיעה ההשקיה והטיפוח מקנים לנוטע בעלות על העץ ופירותיו, והם אינם של הנוטע אלא של הציבור, ולמעשה הפירות הם הפקר.

עצי פרי הנטועים בחצר וענפיהם יוצאים לרשות אחרת (בין שזו חצר פרטית אחרת ובין שזו רשות הרבים), הולכים אחרי עיקר העץ ולא אחרי הענפים, והעץ כולו ופירותיו שייכים לבעליו.

מדיני אבידה: המוצא פירות בצד מטע, ויודע שהפירות נשרו מהעצים שבאותו מטע, אם אלה פירות שהנפילה גורמת להם מעיכות ופגיעות, ודרך אילן זה להשיר פירותיו, כגון תאנים – הרי הם של המוצא. זה הדין גם במקום שמצויים בו בעלי-חיים שבוודאי יאכלו את הפירות. ואם גילה בעל השדה את דעתו שאינו מתייאש מהם (כגון שגידר מקום שייפלו בו בשדה, ולא הותיר ענפים מחוץ לגידור), אסור לקחתם.

מקורות: ב"מ קיח,ב. תוד"ה אילן ב"מ קז,א. רמב"ם הל' שכנים פ"ד ה"ט. טושו"ע חו"מ קנה,כט. קסז א-ב, ונו"כ. שו"ע אדה"ז חו"מ הל' מציאה ופקדון ס"ו (במהדורה החדשה: כרך ו, עמ' סד). פתחי חושן הל' נזיקין פי"ג הע' צא. הל' אבידה פ"ג סי"ב.

  מושג ברגע

כבוד ויראה

פעמיים נאמרו בתורה ציוויים הקשורים ליחסים בין ילדים להוריהם. בעשרת הדיברות נאמר "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", ובפרשת קדושים נאמר "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ".

חכמינו עומדים על השוני בין שני הציוויים. בציווי הראשון הוקדם האב לאם, ואילו בציווי השני הוקדמה האם לאב.

מסבירים חז"ל שהציווי מורה לאדם לפעול שלא כטבעו. מטבע הדברים הבן מכבד יותר את אימו, הנוהגת עימו ברכּוּת, וירא מאביו, הנוהג עימו ביתר קשיחות. מורה התורה לאדם לנהוג הפך טבעו - לכבד את האב ולחוש יראת כבוד כלפי האם.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)