חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1787 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש שביעי של פסח, כ' בניסן ה'תשפ"א, (02/04/2021)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1787 - כל המדורים ברצף
זה הזמן לבקש ניסים
יש חדש
למה צריך נעליים בגאולה
שביעי של פסח
לאיזה משיח מצפים
חסידיו של משיח
חיבור קצוות
'לאכול' אמונה בגאולה
חגיגת האלף והחתן בשמיים
חמץ אחרי הפסח

מס' 1787, ערב שבת-קודש שביעי של פסח, כ' בניסן ה'תשפ"א (02.04.2021)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

זה הזמן לבקש ניסים

כשיש לאדם בעיה אישית המציקה לו – הוא יודע לזעוק באמת ולהתפלל בכוונה כנה. הבה נזעק באמת ונבקש את הגאולה השלמה

זה קרה בליל שביעי של פסח. אך לפני שבוע יצאו בני ישראל ממצרים וקיוו שנפטרו מהרדיפות והסבל, והנה המצרים רודפים אחריהם. הים לפניהם, המצרים מאחוריהם והמדבר סוגר עליהם מהצדדים. העם התלבט בין מלחמה לבין כניעה או התאבדות בים, כדברי המדרש. איש לא חלם שהישועה תבוא על-ידי בקיעת הים והליכה בתוכו. אבל דווקא הבלתי-צפוי הוא שהתחולל.

אכן, אנו מצוּוים לפעול בתוך מסגרות הטבע ולא לסמוך על הנס. כשמתעוררת בעיה, יהודי נדרש לנקוט את כל האמצעים הטבעיים והרציונליים, שבכוחם לפתור אותה. אולם בה בעת אסור לשכוח שעם ישראל נולד בנס וכל קיומו מבוסס על ניסים.

גאולה מפתיעה

האמונה היהודית קובעת כי גאולתו של עם ישראל לא תהיה שגרתית וטבעית. אנו בהחלט נדרשים לעשות כל התלוי בנו, באמצעים ארציים וטבעיים, להביא שקט ושגשוג לעם ישראל, אבל עם זה ברור לנו כי הגאולה האמיתית והשלמה תהיה מפתיעה, בלתי-צפויה, גאולה ניסית.

היו שסברו בעבר כי אפשר לפתור את סבלות העם היהודי בדרך הטבע. אנחנו נגאל את ארץ ישראל, אנחנו נקבץ את הגלויות, אנחנו נביא את הגאולה. גם יהודים מאמינים נתפסו, מקצתם, לאשליה שאפשר לחולל את גאולת עם ישראל בכוחות אנושיים רגילים, ולהשאיר את בואו של המשיח 'לעתיד לבוא'.

מאז עשינו דרך ארוכה. כיום ברור לכול שאין לאיש פתרון אמיתי לסבך הבעיות הקיומיות שלנו. הבעיות הגשמיות הקשות הן השתקפות של הבעיות הרוחניות, אובדן הזהות, תהייה על עצם משמעות הקיום היהודי, בעיות שמסתבכות ומחמירות, בלי שייראה להן מוצא. כיום כולנו נושאים עיניים למרומים בתפילה לישועה ניסית.

זו הנקודה שבה צריכה להתפרץ מלב כולנו זעקה לגאולה השלמה, שתביא את הפתרון האמיתי לכל הבעיות המציקות לנו, הגשמיות והרוחניות גם יחד. מכיוון שבסופו של דבר קורים הדברים הבלתי-צפויים, הבה נתפלל שיקרה ה'בלתי-צפוי', שבעצם כולנו מצפים ומייחלים לו. חז"ל אומרים שהמשיח בא בהיסח הדעת. אף-על-פי שהכול מצפים לו ומתפללים לבואו, הופעתו תהיה בכל-זאת בבחינת הפתעה גמורה.

הפתרון השלם

בקשת הגאולה נשחקת על-ידי השגרה. אף-על-פי שכולנו מאמינים בביאת המשיח, מצפים לגאולה ומתפללים לבואה, אנו מבקשים אותה לא אחת כמצוות אנשים מלומדה. כשיש לאדם בעיה אישית המציקה לו – הוא יודע לזעוק באמת ולהתפלל בכוונה כנה, אבל התפילה לגאולה, שתביא את הפתרון האמיתי והשלם לכל בעיותינו ומצוקותינו, נעשית כדבר שבשגרה.

ראוי לזכור, כי כל עניין הגאולה אפוף סוד ומסתורין. חוץ מקווים כלליים סתמו נביאינו וחכמינו את פרטי הדברים, וכדברי הרמב"ם – "דברים סתומים הם אצל הנביאים". דבר אחד אנו יודעים – השעה היא ערב הגאולה ואנו נדרשים להאמין בה בכל ליבנו ונפשנו, שכן עצם האמונה בגאולה מזרזת את בואה.

בשביעי של פסח נבקש ונתחנן לקב"ה כי ימהר לשלוח לנו את משיחו, יבוא ויגאלנו גאולת עולמים, ונשמח יחדיו בשמחת הגאולה השלמה.


כיסופים לגאולה השלמה ולבניין המקדש (ציור: ברוך נחשון, חברון)

  יש חדש

סעודת משיח

בשביעי של פסח נהוג לקיים את המנהג שיסד הבעל-שם-טוב, לערוך אחרי תפילת מנחה סעודה מיוחדת – 'סעודת משיח'. נוטלים ידיים, אוכלים מצות וגם שותים ארבע כוסות. סעודות משיח נערכות בבתי כנסת רבים ברחבי הארץ, ומחזקים בהן את האמונה בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש. צעירי חב"ד מפיצים עלון צבעוני מהודר על מנהג קדוש זה ועל נחיצות חיזוק האמונה והציפייה לגאולה.

מאפייה מתגלגלת

לקראת חג הפסח הפעילו בתי חב"ד 'מאפיית מצות על גלגלים'. זו מערכת נגררת שמעניקה לילדים את חוויית אפיית המצות, ומנחילה להם את ערכי החג ומצוותיו. המיזם הופעל בעשרות ערים ויישובים ברחבי הארץ.

שנים ראשונות

הופיע הספר המהודר 'שנים ראשונות' – התיעוד הנרחב ביותר, עם תמונות ומסמכים, על חייו של הרבי מליובאוויטש בשנים שקדמו לקבלתו את ההנהגה. 704 עמודים במארז מהודר. בהוצאת JEM. משלוח חינם. הזמנות באתר chabad4u.org.il.

  שלחן שבת

למה צריך נעליים בגאולה

החג האחרון של פסח הוא נקודת חיבור בין גאולת מצרים לגאולה העתידה, שכן ביום האחרון של פסח קוראים בחו"ל את הפטרת "עוד היום בנוב", המתארת את אחרית הימים.

יש קשר ישיר בין שתי הגאולות, כדברי הנביא (מיכה ז,טו): "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". כשם שביציאת מצרים הייתה קריעת ים סוף, גם ישעיהו מנבא בקיעת נהר עתידית – "וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר" (ישעיה יא,טו); וכשם שממצרים יצאו בני ישראל כש"נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם", גם בגאולה העתידה יהיה "וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים". מה פשר אזכור הנעליים בהקשר הגאולה?

חציצה בין הארץ

האדם נועל נעליים כדי לחצוץ בין עקב הרגל לבין הארץ. העקב הוא החלק התחתון בגוף האדם, שיש בו המידה המועטה ביותר של חיות רוחנית. מיקומו של העקב על האדמה מעיד על נחיתותו. ובכל-זאת נדרשת נעל שתחצוץ בינו לבין האדמה.

גם בחיים הרוחניים יש 'ראש' ויש 'עקב'. ה'ראש' הוא הנשמה והכוחות העליונים שבאדם. ה'עקב' הוא העיסוק בצורכי הקיום הגשמיים – ענייני המלאכה, הפרנסה והמסחר. אך אף-על-פי שהאדם נדרש לעסוק בדברים הגשמיים, עליו 'לנעול נעל' שתחצוץ בינו ובין הארץ. היינו שיהיה נתק בינו ובין העיסוקים הגשמיים.

ניתוק נפשי

לא דיי שהאדם נדרש להקצות לעניינים הארציים, ענייני הפרנסה וכדומה, את הזמן ההכרחי בלבד, ולהקדיש את יתר זמנו ללימוד תורה ולתפילה, בלי שטרדות הפרנסה יפריעוהו בעיסוקי הקודש. אלא יתרה מזו, גם בשעת המסחר עצמו האדם צריך להתנתק נפשית מהעיסוקים האלה, ולעסוק בהם כמי שנועל נעליים לרגליו, שאמנם הוא צועד על האדמה, אבל אינו מחובר אליה ממש.

זה עניין הנעליים. יציאת מצרים נועדה להוביל למתן תורה, ולכן נדרש שיהיה "נעליכם ברגליכם" – לוודא שתהיה הבדלה בין היהודי ובין הגשמיות. שתחילה יהיה ברור לו "אשר בחר בנו מכל העמים", שיהודי מובדל מכל ענייני העולם, ואז יוכל להיות "ונתן לנו את תורתו".

ההכנה עכשיו

אך לכאורה בגאולה העתידה לא יהיה צורך ב'נעליים', שכן הגשמיות עצמה תתעלה, תתקדש, והעולם הגשמי עצמו יבטא את האמת האלוקית. אלא שכשם שהעולם כולו יתעלה למדריגה גבוהה יותר, גם בני ישראל יתעלו למדריגה רוחנית עליונה עוד יותר. לכן גם בבוא הגאולה תידרש חציצה בין היהודי לבין העולם.

ההכנה לכך צריכה להיעשות עכשיו. יהודי נדרש לחיות מתוך תחושת הבדלה בינו ובין העולם שסביבו, בבחינת "אתה בחרתנו מכל העמים". אף שהוא שרוי בגלות, וחי בין עמים אחרים, עם זה ניכר עליו ייחודו, עד שגם בני אומות העולם רואים זאת. הללו מזהים שהיהודי אינו דומה להם, לא רק באמונתו ובחיי התורה והמצוות, אלא אפילו בדרגת ה'עקב' הנחותה, כי הוא 'נועל נעליים' שמבדילים בינו ובין העולם.

(על-פי תורת מנחם, כרך מג, עמ' 205)

  מן המעיין

שביעי של פסח

ים המחשבות

כשישב רבי הילל מפאריץ' אצל ה'צמח צדק' הסביר הרבי את משמעות קריעת ים סוף בעבורנו, ואמר: על כל אחד ואחד לקרוע את ה'ים' האישי שלו, את 'ים המחשבות' שלו, כל המחשבות אשר לא לה׳ המה.

(ספר השיחות תרצ״ו)

גם אנו ראויים

רבי משה מקוברין התאנח בשביעי של פסח ואמר: וכי גם דורנו, דור חוטא, היה זוכה לניסים כאלה? אחר-כך התאושש ואמר: אם פרעה נשאר בחיים כדי שיראה את ניסי ה׳, ראויים גם אנו שהקב״ה יראה לנו ניסים ונפלאות ותשועות כימי צאתנו מארץ מצרים.

ניסיון העושר

״הים ראה וינוס״. "מה ראה? ראה ישראל באים ורכוש של מצרים בידם" (מדרש פליאה). ניסיון העושר גדול מניסיון העוני. לכן כשראה הים שבני ישראל התעשרו, ובכל-זאת "ויאמינו בה׳", ורכוש מצרים ״בידם״, היינו שהם שולטים על הרכוש – נתמלא הים דרך-ארץ כלפיהם ונס מפניהם.

(דמשק אליעזר)

הגיל לא קובע

״הים ראה וינוס״. "מה ראה? ארונו של יוסף" (תנחומא נשא ל). לכתחילה לא רצה הים להיבקע, כי טען כלפי משה: גדול אני ממך, שאני נבראתי ביום השלישי, ואתה, האדם, ביום השישי. אלא שכאשר ראה את ארונו של יוסף התברר כי הקשישוּת אינה סימן לגדולה יתרה, שהרי יוסף היה הצעיר שבאחיו ובכל-זאת היה המושל עליהם, כמו שנאמר ״ויוסף הוא השליט״.

(הדרש והעיון)

אין דרך חזרה

״וישב הים לפנות בוקר לאיתנו״ (שמות יד,כז). למה ״לפנות בוקר״, בטרם יראה כל העולם את הפלא? אלא היה חשש כי על אף כל הניסים והנפלאות שראו בני ישראל הם עלולים להתחרט ולרצות לשוב אל סיר הבשר. לכן מייד השכם בבוקר, אחרי שהיהודי האחרון עלה על היבשה – ״וישב הים לאיתנו״, להורות שאין דרך חזרה.

(רבי שמואל מוהליבר)

מאמונה לשירה

״ויאמינו... אז ישיר״ (שמות יד,לא-טו,א). בזכות האמונה זכו בני ישראל לשירה. 'אמונה' היא מלשון אימון והרגל, וכן מלשון חוזק ותוקף. בזכות האמונה, תוקף הדעת של הנפש האלוקית, מתגבר היהודי ומנצח את הנפש הבהמית; וגם מתעלה ממדריגה למדריגה, עד שהוא זוכה לגילויים הנעלים שעליהם אומרים שירה.

(ספר המאמרים תר״פ)

ה' נושע

על הפסוק ״ויושע ה׳ ביום ההוא את ישראל מיד מצרים״ אמרו רז״ל (במדבר רבה פרשה פב) שהקב״ה נושע כביכול עִם ישראל. היינו שבשעת קריעת הים נודע שם ה׳ בעולם. זהו שנאמר ״אשירה לה׳״, כלומר, אני שר על הישועה של הקב״ה כביכול.

(אור התורה)

שני קווים

״מימינם ומשמאלם״ (שמות יד,כב). ימין – רומז לעבודה במידת החסד; נתינת צדקה, הכנסת אורחים וכו'. שמאל – עבודה של מידת הגבורה; כפיית עצמו לדבר מצווה וכו'. על האדם לעבוד את ה׳ בשני הקווים, קו החסד וקו הגבורה כאחד. אין הוא יכול להסתפק בעבודה בקו אחד בלבד.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

לאיזה משיח מצפים

חסידי ה'צמח צדק' מליובאוויטש ישבו פעם אחת בהתוועדות ודיברו על הציפייה לביאת המשיח.

סיפר אחד, ששאלו את רבנו הזקן, בעל התניא, איך מתיישבת חובת הציפייה לביאת המשיח עם מאמר חז"ל שהמשיח יבוא בהיסח הדעת; והרי אם מחכים ומצפים לו בכל עת, אין זה היסח הדעת?

השיב רבנו הזקן: "אין סתירה בין השניים – המשיח שאנו מצפים לו ומדמיינים אותו, לא יבוא כלל; ואילו המשיח שיבוא – איש אינו מצפה לו, ובואו של משיח כזה יהיה בהיסח הדעת לגמרי"...

  פתגם חסידי

חסידיו של משיח

"בחג הפסח אנחנו חסידיו של משה רבנו, ובאחרון של פסח אנו חסידיו של משיח צדקנו" (רבי יצחק-אייזיק מהומיל)

  מעשה שהיה

חיבור קצוות

עדיין אמצע החורף, אבל עיניהם של עשרת החסידים, תושבי העיר טלנטשי שבמולדובה, נשואות אל חג הפסח. רצונם לעשות את חג החירות במחיצת רבם, אדמו"ר ה'צמח צדק' מליובאוויטש.

התארגנו החסידים, קנו סוס ועגלה, העמיסו על העגלה את מטענם ויצאו לדרכם, למסע הארוך של יותר מאלף ומאה הקילומטרים.

בבואם לליובאוויטש סברו שאחרי שעשו דרך ארוכה ומייגעת כל-כך מגיעה להם מחווה מיוחדת. רצונם להיות נוכחים בעריכת הסדר בביתו של הרבי.

הזדרזו החסידים, ערכו את הסדר בזריזות באכסנייתם, ומיהרו אל ביתו של הרבי. לאכזבתם עצר בעדם משמשו של הרבי. הוא הבין לרוחם, אך אמר כי הדבר אינו אפשרי. ואולם עצה טובה הייתה בפיו: "גשו אל ביתו של המהרי"ל (רבי יהודה-לייב, בנו השני של הרבי), ואולי ישמיע באוזניכם מאמר חסידות".

עשו החסידים כעצתו, הלכו אל ביתו של המהרי"ל, אך גם שם מנע המשרת את כניסתם. הוא הסביר כי המהרי"ל עומד לסיים את הסדר ולאחר מכן ינוח כשעה וחצי, כפי שהוא נוהג בכל לילה. הוא הזמין אותם להיכנס לאחד החדרים ולהמתין עד שיקיץ המהרי"ל.

נענו החסידים להצעתו, ומבעד לחרכים צפו במהרי"ל קורא את הפרשה הראשונה של קריאת שמע, ומנמנם על מצעי ההסבה.

כעבור שעה וחצי בדיוק התעורר, נטל את ידיו ובירך ברכות השחר. כששמע על החסידים הממתינים בביתו ועל הדרך הארוכה שעשו, ניאות לקבלם.

המהרי"ל התנצל לפניהם כי אין זה הזמן המתאים בעבורו לאמירת דברי חסידות, אך מכיוון שזה ליל הפסח, שבו מצווה לספר, יספר להם מופת מאביו שראה בעיניו בחורף שעבר.

סיפר המהרי"ל כי ביקש מאביו להיות נוכח בחדרו בשעה שהוא מקבל אנשים ל'יחידות'. הרבי הסכים, בתנאי שיסתתר מאחורי הווילון.

בין הנכנסים היה חייל יהודי שנחטף לשירות בצבא הצאר. 'קנטוניסטים' היה כינויָם של החיילים האלה. החייל סיפר כי סבל ייסורים קשים בשל נחישותו להישאר איתן ביהדותו. עתה עומד הגדוד שלו לצאת לחזית, והוא מתכוון לערוק מהצבא ומבקש את ברכת הרבי.

הרבי השיב בשלילה. "אל תעשה זאת", אמר. "שוב לפלוגתך, וה' ישמורך מכל פגע. תזכה לצאת לחופשי, ותראה בנים ונכדים הולכים בדרך התורה מתוך אריכות ימים".

החייל הביע את דאגתו שהוא עלול להיענש בעונש מוות על עצם בריחתו עכשיו לכמה ימים, ובפרט שמפקדו אכזר ורשע. הרבי הרגיעו והבטיח שלא יארע לו דבר.

החייל כבר פנה לצאת, אך הרבי קרא לו והורה: "לקראת חג הפסח בקש רשות ממפקדך שיניחו לך לחגוג את החג בקרב יהודים. המפקד יתרצה לשחררך לשני ימי החג הראשונים. אל תלון בבית שבו תתארח בליל הסדר, אלא לך ללון בבית המדרש.

"בשביעי של פסח תבקש שוב מהמפקד לעשות עם החג עם יהודי העיר הסמוכה, והוא בוודאי יסכים. לך ללון בבית ה'הקדש' המקומי".

החייל קיבל את דברי הרבי, ובלב רועד שב לפלוגתו. אמנם המפקד העיף בו מבטי זעם, אך קיבל את תירוצו שביקש לראות את קרובי משפחתו בעיר הסמוכה.

בערב פסח פנה אל מפקדו וביקש להשתחרר לשני ימי החג. המפקד נעתר. לקראת כניסת החג נכנס לעיר, כולו ספוג גשם.

אחד התושבים הזמין את החייל לערוך את הסדר בביתו. אחרי הסעודה נפלה עליו תרדמה חזקה. כשהתעורר, גילה כי הנרות כבו ובני הבית שכבו לישון. הוא זכר את ציווי הרבי ופנה לצאת ללון בבית המדרש.

הוא שכב על אחד הספסלים, ורגע קודם שנעצמו עיניו שמע קול חלש שואל: "מי זה?". החייל השיב מי הוא ומה מעשיו בעיר, והקול נאנח: "כמה טוב לך. אתה אדם צעיר ובריא ובכוחך לנדוד, אך אני, אפרים החייט, לא התנסיתי בכך".

האיש הוסיף לשפוך את ליבו: "הייתי בעל נכסים רבים, עד שבא ואשקה, ראש הפועלים שלי, הפיל ברשתו את אשתי, ושניהם גנבו את רכושי ונעלמו עם כל כספי. הם הותירו אותי עם חובות כבדים, והנושים לקחו את ביתי ונותרתי חסר כול".

גם בלילה השני חזר החייל לבית המדרש, ושוב שפך אפרים החייט את ליבו לפניו, עד שהחייל קלט את פרטי סיפור חייו.

למחרת חזר החייל לפלוגתו. בערב שביעי של פסח שוב התרצה המפקד לשחררו לחגוג בעיר הסמוכה. כמצוות הרבי פנה ללון ב'הקדש' המקומי. בליל החג השני, בעודו מנסה להירדם, שמע את הקבצנים הלנים במקום גוערים בוואשקה השיכור, על ששתה משקה 'חמץ' בפסח ונוהג בדרך שאינה הולמת.

השם ואשקה צלצל במוחו. הוא שיער שזה אותו פועל שגנב את רכושו של אפרים החייט!

בבוקר פנה החייל אל רב העיר וסיפר לו את הדברים. חקירה זריזה גילתה כי אכן זה האיש, ובידו מקצת הכסף שנגנב. הגניבה הוחזרה לחייט בעיר השכנה.

המהרי"ל סיים את סיפורו: "כעבור זמן שב לכאן אותו חייל, סיפר את אשר אירע, ואמר לאבי: 'רבי! אתם יושבים כאן ורואים את הנעשה בכל העולם'!"...

(על-פי 'מגדל עֹז')

  לומדים גאולה

'לאכול' אמונה בגאולה

סיפר הרבי הריי"צ מליובאוויטש (ספר השיחות תש"ב עמ' 109): "הבעש"ט קרא לסעודת היום של אחרון של פסח 'סעודת משיח'. כשם שיש שמות לסעודות שבת ויום טוב – 'עתיקא קדישא', 'זעיר אנפין' וכדומה – לסעודה זו קראו 'סעודת משיח'. בעת הסעודה הייתה הדלת פתוחה לכול, וכל מי שנכח אז בבית היה טועם מן הסעודה. 'סעודת משיח' נערכת באחרון של פסח, שכן ביום זה מאיר גילוי הארת משיח צדקנו".

הרבי הרש"ב מליובאוויטש הנהיג עוד מנהג בסעודה זו – שתיית ארבע כוסות של יין. מנהג זה נתקן בשנת תרס"ו, בעת 'סעודת משיח' שנערכה בישיבת 'תומכי תמימים'. הרבי ציווה אז לתת לכל אחד מתלמידי הישיבה, ה'תמימים', יין לשתיית ארבע כוסות (היום-יום, עמ' מז).

הכנה רוחנית

מנהגים אלה הם ביטוי לתהליך גדול שמתחולל בעולם החל מימות הבעש"ט. ספרי החסידות אומרים שהתגלות הבעש"ט וגילוי אור החסידות הם הכנה לימות המשיח. הבעש"ט הוא התנוצצות אורו של משיח – זה הניסוח המקובל בקרב אדמו"רי החסידות.

ידועה האיגרת שכתב הבעש"ט, ובה הוא מספר על 'עליית נשמה' שהייתה לו, ושבמהלכה הגיע עד היכלו של המשיח. שאל הבעש"ט את המשיח: "אימתי קאתי מר?" [=מתי יבוא מר?], וענהו המשיח: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". מכאן שהפצת מעיינות החסידות בכל חלקי העם היא הכנה לביאת המשיח.

הופעת החסידות היא אפוא סוג של הכנה רוחנית, שמכינה את העולם לקראת התגלותו של המשיח. מי שיתעמק במהותה של החסידות ובמסגרת החיים שבנתה, ימצא קווים רבים שמתחברים עם מושגים הקשורים בתקופת המשיח. העיסוק בפנימיות התורה הוא הכנה לתורתו של משיח. ההתלהבות והשמחה בעבודת ה' קשורות אף הן לאופייה של עבודת ה' השלמה בימות המשיח.

גם המנהג של 'סעודת משיח' קשור לתפיסה זו. הרעיון שמאחורי הסעודה הוא, לקבל את הארת המשיח לא רק בכלים הרוחניים של הבנה ורגש, אלא בצורה של סעודה, שהאדם אוכל ומרגיש את טעמה, ואחר-כך היא מתעכלת בקרבו ונעשית חלק ממנו.

משיח רוקד איתנו

אף גילוי המשיח לא יישאר במישור הרוחני. המשיח יבוא כמציאות ממשית, שנוכל לראותה בעיניים ולמששה בידיים. מציאות מוחשית, כמו סעודה שאנו אוכלים, כמו יין שאנו שותים. הסעודה הזאת מעניקה לאדם את היכולת לחשוב על ביאת המשיח לא רק במונחים מופשטים, אלא בדרך מוחשית ומציאותית.

ככל שאנו מתקרבים לגאולה, נדרשת הכנה גדולה יותר. זה הטעם למנהג שתיית ארבע הכוסות. אחד הנימוקים לארבע הכוסות של פסח הוא, שהן מקבילות ל"ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקב"ה להשקות את אומות העולם, וכנגדן עתיד להשקות את ישראל ארבע כוסות של נחמות" (כמאמר חז"ל). אם כן, כאשר אנו מתקרבים לימים שבהם יתקיימו הייעודים הללו, אנו שותים עוד ארבע כוסות בסיום הפסח, כדי לעורר את גילוי ארבע הכוסות של ימות המשיח.

הרבי הריי"צ הנהיג לערוך 'מחול משיח' בשעת סעודת משיח. אמר על כך הרבי מליובאוויטש (תורת מנחם תשי"ב, כרך ב, עמ' 157): "מאמר זה אפשר לפרש בשני אופנים: א) זה ריקוד ששייך ומהווה הכנה למשיח. ב) זה ריקוד שמשיח עצמו משתתף בו. וכיוון שהדבר תלוי בנו איך לפרש, נפרש כפי שכדאי לנו – כפירוש השני – שמשיח כבר נמצא ומשתתף ורוקד עימנו".

  חיים יהודיים

חגיגת האלף והחתן בשמיים

משפחת התורמים והמושתלים של 'מתנת חיים', ארגון המעודד תרומת כליה, מציינת בימים אלה רגע מרגש – תרומת כליה בפעם האלף. אך החגיגה הזאת נחגגת ברגשות מעורבים, שכן מייסד הארגון, הרב ישעיהו הבר, הלך לעולמו בשנה האחרונה לאחר שנדבק בנגיף הקורונה.

לאחר פטירתו לקחה לידיה אלמנתו, הרבנית רחל הבר, את ניהול הארגון. "ההתרגשות עצומה", היא אומרת לקראת האירוע, "אך יש בי תחושות מעורבות. זה דומה לחתונה בלי חתן. לא אשכח את ההשתלה הראשונה והנה הגענו לאלף! צריך להבין שכל הארגון הזה לא היה פה עד היוזמה של בעלי".

שותפה ליוזמה

היא הייתה שותפה ליוזמה מהרגע הראשון. "כשבעלי עדיין היה מחובר לדיאליזה, עוד לפני ההשתלה שעבר, התהלך במחלקה בפיג'מה ואמר: 'אני עומד לחלץ את כולם מהדיאליזה'. בהתחלה גם אני חשבתי שהוא מטפס גבוה, אבל בעלי היה תמיד נחוש ונחרץ, עקבי ויסודי, והאמנתי בצדקת דרכו".

ההתחלה הייתה מאתגרת. "היו שלגלגו עליו", מספרת רחל, "איך בדיוק תצליח לשכנע אנשים לתרום כליה? בעלי גם עבר אירועים לא-נעימים בדרך. תמיד אמר לי: את האבנים שזורקים עליי אני מרים מהרצפה ובהן אבנה את 'מתנת חיים'. בעלי נהג לומר שהוא מאמין בעם שלנו – וכך התחלנו".

משפחה מגובשת

החיבור של הרבנית הבר למשפחת התורמים והמושתלים יוצאת דופן. "אם תציגו לי תמונה של כל אחד ואחת מהתורמים והמושתלים – אוכל לומר מי תרם למי... התחושה שלנו הייתה שכולם היו בנינו. אנחנו מרגישים משפחה אחת גדולה ומאוחדת. לא מפתיע היה לשמוע שהיו מהם שעשו 'קריעה' כששמעו על פטירת בעלי".

הרב הבר דאג שרעייתו תבוא עימו לכל מפגש או התייעצות. "אני מורה במקצועי, אך הוא תמיד רצה שאבוא עימו. הוא אף אמר פעם למישהו: 'אינני מטריח סתם את אשתי. אני רוצה שאם יקרה לי משהו, היא תדע איך להמשיך את מפעל החסד הזה'. בעלי הכשיר אותי גם בחלק הרגשי, שהוא המפתח בתרומת הכליה. עשינו הכול יחד".

התורם לא ויתר

את רגעי חייו האחרונים נתן למפעל החסד שהקים. "ביום שבו אשפזנו אותו הוא טיפל באחד הנתרמים, שחש חרדה. בעלי הרגיע אותו, ממש כמו אב לבנו. הוא השאיר אחריו צבא אדיר, תורמים ומושתלים שנרתמים לכל עניין בנאמנות בלתי-נתפסת".

סיפורי התורמים והמושתלים מרגשים. הרבנית בוחרת לשתף בסיפור טרי: "יש תורם שעבר היום השתלת כליה. לפני שישה שבועות נכנס לניתוח, ורגע לפני שהוציאו לו את הכליה, אחרי שכבר פתחו את האזור בבטן, התקבל דיווח בהול שהנתרמת נפלה ונפצעה. עצרו מייד את הוצאת הכליה של התורם. אחרי תקופת החלמה של שישה שבועות, האיש עבר היום את הניתוח וצלצל אליי בשמחה: 'הפעם זה הצליח'. התרגשתי כל-כך! לא פלא שבעלי התייחס לתורמים בחרדת קודש. כשלחץ את ידיהם, זה היה נראה כאילו הוא נוגע בספר תורה".


משפחת החסד. הרב הבר ותורמי כליה

  פינת ההלכה ומנהג

חמץ אחרי הפסח

שאלה: כיצד להיזהר מאיסור 'חמץ שעבר עליו הפסח'?

תשובה: חז"ל גזרו על כל חמץ גמור, שהיה בבעלות יהודי בחג הפסח, שיהיה אסור בהנאה לכל אדם מישראל. אפילו אם הבעלים היה אנוס, שלא היה יכול לבערו מרשותו או שלא ידע כלל על קיומו עד אחרי הפסח – החמץ אסור בהנאה.

אין לקנות אחר הפסח חמץ גמור אלא בחנות שיש בה תעודה המעידה על מכירת החמץ לגוי בשנה זו, באמצעות רב מוסמך.

יש חנויות ללא הכשר המוכרות כל השנה מוצרי חמץ, ואין להן כלל מוּדעוּת לצורך ב'מכירת חמץ' קודם פסח. למשל, חנויות בתחנות דלק, חנויות אביזרים לרכב ולבית, קיוסקים למיניהם. שם נמכרים בירות, ופלים ועוגיות. כמו-כן בתי מרקחת מוכרים מזון תינוקות.

ראוי שכל קונה יתעניין אצל המוכר (ואפשר לסמוך עליו בזה) אם המוצרים האלה נשארו מהמלאי שקודם הפסח, ואז הם אסורים, או שהם ממלאי חדש, שהגיע אחרי הפסח, והם מותרים.

מוצר שיש ספק אם יש בו תערובת חמץ, או שיש ספק אם זה חמץ שעבר עליו הפסח, או שיש ספק אם החמץ נמכר לגוי – מותר בהנאה אחר הפסח, ויש מתירים אפילו לאוכלו.

כשמתארחים בבית שאין שומרים בו מצוות, ויש להניח שלא ערכו 'מכירת חמץ' כדין, יש להיזהר משתיית משקאות חמץ, כמו בירה או ויסקי (גם אותם הכשרים לכל ימות השנה).

לאחר שעבר משך זמן שבו אין רגילים עוד להחזיק את המוצר בבית (בירה – כחודש; ויסקי –  משך הזמן ארוך יותר), וכמו-כן במכולות שאין בהן תעודה, כשכבר עבר הזמן שבו המוצרים מתחלפים על המדפים – אין לחשוש עוד ל'חמץ שעבר עליו הפסח'.

מקורות: שו"ע אדמו"ר הזקן סי' תמח ס"א וסל"א. סי' תסז ס"כ. 'הכשרות' פ"ו סעיפים קח-קיא, וש"נ.

  מושג ברגע

שנים-עשר נתיבים

אם כולנו עם אחד, מדוע יש התחלקות לעדות ולקהילות בעלות מנהגים ייחודיים?

מתברר שכבר בקריעת ים סוף נוצרה ההתחלקות לשנים-עשר שבטים. כל מתפרש הפסוק "לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים" - הים נבקע לשנים-עשר נתיבים, וכל שבט הלך במסלולו. מגוון הצבעים יוצר את יופיו של עם ישראל.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)