חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1784 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ויקהל-פקודי (החודש), כ"ח באדר ה'תשפ"א, (12/03/2021)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1784 - כל המדורים ברצף
בג"ץ: להכשיר תפילין מפלסטיק
יש חדש
קל יותר להתחבר מלהתנתק
הקמת המשכן
רמאי הוא לא
פעולה ולא אנחה
נגד כל הכללים
כוחות עליונים בניסן
בקשת החברים וסגירת המעגל
פלטה וקומקום בפסח

מס' 1784, ערב שבת-קודש פרשת ויקהל-פקודי (החודש), כ"ח באדר ה'תשפ"א (12.03.2021)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

בג"ץ: להכשיר תפילין מפלסטיק

הכותרת מצחיקה? במה זה שונה מהחלטת בג"ץ המכשירה 'גיורים' שלא כהלכה? זה בדיוק כמו החלטה שלימון הוא תחליף לאתרוג

חבל מאוד שבתגובה להחלטת בג"ץ המכירה ב'גיורים' שלא כהלכה הגיבו כמה גורמים במתקפות נגד הרפורמים והקונסרבטיבים, ובכך העבירו את הדיון למסלול שגוי. השאלה המרכזית היא מהו גיור, ולא העיסוק בקבוצות כאלה ואחרות.

האבסורד הוא שבית משפט חילוני, שופטים שאינם מבינים בהלכה ואינם מרגישים מחויבים לה, מעיזים לפסוק בשאלה הלכתית. החלטת בג"ץ בעניין הגיור כמוה כהחלטה שקופסאות פלסטיק הן תפילין, שפתק מודפס הוא מזוזה, שאמבטיה היא מקווה טהרה, ושלימון הוא אתרוג כשר לארבעת המינים.

אילו זה לא היה עצוב כל-כך, זה היה יכול להיות מצחיק. בית משפט חילוני שם עצמו פוסק הלכה, וקובע מהו גיור. סליחה, עם כל הכבוד – מה לכם ולענייני הלכה? אתם רבנים? פוסקי הלכה? מאמינים בה ומחויבים אליה? איך אתם בכלל מתערבים בשאלה הלכתית טהורה.

גיור בבריכות דגים

אילו בג"ץ היה פוסק שאין צורך בגיור כלל, וכי דיי בהצהרה כלשהי באוזני פקיד, היה אפשר למצוא בזה היגיון כלשהו. אבל לקבל את ההנחה שחייבים גיור, ולהתערב בתוכנו של הגיור, שכל-כולו מושג הלכתי טהור – זה דבר אבסורדי שאין הדעת סובלתו.

ולמה 'גיור' רפורמי וקונסרבטיבי דווקא? למה לא 'גיור' של התנועה הקיבוצית? ולמה ייגרע חלקם של איגוד האמנים והרוקחים וארגון מגדלי הדגים? מה, הם לא יהודים טובים? למה שגם הם לא יוכלו 'לגייר'? ואפרופו ארגון מגדלי הדגים – זה דווקא יכול להיות רעיון לא רע, להתנדב שבוע בבריכות הדגים ולקבל 'תעודת גיור'.

אחת מהשתיים: או שהגיור הוא מושג הלכתי, ואז הוא חייב להיעשות על-פי ההלכה, בפיקוח רבנים המחויבים להלכה;. ואם הגיור איננו מושג הלכתי, מדוע לתת יתרון לרפורמים על עיריית תל-אביב או על המכון הישראלי לדמוקרטיה? שכולם יוכלו 'לגייר' – בלי הבדל דת, גזע ומין.

ושוב, הרפורמים אינם העניין, אלא מהותו של הגיור. לאורך כל ההיסטוריה היהודית נתקבלו גרים לעם ישראל בדרך אחת – כפי שקבעה התורה. אם רוצים להמשיך את הרציפות היהודית, צריך להמשיך באותה דרך. ואם חלילה מחליטים לשבור את הרציפות הזאת ולהתנתק מהמחויבות לתורה ולהלכה – איזה מעמד מיוחד יש לרפורמים לעומת האגודה הישראלית לאקולוגיה?

פעם הבינו

בשנות החמישים, כשסוגיית 'מיהו יהודי' עלתה בפעם הראשונה בציבוריות הישראלית, פנה ראש הממשלה אז, בן-גוריון, אל מי שהגדיר 'חמישים מחכמי ישראל', ובהם רבנים, אנשי רוח וכדומה, ושאל לדעתם. רובם השיבו שיש להשאיר על כנה את ההגדרה ההלכתית המסורתית.

בנאום בכנסת, בעת חקיקת חוק 'מיהו יהודי', בשנת תש"ל (1970), הצהיר ח"כ מנחם בגין: "מאחר שלגבי היהודי – וזו הכרתי – אין הפרדה בין לאום ודת, הרי מבחינת הדת והלאום גם יחד התשובה לגבי השאלה מיהו יהודי נקבעה ותיקבע על-ידי ההלכה".

הגיור היה ונשאר מושג הלכתי, ורק מי שמחויבים להלכה ופועלים על-פיה יכולים לגייר. כל 'גיור' אחר אינו אלא הונאה והולכת שולל.


גיור כהלכה. דברים פשוטים שבעבר היו ברורים לכולם

  יש חדש

הילולת אדמו"ר הרש"ב

ביום שני, ב' בניסן, יחול יום ההילולא של אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש, נשיאהּ החמישי של חסידות חב"ד ומייסד ישיבת 'תומכי תמימים'. הוא נסתלק ונטמן בעיר רוסטוב, בשנת תר"פ. ביום הזה לומדים מתורתו ועורכים התוועדויות מיוחדות לציון היום.

תרופות כשרות

שירותי הבריאות פרסמו את רשימות התרופות הכשרות לפסח, באישור גורמי הלכה. הנזקקים לתרופות יבדקו את כשרותן ברשימות, ובמידת הצורך יבקשו מהרופא תרופה חלופית.

משטח לאינדוקצייה בפסח

מוצר חדש למשתמשים בכיריים אינדוקצייה: חברת סיליפלוס ייצרה משטח סיליקון ייחודי, עמיד ועבה, המכסה את הכיריים, ומעניק פתרון מושלם לשימוש בכיריים בפסח בלי חשש חמץ, וכן להפרדה בין בשר לחלב כל השנה. אישור כשרות  מטעם מכון מדעי-טכנולוגי להלכה של הרב הלפרין. משווק בנקודות המכירה ובאתר siliplus.co.il.

  שלחן שבת

קל יותר להתחבר מלהתנתק

בתיאור מלאכת המשכן נאמר: "וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן... לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת". מלאכת המשכן נאמרה בצמוד לציווי על שמירת השבת, ומזה למדו חכמים כי המלאכות האסורות בשבת הן אלה שנעשו לצורך המשכן. בהקשר הזה יש מונח הלכתי – 'דבר שאינו מתכוון', היינו פעולת איסור שאינה 'מלאכת מחשבת', הנעשית בלי כוונה ומודעוּת מצד האדם.

לפי רב אחא (בעל השאילתות) הפְּטוֹר 'אינו מתכוון' תקף במלאכות שבת בלבד, ולא באיסורים אחרים. לעומתו, רוב הפוסקים סבורים שהפְּטוֹר חל על כל האיסורים.

כוונה במצוות

ומה באשר למצוות, האם נדרשת בהן כוונה? ובכן, יש מצוות שבהן הכוונה חיונית, ויש מצוות שהכוונה אינה הכרחית בהן, ואפשר אף לכפות את האדם לעשותן. למשל, מסופר בתלמוד כי רבי יוחנן בן-זכאי כפה את בני אחותו לתת צדקה. כמו-כן נפסקה ההלכה כי מי שאיבד מטבע ומצאו עני – קיים את מצוות צדקה. כאן לא דיי שלא הייתה כוונה, אלא האדם אפילו לא ידע שנעשתה המצווה בכספו, ובכל-זאת קיים מצווה.

לכאורה הדבר תמוה: מצווה עניינה יצירת 'צוותא' והתחברות בין האדם וגשמיות העולם לבין הקב"ה, ואילו עבירה יוצרת ניתוק ביניהם. לפי זה היה מקום לומר שעבירות דווקא, היוצרות ניתוק, אינן צריכות כוונה, ואילו המצוות המחברות יזדקקו לכוונה (כי קל יותר לנַתֵּק מלחַבֵּר).

הצהרת הבוקר

הסבר הדבר נעוץ בקשר הבסיסי שבין יהודי לקב"ה. בכל בוקר היהודי פותח את יומו באמירת "מודה אני לפניך מלך חי וקיים...". בכך הוא מקשר את עצמו עם הקב"ה למשך היום כולו. ממילא כל מצווה שיעשה במהלך היום, גם אם אינו מתכוון לעשות מצווה, היא חלק מהחיבור הבלתי-פוסק עם הקב"ה.

לעומת זה, בחטא המצב הפוך: אם האדם חוטא בלי כוונה אין המעשה עצמו יכול לנתק אותו מהחיבור עם הקב"ה, מפני שמעשה החטא כשהוא לעצמו הוא בבחינת גוף בלי נשמה, ואין בו 'נפש' שיכולה להפוך את המעשה לעבירה. לכן בעבירה נדרש שתהיה כוונה, ואם זו איננה – אין כאן חטא.

הרצון הפנימי

אך הלכה זו, שמצוות אינן צריכות כוונה ושבעבירות 'אינו מתכוון פטור', חלה על כל יהודי, גם על מי שלא פתח את יומו בפעולה של התחברות עם הקב"ה ואף לא אמר 'מודה אני'.

אלא שהאמת היא כי בקרב כל יהודי, בפנימיות נפשו, יש רצון לעשות טוב. הרצון הזה יכול להיות חבוי ונסתר, אבל הוא קיים. ולכן מצוות אינן צריכות כוונה, כי כשיהודי עושה מצווה, נוצר מייד החיבור בין המעשה לבין רצונו הפנימי. אבל בעבירה, שאינה נתמכת ברצון פנימי, אלא להפך, נדרשת כוונה ברורה, ורק אז יש כאן חטא. נמצא שהלכה זו מבטאת את עומק הקשר של יהודי עם הקב"ה.

(תורת מנחם, כרך לו, עמ' 40)

  מן המעיין

הקמת המשכן

השכינה שורה בעשייה

״ויברך אותם משה״ (שמות לט,מג). רש"י מפרש: ״אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם״. אין הברכה יכולה לחול על כלי ריק. הן בעבודת החול הן בעבודת הקודש נדרש האדם לעשות ולא לשבת בחיבוק ידיים, ואז ה׳ יעזרהו. ״תשרה שכינה – במעשה ידיכם״.

(אמרי שפר)

גם בחיי החולין

בימי שבת ומועד, כאשר נאספים לשמחת מצווה ולשמחת ציבור, כל יהודי שרוי במצב רוח מרומם, וכל אחד ואחד הוא טוב לשמיים וטוב לבריות. אבל ״יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם״ – שהשכינה תשרה בכם גם במעשיכם בימות החול, בעסקי היום-יום.

(ספר הדרוש)

הרוח החיה

"ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה ה׳ את משה... ויביאו את המשכן אל משה״ (שמות לט,לב-לג). לפי הפסוק הזה עושי המשכן היו ישראל – ״ויעשו בני ישראל... כן עשו״. אם כן, מדוע בכל מלאכת המשכן נאמר ״כאשר ציווה ה׳ את משה״? אלא שמשה רבנו היה הרוח החיה בכל מעשה המשכן, ואילולא הוא, לא היו בני ישראל יכולים לעשותו.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

חייבים תפילה

עם כל מה שהושקע במשכן, הרי ככלות הכול המשכן הוא מעשה ידי אדם, ובמעשי בני-אדם, גם כשהם נעשים 'לשמה' ובמדריגות הנעלות ביותר, ייתכן שיהיו בהם פניות עצמיות. על כך מתפלל משה ומבקש – ״יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם״.

(ספר המאמרים תרצ״ו)

נראה כמקימו

״ויביאו את המשכן אל משה״ (שמות לט,לג). שלא היה יכול להקימו שום אדם, ומשה העמידו. אמר משה לפני הקב״ה: איך אפשר הקמתו על-ידי אדם? אמר לו: עסוק אתה בידך, נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו. וזהו שנאמר ״הוקם המשכן״ – הוקם מאליו.

(רש״י)

הכול בכוח הקב"ה

רק משה רבנו היה מסוגל לעסוק בהקמת המשכן ולדעת בליבו את האמת שאין בכוח אנוש להקימו, וכי לאמיתו של דבר הוא עומד וקם מאליו, וכי הוא עצמו אינו עושה מאומה ורק נראה כמקימו. מישהו אחר היה טועה לחשוב שהוא שהקימו.

(רבי מרדכי מליסיץ)

  אמרת השבוע

רמאי הוא לא

הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש נתייתם מאביו, המהר"ש (רבי שמואל), בהיותו בן עשרים ושתיים שנים בלבד, ונתמנה אז לאדמו"ר. שאלו את אחיו המבוגר יותר, ר' שניאור-זלמן-אהרון, האומנם ראוי אחיו להיות רבי.

השיב האח: "בכל הדברים שבעולם יש דרגות ביניים בין שני קצוות. למשל, בין עשיר מופלג לבין עני מרוד יש האיש שאינו עשיר ואינו עני. כך גם בין החכם לטיפש, בין איש החסד לאכזר וכו' – תמיד יש מצבי ביניים. אבל בין רבי לבין אדם רגיל – אין מצבי ביניים: או שהוא באמת רבי או שהוא רמאי.

"ואחי", סיים את דבריו, "רמאי הוא לא"...

  פתגם חסידי

פעולה ולא אנחה

"כשיהודי נאנח למשמע צרתו של הזולת – זה דבר גדול, אבל אין הוא מגיע לערכה של פעולה לטובת הזולת. טובה פעולה אחת מאלף אנחות" (הרבי הרש"ב מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

נגד כל הכללים

שנת תרע"ז (1917). מלחמת אזרחים עקובה מדם משתוללת ברוסיה. עריה נהפכות לזירת קרב בין ה'אדומים' ל'לבנים'; 'הצבא האדום' כנגד 'הצבא הלבן'.

זה עתה הסתיימה מלחמת העולם הראשונה, שבה נהרגו יותר משישה-עשר מיליון בני-אדם. המלחמה אילצה את אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש, נשיאה החמישי של חסידות חב"ד, להימלט מהעיירה ליובאוויטש ולנדוד לקצה השני של רוסיה, לעיר רוסטוב, הסמוכה לגבול עם טורקיה.

בתוך כך התחוללה המהפכה הקומוניסטית, ובעקבותיה פרצה מלחמת אזרחים שנמשכה שש שנים.

היהודים נקלעים למציאות בלתי-אפשרית. שני הצבאות מנסים לגייס חיילים לשורותיהם, וכך היהודים עלולים להיקלע למצב שבו יילחמו באחיהם, במלחמה לא-להם. אין פלא שהם עושים כל שבידם כדי להשתחרר מהגיוס.

הרב יעקב לנדא (לימים רבה של בני-ברק) שוהה ברוסטוב, לצד רבו, ומשמש 'רב החצר'. בידו פטור משירות צבאי משנת תרס"ב (1902), בעזרת תעודות שבהן נרשם כמבוגר מגילו. ואולם כעת יצא צו מאת 'הלבנים' כי גם מי שבידם תעודת פטור נקראים לבדיקה חוזרת.

הרב לנדא נועץ ברבו, ולהפתעתו הורה לו הרבי כי בבואו לבדיקות יציג את תעודת הזהות האמיתית, שממנה עולה כי הוא למעשה עריק.

בתוך כך הורה לו: "גש לאברך שבא לכאן מהעיר פאודוסיה והיוועץ בו היכן כדאי יותר להתייצב, בפאודוסיה או בסימפרופול" (שתי ערים בחצי האי קרים).

הרב לנדא עשה כן ואמר לרבי כי האברך אומר שבסימפרופול אין שום סיכוי להשתחרר ואילו בפאודוסיה הדבר אפשרי.

הרבי הגיב בביטול: "אֶה! אינני אוחז מה'כללים' האלה". והוסיף ואמר: "בסימפרופול מתגורר שוחט מאנשי שלומנו. עוד נדבר כיצד תנהג".

עברו ימים. לרב לנדא היה אח, ר' הילל לנדא, שהתגורר בעיר הולדתו קורניץ שברוסיה הלבנה. אותו אח היה עריק מהצבא, והשהייה בעיר הייתה מסוכנת מאוד בעבורו. הרב לנדא ניגש אל הרבי ושאל מה יעשה אחיו.

הרבי הורה לו שאחיו יעזוב את קורניץ ויבוא לרוסטוב. זה היה צעד מסוכן ביותר, מכיוון שלא היו לר' הילל שום מסמכים. בכל נסיעה ברכבת היו פקחים בודקים את תעודות הנוסעים.

הרב לנדא הודיע במברק לאחיו כי עליו לבוא לרוסטוב, והוא הבין שהדברים נאמרים בשם הרבי ויצא מייד לדרך.

ביום שבו היה אמור לבוא לרוסטוב יצא הרב לנדא לתחנת הרכבת לקבל את פניו ולחזות בפלא כיצד אחיו הצליח לנסוע ברכבת בלי שום מסמכי זיהוי.

והנה... אחיו מופיע. "כיצד הצלחת לעבור בשלום את הפקחים?", שאל הרב יעקב את אחיו. זה סיפר כי כשביקשו ממנו הפקחים תעודות, החל כאילו לחפש אותן בכיסיו ובינתיים עזבו אותו לנפשו...

במוצאי שבת נכנס ר' הילל ל'יחידות' אל הרבי. בצאתו אמר לרב לנדא כי הרבי קורא לו. הוא נכנס והרבי אמר: "באשר לאחיך, אמרתי לו שייגש עם אימך לרופא". הרבי לא אמר מילה באשר למצבו של הרב לנדא עצמו. הרב העיר: "נראה שעכשיו אינו הזמן בשבילי". הרבי שמע ואמר: "לא".

למחרת עמד הרבי לנסוע לעיר פטרבורג. קודם נסיעתו קרא לרב לנדא ואמר: "באשר אליך, עליך לנסוע לעיר סימפרופול, אבל מייד!". הרבי גם נתן לו 500 רובל. הרב לנדא שאל את הרבי אם לשלוח מברק מסימפרופול כשישתחרר, והרבי השיב שאין צורך. מזה הסיק הרב לנדא כי ברור לרבי שהכול יעבור בשלום.

בבואו לסימפרופול פנה לביתו של השוחט. הלה לא ידע מה אפשר לעשות, אך יצר קשר עם שתדלן מקומי. נוסף על כך דיבר עם רופא שמשרת בלשכת הגיוס.

כשהציג הרב לנדא את תעודתו האמיתית, שלפיה הוא עריק – נעצר מייד. בכלא שמע מאסירים אחרים כי הם ממתינים במקום זמן רב. אך הוא היה שליו ורגוע, בטוח בדברי הרבי.

למחרת נקרא לעמוד בתור לבדיקות בלשכת הגיוס, אך תורו לא הגיע. ביום המחרת בישר לו השתדלן כי הרופא ששוחח עימו לא יהיה מחר בלשכה, בשל אירוע רפואי דחוף שהזעיק אותו למקום אחר. אך הרב לנדא לא נבהל.

בעומדו בתור שמע את הניצבים לפניו מייחלים: "שרק לא יבוא המפקח". זה היה מפקח תקיף שהכול פחדו ממנו. ואולם בדיוק בהגיע תורו של הרב לנדא נכנס המפקח.

לפני הרב לנדא עמד בחור רוסי בעל רגליים עקומות. הרופאים הורו לו ללכת, כדי לבחון את צורת הליכתו. הרב לנדא חשב שמתכוונים אליו, והתקדם לעברם. המפקח רקע ברגלו וצעק עליו שיעמוד במקומו.

כשהגיע תורו ניגש מישהו למפקח ולחש משהו באוזנו. האיש קרא: "טלפון?", ועזב את המקום. באותו רגע קרא לרב לנדא אחד הרופאים ופסק כי אינו כשיר לשרת בצבא. הרב לנדא יצא מהלשכה ותעודת פטור בידו!

כשקמה הממשלה הזמנית יצא צו כי כל מי שנבדק אחרי תאריך מסוים צריך להיבדק מחדש. אמר הרבי לרב לנדא: "ברוך ה' שעברת את הבדיקה קודם לכן". רק אז הבין הרב לנדא את הדחיפות בציווי הרבי לנסוע מייד לסימפרופול.

(על-פי 'שמועות וסיפורים')

  לומדים גאולה

כוחות עליונים בניסן

כל חודש מחודשי השנה מייצג דרך רוחנית ויש כוחות אלוקיים מיוחדים שמאירים בו. חודש ניסן, החודש הראשון ("ראשון הוא לכם לחודשי השנה"), יש בו מהות ייחודית, שבאה לידי ביטוי בהיותו חודש הגאולה – "בניסן נגאלו, בניסן עתידים להיגאל".

דרכה של הגאולה ממצרים מורה על מהותו של חודש ניסן. בני ישראל עדיין לא היו מוכנים לגאולה. מצב העם ערב הגאולה מתואר במילים: "ואת עירום ועריה"; כלומר, חוסר מוכנות מוחלט. לכן היציאה ממצרים הייתה בבחינת 'בריחה' – "כי ברח העם", שכן העם עדיין לא היה בשל להיחלצות עצמית מן הרע ולהתקרבות אל הקדושה.

הגאולה באה כחסד עליון מצד הקב"ה – "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם". במקום אחר הגאולה מתוארת במילים: "ואשא אתכם על כנפי נשרים". הקב"ה נאלץ כביכול 'לשלוף' את העם מטומאת מצרים ולשאתו למעלה מחומריות העולם. העם עצמו עדיין לא היה מוכן להתגלות אלוקית כזאת, ולכן היא ניתנה בחסד מלמעלה.

מתת חסד

למתת חסד יתרון גדול לעומת שכר עבודה: בעוד הפועל מקבל שכר על-פי מידת עבודתו והשקעתו, כשנותנים מתנת חינם לא חייב להיות יחס בין המתנה למעשי המקבל. אפשר לתת מתנה ענקית, שהמקבל לא היה יכול להשיגה גם בעבודה של עשרות שנים.

זה יתרונו של חודש ניסן: בחודש זה מאירים אורות אלוקיים עליונים ביותר, שבאים מלמעלה, בלי קשר ישיר למעשי האדם. לכן אין אומרים 'תחנון' בכל החודש, כי הדברים שיכולים להיעשות על-ידי אמירת ה'תחנון', נעשים מאליהם מצד גדולתם של ימי ניסן.

בשפת החסידות נקרא ניסן חודש של 'אתערותא דלעילא' (התעוררות מלמעלה). מי שליבו ער לגילויים העליונים חש בחודש זה רוח חדשה של קדושה והתעלות. הוא מלא שמחה של מצווה ועונג בעבודת ה'. כל זה לא בא מכוחו ומעבודתו, אלא במתת חסד מלמעלה.

לעבוד בכוחות עצמנו

אבל המצב של 'אתערותא דלעילא' אינו קבוע, אלא כוח מאיץ בלבד. ההתעוררות של חודש ניסן לא באה מצד האדם ואינה מעידה על שינוי מהותי בו. כל עוד הוא נתון להשפעת ההתעוררות העליונה, אכן יש לו חיוּת בלתי-רגילה בעבודת ה'; אבל בסופו של דבר אלה כוחות שאינם שלו, והם יינטלו ממנו בתום תקופת ההתעוררות העליונה.

בזה יתרונו של חודש אייר, שמייצג את הקצה השני – זה חודש של 'אתערותא דלתתא' (התעוררות מלמטה). בחודש זה מחזירים את האדם למצבו האמיתי ותובעים ממנו להתעלות ולהתרומם בכוחות עצמו. הדבר מתבטא במצוות ספירת העומר (שמתקיימת בכל יום ויום מימי החודש), שבה האדם צריך לתקן ולברר את כל המידות שבנפשו. כאן אין הוא יכול לסמוך על כוחות שבאים מלמעלה, אלא הוא עצמו נדרש לבער את הרע שבו ולטהר את נפשו.

בזה יתרונה של הגאולה הקרובה לבוא. אמנם היא תהיה בשובה ונחת – "לא בחיפזון תצאו" (ישעיה נב,יב). היא לא תהיה בבחינת מתת חסד, שאינה תלויה במצבו של העולם, אלא נזכה לה על-ידי עבודתנו ופעולת הזיכוך שעשינו במשך כל תקופת הגלות. ועם זה אמרו חז"ל "בניסן עתידים להיגאל", כי בגאולה הקרובה ישתלבו שתי המעלות – גילוי מלמעלה ועבודה מלמטה – ואף שהיא תבוא על-ידי הזיכוך של הגלות, עדיין תהיה בניסי-ניסים ובהתגלות אלוקית מופלאה.

  חיים יהודיים

בקשת החברים וסגירת המעגל

שום דבר לא הכין את משה ריקובר למה שקרה בשיחת הטלפון השגרתית עם אימו, לפני כמה חודשים. זה היה זמן קצר אחרי השבר הקשה במשפחתה, עם פטירת האב, שרגא. משה דיבר עם אימו על ענייני המשפחה והעסקים, "ואז", משחזר משה, "אני מספר לאימא שהתחלתי להניח תפילין לזכרו של אבא".

מעברו השני של קו הטלפון השתררה שתיקה. משה חש כי אימו נשנקת ואינה יכולה לדבר. כשהתאוששה מעט ביקשה לברר עוד ועוד פרטים, בקול רועד מבכי. הבן לא הבין מדוע אימו נסערת כל-כך, ואז היא שיתפה אותו בסיפור שטלטל אותו.

חשבתי שעשיתי את שלי

משה, תושב תל-אביב, בן 52, משמש סמנכ"ל של חברת בנייה. הוא נולד בבית מסורתי, למד בבית ספר דתי ובהמשך בישיבת 'נחלים'. ואולם בשלב מסוים הרגיש קושי להמשיך בשמירת מצוות ועזב הכול.

"בשבעה על אבא", מספר משה, "מובן שכיבדתי. התפללתי, אמרתי קדיש, הנחתי תפילין, ומייד לאחר שבעת ימי האבל, אמרתי לעצמי שזהו, עשיתי את שלי. ואז באו לבקר אותי שניים מחבריי הטובים, רמי שמואלי והאדריכל ארז חייט. הם אמרו לי: 'משה, הנח תפילין לזכר אבא. כבד אותו, לפחות שנה, עשר דקות בכל בוקר'". משה השתכנע וקיבל עליו לקיים את המצווה.

הסוד של אימא

ובחזרה לשיחת הטלפון עם אימו. "אני מתאר לה איך החברים שלי שכנעו אותי להניח תפילין, ועד כמה אני מתמיד בכך", הוא מוסיף לספר. "ואז אימא מספרת לי שאבא, שעבר את אימי השואה, היה בעברו אדם לא-דתי. אחרי לידתי, בנו-בכורו, התרגש מאוד מהמשכיות החיים אחרי השואה, והחליט להתחזק בשמירת מצוות, ותחילה קיבל עליו להניח תפילין.

"אימא מוסיפה לספר איך אבא לא ויתר אפילו על יום אחד של הנחת התפילין, עד יומו האחרון. גם כשחלה באלצהיימר, בחודשים האחרונים לחייו, ביקש שיניחו עימו תפילין. ואני אומר לעצמי: אתה בן חמישים ושתיים ומעולם לא שמעת על כך! חשתי צמרמורת בכל הגוף מהמחשבה על סגירת המעגל המדהימה: אבא, ניצול השואה, החל להניח תפילין בעקבות לידתי, ועכשיו, אחרי פטירתו, אני ממשיך את המסורת, ו'מחזיר' לו בדיוק באותה מצווה, לעילוי נשמתו".

אבא שומר

משה מקפיד בדבקות על הנחת התפילין. "לפני הקפה של הבוקר, לפני שאני מוריד את הכלב למטה, הדבר הראשון שאני עושה – מניח תפילין ומתפלל", הוא אומר. "זה נותן לי הרגשה שאני עושה דבר משמעותי בעבור אבא. בכל בוקר, אחרי הנחת התפילין והתפילה, אני מביט בשמיים, בעצים, בטבע, ומדבר דקה עם בורא העולם. ואני יכול לומר לכם, שאחרי כמה שנים לא פשוטות בעסקים, פתאום דברים התחילו להתקדם בדרך פלאית".

עכשיו הוא כבר מעביר את המסר הלאה. "אני מספר לחבריי ומכריי איך הדקות הספורות של הנחת התפילין מטעינות את מצברי הנפש. לי אישית הנחת התפילין גורמת לחוש שאבא שומר עליי מלמעלה ומלווה אותי בכל צעד בחיים".


לא הבנתי למה אימא בוכה. ריקובר

  פינת ההלכה ומנהג

פלטה וקומקום בפסח

שאלה: האם מותר להשתמש בפסח בפלטת השבת של כל השנה?

תשובה: מן הדין, גם אם היה חמץ בסירים שעל הפלטה, או שנשפך מתבשיל החמץ על הפלטה עצמה, הרי זה כשתי קדירות הנוגעות זו בזו, שאין האיסור עובר מכלי לכלי בלי רוטב (אלא אם כן הסיר הונח על שמנונית חמץ, שאז הסיר נאסר). ואולם משום חומרת חמץ בפסח יש להכשיר את הפלטה בליבון קל או בהגעלה.

ההכשרה לכתחילה נעשית על-ידי ניקוי טוב והפעלה עד שתגיע לחום המרבי שלה. לנוהגים על-פי הבית יוסף – דיי לערות עליה מים רותחים מכלי ראשון (בזהירות! שלא ייכנסו מים לתוך מערכת החשמל הפנימית).

שאלה: האם מותר להשתמש בפסח במיחם או בקומקום המשמש כל השנה להרתחת מים בלבד?

תשובה: מעיקר הדין כלים אלה אינם צריכים הכשרה לפסח, מכיוון שמשתמשים בהם למים בלבד. ואף-על-פי שיש לחשוש שמא במשך השנה נפל פירור חמץ למים שבכלי, הרי כבר נתבטל טעמו בשישים, וגם ודאי כבר נפגם הטעם.

למעשה יש לנקות את הכלי מהאבנית בחומץ וכדומה, ככל האפשר, ואז למלא בו מים ולהרתיחו. אם יש לו ברז – יש לפותחו בעת הרתיחה כדי להכשיר גם את הברז.

מקורות: שו"ע אדה"ז סי' תנא סעיפים נט, סז. הגעלת כלים לפסח פי"ג סעיפים שפא. תא-תב, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)