חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:17 י"א בכסליו התשפ"ז, 21/11/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1783 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת תשא (פרה), כ"א באדר ה'תשפ"א, (05/03/2021)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1783 - כל המדורים ברצף
כמה קל לשסות ולפלג
יש חדש
כל יהודי 'יוצא צבא'
מתן צדקה
בלי לכעוס
תלוי איך לומדים
מבחן קבלה
טהרה בגאולה
נפשי אליך תארוג
פרשת פרה לנשים

מס' 1783, ערב שבת-קודש פרשת תשא (פרה), כ"א באדר ה'תשפ"א (05.03.2021)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

כמה קל לשסות ולפלג

התקשורת מעצימה את תחושות המרמור והקיפוח, וכך משתכנע כל מגזר כי הוא מופלה לרעה, בעוד המגזר השני חוגג על חשבונו

מחקר שנערך בעת האחרונה מטעם האוניברסיטה העברית, בקרב אלף בני-אדם, מחציתם חרדים ומחציתם לא-דתיים, העלה תוצאה שהייתה יכולה להיות משעשעת אילולא הייתה עצובה. מתברר כי כל קבוצה סבורה, בשיעורים זהים למדיי, כי היא מופלית לרעה לעומת חברתה.

למשל, 92% מהלא-דתיים סבורים שהם מופלים לרעה לעומת החרדים בתקציבי המדינה, ואילו 90% מהחרדים סבורים בדיוק להפך – שהחרדים מופלים לרעה לעומת הציבור הלא-דתי.

אותה תמונת ראי מצטיירת גם בשאלה אם המשטרה מפעילה אכיפה יתרה במגזר שלכם. 95% מהחרדים סבורים שהמשטרה מפלה את החרדים באכיפה יתרה של הנחיות הקורונה, בעוד הציבור הלא-דתי משוכנע שההפך הוא הנכון.

תרגיל במניפולציה

כאשר כל מגזר מרגיש שהוא מופלה לרעה, ברור שיש כאן עיוות של המציאות. במידה רבה העיוות הזה נגרם על-ידי התקשורת. בשני המגזרים התקשורת מעצימה את תחושות המרמור והקיפוח, וכך משתכנע כל מגזר יותר ויותר כי הוא המופלה לרעה, בעוד המגזר השני חוגג על חשבונו.

קחו למשל את הכתבה ששודרה בסוף השבוע שעבר על ההפליה כביכול של חרדים באישורי טיסה. זו דוגמה מובהקת למניפולציה תקשורתית ירודה. הכתבה אף הוכתרה בכותרת 'תחקיר', כשאין שם שום תחקיר ושום נתונים. כמה קל לצלם כמה חרדים יוצאים מנתב"ג לצלילי קריינות: עוד חרדים ועוד חרדים, כמעט רק חרדים, ולצייר תמונה כאילו באמת רק החרדים מקבלים את אישור ועדת החריגים.

הלוא באותה קלות אפשר היה לעשות כתבה הפוכה לחלוטין. לצלם אנשים לא-דתיים יוצאים מהטרמינל, להביא ציטוט אנונימי בשם עובד בשדה, המספר כי כביכול 99% מהנוסעים הם לא-דתיים, לגזור כמה משפטים מראיונות קטועים, והנה לכם כתבה המשכנעת אתכם להאמין כי החרדים הם המופלים לרעה, שאינם מורשים לעלות למטוסים.

בואו נקרא לילד בשמו – זו הסתה ושיסוי של ציבור אחד במשנהו. שום ערוץ ציבורי לא היה משדר כתבה כזאת נגד הערבים. למשל, מתי ראיתם כתבת תחקיר הבודקת את שיעור הפשיעה של ערבים, לעומת חלקם באוכלוסייה? כאן גם אם יש בהחלט מקום למחקר ולהצגת נתונים – איש לא יאפשר לשדר כתבה כזאת, כי זו 'הסתה' ו'גזענות'. אבל נגד חרדים מותר, כי משום מה זה לא מפריע למצפן המוסרי הרגיש של הצדקנים האלה.

יש תקווה

לקראת הבחירות ההסתה הזאת מתעצמת, כי יש מי שרוכבים עליה בניסיון לקושש קולות. אבל ראוי לזכור ששנאה ועוינות אינן בונות חברה בריאה. בסופו של דבר גם אחרי הבחירות כולם יישארו כאן, ועלינו למצוא את הדרך לחיות יחדיו.

המחקר שהוזכר בתחילת הדברים נושא בתוכו גם את קרן האור. רוב הנשאלים רוצים שתהיה יותר קִרבה עם המגזר השני. הם אולי מרגישים ששונאים אותם, אבל הם מצהירים כי אין הם שונאים את עמיתיהם בצד השני. כאן נחשף המכנה המשותף העמוק שלנו – בסופו של דבר כולנו רוצים להיות עם אחד ומלוכד. צריך רק לחשוף את נקודת החיבור הזאת.


'תחקיר' הפייק של ההסתה: 99% מהנוסעים חרדים...

  יש חדש

ערכי הפסח לילדים

בתי חב"ד ברחבי הארץ מתחילים בפעילות להנחלת ערכי חג הפסח לילדי ישראל. הם מפעילים מאפיות מצות לימודיות, שבהן הילדים יכולים להתנסות בעצמם בחוויית אפיית המצה, ואגב כך ללמוד את מושגי החג. תכנית מיוחדת מלמדת את הילדים את מבנה סדר הפסח ואת המצוות המיוחדות שנעשות בו.

סדרים ציבוריים

בהנחה שהשנה יתאפשר לקיים סדרים ציבוריים, על-פי ההנחיות, נערכים בתי חב"ד לקיום סדרים כאלה, לציבור שמעדיף לעשות את הסדר בצוותא, באווירה שמחה ומרוממת. בטרם נחתה עלינו מגיפת הקורונה נערכו ברחבי הארץ כמאתיים סדרים ציבוריים.

חֹק לניסן

הופיע 'חֹק לניסן' – סדר לימוד והכנה לחודש ניסן וחג הפסח. הספר מגיש מתכונת של לימוד יומי, מי"ד באדר ועד ערב פסח, ובה כל מה שצריך לדעת על החג המתקרב: משנה, גמרא, הלכה, ליקוט מספרים העוסקים בחג ועוד. יותר מ-600 עמ'. טל' 0527107043.

  שלחן שבת

כל יהודי 'יוצא צבא'

מצוות  מחצית השקל חלה על כל בני ישראל, מגיל עשרים ומעלה. גם במִפְקד שהתקיים במדבר (והמפורט בתחילת ספר במדבר) מופיעה ההגדרה של גיל עשרים שנה, עם תנאי נוסף: "כל יוצא צבא בישראל". כלומר, הציווי היה לפקוד רק את הכשירים לצאת למלחמה, הבריאים ושאינם בעלי מום.

כאן יש דבר פלא שלמעלה מדרך הטבע לגמרי: סך כל נותני מחצית השקל (בפרשתנו) היה שווה לסך יוצאי הצבא בישראל (בפרשת במדבר) – שש-מאות אלף ושלושת-אלפים וחמש-מאות וחמישים. נמצא שכל בני העשרים ומעלה (שתרמו מחצית השקל) היו בריאים, בלי מום, וראויים להיות יוצאי צבא בישראל!

הוראה לדורות

'תורה' היא מלשון 'הוראה'. סיפורי התורה משמשים הוראה לכל היהודים, בכל הזמנים והתקופות. גם עניין זה, שבני ישראל מגיל עשרים ומעלה היו 'יוצאי צבא' בריאים, נושא עימו הוראה ולימוד לכל אחד מאיתנו.

לכאורה איך אפשר להשוות בין בני דור המדבר, המוגדר 'דור דעה', שניזונו מהמן שהיה 'לחם מן השמיים', לבני דורנו, החיים בתקופת הגלות? הלוא איננו דומים אפילו לבני ישראל שחיו בזמן בית המקדש, ואילו אנו שרויים בעקבתא דמשיחא, בחושך כפול ומכופל!

כוח של נשמה

התשובה היא שהגוף בלבד שרוי בגלות, ואילו הנשמה איננה כפופה כלל לגלוּת ולשעבוד. כשיהודי לומד תורה, הוא מרומם את נשמתו ונעשה בן-חורין, כמאמר חז"ל: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה".

אם כן, כל יהודי צריך לדעת שהוא בעצם 'יוצא צבא' בריא. וגם אם לא תמיד זה כך במישור הגופני, הרי במישור הנשמתי כן הוא. כל אדם מישראל, אם הוא גדול בתורה ואם בעל ידיעות מועטות בלבד, מצד נשמתו הוא ראוי להסתופף בצבא ה' ו'לכבוש את העולם' באור הקדושה, כי בנשמה כולנו שווים.

העולם הזה כגן

יהודי המביט על העולם שסביבו עלול לחשוב – כיצד יוכל לעשות מהעולם 'דירה' לקב"ה, בשעה שזה עולם גשמי וחומרי, מלא קליפות, עולם שהרשעים גוברים בו? וכי יש לו כוח 'להסתער' על העולם בשעה שאיננו 'חסון' די הצורך מבחינה רוחנית, ועדיין לפניו עבודה רבה עם עצמו?!

התשובה היא שכל השיקולים האלה הם רק כפי שהדברים נראים במבט חיצוני, אבל בפנימיות הדברים העולם הזה אינו אלא גן פורח של הקב"ה, שעליו הוא אומר "באתי לגני". וכאשר יהודי מתמקד בפנימיות שלו – בנשמה האלוקית שבו, ובפנימיות של העולם – שהוא יצירה מושלמת של הקב"ה, הרי שהוא מתמלא הכרה בכוחו לצאת בשליחותו של הקב"ה ולעשות מהעולם 'דירה' לו יתברך.

(תורת מנחם, כרך סז, עמ' 241)

  מן המעיין

מתן צדקה

הצדקה חוזרת

״ונתנו איש כופר נפשו״ (שמות ל,יב). המילה 'ונתנו' נקראת כך גם מסופה לתחילתה. לומר לך: כל מה שאדם נותן לצדקה יחזור אליו, ולא יחסר לו דבר בשל כך.

(בעל הטורים)

להקדים ולתת

טעמי הנגינה של המילה ״ונתנו״ הם 'קדמא ואזלא'. האדם צריך להקדים במתן הצדקה, לרוץ ולתת לנצרך. ״דרכם של גומלי חסדים לרוץ אחרי דלים״ (שבת קד).

(מאוצרנו הישן)

אש בונה והורסת

״זה יתנו כל העובר על הפקדים״ (שמות ל,יג). רש"י מפרש: ״זה יתנו – הראה לו כמין מטבע של אש״. האש היא מהדברים החשובים והחיוניים ביותר, שאין העולם יכול בלעדיו, והאש גם עלולה להחריב את העולם. כך הממון: דבר חשוב ביותר הוא אם האדם יודע לנהוג בו כראוי, ודבר מסוכן ביותר הוא כשהוא נופל לידיים לא-טובות.

(רבי נחמן מברסלב)

היצר הבוער כאש

נתינת הצדקה מכוּנה "מטבע של אש", מפני שכדי לתת צדקה על האדם להתגבר על היצר הבוער כאש, והמוצא תירוצים מדוע להימנע ממתן הצדקה.

(רבי משה מקוברין)

הפרשה והרמה

שני פירושים במילה 'תרומה' – הפרשה והרמה, ושניהם עולים בקנה אחד: כשאדם מפריש מכספו לדברים של קדושה, הוא מרים אותם מחומריותם וגשמיותם ומעלה אותם לרוחניות ולקדושה.

(הרבי מליובאוויטש)

זיכוך פי אלף

עבודת הצדקה מזככת את מוחו וליבו של האדם אלף פעמים ככה. ועל זה נאמר (משלי יד,לד) ״צדקה תרומם גוי״.

(תורה אור)

ריבוי חיוּת

״רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי״ (בבא בתרא י,א). ביאר זאת הרבי מהר״ש מליובאוויטש: כשנותנים צדקה לעני קודם התפילה ומחיים אותו, נוספת חיוּת רבה בתפילה. והרבי הרים את ידו, לרמז על הפלגת הריבוי. ואכן, לא פעם היה הרבי מחפש קודם התפילה עני, לתת לו תרומה או להאכילו.

(היום יום)

  אמרת השבוע

בלי לכעוס

פעם אחת, כאשר רבי מנדלי מלינסק אפה מצות לפסח, ראה כי מנהל העבודה צועק על העובדים בכעס ומזרז אותם לעבוד מהר. כשהעיר לו הרבי על כך השיב שהכעס הוא לצורך מצווה, שהמצות יהיו מהודרות.

אמר לו הצדיק: "התורה אומרת 'אֱלֹקֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ' ומייד נאמר 'אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר'. מדוע הוצמדו שני הדברים האלה?

"אלא שחז"ל אמרו כי כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. התורה מזהירה אפוא להישמר מהכעס אפילו כשהוא לצורך שמירת חג המצות. צריך לשמור את הפסח ולאפות מצות מהודרות – בלי לכעוס".

  פתגם חסידי

תלוי איך לומדים

"פרשת פרה נפתחת במילים 'זאת חוקת התורה'. הפרה מטהרת טמאים ומטמאת טהורים, וכך התורה: זכה – נעשית לו סם חיים; לא זכה – נעשית לו ההפך מזה" (רבי דוד מללוב)

  מעשה שהיה

מבחן קבלה

הרגע המיוחל הגיע. הנער בן הארבע-עשרה ישב מול ראש הישיבה, רבי שמעון-יהודה שקופּ, והמתין בהתרגשות גדולה למבחן הקבלה לישיבה, שציפה לו כל-כך.

זה היה כאשר הוריו החליטו לשלוח אותו ללמוד בישיבת 'שער התורה', בעיר גרודנה (הורדנה) שבבלרוס. הרב שקופ, שכינויו בעולם התורה היה רֶבּ שִׁימֶען, נקרא לעמוד בראשה על-ידי רבי חיים-עוזר גרודזנסקי, ושימש בתפקיד זה עשרים שנה.

לא היה קל להתקבל לישיבה, ורק תלמידים מובחרים נתקבלו. הנער הצעיר התכונן היטב לקראת מבחן הקבלה. הוא שינן שוב ושוב את דפי הגמרא שעליהם ביקש להיבחן, וידע לחזור עליהם על-פה, עם פירוש רש"י ותוספות.

משפחתו הייתה ענייה כל-כך, שלא יכלה לקנות לו כרטיס נסיעה ברכבת. הוחלט שהנער יצעד ברגל, בדרך שתארך שבוע-שבועיים.

הוריו ציידו אותו במעט מזון והדריכו אותו שכאשר יאזל האוכל שברשותו, שיבקש עזרה מיהודים שיפגוש בדרך. הם הרעיפו עליו ברכות חמות ונפרדו ממנו בדמעות.

הנער יצא לדרך הארוכה. בשעות היום צעד, ואת הלילות עשה ביישובים שהיו בדרכו. בהעדר פרוטה בכיסו לא חשב על לינה בפונדק. את הלילות העביר על ספסלי בתי כנסת. בלילה שבו לא מצא מקום ללון, ישן על האדמה הקרה בפינה כלשהי.

המזון שברשותו תם כעבור כמה ימים, והוא עשה כעצת הוריו ופנה אל יהודים טובים. הללו סייעו לו כמיטב יכולתם והעניקו לו פרוסת לחם או פרי, שבהם שבר את רעבונו.

בדרך הארוכה עבר הנער תלאות רבות. גם חוויות מסוכנות חווה. ליבו היה מלא חששות: האם לא יתעה בדרך? האם יצליח להשיג אוכל? ואולי בכלל ייכשל במבחן, וייאלץ לעשות שוב את הדרך המייגעת והמפחידה, בבושת פנים?

את חששותיו הרגיע על-ידי חזרה של דפי הגמרא שהכין. הנער שינן בראשו שוב ושוב את דפי הגמרא, ואותיות הלימוד שריצדו לנגד עיניו העניקו לו מעט ביטחון ועידוד.

סוף-סוף, אחרי תלאות רבות, נכנס לעיר גרודנה, ועשה את דרכו אל הישיבה. הוא היה עייף, תשוש ומורעב, אבל דפי הגמרא שהכין לקראת המבחן היו מסודרים במוחו להפליא.

תלמידי הישיבה, שראו את הנער הצנום, כיוונו אותו למשרדו של ראש הישיבה. הנער גילה כי ה'משרד' אינו אלא מטבח הבית...

ראש הישיבה קיבל את הנער בחביבות והזמינו לשבת. הוא שאל לשמו והתעניין בעיירת הולדתו, ואז אמר לו: "רצוני לשאול אותך שתי שאלות בלבד".

הנער הריץ בראשו את עיקרי הסוגיות שלמד, כהכנה אחרונה לקראת המבחן הגורלי שיקבע את עתידו ויעצב את חייו.

"שאלה ראשונה", פתח ראש הישיבה – "מתי אכלת בפעם האחרונה ארוחה חמה?".

הנער נדהם. ברגע הראשון התבלבל, ואולם זו אכן הייתה שאלתו של ראש הישיבה. הוא ניסה להשיב תשובה מדויקת, ולצורך זה נדרש לעורר את זיכרונו, שכן זמן רב לא באה ארוחה חמה אל פיו.

לאחר הרהור ממושך השיב כי לפני שלושה שבועות אכל בפעם האחרונה ארוחה מבושלת.

ראש הישיבה שמע את תשובתו של הנער, קם ממקומו ואמר לו: "ראה נא, אין כוחי בבישול כזוגתי, אלא שהיא איננה כעת בעיר. תיאלץ להסתפק במה שאני יודע...".

בלי שהיות החל ראש הישיבה לבשל לנער בן הארבע-עשרה ארוחה חמה...

הנער נדהם. אפילו את אביו לא ראה מעולם מבשל ארוחה, וכאן עומד ראש הישיבה בכבודו ובעצמו ומבשל בעבורו!

כשסיים ראש הישיבה את הבישול הגיש לנער צלחת מלאה. הנער המורעב אכל אותה בזריזות, וראש הישיבה מילא את הצלחת שוב, עד שהנער שבע.

כשסיים לברך ברכת המזון פנה אליו ראש הישיבה ואמר: "כעת אשאל אותך את שאלתי השנייה –  מתי ישנת בפעם האחרונה במיטה?".

הנער נדהם שוב למשמע השאלה ולא ידע את נפשו לנוכח היחס האבהי שקיבל מראש הישיבה. גם את התשובה לשאלה הזאת לא ידע להשיב בדיוק, אבל מלמל משהו, שממנו היה אפשר להבין כי כבר שבועות רבים לא הניח את ראשו על כר.

ראש הישיבה פנה לאחד החדרים, סידר את המיטה שעמדה שם, וביקש מהנער לשכב לנוח. הוא כיסה את הנער בשמיכה ויצא מהחדר. הנער התשוש נרדם מייד והתעורר רק בבוקר. כשהביט ימינה ושמאלה גילה כי ישן על מיטתו של ראש הישיבה בעצמו.

הוא לא נקרא למבחן נוסף. זה היה מבחן הקבלה שלו לישיבה!

הנער הצליח בישיבה, עבר את אימי השואה והגיע לארה"ב. לימים סיפר: "כל משפחתי נכחדה בשואה האיומה. חוויתי תלאות רבות בהמשך חיי. מה ששמר את יהדותי במשך כל אותן שנים קשות היו שתי השאלות ששאל אותי רֶבּ שִׁימֶען באותו 'מבחן קבלה' שהכניס אותי לישיבה".

(על-פי 'הילולא קדישא')

  לומדים גאולה

טהרה בגאולה

בנבואות הגאולה נאמר: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם. ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם, והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר" (יחזקאל לו, כה-כו).

מה משמעות זריקת ה'מים טהורים'? על-פי רש"י ומצודת דוד הכוונה להזיית מי הפרה האדומה. כך רש"י מפרש: "מים טהורים – אכפר עליכם ואעביר טומאותיכם בהזיית מי חטאת, המעבירין טומאת המת". מצודת דוד מפרש: "וזרקתי וגו' – רצונו לומר: אכפר עוונם ואעביר טומאת חטאתם, בהזיית מי אפר פרה, המעביר טומאת המת".

לעומתם, האברבנאל מפרש שהכוונה לרוח התעוררות שתיזרק על בני ישראל מלמעלה: "השם יתברך יקבץ פזוריו מבין הגויים, ויזרוק עליהם מים טהורים, ויעשה כל-כך ניסים ונפלאות לעיניהם, עד שימנע לבבם הערל ויהיה להם לב חדש ורוח חדשה, באופן שתמיד יהיו עם השם והוא יהיה להם לאלוקים. 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם' – ...ישראל יסירו מעליהם עוונותיהם בעניין שיישארו טהורים ונקיים מהם. והנה, ייחס התשובה אליו יתברך, באומרו 'וזרקתי עליכם' – לפי שהתשובה לא תושלם אלא עם העזר האלוקי שיושפע על החוטא לשוב אליו. וכמו שנאמר: השיבנו ה' אליך ונשובה".

הנפש הבהמית תזדכך

לפי פירושו, בהמשך הנביא מדבר על ביטול יצר הרע לעתיד לבוא: "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר – רוצה לומר, נכנע ומשועבד לשכל, לא קשה כאבן. ואין הכוונה בייעוד הזה שיבטל הבחירה והאפשרות ויהיו בני-אדם מוכרחים במעשיהם, אלא שיעשה הקב"ה לעיניהם כל-כך מהאותות והמופתים, עד שיפחדו אל השם ואל טובו, ולא תהיה בהם נטייה אל התאוות הגשמיות, כי אם אל השלמות, כמו שהיה באדם הראשון קודם חטאו".

את משמעות הייעוד "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר" מבאר כ"ק אדמו"ר מהר"ש (וככה תרל"ז, פרק יז): "ונוכל להבין זאת מנפש הבהמית הרוחנית שבאדם. שעכשיו הרי היא מתאווה תאוות גשמיות, ועל-פי הסתת יצר הרע יכשיל גם נפש האלוקית שבאדם, שתומשך אחר תאוותיו הקשות והרעות, לעבור פי מלך מלכי המלכים הקב"ה. עם כל זה, לעתיד לבוא תזדכך ותשוב להיות מכלל עובדי ה'. שהרי אז בוודאי יקוים מאמר רז"ל: בכל לבבך – בשני יצריך".

שחיטה לשם עלייה

בעת ביקורו של האדמו"ר מסקוליא אצל הרבי מליובאוויטש, בי"ג בתמוז תשמ"א, נסבו הדברים על 'שחיטת' יצר הרע לעתיד לבוא. חותנו של האדמו"ר מסקוליא אמר: "איתא בגמרא (סוכה נב,א) ש'לעתיד לבוא מביא הקב"ה ליצר הרע ושוחטו', זאת אומרת שמציאות היצר הרע תתבטל".

הגיב הרבי: "פירוש העניין של 'שוחטו' אינו כפי שמפרש העולם, שמבטלים את מציאותו, כי לפי פירוש זה אינו מובן מדוע נאמר הלשון 'שוחטו' ולא הלשון הרגיל – 'הורגו'. אלא הפירוש ב'שוחטו' הוא על דרך לשון חז"ל 'אין ושחט אלא ומשך'. והביאור בזה: על-ידי עניין השחיטה נעשית הבהמה מוכשרת למאכל אדם, ועל-ידי זה יש אפשרות למין החי להתעלות למין המדבר – כאשר המאכל (מבשר הבהמה) נעשֶה דם ובשר כבשרו של האדם, מין המדבר... וזהו הפירוש במאמר רז"ל 'לעתיד לבוא מביא הקב"ה ליצר הרע ושוחטו', היינו, שמציאות יצר הרע לא תתבטל לגמרי, אלא אדרבה, מציאותה תתעלה ותתהפך לטוב".

  חיים יהודיים

נפשי אליך תארוג

היהודי שקיבל את הטלית מתנה מרעייתו, התקשה לכלוא את דמעותיו. זו הייתה טלית עבודת יד אמן, ובראשה עטרה שנלקחה מהטלית של בנו, שנהרג בתאונת דרכים. מי שארג את הטלית הוא אוֹרי פארן, שעד היום אינו שוכח את ההתרגשות שאחזה בו, בשעה שעמל על אריגת הטלית.

אורג הטליתות ממושב שובה, הממוקם מצפון-מערב לנתיבות, מתמחה במלאכה נדירה. מלבדו יש עוד שלושה-ארבעה אורגים בכל הארץ. הוא מייצר את הטליתות, לצד מוצרי יודאיקה מגוּונים, בעבודת יד, ורואה בכך שליחות. "יהודי שמתעטף בטלית כזאת יודע שיהודי ארג אותה, וכיוון לקדושת המלאכה", הוא אומר, "ויש גם ההיבט האמנותי".

מילות תהילים בהודו

אורי (41) גדל בקיבוץ גבעת חיים. בקיבוץ לא עשו לו אפילו בר-מצווה, ורק שנים רבות אחר-כך עלה לתורה בפעם הראשונה בחייו. אבל הוא אומר כי נשמתו תמיד חשה את נוכחותו של הבורא. כבר בילדותו היה מדבר עם הקב"ה ומבקש בקשות אישיות.

אחרי הצבא נסע לטיול בהודו ובאירופה. אחיו, שהחל להתקרב ליהדות, הכניס לתיקו ספר תהילים. "מדי פעם בפעם הייתי פותח את התהילים ומתחבר למילים", מספר אורי. "דווקא בטיול הממושך עם החברים, נפתח ליבי להתחבר אל הבורא ולמצוא אותו בכל מקום. לאורך הטיול הרגשתי שהשם אוהב אותי". בשובו לארץ השתקע בראש פינה, החל להתפלל בבית כנסת חב"ד, התעמק בתורה והחל לקיים מצוות.

זן נכחד

את מלאכת האריגה למד בגלריה צפתית. "למדתי את המקצוע כמה שנים", הוא משתף. "האורגים הם זן נכחד. מעטים עוסקים בו. בשלב זה אני מייצר טליתות מכותנה, ובקרוב אתחיל לייצר טליתות של צמר, וזו משימה מורכבת".

עבודתו מאפשרת לו ללמוד תוך כדי יצירה. "אני מקשיב לשיעורי תורה במהלך העבודה ומודה לה' שיש לי היכולת להתפרנס מייצור דברי קדושה. עצם הידיעה שאני מכין טלית לחתן, למשל, מרגשת אותי. יש יהודי שכתב לי שבכל בוקר, כשהוא מתעטף בטלית שארגתי בעבורו, הוא מברך אותי".

לארוג את בגדי הכוהנים

אריגת טלית אחת יכולה לארוך כמה ימים. "אנשים מספרים לי שחלמו שנים להתפלל בטלית עבודת יד. העבודה הזאת מזמנת בקשות שונות ומיוחדות. היה מישהו שביקש לרקום בטלית את שמות כל ערי הארץ וביקש להעניק אותה לראש הממשלה, כדי שירגיש את כובד האחריות המוטלת עליו"...

עבודותיו של אורי הפכו אותו למותג בין-לאומי, והוא מקבל הזמנות רבות גם מחו"ל. בשנים האחרונות השתתף במיזם עולמי של אורגים ממדינות רבות וזכה לכבוד רב. אבל את הכבוד האמיתי הוא שומר לחלום אחד: "אני מצפה בכל מאודי לארוג את בגדי הכוהנים בגאולה השלמה".


מעשה רוקם. טליתות עם נשמה (צילום: נטלי כהן-קדוש)

  פינת ההלכה ומנהג

פרשת פרה לנשים

שאלה: האם נשים חייבות בשמיעת פרשת פרה?

תשובה: חז"ל תיקנו לקרוא בציבור את 'ארבע הפרשיות' – שקלים, זכור, פרה והחודש – במשך השבתות של חודש אדר (ובשנה מעוברת – באדר ב). יש פוסקים הסבורים ששמיעת פרשת זכור היא מן התורה, וכן דעת השולחן ערוך ואדמו"ר הזקן. ויש פוסקים (ומהם – השולחן ערוך) שלדעתם גם שמיעת פרשת פרה היא מן התורה.

קיום מצווה זו תלוי לא רק בשמיעה, אלא גם בכוונה לצאת ידי חובת המצווה, ובפרט אם היא מן התורה. בעוד מצוות קריאת התורה בכלל מוטלת על הציבור, הרי בפרשת זכור אמרו שחובת כל יחיד לשמוע אותה.

הפוסקים חלוקים בדעתם אם נשים חייבות בשמיעת פרשת זכור, בהיותה מצווה שאינה תלויה עקרונית בזמן כלשהו, או שהואיל ועיקר הזכירה היא לצורך המלחמה, ונשים אינן בנות מלחמה, הן פטורות מכך. למעשה בדורותינו נתפשט המנהג שהנשים באות לבית הכנסת לשמוע פרשת זכור.

באשר לפרשת פרה פוסקים רבים אינם מביאים חובה זו, אך נטען שהואיל וגם הנשים חייבות בקרבן פסח, וטהרת ישראל הדרושה לקרבן זה נזכרת בפרשת פרה, לכן חייבות לשמוע קריאה זו. באחת משיחות הרבי מליובאוויטש משמע שאפילו אם הקריאה היא מדרבנן, הרי משום "חביבין עליי דברי סופרים" חייבות בה גם הנשים.

מקורות: מגילה כט, ס' החינוך ומנחת חינוך מצווה תרג. טושו"ע או"ח ונו"כ סי' תרפה. שו"ע אדה"ז סי' רפב סט"ז. נטעי גבריאל הל' פורים פ"כ ס"א וס"ד, וש"נ. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'ארבע פרשיות' (כרך ב עמ' קסד). אוצר מנהגי חב"ד, חודש אדר, עמ' רמה ו-רצט.

  מושג ברגע

איך סופרים יהודים

כשרוצים לבדוק אם יש מניין לתפילה, אין סופרים את האנשים בדרך ישירה – אחד, שניים, שלושה - אלא משתמשים בדרכים עוקפות.

הדרך המוזכרת בתורה היא לעשות את הספירה על-ידי שכל אחד ואחד נותן מחצית השקל, ואז סופרים את מחציות השקלים ויודעים כמה אנשים יש.

בבית הכנסת נוהגים לעשות זאת על-ידי אמירת פסוק שיש בו עשר מילים: "הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד העולם". ולמה פסוק זה דווקא? כי כולנו מצפים לגאולה, וכשיש לנו הזדמנות לומר פסוק, אנחנו בוחרים פסוק שיש בו בקשה לגאולה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)