חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1776 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת וארא, ב' בשבט ה'תשפ"א, (15/01/2021)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1776 - כל המדורים ברצף
הכרעה בשאלות ערכיות
יש חדש
קודם דרש ואחר-כך פשט?
שליחות משה
לא אמר 'לשם ייחוד'
הבשורה הסופית
מפגש בקרון הדואר
הכנה לגילוי הגדול
האימונולוג עושה לנו סדר
תפילה קודם הזריחה

מס' 1776, ערב שבת-קודש פרשת וארא, ב' בשבט ה'תשפ"א (15.01.2021)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

הכרעה בשאלות ערכיות

אם יש ויכוח על עמדות ודעות, על השקפות עולם ועל ערכים – זירת ההכרעה איננה אמורה להיות בבית המשפט או בלשכות הפקידים, אלא בציבור

שוב הוטלנו למערכת בחירות, והכול נראה אישי מאוד – איש זה מול איש זה. אבל מעבר להיבט האישי יש פה שאלות מהותיות מאוד, הנוגעות להשקפות עולם, לאמונה, לזהותה היהודית של המדינה. לכאורה הזירה הטבעית להכרעה בשאלות האלה היא הקלפי.

אבל בעשורים האחרונים אנו מגלים למרבה התסכול כי אין באמת משמעות להכרעות הבוחר, וכי ידיהם של הנבחרים כבולות מלמלא את השליחות שהטיל עליהם הציבור. פקידים שלא נבחרו, ומערכת משפטית שאף היא אינה עומדת למבחן הציבור, מתערבת כמעט בכל פרט בחיינו, ומשליטה את עמדותיה על הנבחרים.

ההתערבות הבוטה

העימות האחרון בין השר לביטחון הפנים לבין היועץ המשפטי לממשלה המחיש זאת היטב. סביר להניח כי הציבור הרחב מתפלץ למשמע ההוראה, שבאה בעקבות דרישת ארגון 'עדאלה', לחסן את האסירים הביטחוניים – קרי המחבלים האכזרים, רוצחי יהודים – בטרם חוסנו אזרחי ישראל, וביניהם משפחות השכול ופצועים של אותם מחבלים.

השר התקומם, ובמלוא הצדק, כנגד ההוראה התמוהה הזאת, והעימות החזיתי פרץ החוצה. אבל זו בעצם דוגמית לכל המצב המעוּות שנוצר – שאלות מהותיות של השקפות עולם מוכרעות בידי פקידים, על-פי עמדותיהם והשקפותיהם, ולא בידי הציבור.

התהליך הזה התחיל הרבה קודם שהשתלטה תפיסת 'האקטיביזם השיפוטי'. למעשה, כל בעיית 'מיהו יהודי' נוצרה בשל החלטת בית המשפט העליון להתערב בשאלה מהותית זו, בבג"ץ שליט הידוע.

זה היה בחורף תש"ל (1970), כאשר קצין שנשא אישה לא-יהודייה תבע מבג"ץ להורות למשרד הפנים לרשום את ילדיו כיהודים. תשאלו, מנין לבג"ץ סמכות לקבוע מיהו יהודי? אכן, שאלה טובה. אבל בג"ץ החליט שהוא מוסמך לדון בזה, וקיבל החלטה מחפירה, ברוב של חמישה מול ארבעה, המורה למשרד הפנים לרשום את ילדי האם הלא-יהודייה כיהודים!

פסיקת בג"ץ עוררה סערה עזה, ובעקבותיה שונה חוק השבות ונקבע כי "יהודי – מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". התיקון לא היה שלם, מכיוון שהושמטה המילה '(שנתגייר) כהלכה', ובכך נפתח פתח ל'גיורים' פיקטיביים. בשנים הבאות ידע בג"ץ לנצל היטב את ההשמטה הזאת לטובת הכרה ב'גיורי' סרק למיניהם.

להחזיר הסמכות לעם

אבל אז נאלץ בג"ץ להיכנע לתיקון שקיבלה הכנסת. כאשר הוגשה כעבור שנתיים עוד עתירה לרשום כיהודים ילדים לאם לא-יהודייה – דחה בג"ץ את העתירה, מכיוון שהחוק כבר קבע שאין לרשום ילדים כאלה כיהודים. ואולם כיום בג"ץ מבטל חוקים של הכנסת, ובכך הופך את נבחרי הציבור ללא-רלוונטיים ואת הבחירות לחסרות משמעות.

לכן הדבר החשוב ביותר הוא להחזיר את הסמכות לציבור ולנבחריו. זו בעצם משמעותה של דמוקרטיה – שלטון העם, לא שלטון הפקידים, יהיו מכובדים ככל שיהיו. אם יש ויכוח על עמדות ודעות, על השקפות עולם ועל ערכים – זירת ההכרעה איננה אמורה להיות בבית המשפט או בלשכות הפקידים, אלא בציבור.

הסוגיה הזאת חייבת לעמוד בליבת מערכת הבחירות, ושהעם יחליט.


אקטיביזם שיפוטי (איור: צבי קרן, עטיפת הספר 'מפלגת בג"ץ')

  יש חדש

הכנה ליום ההילולא

בשבת הבאה, י' בשבט, יחול יום ההילולא של הרבי הקודם מליובאוויטש, אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון), שנסתלק בשנת תש"י. נהוג לכתוב 'פדיון נפש' ביום שישי, להכניסו לאחד מספריו של בעל ההילולא ולשולחו לציון הקדוש (דוא"ל: [email protected]. פקס' 0017187234444). גם מדליקים נר נשמה לפני כניסת השבת ונותנים צדקה למוסדותיו.

תכנית דיגיטלית

בתי חב"ד ברחבי הארץ מגישים תכנית מיוחדת לרגל היום הגדול, שבו קיבל עליו הרבי מליובאוויטש לפני שבעים שנה את נשיאות חב"ד. מרכז צעירי אגודת חב"ד הכין תכנית המשלבת סיפורים אישיים מרתקים וקטעי וידיאו מיוחדים, והיא מוגשת לבתי חב"ד עם אפשרות לעשות התאמה מקומית.

זרעים של חכמה

בתי חב"ד מפיצים לקראת י' בשבט את הספר 'זרעים של חכמה' – ספר אלבומי בהוצאת JEM, ובו סיפורים קצרים ואנקדוטות מהרבי, מקצתם במסגרת ה'מפגשים עם הרבי', ובסיום כל קטע תובנה תמציתית על מסר שאנו למדים מכך לחיינו.

  שלחן שבת

קודם דרש ואחר-כך פשט?

רש"י מציין כמה וכמה פעמים שפירושו נועד להסביר את 'פשוטו של מקרא'. רק במקרים שבהם הפירוש הפשוט אינו מסביר את הפסוק כראוי הוא מביא מדרש, שכשמו כן הוא – דְרָש ולא בהכרח פשט.

אבל בפרשתנו יש שני פסוקים שבהם רש"י מקדים את המדרש לפשוטו של מקרא. על הפסוק "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם" רש"י מביא את פירוש המדרש: "צִוָם עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם, ואל פרעה... צִוָם עליו לחלוק לו כבוד בדבריהם". ואז רש"י אומר "זהו מדרשו, ופשוטו – צִוָם על דבר ישראל ועל שליחותו אל פרעה".

העניין הכללי קודם

גם בהמשך הפרשה, במכת צפרדע, רש"י מצטט את מילות הפסוק "וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ" ומפרש: "צפרדע אחת הייתה, והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים-נחילים. זהו מדרשו. ופשוטו יש לומר – שֵרוּץ הצפרדעים קורא לשון יחידות. וכן 'וַתְּהִי הַכִּנָּם', הרחישה". גם כאן מתבקשת אותה שאלה – מדוע  המדרש קודם לפשט?

התשובה היא שבשני הפסוקים האלה יש דברים הדורשים הסבר על כללות הדבר, ויש דברים שבהם נדרש הסבר נקודתי. רש"י הקדים את פירוש המדרש מפני שהוא מסביר את העניין הכללי.

השליחות הכללית

הפסוק הראשון נאמר בהקשר השליחות הכללית של משה אל בני ישראל ואל פרעה, וכבר נאמר קודם לכן "בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ", וגם בפרשה הקודמת נאמר "לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם". לכן נדרש הסבר כללי על מה שנאמר כאן "וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם".

את זאת מסבירים דברי המדרש – "צִוָם עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם, ואל פרעה... צִוָם עליו לחלוק לו כבוד בדבריהם". לאחר שכללות העניין הוסברה בא רש"י ומסביר את הפשט, שהכוונה ב"אל בני ישראל ואל פרעה" היא "על דבר ישראל ועל שליחותו של פרעה".

שינוי התודעה

גם במכת צפרדע העניין הכללי הוא לגרום לפרעה להכיר בכוחו של הקב"ה ובשליטתו על המציאות. לשם כך נדרש שיהיה במכה דבר שאין ביכולת החרטומים לעשותו. זאת מסבירים דברי המדרש שהייתה צפרדע אחת והיא השריצה נחילים-נחילים – דבר שלא היה בכוח החרטומים לעשות.

לאחר שדברי המדרש מבהירים את עניינה הכללי של מכת צפרדע – שינוי תודעתו של פרעה – בא הפירוש על דרך הפשט, להסביר שהשימוש בלשון יחיד – צפרדע – הוא נפוץ לתיאור המין הכללי של הצפרדעים. לכן בשני הפסוקים האלה מקדים רש"י את המדרש לפירוש הפשוט.

(תורת מנחם תשמ"ז, כרך ב, עמ' 333)

  מן המעיין

שליחות משה

גילוי שם הוי'ה

משה, שאליו מתגלה שם ה׳, אותו מצווה הקב״ה ״אמור לבני ישראל אני ה׳״ (שמות ו,ו). ומדוע דווקא אותו? כי זה עניינו של משה, להאיר את גילוי שם הוי׳ה, הן בעולמות הן בנשמות ישראל. על-ידי ההמשכה והגילוי הזה תהיה יציאת מצרים – היציאה מהמְצָרים והמגבלות, הן הרוחניים הן הגשמיים.

(ספר המאמרים תקפ״ד)

העם נותן כוח למנהיג

״הן בני ישראל לא שמעו אליי״ (שמות ו,יב). משה היה "ערל שפתיים" מפני ש״בני ישראל לא שמעו אליי״. המנהיג יונק את כוחו מהאמון ומההתעוררות של העם. אם העם אינו שומע לדבר המנהיג – ידיו רפות, מרצו ניטל, ופיו ננעל. אילו היו בני ישראל שומעים לו, לא היה כבד פה וערל שפתיים.

(אהבת יונתן)

לא בזכות הרטוריקה

משה רבנו היה כבד פה, שלא יאמרו הדורות הבאים שהשפעתו על בני ישראל הייתה בזכות נאומיו היפים וכושר דיבורו המרשים.

(באר יצחק)

לסבול ולהנהיג

״ויצוום אל בני ישראל״ (שמות ו,יג). אמר הקב״ה למשה ולאהרון: בניי סרבנים הם, רגזנים הם, טרחנים הם. על-מנת כן תהיו מקבלים עליכם להנהיגם, שיהיו מקללים אתכם, שיהיו מסקלים אתכם באבנים.

(שמות רבה)

זיכרו מי אבותיכם

״ויצוום אל בני ישראל... אלה ראשי בית אבותם״ (שמות א,יג-יד). זה גופו היה הציווי שנצטווה משה לומר לבני ישראל: ״אלה ראשי בית אבותם״ – תנו דעתכם על ייחוסכם ומוצאכם, זיכרו מי היו אבותיכם ומנין אתם באים. וכי יאה ונאה שתהיו עבדים, משועבדים למצרים?

(רבי גרשון-הניך מאלכסנדר)

הכנעת הגאווה

״אתה תדבר״ (שמות ז,ב). ״תדבר״ הוא מלשון הכנעה, ככתוב (תהילים מז) ״יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ״. ה׳ ציווה את משה שיכניע וישפיל את גאוותו של פרעה, שיהיה בטל לרצונו של הקב״ה.

(הרבי מליובאוויטש)

המתקת הדינים

״וידעו מצרים כי אני ה׳״ (שמות ז,ה). המכות היו דינים קשים, והמתקת הדינים הייתה על-ידי תפילת משה. נמצא שחסדים, שמקורם בשם הוי'ה, ביטלו את הגבורות שמקורן בשם אלוקים. דבר זה לא ידעו חרטומי מצרים לעשות, כי הם יכלו להביא דינים בלבד, אך לא יכלו לבטלם. זה שאמר הכתוב: ״וידעו מצרים כי אני הוי׳ה״.

(תורת חיים)

מופתים לגילוי אלוקות

המופתים שעשה משה נועדו לפרסם את האלוקות. כך יש לראות את כל מופתי הצדיקים. וכפי שכתב רבנו הזקן, שתפילות הצדיקים, המתפללים לקב״ה שיעשה ניסים גלויים לישראל, הן כדי שיתגדל ויתקדש שמו יתברך ויידעו כי יש אלוקים בישראל.

(ספר המאמרים תש״ט)

  אמרת השבוע

לא אמר 'לשם ייחוד'

רבי בונם מפרשיסחה שאל פעם אחת את תלמידיו: "למה הביא הקב"ה את המכות והייסורים על פרעה, והלא הקב"ה גזר מכבר שבני ישראל ישתעבדו במצרים, ואם כן, פרעה עשה את מה שהקב"ה גזר, ואילו לא היה עושה זאת – היה עושה זאת מישהו אחר?".

שתקו התלמידים, ורבי בונם השיב: "כאשר יהודי מקיים את הציוויים של הקב"ה הוא עושה זאת בדחילו ורחימו, מכין עצמו ואומר 'לשם ייחוד', מתוך הכרה שהוא עושה עכשיו את רצון ה'. אבל פרעה לא עשה זאת מפני שידע שהקב"ה גזר את גזירת השעבוד על בני ישראל. הוא לא אמר 'לשם ייחוד' קודם, אלא עינה את בני ישראל ושעבד אותם מתוך רשעותו, שרצה להצר לישראל. לכן הגיעו לו כל המכות והעונשים".

  פתגם חסידי

הבשורה הסופית

"כאשר משה בישר לבני ישראל על הגאולה, כתוב ש'לא שמעו אל משה'. בני ישראל רצו לשמוע את בשורת הגאולה הסופית, שעל-ידי משיח, ולא את בשורת הגאולה ממצרים בלבד" (רבי חיים-צבי מסיגט)

  מעשה שהיה

מפגש בקרון הדואר

מְכל האלכוהול הענקי, שגובהו שלושה מטרים, הצית את דמיונו של האיכר. הפיתוי שעמד מול עיניו שיבש את דעתו, כשהחליט לטפס עליו ולגנוב מתוכו יין שרף.

האיכר לקח סולם גבוה והשעין אותו על המְכל, טיפס למעלה, אך מעד ונפל לתוך האלכוהול וטבע בתוכו.

המשטרה פתחה בחקירה, והחליטה להטיל את האשמה על בעל האחוזה היהודי, נגלר שמו, שמשרפות היין-שרף היו בבעלותו. המשטרה הפתיעה בזריזותה, והגישה במהירות תביעה פלילית נגד נגלר בבית המשפט המחוזי בעיר טרנופול (באוקראינה).

כתב האישום הגיע לביתו של נגלר, בעיירה מלניצה, ביום שישי, ובו נכתב שהוא מואשם במותו של הגנב, ושמשפטו יתקיים ביום שלישי הקרוב.

ההודעה השביתה את מנוחת השבת של האיש. הוא ניסה לעודד את רוחו, אך החשש מהעונש הכבד שבוודאי יושת עליו הדיד את שנתו ונפשו לא ידעה מרגוע.

במוצאי שבת רתם זוג סוסים לכרכרה ונסע לצ'ורטקוב, אל רבו, רבי דוד-משה פרידמן, אבי שושלת חסידות צ'ורטקוב (ענף בחסידות רוז'ין), לבקש ממנו ברכה להיחלץ מהצרה שאליה נקלע. תכניתו הייתה להמשיך משם לטרנופול, לפגוש עורך דין שייצג אותו במשפט.

הוא הגיע לצ'ורטקוב בבוקר, ואף-על-פי שמנהגו של הרבי היה לקבל חסידים בשעות הערב בלבד, הצליח להתקבל אצלו מייד, וסיפר על הצרה שנפלה עליו.

הרבי שמע את סיפורו, עודד את רוחו, איחל לו הצלחה במשפט והורה לו שלא ימשיך בנסיעה בכרכרה שבה בא לצ'ורטקוב, אלא ישלח אותה בחזרה לביתו. "לטרנופול סע בקרון הדואר שיוצא מחר בבוקר", הורה הרבי.

נגלר נבהל. הוא ניסה להסביר שהדבר אינו אפשרי, שכן קרון הדואר יוצא ביום שני בבוקר, ובדרכו הוא עושה כמה עצירות שבהן הסוסים מוחלפים, דבר הגוזל זמן רב. הוא יגיע לטרנופול רק בשעות הערב של יום שני, בשעה שמשרדי עורכי הדין סגורים. גם אם ימצא עורך דין שיהיה מוכן לקבל אותו – לא יהיה לו זמן לעיין כראוי במסמכים ולהכין את קו ההגנה במשפט שמתחיל ביום שלישי בבוקר.

הרבי שמע את דבריו, אך נותר איתן בדעתו שעליו לנסוע בקרון הדואר.

נגלר קיבל את דברי הרבי בהכנעה. הוא שילח את הכרכרה שלו בחזרה לביתו, והלך למלון מקומי, לעשות בו את הלילה. המתח הרב לא הניח לו לעצום עין, וכשהפציע הבוקר עלה לקרון הדואר, שבו הייתה עוד נוסעת.

אנחותיו הבלתי-פוסקות של נגלר עוררו את תשומת ליבה של האישה. היא שאלה אותו לפשר אנחותיו. "גם לי החיים לא האירו פנים", ניסתה לדובבו. "יש לי בן יחיד חולה מאוד. הרופאים נואשו מהסיכוי להציל את חייו. שמעתי שיש צדיק בצ'ורטקוב, שרק הוא יכול לעזור לי ולהציל את חיי בני. אמנם אני נוצרייה אדוקה, אך נסעתי מטרנופול לרבי וביקשתי את ברכתו. הוא העניק לי את הברכה ואף נתן לי קמעות".

לתדהמתו של נגלר הוציאה האישה מתיקה את הקמעות שנתן לה הצדיק, ואמרה: "אני מאמינה בדברי הרבי. אני בטוחה לגמרי שבני יבריא ממחלתו".

אמונתה המוחלטת של האישה הנוצרייה ברבו, והנשיקות שהעתירה על הקמעות שנתן לה, עודדו את נגלר לספר לה את אשר אירע במשרפה שלו ואת פסק הדין החמור הצפוי לו.

כשסיים את דבריו אמרה לו האישה שבעלה משמש שופט בבית המשפט המחוזי בטרנופול. "אולי יוכל בעלי לעשות משהו למענך", הציעה.

דברי האישה הפיחו תקווה חדשה בליבו של נגלר. הוא חדל להתאנח והחל לחשוב כיצד יוכל לבוא בדברים עם אדם נכבד כל-כך, שופט מחוזי רם מעלה.

לבסוף העלתה האישה רעיון: היא נושאת עימה שתי מזוודות. אחת תיקח בעצמה, ואת השנייה יביא נגלר לביתה, והיא תעשה הכרה בינו לבין בעלה.

בשעה שמונה בערב הגיעו לטרנופול. האישה מסרה לנגלר את כתובת ביתה, והיא יצאה ראשונה. כעבור רבע שעה הגיע נגלר לבית האישה ובידו המזוודה.

הדלת נפתחה בידי השופט בכבודו ובעצמו. כדרכם של משכילים ומכובדים, קיבל השופט את נגלר בכבוד גדול, והזמין אותו להיכנס לחדר האורחים.

כשהתיישבו לשוחח סיפרה האישה לבעלה על צרתו של נגלר, ועל הזימון שקיבל להתייצב מחר בבית המשפט המחוזי.

השופט שאל לשמו, וכששמע את השם 'נגלר' אמר מייד שהתיק הועבר אליו והוא יישב בדין. הוא פנה אל נגלר ואמר לו: "יכול אתה להיות רגוע ולישון בלילה בשקט".

נגלר נפרד מהם בדברי תודה ורץ למצוא עורך דין שיקבל עליו את ההגנה במשפט.

ביום שלישי בבוקר, עוד לפני השעה המיועדת, הופיעו נגלר ועורך דינו בבית המשפט. בשעה תשע בדיוק החל המשפט. השופט הגיב בקוצר רוח על טענות התביעה והצביע על כשלים בכתב האישום. כעבור זמן קצר הוציא את פסק דינו שמזכה את נגלר מכל אשמה.

(על-פי ספר 'צ'ורטקוב'. מאת הד"ר יגנדורף מבת-ים, נין בעל המעשה, ששמע אותו בילדותו מפי סבו, אברהם יגנדורף)

  לומדים גאולה

הכנה לגילוי הגדול

למה בני-אדם נדרשים לעבור תקופות של צער וסבל? למה יש מצבים של ירידה, עם כל הנלווה אליה? ההסבר הנפוץ הוא שזו ירידה לצורך עלייה, וכגודל הירידה – כן תגדל העלייה. לפעמים נאמר: "לפום צערא – אגרא". כלומר, כגודל הצער, גודל השכר. אבל יש מצבים של סבל וירידה גדולים כל-כך עד שקשה לראות איזו עלייה מצדיקה ירידה גדולה כל-כך.

את הזעקה הזאת זעק משה רבנו אל הקב"ה, כאשר אחרי בואו אל פרעה הוחמרו גזירות השעבוד ביתר שאת. משה זעק (שמות ה,כב): "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה!". על כך באה תשובת הקב"ה בתחילת פרשת וארא: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם, אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵ-ל שַׁ-דָּי, וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם... וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'".

האבות לא זכו

בפשטות נראה שבפסוקים האלה הקב"ה מרגיע את משה רבנו שעכשיו הגיע המועד לקיים את הבטחתו לאבות. אך עדיין לא מובן עניינה של ההקדמה, הממעטת לכאורה בערכה של ההבטחה לאבות ("ושמי ה' לא נודעתי להם").

מסביר הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות כרך לא, עמ' 23) כי דבריו אלה של הקב"ה הם תשובה לשאלת משה, מדוע בני ישראל צריכים לסבול כל-כך בגלות מצרים. הקב"ה, בתשובתו, אינו מסתפק בעצם ההודעה על הגאולה הקרובה, אלא מסביר את סיבת הצרות הנוראות של הגלות.

זה מה שהוא אומר למשה: "וארא אל אברהם וגו'" – אמנם התגליתי אל האבות, והם זכו לגילוי שכינתי, אבל זה היה רק ב"א-ל ש-די" - התגלות מוגבלת ומצומצמת. ידוע ששם 'ש-די' הוא ממשמעות "שאמרתי לעולמי דיי" (חגיגה יב,א. הובא בתורה אור פרשת וארא נו,ג); כלומר, הגבלה וצמצום של האור האלוקי. זה הגילוי שזכו לו האבות, גילוי מוגבל ומצומצם, ואילו "שמי הוי'ה לא נודעתי להם" – הם לא זכו להתגלות הבלתי-מוגבלת שמתבטאת בשם הוי'ה.

ואולם עתה בני ישראל עומדים לזכות לגילוי הגדול של שם הוי'ה – "וידעתם כי אני הוי'ה", ולכן יש צורך לעבור את קשיי הגלות. כדי לזכות להתגלות עצומה כל-כך, שאפילו האבות לא זכו לה, עליהם לעבור את ההכנה המיוחדת של הגלות.

גלות מצרים הייתה שלב מקדים למתן התורה על הר סיני, כפי שאמר הקב"ה למשה (שמות ג,יב,  וברש"י שם): "בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלוקים על ההר הזה". כל תכליתה של הגלות הייתה לאפשר את ההתגלות הגדולה בהר סיני. לכן כדאי היה לסבול את סבל הגלות, ובלבד לזכות להתגלות של הקב"ה בכבודו ובעצמו – "וידעתם כי אני הוי'ה".

שם הוי'ה  מוגדר (בלשון רש"י, שמות ו,ג) המידה ה'אמיתית' של הקב"ה. אמת במהותה אינה משתנית. על כן דברים שנובעים מהתגלות שם הוי'ה הם נצחיים ובלתי-משתנים, כפי שנאמר (מלאכי ג,ו): "אֲנִי הוי'ה לֹא שָׁנִיתִי".

המבחן האמיתי

גם בעבודתו האישית של כל אדם וב'יציאת מצרים' הפרטית שלו עליו לחתור למידה האמיתית – לדברים קבועים ובלתי-משתנים. המבחן האמיתי הוא, אם יש בו קביעות שלמעלה משינויים, שאז זו הוכחה שהגיע לדרגה אמיתית בעבודת ה'.

כזאת היא גם הגאולה העתידה. עניינה אינו מצטמצם לגאולה גשמית או רוחנית (גאולה מיצר הרע), אלא היא נועדה לגילוי שם הוי'ה. הדבר נרמז בדברי הרמב"ם בסוף ספרו, כשהוא מתאר את ימות המשיח: "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את הוי'ה בלבד... שנאמר כי מלאה הארץ דעה את הוי'ה כמים לים מכסים".

  חיים יהודיים

האימונולוג עושה לנו סדר

בעוד העולם כולו מביט בקנאה במבצע החיסונים המהיר של אזרחי ישראל, יש המזהירים מפני החיסונים ומעוררים חששות בציבור. הלכנו אל הד"ר אלי רוזנברג, אימונולוג קליני במרכז הרפואי סורוקה, שמייד עם פרוץ המגיפה התנדב לטפל בחולי הקורונה במחלקה החדשה שהוקמה, וראה במו עיניו את המשמעות הכואבת של המחלה.

כבר שתים-עשרה שנים מתמחה הד"ר רוזנברג, בוגר ישיבת ההסדר בירוחם, בחקר המערכת החיסונית. הוא מדבר בנחת, שולל בנחרצות מידע מוטעה ושגוי, אבל גם מתנסח בזהירות האופיינית לאיש מדע ומחקר.

על רנ"א ודנ"א

הוא סבור כי "על בסיס המחקרים שפורסמו משלבי הפיתוח של החיסונים, וגם מהנתונים של העולם האמיתי, העדויות מצביעות שהחיסון בטוח לחלוטין. תופעות הלוואי שלו מצומצמות מאוד, והן על-פי רוב קלות וחולפות; לא מזיקות ולא מסוכנות".

אחת מטענות מתנגדי החיסונים היא שהחיסון משנה את הדנ"א האנושי. הד"ר רוזנברג נחרץ בתשובתו: "הרנ"א אינו מסוגל להגיע לגרעין התא, אינו יכול לחדור אליו, ואינו נוגע במטען הגנטי שלנו. זו טענה שאין בה ממש".

הבטיחות נשמרה

ומה באשר לטענה שהחיסון עלול לפגוע בפוריות? "לא יודע מאיפה נולדה האמירה הזאת", אומר הד"ר רוזנברג. "הטענות לעקרות משוללות כל יסוד מבחינה מדעית וגנטית". על הטענה שהחיסון עלול ליצור תגובה אוטואימונית (פיתוח נוגדנים התוקפים את תאי הגוף עצמו) הוא משיב: "הטכנולוגיה של החיסון אינה חדשה, והשתמשו בה כבר כמה וכמה שנים, בזירות שונות, ואין שום עדות לנזק מסוג זה".

ועדיין – המהירות היחסית שבה פותחו החיסונים מטרידה רבים. הד"ר רוזנברג מסביר: "לא נעשו שום קיצורי דרך בדרישות המחמירות ובחובת הדיווח של חברות התרופות. המהירות נבעה מהמימון שהוזרם לפיתוח החיסונים, ומקיצור חסמים בירוקרטיים. כל שלבי הבטיחות נשמרו. עם זה צריך לציין שהאישור שניתן מוגדר חירום וזמני. נאספים כל הזמן דיווחים על תופעות לוואי, ואם יתגלו תופעות לוואי בעייתיות, ודאי שהשימוש יישקל מחדש. בינתיים חוסנו מיליונים ברחבי העולם, ועדיין אין דיווחים על תופעה מסכנת חיים, חוץ מדיווחים על תגובות אלרגיות, שהיו ידועות".

לשמוע מגוון דעות

המתנגדים לחיסונים נשענים בין השאר על עמדות של כמה רופאים. הד"ר רוזנברג אומר שהיה מאוד מוטרד אילו כולם היו עונים 'אמן' על כל דבר. "במדע, כמו בתורה, חשוב שיהיה דיון. עם זה, הרוב המכריע של הרופאים מבין את חשיבות החיסונים ואת יעילותם".

לסיום יש בפיו המלצה: "הייתי מציע לכולם לגשת לנושא עם קצת ענווה וצניעות. יש פה טכנולוגיה חדשה, הדורשת שנכיר אותה לעומק. הייתי רוצה שכל מי שמביע דעה בנושא יבוא עם היכרות מעמיקה וכנה, מן ההיבטים המדעיים. אני אישית סבור שחיסון האוכלוסייה ינחיל לנו ניצחון על המחלה ונוכל לחזור לשגרה".


"קצת ענווה וצניעות יועילו לכולנו". הד"ר רוזנברג (באדיבות לירון מולדבן 'מקור ראשון')

  פינת ההלכה ומנהג

תפילה קודם הזריחה

שאלה: במקום מגוריי יש מניין לשחרית בשעה 6 בבוקר בלבד, ובימים הקצרים בחורף מתפללים שמונה-עשרה קודם הזריחה. האם להתפלל עימם או מוטב להתפלל ביחיד בזמן?

תשובה: זמן תפילת שחרית מתחיל בעלות השחר, ומי שהתפלל אחרי שעה זו יצא ידי חובתו. לכתחילה מצווה להתחיל שמונה-עשרה אחר הנץ החמה (ועדיף ומשובח – בדיוק עם הנץ), משום שנאמר (תהילים עב,ח) "ייראוך עם שמש".

במקום שבו קשה להשיג מניין חייבים לעשות מאמץ שיתקיים מניין בכל יום. לכן במקום כזה גם מי שעיתותיו בידו חייב להצטרף למניין המוקדם, כדי להשלים את המניין (במיוחד אם יש שם אבלים, שבזכות המניין מתפללים ומניחים תפילין).

אם אין זה נחוץ, דנו הפוסקים בשאלה אם תפילה בציבור עדיפה מתפילה בזמנה העיקרי. יש שפסקו שתפילה בזמנה עדיפה, וישמע את המניין ויתפלל ביחיד; ויש שפסקו שתפילה בציבור עדיפה, ו"תפילת הציבור נשמעת תמיד".

הרב לוי-יצחק הלפרין ע"ה הביא ראיה לדעה השנייה מזה שבתפילת מנחה מעדיפים תפילה בציבור אף לאחר השקיעה מתפילה ביחיד קודם לכן (אף שיש דעות שזמן מנחה מסתיים עם השקיעה, ויש המעדיפים שיתפלל בזמן ביחיד); כל שכן כאן שהתפילה כשרה בדיעבד לכל הדעות.

אבל גם מי שאינם סוברים כך מעדיפים את התפילה בציבור אם על-ידי הדחייה עלול היחיד לאחר את תפילתו או לשכוח אותה. כמו-כן הם טוענים שלא רצוי להתבטל בקביעות מתפילה בציבור, כי עלולים לבוא מזה לזלזל בתפילה לגמרי.

מקורות: ברכות כו,א-ב. כט,ב. שו"ע סי' פט ס"א וס"ח, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"א וס"ט. שו"ת: ישכיל עבדי ח"ה חאו"ח סי' י. מנחת יצחק ח"ט סי' ט. פרי יצחק ח"א סי' ב. תשובות והנהגות ח"א או"ח סי' סז. ס' אשי ישראל פי"ג ס"ו, וש"נ. וראה ילקוט יוסף (תשס"ד) סי' פט סי"ד (כשאין זקוקים לו למניין). משנ"ב רלג,יד.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)