חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1773 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ויגש, י' בטבת ה'תשפ"א, (25/12/2020)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1773 - כל המדורים ברצף
זעקה המתפרצת מתוך אמונה
יש חדש
כדי לעלות צריך לרדת
הירידה למצרים
ונפשו קשורה בנפשו
כשיש יראת שמיים
הסוד בחופה
ועבדי דוד מלך עליהם
הטראומה שחווה ילד מגמגם
גר ובן מאומץ בקדיש

מס' 1773, ערב שבת-קודש פרשת ויגש, י' בטבת ה'תשפ"א (25.12.2020)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

זעקה המתפרצת מתוך אמונה

מאמינים אנו אמונה שלמה כי יש תכלית לסבל הנורא שעבר העם היהודי משחר ההיסטוריה, ובבוא הגאולה נבין את פשרו

ביום שישי השבוע חל צום עשרה בטבת, המציין את ראשית המצור שהביא לידי חורבן בית המקדש והגלוּת הקשה של העם היהודי. בנקודה הזאת התחיל מסע סבל וייסורים שנמשך כאלפיים וחמש-מאות שנה – חורבן הבית הראשון והשני, גלות עם ישראל מארצו, גזירות שמד נוראות, רדיפות ופוגרומים אכזריים, ועד לשואה האיומה של יהדות אירופה אך לפני כשמונים שנה.

למעשה אפשר למתוח את נקודת ההתחלה לתקופה קדומה עוד יותר, שעליה מספרת פרשת השבוע – ירידת בני ישראל למצרים. כאן מתחילה פרשת סבלו של העם היהודי, ומכאן והלאה יהיו קורותיו שזורים בגלויות ובייסורים. השאלה הגדולה המתעוררת כאן היא על תכלית הסבל הזה.

אין בכוחנו להבין

השואה הנוראה הותירה פצע פתוח גם בעולם החשיבה שלנו. היא נשארה כשאלה זועקת, שאין עליה מענה. כי איך אפשר להסביר שואה איומה כזאת? שישה מיליון יהודים, בני עמו הנבחר של הקב"ה, מובלים למשרפות כצאן לטבח? איך אפשר להבין את גורלם של מיליון ילדים, הבל שאין בו חטא, שנרצחו במיתות משונות ונוראות?

אבל האמת היא ששרשרת סבלו של העם היהודי נמשכת משחר ההיסטוריה. יהודים עונו ונהרגו באכזריות ובלי שום טעם והיגיון מימי גלות מצרים ועד ימינו. לא רק את זוועות השואה איננו מבינים, אלא גם את גזירות הרומאים, האינקוויזיציה בספרד, מסעי הצלב, טבח יהודים בידי מוסלמים, ועד למעשי הרצח של המחבלים כאן, בארצנו.

הניסיון לתת תשובות לשאלות האלה חסר טעם. אין בכוחנו להבין את תכלית סבלו של העם היהודי, מפני שדרכי הבורא נעלות מהשגתנו. זו בדיוק הנקודה שבה אנו נדרשים להכנעת הראש מתוך ענווה אל מול בורא העולם ומנהיגו.

בהפטרת התענית אנו קוראים את הפסוקים: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי... כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ, כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם". זו למעשה ההתייחסות הנאותה לסוגיית הסבל והצרות – הכרה עמוקה בחוסר יכולתנו להבין את דרכי הבורא ואת מחשבותיו.

זעקה ותפילה

יתרה מזו, הקב"ה עצמו רוצה שלא נבין את הסבל והצרות. הוא רוצה שהגלות, על נוראותיה וקשייה, תהיה בלתי-מובנת בעליל. הגלות צריכה לעורר בנו זעקה גדולה, תפילה ותחנונים. על כן עשה הקב"ה שבאמת אין ביכולת אנוש להבין את סבלות הגלות.

ואף-על-פי-כן מאמינים אנו אמונה שלמה כי יש תכלית לסבל הנורא. בבוא הגאולה יתברר שדווקא צרות הגלות וייסוריה הצמיחו את הטוב הנפלא והנשגב של ימות המשיח. כיום הדבר נפלא מבינתנו, ועם זה מאמינים אנו כי אורה של הגאולה יהיה בו משום מתן פיצוי גדול כל-כך, לכל יחיד שסבל ולכלל עם ישראל, עד שתתקיים הנבואה: "אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי" – עם ישראל יודה לקב"ה על שכעס עלינו וייסר אותנו. זו אמונתנו וזו נחמתנו.


שרידי החורבן בעיר דוד. כאן הכול התחיל (צילום: קובי הראתי, 'עיר דוד')

  יש חדש

שגריר האמירויות

שגריר איחוד האמירויות בפולין השתתף בהדלקת החנוכייה המרכזית של חב״ד, בחזית 'ארמון התרבות' במרכז העיר ורשה. לאחר ההדלקה אמר כי גם בימינו אנו עדים לנס, שכן עד לא מכבר איש לא היה מאמין שנורמליזציה עם ישראל אפשרית: "יש בינינו הרבה מן המשותף, ועלינו ללמוד מחג החנוכה שמוסיפים בכל יום עוד נר של אור – להגדיל ולהרחיב את אור השלום".

מלווה מלכה עולמי

במוצאי שבת זו מתקיים מיזם מלווה מלכה העולמי, הקורא לכל משפחה לערוך כמנהגה סעודת מלווה מלכה בביתה, ולהעמיד במרכזה את העצמת הקשר המשפחתי. המיזם מתקיים זו השנה החמישית, לעילוי נשמת השליח הרב אהרן-אליעזר צייטלין. בין המשתתפים תיערך הגרלה על שטר דולר לברכה שניתן מידו של הרבי מליובאוויטש. להשתתפות שלחו תמונה מהמלווה מלכה שלכם לדוא"ל [email protected].

מוקד 'שואל ומשיב'

הוקם מוקד 'שואל ומשיב' שנותן לציבור מענה לשאלות שנתקלים בהן במהלך לימוד: ביאורי מילים, הסבר מושגים, איתור מקורות, פענוח ראשי תיבות וכדומה. המוקד לא נועד לשאלות הלכתיות או עיוניות. יש לפנות במסרון לטל' 0533492697.

  שלחן שבת

כדי לעלות צריך לרדת

יוסף מזמין את אביו ואחיו להתיישב במצרים. יעקב התלבט אם לרדת למצרים. רמז לכך מצוי בפסוק "וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע, וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹקֵי אָבִיו יִצְחָק". אִזכור שמו של יצחק מגלה את מחשבותיו של יעקב: רצונו היה להידמות לאביו, שלא יצא מארץ ישראל.

אמנם יעקב כבר יצא מארץ ישראל והלך לחרן, אבל בעבור בניו זו הגלות הראשונה, שבהמשך תהפוך לקשה ורוויית סבל. לכן התלבט יעקב אם עליו לרדת למצרים.

הכתישה מגלה

הקב"ה עודד אותו באומרו לו "אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה". אבל עדיין אין כאן הסבר מדוע עליו לרדת למצרים. מדוע לא יישאר בארץ ויעבוד את בוראו שם?

על כך השיב לו הקב"ה בהמשך הפסוק "כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם" – הירידה למצרים טומנת בחובה עלייה גדולה. הרעיון הזה בא לידי ביטוי במאמר חז"ל (מנחות נג,ב): "מה זית אינו מוציא שמנו אלא על-ידי כתיתה, אף ישראל...". דווקא מתוך הכתישה והלחץ יוצא ומתגלה השמן הטוב.

אוצרות במעמקי האדמה

השמן האגור בזית איננו מתגלה עד הכתישה עצמה. זית הוא מר ואינו ניתן לאכילה (כמות שהוא), ואילו השמן מאיר את סביבתו של האדם ומביא אור ושמחה. הזית עצמו גורם לשכחה, ואילו השמן מועיל לזיכרון (הוריות יג,ב). לכן השמן יכול להתגלות רק על-ידי כתישת הזית. זה הסוד העומד מאחורי הגלות של בני ישראל.

את הפסוק (מלאכי ג,יב) "כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ" דורש הבעש"ט על עם ישראל. כמו האדמה, שטמונים בה אוצרות מופלאים, אבל כדי לחשוף אותם צריך לטרוח ולחפור, כך יש לעמוד ולהתייגע לגילוי האוצרות הטמונים במעמקי נפשו של יהודי.

היגיעה והמציאה

גם כשזורעים גרעין באדמה הוא עובר תהליך של ריקבון ואז מתרחשת הצמיחה. אם הגרעין יישאר שלם לא תהיה צמיחה כלל. כך יהודי נדרש לבטל את מציאותו, בבחינת "ונפשי כעפר לכול תהיה", ואז יזכה לפריחה ולשגשוג.

וכך אמרו חז"ל: "לא יגעת ומצאת – אל תאמין". כדי שתהיה 'מציאה' נדרשת יגיעה, ומתוך העמל והיגיעה תתרחש הצמיחה. זה גם עניין הגלות. כוונת הקב"ה אינה חס ושלום לצער את היהודי בגלות, אלא להוביל אותו במסלול שיביא עלייה גדולה. אכן, הדרך לשם עוברת בשלב של 'כתישה' וירידה, אך דווקא זו מעוררת באדם את הצימאון הנפשי לגאולה, ואז הוא זוכה לעלייה הגדולה – "לגוי גדול אשימך שם".

(תורת מנחם, כרך סו, עמ' 13)

  מן המעיין

הירידה למצרים

בשביל 'אנכי'

״אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלֹה״ (בראשית מו,ד). הקב״ה הודיע לו שתכלית ירידת מצרים היא שאחריה תינתן לישראל התורה במעמד שבו ישמעו מפי הגבורה ״אנכי ה׳ אלוקיך״. עניין זה רמוז בהבטחה ״אנכי אעלך גם עלה״ – בני ישראל ייגאלו ממצרים ויזכו לשמוע את ה'אנכי', שייחקק בליבם עד עולם.

(קדושת לוי)

קשה היציאה

קשה לך הירידה לגלות מצרים, אבל קשה מזה יהיה לאחר מכן להוציאך משם. ״ואנכי יעלה גם עלֹה״ – בכוח ממש אוציאך משם, שכן מרצונך תמאן לצאת.

(רבי יעקב מליסה)

קשר נצחי

קשר הקב״ה את גורלו בגורלו של ישראל. בשעה שישראל עולים, אף הוא כביכול מתעלה, ובשעה שישראל יורדים, נהפוך הוא חלילה.

(מדרש רבה)

השכינה מלווה

לא רצה הקב״ה שבני ישראל יהיו בגלות רגע אחד בלי השכינה, ולכן בירידה הקדים את ירידתו – ״אנכי ארד עִמך״, ובעלייה הקדים את עליית ישראל – תחילה ״אעלך״ ולאחר מכן ״גם עלֹה״, תעלה השכינה.

(כלי יקר)

לזכור את הזולת

יהודי, כשהוא זוכה ומתעלה, אל יראה את העלייה כדבר שניתן לו בלבד, אלא יזכור גם את אֶחיו, להעלותם גם הם. ״אנכי אעלך״ למען ״גם עלֹה״, שתעלה עימך את הזולת.

(מאוצרנו הישן)

הניצוצות נאספים

״וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען״ (בראשית מז,יד). אומרת הגמרא (פסחים קיט): בשאר ארצות מניין? תלמוד לומר, "וכל הארץ באו מצרימה". הקב"ה הביא את ניצוצות הקדושה שהיו פזורים בעולם כולו למצרים, כדי שבני ישראל יבררו אותם ויעלו אותם עימם.

(המגיד ממזריטש)

שתי עליות

בירידת השבטים למצרים נאמר ״ירוד ירדנו״ (בראשית מג,כ). רמז לשתי ירידות, ירידה אחר ירידה. ובפסוק ״אעלך גם עלֹה״ יש רמז לשתי העליות שיהיו, האחת שהייתה ביציאת מצרים, והשנייה היא הגאולה העתידה במהרה בימינו.

(ספר המאמרים תש״ט)

  אמרת השבוע

ונפשו קשורה בנפשו

חסידיו של רבי מנחם-נחום מצ'רנוביל, מעיירה סמוכה, באו לעשות במחיצתו את השבת. במוצאי השבת נפרדו ממנו ושבו לעיירתם. ישב רבי מנחם-נחום וחשב: מי אני ומה אני כשתלמידיי אינם עימי? כל מה שיש לי אינו אלא מהציבור שנותן לי כוח לעבוד את ה'.

באותה שעה שבה חבורת החסידים לעיירה והם התחילו לחשוב: מי אנו ומה אנו בהיותנו רחוקים מהרבי? הלוא בלעדיו אין לנו כלום. מייד החליטו לחזור לצ'רנוביל ולסעוד את סעודת מלווה מלכה עם רבם.

כשבאו אליו שמח רבי מנחם-נחום מאוד ואמר: "על כך נאמר 'ונפשו קשורה בנפשו' – יעקב ובנימין ידעו שאין לאחד כוח בלי השני, ורק בכוח ההתקשרות ביניהם יוכלו לעבודת את ה' כראוי".

  פתגם חסידי

כשיש יראת שמיים

"יהודה אמר ליוסף 'בי אדוני'. מכיוון שיש בי יראת שמיים מאדון העולם, בטוח אני שייכנסו דבריי באוזניך, כי מי שיש בו יראת שמיים דבריו נשמעים" (רבי צבי-הירש מזידיצ'וב)

  מעשה שהיה

הסוד בחופה

היא נולדה בתוך הגיהינום, תינוקת יהודייה בתוך הגטו בפולין. אלה היו ימי מלחמת העולם השנייה. סיכויי ההישרדות של הפעוטה בגטו היו קלושים. התושבים סבלו מרעב וממחלות מידבקות, לצד מכות רצח מהקלגסים האכזריים. אך התינוקת הקטנה, שרה שמה, גדלה והתפתחה, והוריה, שזו להם ילדתם הראשונה, עשו מאמצים כבירים להעניק לה את צרכיה.

כשמלאו לשרה שלושה חודשים החלו הנאצים בחיסול הגטו. הוריה של שרה ידעו את אשר צופן להם העתיד, וטוו תכנית להצלת חייה של בתם.

בבית הוריה של האם הועסקה בעבר צעירה נוצרייה, שהייתה מסורה למשפחה וניכרה בטוב ליבה. בדרך-לא-דרך הצליחה האם לחמוק אל מחוץ לגטו ולהגיע לביתה של העוזרת. עוד בטרם פצתה את פיה חיבקה אותה הצעירה בחום ונשבעה כי תמלא את כל מבוקשה.

מרוב התרגשות לא הצליחה אימהּ של שרה להוציא הגה. ביד רועדת התירה את קשרי החבילה שהביאה עימה, ולעיניה של הצעירה הנוצרייה התגלתה תינוקת קטנה.

היא הנהנה בהבנה. "אעשה הכול בעבור בתך", אמרה בהתרגשות. רגעי הפרידה של האם מבתה היו קצרים וקורעי לב. כל השתהות מיותרת סיכנה את שתיהן. האם נשקה לשרה בדמעות ולחשה לתוך אוזנה: "אל תשכחי את הורייך ואת עמך".

השתיים נפרדו. המלחמה הוסיפה להשתולל במלוא עוזה. הצעירה נאלצה לעזוב את ביתה ולנדוד עם התינוקת. היא התחזתה לאישה נשואה שבעלה במלחמה ולה בת קטנה. חיי הפעוטה עמדו שוב בסכנה, כאשר גם האם המאמצת נרדפה בידי הגרמנים וכמעט שוּלחה לעבודות כפייה. היא נאלצה להחליף כתובות מגורים ולהימלט, אך בכל התלאות שעברה שמרה על התינוקת מכל משמר והגנה עליה במסירות רבה.

שנות האימה חלפו סוף-סוף. מתוך מחנות המוות השתחררו אודים מוצלים מאש, וגילו לאסונם כי איבדו את היקרים להם מכול.

בין המעטים הללו היה גם משה, אביה של שרה. את רעייתו איבד, ורק הידיעה כי בתו היחידה נמצאת בידי העוזרת הנאמנה נתנה טעם לחייו. הוא פתח במאמצים נמרצים לאיתורה.

לאחר חיפושים רבים השיג שביב מידע שכיוון אותו לעבר בית מגוריה. בלב הולם מיהר אל הבית. ואכן, הוא מצא את בתו הפעוטה בריאה ושלמה. כשביקש ליטול אותה, התקשתה הצעירה להיפרד מהילדה, שאליה נקשרה כל-כך. משה הבין לנפשה והחליט לעשות את הפרידה בהדרגה. בכל יום בא לבקר את בתו ולחדש את הקשר ביניהם.

יום אחד המתינה האישה לביקורו של האב, אך זה בושש לבוא. לאחר שגם למחרת לא בא, החלה לדאוג. היא החלה לחקור אחר היהודי, עד שהתברר לה כי שנות הרעב והסבל בַמחנות נתנו בו את אותותיהן והוא נפל למשכב.

היא גילתה כי אבי הילדה אינו מטופל כלל, אלא שוהה בבית עזוב ומתייסר במכאוביו. האישה חששה שהילדה תישאר יתומה גם מאביה, והחליטה לפעול למענו.

היא מצאה את האיש בהכרה מעורפלת, כשבקושי ניכרים בו סימני חיים. רופא שהזעיקה קבע שהאיש חלה בטיפוס וזקוק לטיפול מיידי.

במשך שבועות סעדה אותו האישה, הביאה לו תרופות, דאגה למזונו, עד שהצליח להתגבר על המחלה ולשוב לאיתנו.

ואז אמרה לו הצעירה: "אחרי שנלחמתי כל-כך להצלת תינוקת יהודייה וראיתי את הסבל הנורא שעבר על העם היהודי, אני מרגישה חיבור עמוק לעם הזה. רצוני להתגייר ואשמח להיות לך לאישה ולגדל יחד את הילדה, שאליה נקשרתי בכל ליבי".

משה הביע הערכה גדולה להצעתה של האישה, אך אמר כי עליו לשאול רב. השניים נסעו עם התינוקת ללודז', שבה התרכזו ניצולים רבים ובהם רבנים. משה שטח את הסיפור לפני אחד הרבנים, וזה שוחח עם הצעירה ובירר את רצינות כוונותיה.

הוא הסביר לה את המחויבות הכבדה שתיפול עליה עם קבלתה את עול התורה ומצוותיה, והיא השיבה נחרצות כי דבר אינו מרתיע אותה וכי היא משתוקקת לרגע שבו תהיה יהודייה מן המניין.

האישה עברה את הליכי הגיור, התגיירה כדת וכדין, ולאחר מכן נישאה כדת משה וישראל למשה האלמן. דמעות רבות זלגו מעיני המשתתפים בחתונה, שהיו כולם ניצולי שואה.

משה ורעייתו הגיורת החלו בחייהם החדשים. הם גידלו את שרה באהבה ובמסירות, והעניקו לה חינוך של תורה ויראת שמיים. כעבור זמן עלו לארץ ישראל, ושרה למדה במוסדות חינוך דתיים, בלי שתדע דבר על אימהּ הביולוגית.

רק ביום חופתה התגלה לה הסוד הגדול. זו הייתה יוזמתה של האם המאמצת, שנאמנותה לאימהּ של שרה דחפה אותה לשכנע את האב לספר לשרה על אימהּ שנעקדה על קידוש השם. אלה היו רגעים מרגשים ונוגעים ללב. הכלה חיבקה בבכי את אימהּ המאמצת, ושפתיה רחשו: "אני מבקשת ממך שתוסיפי להיות אימי גם הלאה!".

(על-פי 'ההווה בצל העבר')

  לומדים גאולה

ועבדי דוד מלך עליהם

יש המאמינים ברעיון הגאולה הכללי – שיבוא עידן כלל-עולמי של שלום ואחווה, תקופה שבה יתגשמו הנבואות בדבר "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים" וכדומה; אבל קשה להם לקבל את מקומו של אדם, בשר ודם – המשיח – בתהליך הגאולה.

כשהנביאים מדברים על הגאולה, הם מדברים על מלך בשר ודם, נצר לדוד המלך, שיחולל אותה. הנביא יחזקאל מתאר את הצפוי להיות – "וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם" (יחזקאל לז,כד). גם ישעיהו הנביא מדבר על בן-אדם, צאצא של דוד המלך: "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'" (ישעיה יא,א-ב). לא עידן מופשט, אלא מלכות המונהגת על-ידי אדם, נצר לדוד המלך.

שלטון בכוח אלוקי

כשהרמב"ם פותח את ההלכות העוסקות בביאת המשיח, אין הוא מניח מקום לספק: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה, לממשלה הראשונה". כלומר, עניינו של המשיח הוא קודם כול החזרת מלכות דוד. מדובר במלך, נצר לבית דוד, שעל-ידו תחזור המלכות שנקטעה בשעתה.

הגאולה באה אפוא על-ידי אדם דווקא, שנעשה מלך, והמערכת השלטונית נמסרת לידיו – "המלך המשיח". הוא "יכוף כל ישראל לילך בה (בדרך התורה) ולחזק בדקה"; הוא "יילחם מלחמות ה'"; הוא יבנה את בית המקדש; הוא יקבץ את נידחי ישראל; והוא גם "יתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד".

אלא ששלטונו של המשיח יהיה נקי לחלוטין מכל תאוות שררה ומכל מניעים אישיים – ובזה ייחודו. אמנם המשיח הוא בן-אדם, אבל זה אדם חדור כוח אלוקי אדיר, כפי שמתארו ישעיהו הנביא בהמשך הפסוקים: "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ". שלטונו יהיה שיא הצדק והיושר: "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ, וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע. וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו, וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו".

ייחודו של האדם

מדוע באמת חייבת הגאולה לבוא על-ידי אדם דווקא? שאלה זו נוגעת, למעשה, בסוד בריאתו של האדם ובתפקידו של עם ישראל בעולם. אפשר לשאול אותה שאלה על עצם בריאת האדם – וכי הקב"ה אינו יכול להביא את העולם לידי שלמותו בלי בני-אדם?

אלא שהקב"ה רצה שזיכוך העולם והכנתו לתכליתו ייעשו על-ידי יהודים – בשר-ודם – דווקא, שיקיימו תורה ומצוות ויקדשו במעשיהם את העולם. בדרך זו דווקא מתמלא רצונו, שהעולם יהיה "דירה לו יתברך בתחתונים".

באדם בא לידי ביטוי שילוב מופלא בין האלוקות לבין המציאות הגשמית. הוא מורכב מגוף גשמי, ובה בעת יש בו נשמה אלוקית. הוא כפוף למגבלות הטבע, אך ניתנה לו בחירה חופשית. האדם מבטא את המיזוג בין הקדושה העל-טבעית לבין המציאות הגשמית, והוא דווקא יכול לחבר את האור האלוקי האין-סופי עם המציאות הארצית.

במלך המשיח יתבטא השילוב הזה במידה השלמה ביותר. הוא יהיה אדם, בשר-ודם, ועם זה "ונחה עליו רוח ה'". כאשר יביא את העולם לידי שלמותו זו לא תהיה פעולה ניסית, המנותקת מהמציאות הארצית, אלא שילוב של פעולה אנושית עם הכוח האלוקי העצום השוכן בו. לכן הוא דווקא מסוגל להביא את העולם לכלל גאולתו ותכליתו.

  חיים יהודיים

הטראומה שחווה ילד מגמגם

ילד בן עשר ניגש לקיוסק וניסה לבקש מהמוכר מסטיק. הילד, שסבל מגמגום, נענה בחוסר סבלנות מצד המוכר: "אני לא מוכר למגמגמים". הילד נבהל מהתשובה הבוטה ונמלט מהמקום. הצלקת מאותו אירוע נשארה בו גם כעבור שנים. הילד הזה הוא ר' ישראל-זכריה שטרן (39) מבני-ברק, העומד בראש החטיבה החרדית של 'אמב"י', איגוד המגמגמים בישראל.

"כשאני נכנס היום לראשו של אותו מוכר, אני דן אותו לכף זכות. אולי אמר את דבריו הפוגעניים ברגע של חוסר מחשבה או לחץ", אומר שטרן. "אבל אני חושב לגשת אליו בקרוב, להזכיר לו את הסיפור, לתת לו קצת הסבר על אנשים מגמגמים, ולקוות שבעתיד יהיה אדיב יותר".

חטיבה חרדית

את העלבון הזה לקח שטרן לפריצה אישית ולקידום אחרים הסובלים מהתופעה. במסגרת פעילותו השיק קו הסברה, הוא מקיים מפגשים, מדריך הורים וצעירים הסובלים מגמגום, ומייעץ בלי סוף. "אחד הדברים שאני נוהג לומר, זה שלמרות הגמגום אפשר לעשות הכול בחיים".

שנה עברה מאז הקים את החטיבה החרדית. "אני מעביר לאנשים, ובעיקר לצעירים, את הניסיון שצברתי בהתמודדות עם התופעה", הוא אומר, ומתכוון ללעג שחווה, לאי-קבלה במקום עבודה ולעוד תופעות מעיקות.

גמגום אינו נכות

אחת התופעות העצובות היא של ילדים הסובלים מגמגום, וחבריהם לכיתה לועגים להם. "אני מסביר להורים ולילד שגמגום אינו נכות", אומר שטרן. "הגמגום אינו מבטא חוסר יכולת שכלית. החדשות הטובות הן שעל-ידי טיפול אפשר לרפא גמגום או לצמצמו מאוד, ולכן צריך להשקיע בטיפול".

הוא משוכנע כי הבעיה העיקרית של אנשים מגמגמים היא היחס של הסביבה. "בגלל היחס הזה יש הסובלים מגמגום שמתביישים לדבר. המסר שלי לציבור – הקשיבו לנו בסבלנות. אם האדם שמולך מקשיב, רוב הסיכויים שתגמגם פחות. תנו לסובל מגמגום את הזמן שלו".

לדבר במוזיקה

עולם התעסוקה עדיין לוקה בחסר בכל הקשור לקבלת אנשים מגמגמים לעבודה. "אני אישית לא התקבלתי למקום עבודה בעקבות הגמגום שלי", מגלה שטרן. הוא מאמין שעצם העלאת הנושא למוּדעוּת יוצרת שינוי. "אנשים באים אליי ומספרים לי על הגמגום שלהם. אנחנו עורכים מפגשי העצמה, שבהם הסובלים מגמגום מדברים בפתיחות זה עם זה ומקבלים מידע מקצועי".

שטרן הוא מוזיקאי מחונן, שמשמש מורה למוזיקה ואף מופיע באירועים. "הוריי השקיעו בי בלימודי מוזיקה. הלימודים האלה אִפשרו לי לקבל ביטוי. החלום שלי הוא לראות עולם שבו מגמגמים לא צריכים להסתיר את הליקוי שלהם. שזה יהיה בסדר, שאנשים יכילו שיש אנשים שמגמגמים. אני מקפיד להשתמש בַמונח 'אדם שמגמגם' ולא 'מגמגם'. הגמגום אינו מה שמגדיר אדם", הוא אומר.


"הגמגום אינו מגדיר את האדם". שטרן (צילום: דוידי נחשון)

  פינת ההלכה ומנהג

גר ובן מאומץ בקדיש

שאלה: האם גר-צדק יכול לומר קדיש על הוריו שלא התגיירו ומתו?

תשובה: אמנם על-פי ההלכה הגר אינו מתייחס לאביו, כי "גר שנתגייר כקטן שנולד", אבל מכיוון שאביו הביאו לחיי העולם הזה, ועל-ידי זה זכה הבן להיכנס תחת כנפי השכינה – ראוי שיתפלל בעדו להצילו מדין שמיים ולהכניסו לחיי העולם הבא.

כתב רבי יהודה החסיד ב'ספר חסידים': "וגר המבקש על אביו ועל אימו, לא יועיל להקל מדינם", מכיוון שאין ביניהם יחס של בן-הורים; אבל בתחילת סימן זה כתב ש"גוי שעשה טובות ליהודי, יכולים לבקש מהקב"ה ולהתפלל עבורו שיקל בדינו". הכוונה שהתפילה אינה מועילה כתפילת בן, ש"ברא מזכי אבא" (כי רבים מן המעשים הטובים של הבן באים בזכות החינוך של אביו), אלא בענייננו הוא כתפילת אדם זר שמחזיר לו טובה. ויש מקום לומר שמקיים בזה מה שחייבו חז"ל להיזהר גם בכבודו של אביו הגוי.

אם אינו רוצה לומר קדיש, ביכולתו ללמוד תורה ולומר תהילים ולתת צדקה לזכותם.

שאלה: האם בן מאומץ אומר קדיש על הוריו המאמצים?

תשובה: מותר לאדם לומר קדיש גם על מי שאינו קרובו כלל. ומכיוון שההורים המאמצים גידלו וחינכו אותו, מצווה גדולה הוא עושה באומרו את הקדיש לעילוי נשמתם.

אלא שבן מאומץ (וכן מי שאומר קדיש תמורת תשלום וכדומה) אין לו זכות לדחות אבלים ממש (מלהתפלל כש"ץ או מעלייה לתורה לזכות הנפטר).

מקורות: סנהדרין קד,א. ספר חסידים סי' תשצ, ומקור חסד שם (וראה בקונטרס 'חסדי עולם' שם עמ' תקצא, וש"נ). שו"ת זקן אהרן (וואלקין) ח"ב סי' פז. שו"ת יחוה דעת ח"ו סי' ס.

  מושג ברגע

הכול לטובה

אחיו של יוסף חששו שינקום בהם על שמכרו אותו לעבד, ואילו הוא גמל עימם טובות ודאג למחייתם ולרווחתם.

יוסף אמר להם: אתם חשבתם לעשות לי רעה, אבל אלוקים סיבב את הדברים לטובה, כדי שיהיה בכוחי להחיות את העם בשנות הרעב. לכן אין בי שום כעס עליכם.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)