חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1768 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת תולדות, ד' בכסלו ה'תשפ"א, (20/11/2020)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1768 - כל המדורים ברצף
מי עשה את העסקה הטובה
יש חדש
הכוח לחפור ולגלות מים
יעקב ועשיו
התורה מאירה
טענה לקב"ה
ישועה על כורחו
הגויים יבואו ללמוד
צלילי התשובה של בונה הגיטרות
תרומות שנשכחו

 

מס' 1768, ערב שבת-קודש פרשת תולדות, ד' בכסלו ה'תשפ"א (20.11.2020)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מי עשה את העסקה הטובה

יעקב ועשיו קיימים בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. אלה שתי הנפשות שבתוכנו, שכל אחת מהן מושכת לכיוון אחר

כשאדם עושה עסקה, והוא משוכנע שמצא מציאה חלומית, הוא ממהר לקום וללכת מייד בסיומה, מחשש שהצד השני יקלוט איזו עסקה גרועה עשה ויחזור בו. זה בדיוק התיאור שהתורה מתארת את התנהגותו של עשיו אחרי שמכר את בכורתו תמורת נזיד עדשים – "וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ, וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה".

מבחינתו של עשיו הוא עשה עסקה נהדרת. יעקב נתן לו נזיד עדשים חם ומשביע, ואילו הוא שילם בתמורה במושג ערטילאי, חסר משמעות בעיניו – הבכורה. לכן מיהר לקום וללכת, קודם שיעקב יקלוט איזו עסקה גרועה עשה. אבל יעקב ידע בדיוק את ערכה של ה'סחורה' שקנה, גם אם עשיו בז לה.

מי בז למי

יעקב ועשיו אינם רק שתי דמויות שחיו בשחר ההיסטוריה. הם מלווים אותנו לאורך כל הדורות, ולמעשה שניהם קיימים בתוכנו. כל אחד ואחד מהם רואה את העולם בתמונת ראי מעמיתו. מה שחשוב לאחד, חסר משמעות בעיני השני. מה שמלהיב ומסעיר את האחד, מעורר גיחוך אצל חברו.

האחד רואה את הרגע, את מה שכאן ועכשיו, ואילו השני צופה קדימה ורואה את העתיד. האחד מתלהב מהממשי והחומרי, ואילו השני מחפש את הרוחני והערכי. האחד מעמיד את הגוף בראש מעייניו, ואילו השני שם את הנפש במרכז ושואף לתת לה את צרכיה.

עשיו רואה את יעקב כשהוא 'יֹשֵׁב אֹהָלִים' – יושב באוהלי החכמים וקונה דעת וחוכמה, והוא בז לו בליבו. עשיו הוא "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה" – הוא רואה את החיים המסעירים בחוץ, את המרדף אחרי הטרף, את חוויית הלכידה (וכפי שחז"ל מספרים, הוא 'צד' לא רק בעלי-חיים אלא עוד הנאות עולם). בעיניו חייו של יעקב משעממים ונטולי ריגוש והנאה.

אבל יעקב יודע להעריך את נכסי הרוח הנצחיים. הוא רואה את הדברים בדיוק להפך. הגשמיות והארציות רגעיות ובנות-חלוף, ואילו הרוחניות מעניקה משמעות אמיתית לחיי האדם. יעקב יודע להעריך את ה'בכורה', את העם שעתיד לצאת ממנו, שעליו יאמר הקב"ה "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל".

ראייה ארוכת טווח

יעקב ועשיו קיימים בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. אלה שתי הנפשות שבתוכנו – הנפש האלוקית והנפש הבהמית. כל אחת מהן מושכת לכיוון אחר. הנפש האלוקית מנסה לדחוף אותנו לכיוון הרוחני, הערכי, הנצחי; ואילו הנפש הבהמית גוררת אותנו אל ההווה והחולף, אל הגשמי והרגעי.

הנפש הבהמית מוכנה למכור את הבכורה בנזיד עדשים, והיא עוד בטוחה שעשתה עסקה חלומית. היא בזה לחיי הרוח, ללימוד התורה ולקיום מצוות. תחיה את הרגע, תיהנה מהחיים – אלה סיסמאותיה. אבל הנפש האלוקית יודעת שנזיד עדשים לא ישביע את רעבונה הרוחני, ושכל הנאות העולם אין בהן ממש בראייה ארוכת טווח.

ובסופו של דבר, דווקא יעקב ה'תם', הוא הקורא נכון את המציאות. הוא הבונה את העם היהודי, עם הנצח, הנושא את לפיד האמונה בעבור האנושות כולה, עד הגאולה האמיתית והשלמה במהרה בימינו.


יעקב ועשיו, המתח הנצחי (ציור: שמשון קוטלובסקי, 'התורה שלי')

  יש חדש

ימי זכות ורצון

ביום רביעי, ט' בכסלו, יחול יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר ה'אמצעי' מליובאוויטש (רבי דובער, בנו של בעל התניא), שנסתלק בשנת תקפ"ח, ביום הולדתו החמישים וארבעה, ונטמן בעיירה ניז'ין. ביום חמישי, י' בכסלו, יצוין יום גאולתו, שבו שוחרר ממאסר שנה קודם לכן. בימים האלה מתחילה ההכנה לחג הגאולה י"ט בכסלו.

5300 שלוחים בעולם

בכינוס השלוחים השבוע נמסרו נתונים על מפעל השליחות. ברחבי העולם פועלים כ־5300 שלוחים, ב־105 מדינות. מפתיע לגלות כי בתקופת ההתמודדות עם הקורונה יצאו יותר מ־110 זוגות של שליחים חדשים, על אף חוסר הוודאות הכללי, ואפילו קושי למצוא טיסה ליעד השליחות. בין השאר נפתחו בתי חב"ד חדשים בדובאי, בלאגוס שבניגריה, בפריס, בפנסילווניה, בטקסס, ועוד בעשרות ערים על פני הגלובוס.

991 שלוחים בארץ

אגף הסניפים בצעירי אגודת חב"ד פרסם נתונים על מפעל השליחות ברחבי הארץ. מספרם הכולל של השלוחים בארץ עומד על 991, ב-475 סניפים, ממטולה ועד אילת.

  שלחן שבת

הכוח לחפור ולגלות מים

נאמר בשיר השירים (ד,טו): "מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים". פסוק זה רומז לנשמה, החבויה במעמקים כמו מעיין תת-קרקעי. לעיתים העפר והאבנים מונעים מהמים להתפרץ אל מעל פני הקרקע, ויש צורך לסלק את הרפש והטיט כדי שהמים יתגלו. ואז מתברר שבעצם אין צורך ליצור מציאות חדשה של מעיין, אלא המעיין קיים וכל שנדרש הוא רק להסיר את מה שהסתיר אותו.

גם האדם אינו נדרש ליצור מציאות חדשה כדי לעבוד את ה', אלא רק להסיר את הגורמים המסתירים את אורה של הנשמה – הגוף והנפש הבהמית – ואז מתגלה האור מאליו וסוחף עימו את הגוף ואת הנפש הבהמית, עד שגם הם נעשים מציאות אלוקית שמצהירה: "אין עוד מלבדו".

מידת הגבורה

אמרו חז"ל: "מעשה אבות – סימן לבנים". פועלם של אבותינו הקדושים נותן לנו כוח וסיוע בעבודתנו הרוחנית. לכל אחד ואחד מהאבות קו-פעולה ייחודי. אברהם עניינו מידת החסד, ואילו יצחק – מידת הגבורה. מידת החסד עניינה נתינת כוח מלמעלה, ואילו מידת הגבורה מבטאת את ההתגברות של האדם למטה, בשאיפה להתרומם למעלה.

התורה מספרת על יצחק שעסק בחפירת בארות, שכן פעולה זו ייצגה את עבודתו הרוחנית. חפירה עניינה סילוק העפר והאבנים, עד שמגיעים למקור המים. כך כשאדם מבקש להתעלות למעלה עליו להסיר את מכשולי הגוף והנפש הבהמית, ואז מתגלים 'המים החיים' הטמונים במעמקי נפשו.

העבדים הנפשיים

כוח זה עובר בירושה מיצחק אבינו לכל אחד ואחת מאיתנו, ומסייע לנו להסיר מניעות ומחסומים המקשים עלינו לרומם את הגשמיות ולהחדיר בה קדושה. יצחק כבר סלל בעבורנו את הדרך, והוריש לנו את היכולת לעשות זאת.

מלבד הכוח שניתן לנו, יש בחפירת הבארות גם תמרור המורה את הדרך – כשם שיצחק שלח את עבדיו לחפור בארות, כך כל אדם צריך לשלוח את 'עבדיו', כוחות נפשו – כוח מסירות הנפש וכוח קבלת העול, לחפור ולהסיר את החסמים הפנימיים.

שכר היגיעה

עוד הוראה יש ללמוד מהמריבות שיצחק נדרש להתמודד איתן, כפי שהתורה מספרת שפעם אחר פעם נוצרו מריבות על הבארות, אבל בסוף "וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ", ולא עוד אלא שמי שרבו עימו בתחילה כרתו איתו עכשיו ברית באומרם "אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ ה'".

לכאורה, מדוע עשה הקב"ה שתחילה יש להילחם עם קשיים והפרעות, ורק לאחר מכן מגיעים למצב של 'רחובות'? אלא שאם האדם משיג הכול בקלות, אין לו בזה שמחה אמיתית. רק כאשר יש אצלו 'יגעת', כי אז הוא שמח באמת ב'מצאת'. בלי יגיעה אין 'מציאה' אמיתית. נמצא שההתמודדות עם הקשיים והמכשולים אף היא לטובת האדם, כדי שיחוש שמחה אמיתית בהישגיו ולא יקבל אותם כמתנת חינם.

(תורת מנחם, כרך מח, עמ' 260)

  מן המעיין

יעקב ועשיו

שמחת הבחירה בטוב

״ואלה תולדות יצחק״ (בראשית כה,יט). אומר רש"י: ״יעקב ועשיו האמורים בפרשה״. עיקר התענוג והשמחה – "תולדות יצחק" – למעלה הוא מזה שיש בחירה בעולם – "יעקב ועשיו האמורים בפרשה" – והאדם בוחר בטוב.

(רבי צבי-הירש מזידיצ'וב)

הפיכת הרע לטוב

עשיו מסמל את כוחות הרע והטומאה. מטרת בריאתו של עשיו היא שיהודי יהפוך אותו לאור וטוב. בפועל ובגלוי עשיו מנַגֵד לקדושה, אך בפנימיותו ובאמיתת מהותו הוא טוב – על-ידי שהופכים אותו לקדושה ואור. הרי שגם עשיו הוא "תולדות יצחק".

(הרבי מליובאוויטש)

מלחמה מהרחם

״ויתרוצצו הבנים בקרבה״ (בראשית כה,כב). אומר רש"י: "כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב היה רץ ומפרכס לצאת, וכשעוברת על פתחי עבודה זרה, עשיו מפרכס לצאת". מאז אין שלום בין יעקב לעשיו. כבר ברחם אימם התנגשו זה בזה, והרי המלחמה שביניהם נמשכת עד עצם היום הזה.

(באר יצחק)

למי יציק?

בלי יעקב לא היה לעשיו שום עניין ורצון לצאת לעולם. שכן מה יעשה שם בלעדיו? על מי ישלוט, עם מי ייאבק, למי ימרר את החיים?

(רבי שלמה קלוגר)

מוטב לצאת

מפני מה פרכס יעקב כל-כך לצאת בעוברו על 'פתחי תורה'? והלוא חז״ל אומרים שהוולד במעי אימו מלאך מלמדו תורה, וכי יש מלמד טוב ממלאך? אלא כשנמצאים בחברת עשיו, אף הלימוד מפי מלאך בחזקת סכנה הוא.

(רבי בונם מפרשיסחה)

מי זקוק לברכה

חשבונו של יצחק, ברצונו לברך את עשיו ולא את יעקב, היה: יעקב הוא איש תם, יושב אוהלים, ובלאו הכי יהיה רחוק מן הרע, ועל כן אינו זקוק לברכה. לעומתו, עשיו עלול ליפול ברע, ולכן הוא זקוק לעזר וסיוע. משום כך ביקש יצחק לברכו.

(אור התורה)

שני עולמות

עשיו, בהיותו ״איש שדה״, שכל הווייתו גשמיות, מסמל את החומריות ואת השקועים בה. לעומתו, יעקב, שהוא ״איש תם יושב אהלים״, שכל תענוגו בחיים היה בלימוד התורה שלמד בבית מדרשם של שם ועבר, מסמל את הרוחניות ואת ערכה. בעבודת ה׳, יעקב ועשיו הם הנפש האלוקית והנפש הבהמית, שתי הנפשות הנאבקות ביניהן לכבוש את האדם.

(הרבי הריי״צ מליובאוויטש)

עונג להרע

״ועל חרבך תחיה״ (בראשית כז,מ). החיוּת של עשיו היא מהחרב. בדוגמת חיות רעות שטורפות ודורסות לא רק כשהן רעבות, אלא מפני שיש להן עונג וחיוּת מעצם הדריסה ושפיכות הדמים של יצור אחר. כאלה הם אנשים שהם רעים בעצם, שיש להם חיוּת מזה שהם מצֵרים וגורמים רע לאחרים. כזאת היא גם החיוּת שיש לעשיו.

(ספר המאמרים תרפ״ט)

  אמרת השבוע

התורה מאירה

לפני רבי עקיבא סופר מפרשבורג (נינו של ה'כתב סופר') הוצגה הטענה כי הרבנים, שכל עסקם בתורה, ושאין להם מגע עם ענייני העולם, אינם יכולים להתערב בהנהגת העולם, שאין הם מכירים את אורחותיו.

הגיב רבי עקיבא ואמר: "כאשר יעקב קיבל את ברכות יצחק תחת עשיו, אמר יצחק לעשיו – 'בא אחיך במרמה וייקח ברכתך'. נאמר על כך ב'מדרש פליאה', ש'במרמה' הכוונה בחוכמת התורה.

"כי אכן, כל חוכמתו של יעקב הייתה חוכמת התורה, שהיה 'יושב אוהלים'. ועם זה, כאשר נדרש להתמודד עם עשיו – הצליח יעקב יותר ממנו, כי התורה פוקחת את עיני האדם".

  פתגם חסידי

טענה לקב"ה

"יצחק אהב את עשיו על אף רשעותו, כדי שתהיה לו טענה לקב"ה: כשם שאהבתי את בני על אף חטאיו, אף אתה אהוב את בניך למרות חטאיהם" (רבי משולם-פייביש מברדשין)

  מעשה שהיה

ישועה על כורחו

"אלה בדותות ואמונות תפלות!", הזדעק האיש ונפנף בידו בתנועת ביטול. הוא ינק ממקטרת יוקרתית שהחזיק בין אצבעותיו והפריח ענן עשן לחלל החדר.

האיש היה גביר שהתגורר בעיר ניז'ין שבאוקראינה. את דברי הלעג שלו כיוון אל הבאים ל'אוהל' הצדיק רבי דובער שניאורי, אדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. הללו זרמו לציון מכל האזור ואף ממרחקים. בעוברם תחת מרפסת אחוזתו ההדורה לא יכול היה לכלוא את הבוז שרחש להם. "אין בזה ממש", חזר והתריס, "התפילות בקברים הן הבלים".

האיש עשה הון רב בעסקיו, ועושרו הקנה לו גאווה ושחצנות, שהתבטאה בין השאר בזלזול המופגן באמונת צדיקים.

יום אחד חייו של העשיר התרסקו לרסיסים. בתו היחידה, בת העשר, חלתה מאוד. עושרו המופלג התגלה כמשענת קנה רצוץ: הוא הזמין אליו את טובי הרופאים, פיזר ממון רב, אך הרופאים הרימו ידיים באין אונים. לא נמצא בידם מזור לחולָה.

ההורים האומללים לא ידעו את נפשם. יום ולילה ישבו ליד מיטתה של בתם וכאבו את מצבה המידרדר והולך. אמרה האישה לבעלה: "אולי תחדל מעיקשותך ותלך להתפלל ב'ציון' של הרבי?! הלוא המקום נמצא במרחק קצר מביתנו".

"לא ולא!", השיב האיש בתקיפות, "אינני מאמין בזה, ולא אשנה את דעותיי בגלל מחלת בתנו!".

האישה הליטה את פניה בידיה ומיררה בבכי. היא ניסתה להתחנן אל בעלה, אבל ליבו היה אטום. יהירותו לא הניחה לו להיענות לבקשה. כשהאישה הוסיפה להפציר ולדבר על ליבו, היסה אותה בגסות: "חדלי מלדבר שטויות. לא אלך לשום קבר לבקש בקשות".

האישה בלעה את דמעותיה ורעיון נצנץ במוחה. אם בעלה מסרב ללכת ל'ציון' הצדיק ולהתפלל לרפואת בתם, תעשה זאת בלעדיו. ליד ביתם התגורר מלמד חסידי, והיא ניגשה אליו ובידה שמונה-עשר מטבעות של רובל. היא ביקשה ממנו ללכת ל'ציון', לחלק שם את הכסף לנזקקים ולקנות שמן בעבור הנרות הדולקים ב'ציון'.

"אנא עשה את בקשתי", התחננה האישה, "וה' יעזור שתהיה השליח להביא את רפואת בתי". המלמד ניאות לבצע את המשימה.

האישה הורתה לגריגורי, העגלון הגוי שלהם, להסיע את המלמד אל ה'ציון'. האיש חילק את הכסף כפי שנתבקש, והעתיר בתפילות נרגשות למען רפואת הילדה. צערה של האם נגע לליבו, והוא נשא תחינה כשעיניו זולגות דמעות. וכך אמר: "רבנו הקדוש! אנא יעתיר רחמים למען רפואת הילדה, ובכך יתגדל ויתקדש שם השם, כדי שלא ילגלג עוד הלץ ממקום מנוחת הרבי".

באותה שעה ממש, בבית הגביר, נשמעו קריאות תדהמה ושמחה. "היא פקחה את עיניה! היא התעוררה!". האב והאם הנרגשים הביטו בבתם מחמדתם, ולא האמינו למראה עיניהם. הילדה, שהייתה שרויה זמן רב בלי הכרה, התעוררה לפתע והחלה להראות סימני חיים. "אני רוצה לאכול", אמרה בקול חלוש.

מיום ליום התאוששה הילדה והתחזקה, עד שכעבור ארבעה ימים בלבד שבה לאיתנה באורח פלא. הרופאים השתוממו, קרובי הילדה והסובבים אותה השתאו, ואיש לא ידע במה לתלות את השינוי.

אשתו של הגביר שמרה את דבר התפילה ב'ציון' הרבי בסוד, ולא גילתה על כך לבעלה. עד שבעלה התרברב לפניה, כשהוא מגחך בשביעות רצון: "רואה את כמה טוב שלא נעניתי לבקשותייך ללכת להתפלל בקבר הצדיק? כבר הייתה תולה את הרפואה באיזה נס מסתורי שהתרחש בזכות זה!".

הבעת פניה של האישה נותרה רצינית. היא החליטה שזה הזמן לגלות לבעלה את האמת: "שלחתי כסף לצדקה לחלוקה על ה'ציון' ולתפילה למען רפואת בתנו".

עיניו של האיש נפערו בחוסר אמון. "את משקרת", לאטו שפתיו.

האישה הנידה ראשה. "איני משקרת", אמרה. "כל מה שאמרתי – אמת ויציב. ויש לי עֵד שיוכיח את אמיתות דבריי. קרא למלמד ששלחתי להתפלל ב'ציון' שיבוא ויספר דברים כהווייתם".

הגביר מיהר לזַמן אליו את המלמד, וזה סיפר את השתלשלות האירועים. הגביר עדיין לא השתכנע. "גם אתה דובר שקר, כאשתי, שכן נמנה אתה עם עדת החסידים. עשיתם יד אחת להכשילני בכזבים", הטיח במלמד.

"יש לי עוד עֵד", חייכה האישה, "גריגורי העגלון".

"קראו לגרגורי!", ציווה הבעל. הגוי התייצב לפניו, והאיש התרה בו: "ספר לי את האמת, האם לקחת את המלמד הזה ל'ציון' הצדיק?".

גרגורי סיפר את שהיה בתום לב. כיצד הסיע את המלמד לבית העלמין וצפה בו מתפלל באדיקות בקברו של הצדיק. וכשחזרו, שמח לשמוע שחלה הטבה במצבה של בת האדון.

תגובתו של העשיר הדהימה את כל הנוכחים. פניו האדימו מזעם. הוא קם ממקומו והחל מתרוצץ אנה ואנה כאחוז תזזית, מטיח את אגרופיו בראשו שוב ושוב. "למה עשיתם לי את זה!", צווח, בעודו בועט בחפצים שנקרו בדרכו, "למה שמתם אותי ללעג ולקלס!"...

(על-פי 'סיפורים נוראים')

  לומדים גאולה

הגויים יבואו ללמוד

שלוש פעמים ביום אנו מתפללים על קיבוץ הגלויות – "וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו". הימצאותם של יהודים בחוץ לארץ אינה טבעית ואינה נכונה בעבורם. מקומו של כל יהודי בארץ ישראל. רק בזמן הגלות, שבה הדברים אינם מתנהלים כפי שהיו צריכים להיות, יכולה להיות מציאות שיהודים חיים מחוץ לביתם.

זה אחד ההסברים מדוע בזמן הגאולה ייאמר ליצחק דווקא "כִּי אַתָּה אָבִינוּ" (כמאמר הגמרא במסכת שבת פט,ב). וכפי שהרבי מליובאוויטש מסביר: "משום שאז יראו בגלוי בבני ישראל את מעלת התמימות והשלמות, שהכוח על כך נלקח מיצחק אבינו ('עולה תמימה'), ולכן הם נמצאים במקומם האמיתי, שולחן אביהם בארץ ישראל, שעניין זה, להיות בארץ ישראל בלבד, היה דווקא אצל יצחק, מה שאין כן אצל אברהם ויעקב היו זמנים שהם היו בחוץ לארץ" (לקוטי שיחות כרך כה, עמ' 123 ואילך).

האבוקה המושכת

אך כאן מתעוררת שאלה: הלוא אחד מתפקידיו של העם היהודי הוא להנחיל לכל בני-האדם את 'שבע מצוות בני נח'. הרמב"ם כותב כי אחד הדברים המרכזיים שיעשה המשיח הוא – "ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד", והוא מביא על כך את הפסוק (צפניה ג,ט) "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה', לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד". אך אם כל היהודים יהיו על אדמתם בארץ ישראל – כיצד יוכלו לפעול בקרב האומות ולהביאן לידי הכרה בנחיצות קיומן של שבע מצוות בני נח?

אלא שיצחק נושא עימו את התשובה גם לשאלה זו (ראו לקוטי שיחות שם). אצל יצחק ראינו דבר שלא היה אצל אברהם ויעקב. פעולתו של יצחק לא הייתה על-ידי הליכה "מעיר לעיר ומממלכה לממלכה" לפרסם את שמו של הקב"ה בכל מקום ומקום, כפי שפעל אברהם, אלא בהיותו במקום אחד, בארץ ישראל, משך אליו את באי העולם, בדוגמת אבוקה גדולה המושכת אליה את הניצוצות.

דבר זה נראה בפרשת תולדות. כאשר נוצר מצב של "ויהי רעב בארץ" הייתה "דעתו (של יצחק) לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי הרעב". הוא חשב לעשות זאת לא רק כדי לספק מזון לבני ביתו, אלא מתוך אמונה עמוקה בהשגחה עליונה. יצחק הבין שהרעב בא בהשגחה ובכוונה מיוחדת מהקב"ה, כדי שייצא מארץ ישראל ויפרסם את שמו של הקב"ה במדינות אחרות, כפי שעשה אביו אברהם בזמנו, כאשר היה רעב בארץ.

על כך אמר לו הקב"ה: "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה, שְׁכֹן בָּאָרֶץ", וכפי שחז"ל מפרשים: "שַׁכֵּן את השכינה בארץ". הקב"ה הבהיר לו שדרך העבודה שלו בפרסום שמו של הקב"ה אינה על-ידי ירידה לחוץ לארץ, אלא על-ידי הגברת הקדושה בארץ ישראל, וממנה יוקרן אור הקדושה לכל באי עולם.

מציון תצא תורה

כך יהיה גם בזמן הגאולה. הנביא ישעיה מתאר את הימים האלה: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת, וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ – לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה', אֶל בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיה ב,ב-ג).

רק בזמן הגלות יהודים נדרשים להתפזר בכל קצות תבל כדי להפיץ את אור הקדושה, כפי שעשו אברהם ויעקב, אולם בזמן הגאולה יתנהלו הדברים בדרכו של יצחק. כולנו נשב בארץ ישראל, והגויים עצמם יבואו לכאן, ללמוד איך לקיים את שבע מצוות בני נח ולפעול לתיקון העולם.

  חיים יהודיים

צלילי התשובה של בונה הגיטרות

שאון של רכב מתקרב הקפיץ את בועז אלקיים ממקומו. אף אחד לא אמור להיכנס לחווה שלו, אי-שם במדבר המקסיקני, בלי תיאום. הוא נטל אלה ורץ החוצה, ערוך לקרב עם הפולש. המכונית נעצרה, חלון הרכב נפתח ורב מזוקן שאל אותו אם הוא בועז. אלקיים הנדהם שאל אותו: "אתה ליובאוויטש?". האיש השיב בחיוב ויצא מהמכונית בשירה. בועז הניח את האלה ויצא עם הרב בריקוד, שגם סייע לו לפרוק את המתח שמילא אותו כמה שניות קודם לכן.

"הרב סיפר לי שהוא נוסע למקומות רחוקים ומאתר יהודים", מספר בועז. "הוא שמע עליי והזדרז לבוא לפגוש אותי. בראש השנה שלאחר מכן הזמין אותי לבית חב"ד שלו, בלוס-אנג'לס, מרחק נסיעה של שש שעות. נעניתי ובאתי. חב"ד ליוו אותי בהמשך לכל אורך הדרך, והם בעיניי סיירת מטכ"ל של היהדות".

נגיף אלים באפריקה

אלקיים, תושב אלוני הבשן ברמת הגולן, בונה גיטרות בעבודת יד מדויקת למוזיקאים נודעים ברחבי העולם. בהיותו בן אחת-עשרה נמשך למוזיקה, והחל להתעניין בבניית גיטרות. "עוד בהיותי בכיתה ב ניסיתי לבנות גיטרה מקרטון", הוא מספר. "כשבגרתי, נסעתי ברחבי העולם לרכוש התמחות. נפגשתי עם טובי הנגנים ובוני הגיטרות. חיפשתי זהות בנגינה".

עברו שנים עד שזכה לקבל את התובנה האלוקית במוזיקה. "לצערי זה קרה בדרך לא-משמחת. באפריקה נדבקתי בנגיף אלים, אושפזתי בבידוד, ויצאתי משם עם בעיה ביד שמאל. כשחזרתי לנגן, אמרתי לעצמי שלא אנגן עוד תו אחד אם אינו מכוּון לבורא העולם".

התעוררות בטקס אינדיאני

הדרך שלו לעולם התשובה עברה טלטלות רבות, חוצות יבשות. "השתתפתי פעם בטקס פגאני אינדיאני, ודווקא שם חשתי עוד דחיפה לעבר היהדות", משחזר בועז. אחרי נישואיו במקסיקו ולידת בנו, החליטו הוא ורעייתו לעלות לארץ, כשהוא כבר מתקדם בדרך התשובה, שומר שבת וכשרות.

צריך להקשיב לבועז כשהוא מדבר על עבודתו כדי לקלוט את משמעותה: "יש לי לקוחות שבניית הגיטרה בעבורם אורכת שנים. אני צריך להבין מה בדיוק הנפש שלהם רוצה. אלה ניואנסים דקים מאוד. רק אחרי שאני בטוח שהבנתי, אני בונה להם את הגיטרה. תהליך הבנייה עצמו יכול להימשך בין חודשיים לחצי שנה".

מצא אוצר

לעצמו בנה גיטרה ייחודית, ואיתה הוא מופיע לפעמים. יש בה שילוב של כינור, לאוטה, מיתרים של עוּד, גיטרה אקוסטית, כלי נגינה הודי ועוד.

לצד בניית הגיטרות בועז קנאי מאוד ליהדותו: "אני כמו אדם שמצא אוצר. ככה אני מרגיש את היהדות. אני שומר על זה כאילו היו אלה אוצרות בכספת. בתחילה היו לי קונפליקטים עם חברי ילדות, ובהמשך גם הם אמרו לי שהדרך שבחרתי היא הנכונה ביותר. כמה חוכמה, כמה חסד, כמה שמחה יש ביהדות! היום אני שמח ומאושר, ואומר כל יום: ברוך השם, הכול טוב, ויהיה לנו עוד יותר טוב בעזרת השם".


מזמור לבועז. אלקיים והגיטרות ברמת הגולן (צילום: בועז שטיין)

  פינת ההלכה ומנהג

תרומות שנשכחו

שאלה: לגבאי בית הכנסת נמחקה רשימת הסכומים שהמתפללים התחייבו לתרום בעלייתם לתורה, והם אינם זוכרים כמה התחייבו. מה עליהם לעשות?

תשובה: על העולים והגבאים להשתדל לזכור, ולרשום לעצמם את הסכומים מייד אחרי התפילה (ביום חול); ובמיוחד כשמנהלים 'מכירה' ואחד המתחרים זכה בעלייה מפני שהבטיח לתת יותר מהאחרים, שאז חשוב ביותר לזכור את הסכום.

בשבתות ובחגים אפשר להכין מראש פתקים עם סכומים, ולהצמיד באטב את הסכום לכרטיסו של העולה מייד אחרי העלייה או אחרי הקריאה בתורה. ובכל מקרה יש לרשום זאת בצורה מסודרת במוצאי שבת.

הנודר לצדקה ואינו זוכר כמה נדר, ייתן סכום שבוודאי לא התכוון לתת יותר ממנו. גם מי שהבטיח לתת 'כנדבת ליבו' או 'מתנה', נותן בדרך כלל סכום סביר.

יש לברר על כל הבטחה אם יש לה דין נדר (כי הדבר תלוי בנוסח האמירה ובעוד פרטים), ובפרט כשלשון ההבטחה או הסכום נאמרו מפי הגבאי (ולא מפי התורם עצמו).

הצדקה היא בכלל הנדרים. וצריך האדם להתרחק מן הנדרים, שלא יידור שום דבר עד שיעשנו. ואפילו צדקה לא טוב לנדור, אלא אם כן יש בידו – ייתן מייד; ואם לאו – לא יידור עד שיהיה לו הסכום. ואם כל הציבור מתחייבים לצדקה, וצריך להשתתף בזה, או שמתחייב בעת צרה או לזכות אדם מסוים – יאמר במפורש: 'בלי נדר'.

ככלל, אין מתירים נדרי צדקה, ובפרט לנודר בעת צרה. אבל במקרה של ספק, כפי המקרה המתואר בשאלה זו, יש מקום להתיר את הנדר על-ידי שלושה אנשים, משום 'פתח' זה, שאילו ידע שישכח – לא היה נודר.

מקורות: שו"ע יו"ד סי' רג ס"ד, רנח ס"ג. צדקה ומשפט פ"ד ס"א וסי"ג, והערה י"ב, וש"נ.

  מושג ברגע

הידיים — ידי עשיו

בתרבות היהודית, הביטוי המשמש להוקעת האלימות הוא "הידיים - ידי עשיו". לאמור: אם יש לך בעיה כלשהי – דבֵּר, אבל אל תרים ידיים.

הביטוי לקוח מדברי יצחק אבינו, כאשר יעקב לבש על ידיו ועל צווארו את עורות גדיי העיזים, והביא לו את המטעמים שבישלה רבקה. יצחק אמר: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו".

השימוש בידיים להכאת אדם נתפס כהתנהגות שהיא זרה לרוח היהודית. היא מתאימה לעשיו אבל לא ליעקב. כוחו של עם ישראל בפיו, ולא בדרכי אלימות והרמת יד.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)