נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	להפוך את הכלים!
	לייקר כל רגע
	לימוד התורה הנעלה של תינוקות של בית רבן
	טוענים וזועקים: "עד מתי"?!...
	"ספר.. מוגה כדבעי"
	פסוקי "אתה הראת"
	שמחת-תורה בצל רבותינו נשיאינו
	נתינת צדקה כמניין ימי השנה
	עת לדעת
	"אמת, מה נהדר"
	הלכות ומנהגי חב"ד

כ"א תשרי, הושענא רבא   

תקכ"ז

התגלות הבעל שם טוב לכ"ק אדמו"ר הזקן בהקיץ בפעם הראשונה (הבעש"ט נסתלק בשנת תק"כ).

בהושענה רבה, כשהרב המגיד ממעזריטש נכנס לסוכה, נכנס אחריו גם רבנו הזקן. אמר לו הרב המגיד: נעל את הדלת, שאף אחד לא יכנס; אל תהיה בהתפעלות כי אם ב'התיישבות', ולא ב'מקיף' כי אם ב'פנימי'; הרבי, הבעל שם טוב, בא!

(סה"ש תש"ה ע' 52)

כ"ב תשרי, שמיני עצרת (בחו"ל)

תקפ"ט

יום פטירתו של הרה"ק רבי אהרן הלוי מסטראשעלע מגדולי תלמידי כ"ק אדמו"ר הזקן, בגיל שישים ושלוש. מנוחתו כבוד בסטראשעלע.

רבנו הזקן קרבו וחבבו במאד והורה לו ללמוד ביחד עם בנו כ"ק אדמו"ר האמצעי.  הם היו לומדים יחד נגלה וחסידות והיתה ביניהם אהבה עזה כאחים ממש. כ"ק אדמו"ר האמצעי היה אומר שבאמירת "דורשי יחודך כבבת שמרם" הוא מכוון בפרט על חברו רבי אהרן.

(ספר התולדות אדמו"ר הזקן ח"ד ע' 1213)

תשל"ח

כ"ק אדמו"ר קיבל התקף לב באמצע עריכת ה'הקפות' בליל שמיני עצרת. [ראה אירוע א' כסלו].

בעיצומה של ההקפה הרביעית, ניכר לפתע על הרבי כי הוא חש ברע. הציבור המבוהל לא רצה שהצפיפות והדוחק יכבידו על הרבי ועזב בבהלה את בית הכנסת ורק פחות ממאה איש נשארו באולם הגדול. הרבי לא שעה להפצרת המזכירים לעלות לחדרו לנוח מעט, ובו במקום ציוה להמשיך את ההקפות עד תומן ואף סירב לשתות באומרו שאינו שותה מחוץ לסוכה.

ההקפה החמישית וכן השישית נעשו במהירות. את ההקפה השביעית והאחרונה נוהג הרבי לערוך בעצמו במרכז בית הכנסת; כל הנסיונות להניאו מן המאמץ הכרוך בכך - עלו בתוהו. הרבי לקח בידיו הקדושות ספר תורה וצעד לעבר בימת ההקפות במרכז אולם בית הכנסת.

מאוחר יותר, כשקבעו הרופאים שבעיצומה של ההקפה הרביעית היה הרבי נתון בהתקפת לב קשה, הביעו פליאה עצומה על כך שהרבי המשיך בריקוד דבר שעל פי דרך הטבע הוא כמעט בלתי אפשרי.

הרבי נהג לרקוד בהקפה השביעית יחד עם גיסו הרב שמריהו גוראריה ז"ל. החסידים ניצלו עובדה זו כדי לבקש מהרש"ג שיקצר בריקוד ככל שיוכל, ואכן כשהבחין הרש"ג לאחר מספר סיבובים, בחיוורון על פני הרבי - הפסיק מיד לרקוד; הרבי חייך ושאל מדוע חדל מן הריקוד...

בתום ההקפה הרבי חזר למקומו ובסיום התפילה הכריז הרבי שלוש פעמים "גוט יום טוב" ועשה בידיו תנועות נלהבות, כאשר גופו הקדוש מתנענע בצורה חזקה. מיד כשיצא הרבי מבית הכנסת ועלה לחדרו - נכנס לפעולה צוות המזכירים שהיה מבוהל ממראה הרבי בהקפות. בחוץ, ברחוב איסטערן פארקווי עמד קהל האלפים נבוך ומבולבל...

(על המשך אירועי שמח"ת תשל"ח - ראה בהרחבה בקובצי "ראש חודש כסלו" שיצאו לאור במשך השנים)  

תשמ"א

בליל שמיני עצרת ובליל שמחת תורה, רקד כ"ק אדמו"ר עם ילדי "צבאות ה'" בהקפה ה'. הרבי רקד לבדו עם כל הילדים באמצע בית הכנסת... היה זה מחזה נדיר ומופלא.

נראה כי הריקוד המיוחד בא כהמשך להקמת ארגון "צבאות ה'" לילדי ישראל, ע"י הרבי, בי"ט תשרי.

(תיאור מלא ראה שיחות קודש תשמ"א ח"א ע' 820 ואילך)

כ"ג תשרי, שמחת תורה (בחו"ל) 

תרנ"ט

כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב אמר בפעם הראשונה את המאמר הידוע "החלצו – תרנ"ט". לאחר מכן חזר עליו שוב בש"פ נח.

(ספר המאמרים תרנ"ט ע' נג)

תרנ"ט

הכרזת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב על דבר שם הישיבה – "תומכי תמימים" (שנתייסדה כשנה קודם לכן, ביום ט"ו באלול תרנ"ז). בשעה הרביעית אחר חצות הלילה, אחרי ההקפות, אמר:

הישיבה שמה "תומכי תמימים" והתלמידים הלומדים ומתנהגים ברוחה שמם "תמימים".

(אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"י ע' ד. היום יום ט"ו אלול)

תרס"א

כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב בשמחת תורה אמר את השיחה המפורסמת בשם "כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו", שהיוותה מעין כריתת ברית עם תלמידי התמימים, שיהיו מוכנים למסור ולהפקיר את הכל למען קיום התורה והמצוות והפצתם.

(סה"ש תש"ב ע' 141)

תרפ"ז

כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מכריז על תקנת אמירת תהלים בכל יום כפי שנחלק לימי החודש.

(אג"ק שלו ח"ב ע' פא)

תרפ"ח

בעת ההתוועדות של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ התקיימה הפרידה הרשמית שלו מאנ"ש בברית- המועצות. מאות רבות של חסידים הצטופפו בכדי להפרד מהרבי.

(ימי חב"ד ע' 26)

תרפ"ט

כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מכריז שנסתיימו כל ה'בירורים' ולא נותר אלא "לצחצח את הכפתורים".

(סה"ש תרפ"ט ע' 42)

תרצ"א

כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ גילה דבר שהוגדר על ידו כ"סוד" - שבשנה זו נדרש במיוחד שינון בעל פה של י"ב פרקים הראשונים של התניא עם ההקדמה "אליכם אישים אקרא", ולחזור עליהם בכל מקום שאפשר בדבור ובמחשבה.

(סה"ש תרצ"א ע' 168)

תש"א

כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ יצא בקריאה להקים ארגון שיקרא "איגוד תלמידי הישיבות" ("את"ה"), שמטרתו לממש את דרישת רבותינו נשיאינו אל תלמידי התמימים להיות "נרות להאיר" – להשפיע ולדאוג אף על הסובבים אותו.

(סה"ש תש"א ע' 38)

אחת עשרה שנים לאחר מכן, ביו"ד שבט תשי"ב, הקים הרבי את האירגון למעשה.

תש"ב

כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מכריז על כתיבת ספר תורה לקבלת פני משיח צדקנו. כתיבת ספר התורה היתה אמורה להתחיל ביום כ' מר חשון תש"ב, יום הולדת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, אך מסיבות שונות נדחתה התחלת הכתיבה עד ליום ב' אייר תש"ב, יום הולדת כ"ק אדמו"ר מהר"ש.

(סה"ש תש"ב ע' 14)

תשי"ב

אירוע יוצא דופן קרה הלילה: ההקפות ב-770 כבר הסתיימו והרבי נכנס לחדרו הקדוש, והנה, כשעה לאחר חצות הלילה נכנס הרבי שוב לבית המדרש והורה להכריז: "כעת נעשה שוב הקפות".

(כפר חב"ד גליון 947 ע' 230)

תשט"ז

כ"ק אדמו"ר לימד את הניגון "דרכך אלוקינו", ואמר:

הרבי מוהרש"ב אמר פעם (סה"ש תורת שלום ע' 53. 56. 58), שבשמחת תורה אפשר לומר דברים כאלו שבמשך השנה נזהרים מלאומרם, כמו "ראה עמידתנו דלים ורקים", כי מצד גודל השמחה, אין זה מזיק. והוסיף הרבי, שיש בכך אפילו תועלת, כי על ידי שמזכירים זאת יתעוררו בעשיית תשובה תיכף ומיד, ומתוך שמחה.

(תורת מנחם חט"ז ע' 127)

תשי"ז

כ"ק אדמו"ר לימד את הניגון "כי אנו עמך" [ניגון ראשון. ניגון שני על על מילים אלו לימד הרבי בשמחת תורה תשכ"ד].

(תורת מנחם חי"ח ע' 86)

הניגון מבטא מצד אחד בקשה ותחינה, ומאידך דרישה ותביעה לעשות חשבון נפש.

תשח"י

כ"ק אדמו"ר לימד את הניגון "צמאה לך נפשי" [הניגון השני. הניגון הראשון על מילים אלו לימד הרבי בשבת מברכים אייר תשי"ד).

ניגון זה מושר בתוספת המילים: "עך טי דורין מארקא, טשטא טי יעדיש נא יארמארקו, ניע קופלאיעש ניע פראדאיעש, טאלקא ראביש סווארקו". ותרגומו: הוי, מארקו הטיפש, מה אתה עושה ביריד?! אין אתה לא קונה ולא מוכר, רק גורם למריבות...

והנמשל: אומרים ליצר הרע (הנקרא 'מלך זקן וכסיל'), כי בכל ירידתו לעולם הזה – "ליריד", הוא לא פועל כלום, לא קונה ולא מוכר, רק עושה מחלוקת בין ישראל לאבינו בשמים.

(תורת מנחם חכ"ב ע' 41 ואילך)

תשי"ט

כ"ק אדמו"ר לימד את הניגון "שאמיל", ואמר:

שאמיל, הוא שמו של אחד מראשי הקאווקזים שלחמו בשלטון הרוסי לפני מאה וחמישים שנה. הקאווקזים התבצרו בהרים גבוהים, וכל ניסיונות הרוסים ללחום עמם ולהכניעם, עלו בתוהו. באחד הימים ערכו להם הרוסים תרגיל הטעיה, כאשר הציגו את עצמם כחפצים בשלום, ומיד כשהגיעו שאמיל ופמלייתו לחתום על "הסכם הידידות" חטפוהו ושלחוהו לבית הכלא.

בהיותו שם, כשנזכר מזמן לזמן בעברו המפואר, בהיותו שליט חופשי ובן חורין, התפרץ לו הניגון מעומק ליבו. התנועה הראשונה מבטאת כמיהה לימים הטובים והחופשיים. בתנועה השנייה נרגש המצב הנורא בו הוא שרוי כעת. ולבסוף, בבבא השלישית, נשמעת נימת בטחון ותקווה שעוד יבוא היום והוא יצא לחופשי.

זהו בעצם סיפור נשמתו של כל יהודי: קודם ירידתה לגוף היתה הנשמה חצובה מתחת כסא הכבוד, וכעת בירידתה למטה כואבת היא את מצבה העגום. אך לבסוף שבה וחוזרת התקווה, כי למרות כל הקשיים, היא תקיים את רצונו יתברך כאן בעולם, ותגיע למקומות נעלים עוד יותר מהיותה קודם ירידתה.

(תורת מנחם חכ"ד ע' 133)

תשכ"א

כ"ק אדמו"ר לימד את הניגון "אתה בחרתנו", ואמר:

ניגון זה מכיל שתי בבות: הבית הראשון, הוא כפי שהצדיקים מנגנים אותו – כל בבא פעם אחת, כי עבודתם היא בבחינת "אור ישר". והבית השני, הוא כפי שמנגנים הבעלי תשובה, שעבודתם בבחינת "אור חוזר", שלכן חוזרים וכופלים אותו כמה פעמים, מתוך עקשנות.

(תורת מנחם חכ"ט ע' 106)

תשכ"ב

כ"ק אדמו"ר לימד את הניגון "אנעים זמירות", ואמר:

בעיירה אחת נהגו להשכים למחרת יום הכיפורים מוקדם מהרגיל. כשנכנסו לבית הכנסת, מצאו יהודי עומד עם רגל אחת בקרקע ורגל אחת על הספסל, והטלית והקיטל של יום כיפור מקיפים אותו ומנגן את הניגון "אנעים זמירות". היהודי שהיה שקוע בניגון לא שם לב לאנשים שהקיפוהו ולכל המתרחש סביבו.

ניגון זה מבטא את הקושי לחזור לשיגרה אחרי העבודה הנעלית ביום הכיפורים, כי "נפשי חמדה בצל ידך".

(תורת מנחם חל"ב ע' 112)

לימים סיפר הרבי לאחד מהחסידים ביחידות, שהיהודי שלא עזב את בית הכנסת והמשיך לשיר את הניגון, עשה זאת משום שהניגון נגלה לו באותו יום כיפור מגן עדן בדרך פלא.

תשכ"ג

כ"ק אדמו"ר לימד את הניגון "סטאוו יא פיטו", ואמר:

חסידים באוקראינה למדו מניגון זה, כיצד לעבוד את ה' כאשר נמצאים בעולם הזה הגשמי: לפעמים שתיין יין, הרומזת על לימוד התורה באופן רגיל ונורמלי, לא מועילה להתגבר על היצר הרע. במקרים אלו נדרשים ליין שמשכר, היינו, לימוד מעמיק והתבוננות בעניני חסידות זמן רב, ורק אז ניתן לצאת מכל המיצרים והגבולים.

(תורת מנחם חל"ה ע' 145)

תשכ"ד

כ"ק אדמו"ר לפנות בוקר לימד הפעם שני ניגונים חדשים ואמר: "אינני יודע אם בשנה הבאה אלמד ניגון, לכן אלמד עוד ניגון השנה".

בשנה הבאה בו' תשרי תשכ"ה נפטרה אמו הרבנית חנה, ואכן פסק הסדר של לימוד הניגונים על ידי הרבי.

א. הרבי לימד את הניגון "כי אנו עמך" (ניגון שני. ניגון ראשון על מילים אלו בשמחת תורה תשי"ז) ואמר:

כשם שיש ב' ניגונים על התיבות "אתה בחרתנו" בהתאם לב' הסוגים שבבני ישראל: ניגון של צדיקים, המנגנים כל בבא פעם אחת, וניגון של בעלי תשובה, החוזרים וכופלים כל בבא; כך גם בנוגע לתיבות "כי אנו עמך" - נוסף על הניגון שלימדו לפני כמה שנים (בשנת תשי"ז) שהוא בתנועה של ניצחון, שמתאים לעבודת הצדיקים - יש תנועה נוספת, שהיא תנועה של עקשנות ותקיפות, שמתאימה לעבודת הבעלי-תשובה.

(תורת מנחם חל"ח ע' 116)

ב. הרבי לימד את הניגון "הוא אלוקינו".

ניגון זה היה מושר על ידי בעל התפילה של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב.

(שם)

מאחורי הניגון "הוא אלוקינו" מסתתר סיפור מרגש על ילד קטן בשם יחיאל שנולד להוריו באחד הישובים הקטנים שהקים כ"ק אדמו"ר האמצעי לחסידיו, בכדי שיעסקו בעבודת האדמה, תוך כדי עבודת ה' בטוב-לבב.

באחד הימים התפרצו לשם גויים ובזזו מכל אשר נקרה בדרכם, מבלי ששמו לב לתינוק שזחל החוצה מפתח בית הוריו. באותו יום הזדמן למקום נציג התושבים כשהוא רכוב על סוסו האביר, לפתע צדה עינו תינוק חמוד המוטל ברחוב. לאדם זה לא היו ילדים, ועל כן החליט לקחת את התינוק עמו לביתו. כך הלך וגדל הילד כשעמו גדלים כישרונות גדולים של נגינה, עד שהצליח להצטרף למקהלת ילדים במוסקווה הבירה.

באחד הימים החלו חבריו להציק לו ולומר לו שהוא יהודי מלוכלך, ושאר כינויי גנאי. הילד חזר לבית הוריו ושאלם לפשר הדבר. כשהמשיך לדרוש ולחקור, לא יכלו 'הוריו' להסתיר יותר את הסוד וסיפרו לו לו כי הוא אכן יהודי, והוריו הינם חסידי ליובאוויטש. מיד החליט הילד לחזור לעמו, והגיע לבית המדרש של ליובאוויטש אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב. חסידים טיפלו בו, גידלו אותו כבן וסייעו לו להשלים את כל מה שחסר לו בעניין הלימוד. עקב כישרונותיו המוזיקליים ביקשו הרבי הרש"ב שיחבר ניגון. זהו סיפורו של הניגון "הוא אלוקינו".

תשל"א

כ"ק אדמו"ר בחר נציגים מכל מדינות העולם, שהם יהיו הבעלי-בתים על שבעים אומות העולם! הרבי אמר שיערכו הצבעה, שיוחלט בה על ידי כולם פה אחד: שכל עניני העולם, יהיו על פי תורת אמת, ושיהפכו את החלטות האו"ם לטובה. הרבי הורה לומר לחיים ולנגן ניגון שמח.

נציג ארץ הקודש היה הרב חיים שלום סגל.

(שיחות קודש תשל"א ח"א ע' 96)

תשל"ד

המנגינה שלימד כ"ק אדמו"ר בשמחת תורה על המילים "האדרת והאמונה", היא ה"מארסלייז" – ההמנון הלאומי של מדינת צרפת. הרבי הסביר שהשימוש בניגון זה ל"האדרת והאמונה" – מבטא את המהפכה הגדולה שנהייתה במדינה כהכנה לגאולה העתידה.

(ימי תמימים ח"ו ע' 18. ניגוני רבי ע' 16)

כ"ד תשרי

תקנ"ט

היום שבו נאסר כ"ק אדמו"ר הזקן בפעם הראשונה ונלקח מליאזנא למאסרו בפטרבורג.

השר ציוה להכניס את רבנו הזקן למרכבה שחורה שהיתה מיוחדת להובלת מורדים במלכות, ובשמירה מעולה של שוטרים מזויינים.

מאסרו של רבנו הזקן, היה צריך להיות הרבה שנים לפני זה, אלא כאשר נודע הדבר לרבי זושא מאניפאלי אמר: זושא אינו רוצה, ועיכב את הדבר עד שנת תקנ"ט. [ראה אירוע י"ט כסלו].

(סה"ש תרפ"ז ע' 127)

מצאו פתק שהשאיר כ"ק אדמו"ר הזקן בחדרו טרם המאסר, וכתוב עליו: "שרים רדפוני חינם ומדברך פחד ליבי" [תהילים קיט, קסא].

(שערי מועדים – י"ט כסלו, ע' קמב)

תקס"א

כ"ק אדמו"ר הזקן נוסע למאסרו השני בפטרבורג [ראה אירוע כ"ז כסלו].

לאחר שחרורו של רבנו הזקן ממאסרו הראשון (י"ט כסלו תקנ"ט), המשיכו המתנגדים במלחמתם כנגד החסידים. אחת מדרכי פעולתם היתה הלשנה על רבנו הזקן. הפעם לא היתה ההלשנה על רבנו הזקן באופן אישי (מרידה במלכות), אלא על כל תורת החסידות. הם טענו שתורת החסידות מהווה סתירה ל'מלכותא דארעא'.

בשונה מהמאסר הראשון, בו נלקח רבנו הזקן בעגלה שחורה וחיילים שלופי חרב שליוו את העגלה, הרי במאסר השני נסע רבנו הזקן במרכבה מרווחת בדרך כבוד, ונתנו לשני מלווים ללוותו.

גם המאסר היה הפעם קל יותר, הוא הוחזק בבנין ה"טאיינע סאווייעט" (=המועצה החשאית), ולא כבמאסר הקודם שהוחזק במבצר הפטרופבלסקי.

(היום יום, כ"ז כסלו. ימי חב"ד ע' 24)

תרפ"ח

כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ עזב את רוסיה עם כל בני משפחתו והתיישב בעיר ריגא שבלטביא, על פי הזמנת הקהילה היהודית.

אל הרבי נילוו שישה חסידים, וכן רהיטי הבית וכל הספרים שבספרייתו, שמילאו ארבעה קרונות.

(ימי חב"ד ע' 27)

בהיותו ברכבת, בעת עזיבת בריה"מ, כתב הרבי מכתב נרגש לאנ"ש ברוסיה. בין היתר כתב:

...תקותי תאמצני והיא נחמתי אשר ריחוק המקום לא יפריד ח"ו וח"ו בינינו. ובאור זכות המנורה הטהורה, אבות העולם מוסדי ארץ ברוכה אזכה לראות כי כל אחד ואחד מאנ"ש הוא וביתו ישימו דעתם ולבם להוסיף אומץ בחוט המקשרנו...

(אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"א ע' תרה)

כשהגיע כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ לריגא שאלוהו להרגשתו אחרי כל מה שעבר עליו, ענה: אם מישהו יציע למכור לי במיליארד רגע אחד של יסורים בעתיד – לא אקנה. ואם מישהו ירצה לקנות ממני במליארד רגע מיסורי בעבר – לא אמכור...

(סה"מ תרפ"ח ע' ריח)

תרפ"ח

כ"ק אדמו"ר עוזב את בית הוריו בדנייפרופטרובסק (יקטרינוסלב) ויוצא מבריה"מ. זו היתה הפעם האחרונה שראה את אביו הרלוי"צ נ"ע בחיים חיותו בעלמא דין - -

את אמו הרבנית חנה ראה שוב לאחר כעשרים שנה כשנפגשו בפאריז בשנת תש"ז.

תש"ב

זקנתו של כ"ק אדמו"ר, הרבנית רחל ינובסקי, אמה של הרבנית חנה, נהרגה על קידוש השם יחד עם חמשת אלפים יהודי העיר.

היא הייתה בתו של הרה"ח ר' יצחק פושניץ רבה של דוברינקה ואשתו של הרה"ג ר' מאיר שלמה.

הרבי קבע את היום הזה גם כיום היארצייט לאחיו הרה"ח ר' דובער שנהרג על קידוש השם בשנת תש"ב, ויום פטירתו לא נודע.

הרבי אמר קדיש ביום זה.

כ"ה תשרי

תק"ע

יום הסתלקות הרה"ק ר' לוי יצחק  מברדיטשוב, ומנוחתו כבוד בברדיצ'וב. שם משפחתו היה 'דערבארמדיגער'.

כשביקר כ"ק אדמו"ר הזקן באוקראינה בשנת תק"ע, בא קודם חג הפסח לברדיטשוב לנחם את בני ביתו של הרה"ק, והיה על מקום מנוחת קדשו, והיה שם בביתו בחג הפסח.

הבעל שם טוב אמר עליו: "באה לעולם נשמה שתמליץ טוב עבור אחינו בני ישראל".

(ספר התולדות אדמו"ר הזקן ח"ד ע' 1205)

מסופר שכאשר הגישו לכ"ק אדמו"ר הזקן מים לרחוץ את ידיו לאחרי שהשתטח על ציון הרה"ק  בבארדיטשוב, לא קיבל ואמר: קברי צדיקים אינם מטמאים!

(בית רבי ע' סג ואילך)

תשמ"ה

בהתוועדות השניה של שבת בראשית, הנחשבת להתוועדות-המשך לשמחת תורה, היו חמש שיחות רצופות בלי הפסק של ניגון בינתיים, וביניהם גם שיחה חריפה שנאמרה כתגובה לכך שהתחילו לשיר "חיילי אדונינו...":

כאן המקום להזכיר אודות ענין בלתי רצוי הדורש תיקון, ומכיון שנמצאים בשמחת תורה - בודאי לא יזיק הדבר ח"ו לאף אחד, כי אם התועלת והתיקון שבדבר:

ישנם "שפיץ חב"ד" החושבים שהם אלו שיודעים מה צריכים לעשות וכיצד צריכים להתנהג, וכל אלו שמסביבם, שמנסים להעיר להם לפעמים שעושים דבר בלתי רצוי - אין הדבר מועיל להם כלל, בחשבם מי הם אלו שיכולים להעיר להם, בה בשעה שאף אחד מהם אינו מגיע לדרגתם, שהרי הם "שפיץ חב"ד"!...

כוונת הדברים - לאלו שכתוצאה מדיבורים שלהם, עניני דפוס שהדפיסו, או ניגונים וכו', גרמו לרחק עשרות יהודים מתורת הבעל שם טוב, לימוד החסידות והנהגה בדרכי החסידות. ולא עוד אלא אפילו יהודים שכבר התחילו ללמוד חסידות - הפסיקו ללמוד, כתוצאה מפעולותיהם של אלו! לא רק שפעולות אלו אינם מביאות לקירוב רחוקים, אלא אדרבה, על ידי זה מרחקים את אלו שכבר התחילו להתקרב!

וגם כאשר מלבישים זאת באיצטלא דקדושה, "מיט א זיידענע זופיצע מיט א גארטל דערצו"... אין זה משנה כלל את העובדה שעל ידי זה הרחיקו יהודים מתורת החסידות, עם כל התוצאות שבדבר, שכל זה רובץ על אחריותם!

רצונך לנגן ניגון חסידי - ישנם ניגונים רבים! רצונך לדבר דברי חסידות, להפיץ עניני חסידות - ישנו ריבוי עצום של דברי חסידות! לֵך בדרך שסללו לנו רבותינו נשיאינו! אף אחד אינו זקוק ל"חידושים" שלך, שהתועלת היחידה שבהם היא - מחלוקת חדשה נגד הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן, רחמנא ליצלן! שב ולמד חסידות -  מאמרי עבודה, והעיקר - שהמאמר ילמד אותך...

ולכן, להוי ידוע שכל מי שממשיך בפעולות אלו - הרי הוא מנגד ולוחם נגד חסידות חב"ד, נגד נשיא דורנו, הבעל שם טוב, עד מלכא משיחא...  שרוצה וחפץ לבוא, אלא שממתין עד שיוסיפו בהפצת המעיינות חוצה, ואילו הוא - מרחק יהודים מתורת החסידות, רחמנא ליצלן!

(תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ה ח"א ע' 465)

תקס"א

ביום זה בא כ"ק אדמו"ר הזקן לפעטערבורג בעת המאסר השני.

תקפ"ז

ביום א' פ' נח נאסר כ"ק אדמו"ר האמצעי בעקבות הלשנה שכביכול הוא שולח כספים לסולטן הטורקי באה"ק. המאסר התבצע בשעה אחת עשרה בבוקר, ונסע מליובאוויטש ובצהרים בא לדאבראמיסל, ואמר שם דא"ח "מים רבים גו'".

יום ב' נסע משם עד ליאזנא, אמר שם דא"ח "רשפיה רשפי אש גו'".

יום ג' נסע משם לעיר וויטבסק וישב שם תפוס עד יום א' פ' וישלח י' כסלו.

כ"ק אדמו"ר האמצעי ישב תפוס בעיר ויטבסק בבית החומה שנקנה מאוחר יותר כ"ק אדמו"ר מהר"ש.

נאסרו אז גם כמה מהחסידים המפורסמים: הרה"ח רבי אהרן מסטראשעלע, הרה"ח רבי זלמן פריידעס והרה"ח רבי זלמן רייזעס. שני האחרונים ישבו עד חודש טבת.

(סה"ש תש"א ע' 50)