חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:17 י"א בכסליו התשפ"ז, 21/11/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גיליון 1758 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש ראש השנה, כ"ט באלול ה'תש"פ (18/09/20)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גיליון 1758 - כל המדורים ברצף
מול שבריריות החיים
יש חדש
למה לא נקבעה מגבית בתשרי
ראש השנה
דרשה שכזאת
תקיעות מושלמות
שופר בתופת
תקיעת שופר בגאולה
מחזק לבבות אחרי המחלה
ראש השנה שחל בשבת

מס' 1759, ערב שבת-קודש ראש-השנה, כ"ט באלול ה'תש"פ (18.09.2020)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מול שבריריות החיים

בימי שגרה אנו מתפתים לחשוב שהכול בידינו, אבל בימים הנוראים אנחנו חוזרים אל האמת, שהכול יכול להשתנות ברגע אחד, לכל כיוון

לפני שנה, כשעמדנו בראש השנה והתפללנו לפני בורא העולם, לא תיארנו גם בדמיון הפרוע ביותר את השנה שהייתה לנו. כשאמרנו את המילים 'מִי בַמַּגֵּפָה', המושג הזה נראה לנו רחוק, שייך לתקופות קדומות. והנה באה המגיפה העולמית וטלטלה את כדור הארץ כולו.

הימים הנוראים מציבים לנגד עינינו את שבריריות החיים. בימי שגרה אנו מתפתים לחשוב שהכול בידינו. אנחנו מתכננים תכניות ובטוחים שדבר לא ימנע אותנו מלהגשימן. אנחנו בוטחים ברכוש שצברנו, במעמד שהשגנו, במשרה שקיבלנו, בעסק שבנינו, בבריאות הטובה שאנו נהנים ממנה. הקרקע נראית לנו יציבה ואיתנה.

אבל בימים הנוראים אנחנו חוזרים אל האמת, שהכול שברירי כל-כך. ברגע אחד הכול יכול להשתנות, לכל כיוון. מי שנמצא בפסגה עלול להתרסק אל הקרקע, ומי שנמצא בשפל המדריגה יכול בבת אחת לעלות למעלה – "מִי יִשָּׁפֵל וּמִי יָרוּם".

המילים המצמררות החותמות את הפיוט 'וּנְתַנֶּה תֹּקֶף' ממחישות בעוצמה רבה את אפסותו של האדם: "מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר / כֶּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל / כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה / וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ / וְכַחֲלום יָעוּף".

יש לנו מלך

בראש השנה אנחנו משילים מעלינו את שריון היהירות ומפקידים את עצמנו בידי בורא העולם. הכול בידיו. ברצותו – נצליח, נשגשג, נגשים חלומות, נזכה לשפע ולכל הדברים הטובים. הוא מקור כוחנו ועוצמתנו, ואנחנו בסך הכול מנסים להיות כלים ראויים לברכה שבאה מלמעלה.

בימים האלה אנו עומדים לפני הבורא בהכנעה ומקבלים עלינו את מלכותו, מתוך הכרה שהוא "מלך על כל הארץ". הכרה זו היא היסוד להתנהלותנו בכל ימות השנה. העולם איננו ג'ונגל, שבו כל אחד עושה ככל העולה על רוחו. יש מלך, יש בעל-בית, ואנחנו מכפיפים את עצמנו אליו.

אדם שתודעה זו מלווה את חייו זוכר את מחויבותו לבורא העולם גם בסתם יום של חול. ברגעי התלבטות הוא שואל את עצמו: האם המעשה הזה הוא לרצונו של הבורא? האם בכך אני ממלא את תכלית חיי עלי אדמות? זו בעצם משמעות הפסוק "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" – אני חי תמיד בתחושת נוכחותו של הבורא מולי.

זמן לבקש

ראש השנה הוא הזמן לבקש את כל משאלות ליבנו. בריאות, אריכות ימים, פרנסה בכבוד, שלום בית, נחת מהילדים. זה הזמן לבקש גם את המשאלות הציבוריות, על עמנו ועל ארצנו. הבקשות האלה כתובות במחזורי התפילות. אנחנו מבקשים "תן כבוד ה' לעמך, תהילה ליראיך ותקווה טובה לדורשיך". אנחנו מתפללים לשלומו של עם ישראל, להפרת מזימות האויב, לבניינה של ירושלים, לשיבת השכינה לציון ולאחדות כלל-עולמית סביב מלכות הבורא.

ובעצם, אם נתבונן בתפילות הימים הנוראים – אנו מתפללים בעיקר לבוא הגאולה האמיתית והשלמה: "וצמיחת קרן לדוד עבדך, ועריכת נר לבן-ישי משיחך – במהרה בימינו". נבקש מאבינו שבשמיים כי ייתן לנו שנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישועה.


לבקש ולקבל שנה טובה ומתוקה (צילום: מנדי הכטמן)

  יש חדש

מוקדי תקיעות

לנוכח הכוונה להטיל סגר בתקופת החגים בתי חב"ד ברחבי הארץ נערכים לקיים תקיעות שופר במוקדים רבים ברחבי הערים. לצורך זה הוכשרו תוקעים בשופר, ומתפרסמות מודעות על זמני התקיעות, כדי לאפשר להמוני בית ישראל לקיים את המצווה המרכזית של ראש השנה (בשבת אין תוקעים אלא ביום ראשון).

פדיון כפרות

מנהג ישראל לקיים לקראת יום הכיפורים את מנהג הכפרות, ולתת את תמורתן לצדקה. בתי חב"ד ברחבי הארץ מפיצים מעטפות מיוחדות לפדיון כפרות. זאת הזדמנות נאותה לקיים את מנהג הכפרות וגם לתת צדקה למוסדות העוסקים כל ימות השנה במעשי צדקה וחסד ובהפצת אור היהדות בדרכי נועם ובאהבת ישראל. פרטים בבית חב"ד.

לוח 'דבר בעתו'

הופיע הלוח המונומנטלי 'דבר בעתו' של הרב מרדכי גנוט לשנת התשפ"א. לוחות זמני היום לערי תבל, לוחות שיעורי תורה, סדר היום – הלכות ומנהגים, דברי הימים ומאורעות היסטוריים ועוד. להשיג בחנויות ספרי קודש.

  שלחן שבת

למה לא נקבעה מגבית בתשרי

אחד ממנהגי ישראל הנפוצים, שאף מוזכר בהלכה (בדברי הרמ"א ובשולחן ערוך אדמו"ר הזקן), הוא 'מעות חיטים' ('קמחא דפסחא') – איסוף כסף קודם חג הפסח, לתמיכה כלכלית במשפחות נזקקות.

המנהג מיושם משלושים יום קודם החג, ומלכתחילה התמקד בעיקר באספקת חיטים למצות, ואם נותר עודף בקופה – הוא ניתן לעניים בעבור שאר צורכי החג. במרוצת השנים הורחבה המגבית לכלל צורכי הפסח.

צורכי תשרי מרובים

מתבקש היה שגם קודם חג הסוכות ייעשה איסוף תרומות בעבור צורכי החג של הנזקקים. יתרה מזו, בחג הסוכות העזרה חיונית יותר, שכן בחג זה יש עוד יום (לעומת חג הפסח), ויש הוצאות של סוכה וארבעת המינים. ובכל-זאת לא נקבע מנהג כזה במסורת ישראל.

אותה שאלה אפשר לשאול גם על ראש השנה, שמשופע בהוצאות יתרות לנוכח הציווי ההלכתי להרבות במעדנים בסעודות החג – "ירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו" (שולחן ערוך אדמו"ר הזקן, תקכט,ה), על-פי הוראת הנביא (נחמיה ח,י) "אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים", ובהמשך לכך נאמר בפירוש: "וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ". ובכל-זאת לא נקבע המנהג לעשות מגבית קודם ראש השנה.

ההפך מסימן ברכה

יש לומר שהסיבה לכך היא הרצון להימנע מהכרזה על ענייני עוני ומצוקה לפני ראש השנה. בראש השנה אוכלים מאכלים שנחשבים 'סימנים' לברכה ושפע, ולכן "נוהגין לאכול בשר שמן ולשתות דבש וכל מיני מתיקה", לסימן "שתהא השנה הזאת מתוקה ושמנה" (אדמו"ר הזקן, שם).

לכן לא רצו לקבוע מנהג להכריז על מצב של עוני ומחסור בימים שקודם ראש השנה, שבהם משתדלים להבליט סימנים של ברכה ושפע, מתוך תקווה וביטחון שהקב"ה יעניק לכל יהודי שפע של פרנסה וכל טוב, עוד קודם ראש השנה.

הקושיה 'מה נאכל'

משום כך לא נקבע מנהג זה גם קודם חג הסוכות, שכן סוכות הוא בעצם המשך לראש השנה, ובו נעשה הפרסום הפומבי של היותנו זכאים בדין. הכרה בעוני תפגין את ההפך – שנגזר חלילה על יהודים ההפך משנה טובה ומתוקה. הקשר לראש השנה מתבטא גם במנהג לטבול את פרוסת 'המוציא' בדבש מראש השנה ועד אחרי הושענא רבה, דבר המבטא את היותם רצף אחד.

אבל אחרי כל הדיונים וההסברים, מאחר שבכל-זאת יש יהודים שמטרידה אותם הקושיה 'מה נאכל' – יש להתגייס לעזור להם, הן בסעודות ראש השנה, הן בסעודות ערב יום הכיפורים ומוצאי יום הכיפורים, הן בכל צורכי חג הסוכות ושמחת תורה, ומה טוב שהדבר ייעשה בדרך של 'מתן בסתר'. נתינת הצדקה היא סגולה בעבור הנותן לשנה טובה ומתוקה, כשם שאנו מבקשים מה' שינהג בנו לפנים משורת הדין – "לך ה' הצדקה", והקב"ה יעניק לכל יהודי מידו המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה, בגשמיות וברוחניות גם יחד.

(לקוטי שיחות, כרך יד, עמ' 369)

  מן המעיין

ראש השנה

מליץ היושר

״באין מליץ יושר מול מגיד פשע, תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט״. כשאדם יודע את אפסותו, הוא יודע ומודע שחטא בשל תאוות ליבו וחולשתו, ולכן לא הצליח להתגבר על יצרו הרע. עצם העובדה שהוא משים את עצמו ל'אין מליץ יושר' – זה ממליץ עליו לטוב לפני הקב״ה.

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

סיבה לזיכוי

״באין מליץ יושר״ – אם אין אף אחד שילמד זכות, ״תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט״ – תגיד להם שחוק ודין הוא ש״סנהדרין שראו כולם לחובה – פוטרים אותו״ (סנהדרין יז). אם כל הדיינים מחייבים ואין ביניהם אף אחד שמליץ יושר – מזכים אותו.

(רבי בונם מפרשיסחה)

תקיעה כעקידה

״תקעו לפניי בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק״ (ראש השנה טז,א). בעת העקידה פרחה נשמת יצחק, והקב״ה החזירה לו בטל של תחייה. אף בתקיעת שופר, שהיא תשובה מעומק הלב, ממשיכים טל אורות, בשפע רב לכל השנה. זאת ועוד, עבודת היום היא במסירת ונתינת כל עצמותו של האדם, בדוגמת העקידה.

(ספר המאמרים תרצ״א)

תיקון שלם

כאשר ראש השנה חל להיות בשבת, הוא יום טוב מלא טובה, כי ראש השנה הוא תיקון לנפש; יום טוב הוא תיקון לרוח; ושבת תיקון לנשמה. כשחל ראש השנה בשבת, התיקון הוא בשלמות, לכל שלוש המדריגות יחד.

(רבי חנוך-העניך מאלכסנדר)

כתיבה לטובה בלבד

כשראש השנה חל להיות בשבת המשפט מוכרח להיות לטובה, כי כתיבה היא חילול שבת והדבר מותר במקרה של פיקוח נפש בלבד. נמצא שמותר בראש השנה שחל בשבת לכתוב לחיים בלבד, אבל לא חלילה להפך...

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

שבת שבתית

כשראש השנה חל בשבת הוא נושא עימו מסר שיש למלא את כל ימות השנה ביותר תורה, יותר כוונה בתפילה, יותר הידור בקיום המצוות, ותוספת בכל ענייני טוב וקדושה. כי אף שקדושת שבת באה לידי ביטוי באיסור לעשות מלאכות חול, יש למלא יום זה ב׳פעילות שבתית׳, ככתוב – ״לעשות את השבת״.

(הרבי מליובאוויטש)

בית הדין כבית המקדש

הרי״ף היה תוקע בבית דינו בראש השנה שחל בשבת. ותמהו עליו, על סמך מה התיר זאת. אלא שחז״ל אמרו כי מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב״ה אלא ד׳ אמות של הלכה בלבד, היינו שד׳ אמות של הלכה הן כמו מקדש מעט. הרי״ף החשיב את ד׳ אמות של הלכה שלו, בית דינו, כמקדש ממש, ולכן תקע שם בראש השנה שחל בשבת.

(אדמו״ר הזקן)

בכוח הפסוקים

אף שאין תוקעים בשבת, פועלים את 'בניין המלכות' על-ידי אמירת פסוקי מלכויות, זיכרונות ושופרות. הדבר רמוז גם בזה שהפסוקים הם במספר עשר, כנגד עשר הספירות, שמהן נעשה 'בניין המלכות'.

(ספר המאמרים מלוקט)

  אמרת השבוע

דרשה שכזאת

יהודי תלמיד-חכם בא פעם אחת לעשות את ראש השנה בבית מדרשו של בעל 'אהבת ישראל' מוויז'ניץ. בעירו נהוג היה שהרב דורש דרשה קודם התקיעות, והוא שאל את החסיד הידוע מרדכי-חנא פוקס אם גם הרבי דורש דרשה. "ועוד איזו דרשה!", השיב החסיד.

בתום ההפסקה, כאשר בית המדרש התמלא עד אפס מקום והרבי רמז להתחיל באמירת 'למנצח לבני קורח מזמור', שאל האיש את החסיד: "היכן הדרשה?". השיב לו החסיד: "עוד מעט תשמע".

כשנדמו הקולות ודממה השתררה בבית המדרש נשמע קולו של הרבי עולה ומתגבר ונוקב לבבות: "זמרו אלוקים זמרו, זמרו למלכנו זמרו". בתום התפילה ניגש היהודי אל החסיד ואמר לו: "אכן, דרשה כזאת לפני תקיעת שופר – לא שמעתי מעודי!".

  פתגם חסידי

תקיעות מושלמות

"בראש השנה שחל בשבת הקב"ה עצמו תוקע בשופר, והוא ודאי יודע לכוון את כל הכוונות ולעשות את התקיעות בשלמות, וזה מבטיח שתהיה זו שנת שפע וברכה ושנת גאולה" (רבי ישראל מרוז'ין)

  מעשה שהיה

שופר בתופת

ערב ראש השנה תש"ה (1944), גרמניה, מחנה ברגן-בלזן. מלחמת העולם השנייה נכנסת לשנתה האחרונה, אך המפלצת הנאצית עודנה מגויסת לשפיכות הדמים האכזרית. שואת יהודי אירופה בעיצומה. המונים נרצחים או נכלאים במחנות הזוועתיים שבנו הנאצים.

אסירי ברגן-בלזן עוברים סבל יום-יומי. מיום ליום מתמעטים היהודים שמצליחים לשרוד בגיהינום. הם סובלים התעללויות בלתי-פוסקות, הוצאות להורג, הרעבה שיטתית ועבודת פרך.

ובכל-זאת ראש השנה בפתח, ובין האומללים יש מי שמצליחים לשמור על שפיות ושאר-רוח. הללו לא יניחו לימי הדין הקרבים ובאים לעבור בלי תפילות. אחד מהם הוא רבי שרגא-שמואל שניצלר, רבה של קהילת בקשצ'אבה שבהונגריה.

על דרגשו הנוקשה, בצריף הדחוס, רבי שרגא-שמואל אינו מוצא מרגוע לנפשו. כ'בעל תפילה' ותיק ובעל כישרון, שפתיו מזמזמות מאליהן את נעימות התפילה האהובות כל-כך, ונפשו המיוסרת משתוקקת לטעמם הרחוק של הימים הנוראים.

כבר מגיל בר-מצווה היו התפילות שגורות על פיו. הוא הכיר אותן על בוריין, וידע אותן על-פה. ראש השנה חל בימים שני ושלישי, ורבי שרגא-שמואל חש התרגשות גוברת והולכת. ולא, אין הוא מתכוון להסתפק בתפילות. מוחו טווה מחשבות בדבר השגת קרן איל לתקיעות בשופר. לא פחות.

חבריו נדו לו בראשם. היו שסברו כי נתקף הזיות בשל מצבם הקשה. הלוא כל צורת חיים אנושית ניטלה מהם, והשופר הוא פריט נשכח מפלנטה רחוקה. אבל רבי שרגא-שמואל היה אחוז להט. דבר לא יסיט אותו מהגשמת חלומו. בוקר צהריים וערב – השופר הוא משאת נפשו.

החלטה נועזת, אולי אפילו מטורפת, מתגבשת בליבו. הוא מחליט לפנות אל מפקד המחנה האכזר בכבודו ובעצמו. רבי שרגא-שמואל נכנס היישר אל לוע הארי והעז להביע את משאלתו לפני הנאצי הבכיר.

הקלגס בחן את האסיר במבט חד ותמה. "קרן?!", שאג בקוצר רוח, "לשם מה נחוצה לך קרן?!".

רבי שרגא-שמואל הביט בעיניו הזועפות של מפקד המחנה, האיש שקבע גורלות של אסירים בלי להניד עפעף, ועצם נוכחותו הטילה עליהם מורא כאילו השטן מתהלך ביניהם. המפקד המתין להסבר.

זה היה נס בפני עצמו. לא נדרש מאמץ רב כדי לעורר את חמתו של הקלגס, עד שישלוף את אקדחו ויחסל את האסיר שמולו. האפשרות לקיים שיחה עם המרצח הזה על ראש השנה הייתה חזיון תעתועים של ממש.

"ראש השנה הוא חג בן יומיים", פתח רבי שרגא-שמואל בהסבר קצר. "אלה ימי הדין, שבהם בורא העולם שופט את מעשינו וקובע את גורלנו. במהלך הימים האלו מוטלת עלינו מצווה לשמוע את הקולות הבוקעים מן השופר. התקיעות הן המצווה העיקרית של החג".

רבי שרגא-שמואל סיים את הסברו והשתתק. הוא התקשה להאמין שהמוח המפלצתי העומד מולו מסוגל להכיל את משמעות הדברים. אבל לתדהמתו, הנאצי הניד בראשו ואמר קצרות: "אביא לך קרן איל".

רבי שרגא-שמואל נותר נטוע על עומדו כלא מאמין. היה עליו לצבוט את עצמו, לוודא שאינו חולם. ואכן, ביום שישי האחרון שלפני ראש השנה הובאה לרבי שרגא-שמואל קרן איל אמיתית.

הוא בחן את הקרן מכל צדדיה, ושמחה גדולה אפפה אותו. אבל איך הופכים אותה לשופר? הקרן הייתה גולמית, ונדרשה עבודה רבה כדי להכשיר אותה לייעודה. יש צורך לקדוח בה מקצה לקצה, לרוקן את תוכה, להקציע ולשייף.

רבי שרגא-שמואל החליט לשים את נפשו בכפו ולהסתכן שנית. ביום ראשון, יממה קודם כניסת היום הקדוש, פנה שוב אל מפקד המחנה. הפעם העז לבקש שישיג בעבורו נפח שיעבד את קרן האיל ויהפוך אותה לשופר תקני.

"יש בעיה, יהודי", השיב הנאצי וגירד בפדחתו. "היום יום ראשון. שום נוצרי לא יפר את יום המנוחה שלו למענך". רבי שרגא-שמואל הפציר ולא הרפה. הוא הסביר כי הקרן במצבה הגולמי אינה ראויה לשימוש, וטרחתו של המפקד הייתה לשווא.

עתה התרחש הנס השני. רבי שרגא-שמואל נשא חן בעיני המפקד, וזה זימן נפח גוי ופקד עליו לבצע את המלאכה על-פי הנחיותיו של הרב. כל היום עמל הנפח על הקרן. הוא קדח בה, רוקן את תוכה, ניקה, ליטש ושייף עד שבידיו של רבי שרגא-שמואל היה שופר כשר למהדרין – באישור ובסיוע הנהלת המחנה הנאצי.

שמחתם של היהודים לא ידעה גבול. למחרת התאספו כל יהודי המחנה ושמעו את התקיעות נישאות מן השופר, מהדהדות מתוך מחנה הריכוז הנורא ומבקיעות רקיעים, עד כיסא הכבוד.

בחסדי שמיים זכה רבי-שרגא שמואל לשרוד את התופת ולעלות לארץ ישראל. בכל ראש השנה קודם התקיעות היה מנופף בשופר מברגן-בלזן, עיניו בוערות כלפידים, והוא קורא בסערת נפש גדולה: "שופר, שופר! העד נא על רבבות אלפי הקדושים ההרוגים על קדושת שמו יתברך, והיה נא מליץ יושר בעבורנו!".

ואז ניגש לתקוע ברתת וברעדה.

(על-פי 'המבשר')

  לומדים גאולה

תקיעת שופר בגאולה

כאשר יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו נחזור לתקוע בשופר גם בראש השנה שחל בשבת. בראש השנה שחל בשבת אין תוקעים בשופר משום גזירת חכמים, כמאמר הגמרא (ראש השנה כט,ב): "הכול חייבין בתקיעת שופר, ואין הכול בקיאין בתקיעת שופר; גזירה שמא ייטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד, ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים".

נמצא שמפני החשש שמא הדיוטות יעברו על איסור הוצאה בשבת – ביטלו חז"ל את מצוות תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת. אך כשיבוא המשיח והעולם כולו יתעלה, לא יהיה מקום לגזירות ולחששות, ואז יחזרו לתקוע בשופר גם בראש השנה שחל בשבת.

צעקה שמעוררת עונג

תורת החסידות שואלת שאלה גדולה על הגזירה הזאת: הלוא ידוע שכל שפע החיים ששופע לעולמות במשך השנה בא על-ידי תקיעת השופר. השופר מעורר חיות חדשה מפנימיותו ועצמותו של הקב"ה. נמצא שביטול המצווה בראש השנה שחל בשבת מונע לכאורה מאיתנו את ההשפעות העליונות של השופר!

הסבר העניין טמון במהותה הפנימית של תקיעת השופר. לשופר תפקיד מרכזי בהכתרת הקב"ה למלך על העולם. בכל שנה יש לעורר מחדש כביכול אצל הקב"ה את רצון המלוכה, וכדי לעורר רצון כזה יש לעורר תחילה נקודה של עונג בקיום העולם. צריך כביכול שהקב"ה יתענג מקיומו של העולם, ועל-ידי כך יתעורר הרצון למלוך עליו.

את העונג הזה מעוררים על-ידי השופר. תקיעת השופר מבטאת את הצעקה הפנימית של היהודי אל הקב"ה, צעקה בלי מילים שפורצת מעומק הלב, והיא מגיעה עד פנימיותו ועצמותו של הקב"ה ומעוררת עונג בקיומו של העולם. על-ידי זה מתעורר אצל הקב"ה רצון חדש למלוכה, והוא נענה לבקשת עם ישראל: "מלוך על העולם כולו בכבודך".

בגאולה העולם יתעלה

אך כשראש השנה חל בשבת אין צורך כל-כך לעורר את העונג העליון, מכיוון שהשבת עצמה עניינה עונג. העונג הוא ממהותה של השבת, שכן היא באה לאחר סיום המלאכה ("ויכל אלוקים"), ואז מתעורר עונג רב למראה המלאכה שהושלמה. עונג זה, שהיה בשבת הראשונה של הבריאה, חוזר וניעור מדי שבת בשבת.

לכן כאשר ראש השנה חל בשבת יורדת חשיבותו של השופר, שכן השבת עצמה מחוללת את מה שתקיעת השופר עושה. עצם מציאותה של השבת מעוררת את העונג העליון, ודיי שעם ישראל אומר את פסוקי 'מלכיות', 'זיכרונות' ו'שופרות', כדי שהקב"ה יקבל את הבקשה להיות מלך על העולם.

ובכל-זאת יש דרגה עליונה יותר של עונג שאין בכוחה של השבת לעוררה, ולכן יש חשיבות לתקיעת השופר גם בראש השנה שחל בשבת. אלא שאין בכוחנו להגיע לדרגה עליונה זו בכל מקום. רק בבית המקדש היה אפשר להגיע לשלמות זו על-ידי תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת, ולכן לא ביטלו חז"ל את תקיעת השופר בבית המקדש. אבל בכל מקום אחר אי-אפשר להגיע לדרגה זו, ולכן אפשר להסתפק בפעולה שנוצרת על-ידי עצם השבת.

אבל בזמן הגאולה, כאשר העולם כולו יתעלה לדרגה עליונה יותר, יהיה אפשר להגיע בכל מקום לאותה פעולה שהושגה על-ידי תקיעת שופר בבית המקדש בראש השנה שחל בשבת, ולכן נתקע בשופר גם בראש השנה שחל בשבת, ונעורר שפע נשגב של אור אלוקי לעולם (ראו ספר המאמרים מלוקט, כרך א, עמ' תכא ואילך).

  חיים יהודיים

מחזק לבבות אחרי המחלה

את הרב ציון-מיכאל כהן, רבה של העיר אור יהודה, אנחנו תופסים בדרכו לשיעור תורה בצפון. הרב עדיין מתאושש מנגיף הקורונה, שבו נדבק לפני כמה חודשים. בכלי התקשורת פורסמה אז בקשה להתפלל בעבור "הרב ציון-מיכאל הכהן סקלי בן סולטנה".

"עדיין יש עייפות, אבל בחסדי השם מרגישים טוב", אומר לנו הרב כהן בפתח שיחתנו. "גם מחבריי שלקו בקורונה שמעתי על העייפות הכרונית הזאת. ברוך השם חזרנו לתפקוד, אם כי לא מלא, שכן בתי הכנסת לא שבו לסדרם. יש כאן איתות משמיים שבורא העולם בוחן את האמונה שלנו. נאמר שבחבלי משיח הקב"ה יעלה ויוריד את החבל, ומי שיחזיק בו – ינצח. דווקא עכשיו צריכים לעמוד איתנים ולהמליך את הבורא יתברך בראש השנה".

על שם השליח הראשון

מכל הארץ מבקשים לשמוע אותו, והוא תמיד נעתר בנפש חפצה. הרב כהן נולד לאביו, הגאון רבי יוסף הכהן, איש תורה, שוחט ובודק, ואיש חינוך מובהק, שחינך רבים במוסדות חב"ד במרוקו. רבי יוסף העריץ את שליח חב"ד הראשון למרוקו, הרב מיכאל ליפסקר, וקרא לבנו על שמו.

הרב מיכאל מרבה להשמיע רעיונות חסידיים, שבכוחם לחבר לבבות ולקרב לתורה ולמצוות. "המחשבה הבסיסית צריכה להיות שהקב"ה אוהב אותנו ולא מחפש חלילה לנקום בנו או להעניש אותנו", הוא אומר.

לעצור את השיח הרדוד

כשהוא מדבר על הדברים הדורשים תיקון הוא מתמקד בעניינים שבין אדם לחברו: "נוצר שיח רדוד ולא מכובד, שהשתלט על סדר היום. כולנו צריכים להתחזק בשמירת הלשון, באהבת אחים, להפגין אחדות פנימית. צריך להבין ש'ואהבת לרעך כמוך' זה כלל גדול, ולא סתם סיסמה.

"זכינו לדברים שבדורות הקודמים יכלו רק לחלום עליהם", הוא מוסיף. "סבי היה רואה את תמונת מערת המכפלה ואומר 'את זה נראה בימות המשיח'. ברוך השם זכינו להגיע לארץ אשר עיני השם אלוקיך בה, וכאן הציפייה מאיתנו כי נתנהג ברף גבוה יותר. 'ואהבת לרעך כמוך', אומר אדמו"ר הזקן, זה לאהוב את השונה ממך. אם נרבה אהבה ואחדות, הדבר יעורר אצל הקב"ה רחמים וחמלה".

לא לנהוג בזחיחות

הרב כהן ומשפחתו חוֹוים את הנתינה יום-יום. אחרי לידת בכורם המתינו אחת-עשרה שנים מאתגרות עד שזכו להיפקד בשלישייה. בעקבות זאת החליטו להקים את המוסד 'דורות', המסייע לזוגות חשוכי ילדים. הם מציינים עכשיו תשעים ילדים שבאו לעולם בזכות פעילות זו, המנוהלת על-ידי הבן הבכור, הרב איתי כהן. כל ילד הוא עולם מלא וסיפור מופלא.

ערב ימי הדין קורא הרב כהן לבעלי האמצעים לסייע למי שנקלעו למצוקה: "אדם צריך לאמין שהכול בא מאיתו יתברך, וברגע אחד הכול יכול להתהפך. מי שיש לו, שלא ינהג בזחיחות, אלא יחשוב על מי שאין לו. זו הכניסה הזכה והטהורה לימי הדין, ומשם נגיע בוודאי ל'ושמחת בחגך', עם שפע של ישועות ואושר לשנה החדשה".


"מי שידבק באמונה – ינצח". הרב כהן (צילום: מכון 'דורות')

  פינת ההלכה ומנהג

ראש השנה שחל בשבת

שאלה: מדוע אין תוקעים בשופר בא' של ראש השנה כשחל בשבת, ומה באשר להליכה ל'תשליך' ביום זה?

תשובה: עצם התקיעה בשופר בשבת או בכל יום טוב אינה מוגדרת 'מלאכה', אלא אסורה מדרבנן משום 'עובדין דחול', היינו מעשה שהוא דרך חול ודומה למלאכה. מובן שביום טוב של ראש השנה נדחה איסור זה משום מצוות התקיעה בשופר.

אך כשראש השנה חל בשבת גזרו חז"ל לאסור את התקיעה, מפני שהכול חייבים לשמוע את התקיעות ואין הכול יודעים כיצד לתקוע, ויש חשש שאדם ייקח את השופר בידו וילך אל אדם בקי, שילמדנו כיצד לתקוע, ובינתיים יעביר את השופר ארבע אמות ברשות הרבים (במקום שאין בו 'עירוב'), ויעבור על איסור של תורה.

לכן בשבת זו אסור אפילו להזיז את השופר ממקומו, כדין "כלי שמלאכתו לאיסור" (אלא אם כן זקוקים לו לצורך גופו או לצורך מקומו).

לעניין תשליך: מוכח מדברי פוסקים רבים, שלא חילקו לעניין תשליך בין ראש השנה שחל בשבת או ביום חול, וכן מדברי אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו ובסידורו, שעקרונית אפשר לומר 'תשליך' גם בשבת, ואפילו על-פי הקבלה.

אך למעשה, בדורות האחרונים נהגו שאם חל ראש השנה בשבת, הולכים לומר 'תשליך' ביום השני של ראש השנה. ואף שאין אנו גוזרים מעצמנו גזירה שמא יוציאו סידור וכדומה מחוץ לעירוב, אך מכיוון שראו שרבים נכשלו והוציאו בפועל – גזרו והנהיגו לדחות זאת ליום המחרת.

מקורות: שו"ע או"ח סי' תקפח ס"ה ונו"כ. שו"ע אדה"ז שם ס"ד ואילך, וסי' תקפג ס"ז. שלחן המלך ח"ב עמ' קצה. 'אוצר מנהגי חב"ד' תשרי, עמ' קמו.

  מושג ברגע

לא לאבד את ה'ראש'

שמו של החג הוא 'ראש השנה' ולא 'תחילת השנה'. המינוח הזה אינו מקרי. ראש השנה כמוהו כראש, שכל חיוּת הגוף תלויה בו.

ראש השנה הוא הראש, מקור השפע, של השנה כולה. ביום הזה הבורא מעניק לנו חיים, בריאות, פרנסה, שמחה, הצלחה, אושר ונחת לכל השנה הבאה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)