חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גיליון 1757
ערב שבת-קודש פרשת תבא, ט"ו באלול ה'תש"פ (04/09/20)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גיליון 1757
חיים ושמחה במקום קיטוב
יש חדש
העוצמה המיוחדת שבתפילין
ביכורים
הבעש"ט הורה להסתיר
להפוך את הסדר
נקב בריאה
להשלים את ה'אחד'
בכמה צמחה החסידות במאה שנה?
תקיעות כהלכתן

מס' 1757, ערב שבת-קודש פרשת תבא, ט"ו באלול ה'תש"פ (04.09.2020)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

חיים ושמחה במקום קיטוב

תמונת המציאות לפני כשלוש-מאות שנה מזכירה מאוד את אתגרי ימינו. התרופה ניתנה לנו כבר אז מאת הבעש"ט, והיא יפה גם לנו

הקיטוב בין חלקי העם מחריף. מתיחות גדולה שורה בין המחנות. כמעט אין ביניהם שיג ושיח. תלמידי-החכמים ולומדי התורה חיים בעולם משל עצמם, ובצד השני מצויים המוני יהודים פשוטים שמרגישים דחויים ומתרחקים מחיי היהדות.

זה נראה תיאור של מציאות ימינו, אך זו הייתה תמונת המציאות לפני כשלוש-מאות שנה. הנתק שהתפתח בין שכבת הלמדנים ליהודים הפשוטים, שיקף עיוות בסיסי שחל בחיים היהודיים. המערכת יצאה מאיזון.

הבעיה הייתה לא רק של היהודים הפשוטים, שנדחו לשוליים והחלו להיגרר יותר ויותר אחר הגויים שמסביבם. גם הלמדנים הרגישו חֶסֶר עמוק. אף ששקדו לילות כימים על לימוד התורה, נוצר אצלם יובש רוחני. היו חסרות להם השמחה, ההתלהבות, הדבקות שאליה מגיעים על-ידי תפילה. ההתמקדות היתרה בלמדנות פיתחה אישיות שכלתנית, קרה ונטולת חיוּת.

מענה לכל הקבוצות

ואז ירדה לעולם נשמתו הגדולה של הבעש"ט. הוא הרעיף טל של תחייה על העם הצמא והמקוטב. באהבת ישראל אמיתית חימם את נפשותיהם של המוני בית ישראל. בתורותיו העמוקות גילה אור חדש בחיי התורה והמצוות. הוא לימד איך אפשר להתקרב אל הקב"ה על-ידי קיום מצווה בחמימות ובתום לב. איך אפשר להתעלות למדרגה עליונה על-ידי מידות טובות ותפילה זכה.

ללומדי התורה הביא הבעש"ט את אורה של תורת החסידות. פתאום נגלו לעיניהם רבדים שלא הכירו. הבעש"ט חשף עומקים חדשים בתורה ובמצוותיה וגילה את הפנימיות והסוד שבתוכן. כך נקבצו אליו גאוני ארץ ותלמידי-חכמים עצומים. הללו נעשו תלמידיו ולאחר מכן נהפכו למפיצי אור החסידות בשכבות נרחבות בעם ישראל.

תרומתה של החסידות אינה מצטמצמת לעושר הרוחני העצום של אמָרות, סיפורים, ניגונים והוויי. היא יצרה עולם חדש גם מהבחינה הרעיונית. החסידות לימדה שעבודת ה' אינה מצטמצמת לתחומי לימוד התורה, התפילה וקיום המצוות, אלא יהודי נדרש לעבוד את בוראו בכל פרט של חייו. הקב"ה מצוי לא רק בבית הכנסת, אלא גם באכילה, בשתייה, בעבודה ובמנוחה.

בדור השלישי של החסידות עיצב רבי שניאור-זלמן מלאדי את אורו של הבעש"ט במתכונת מסודרת של לימוד והתבוננות. רעיונות הבעש"ט הוסברו והורחבו בספר התניא ובמאות דרושי החסידות שנאמרו ונכתבו בעקבותיו, וכיום החסידות נגישה ופתוחה לכול, לכל אחד ואחד לפי דרגתו.

תשובה בשמחה

גדולי החסידות קישרו את תאריך לידתו של הבעש"ט – ח"י באלול – עם עניין החיוּת. היום הזה מחיה את חודש אלול ומפיח בו רוח חיים. תורת החסידות, שגילה הבעש"ט, מעניקה לנו יכולת להתקרב אל הקב"ה בחודש אלול מתוך אהבה ושמחה.

בלי אור החסידות המושג תשובה מתקשר עם אווירה קודרת, רצינית עד אימה, בכי, סיגופים ותעניות, נפש ממורמרת ומיוסרת. החסידות באה ומלמדת שגם התשובה יכולה להיעשות מתוך חיוך ושמחה, מרץ ורעננות, ריקוד ועליצות הנפש. זו שמחת בן המלך היוצא מן השבי וחוזר אל אביו המלך. שתהיה לכולנו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!


ציון הבעש"ט במז'יבוז' (צילום: שלמה־חיים ריבקין)

  יש חדש

התוועדויות ח"י באלול

ביום שני הקרוב יחול ח"י באלול, יום הולדתם של שני 'המאורות הגדולים' – הבעש"ט, מייסד החסידות, ורבנו הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך. ביום הזה הבעש"ט גם נתגלה לעולם והחל להפיץ בגלוי את אור החסידות. לרגל יום זכאי זה יהיו בבתי חב"ד ברחבי הארץ התוועדויות חסידיות, על-פי המגבלות.

סיורי סליחות

בתי חב"ד עורכים סיורי סליחות מותאמים לעת הזאת, בסימטאות ערי הקודש – ירושלים, חברון, טבריה. הסיורים יהיו בימים י"ז, י"ח וי"ט באלול. ההשתתפות בסיורים דרך בית חב"ד המקומי.

הרי"ח הטוב

השבוע צוין יום הסתלקותו של הפוסק הספרדי הנודע רבי יוסף-חיים, ה'בן איש חי', בי"ג באלול תרס"ט. הסופר והעיתונאי אבישי בר-אושר מגיש מהדורה שנייה ומורחבת של הספר הרי"ח הטוב – תולדותיו, מורשתו התורנית ודמותו בראי הדורות. 328 עמודים. טל' 0506214087.

  שלחן שבת

העוצמה המיוחדת שבתפילין

על הפסוק "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ, וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ", דרשו חז"ל (ברכות ו, א): "אלו תפילין שבראש". רבנו הרא"ש מבאר: "מפני קיום מצוות תפילין (שמניחין על הזרוע והקדקוד) ותיקונן, יתקיים באנשי המלחמה: 'וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד'".

נמצא שכדי להשיג ניצחון במלחמה הגשמית, שיהיה בבחינת "וטרף זרוע אף קדקוד", נדרשת פעולה רוחנית דומה, והיא הנחת תפילין על הזרוע והקדקוד.

מלחמה בשני שלבים

במלחמה יש שני מרכיבים: התקפה והגנה. ביטוי לכך עולה מדברי המשנה (שבת סג,א): "לא ייצא האיש לא בסַיִף... בתריס... ברומח". הסַיִף והרומח הם כלי תקיפה, ואילו התריס נועד להגנה על הלוחם.

את המגן אחז הלוחם בידו השמאלית, בעוד ידו הימנית והחזקה יותר החזיקה ברומח. כדי לנצח את האויב נדרשים שני שלבים: תחילה "וטרף זרוע" – פגיעה בידו השמאלית האוחזת במגן, כדי לנטרל את יכולת ההתגוננות שלו, ואז פגיעה בראשו – "אף קדקוד".

ניצחון במכה אחת

בני שבט גד היו גיבורים יוצאי דופן. הם לא הזדקקו לשתי פעולות כדי להכריע את האויב, אלא עשו אותן במכה אחת – "וטרף זרוע אף קדקוד". יתרונם נבע מהעבודה הרוחנית הייחודית שלהם.

כמו מלחמה גשמית, גם מלחמה רוחנית נעשית בשלבים. תחילה תוקפים את יצר הרע מכיוון אחד, ואחר-כך מנסים להכריעו לחלוטין. אבל כאשר יוצאים למלחמה במסירות נפש, מסתערים על יצר הרע ומחסלים אותו בפעולה אחת, שמתחילה ב'זרוע' – הוצאת כוח המעשה מרשותו, ורתימתו לעשיית מצוות ומעשים טובים בלבד, ומייד בא גם כיבוש ה'קדקוד' – שגם כוחות השכל יהיו מסורים להבנת אלוקות בלבד. זו הייתה גבורתם הרוחנית של בני גד, שיצאו למלחמה במסירות נפש.

לא ליצור הפסק

על-פי זה יובנו דברי הרא"ש במקום אחר (הלכות קטנות מנחות לו,א): "הסח בין תפילה לתפילה חוזר מעורכי המלחמה". מי שמדבר ומפסיק בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש אינו רשאי להיות בין לוחמי צבא ישראל. כי נדרש מהלוחם לנצח את היריב במכה אחת, "וטרף זרוע אף קדקוד", ומי שמפסיק בין התפילין של יד לתפילין של ראש, אינו יכול לנצח יד וראש יחד.

סגולתה המיוחדת של מצוות תפילין, להפיל אימה על אויבי ישראל, מתבטאת בעיקר בתפילין של ראש, מהסיבה הפשוטה שהתפילין של ראש גלויות לעיני האויב, הרואה את שם ה' הנוצר בצירוף האות ש' שעל ה'בית', עם האותיות ד' וי' שברצועות התפילין, בעוד התפילין של יד מכוסות ומוסתרות. ועם זה, כדי להשיג ניצחון מכריע בבחינת "וטרף זרוע אף קדקוד" נדרשת הקפדה הן על תפילין של יד הן על של ראש.

(תורת מנחם, כרך נז, עמ' 147)

  מן המעיין

ביכורים

מצווה שמביאה אחדות

״והיה כי תבוא אל הארץ... וירשתה וישבת בה״ (דברים כו,א). הספרי אומר: "עשה מצווה האמורה בתורה בעניין, שבשכרה תיכנס לארץ". מצוות הבאת ביכורים מביאה לידי אחדות האומה, ולכן אמרו שבזכותה תתקיימו בארץ, כי קיומו של עם תלוי באחדותו.

(עיטורי תורה)

י"ג כנגד י"ג

בפרשת ביכורים נזכר י״ג פעמים שם הוי׳ה, כנגד י״ג מידות הרחמים. ובפרשה של י״ג המידות (תישא לד) הוזהרנו על "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה׳ אלוקיך".

(משך חכמה)

הכרה נכונה

״ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך, אשר ה׳ אלוקיך נותן לך״ (דברים כו,ב). כל עניין מצוות הביכורים הוא להוציא ממחשבתך שהארץ היא 'ארצך', ולהביאך לידי הכרה ״אשר ה׳ אלוקיך נותן לך״.

(עקידה)

ילדי ביכורים

״אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, כורך עליה גמי לסימן, ואומר: הרי זה ביכורים״ (רש״י כו,ב). הקב״ה נכנס לכרם עם ישראל, ורואה ילד או ילדה שנכנסו לגיל מצוות. הוא מצווה ורוצה שיחנכו ילד זה לתורה ומצוות, עד שיביאו אותו ל״בית המקדש״, לתכלית השלמות.

(הרבי מליובאוויטש)

גזירה קשה...

״השקיפה ממעון קדשך״ (דברים כו,טו). רש"י מפרש: ״עשינו מה שגזרת עלינו״. גזירה היא בעבור יהודי לעמוד ולהכריז ״שמעתי בקול ה׳... עשיתי ככל אשר ציוויתני״. קשה מאוד ליהודי לעמוד ולהכריז בפומבי ובקול דברי שבח כאלה על עצמו.

(רבי דוד מללוב)

השקפה לברכה

״השקיפה ממעון קדשך... וברך את עמך ישראל״ (דברים כו,טו). כמה גדול כוחן של עושי מצווה, שכל השקפה שבתורה ארורה, וזה בלשון ברכה. ולא עוד, אלא שכתוב בו "היום הזה".

(ירושלמי מעשר שני)

דין ממותק

בשעה שהדין נמתק ונהפך לחסד, הוא גדול מחסד רגיל, כי הוא בא ונמשך בגבורה ובחוזק. כתוב ״והנה טוב מאוד״, ודרשו רז״ל ״זה מלאך המוות״. היינו שבשעה שהופכים את מלאך המוות לטוב, הטוב הוא בבחינת ״טוב מאוד״. וכך ״השקיפה... וברך״ – על-ידי הפיכת 'השקפה' זו לטוב וחסד, הברכה גדולה יותר.

(אור התורה)

המצוות הופכות קללה לברכה

אין הדבר כן במצוות ביכורים בלבד, שהיא נוהגת רק בארץ ובזמן שבית המקדש קיים. בכל זמן ובכל מקום שמקיימים את המצוות הופכים את הקללה לברכה.

(ספר המאמרים ת״ש)

  אמרת השבוע

הבעש"ט הורה להסתיר

רבנו הזקן, רבי שניאור-זלמן מלאדי, נולד בח"י באלול תק"ה. הוריו מיהרו להודיע על כך לבעש"ט, וקיבלו ממנו שורת הנחיות. בין השאר הורה להם להסתיר את הילד מעין רואים ולא לספר על 'חוכמותיו'. כמו-כן הזהירם שלא לספר לילד עליו (על הבעש"ט).

כשמלאו לרבנו הזקן שלוש שנים הביאוהו הוריו אל הבעש"ט, והוא גזז את שערותיו, השאיר לו פאות ובירכו. לאחר מכן הזהיר שוב את הוריו שלא לספר לילד מיהו, באומרו שהילד צריך להגיע אליו בכוחות עצמו.

בדרך חזרה שאל הילד שוב ושוב מי היהודי שגזז את שערותיו ובירכו. אמרה לו אימו: "זה סבא". לימים אמר רבנו הזקן שאכן הבעש"ט הוא סבו הרוחני.

  פתגם חסידי

להפוך את הסדר

"רבים נוהגים לשבח את עצמם ולבוא בטענות אל הקב"ה. יש לנהוג להפך – לשבח את הקב"ה ולבוא בטענות אל עצמנו" (הבעש"ט)

  מעשה שהיה

נקב בריאה

התרגשות רבה אפפה את יהודי העיר ברודי (כיום באוקראינה). זה היה יום שישי, והאווירה החגיגית של ערב שבת התעצמה שבעתיים לרגל האורח הנכבד השוהה בעיר כבר ימים מספר, הלוא הוא רבי ישראל בעל-שם-טוב, שאורו החל להפציע בשמי יהדות מזרח אירופה.

ברודי של אותם ימים הייתה עיר ואם בישראל, שנתברכה בגדולי ישראל רבים. בעיר פעלה תשתית קהילתית מפוארת ומערכת כשרות מהודרת, בהנהגת מורי צדק מומחים, שדאגו להעמיד את העיר על תילה כדת וכדין.

על רקע זה דרישתו של הבעש"ט בערב שבת הייתה תמוהה מעט. הוא זימן אליו את השוחט, שהתעתד לשחוט פרה בעבור הבעש"ט ופמלייתו, ודרש לבדוק בעצמו את סכין השחיטה. השוחט היה ותיק במקצועו, אבל רק לאחר שהבעש"ט נתן את אישורו ניגש למלאכה.

לאחר השחיטה נפתחה הבהמה וריאתה הוצאה, כדי שהשוחט יוכל לבדוק את כשרותה. כאשר השוחט חזר ובדק את הריאה, גילה שיש בה נקב.

השוחט מיהר אל הבעש"ט ובידו הריאה. האורח  סקר את הנקב במהירות וקבע כי הבהמה כשרה למהדרין. "אני עצמי מבקש לאכול מבשר הפרה הזאת בשבת קודש", הפטיר.

השוחט ההמום יצא מן הבית ומיהר לחלוק עם רבני העיר את אשר אירע: הבעש"ט הכשיר פרה שריאתה מנוקבת ודינה טריפה! הרוחות בעיר החלו לסעור. רבים מהתושבים נמנו עם המתנגדים לדרך הבעש"ט, והללו ששו על הפרשה כמוצאי שלל רב.

הקהילה התפצלה לשניים: תומכי הבעש"ט, שטענו בתוקף כי הוא גאון בתורה ובהלכה, לעומת מתנגדיו שהתריסו כנגדם ולעגו לו. מי שאינו יודע כי נקב בריאה מטריף את הבהמה – אינו רב ובוודאי אינו צדיק, פסקו בחריפות.

לבסוף הוחלט להעמיד את הבעש"ט במבחן. בצהרי השבת יוזמן לערוך את הסעודה ברוב עם, ואולם הנוכחים לא יפגינו כלפיו שום מחוות כבוד. למקום יוזמן רב העיר בכבודו ובעצמו, ובמעמד הציבור כולו יציגו לאורח את השאלה מה דינה של ריאה שנמצא בה נקב. אם ישגה, יגורש מהעיר בביזיון גדול.

באותה עת חי בעיר אדם מעורער בנפשו, שהתהלך בין הבריות בלי השגחה. מאחר שהבעש"ט נודע כמחולל מופתים, תפסו קרובי משפחתו של האיש את החולה, והושיבו אותו כפות לכיסא ליד הצדיק. הבעש"ט הורה מייד להתיר את קשריו של האיש, ולהפתעת הכול ישב האיש על מקומו ברוגע.

ואולם אך יצא הבעש"ט מן הבית – חזר האיש לסורו עד שקרוביו נאלצו לכבול אותו שנית. גוי מיוחד נשכר כדי לכפות את האיש ולהתירו מחבליו בכל פעם שהבעש"ט נכנס.

כשהתאסף הקהל לסעודת צהרי השבת ראה המלווה הגוי דמות רבנית יושבת בראש השולחן, וסבר כי זה הבעש"ט. מייד הלך להביא את המעורער בנפשו והושיבו ליד הרב המכובד, שלא היה אלא רב העיר... במהרה התבררה הטעות: האיש החל להתפרע ולהשמיע דברי שטות באוזני כל הנוכחים.

הקהל המתין שהאיש ירוסן, ובינתיים הדהדו דבריו בלי הפרעה. "אתמול", קרא לפתע בגאווה, "הייתה מונחת כאן ריאה, ואני לקחתי מסמר וניקבתי בה חור קטן ויפה!". הוא תיאר לפרטי פרטים כיצד ניקב את הריאה ומה קוטרו של הנקב.

בבת אחת קיבלה הפרשה תפנית דרמטית. הלוא כל בהמה בחזקת כשרות, ונמצא כי צדקו דברי הבעש"ט שהיא כשרה. פוסקי ההלכה לא הזדקקו ליותר מכמה דקות של דיונים כדי לקבוע שהבהמה מותרת לכתחילה.

באותו רגע הבינו האנשים כי הבעש"ט אינו 'עם הארץ', כפי שחשדוהו, אלא ניחן ברוח הקודש וידע את שהתרחש. רבים קמו ונסו מהמקום מרוב בושה, בטרם ייכנס הצדיק.

דבר המעשה היכה גלים בכל האזור. רבי יחזקאל לנדא, ה'נודע ביהודה', נמנה עם מחנה המתנגדים לחסידות, אך היה בקשרי ידידות עם רבי גרשון מקיטוב, גיסו של הבעש"ט, ואף נפגש עם הבעש"ט כמה פעמים. "רצוני לדעת", שאל את הבעש"ט, "מנין ידעתם שריאה זו כשרה?!". השיב הבעש"ט קצרות: "זיהיתי שרוח טהרה שורה על בשר זה".

הניד הגאון בראשו ואמר: "עתה מתחוורים לי דברי הגמרא במסכת שבת (קלח,ב): 'עתידה תורה שתשתכח מישראל... אמרו: עתידה אישה שתיטול כיכר של תרומה ותחז(ו)ר בבתי כנסיות לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא'.

"הדברים עוררו בי שתי קושיות", הסביר הגאון. "הראשונה – אם התורה עתידה להשתכח, מדוע תלך האישה לחפש תשובה לשאלתה, והרי אין מי שישיב לה. השנייה – מדוע תיטול את הכיכר בידיה, והלוא אין במראה הכיכר כדי לסייע בבירור אם טמאה היא או טהורה. אלא", הטעים ה'נודע ביהודה', "כוונת הגמרא היא לזמן שבו הצדיקים ישתמשו ברוח הקודש לראות אם שורה רוח טהרה או טומאה על הכיכר. זה מסביר את שתי השאלות...".

(על-פי 'אוצרות דברי יציב')

  לומדים גאולה

להשלים את ה'אחד'

ח"י באלול נחשב יום מיוחד אצל גדולי החסידות. רבי מרדכי מצ'רנוביל אמר שהבעש"ט נולד לידה משולשת בח"י באלול: בגופו – כשנולד (בשנת תנ"ח); בנפשו – כשנתגלה אליו (בשנת תפ"ד) מורו ורבו הקדוש; וברוחו – כשנתגלה לעולם (בשנת תצ"ד). שלושה אלה אירעו בח"י באלול.

בחסידות חב"ד מכונה היום הזה "יום הולדת שני המאורות הגדולים", שכן בח"י באלול נולד גם רבנו הזקן, בעל התניא (בשנת תק"ה). על כן אמר ה'צמח צדק' כי ח"י באלול הוא חג משולש: יום ההולדת של הבעש"ט, יום ההולדת של אדמו"ר הזקן, והתחלת העבודה של השנה החדשה (לקוטי דיבורים חלק ג, עמ' 874).

חג סודי

במכתבי 'הגניזה החרסונית' יש מכתב מהבעש"ט אל תלמידו רבי יעקב-יוסף הכוהן (בעל ה'תולדות'), שבו הוא מגלה מתי נתגלה אליו מורו ורבו. כותב הבעש"ט: "אני ביום מלאות לי כ"ו שנה, ביום ח"י אלול בשנת תפ"ד בעיר אקופ, כחצות הלילה נתגלה אליי. הלימוד הראשון היה בפרשת בראשית, וכאשר גמרנו התורה הקדושה, עד לעיני כל ישרא"ל, הייתי בן ל"ו ונגליתי".

בדורות הראשונים ציינו את ח"י באלול בסתר. כ"ק אדמו"ר הריי"צ מספר (שם, עמ' תעד) כי ח"י באלול היה מ'המועדים הנסתרים'. ה'צמח צדק' גילה זאת "בסוד גדול לבניו הצדיקים", והזהירם "באזהרה גדולה" לשמור זאת בסוד.

עוד הוא מספר (עמ' תפד) כי האדמו"רים גילו את עניינו של היום לבניהם רק ביום שמלאו להם חמש-עשרה שנה: "על העניין של ח"י אלול סיפר רבנו הזקן לרבנו האמצעי כשמלאו לו ט"ו שנים, והכניסו אז בעניינים הפנימיים. כמו-כן כשמלאו ל'צמח צדק' ט"ו שנים סיפר לו רבנו הזקן על כך. ה'צמח צדק' סיפר על כך לסבא, כ"ק אדמו"ר מהר"ש, כשמלאו לו ט"ו שנים, וכ"ק אדמו"ר מהר"ש סיפר על כך לכ"ק אבי (אדמו"ר הרש"ב) כשמלאו לו ט"ו שנים. כשמלאו לי ט"ו שנים הכניסו גם אותי ב'מחול'".

יום המיועד לשמחה ולברכה

ברבות השנים פרסם כ"ק אדמו"ר הריי"צ את עניינו של ח"י באלול ועשאו נחלת הכלל. הוא סיפר אז בפירוט על הפעם הראשונה שבה גילה לו אביו את עניינו של היום הזה: "ביום שלישי, י"ז אלול, לאחר הלימוד, אמר לי אבי: מחר – ביום ד' – בהשכמה, תלך למקווה ואל תאמר תחנון...

כשנכנסתי לחדרו של אבי, מצאתי אותו במצב רוח מרומם מאוד. מייד בהיכנסי לחדרו אמר לי אבי בשמחה רבה: 'חג שמח לנו, היום הוא יום ההולדת של שני המאורות הגדולים שלנו. ביום שני, ח"י אלול נח"ת, הוא יום ההולדת של הבעש"ט, וביום רביעי, ח"י אלול תק"ה, הוא יום ההולדת של רבנו הזקן'.

אבי קם ממקומו, נכנס לחדר השני, לבש את בגדי השבת וחזר לחדר הראשון. הורה לנעול את שתי הדלתות ואמר לפניי מאמר חסידות: חמישים שערי בינה נבראו בעולם... כשסיים אבי את המאמר, אמר: 'אתפשטותא דמשה בכל דרא. משה החסידי הכללי, עם חמישים שערי הבינה שנבראו בעולם, הוא הבעש"ט ותורת החסידות. משה החב"די שלנו, עם חמישים שערי הבינה, הוא רבנו הזקן ותורת החסידות. כולם נמסרו למשה חסר אחד; את ה'אחד' הזה צריכים החסידים להשלים עד ביאת המשיח, וזה ה'יפוצו מעיינותיך חוצה'".

וכך מכתיר כ"ק אדמו"ר הריי"צ את היום הזה: "ח"י באלול הוא היום המיועד לשמחה ולברכה, לחסידים בכלל ולחסידי חב"ד בפרט".

  חיים יהודיים

בכמה צמחה החסידות במאה שנה?

בעבר, כשהייתם שומעים את צמד המילים 'חוקר חסידות' או 'מרצה לחסידות', הייתם מן הסתם רואים בעיני רוחכם איש אקדמיה מטופח, שמדבר על החסידות במבט מבחוץ. כיום יש יותר ויותר חוקרי חסידות ומרצים לחסידות שהם חסידים בלב ונפש, והם עוסקים בחסידות מ'בפנים'.

אחד המבוקשים בתחום הוא הרב ישראל גולדווסר (39), חסיד גור מבני-ברק, המשמש חוקר חסידות ומרצה מטעם 'גנזך קידוש השם' – גוף המתעד את התמודדות אנשי האמונה בשואה. הרב גולדווסר מדבר על החסידות בעברית עדכנית, האורגת בתוכה ציטוטים מספרי החסידות, העתיקים והחדשים.

חסיד, לא 'חסיד של'

"בתחילת הרצאה אני אוהב לנפץ שיבוש רוֹוח", הוא אומר בחיוך. "אנשים חושבים שחסיד משמעותו 'חסיד של', וממילא הם תופסים את כל החסידות כתנועה חברתית, שבתוכה קהילות ובהן 'חסידים של'. אני מסביר להם שחסיד הוא מושג, כמו עניו, כמו צדיק. אדם שהולך בדרכי החסידות, הוא חסיד".

הוא זורק לקהל עוד שאלה מאתגרת: כמה חסידים היו לבעש"ט בתחילת דרכו וכמה מנתה התנועה החסידית כעבור מאה שנים? "אנשים מתקשים לעכל את התשובה", הוא אומר. "בתוך מאה שנים כבר היו מאות אלפי חסידים, וערב מלחמת העולם הראשונה חיו באירופה כחמישה מיליון חסידים. מחצית מיהודי אירופה היו חסידים!".

מלאך חי במז'יבוז'

הרב גולדווסר מדבר על הבעש"ט ברטט: "זו דמות שלא מהעולם הזה. אין לנו שום יכולת לקלוט את ענק הקדושה הזה. גדולתו אינה נמדדת בשום כלי אנושי. הבעש"ט היה מלאך אלוקים, שחי בעיר מז'יבוז', ועל-ידו התורה כולה קיבלה עומק חדש".

לדבריו, בפרספקטיבה של מאות שנים לאחר ייסוד החסידות, ברור לגמרי שהיא ניצחה: "ראו מה קרה בימי הקומוניזם – מי שהחזיקו מעמד היו החסידים. ההשכלה, שעשתה שמות בקרב המוני בית ישראל – לא הצליחה לחדור כל-כך למרכזים חסידיים. בתקופת השואה – רבים משומרי הגחלת בתופת היו חסידים".

טעימה אותנטית

הרב גולדווסר מספר כי לא אחת הוא שומע מאנשים שהרצאותיו פתחו להם צוהר חדש אל החסידות. "יש הסבורים שהחסידות היא משהו חביב וקליל, מעין 'יהדות בכיף'. אחרי שהם מקבלים טעימה אותנטית, הם מבינים שהחסידות היא עולם עמוק ורחב, שמשנה את כל ההסתכלות על החיים".

"כל מה שתשמעו על ראש השנה – יקבל תפנית אחרת לגמרי בתורת החסידות", הוא מדגים. "פחות אימה, יותר קרבת השם. לימוד התורה בא ממקום של התקרבות לקב"ה. המבט החסידי על התורה התפשט לכל העולם ונותן אור עצום. וכמובן, ספר התניא, הספר הראשון, המרכזי והראשי, שסידר וארגן לכל יהודי את ההשקפה החסידית. בעל התניא הוא גם הרב של כולנו בפסקי ההלכה שלו בשולחן ערוך הרב. אני אומר לאנשים: טעמו וראו כי טוב השם!".


"ראש השנה חסידי: יותר אהבה". הרב גולדווסר

  פינת ההלכה ומנהג

תקיעות כהלכתן

שאלה: מה צריך לדעת התוקע בשופר בראש השנה, כדי שיזַכה את הציבור בתקיעות כהלכתן?

תשובה: השנה צפויים להתקיים מנייני חצרות רבים בימים הנוראים, ולכן יידרשו יותר תוקעים בשופר.

התוקע צריך לכוון להוציא ידי חובה את כל השומעים (גם את הנמצאים מחוץ למתחם התפילה או בבניין אחר).

עליו לתקוע בקול רם, שכל המאזינים שבסביבה יוכלו לשמוע אותו. עם זה, קול הנשמע צרוד, אינו מעכב.

תקיעות השופר מורכבות מרצפים של 'תקיעה', 'שברים' ו'תרועה'. ה'תקיעה' היא קול ארוך ורציף. הקולות האחרים נובעים מספק במהותה של ה'תרועה' שבמצוות היום ("יום תרועה יהיה לכם"). הספק הוא אם זה קול קצר, 'שברים' (כעין 'גניחה'), או סדרת קולות קצרים מאוד, 'תרועה' ('יללה'), או שניהם יחד ('שברים-תרועה').

לכתחילה צריכים להיות בכל 'שבר' שלושה קולות לפחות (או-טו, או-טו, או-טו), ובכל תרועה תשעה קולות קצרצרים (טו-טו-טו-טו).

יש לתקוע כל 'קול' בנשימה נפרדת. את 'שברים' ו'תרועה' שבסדר תשר"ת יש לתקוע בנשימה אחת, עם הפסק כלשהו ביניהם.

אם התוקע כבר יצא ידי חובה והוא תוקע בעבור ציבור אחר – אם זה קהל של גברים, יברך אחד השומעים, ואם אינם יכולים – יברך התוקע בעבורם. אם השומעות הן נשים בלבד – יברכו לעצמן (או אחת מהן תברך בעבור כולן).

מקורות: שו"ע ושו"ע אדה"ז סי' תקצ.

  מושג ברגע

מכה רעהו בסתר

השמצת הזולת היא דבר פסול בכל מקרה, אבל כשהיא נעשית במסווה של אנונימיות, עליה נאמר: "אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר".

מי שעושה כן אינו מאפשר לנפגע להתמודד עם הטענות. וגם קשה מאוד לשוב על כך בתשובה, כי בדרך כלל האדם יתבייש לבוא אל הנפגע, להודות שהוא פרסם את הדברים ולבקש את סליחתו.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)