"לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצוותך מאד". (קיט, צו)
מבואר בתניא טעם גודל מעלת הצדקה לגבי שאר המצוות - "שקולה צדקה כנגד כל המצוות" (ב"ב ט, א) מבואר בתניא (פרק לז) ש"כולן הן רק להעלות נפש החיוניות לה'... ואין לך מצוה שנפש החיונית מתלבשת בה כל כך כבמצות הצדקה... (ש)כל כח נפשו החיונית מלובש בעשיית מלאכתו או עסק אחר שנשתכר בו מעות אלו... (ועכ"פ) במעות אלו היה יכול לקנות חיי נפשו החיונית, הרי נותן חיי נפשו לה' ".
אמנם, זהו ביאור מסביר את מעלת הצדקה רק בייחס לפעולת האדם בקיום המצוות, אך אין זה מסביר את מעלתה של הצדקה בייחס לקיום מצוותיו של הקב"ה, כנאמר "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל" (תהלים קמז, יט) ומובא במדרש (רבה פ"ל) "מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות ולשמור".
עניין זה מבואר באגרת הקודש (סימן יז) על פי מה שנאמר בתהלים "רחבה מצוותך מאד". מצוותך – לשון יחיד ולא "מצוותיך" לשון רבים, משום שזה קאי על "מצות הצדקה שהיא מצות ה' ממש, מה שהקב"ה בכבודו ובעצמו עושה תמיד להחיות העולמות... בתורת צדקה וחסד חנם", היינו, שכל פעולותיו של הקב"ה, כולל גם "חוקיו ומשפטיו", אינם בדרך הכרח, חס ושלום, כי אם, בתורת צדקה וחסד חנם מפני שכך עלה ברצונו [כדרשת רז"ל על הפסוק "מי הקדימני ואשלם" (איוב מא, ג): "זה רווק הדר במדינה ונותן שכר סופרים ומשנים; אמר הקב"ה "עלי לשלם גמולו ושכרו וליתן לו בן זכר".].
מכיוון שצדיקים דומים לבוראם מובן, שכן הוא גם בקיום המצוות של ישראל, ובמיוחד במצוות הצדקה ("מצוותך") שקיומה אינו מפני ההכרח, או בגלל שמתבייש מגבאי-הצדקה וכיוצא בזה, כי אם, מפני שזהו רצונו האמיתי.
והעיקר – נתינת הצדקה בפועל היא בהתאם לרצון ה', כמובן ופשוט שאי אפשר להשוות נתינת צדקה מצד ההכרח או מפני הבושה, לגבי נתינת צדקה מתוך רצון אמיתי, עד שזוהי כל מציאותו, כך, שכאשר מסתכלים עליו "רואים צדקה"... מכיוון שבכל דבר ודבר רואים בגלוי את השתתפותו.
)תורת מנחם תשמ"ז ח"ג עמוד 252) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
