חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גיליון 1750
ערב שבת-קודש פרשת מטות-מסעי, כ"ה בתמוז ה'תש"פ (17/07/20)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גיליון 1750
הקורונה כמשל
יש חדש
לצאת מחוזקים מהירידה
נקמה במדיין
החובה הראשונה במעלה
מסעות מתוכננים
הבטחה בתופת
המשיח יבנה את המקדש
מסיורי ילדות לאלפי מבקרים
ארוחה חגיגית בט' הימים

מס' 1750, ערב שבת-קודש פרשת מטות-מסעי, כ"ה בתמוז ה'תש"פ (17.07.2020)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

הקורונה כמשל

התנהגות הציבור לנוכח המגיפה העולמית היא סוג של מצעד איוולת, שכלשון הפתגם, אם זה לא היה הטיפש שלנו, גם אנחנו היינו צוחקים

אם תרצו, סיפור הקורונה יכול לשמש משל עצוב לטבע האנושי בכלל ולתכונות אופי ייחודיות לנו. לאורך ספר במדבר, שבשבת זו נסיים את קריאתו, אנו רואים את העם שוב ושוב מתמרד כנגד הקב"ה וכנגד משה, ואחר-כך מאשים את משה ואהרון בתוצאות מעשיו – "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'".

גם ספר דברים, שאת קריאתו נתחיל במנחה של שבת, שזור לכל אורכו בתחנוניו של משה לעם ישראל – שִמרו את המצוות ואת החוקים, למען ייטב לכם. הוא מזהיר שוב ושוב, שאם עם ישראל יסור מהדרך הנכונה, המחיר יהיה כואב. למרבה הצער, לא תמיד בחר עם ישראל בחיים, ועל כך אנו אבלים בימים אלה, של בין המצרים – "מפני חטאינו גלינו מארצנו".

כל אחד מומחה

התנהגות הציבור בארץ בחודשים האחרונים, לנוכח המגיפה העולמית, היא סוג של מצעד איוולת, שכלשון הפתגם, אם זה לא היה הטיפש שלנו, גם אנחנו היינו צוחקים. עם פרוץ המגיפה הזהירו הממונים על בריאות הציבור מתחלואה קשה, משיעור גבוה של חולים קשים, מקריסת מערכת הבריאות. הציבור נצטווה להסתגר בבתים, להימנע מאירועים חברתיים, לשמור על ההנחיות. ובסך הכול, הציבור ציית להוראות.

בעקבות כל הפעולות שננקטו השגנו ברוך השם בלימה של ההתפרצות. מספר החולים הצטמצם, מחלקות קורונה נסגרו זו אחר זו, התמותה ירדה כמעט לאפס. וירא העם כי הייתה הרווחה, והתחיל להאשים את הרשויות – למה הפחדתם אותנו לשווא? למה סגרתם את המשק? הנה, אין קורונה והכול בסדר.

המומחים הזהירו שהניסיון להחזיר את המשק לפעילות מותנה בשמירת ההוראות, ושאם לא-כן, ההתפרצות בוא תבוא, אבל חלקים גדולים בציבור החליטו שהם מבינים טוב יותר. וכך התחלנו לראות את חופי הים, המסעדות ורחובות הערים, וגם מקצת בתי הכנסת, מלאים אדם, בלי שמירת ריחוק חברתי ובלי מסיכות.

כצפוי, שיעור התחלואה החל לזנק, ועדיין טענו המתחכמים שהמספרים העולים הם של 'מאומתים' שבעצם אינם חולים, והראיה שמספר החולים קשה והמונשמים מוסיף להיות נמוך. מומחי הבריאות ניסו לזעוק בגרון ניחר שזו ראשיתו של הגל בלבד, ושבעוד שבועיים או חודש נראה גם את המספרים האלה עולים, ועימם התמותה לא עלינו. אבל היו מי שמיאנו לשמוע.

למה בכלל שוטרים

את התוצאות עינינו רואות היום. חזרנו לאחור, לסיפורים קשים וכואבים, לסגר על שכונות, להחמרת ההגבלות, לפגיעה כלכלית. ומי אשם? – הממשלה, כמובן. לא המצטופפים בהפגנות, בלי מסיכות, וגורמים במו ידיהם להמשך עליית התחלואה.

אכן, יש ביקורת צודקת על אכיפה בררנית, על התנהגות אלימה של שוטרים. אבל רגע, אילו כל אחד ואחת מאיתנו היו נוהגים באחריות, לא היו שום חיכוכים עם השוטרים. אולי האשמה היא קודם כול במי שמצפצפים על ההוראות, מסכנים את עצמם ואת זולתם, ומאלצים את הרשויות לשלוח שוטרים לאכיפת ההנחיות?

אבל כפי שפתחנו, כל זה משל בלבד. את הנמשל כל אחד יכול להבין בעצמו.


דוגמה חיה. הרב ירוסלבסקי, מזכיר בי"ד רבני חב"ד

  יש חדש

סיומי מסכת בשידור

מנהג חסידי לערוך ב'תשעת הימים' סיומי מסכת, כדי להוסיף שמחה של מצווה המותרת בימים האלה. מנהג זה מתקיים גם ברשתות הרדיו, שבהן משודרים סיומי מסכת מדי יום בתשעת הימים. סיומי מסכת ישודרו בקול חי (93 ו-92.8) מדי יום ב-17:10, ביום שישי בשעה 12:45, במוצאי שבת בשעה 21:45. בקול ברמה (92.1, 105.7, 104.3) בכל יום בשעה 15:10.

קייטנות קיץ

רשת החינוך של חב"ד פתחה עשרות קייטנות קיץ, המותאמות לזמני 'בית הספר של החופש הגדול' של משרד החינוך. הקייטנות משלבות פעילות לימודית וחווייתית, ומעניקות לילדים ערכים ומסגרת חינוכית. ערכת הקייטנה גם משוּוקת באופן פרטי לכל משפחה המעוניינת להזמין אותה, ומאפשרת שעות של הנאה וזמן איכות חסידי בקייטנה הביתית. פרטים באתר reshetch.org.

שיעורים והרצאות

בתי חב"ד ברחבי הארץ מקיימים בימים האלה שיעורים והרצאות בענייני המקדש, במסגרת ההנחיות של משרד הבריאות. יש גם הרצאות המועברות באמצעים הדיגיטליים, ומאפשרות לציבור להתחבר לתודעת המקדש וללמוד את פרטיו, כהכנה לבניינו במהרה.

  שלחן שבת

לצאת מחוזקים מהירידה

הפרשיות מטות ומסעי חותמות את תקופת השהייה של בני ישראל במדבר, ומעתה והלאה עוסקים בהכנה לכניסה לארץ. למעשה, ראשית הכניסה לארץ כבר מופיעה בפרשיות האלה, העוסקות בכיבוש ארצות סיחון ועוג.

כיבוש עבר הירדן המזרחי הכשיר את הקרקע לכיבוש ארץ כנען כולה, ויתרה מזו, השטחים האלה הם חלק מארץ ישראל עצמה, כפי  שנאמר במדרש (במדבר רבה פרשה ז,ח): "עשר קדושות הן... ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן". כי אף שדרגת הקדושה של עבר הירדן פחותה משל ארץ ישראל עצמה, הרי הוא נחשב לתחילת כיבוש הארץ.

בניין בתוך החורבן

הפרשיות מטות, מסעי ודברים נקראות תמיד בשבתות של בין המצרים, ולכאורה זה פלא שדווקא בשבועות האבל קוראים על התחלת כיבוש הארץ. ההסבר לכך מצוי בסיפור המדרש (איכה רבה פרשה א,נא) על היהודי שחרש את שדהו בתשעה באב בשנת החורבן, וגעתה פרתו, ועבר לפניו ערבי ואמר לו שמגעיית הפרה הוא יודע שבית המקדש חרב; וכאשר געתה הפרה שנית אמר הערבי שעכשיו "נולד מושיען של ישראל".

מכאן למדנו שאין בעם ישראל מציאות של רע מוחלט, וגם כשמתרחש דבר נורא כמו חורבן בית המקדש באה עימו הגאולה. יתרה מזו, מתוך החורבן נבנה בית המקדש השלישי, שיהיה נעלה מבתי המקדש שקדמו לו.

אור בכל העולם

כך יש לראות את הגלות בפנימיות העניינים: עבודתם של בני ישראל היא להאיר את העולם באור הקדושה. בזמן הבית האור האיר בעוצמה ובגלוי, והייתה אפשרות שבני ישראל יהיו בארץ ישראל ומשם יאיר האור בכל העולם. אבל כאשר "מפני חטאינו" נתמעט האור, אין ברירה אלא להתפזר בכל העולם כדי להביא את האור לכל פינה בעולם.

נמצא אפוא שהגלות בפנימיותה היא עניין של חסד, כדי לאפשר לבני ישראל למלא את תפקידם ולגלות את האלוקות בכל העולם, וכך על-ידי 'לקתה בכפליים' תבוא ה'נחמה בכפליים'.

מטרת הטרדות

זה גם סוד נדודי בני ישראל במדבר, שעל-ידם נעשה תיקון מציאות המדבר, ומזה דווקא באים ל"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל", לדור שנכנס לארץ.

נקודה זו צריכה לתת חיות מיוחדת בימי בין המצרים. שלא כדעת הטועים שבתקופה זו לא צריכה ולא יכולה להיות שמחה והתלהבות, אלא האמת הפוכה לגמרי – בימים אלה צריך להוסיף בחיות ובהתלהבות בענייני התורה ומצוותיה, שצריכים להיות בשמחה.

וכמו-כן גם מי שפרנסתו כרוכה בטרדות, המונעות ממנו להתמסר לעבודת ה' מתוך מנוחת הנפש, עליו לדעת שהכוונה הפנימית היא לעורר בו צימאון לתורה ולקדושה, שיביא אותו לידי תוספת חיות בענייני התורה והמצוות, ושדווקא "מן המיצר" יבוא "אל המרחב", ומתוך הגלות אל הגאולה.

(תורת מנחם, כרך לא, עמ' 161)

  מן המעיין

נקמה במדיין

אי-אפשר למחול

"נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים אחר תיאסף אל עמך״ (במדבר לא,ב). כשמשה העביר את הציווי לבני ישראל אמר ״לתת נקמת ה׳ במדיין״, ולא אמר ״נקמת בני ישראל״, כפי שנאמר לו מפי ה'. כי בני ישראל היו אומרים שהם מוותרים ומוחלים על נקמתם, כדי שיאריכו ימי משה. לכן אמר להם משה ״נקמת ה׳״, ועל כבוד ה׳ אי-אפשר לוותר ולמחול.

(שפתי צדיקים)

כבודו של מי

כאן נאמר ״נקמת ה׳ במדיין״, ואילו בפסוק הקודם נאמר ״נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים״. כי הקב״ה, החפץ ומדקדק בכבודם של ישראל יותר מבכבודו, אמר שמלחמת מדיין היא ״נקמת בני ישראל״. ואילו משה, המדקדק יותר בכבודו של מקום, אמר שמלחמה זו היא ״נקמת ה׳״.

(לקוטי לוי יצחק)

שלילת תואנה

ייתכן שאילו מלחמת מדיין הייתה מתקיימת אחרי מות משה, היו אומרים שכל ימי משה לא נלחמו במדיינים מפני שמשה הגן עליהם, בהיותו חתן יתרו וישב במדיין שנים רבות. לכן ציווה הקב״ה שיילחם בהם קודם מותו.

(משך חכמה)

בור ששתית ממנו

הקב״ה אמר למשה ״נקום נקמת״, אתה עצמך, והוא משלח את האחרים? אלא מפני שנתגדל בארץ מדיין אמר: אינו בדין שאני מצר למי שעשה בי טובה. המשל אומר: ״בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן״.

(במדבר רבה)

בלי נגיעה אישית

"היחלצו מאיתכם אנשים לצבא... לתת נקמת ה׳ במדיין״ (במדבר לא,ג). כמה וכמה סכנות יש במלחמה: אכזריות המלחמה, נקמת דם, תאוות שוד וביזה. לכן נאמר: "היחלצו מאיתכם" – הסירו מעצמכם כל נגיעה אישית וטובת הנאה; שלא תהיה כוונתכם אלא לתת נקמת ה׳ במדיין.

(רבי משה מקוז׳ניץ)

להיחלץ מה'אני'

״היחלצו מאיתכם״ – חלצו עצמכם מן ה'אני' שאיתכם, ורק אז – ״אנשים לצבא״, תהיו אנשים שאפשר לצאת איתם למלחמה.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

קליפת מריבה

מדיין – מלשון מדון ומריבה, שזו קליפה הגורמת פירוד לבבות ושנאת חינם. ומכיוון שקליפת מדיין מנגדת לכללות הקדושה, שעניינה ביטול ואחדות, קשה ביותר לתקן אותה. לכן הייתה מלחמת מדיין על-ידי משה דווקא, שהיה בתכלית ההתבטלות.

(ספר המאמרים תרנ״ט)

על מי מדברים

״שהעומד כנגד ישראל, כאילו עומד כנגד הקב״ה״ (רש״י). בוא וראה עד כמה גדולה חיבתם של בני ישראל לפני המקום. הלוא מדובר כאן במי שמתו במגיפה או על-ידי דייני ישראל בעוון בנות מדיין ועוון עבודה זרה. ועליהם הכתוב אומר שהעומד כנגדם כאילו עומד כנגד הקב״ה!

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

החובה הראשונה במעלה

בשנותיה הראשונות של המדינה ביקשו גורמים בעיריית חיפה להתיר מכירת בשר 'דבר אחר' בעיר. משלחת רבנים, בראשות הרב יהושע-חנן טורצ'ין, הלכה לדבר על ליבו של ראש העיר, אבא חושי.

ראש העיר טען שחיים בעיר גם לא-יהודים, ואי-אפשר למנוע מהם לקנות את מה שהם רוצים. הרב טורצ'ין דיבר ברגש רב והדגיש את החומרה של שיווק בשר כזה בארץ ישראל. אמר לו ראש העיר: "אכן, אני זוכר היטב שאבי היה נמנע מאכילת 'דבר אחר'. אבל מה אעשה, וחבריי למפלגה דורשים ממני להתיר זאת".

נענה הרב טורצ'ין ואמר: "בתורתנו נאמר 'והייתם נקיים מה' ומישראל'. יש לאדם חובות כלפי החברה, כלפי האנשים שסביבו, אך בראש ובראשונה עומדת חובתו כלפי בוראו". הדברים נתקבלו על דעתו של ראש העיר, והוא דאג להסיר את ההצעה מעל סדר היום.

  פתגם חסידי

מסעות מתוכננים

"מסעותיו של יהודי מכוּונים מראש לתיקון העולם והמקומות שהוא עובר בהם – 'מוצאיהם למסעיהם על-פי ה'' – שהרי מה' מצעדי גבר כוננו" (המגיד ממזריטש)

  מעשה שהיה

הבטחה בתופת

הרב משה שטרן היה רב העיר דרבצן שבהונגריה לפני מלחמת העולם השנייה. בניסי ניסים ניצל מהשואה האיומה, היגר לארצות-הברית, שימש רב קהילה וחיבר את סדרת הספרים 'באר משה'. את נסיבות הצלתו הניסית ממלתעות הרשע תיאר בהקדמת ספרו:

מאז ומתמיד היו חביבים עליי ספריו של רבי אריה-לייב גינזבורג (מחבר הספר 'שאגת אריה'). אהבתי לעיין בדבריו המלאים גאונות נפלאה וחידושים מבריקים. קבעתי לי לימוד קבוע במסכתות ראש השנה, חגיגה ומגילה, כדי שאוכל להתמצא בספרו המעמיק, 'טורי אבן', שעוסק בהן.

בשנת תש"ד, בין פורים לפסח, השתלטו הנאצים הארורים על הונגריה. בתוך זמן קצר הכריזו על הפרדת היהודים מכלל האוכלוסייה וריכוזם בגטאות. סמוך לחג השבועות נבנו חומות הגטו בעירנו, דרבצן.

יותר מעשרת-אלפים נפשות מבני העיר, עם עוד אלפים שנאספו מעיירות וכפרים סמוכים, נצטוו להצטופף יחד במרחב קטן. החיים נעשו קשים. למצוקה ולרעב הצטרפו עתה מחלות, שנגרמו בשל התברואה הירודה.

יום אחד, בעודי צועד בין סמטאות הגטו האפופות אווירת נכאים, פגשתי רב שהובא מאחד הכפרים. הוא הזמין אותי לחדרו, פתח מזוודה והראה לי אוצר שלא יסולא בפז: ספרי קודש רבים שהשכיל להציל מביתו. סקרתי את הספרים בגעגוע, ולפתע נתקלו עיניי בתגלית מדהימה – הספר 'גבורות ארי', של רבי אריה-לייב גינזבורג, על מסכת תענית – ספר שטרם זכיתי לראות.

התמלאתי תשוקה גדולה לעיין בספר. הלוא מסכת תענית אינה נחשבת מורכבת במיוחד, ורציתי מאוד לגלות כיצד מצליח רבנו לפלפל במסכת זו דווקא. הפצרתי לפני הרב להשאיל לי את הספר. כשנוכח בכנות רצוני, ניאות.

שמחתי לא ידעה גבול. בתוך רגעים נשאבתי לעולם אחר. חומות הגטו נמוגו. לא שמעתי את נביחות הכלבים ואת שאגות הקלגסים הארורים. גמעתי בצמא דף אחרי דף, משתומם ומתפעם מרוחב דעתו של המחבר, איך הוא צולל למעמקי סוגיות קשות כסלע, מבקע אותן בסברותיו הנוקבות, ואז שט בקלילות במרחבי ים התלמוד, להביא הוכחות לדבריו ממקורות מרוחקים.

כך עברו עליי יום ועוד יום. הספר לא מש מחיקי, והוא שימש לי קרן אור בתוך האפילה הנוראה. עד שיום אחד פרצו הגרמנים אל תוך הגטו והחלו לרכז את כולנו. האוויר התמלא צווחות אימים, הצלפות שוטים ונביחות כלבים מזרי אימה.

באותה עת עמדתי בדף ח"י במסכת תענית ובסוגיה המקבילה בספר 'גבורות ארי'. הנאצים כבר היו בבניין. סובבתי את ראשי לעבר השולחן, שעליו היו מונחים שני הספרים היקרים לליבי. זה היה מבט של פרידה.

מאותו רגע נפערו לפנינו שערי הגיהינום. מנת הסבל שנחלנו לא תתואר. נשלחתי למחנה ברגן-בלזן הידוע לשמצה. מוטל על דרגש נוקשה, סובל מחולשה ומרעב, בהכרה מעורפלת, אני מתכנן את המפגש הקרב עם בני משפחתי, הוריי ורבותיי, שעלו בסערה השמיימה בכבשני אושוויץ.

כמעט ניטלה ממני רוח החיים, ולפתע צפה תמונה אל מול עיניי: אני נלקח מביתי בגטו דרבצן, אוחז בידו של בני מרדכי-ניסן, בן השנה וחצי, נושק למזוזת הפתח, נותן מבט אחרון בבית הריק, ועיניי המלאות דמעות נחות על מסכת תענית והספר 'גבורות ארי'.

הרגשתי שוב את דמעותיי מרטיבות את לחיי. פתאום נצנצה במוחי מחשבה חדה ובהירה. אם יזכני ה' ואצא בשלום מהתופת, אסיים את לימודי במסכת תענית עם ביאורי 'גבורות ארי', ואדפיס את הגיגיי וחידושיי בספר מהודר.

שוב כבשו אותי הגעגועים ללימוד בתורה הקדושה, ובזכותם ניעורה בי תקווה מחודשת לשרוד במקום הנורא שבעולם. ואכן, בל' בניסן תש"ה פתחו חיילי ארצות-הברית את גדרות המחנה וזכיתי לצאת לחופשי, עם עוד כאלפיים אסירים.

בראש חודש אב חזרתי לדרבצן. רחובות היהודים השוממים העידו בלי מילים על השבר הגדול שפקד אותנו. רגליי נשאוני אנה ואנה, עד שנתקלתי בערימות גדולות של ספרי קודש, שהנאצים הארורים התעתדו לגרוס לצורך מיחזור.

פתחתי את החבילה הראשונה וכל גופי נאחז צמרמורת: בראש הערימה היו מונחים מסכת תענית והספר 'גבורות ארי', שנלקחו משולחני בגטו!

השנים חלפו. היגרתי לארצות-הברית, שיקמתי את חיי וקיבלתי עליי עול הנהגת קהילה מעטירה. יום אחד נתקלתי בדברי רבנו המאירי במסכת תענית: "יחיד או ציבור שאירעה להם סיבה המונעתם מלעשות מצווה או מעשה שמחויבים לעשותו, יהיו מתכונים להיות מחשבתם נקייה לעשות אותו כל זמן שיהיה בידם לעשותו".

כברק היכה בי זיכרון ההחלטה ההיא בברגן-בלזן. שקדתי אפוא על לימודי מהמקום שבו עצרתי, באותו יום מר בגטו, ובחסד ה' זכיתי להדפיס את ביאוריי בספר 'גבורות ארי על מסכת תענית' עם ביאור 'באר משה', להרבות את גבול הקדושה.

  לומדים גאולה

המשיח יבנה את המקדש

מאז חורבן הבית עסקו חכמי ישראל בשאלה כיצד ייבנה בית המקדש השלישי. יש דעות שהוא ייבנה מן השמיים (רש"י סוכה מא סוף עמוד א), ולעומתן דעות (ויקרא רבה פרשה ט,ז ובמדבר רבה פרשה יג,ב) שבניינו יהיה בידי אדם. וגם לדעת הסבורים שהוא ייבנה בידי אדם יש דיונים אם הבניין תלוי בגאולה השלמה על-ידי המשיח, או שאפשר לבנותו גם קודם שבאה הגאולה. המדרש (בראשית רבה, פרשה סד,י) מספר שבימי רבי יהושע בן-חנניה התיר השלטון הרומי לבנות את בית המקדש, וכבר התחילו בהכנות לבנייה, אלא שהכותים הכשילו את המהלך.

עוד יש דיונים בשאלה אם בניית בית המקדש יכולה להיעשות על-ידי יחידים או על-ידי הציבור דווקא. הרמב"ם כותב (ספר המצוות, סוף מצוות עשה) שיש מצוות "שהם חובה על הציבור, לא כל איש ואיש, כמו בניין בית הבחירה". כך כותב גם ספר החינוך (סוף מצווה צה): "וזו מן המצוות שאינן מוטלות על יחיד כי אם על הציבור כולן, כשייבנה הבית במהרה בימינו תקוים מצוות עשה".

כמו-כן עוסקים בשאלה אם בניין בית המקדש יכול להיעשות בלי הוראת נביא, ואם הוא תלוי במינוי מלך, כפי הסדר שהיה בכניסה לארץ, שהיו שלוש מצוות שצריכות להתקיים לפי הסדר הזה דווקא: מינוי מלך, הכרתת זרעו של עמלק ובניין בית המקדש.

הבניין מוכיח שהוא המשיח

הרמב"ם מכריע שבית המקדש השלישי ייבנה בידי המשיח דווקא. הוא אומר זאת פעמיים בפרק העוסק בהגדרה ההלכתית של המלך המשיח (פרק יא מהלכות מלכים). בתחילת הפרק הוא קובע כי בניין בית המקדש הוא מתפקידיו המרכזיים של המשיח: "המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה, הממשלה הראשונה, ובונה מקדש". בסיום הפרק הרמב"ם מגדיר את בניין בית המקדש על-ידי המשיח כסימן מובהק שאכן הוא 'משיח בוודאי': "אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נידחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי".

עוד עולה מהרמב"ם כי למעשה לא יתאפשר לעם ישראל לבנות את בית המקדש קודם ביאת המשיח. כשם שבימי רבי יהושע בן-חנניה התברר בסופו של דבר שהמשימה אינה אפשרית, כך הקב"ה לא ייצור נסיבות שיאפשרו את בניין בית המקדש. היחיד שהקב"ה יאפשר לו לבנות את בית המקדש הוא המשיח, ולכן כשהוא יבנה את בית המקדש – זו תהיה ההוכחה שאכן הוא המשיח המיוחל.

פסק הלכה ללא עוררין

הרבי מליובאוויטש מציין (לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 493) שגם אם התממשו במשיח כל הסימנים שהרמב"ם מפרט "אין עדיין ודאות, כי אם כשלאחרי כל זה הצליח ובנה מקדש במקומו (כי אחֵר לא יעשה זה)". ובמקום אחר (תורת מנחם תשמ"ח כרך א, עמ' 84) הוא אומר: "אף אחד (אפילו גדולי ישראל כו') אינו יכול לבנות את בית המקדש מלבד משיח צדקנו, כפסק דין הרמב"ם 'המלך המשיח... בונה המקדש'".

יש הנתלים בדברי הרמב"ם, בתחילת פרק יב, כי "כל אלו הדברים וכיוצא בהן לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו", אבל המעיין בדברי הרמב"ם יראה ששם הוא מדבר על דברים אחרים – שינוי מנהגו של עולם, מלחמת גוג ומגוג, ביאת אליהו וכדומה. על הדברים האלה הוא אומר שלא נדע אותם עד שיהיו, "שדברים סתומים הן אצל הנביאים". לעומת זה, כל הדברים שהוא מפרט בפרק יא, על תפקידו של המשיח וסימניו, ובכלל זה שהמשיח דווקא הוא שיבנה את בית המקדש, הם בבחינת פסק הלכה ברור ומוגדר, שאין עליו עוררין.

  חיים יהודיים

מסיורי ילדות לאלפי מבקרים

זו הייתה בעבורו חוויית ילדות. בהפסקת הצהריים מלימודיו בתלמוד תורה בעיר העתיקה בירושלים, כשהיה מבחין בסיור תיירותי סביב האזור שבו עמד בית המקדש, נהג להצטרף לסיור. הילד הסקרן האזין לדברי המדריכים. "לא ממש הבנתי מה זה בית המקדש ולמה הוא חסר לנו", נזכר הילד דאז, כיום הרב יצחק טסלר.

אחרי כמה סיורים נדלק בו משהו. הכמיהה לבית המקדש, הרצון לדעת יותר, להעמיק, להתחבר. "גם בגיל הנעורים, בכל צום נהגתי לנסוע עם חבריי לכותל המערבי, להתפלל ולקונן על חורבן בית המקדש", מספר הרב טסלר (31), תושב יד בנימין, הלומד בישיבת 'תורת החיים' ביישוב והעומד בראש ארגון 'סובו ציון'.

למה בית מקדש

ביוזמתו סיירו בשנים האחרונות כשבעת-אלפים איש סביב מקום בית המקדש – במקומות שלא נאסרו על-ידי פוסקי ההלכה. מה שהחל כתחביב לאחר חתונתו, בסיור שערך לבני המשפחה, התרחב לאלפים רבים. "בהתחלה ליוויתי בעצמי את הקבוצות ובהמשך הצטרפו עוד מדריכים", הוא מספר. "אנחנו מסיירים סביב שערי בית המקדש, ומנסים להבין מה חסר לנו בהעדר בית מקדש העומד על תילו, כדי לעורר את הכיסופים לבנייתו".

בשל הקורונה שובשה מתכונת הסיורים, אך בזמנים כתיקונם הסיורים נערכים בעיקר בתקופת בין המצרים, בימי הסליחות ובערבי חגים וצומות, שבהם עולה ומתעורר הצער על חורבן הבית. "הסיור מתחיל ונגמר בכותל", מספר הרב טסלר. "כשאני אומר כותל, אני מתכוון גם לחלקו הדרומי והצפוני, ואנו ממשיכים לכל השערים המקיפים את הר הבית: שערי השלשלת, הכותנה, הברזל, המחילה, הצאן, החשוך, המשגיח, הרחמים, חולדה".

סידורי ביטחון

חלק מהסיור עובר ברובע המוסלמי. "כשהתחלתי בסיורים", מגלה בן-שיחנו, "קיימתי פגישה עם הקצין האזורי והוא דאג לסידורי ביטחון קבועים. גם למדנו את הזמנים המתאימים. בתקופת ה'רמדאן' איננו מקיימים סיורים משעות אחר-הצהריים".

התגובות, לדבריו, מדהימות. "כל אדם שמסיים את הסיור, מביט אחרת על בית המקדש. כדי להצטער באמת על חורבן הבית, צריך ללמוד ולראות בעיניים, להיות בשטח, להבין מה חסר לנו. הסיורים האלה לימדו אותי עד כמה חסרה לאנשים מוּדעוּת. הסיור מעורר את האהבה והתשוקה לבניין הבית".

לא רק הכותל

הוא מתרשם שרוב הציבור אינו מכיר את מה שנחשף לפניו בסיורים. "אנשים התרגלו לבוא לכותל", הוא מסביר. "מי שמשתתף בסיורים מבין שהכותל הוא פרט מתוך מכלול ענק, שמקיף את כל השטח שבו עמד ושבו ייבנה בקרוב בית המקדש. אנחנו גם מקפידים בכל 'תחנה', כלומר בכל שער, להתפלל לה', אם באמירת פרק תהילים יחד ואם בשירה. במהלך הסיור עולים לגג סמוך וצופים מלמעלה על כל אזור מקום המקדש".

בימים האלה יש בפיו מסר: "חשוב להצטער ולהתאבל על החורבן, וכך כמובן גם התפילה, האמונה והציפייה, אבל צריך גם לעשות מעשה שייתן מוחשיות לחֶסֶר הזה, ויעניק מקום של השתדלות מעשית".


סובו ציון, סיורי כיסופים. הרב טסלר בסיור

  פינת ההלכה ומנהג

ארוחה חגיגית בט' הימים

שאלה: האם מתאים לארגן ארוחה חגיגית בתשעת הימים, גם אם אינה כוללת בשר ויין?

תשובה: שלא כדין אָבֵל, שאסור אפילו ב'סעודת מריעות', לא נאסרה ארוחה חגיגית כזאת בתשעת הימים (אפילו אם היא ארוחה מושקעת, כגון בדגים משובחים ובתבשילים ומיני מאפה חלביים). אבל מכיוון שזה כרוך בשמחה, מוטב שיעשו שם סיום מסכת, כדי שהשמחה תהיה לפחות כזאת המותרת בימים אלה.

אשר לקניות בימי 'בין המצרים' – עיקר המניעה היא משום ברכת 'שהחיינו', ולכן דברים שאין מברכים עליהם 'שהחיינו' מותר לקנותם. אך מראש חודש גם עצם השמחה היא בעיה.

כלי בית הדרושים לשימוש, אפילו כלים יקרים, כגון מזגן או מכונת כביסה, יש להקל לקנותם ולהתקינם גם בימים אלה. וכן מכונית חדשה, הנחוצה לפרנסה או לענייני חינוך הילדים. אך מוצרים העשויים ליופי ולתענוג, כגון וילונות ותמונות יקרות – יש לדחות. תכשיטים – רק אם הם נחוצים לשלום בית. עם זה מותר לבקר בחנויות כדי להכיר את המוצרים המצויים בשוק ואת מחיריהם.

אין לקנות רהיטים לזוג צעיר שחתונתו נערכת אחרי תשעה באב, אלא אם כן אי-אפשר להסדיר זאת אחרי הצום. אך בעבור תינוק שנולד מותר לקנות רהיטים וחפצים נחוצים.

מי שהזמין חפץ חשוב או בגד חדש והביאו לו אותו אחרי ראש חודש, רשאי לקבלו, ובפרט אם ייגרם לו הפסד על-ידי הסירוב. ואין לחדשו או להשתמש בו עד אחרי תשעה באב.

מקורות: שו"ע יו"ד סי' שצא. או"ח סי' תקנא ס"י, רמ"א ונו"כ וערוה"ש ס"ח. נטעי גבריאל בין המצרים פרקים ל-לא.

  מושג ברגע

סיום מסכת

נהוג לציין בחגיגיות סיום לימוד של מסכת בתלמוד, והסעודה שעורכים לרגל האירוע נחשבת 'סעודת מצווה'.

בתלמוד מובא כי אביי נהג לערוך 'ימא טבא לרבנן' [=סעודה חגיגית לחכמים] כשראה תלמיד-חכם שהשלים מסכת.

במעמד זה הלומד מסיים את החלק האחרון של המסכת ואומר 'הדרן' וקדיש.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)