חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:58 זריחה: 6:52 י"ג בחשון התשפ"ז, 24/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1743 - כל המדורים ברצף
ערב חג השבועות, ה' בסיוןן התש"פ (28/05/2020)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1743 - כל המדורים ברצף
מעמד שהביא בשורה לעולם
יש חדש
מהקש המתגלגל יוצרים לבֵנה
מתן תורה
ייחוס ודרך-ארץ
את מי לשבח
אורח ב'תיקון'
משה, דוד והבעש"ט
לצייר את פרקי התהילים
חלבי ובשרי

מס' 1743, ערב חג השבועות, ה' בסיון ה'תש"פ (28.05.2020)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מעמד שהביא בשורה לעולם

אין לנו שום עניין לעודד גיור, אבל יש ביהדות חלק אוניברסלי, כלל-אנושי, שנועד לכל אדם. המסר הזה אכן הגיע לרוב האנושות

בדיוק לפני 3332 שנים התרחש האירוע הכביר, שאין לו אח ורע בהיסטוריה – מעמד הר סיני. בורא העולם בכבודו ובעצמו התגלה לעיני עם שלם ונתן לו את תורתו. מיליוני בני ישראל, שיצאו ממצרים, היו עדים למעמד הנשגב, והעבירו את סיפורו מאב לבן, עד היום הזה.

מאז חלפו אלפי שנים. העם היהודי התפזר לכל רחבי תבל, ועמים רבים למדו להכירו. התנ"ך תורגם לכל השפות, והוא נחשב הספר הנמכר ביותר בעולם. ובכל-זאת היהדות נותרה דתם של מעטים. מדוע היא לא סחפה אחריה את העולם כולו?

האמונה חילחלה

לשאלה זו שתי תשובות. אכן, היהדות לא נועדה בעבור האנושות כולה. תרי"ג המצוות ניתנו לעם ישראל בלבד. גם אין לנו שום עניין לעודד גיור. כאשר גוי מביע את רצונו להצטרף לעם היהודי, אנו מצוּוים לנסות לדחותו, ורק אם מגלים שכוונתו כנה ועזה – יש לקבלו.

ועם זה, הגרעין הבסיסי של היהדות הגיע לכל האנושות. נוסף על תרי"ג המצוות, שנועדו לעם ישראל בלבד, יש ביהדות חלק אוניברסלי, כלל-אנושי. האמונה בא-ל אחד ושאר המצוות הכלליות, המכונות 'שבע מצוות בני נח', נועדו לכל בן-אנוש, ואכן הן הגיעו לאנושות כולה.

מעמד הר סיני התחולל בימים שהעולם כולו עבד אלילים. העם היהודי היה היחיד שהאמין באלוקים אחד, בבורא שאין לו גוף ולא דמות הגוף. זו הייתה אמונה שהאנושות, באותם ימים, לא הייתה מסוגלת לקבל.

חלפו שנים ואט-אט חילחלה ההכרה הזאת למרבית האנושות. הדבר נעשה במידה רבה על-ידי הדתות המונותאיסטיות האחרות, שנטלו מן היהדות את רעיון האמונה בא-ל אחד והפיצו אותו בקרב מאות מיליוני בני-אדם. ברור שהדתות הללו הוסיפו על אמונה בסיסית זו עיוותים וסילופים, אך בפועל, באמצעותן נעשתה האמונה בבורא העולם נחלת האנושות כולה.

ההתגלות האלוקית שהתחוללה בחג השבועות כבשה למעשה את העולם כולו. המסר הכלל-אנושי שבדת ישראל כבר הגיע לתודעת רוב בני-האדם. איננו עוד מעטים באמונתנו בה' אחד. העולם ברובו הגדול התנער מן האלילות ואימץ את ההכרה ברעיון האחדות האלוקית.

תפקיד 'עם סגולה'

איננו זקוקים לתמיכתו של העולם באמונתנו, אולם בהר סיני נצטווינו להביא את רעיון 'שבע מצוות בני נח' לתודעת כל בני האנוש. זה גם חלק מהייעוד העתידי. אחד הדברים שהמשיח אמור לעשות הוא "לתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד", כדברי הרמב"ם. ככל שהאנושות נעשית בשלה יותר לרעיון הזה, אנו מבינים שביאת המשיח מתקרבת והולכת.

לנו, היהודים, שבחג השבועות הוכתרנו ל"ממלכת כוהנים וגוי קדוש", נועד תפקיד מרכזי בהכנת העולם לייעודו. מחובתנו להביא את 'שבע מצוות בני נח' לאנושות כולה. כשם שהכוהנים בעם ישראל תפקידם להקרין ערכי קדושה ורוחניות על כל העם, כך תפקידו של העם היהודי להיות אור לגויים במובן הרוחני.

זו המשמעות האמיתית של היותנו 'עם סגולה'. זה התפקיד הגדול המוטל עלינו. עלינו להקרין את ערכי האמונה לעולם כולו ולהכינו לגאולה השלמה ולתיקונו המושלם.


מעמד שאין לו אח ורע בהיסטוריה (ציור: יהושע ויסמן)

  יש חדש

כאילו בהר סיני

הרבי מליובאוויטש קרא להביא את כל הילדים, ובכלל זה התינוקות, למעמד קריאת עשרת הדיברות בחג השבועות, בהיותם הערֵבים לקיום התורה. קריאה זו מבוססת על מאמר המדרש: "אמר הקב"ה לישראל: בניי, הווּ קורין את הפרשה הזאת בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלים את התורה".

ממשיכים ב'מנייני החצרות'

אף שהותרה פתיחת בתי הכנסת, במגבלות שקבע משרד הבריאות, החליטו רבני קהילות חב"ד ברחבי הארץ כי החזרה לבתי הכנסת תהיה מדורגת, ואגב בדיקה עד כמה אפשר ליישם את ההנחיות בשטח. הרבנים הורו להשאיר בינתיים את 'מנייני החצרות', ואחד הנימוקים הוא – כדי לאפשר להמוני נשים וילדים לשמוע את קריאת עשרת הדיברות בחג השבועות.

'בית כנסת' נייד

צעירי חב"ד הפיקו תפאורה מיוחדת ל'בית כנסת' נייד, שיאפשר לשליחי חב"ד ברחבי הארץ להקים מעין 'בתי כנסת' בפארקים ובמקומות ציבוריים, ולקיים שם מניינים לקריאת התורה בחג השבועות. כך מקווים לשתף במעמד הנשגב את המוני ילדי ישראל.

  שלחן שבת

מהקש המתגלגל יוצרים לבֵנה

הבעל שם טוב (שיום ההילולא שלו חל בחג השבועות) עסק הרבה בעניין ההשגחה הפרטית. פעם אחת אמר: "הקב"ה משיב רוח כדי שקנה קש יעבור ממקום אחד לשני, ובקש המתגלגל יש כוונה פרטית. הבוץ והקש המתגולל בו, הם חלק מהנהגת העולם בהשגחה פרטית". את הדברים ציטט אדמו"ר הריי"צ בחג השבועות שלאחר בואו לארה"ב, כהסבר משמעות הנדודים שעבר.

הבחירה בקנה קש במשל דורשת הסבר. הלוא חז"ל (בראשית רבה פרשה פג) המשילו את בני ישראל לחיטה, שהיא דגן מובחר, ולא לקש פשוט. בני ישראל נמשלו לחיטים ואילו אומות העולם לתבן, קש ומוץ, והללו היו מריבים זה עם זה. זה אומר בשבילי נזרעה השדה וזה אומר בשבילי נזרעה... אמרו החיטים: "המתינו עד שתבוא הגורן ואנו יודעין בשביל מה נזרעה השדה". באו לגורן, יצא בעל הבית לזרותה, הלך לו המוץ ברוחו. נטל את התבן והשליכו, ונטל את הקש ושרפו. נטל את החיטים ועשה אותן כרי". אם כן, מדוע המשל של הבעש"ט מדבר על קש דווקא?

לבֵנים ואבנים

יש כאן רמז עמוק. השימוש שבני-אדם עושים בקש הוא ליצירת לבֵנים, כפי שבני ישראל במצרים היו זקוקים לתבן ליצירת הלבֵנים. על כן הלבֵנים מייצגות את העבודה הרוחנית בזמן הגלות, שבה אנו נדרשים לפעול בכוחות עצמנו. לעומתן, אבנים, שנבראו כפי שהן בששת ימי בראשית, מייצגות את תקופת בית המקדש, שבה השכינה שורה בגלוי.

גם בעבודתו היום-יומית של היהודי קיימים שני העניינים האלה, והם מיוצגים בתורה ובתפילה. התורה היא נביעה רוחנית, שירדה מלמעלה – 'אבנים'; ואילו תפילה בוקעת מן המתפלל ועולה השמיימה, ולכן היא בבחינת 'לבֵנים'. גם בתורה עצמה יש שני הדברים – תורה שבכתב ('אבנים'), שכל אות בה קבועה ואסור להוסיף ולגרוע בה, ותורה שבעל-פה, שבה הלומד מחדש חידושים ('לבֵנים').

עמידות מיוחדת

האבן-עזרא (בראשית יא,ג) אומר שהלבֵנה יש לה יתרון על האבן: "בניין הלבנים חזק מאבנים". השילוב שבין התבן והעפר יוצר חומר עמיד. המשמעות הרוחנית היא, שהעבודה בזמן הגלות דווקא (וכמו-כן עבודת התפילה ולימוד תורה שבעל-פה) יוצרים חוזק ועוז מיוחדים.

עבודת בני ישראל בגלות כרוכה בניסיונות קשים. אך התכלית היא להתגבר על הקשיים ולהפוך את קשיי הגלות ל'לבֵנה' שממנה נבנה בניין איתן לקב"ה.

השגחה ותכלית

אדם יכול לטעון: כיצד ביכולתי לפעול שינוי בעולם, בפרט במקום שבו החומריות גדולה ועזה?

על כך באה התשובה במשל של הבעש"ט: כל דבר שקורה לאדם, ובכלל זה העובדה שהוא מתגלגל ממקום למקום, כמו הקש המתגלגל ברוח – הוא בהשגחה פרטית ומטרתה לכוון אותו לפעולה שתרומם את העולם ותעשה ממנו 'לבֵנה' לקב"ה.

(תורת מנחם, כרך ס, עמ' 378)

  מן המעיין

מתן תורה

עשרה כנגד עשרה

עשרת הדיברות מקבילים לעשרת המאמרות, כי על-ידי התורה יש קיום למעשה בראשית. ״ברוך אומר ועושה״ הוא על מעשי בראשית, שנבראו בעשרה מאמרות, ו״ברוך גוזר ומקיים״ הוא על הדיברות שמקיימים את העולם.

(שפת אמת)

שלושה גילויים

״בחודש השלישי״ (שמות יט,א). בהר סיני היה חידוש בגילוי האלוקי שנתגלה לבני ישראל: הגילוי הראשון היה ביציאת מצרים עצמה, כשנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב״ה וגאלם. הגילוי השני היה בקריעת הים, שאז כל אחד מראה באצבעו ואומר: ״זה א-לי״. והגילוי השלישי היה במעמד הר סיני, שהתחיל בבואם של בני ישראל למדבר סיני.

(ספר המאמרים תש״ב)

דיברות ליחיד

״אנכי ה' אלוקיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים... לא יהיה לך״ – עשרת הדיברות נאמרו לכל יחיד בישראל, ללמדנו שאפילו כל העולם כולו יסור חלילה מדרך התורה, אל לו ליחיד ללכת אחריהם. על-ידי יהודי יחיד אפשר שתתקיים התורה.

(החוזה מלובלין)

עליך העולם מתקיים

אל יאמר האדם, העולם לא ייחרב גם אם לא אקיים את מצוות התורה, שהרי יש דיי והותר צדיקים בלעדיי, ועליהם העולם מתקיים. לכן אמרה התורה: אין להקב״ה בעולם אלא אותך בלבד.

(עיטורי תורה)

לא כדי שיראו

על המתנועע בתפילה כדי שאחרים יראו אותו נאמר "וירא העם וינועו, ויעמדו מרחוק" (שמות כ,יד). מי שכוונתו בנענועיו שהעם יראה אותו מוכיח שהוא רחוק מאוד מהקדושה – "ויעמדו מרחוק".

(הבעש"ט)

כאיש אחד ממש

גילוי האור העליון שהאיר לישראל בעת מתן תורה גרם לכולם להתבטל בעצם מהותם. ואף שהיו במעמד הר סיני שישים ריבוא נשמות, שאין דעותיהן שוות, היו כולם באחדות גמורה, 'כאיש אחד' ממש.

(ספר המאמרים תרצ״ו)

התחברות על-ידי עבודה

״אתם ראיתם... ואביא אתכם אליי״ (שמות יא,ד). את המילים ״ואביא אתכם אליי״ מפרש התרגום ״וקרבית יתכון לפולחני״ – וקירבתי אתכם לעבודתי. הדגש הוא על 'לעבודתי' – העבודה במעשה המצוות בפועל ממש. על-ידי קיום המצוות בפועל האדם זוכה להגיע 'אליי' – ביטוי המורה על פנימיות ועצמות אין-סוף.

(הרבי הריי״צ מליובאוויטש)

תחילה לנשים

״כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל״ (שמות יט,ג). רש"י מפרש: "לבית יעקב – אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה. ותגיד לבני ישראל – עונשים ודקדוקין". תחילה יש לדבר אל הנשים בלשון רכה, בדרך שתגרום לדברים להתקבל בליבן. לאחר מכן אפשר לדבר אל האנשים דברים קשים כגידים.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

ייחוס ודרך-ארץ

שנה אחת בא אל ה'דברי חיים' מצאנז יהודי ממשפחה של צדיקים, שהחשיב עצמו מיוחס. ידוע שהרבי מצאנז קירב מאוד את נכדי הצדיקים, ולכן קירב גם את האיש הזה.

ואולם האיש היה אדם מחוספס, וגם בשולחן החג התנהג שלא בדרך-ארץ. הדבר לא מצא חן בעיני הצדיק והוא פנה אליו ושאל: "מדוע קוראים לאחד הימים שלפני חג השבועות – 'יום המיוחס'?".

האיש לא ידע להשיב, והרבי אמר: "אסביר לך. קודם מתן תורה היו כל ה'מיוחסים' חשובים, אבל זה קודם חג השבועות בלבד, ולכן יש אז 'יום המיוחס'. ואולם אחרי חג השבועות, אחרי מתן תורה – מי שלומד תורה ומתנהג בדרך-ארץ שקדמה לתורה – מיוחס הוא, ואם לאו, אין שום ערך לייחוסו".

  פתגם חסידי

את מי לשבח

"רבים נוהגים לשבח את עצמם ולבוא בטענות אל הקב"ה. יש לנהוג להפך – לשבח את הקב"ה ולבוא בטענות אל עצמנו" (הבעש"ט)

  מעשה שהיה

אורח ב'תיקון'

הדלת נפתחה בתנופה. דממה נפלה בחדר. שני בחורי ישיבה צעירים עמדו בפתח בפנים חיוורות. "שוטרים בדרכם לכאן!", קראו בחרדה.

זה היה בווילנה שאחרי מלחמת העולם הראשונה. העיר נכבשה בידי הגרמנים וסופחה ל'אובר אוסט' (הפיקוד העליון של הכוחות הגרמניים במזרח). הללו השליטו את שפתם על תושבי העיר. בתחילה התירו לבתי הספר היהודיים להוסיף לדבר ביידיש, בשל קרבתה לשפה הגרמנית.

אבל אחר חג הפסח תרע"ז (1917) התבררו כוונותיהם האמיתיות. הפקודה הורתה לסגור לאלתר את כל מוסדות החינוך, בטענה כי בעיר התפרצה מחלה מידבקת. הכול ידעו כי אין זו אלא אמתלה, ומאחוריה מסתתרת כוונת השלטון לפתוח רשת בתי ספר בשפה הגרמנית. המטרה הייתה לכפות את התרבות הגרמנית על בני הדור הצעיר.

הגזירה החדשה קוממה את ציבור המורים בווילנה. הן יהודים הן פולנים-ליטאים יצאו למאבק גלוי נגדה. מורים רבים נעצרו ונכלאו על שהפרו את החוק.

אחד מהם היה הרב יחיאל הלוי ישראלוב, מנהל המוסד 'תפארת בחורים'. הוא הוביל התנגדות נחושה להנחיות הגרמנים, והוסיף ללמד את תלמידיו על אף הצווים. על כך נכלא ונידון לחודש מאסר.

מיום ליום הכבידה ידו של השלטון החדש על תושבי העיר. ה'מלמדים' נאלצו לפעול בהיחבא, ולהעביר את לימוד התורה לשעות הלילה. התלמידים היו מתגנבים חרש לבתי הכנסת, ולאורם הקלוש של נרות שימרו את גחלת לימוד התורה.

הגיע ערב שבועות. הרב ישראלוב היה מוטרד מהמחשבה שתלמידיו יחמיצו את תיקון ליל שבועות המסורתי, ואת תפילת החג עם הנץ החמה. הוא סיכם עם תלמידיו כי יקדימו לבוא ל'קלויז' של 'תפארת בחורים' קודם כניסת החג, וכל אחד ואחד יביא עימו את סעודת החג בעבורו. הם יתפללו במקום, יאכלו יחד את הסעודה, ילמדו כל הלילה, ובבוקר יתפללו, כבכל שנה.

כך עשו. כשנסתיימה הסעודה פנו לאמירת ה'תיקון'. הלימוד היה שונה מבכל שנה – בהתלהבות יתרה, ובתחושת אושר פנימית על שהצליחו נגד כל המכשולים והגזירות להגות בתורה בחג הקדוש. לכך תרמה דרשה מעוררת שנשא הרב ישראלוב. כולם היו שרויים בהתרוממות רוח.

אך שני תלמידים לא הסכימו לוותר על סעודת החג עם בני משפחותיהם. בצעד פזיז החליטו להסתנן אל ה'קלויז' אחרי הסעודה בבתיהם. הם ידעו כי החיילים הגרמנים מפטרלים ברחובות, בניסיון ללכוד 'מפרי חוק' שכמותם, ועל כן פסעו חרש, עיניהם בולשות לצדדים בחשש, וכך התקדמו אט-אט אל היעד.

בעומדם סמוך לבית הכנסת הגדול הקפיאה את דמם צעקה בגרמנית: "עִצרו!". ליבם של השניים צנח בקרבם. הם הסבו את מבטם, וראו שני גרמנים חמושים מתקרבים אליהם.

אחד מהשניים התעשת במהירות. הוא דחק בחברו, ויחד פרצו בריצה מהירה. הם דילגו על גדרות, השתחלו לחצרות, רצו בנשימה טרופה מרחוב לרחוב, עד שהגיעו אל ה'קלויז' של הרב ישראלוב. בפחד גדול גוללו לפני רבם את שאירע.

הרב ישראלוב נחרד. אם החיילים ראו לאן נמלטו הבחורים, הרי שעוד מעט יגיעו למקום. לרגע הרהר בפחד על העונש הצפוי לו, כמי שהפר את החוק בפעם השנייה. ואז התעשת. "לימדו בקול גדול יותר, ובהתלהבות יתרה, וה' יהיה בעזרנו!", הורה לתלמידיו.

ואכן, לא חלפה דקה ומהלומות עזות הוטחו בדלת ה'קלויז'. לכל הנוכחים היה ברור כי החיילים כאן. הם עלו על עקבותיהם של השניים.

אחד התלמידים פתח את הדלת ברעד. בפתח עמדו שני חיילים חמורי סבר. "מה זה כאן?", שאל אחד מהם. הבחור הסביר כי היהודים עורכים פולחן לילה לכבוד חגם. "ומי כאן הרבינר?", תבע הגרמני. הלה הפנה יד רועדת לעבר הרב ישראלוב.

החייל פסע לעבר הרב. כל התלמידים עקבו במבטם אחר צעדיו. מגפיו המצוחצחים טופפו על הרצפה בנקישות קצובות. מדיו הבהיקו. כלי הנשק נצץ למשעי. כשהתייצב לפני הרב, הצדיע. לאחר מכן הוציא מכיסו דף נייר מקופל, והושיטו אל הרב ישראלוב.

הרב היה משוכנע שבידיו פקודת מעצר. תדהמה עלתה על פניו, למקרא שורות בלשון הקודש:

"לכבוד הרב הגאון רבי חיים עוזר גרודזנסקי שליט"א, וילנה", נפתח המכתב, "בזה אני מאשר שהחייל המוסר כתב זה, המהנדס פלוני בן פלוני, הוא נכדו של הגאון המפורסם רבי מרדכי בנט זצ"ל, ואני מבקש לקרבו. זכות תורתו של סבו הגאון הצדיק תגן עלינו, וה' יברך את כל עמו ישראל בשלום!". על החתום – אחד מגדולי הרבנים בגרמניה.

המפנה הדרמטי שינה את האווירה מן הקצה אל הקצה. החייל הושב סמוך לרב ישראלוב והצטרף לאמירת 'תיקון ליל שבועות'. עם שחר נפרד מן החבורה, כשאלו פוצחים בשירת הפסוק "מה אשיב לה'? כל תגמולוהי עליי" – שבח והודיה לה' על חסדיו.

(על-פי 'תפארת החג')

  לומדים גאולה

משה, דוד והבעש"ט

חג השבועות קשור בשלושה רועי ישראל: א) משה רבנו, שעל-ידו ניתנה התורה ביום הזה; ב) דוד המלך, שנסתלק בחג השבועות; ג) הבעש"ט, שגם יום הסתלקותו היה בחג השבועות. שלושתם קשורים גם לגאולה העתידה:

על משה רבנו נאמר במדרש (שמות רבה פרשה ב): "אמר לו הקב"ה למשה, סימן זה לך, במדבר אתה מניחן ומן המדבר [אתה] עתיד להחזירן לעתיד לבוא, שנאמר (הושע ב,טז) לכן הנה אנכי מפתֶּיהָ והולכתיה המדבר".

על דוד המלך נאמר בירושלמי (ברכות פרק ב הלכה ד): "אחר ישובו בני ישראל וביקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם (הושע ג,ה). רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא [=זה המלך המשיח]. אין מי חייא הוא – דוד שמיה, אין מי דמכייא הוא דוד שמיה [=אם מן החיים הוא – דוד שמו, אם מן המתים הוא – דוד שמו]". בהמשך מובא על זה הפסוק (תהילים יח,נא) "ועושה חסד למשיחו לדוד".

והבעש"ט התחיל להפיץ את תורת החסידות, פנימיות התורה, שעליה אמר לו המלך המשיח כי הוא (המשיח) יבוא "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".

תורה, מעשה ונס

באחת משיחותיו (התוועדויות תשמ"ב כרך ג, עמ' 1563) הסביר הרבי מליובאוויטש את החיבור בין שלושתם:

"כאשר שואלים יהודי פשוט מהו עניינו המיוחד של משה – הרי הוא יודע שמשה נקרא משה רבנו, לפי שהוא נתן את התורה לבני ישראל, כמאמר המשנה 'משה קיבל תורה מסיני'. ואפילו אם עדיין לא למד משנה זו – הרי הוא יודע מה שכתוב 'תורה ציווה לנו משה גו''. וכאשר שואלים יהודי פשוט מהו עניינו המיוחד של דוד – הוא יודע שדוד הוא דוד המלך, ועניינו של המלך הוא – לספק לבני המדינה את כל צורכיהם הגשמיים. זאת אומרת: אצל משה רבנו מודגש העניין של לימוד התורה, ואצל דוד המלך מודגש עניין המעשה בפועל...

"וכאשר שואלים יהודי פשוט מהו עניינו המיוחד של הבעל שם טוב – הרי הוא יודע שאצל הבעש"ט מודגש החיבור של מעשה (באופן ניסי) עם תורה: כאשר ישנה הנהגה ניסית שלמעלה מהטבע – הרי הלשון הרגיל בפי כל העם, אפילו אצל קטנים, לקשר זאת עם דרך הנהגת הבעש"ט – 'אַ בעל-שם'סקע הנהגה' [=הנהגה בעש"טית], שזוהי הנהגה ניסית שלמעלה מהטבע. וביחד עם זה יודע כל אחד ואחד שלבעש"ט היו תלמידים – והרי מציאותם של תלמידים נוצרת על-ידי לימוד תורתו.

"זאת אומרת: אצל הבעש"ט מודגש החיבור של שני העניינים ביחד: לימוד התורה ומעשה בפועל באופן ניסי...

"העילוי שנפעל על-ידי הבעש"ט לעומת המעמד ומצב שהיה בזמנו של משה רבנו (במתן תורה) ובזמנו של דוד המלך – כי הגילוי של 'מעשה מרכבה' שהיה בשעת מתן תורה היה לפי שעה בלבד, והוא נמשך ונתגלה למטה (עד לעניינים של מעשה בפועל) על-ידי גילוי תורת החסידות, שזה היה החידוש שנפעל על-ידי הבעש"ט, ובאופן של הולך ומוסיף מדור לדור, עד לקצה הכי תחתון בדורנו זה".

גאולה 'מיד'

בשיחה אחרת (התוועדויות תנש"א, כרך ד, עמ' 356) הרבי אומר ששלושתם רמוזים במילה 'מיד' הקשורה עם הגאולה, כלשון הרמב"ם: "מיד הם נגאלים". 'מיד' ראשי תיבות: משה רבנו; ישראל, הבעש"ט; דוד המלך.

הסדר של שלושת הרועים במילה 'מיד' תואם את מהלך הגאולה: הכוח לגאולה בא ממשה רבנו, שהוא קיבל את התורה מסיני, ועל-ידה עם ישראל מכין את העולם לגאולה. שלב ההכנה המתקדם יותר נעשֶה על-ידי פנימיות התורה, שנתגלתה על-ידי הבעש"ט. והגאולה בפועל היא על-ידי דוד המלך, 'דוד מלכא משיחא', "יעמוד מלך מבית דוד".

  חיים יהודיים

לצייר את פרקי התהילים

בלב הרובע היהודי בירושלים שוכן 'מוזיאון התהילים', המציג מאה וחמישים ציורים מרהיבים, ציור לכל אחד ואחד מפרקי ספר תהילים. הציורים הם פרי מכחולו של האמן ר' משה-צבי ברגר, שנפטר לפני כמה שנים.

ר' מרדכי בלוקה, המנהל כיום את המוזיאון, מקווה כי בקרוב ייפתחו שעריו מחדש, עם הקלת מגבלות הקורונה. "תיירים רבים מבקרים במקום ולומדים על משמעות מזמורי התהילים", הוא מספר. "כל מי שמבקר במוזיאון, קריאת התהילים שלו מקבלת משמעות עמוקה יותר".

גלגולי האמן

דמותו של האמן ברגר השתלבה היטב בנוף הירושלמי. משה-צבי, אנדריי במקור, נולד בטרנסילווניה שברומניה. שנות התבגרותו עברו עליו בין שתי מלחמות העולם. ערב השואה ניצל בעור שיניו, אך הוגלה למחנה עבודה ושם ידע רעב ומחסור במשך שלוש שנים. בניסים גדולים הצליח להימלט לפריס, אחרי תחנה באיטליה, והחל לפתח קריירת אמנות. כעבור כעשרים שנה נדד למיאמי שבפלורידה.

כשהיה בשנות החמישים לחייו החלה נשמתו להתעורר. כאשר קרוב משפחה מניו-יורק הזמין אותו לביקור, ניצל את ההזדמנות ללכת לשיעור תורה, והחל לגלות עניין במהות החיים וביהדות. בשובו לביתו יצר קשר עם שליח חב"ד בעירו, והחל להשתלב בחיי הקהילה.

הצעה מפתיעה של הרבי

גילו המבוגר לא עצר אותו. הוא שקע בלימוד תורה, בהתלהבות גדולה. מפגש עם הרבי מליובאוויטש חולל את התפנית המפתיעה בחייו: ברגר שאל מה יעשה בהמשך חייו, והרבי הציע לו לצייר את פרקי התהילים.

מאז הכול היסטוריה. במרוצת השנים צייר ברגר מאה וחמישים ציורים, ציור לכל פרק מפרקי התהילים. בעודו עובד על המיזם ארז את מיטלטליו ועלה לירושלים, וכאן המשיך במפעל חייו המיוחד.

המבקרים חוזרים

את בלוקה פגש לפני יותר מעשר שנים, כשחיפש אדם שינהל את המוזיאון. "הוא עבד כמעט עד הרגע האחרון", מספר בלוקה בהערצה. "היה לו סדר יום מוקפד. בחמש בבוקר היה קם, טובל במקווה, לומד חסידות ומתפלל. כשהייתי בא למוזיאון, כבר חיכה לי עם כוס קפה ביד".

בביקורי תיירים, מקצתם לא-יהודים, מסביר בלוקה את העבודות. "אני מסביר למבקרים את כוונת האמן ואת גישתו השאובה מהחסידות והקבלה", הוא אומר. "היו כאן לא מעטים שסיפרו על מצוקות אישיות. מזמורי התהילים, וההודיה לה' שהייתה שגורה בפיו של דוד המלך, חיזקו אותם". במרוצת השנים עברו במוזיאון מאות אלפי תיירים. "אנחנו מקבלים כל הזמן תגובות מרגשות, אבל הכי מרגש לראות תיירים שחוזרים ובאים לכאן. זו ההוכחה שהביקור השאיר בליבם טעם של עוד ורצון להחכים יותר. אנו מקווים לפתוח בהקדם את שערי המוזיאון ולהמשיך במפעל החיים הקדוש של האמן".


ציור לדוד. ר' מרדכי בלוקה במוזיאון (צילום: חיים גיל)

  פינת ההלכה ומנהג

חלבי ובשרי

שאלה: האם חובה לאכול סעודה חלבית בחג השבועות?

תשובה: בשבתות ובחגי ישראל מצווה לכבד את היום ולענגו בסעודה בשרית. בחג השבועות המצווה גדולה יותר, וההלכה קובעת שאף מי שחלם חלום קשה במיוחד, שבדורות שעברו היו נוהגים לצום אפילו בשבתות ובחגים כדי לבטלו, אסור לו לצום בחג השבועות, לפי שהוא היום שניתנה בו התורה, וצריך לאכול ולשמוח בו, להראות שיום זה נוח ומקובל לעם ישראל.

מנהג ישראל לאכול מאכלי חלב בחג השבועות. אחד הטעמים, שהתורה נמשלה לחלב. וגם שניתנה למשה בארבעים יום, בגימטרייה 'חלב'. המנהג רווח לא רק בקהילות אשכנז, אלא ברבות מקהילות הספרדים, כגון עיראק, כורדיסטאן, מרוקו ותוניס.

אכילת מאכלי החלב אינה מחליפה את הסעודות הבשריות, הן בליל שבועות הן ביום החג, שהן חובה. כמו-כן יש לדעת שאין מנהג לאכול 'סעודה חלבית' דווקא בשבועות. גם מי ששתה קפה עם חלב כבר קיים את המנהג, ובוודאי מי שאכל עוגה חלבית אחרי הקידוש.

הדרך הראויה היא לעשות קידוש אחרי התפילה בבוקר החג ולאכול עוגה חלבית וכדומה. מברכים ברכה אחרונה, ולאחר מכן ממתינים לפחות שעה (הפוסקים מזהירים שלא לקצר בחג השבועות את זמני ההמתנה בין בשר לחלב ולהפך, אלא להקפיד עליו גם בחג הזה, כבכל השנה), ואז נוטלים ידיים לסעודה בשרית, כבכל חג.

מכיוון שהחג חל השנה ביום שישי, יש להימנע מלקבוע סעודה מתחילת 'השעה העשירית' (16:13 בערך), כדי שיאכלו את סעודת שבת לתיאבון.

מקורות: רמ"א סי' תצד ס"ג ונו"כ. שו"ע אדה"ז סט"ז, סי"ח וסי' רמט ס"ז-ט. פסקי תשובות ס"ק יב-יג. שלחן מנחם (ד), יו"ד סי' יא. ילקוט מנהגים ממנהגי שבטי ישראל, ירושלים תשכ"ז.

  מושג ברגע

תיקון ליל שבועות

תיקון ליל שבועות הוא סדר לימוד שתיקנו המקובלים. אומרים אותו בליל חג השבועות, שבו נהוג להישאר ערים כל הלילה, כהכנה לקבלת התורה בבוקר החג.

נוסח ה'תיקון' חובר בידי השל"ה, על בסיס המקובל מהאריז"ל. הוא מורכב בעיקרו מההתחלות והסיומים של ספרי התנ"ך, המשנה ועוד, ונכלל בו גם פירוט תרי"ג המצוות.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)