חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1737 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת שמיני, כ"ג בניסן ה'תש"פ (17/04/20)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1737 - כל המדורים ברצף
עבודה עצמית בביעור המחלוקת
חדש על המדף
חומרת איסור אכילת שרצים
שמיני
לא להיות 'חסידה'
אמונה בלי שינוי
סודות הצדיקים
לעבוד בכוח עצמנו
העוגה ההונגרית פתחה את הלב
מניין לברית מילה

מס' 1737, ערב שבת-קודש פרשת שמיני, כ"ג בניסן ה'תש"פ (17.04.2020)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

עבודה עצמית בביעור המחלוקת

אחת הטכניקות המוצלחות של יצר המחלוקת היא ההכללה. לקחת אירוע חריג ושולי ולצבוע בצבעיו ציבור שלם. כולנו נופלים בפח הזה

מדי שנה בשנה אנו מתאבלים בימים אלה, ימי ספירת העומר, על המגיפה שפגעה בעשרים וארבעה תלמידי רבי עקיבא. השנה המילה 'מגיפה' מקבלת משמעות אחרת, מוחשית, מצמררת. לא עוד סיפורים על ימים רחוקים, אלא מציאות עכשווית כואבת.

חכמינו הציבו את האירוע הזה כתמרור לדורות. הם לימדו אותנו כי המגיפה פגעה בתלמידי רבי עקיבא על שלא נהגו כבוד זה בזה. ומכאן הלקח, עד כמה חשוב לכבד איש את רעהו, לאהוב זה את זה, להתרחק ממחלוקת, ממריבה, משנאת חינם.

למה לא הפוך

למרבה הצער, יצר המחלוקת אינו מרפה מאיתנו לרגע. הוא חודר לכל פינה, לכל ציבור, לכל קהילה. הוא תמיד מוצא סיבה למריבה, ועוטף אותה בנימוקים המתאימים. הוא יודע לדבר עם כל אחד בשפתו ולהפילו ברשתו, רשת המדון והפירוד.

אחת הטכניקות המוצלחות שלו היא ההכללה. לקחת אירוע חריג ושולי ולצבוע בצבעיו ציבור שלם. כולנו נופלים בפח הזה, ולא תמיד מצליחים להתרומם מהנטייה להכליל, להשחיר. והרי בכל ציבור, מגזר וקהילה יש חריגים ויוצאים מן הכלל, שאינם מלמדים על הכלל.

למה זה לא עובד באותה מידה בכיוון ההפוך? מדוע כשאנחנו רואים אדם ממגזר כלשהו עושה מעשה טוב ונאצל איננו ממהרים לקבוע ש'כולם כאלה'? מדוע איננו מזדרזים להשליך ממנו על כל הציבור שממנו בא? מדוע במקרה כזה הנטייה היא לומר: 'יש אצלם גם אנשים טובים'?

זו ההוכחה שאין זה שיפוט אובייקטיבי, אלא דרך ראייה הנובעת מעמדה מוקדמת. כשיש בך עוינות בסיסית לציבור כלשהו, כל מקרה חריג לרעה יהפוך למייצג הציבור כולו, ואילו אירוע חיובי יתפרש כמקרה מקומי ונקודתי, שאינו מעיד על אופי הציבור כולו. עמדה מוקדמת זו היא יצר המדון והמחלוקת השוכן בתוכנו.

בימים האלה כולנו נדרשים לעשות עבודה עצמית בתחום הזה. לנקות את עצמנו משנאה לציבורים אחרים ולבני-אדם אחרים. לראות את הטוב שבזולת. להאמין שבכל יהודי, יהיה מי שיהיה, יש אוצרות של טוב, אמונה, אהבה, אכפתיות. צריך רק לחשוף אותם.

הכרת תודה גדולה

בימים האלה כולנו נדרשים להכרת תודה גדולה למי שעומדים בחזית המאבק במגיפה הקשה. לצוותים הרפואיים, העושים עבודת קודש במסירות שאין מילים לתאר אותה. רבים מהם נדבקים בנגיף, או נשלחים לבידוד, וחוזרים למלאכת הצלת החיים.

אנחנו רואים את פניהם המותשות. את עיניהם האדומות מחוסר שינה. את כאבם על כל מקרה שבו נכשלו ולא הצליחו להציל את חיי החולה. הם החיילים המחרפים את נפשם במערכה הזאת.

ולצידם השוטרים, שעליהם מוטל תפקיד כפוי טובה. הם נשלחים להציל את חיי האנשים, למנוע מהם להידבק בנגיף, ובמקום דברי תודה והוקרה הם מקבלים תגובות כעוסות ולפעמים אף קללות. אבל הם ממשיכים במלאכתם ומוסיפים להגן על חיינו ועל ביטחוננו.

הבה נהפוך את הימים האלה לימי אחדות ואהבה, לימי תודה והערכה, לימי חיבור ולימוד זכות, והקב"ה יאמר דיי לצרותינו וישלח לנו את משיח צדקנו.


להפוך את הימים האלה לימי אחדות ואהבה (צילום: מאיר דהן)

  ספרים

רמב"ם עם פרדס המלך
מאת הרב אליהו-מאיר אליטוב
בהוצאת חזק

מהדורה חדשה של ספר משנה תורה לרמב"ם עם ביאורי הרבי מליובאוויטש. הופיע הכרך הראשון – מדע-אהבה. 542 עמ'. טל' 0506555862.

הפרשה והגמרא
מאת אסי ברק
בהוצאת המחבר

הספר מגיש מאות ביאורים מהגמרא בהקשר פרשת השבוע, וכולל בתוכו את הפוסקים בסוגיות הלכתיות שפסוקי התורה מופיעים בהן. כרך שמות. 564 עמ'. טל' 0586722429.

החיים כניגון
מאת אהרן רזאל
בהוצאת דברי שיר

הזמר והיוצר מגיש מעין ספר מסע אישי, שבו נשזרים שירים עם תובנות, סיפורים קצרים ורעיונות ברוח החסידות. 210 עמ'. 0773220338.

  שלחן שבת

חומרת איסור אכילת שרצים

בסיום פרשת שמיני התורה אוסרת אכילת שרצים, ומציינת את החומרה והתיעוב שיש בדבר: "וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל" (יא,מא). ובהמשך: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם" (שם מג).

הפירוט הנרחב בפסוקים מביא את רש"י לפרש: "ולא תטמאו וגו' – לעבור עליהם בלאוין הרבה, וכל לאו מלקות כו'". אבל כבר למדנו לאורך הפרשה שאסור לאכול חיות, בהמות, עופות ודגים טמאים; מדוע דווקא איסור אכילת שרצים חריף כל-כך, ומדוע אין רש"י מבאר פרט זה?

מעלה מיוחדת

יתרה מזו, בתחילת הפרשה נראה כי השרצים זוכים להתייחסות שווה לשאר בעלי-החיים. רש"י מספר שמשה הדגים לבני ישראל איזה בעל-חיים מותר באכילה ואיזה לא: "אוחז בחיה ומראה אותה לישראל... אף בשרצי המים... וכן בעוף... וכן בשרצים".

אבל בסוף הפרשה איסור אכילת השרצים מקבל דגש מיוחד, עד כדי כך שרש"י מצטט את רבי ישמעאל שאמר: "אלמלא לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מיטמאין בשרצים כשאר אומות – דיים, ומעלה היא לגביהם". במה השרצים גרועים מבעלי-חיים טמאים אחרים? ומה נוגעת כאן ההיבדלות של בני ישראל מאומות אחרות?

קללת הגחון

ההסבר מובן בפשטות: התכונה המאפיינת את השרצים היא היותם רוחשים על הארץ, ובלשון רש"י (יא,מא) "אין קרוי שרץ אלא דבר נמוך, קצר רגליים, שאינו נראה אלא כרוחש ונד". השרצים הם יצורים החיים נמוך מאוד, על העפר הפשוט של הארץ.

לכן הנחש, שגרם לחטא עץ הדעת, נענש בקציצת רגליו והפיכתו לזוחל על גחונו: "על גחונך תלך". גם בפרשתנו מודגשת נחיתות זו: איסור אכילת נחשים נכלל בפסוק "כל הולך על גחון", כדי להמחיש את השפלתו והפיכתו מבעל-חיים בעל רגליים לזוחל שמשתרך על העפר.

לימוד זכות

נקודה זו מסבירה את חומרת איסור אכילת השרצים.  אלה בעלי-חיים מאוסים ביותר, דוגמת הנחש. אבל אם כן, מדוע אומות העולם מותרים באכילתם? ועוד, הרי העפר אינו חומר מזיק, אלא יש בו שימושים מועילים. אם כן, אולי השרצים אינם בזויים כל-כך?

על כך משיבים דברי רבי ישמעאל, בשבחם של בני ישראל, שאינם ניזונים משרצים כשאר אומות. רבי ישמעאל עסק בדיני נגעים, ולימד זכות על יהודי שלקה בצרעת, באומרו: "אני כפרתן, הרי הן כאשכרוע (סוג עץ), לא שחורים, לא לבנים אלא בינונים". וכן בענייננו: גם כאשר יהודי שרוי במצב ירוד, ונכשל חלילה במאכלות אסורים, קובע רבי ישמעאל שבני ישראל מתנזרים מאכילת שרצים, שכן אלה היצורים הנחותים ביותר, הקרובים אל העפר.

(תורת מנחם תשמ"ג, כרך ג, עמ' 1381)

  מן המעיין

שמיני

שמחה לקב"ה

״ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ובניו ולזקני ישראל״ (ויקרא ט,א). תניא, אותו היום שהוקם המשכן, היה שמחה להקב״ה כיום שנבראו בו שמיים וארץ. כתיב הכא ״ויהי ביום השמיני״ וכתיב התם ״ויהי ערב ויהי בוקר״.

(מגילה י)

הזקנים ככנפיים

״ולזקני ישראל״. אמר רבי עקיבא: נמשלו ישראל לעוף, מה העוף הזה אינו פורח בלא כנפיים, כך ישראל אינם יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם.

(מדרש רבה שמיני יא)

ציווי בצנעה

משה קרא לאהרון ובניו וזקני ישראל, ולא לכל ישראל. כי רצה לצוות את אהרון על עגל החטאת, שהוא אות שהקב"ה כיפר על מעשה העגל. לכן לא רצה לפרסם את הדבר אלא לצנועים ולזקנים. ומה שלא אמר זאת לאהרון בינו לבין עצמו, כי רצה שיתבייש לפניהם, שיתכפר לו.

(רבנו אפרים)

משה קרא והזמין

גילוי זה שהיה ביום השמיני היה לכל ישראל, וכמו שכתוב להלן ״ויירא כבוד ה׳ אל כל העם״ (ויקרא ט,כג). ועל זה התורה אומרת ״ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל״ – את הגילוי שהיה ביום השמיני, 'קרא' משה והרעיף לאהרון ובניו ולזקני ישראל, שעל-ידם האיר הגילוי לכל ישראל.

(הרבי הריי״צ מליובאוויטש)

סיבת הבחירה

״ויאמר משה אל אהרון קרב אל המזבח ועשה את חטאתך״ (ויקרא ט,ז). רש"י מפרש: "שהיה אהרון בוש וירא לגשת, אמר לו משה, למה אתה בוש? לכך נבחרת״. מפני שאתה ביישן וענוותן, שיש לך יראה ובושה מהשם יתברך וחושב שאינך כדאי והגון – לכך נבחרת, כי ״זבחי אלוקים רוח נשברה״.

(הבעל-שם-טוב)

ברכה בזכות האחדות

״ויישא אהרון את יָדָו אל העם ויברכם״ (ויקרא ט,כב). כתיב ידו וקרי ידיו. לרמז שישראל מתברכים כששרויה ביניהם אחדות, ואז נעשה מידיו – ידו, יד אחת מכל הידיים, המגיעה השמיימה להוריד על עם ישראל שפע ברכות מנווה עליון.

(נפש יהונתן)

בלי טובת הנאה

בדרך צחות: בירכם כשידיו חסרות, שלא הייתה לו שום טובת הנאה מהם.

(עיטורי תורה)

פרצוף שלם

״ויברכם״ – ברכת כוהנים: 'יברכך', 'יאר', 'יישא'" (רש״י). ברכת כוהנים היא המשכת המוחין, והגבהת הידיים מבטאת את העלאת המידות. הברכה ניתנת לישראל, שהם בני מלכים – עניינה של ספירת מלכות. הרי פרצוף שלם של עשר ספירות – מוחין, מידות, מלכות.

(היום יום)

  אמרת השבוע

לא להיות 'חסידה'

רבי ישראל מרוז'ין אמר פעם אחת לחסידיו: התורה מונה את החסידה בין העופות הטמאים. רש"י מסביר למה נקרא שמה חסידה – מפני "שעושה חסידות עם חברותיה במזונות". אם כן, מדוע היא עוף טמא? אלא שהיא עושה חסד עם חברותיה בלבד, ואילו את מי שאינם ממינה היא דורסת.

והמשיך רבי ישראל מרוז'ין: "כן הוא עם אותם חסידים שוטים, הסבורים שהחובה לאהוב יהודי ולגמול עימו חסד היא לבני קהילתם בלבד ולחסידים של רבם, ואילו על חסידים אחרים הם מתלוצצים. הללו הם בבחינת 'חסידה', שאינה טהורה. צריך לאהוב כל יהודי, יהיה מי שיהיה".

  פתגם חסידי

אמונה בלי שינוי

"כאשר מתו בני אהרון הייתה תגובתו: 'ויידום אהרון' – מלשון דומם. כשם שהדומם אינו משתנה לעולם, כך אהרון נשאר באמונתו, בלי שינוי" (רבי יצחק מבוהוש)

  מעשה שהיה

סודות הצדיקים

בחורף תקע"ב (1811) טִלטלה בשורה מרה את העולם היהודי: רבי ברוך ממז'יבוז', נכדו של הבעל-שם-טוב (בנה של בתו אדל) ומתלמידיו הגדולים של המגיד ממזריטש, החזיר את נשמתו הטהורה לבוראו, והוא בן חמישים וחמש שנים.

הבשורה הגיעה גם לעיר קוז'ניץ שבפולין, שבה חי ופעל המגיד רבי ישראל מקוז'ניץ, חברו הטוב של רבי ברוך. בני ביתו ידעו היטב עד כמה השניים קשורים זה לזה בחבלי עבותות אהבה, וחששו מאוד שהידיעה תסב צער עמוק למגיד ותסכן את בריאותו.

באותה עת היה המגיד בשנתו השבעים וחמש, ומצב בריאותו היה רופף מאוד. הסיגופים שעשה בעבודתו הרוחנית, התעניות הרבות שהתענה והמזון המועט שהכניס אל פיו נתנו את אותותיהם בגופו.

בשנים ההן הייתה חלה מפעם לפעם הידרדרות במצב בריאותו. הוא היה נחלש עד שהיה שוכב במיטתו כמעט חסר חיים. כל אימת שהיה נקלע למצב כזה היה מבקש להזמין את תלמידו החביב, רבי יעקב-יצחק – 'היהודי הקדוש' מפרשיסחה.

כאשר היה בא אליו רבי יעקב-יצחק, הייתה ניכרת מייד הטבה על פניו של המגיד. הצבע היה חוזר ללחייו, והוא היה מתחזק והולך, וכעבור זמן קצר חוזר לתפקודו הרגיל.

פעם אחת שאלו את המגיד לפשר הדבר, והוא הסביר: "כשאדם משלים את עבודתו בעולם, אין לו עוד מה להשתהות בעולם הזה, ועליו לעבור לעולם האמת. מאחר שזקן אני, רואה אני מעת לעת שלמעשה כבר מילאתי את תפקידי בעולם וכבר עשיתי כל מה שהיה מוטל עליי. בעקבות זאת אני נחלש והולך.

"או-אז אני מזַמן אליי את רֵעִי כאח לי, היהודי הקדוש, שהקב"ה חנן אותו במוח חריף ומעמיק, והוא מוצא בעבורי דרך חדשה בעבודת ה', שאותה עדיין לא עשיתי. כך נוצרת הצדקה להישארותי בעולם הזה, מפני שעדיין יש לי מה לתרום ולעשות, ולכן מייד משתפר מצבי ואני חוזר לאיתני"...

באותם ימים שבהם הגיעה לקוז'ניץ הבשורה על דבר הסתלקותו של רבי ברוך היה המגיד שרוי בחולשה גדולה. בני הבית חששו לשלומו, והחליטו להעלים ממנו את הדבר. הם הזהירו כל מי שנכנס אליו לבל ייכשל בלשונו ויפלוט מילה כלשהי על האובדן הכבד, שהיה שיחת היום ברחוב היהודי.

חולשתו של המגיד גברה והלכה, ושוב הגיע למצב ששכב במיטתו ללא תנועה, כמעט חסר חיים. הוא כבר לא היה יכול אפילו לבקש לקרוא ל'יהודי הקדוש', אך בני הבית מיהרו להזעיקו ולבקשו לבוא בבהילות אל ביתו, בשל ההידרדרות במצבו.

רבי יעקב-יצחק בא אל מעונו של המגיד ובירר אצל בני הבית אם הודיעו לצדיק על האבידה הגדולה במז'יבוז'. "חס ושלום!", הבהירו בני המשפחה. "העלמנו זאת ממנו, לנוכח מצב בריאותו הרופף, ובוודאי ייזהר כבודו לשמור את הדבר בסוד מפניו, מפני שגופו הכחוש לא יעמוד בצער הנורא!".

'היהודי הקדוש' הנהן בראשו ונכנס אל החדר. הוא ניגש אל מיטתו של המגיד, רכן לעבר הצדיק ולחש על אוזנו: "עליכם לדעת שהרבי ר' ברוך כבר אינו שרוי עימנו בעולם הזה".

ואז קרה הדבר. גון אדמומיות החל נמסך אט-אט בפניו החיוורות של הצדיק. תנועותיו נעשו נמרצות יותר, כאילו הוזרקה לגופו תרופה מסתורית. ניכרו בו סימני חיוניות, וכעבור זמן לא רב התרומם ממשכבו והזדקף על המיטה שעליה שכב ללא תנועה!

מרגע לרגע התחזק הצדיק, עד שהתאושש לגמרי ושב לאיתנו. "נס!", קראו בני הבית בהשתאות. הם פנו אל 'היהודי הקדוש' וביקשו לדעת מה אמר לאביהם שחולל את המהפך הניסי.

"אמרתי לו, שהרבי ר' ברוך הסתלק מן העולם!", השיב 'היהודי הקדוש' בפשטות.

"מה?!", נדהמו בני הבית. "איך ייתכן?! הלוא בשורה זו עלולה הייתה לסכן את חייו... מדוע עשית זאת... אבל באמת התרחש ההפך! מה קורה כאן?".

הרגיע אותם 'היהודי הקדוש' ואמר: "אבאר לכם את הדברים. הרבי ר' ברוך זכר צדיק לברכה ואביכם הקדוש, ייבדל לחיים ארוכים, היו קשורים זה לזה בחבלי עבותות אהבה.

"עבודתם הרוחנית הייתה נשגבה וטהורה, ואין אנשים פשוטים כערכנו יכולים להבין את סודהּ. אף שמרחקים גדולים הפרידו ביניהם, היה ביניהם כל הזמן קשר רוחני הדוק, והם עשו יחד את מסעם הרוחני העילאי. כל אחד מהם רומם את חברו לדרגה הרוחנית שהשיג, ויחדיו כבשו פסגה אחר פסגה.

"כשנודע לי שאביכם נפל למשכב, הבנתי מייד את סיבת חוליו: הקשר בינו ובין רבי ברוך הוסיף להתקיים גם אחרי הסתלקותו של רבי ברוך, וחששתי שרבי ברוך מושך את חברו לבוא בעקבותיו ולהשיג את הדרגות הנעלות שהוא משיג עכשיו בגן העדן.

"על כן סיפרתי לצדיק על דבר הסתלקותו של רבי ברוך, וממילא הבין שהדרגות העילאיות של חברו הטוב אינן בהישג ידו של בשר ודם בעולם הזה, והדבר הביא לידי התאוששותו המהירה".

(על-פי 'כרמנו', ניסן תשס"א)

  לומדים גאולה

לעבוד בכוח עצמנו

יש קשר פנימי עמוק בין ימי ספירת העומר לבין תקופת הגלות. הימים האלה הם שלב ביניים בין חג הפסח לחג השבועות, וגם תקופת הגלות היא שלב מעבר בין ימי הבית לזמן הגאולה.

בחג הפסח הקב"ה נגלה על בני ישראל והוציא אותם ממצרים, בשעה שעדיין לא היו בשלים להתגלות כזאת. הם היו שקועים בטומאת מצרים, ולכן היציאה משם הייתה בדרך של "כי ברח העם" – בריחה מפני הרע. בשפת תורת החסידות נקרא הדבר 'אתערותא דלעילא' [=התעוררות והתגלות שבאות מלמעלה, לא מן האדם עצמו]. יתרונה של התגלות כזאת, שהיא גבוהה מאוד ומרימה את האדם בבת אחת לדרגות עליונות ביותר; ואולם אין היא באה מן האדם עצמו אלא מכוחו של הקב"ה.

לכן מייד אחרי ה'אתערותא דלעילא' נדרשת עבודה עצמית – 'אתערותא דלתתא' [=התעוררות שבאה מן האדם עצמו]. זו מהותם של ימי ספירת העומר, שבהם היהודי מתעלה בכוחות עצמו, דרגה אחר דרגה. הדבר רמוז גם בפסוק "מָשְׁכֵנִי, אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה". "מָשְׁכֵנִי" – זה חג הפסח, שבו הקב"ה התגלה ו'משך' אליו את בני ישראל; אבל מייד לאחר מכן בא שלב "אחריך נרוצה" – העבודה (ה'ריצה') העצמית של האדם.

השתלבות המידות

ימי ספירת העומר הם מ"ט (49). מספר זה מורכב משבע כפול שבע, והדבר מציין את השלמות של עבודת האדם. כידוע, יש שבע מידות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות), המרכיבות את האישיות הרגשית שלנו. אדם שיש לו נטייה לאהבה ולנתינה הוא אדם שמידת ה'חסד' שולטת בו. מי שנוטה לקפדנות נשלט בעיקר על-ידי מידת ה'גבורה'. אך לאמיתו של דבר הדברים מורכבים יותר, שכן כל מידה כוללת בתוכה את חברותיה (גבורה שבחסד, חסד שבגבורה וכדומה), ובסיכומו של דבר יש לנו ארבעים ותשעה פרטים במידות.

בתחום זה צריכה להתבצע העבודה הרוחנית-נפשית של האדם. עבודה זו נקראת 'המשכת המוחין למידות'. כלומר, בימים האלה עלינו לבדוק ביסודיות כל אחת ואחת מן המידות שבנפשנו ולוודא שהמידות נשלטות בידי השכל ואינן פועלות פעולה עצמאית.

ימי בקרה

הצורך בהתאמת המידות לשכל נחוץ לא רק לתיקון המידות השליליות. ברור בתכלית שמידה שלילית (תאוותנות, כעס, התפארות וכדומה) טעונה תיקון, אבל בכך אין דיי. שומה עלינו להביא גם את המידות החיוביות למצב שיהיו נשלטות בידי השכל, מפני שאפילו מידה חיובית כשהיא עצמאית עלולה להיות שלילית.

לדוגמה, מידת החסד היא מידה טובה מאוד – לאהוב את הזולת, לתת לאחרים וכו', אבל כשהמידה הזאת עצמאית ואינה נתונה לבקרת השכל, היא עלולה להיות שלילית. יש מצבים שבהם אסור להיות טוב, אסור לתת. במצבים כאלה חייבים לומר 'לא'. אבל אדם שמידת החסד שלו אינה נשלטת בידי השכל, לא יוכל לומר 'לא', והוא יוסיף לתת ויקלקל.

זו משמעותה של 'המשכת המוחין למידות'. כל יום ויום מימי הספירה מציין מידה פרטית, וביום הזה יש לעסוק בבירורה, בעידונה ובבניינה הנכון של המידה הזאת. על-ידי העבודה הרוחנית של ימי ספירת העומר, כאשר האדם מזכך ומתקן את אישיותו ונפשו, אנו באים לחג השבועות ויכולים לקלוט את ההשפעות הרוחניות שניתנות בו.

גם בתקופת הגלות אנו נדרשים להתעלות בכוחות עצמנו, בלי אור הקדושה שהאיר בבית המקדש הראשון והשני, ודווקא על-ידי כך אנו זוכים לאור הגאולה האמיתית והשלמה.

  חיים יהודיים

העוגה ההונגרית פתחה את הלב

זה קרה לפני שנתיים, סמוך לחג הפסח. ארגוני הכשרות בארה"ב עמדו לפרסם הודעה כי מלאי הבירה של חברת 'מנהטן ביר'ס', המשווקת כשמונים אחוז מתצרוכת הבירה בניו-יורק, הוא בגדר 'חמץ שעבר עליו הפסח', מאחר שהבעלים היהודי של החברה, סיימון ברגסון, מסרב לעשות 'מכירת חמץ'.

הדבר נודע לרב קלמן וינפלד, חסיד חב"ד משכונת קראון-הייטס בניו-יורק, ואיש מערכת הכשרות OK, והדיד שינה מעיניו. "החלטתי לפנות אל ליבו של האיש, בגישה חסידית, בתקווה שאולי יתרכך", הוא מספר.

מפגש בפתח הבית

תחילה עשה הרב וינפלד תחקיר על האיש. הוא גילה שהוריו ניצלו ממחנה ההשמדה אושוויץ וכי את שנות ילדותו עשה בהונגריה. "אמרתי בליבי שיהיה נחמד להביא לו עוגת שמרים הונגרית טובה, 'קוקוש קייק'. התקשרתי לאימי בירושלים, וביקשתי ממנה מתכון. היא לא הבינה מדוע אני מחפש מתכון לעוגת שמרים ארבעה ימים לפני פסח"...

הרב וינפלד הפשיל שרוולים, וכעבור שעתיים יצאו מהתנור ארבעה פסים ריחניים של 'קוקוש קייק'. הוא עטף אותם יפה ויצא למשרדי 'מנהטן ביר'ס', בברונקס. זה היה יום ראשון והמשרדים היו סגורים. וינפלד השיג את כתובת ביתו של הבעלים ונסע לשם. "אמרו לי שהוא יושב עם אורחים", הוא משחזר. "השבתי שאמתין עד שיתפנה. כעבור כמה שעות נפתחה דלת המעלית וממנה יצא האיש. ניגשתי אליו, הבהרתי שלא באתי לבקש תרומה, והתחלתי לדבר על חשיבותה של מכירת חמץ".

המעמד המרגש

ברגסון הגיב בחוסר סבלנות: "מה פתאום שאמכור את החברה שלי? היא לא למכירה"... הרב וינפלד הסביר שאין לו מה לחשוש, וכי זה הסדר שנעשה בעולם כולו. האיש אמר שכעת הוא הולך לארוחת ערב, והציע לרב וינפלד לבוא מחר למשרדו. "אמתין לך פה עד שובך", אמר הרב וינפלד. האיש נדהם, אבל דווקא נחישות זו ריגשה אותו. בשובו מארוחת הערב הקשיב בנחת לדברים והביע הסכמה. השניים קבעו להיפגש מחר, יום שני, במשרדו.

מוסיף ומספר הרב וינפלד: "בבוקר יצאתי לברונקס ובידי שטר המכירה, ערוך כדת וכדין. מר ברגסון שיתף פעולה בכל הכבוד ובכל הרצינות. הצעתי לו להניח תפילין והוא נענה ברצון. לאחר מכן אמר בהתרגשות: 'בפעם האחרונה שהנחתי תפילין זה היה בבר-מצווה שלי, לפני 57 שנים!'".

הבקשה של ניצול השואה

בעל החברה חלק עם הרב וינפלד את קורות חייו. הצלת הוריו מאושוויץ, נישואיהם במחנה פליטים באוסטריה, הגירתם לארצות-הברית. הוא סיפר כי למד יהדות כשנתיים עד בר-המצווה שלו, אבל בזה נגמר העניין. "כל השנים לא היה לי שום קשר עם היהדות", אמר. "לכן דחיתי את הפניות אליי לעשות מכירת חמץ. אבל עכשיו באת אליי בגישה אחרת, והרגשתי שעליי לומר כן, ואני שמח מאוד על כך".

סיפור מכירת החמץ עורר הדים נרחבים. מאז נעשו השניים ידידים, ומר ברגסון אף הגדיל לעשות ומינה את הרב וינפלד לרבה של 'מנהטן ביר'ס'. מנהל החברה אף השתתף בכינוס משגיחי כשרות וגולל את הצד שלו בסיפור המופלא.


מר ברגסון והרב וינפלד אשתקד במכירת החמץ ובהנחת תפילין

  פינת ההלכה ומנהג

מניין לברית מילה

שאלה: האם חייבים במניין לעריכת ברית, או שבימי סגר מוטב לקיים ברית בלי מניין?

תשובה: במדרש נאמר: "כל עדות נאמנה לישראל – בעשרה... עדות ברית מילה – בעשרה". יש להשתדל לערוך את הברית במניין, כדי להעיד (ולפרסם) על האב שהכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו, וכן כדי להודות (כמו בברכת 'הגומל') לפני עשרה. כמו-כן יש להשתדל לערוך את סעודת הברית במניין. גם אם אי-אפשר להשיג מניין, יש להדר לאסוף אנשים רבים ככל האפשר.

את הסעודה צריך לעשות עם נטילת ידיים על לחם, ולא דיי במיני מזונות. ויש המחייבים גם בשר ויין. וכל המרבה הרי זה משובח. ואולם גם מי שאכל מיני מזונות בלבד נחשב כמשתתף בסעודה. סעודה זו היא סעודת מצווה.

נוהגים לדרוש בסעודה זו מעניינה של מצוות מילה, לכבוד המקום ולכבוד הקרואים. למנהג חב"ד אומרים מאמר חסידות בנושא מילה, ושרים את ניגון 'ארבע בבות' לאדמו"ר הזקן. כמו-כן נותנים 'דמי קדימה' כשכר לימוד בעבור הילד כשיתחיל ללמוד תורה.

במצב הדברים כיום ברור שאם במקום שבו נערכת הברית (או הסעודה) אין אפשרות לשמירת המרחק הנדרש בין המשתתפים, אין להזמין מניין ויש לעשות את הברית בבטיחות המרבית.

מקורות: פדר"א פי"ט ופכ"ט. טושו"ע סי' רסה ס"ו וסי"ב, ונו"כ. אוצר הברית (מהדורת תשנ"ג) עמ' קפג. רמ-רמג, וש"נ. הגרא"ח נאה בקובץ 'אהלי שם' גיליון ה עמ' לא. שבח הברית עמ' 85-86, וש"נ.

  מושג ברגע

אש זרה

בסיפור מותם של בני אהרון מופיע הביטוי 'אש זרה' - "וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה, אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם".

התורה עצמה מסבירה מהי אש זרה – "אשר לא ציווה אותם"; דבר שלא נצטווית הוא דבר זר, שאינו במקומו.

כך גם 'מחשבות זרות'. הן יכולות להיות מחשבות טובות, אבל כשאינן במקומן – הן זרות.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)