חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1732 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תשא /זכור, י"ז באדר ה'תש"פ (13/03/20)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1732 - כל המדורים ברצף
האם תשנא חצי ממך?
יש חדש
מקור האיסור למנות את ישראל
שבת
זהירות: מילים!
אתה מחצית
המשפץ האלמוני
חוקה חקקתי
יהדות ברוסיה: עכשיו הסרט
פרשת פרה

מס' 1732, ערב שבת-קודש פרשת תשא/פרה, י"ז באדר ה'תש"פ (13.03.2020)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

האם תשנא חצי ממך?

צריכה לקום תנועה ציבורית גדולה שתקרא לעצור את השיח הבוטה, המידרדר לביטויים נוראים. גם בוויכוח חייבים להיות קווים אדומים

אך סיימנו מערכת בחירות שלישית, שכשתי קודמותיה הייתה עקובה מדם רע, וכבר יש המדברים על מערכת בחירות רביעית. הציבור כולו מתחלחל מעצם המחשבה. האם צפויים לנו עוד כמה חודשים של התזת רפש לכל הכיוונים, עוד גלי שנאה, עוד נאצות, עוד חרב איש ברעהו?

ראשי המפלגות, שבידם לסיים את הסאגה המטורפת הזאת, מדברים גבוהה-גבוהה על אחריות לאומית, על דאגה למדינה ולעם, על ערכים. האם מניעת המשך קריעת העם לגזרים איננה משימה חשובה דייה? האם שימת קץ למצב שאין למדינה תקציב ושמערכות חיוניות רבות משותקות למחצה, איננה חלק מהדאגה לעם? האם איחוי השסעים אינו ערך מכובד למדיי?

לא משנה מי התחיל

האוּמנם אנחנו יכולים להניח לסיר הלחץ הפנימי להוסיף לבעבע? האם אנחנו מעריכים נכון את משמעותה ההרסנית של תשפוכת השנאה השוטפת את נפשנו ונפש ילדינו? האם עם ישראל יכול לעמוד נגד אויביו כשהוא שסוע וקרוע בתוך-תוכו?

כל אדם אחראי, המתבונן במצב שנקלענו אליו, מבין שחייבים להוריד את מפלס השנאה והעוינות. וְלא, לא להפנות את האצבע המאשימה אל הזולת או לעסוק בשאלה 'מי התחיל'. כרגע לא משנה כלל מי אשם יותר ומי פחות. כשרואים שני אנשים שמרביצים זה לזה, אין מתעסקים בשאלה מי התחיל, אלא קודם כול מפרידים ביניהם ומפסיקים את המכות.

צריכה לקום תנועה ציבורית גדולה שתקרא לעצור את השיח המתלהם, הבוטה, המידרדר לביטויים נוראים. גם בוויכוח חייבים להיות קווים אדומים. גם מחלוקת צריך שיהיו לה גבולות גיזרה. המטרה אינה מקדשת את כל האמצעים.

הכדור נמצא בידי כל אחד ואחת מאיתנו, ובמיוחד בידי מנהלי כלי תקשורת ועורכיהם. עם כל הכבוד לחופש הביטוי, חייבים לשים לו גבולות ולהחזירו לפסים של בני תרבות. לא ייתכן שאיחולי מוות ומחלות (ה' ישמור) יהיו חלק מהשיח הציבורי. אי-אפשר לקבל מציאות שעורכים באתרים מותירים תגובות המציעות לעשות ליריבים אידיאולוגיים את מה שעשו לנו צוררי ישראל לפני שמונים שנה. דברים כאלה חייבים להיות מחוץ לתחום.

הזולת משלים אותך

השבת נקרא בתורה על מצוות מחצית השקל. כל יהודי נצטווה להביא תרומה של מחצית השקל. נשאלת השאלה, למה להביא מחצית דווקא ולא שקל שלם? אחד ההסברים הוא, שיהודי צריך לדעת כי הוא עצמו אינו אלא 'מחצית' בלבד. עם כל מעלותיו, כישוריו, חוכמתו והצלחתו – הוא בסך הכול 'מחצית'. ומי משלים אותו להיות דבר שלם? – יהודי שני.

היהודי השני איננו אויבך. הוא החצי השני שלך. גם אם הוא חושב אחרת. גם אם התנהגותו שונה משלך. גם אם נטייתו הפוליטית היא לכיוונים אחרים. אתה אינך יכול בלעדיו, והוא אינו יכול בלעדיך. רק יחד אתם נעשים מציאות שלמה, בריאה, נכונה. ואולי כשתרגישו שאתם מהות אחת, גם תמצאו את הדרך להתגבר על חילוקי הדעות וללכת בדרך הישרה.


מי משלים אותך ועושה אותך שלם? - היהודי השני. בלעדיו אתה מחצית בלבד

  יש חדש

חוויות הפסח לילדים

החלה ההרשמה ליריד חוויות הפסח בכפר חב"ד. הפעילות מיועדת לתלמידי גני ילדים ובתי ספר יסודיים, והיא מקנה להם שלל חוויות הקשורות בחג: התנסות אישית בלישת הבצק ובאפיית מצה, סיור במאפיית המצות הגדולה, תכנית אור-קולית עם שלומי וסתם ועוד. כל ילד מקבל שי – מצה באריזה אישית מהודרת והגדה של פסח. היריד יפעל מכ"ז באדר (23.3) עד ט' בניסן (3.4). הרשמה מראש חובה ומומלץ להקדים. טל' 0545731770 או 0548113770.

מגבית קמחא דפסחא

בתי חב"ד ברחבי הארץ פותחים במגבית 'קמחא דפסחא' המסורתית, שתאפשר לחלק עשרות אלפי חבילות של מצרכי מזון, עם מצות שמורות, לחג הפסח. הציבור נקרא לתרום ביד רחבה, כדי לשמח את לב המשפחות הנזקקות ולאפשר להן לחוג את חג הפסח כראוי. פרטים בבתי חב"ד.

קומיקס מפי ילדים

הוצאת דברי שיר מגישה את הספר על קצות האצבעות. דברי חוכמה של ילדים, שהוגשו בחרוזים בידי שרה גרג'י, ואוירו לקומיקס בידי אלישע כץ. טל' 0773220338.

  שלחן שבת

מקור האיסור למנות את ישראל

הגמרא (ברכות סב,ב) מספרת שדוד המלך נענש והקב"ה אמר לו: "הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו", והוא הציווי "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ", שאסור לספור את בני ישראל ישירות, אלא על-ידי מטבע או חפץ. ואכן, מייד "וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל". דוד נענש אפוא בכך שנכשל וספר את בני ישראל בדרך אסורה.

אך במסכת יומא (כב,ב) מובאים מקורות אחרים לאיסור על ספירה ישירה של בני ישראל: "אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצווה, דכתיב 'וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק' (שברי חרסים. נטל כל אחד ואחד חרס והשליך לפניו, ומנו החרסים)". רב אשי מציע מקור אחר: "וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם, וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים" (שמואל-א טו,ד). הרי שכל אדם יוצג במפקד על-ידי טלה.

רשות ומצווה

מדוע הגמרא ביומא לומדת את האיסור משאול המלך, ולא מהפסוק בתורה "כי תישא... ונתנו איש כופר נפשו"? הלוא זה איסור מן התורה, וכפי שהגמרא אומרת במפורש: "דבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו"! זאת ועוד: צורת הספירה שהנהיג שאול אינה מחייבת בית דין אחר, בעוד הציווי בתורה חל על הכול!

מפרשים מתרצים שהגמרא ביומא באה להחמיר את האיסור שמן התורה. איסור זה נאמר על ספירת רשות, ואילו כאן מחילים אותו גם על ספירת מצווה, כלשון הגמרא: "אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצווה", כדוגמת מלחמה. לכן אין הגמרא ביומא מביאה ראיה מ'כי תישא', ששם מדובר בספירת רשות, בעוד הגמרא בברכות עוסקת בספירה לצורך רשות, ולכן האסמכתא שם היא מ'כי תישא'.

שקלים ככופר נפש

אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך (סימן קנו) עוסק אף הוא באיסור הספירה, גם לצורך מצווה, ומציין לכמה מקורות ולא לגמרא במסכת ברכות, שמבססת את האיסור על 'כי תישא'. לכאורה היה לו להוסיף, שספירה לצורך רשות חמורה יותר, ונאסרת מן התורה!

עלינו לומר שלדעתו הציווי על נתינת מחצית השקל לא בא מפני האיסור לספור את ישראל, אלא ככופר נפש על חטא העגל, ולכן אין ממנו ראיה שאסור למנות את ישראל.

אין ראיה

ועדיין יש לשאול מהכתוב בתחילת פרשת במדבר, שהקב"ה ציווה את משה למנות את בני ישראל "לדבר מצווה", והמניין היה על-ידי 'בקע לגולגולת' (כפירוש רש"י). הרי לנו מקור בתורה, שאסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצווה, ומדוע אין אדמו"ר הזקן מביא ראיה משם?

אלא שבפרשת במדבר אין הוכחה מפורשת מהתורה שהמניין היה על-ידי שקלים, וכפי שיש דעות הסוברות שהספירה שם נערכה בלי שקלים. ולכן, ההוכחה היחידה היא משאול המלך, שכפי הגמרא מביאה במסכת יומא.

(תורת מנחם, כרך מב, עמ' 284)

  מן המעיין

שבת

לשמור ולהתגעגע

״ושמרו בני ישראל את השבת״ (שמות לא,טז). ושמרו מלשון ״ואביו שמר את הדבר״ – היה ממתין ומצפה מתי יבוא הדבר. גם לשבת צריך לחכות ולהתגעגע, כמו לבואו של אורח חשוב. על האדם להיות כל השבוע במתח ובציפייה לשבת הבאה.

(אור החיים)

זהירות, נשמה יתרה

ביום השבת, כשכל ישראל עומדים במעלה עליונה יותר, מכיוון שניתנה להם נשמה יתרה, מצוּוים הם במשנה זהירות. לכן הכתוב מזהיר ״ושמרו בני ישראל את השבת״ – ביום השבת צריכים להישמר ולהיזהר בתורה ומצוות יותר מבכל ימות השבוע.

(אור התורה)

שישמרו לדורותם

״לעשות את השבת לדורותם״ (שמות לא,טז). שִמרו על השבת כמו על אוצר גנוז, שלא יאבד. איך תשמרו עליה? – ״לעשות את השבת לדורותם״ – ראו שהבנים, הדורות הבאים, יהיו גם הם שומרי שבת.

(עיטורי תורה)

הוצאות מוחזרות בכפליים

״יציאות השבת שתיים שהן ארבע״ (מסכת שבת ב,א). ההוצאות שיהודי מוציא לכבוד שבת יוחזרו לו בכפליים – ״שתיים שהן ארבע״.

(מאוצרנו הישן)

הבט סביב

״את שבתותיי תשמרו״ (שמות לא,יג). ״שבתותיי״ לשון רבים. לא דיי שאתה שומר שבת, אלא כל אחד מצוּוה לפעול ולהשפיע שגם יהודי שני ישמור שבת. עיקר גדול וחשוב מאוד בעניין השבת היא האווירה, הסביבה. אם סביבך השבת מתחללת ואווירת חול אופפת אותך, גם שבתך פגומה. ״את שבתותיי תשמרו״ – שלך ושל חברך.

(חפץ חיים)

שבת של בן תורה

״וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה׳״ (שמות לה,ב). שבת של בן תורה צריכה להיות בת עשרים ושש שעות מלאות. את עשרים ושש השעות האלה צריך בן תורה לנצל לקדושה, בתורה ובעבודה. גם ללמוד בעצמו וגם להשפיע על אחרים ללמוד. מובן שצריך גם לאכול ולישון, אך את הזמן הנותר יש לנצל לתפילה וללימוד.

(לקוטי דיבורים)

שהגוף לא יפריע

נצטווינו לענג את הגוף בשבת, בעונג אכילה ושתייה, כדי לאפשר לנשמה לשמוח בדבקותה בקב״ה. הדבר דומה לבן מלך שנלקח בשבי, ופעם אחת קיבל איגרת מאביו המלך. מייד קם בן המלך וחילק יין שרף לשאר השבויים הפשוטים שהיו איתו, כדי שישמחו אף הם ולא ישביתו את שמחתו.

(כתר שם טוב)

ברכה לכל השבוע

על השבת נאמר ״מִנֵיה מתברכין כולא יומין״ – מהשבת הקדושה מתברכים כל ימות השבוע. כששומרים את השבת כראוי, הדבר מביא ברכה בכל ימי השבוע.

(הרבי הריי״צ מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

זהירות: מילים!

לאחד מתושבי מז'יבוז', עירו של הבעש"ט, היה סכסוך עם חברו, ופעם אחת, בהיותם בבית הכנסת, קרא לעברו בכעס: "הייתי קורע אותך כדג".

הבעש"ט ציווה על התלמידים הסמוכים אליו להחזיק איש את יד חברו, כאילו במעגל, ולעצום את עיניהם, והוא עצמו הניח את ידיו על כתפי שני התלמידים שעמדו מימינו ומשמאלו. באותו רגע פרצה זעקת אימים מפי התלמידים: הם ראו מחזה מזעזע, כי אותו אדם קורע כדג את חברו.

הסביר הבעש"ט, שמילה שהאדם מוציא מפיו פועלת את פעולתה, אם לטוב אם להפך, אלא שזו פעולה במישור הרוחני שאפשר לראותה ולהרגישה רק על-ידי חושים זכים ונעלים.

  פתגם חסידי

אתה מחצית

"אם יהודי נכשל בעבירה, והוא בבחינת 'כל העובר על הפקודים', תקנתו היא 'מחצית' –  להתבונן שאינו אלא מחצית, ואם עשה מצווה אחת, הכריע את הכף לזכות" (רבי אלעזר מסאסוב)

  מעשה שהיה

המשפץ האלמוני

עובדי החברה קדישא, שנכנסו אל בית העלמין במושב בן-זכאי שבשפלה, שמעו רעש חריג מכיוון החלקה הישנה. הם ניגשו למקום וראו פועל עמֵל על שיפוץ אחד הקברים. הוא הסביר כי הוזמן לחדש את המצבה של קבר אחד ולפתח את סביבתו.

האנשים הביטו בַּשם שעל המצבה: הרב יהודה שלג זצ"ל. אחד מהם, יהודי מבוגר, קימט את מצחו ונזכר: "אני מכיר את בנו, אברהם, מאשדוד. הכרתי את האב, רבי יהודה זצ"ל, שנפטר בצעירותו, והניח אלמנה ובן יחיד, בן שמונה".

תהייה עלתה בלב האיש: מי הזמין את השיפוץ דווקא עכשיו, חמישים שנה אחרי פטירתו? הוא השיג את מספר הטלפון של הבן, וסיפר לו על השיפוץ של מקום מנוחת אביו. "מוזר", השיב האיש מהעבר השני של קו הטלפון, "אני בא מייד לבדוק את העניין".

בתוך זמן קצר בא אברהם לבית העלמין, וניסה לברר עם קבלן השיפוצים מי הזמין את העבודה. "שמו משה לביא מנתניה", השיב הקבלן לתומו.

קול מבוגר ענה לטלפון. "שלום", אמר אברהם, "אני בנו של רבי יהודה שלג".

"מה?!", נשמעה הפתעה בקולו של האיש, "לא ידעתי שלרבי יהודה יש בן".

"אמור נא לי", ביקש אברהם, "מה פשר שיפוץ קברו של אבי על-ידך?".

"בוא לביתי", השיב הקשיש, "ואספר לך".

בצהריים נפגשו השניים בביתו של לביא בנתניה. "אוי, כמה אתה דומה לאביך!", התמוגג המארח. דמעות זלגו מעיניו. נראה היה כי המפגש מעורר בו רגשות עזים. והוא פתח בסיפורו:

לפני שישים שנה הייתי ילד קטן בטריפולי שבלוב. למדתי אצל אביך הדגול, שהיה צדיק נסתר ומרביץ תורה. סיפורי ניסים ומופתים רבים נקשרו בשמו.

בוקר אחד באתי אל הרב בשעת בוקר מוקדמת, עם גיסי, שביקש לברר שאלה הלכתית דחופה. הרב ישב בחדרו בבית הכנסת. מאחורי הדלת הסגורה בקעו קולות לימוד. התגנבנו אל מאחורי החלון והבטנו פנימה אל תוך החדר.

המראה המם אותנו: שתי דמויות גבוהות, לבושות גלימות לבנות ועטופות בטליתות צחורות, עמדו משני צידי הרב ודנו עימו בתורה. פניו של רבי יהודה קרנו. רטט עבר בנו. נותרנו קפואים על מקומנו, צופים ביראת קודש במחזה שלא מן העולם הזה. בקושי ניתקנו את עצמנו משם.

כשהרב פתח לנו את הדלת, האורחים המסתוריים לא היו בחדר. הרב הזמיננו פנימה בחביבות. אינני יודע מנין אזרתי אומץ, אך הסקרנות בערה בתוכי, ושאלתי: "היכן האורחים הנכבדים שלמדו עימכם תורה?". הבעת השתוממות וחרדה עלתה על פני הרב. "ראיתם אותם?", שאל.

השפלנו את עינינו בהכנעה. הרב פנה אלינו בטון רציני ואמר: "עליכם לשמור בסוד את שראו עיניכם. אלה נשמות צדיקים שבאות ללמוד איתי בכל בוקר".

"'משה", אמר אביך בחיוך אבהי, "אתה עדיין ילד. אני מברך אותך שתראה ברכה במעשי ידיך, ותהיה לך פרנסה ברווח. ואילו אתה", פנה אל גיסי המבוגר, "מאחר שראית את המראה, עליך להישמר ולהיזהר במצוות וביראת שמיים, לבל תאבד את מאור עיניך!".

ואכן, דברי רבי יהודה התממשו. נעשיתי אדם אמיד, ואילו גיסי איבד למרבה הצער את מאור עיניו.

השנים חלפו, הוסיף משה וסיפר. יהודי טריפולי עזבו את בתיהם ועלו לארץ. משפחתי שוכנה במעברה ליד פרדסייה. אחרינו באו עוד אלפי יהודים מלוב. התרוצצתי בין האוהלים וחיפשתי את מורי ורבי – לשווא.

במרוצת השנים עשיתי מאמצים רבים בניסיון לאתרו. עברתי בריכוזים של עולים מלוב, וחקרתי עליו בכל מקום אפשרי. מאמציי לא נשאו פרי והתייאשתי.

לילה אחד בא רבי יהודה בחלומי. "משה, משה!", קרא, "מדוע אינך מבקרני?". התעוררתי מזיע ונסער. הבנתי שרבי יהודה הסתלק לבית עולמו, והוא מצפה שאחונן את קברו. כעבור כמה שבועות נשנה החלום.

חידשתי את מאמצי החיפוש, עד שיום אחד הגעתי למושב עלמה שבצפון, שבו חיים עולי לוב רבים. עברתי מבית לבית ושאלתי על רבי יהודה שלג. קשישה כבת מאה זיהתה אותי משנות ילדותי, ואף נקבה בשמות הוריי. היא סיפרה לי כי רבי יהודה נפטר שנה או שנתיים אחרי עלייתו ארצה, והפנתה אותי למושב בן-זכאי.

באתי למושב ורבה הייתה הפתעתי לגלות כי יש בו בית כנסת שעליו מתנוססת הכתובת 'בית כנסת בית יהודה'. בהתרגשות גדולה עליתי אל קברו של מורי ורבי. עימי היה חבר, ומתוך תפילה נסערת ביקשנו שהצדיק יעתיר תפילות על בתו הרווקה וימציא לה זיווג הגון. כך היה. בתוך כמה חודשים הקימה בית בישראל.

החלטתי לגמול מעט לנשמתו הטהורה של רבי יהודה, ולהקים ציוּן ראוי על קברו. זה סיפור השיפוץ שראית, מעט מן הכבוד הראוי לצדיק מופלא זה.

(על-פי 'טראבלס של מעלה')

  לומדים גאולה

חוקה חקקתי

פעמים רבות אנו מנסים להסביר בהיגיון את טעמי המצוות. יש מצוות שקל יותר להסבירן, ויש מצוות שאינן מובנות על-פי השכל, ואז אנו כאילו מרכינים ראש ואומרים – יש מצוות שלמעלה מהשגתנו, ואנו מקיימים אותן בבחינת "חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אין לך רשות להרהר אחריה".

ברור שהנטייה הטבעית היא להרגיש טוב יותר עם המצוות הניתנות להבנה. שאיפתנו היא לקיים באותה שלמות והכרה פנימית גם את המצוות הבלתי-ניתנות להבנה. באה תורת החסידות ואומרת שהשאיפה צריכה להיות הפוכה: "השכל האנושי אומר שיש לקיים את ה'חוקים' באותה חיוּת שמקיימים 'משפטים'. כלומר, כשם ש'משפטים' היו צריכים לקיים מצד חיוב השכל, גם לולי ציווי ה', כך צריכים לקיים את ה'חוקים', להיותם ציווי ה'. אבל האמת היא, שצריכים לקיים את המשפטים כמו שמקיימים את החוקים, משום שעיקר קיום המצוות צריך להיות לפי שהן ציווי ה'" (ספר המאמרים קונטרסים כרך א, עמ' פד).

יסוד התורה

תורת החסידות דורשת מאיתנו לקיים כל מצווה, גם את הפשוטה וההגיונית ביותר, לא מפני הבנתנו והשגתנו, אלא מפני שכך ציוונו הקב"ה. עלינו לכבד הורים לא מפני ששכלנו מחייב זאת, אלא משום שזה רצון ה'. עלינו להימנע מלפגוע ברכוש הזולת לא מפני שזה מוסרי ושבלעדי זאת החברה האנושית לא תוכל להתקיים – אלא מפני שהקב"ה ציוונו שלא לעשות כן.

כאשר התורה מתחילה לפרט את דיני הפרה האדומה, היא פותחת במילים: "זאת חוקת התורה". היא אינה אומרת "זאת חוקת הפרה" (כמו "זאת חוקת הפסח" וכדומה), אלא "זאת חוקת התורה". בכך היא רומזת שרעיון זה של 'חוקה' – קיום מצווה מתוך ציות מוחלט לרצון העליון, בלי שום ידיעה והבנה – צריך לאפיין את כל התורה כולה ולא רק את מצוות פרה אדומה; את כל המצוות צריכים לקיים מתוך התבטלות לקב"ה ולא מפני הבנתנו.

אמנם יש חשיבות גדולה בהבנה והשגה. האדם מזדהה יותר עם הדברים, מרגיש את משמעות מעשיו ומקיימם בצורה מושלמת יותר, אבל אי-אפשר לבסס את התורה והמצוות על ההבנה ועל ההיגיון. השכל גמיש מאוד ויכול לטעון דבר והיפוכו. היום הוא מבין את משמעות המצווה, ומחר הוא עלול להבין אחרת. זאת ועוד, כאשר המצווה נשענת כולה על ההיגיון, נשאר פתח רחב למיקח וממכר ולהתפשרויות, כשהאדם עושה כביכול את חישוביו של הקב"ה.

אמונה היום ובעתיד

לכן תורת החסידות מדגישה את הצורך בקבלת עול, כיסוד כל התורה והמצוות. פתגם חסידי אומר: "בעל שכל, הנשען על בינתו, עלול יותר לטעות ממי שעושה בקבלת עול" ('רשימות' חוברת ט, עמ' 16).

החסיד רבי הילל מפאריטש היה אומר, שכל עוצם זהירותו ביראת שמיים היא כדי שייקלטו אצלו ענייני חסידות. אמר על כך כ"ק אדמו"ר הרש"ב: "ואני אומר, שכל ענייני חסידות וטיב קליטתם הוא כדי להרגיש יראת שמיים בחיוּת פנימית. המתיקות הגדולה ביותר של השכלה – אינה בעלת ערך כלל לגבי הידור דהידור של מצווה וגרם מצווה" (אגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ, כרך ד, עמ' פ).

הרבי מליובאוויטש אמר (תורת מנחם כרך לו, עמ' 11): "דברים שלוקחים עכשיו בדרך של אמונה, לעתיד לבוא יומשכו בהשגה; ואילו האמונה שבימות המשיח תהיה בעניינים נעלים הרבה יותר, שבזמן הזה אין יודעים אודותם כלל, אפילו בבחינת אמונה".

  חיים יהודיים

יהדות ברוסיה: עכשיו הסרט

"מי זה שניאורסון?" – החוקר הרוסי מציג את תמונת הרבי מליובאוויטש (הקודם) לפני האסיר החסיד, היושב מולו על שרפרף עץ קטן, בחדר אפלולי. שפתיו של החסיד חתומות. לכל מילה שיוציא מפיו, לכל מבע בפניו, תהיה משמעות בתיק החקירה. מה ישיב?

הקטע הזה מופיע בסדרה דרמטית חדשה, 'שמי ברזל' שמה, המופקת על-ידי שומרי תורה המבקשים לנצל את כישרונם לקדושה. מי שהוביל את ההפקה הוא הבמאי והסופר יחזקאל לנג (49) מירושלים. זו תהיה הפעם הראשונה שמסירות נפשם של החסידים לשמירת היהדות ברוסיה תוצג בסרט איכותי ומושקע.

הסיפור שלא סופר

לנג נולד במונטריאול, וגדל בבית שבו לא שמרו שבת. בבגרותו היה לבמאי קולנוע, וסרטיו שודרו בערוצי תקשורת מובילים בעולם. לפני כשלושים שנה פגש את הרבי מליובאוויטש, ובתוך כך התגלגל לאחד מבתי חב"ד באזור מגוריו. כך נחשף לעולמה של היהדות והחל להתקרב. מסירות נפשם של החסידים ברוסיה ריתקה אותו.

את הפרויקט הוא עושה מתוך תחושת שליחות. "יש הרבה סרטים על השואה, אבל אפילו לא אחד על ההתמודדות של היהודים בימי הקומוניזם. עכשיו הגיע הזמן", הוא אומר. "בשואה רצחו את הגוף היהודי, ואילו הקומוניזם רצח את הנפש היהודית וגם את הגוף".

תחקיר וצילומים

השלטון הקומוניסטי העריץ פעל לדכא את הדת, וכמעט לא היה כוח שהיה יכול לעמוד כנגדו. אבל הרבי הקים וניהל מחתרת חסידית, שפעיליה עסקו בהפצת היהדות ובשימור הגחלת היהודית על אף גזירות השלטון. "הסדרה תביא את סיפורם המדהים", מתלהב לנג. "למרות הסכנה האיומה והרדיפות הבלתי-פוסקות הם לימדו יהודים רבים בסתר, בנו מקוואות, ערכו בריתות מילה, אפו מצות בהיחבא. זה לא ייאמן. עכשיו, בפעם הראשונה, הסיפור הזה הופך לסרט.

"בשנתיים האחרונות התמסרתי לפרויקט הזה", הוא מספר. "הספקתי לחקור את ההיסטוריה של היהודים בימי שלטון סטלין, לכתוב את התסריט, לבנות צוות הפקה ולצלם את הסרט (שנעשה בשיתוף עם בית הספר לקולנוע 'תורת חיים' ביד בנימין)".

אתגר האמונה בחושך

לדבריו, אחת הנקודות המאתגרות המוצגות בסרט היא האמונה בקב"ה בחושך הגדול: איך חסיד מצליח להאמין בדרכו, כשהכול סביבו נגדו? איך הוא מוסיף להאמין במלוא הלהט כשהוא רואה שדרך רשעים צלחה?

האמונה הזאת מרגשת את לנג. "יש אין-ספור קולנוענים יהודים, אך למרבה הצער, אלה שמייצרים סרטים דרמטיים בעלי תוכן יהודי, מעטים מאוד. היהודים נהדרים בהצגת סיפוריהם של אחרים, וחלשים מאוד בהבאת הסיפור של עמם. לדעתנו הגיע הזמן לספר את הסיפור שלנו. נביא את הסיפור המדהים של הגבורה היהודית ברוסיה הסטליניסטית ליהודים בעולם כולו".


לספר לעולם. לנג וצילומי הסדרה

  פינת ההלכה ומנהג

פרשת פרה

שאלה: מדוע קוראים השבת את פרשת פרה?

תשובה: השבת מוציאים שני ספרי תורה. בספר הראשון קוראים את פרשת השבוע, ובשני קוראים למפטיר את פרשת פרה אדומה (בפרשת חוקת).

בתלמוד הירושלמי נאמר: "בדין הוא שתקדם פרשת החודש לפרה, שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה. ולמה פרה קודמת? שהיא טהרתן של כל ישראל". לכן קוראים את פרשת פרה קודם פרשת החודש, כדי לבטא את "טהרתן של ישראל".

מבחינה הלכתית אין טהרת הפרה הכרחית כדי לאפשר את הקרבת קרבן הפסח. הצורך בטהרה הוא רק כאשר הטמאים הם מיעוט מהעם, ואילו כשרובו טמא – רשאי העם להביא קרבן פסח בטומאה. אבל כאמור, פרשת פרה מבטאת לא רק צורך מעשי, אלא את "טהרתן של ישראל".

מהפסוק "והייתה לעדת בני ישראל למשמרת" למדו, שתמיד צריך להישאר אפר פרה למשמרת. לא רק כדי שיהיה מוכן להזאה על הטמאים, אלא כדי לקיים את הציווי שתמיד יישאר אפר מוצנע, מוכן ומזומן למי שירצה להיטהר. ובלשון רב סעדיה גאון: "ופרה למשמרת בתדר" (מלשון 'תדירות').

לכן כתב הרמב"ם: "תשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצווה זו, עד שחרב הבית בשנייה. ראשונה עשה משה רבנו, שנייה עשה עזרא, ושבע מעזרא עד חורבן הבית. והעשירית יעשה המלך המשיח, מהרה ייגלה, אמן כן יהי רצון".

מסיום דברי הרמב"ם אנו למדים הלכה למעשה עד כמה צריך לצפות לביאת המשיח, שאף כשעניין המשיח עולה בדרך אגב בלבד, מחייב הדבר מייד תפילה לבואו במהרה ("מהרה ייגלה").

מקורות: ירושלמי מגילה פ"ג ה"ה. ספר המצוות לרס"ג פרשה מה (קצא,א) ובביאור הרי"פ פערלא שם. ספר המצוות להרמב"ם מ"ע קיג. רמב"ם הל' פרה אדומה ספ"ג; פ"ד ה"ה. לקוטי שיחות כרך טז עמ' 418 ואילך. 'יין מלכות' סי' קלט.

  מושג ברגע

חלבנה

הקטורת שהועלתה במשכן ובבית המקדש נעשתה מאחד־עשר חומרים. רובם מיני בשמים, צרי, ציפורן, לבונה ועוד. אחת ממרכיבי הקטורת הייתה ה'חֶלְבְּנָה'. חכמינו אומרים שהיה לה ריח רע. אם כן, למה לצרף אותה לסממני הקטורת?

יש כאן מסר, שעלינו לצרף אלינו לא רק את הצדיקים, בעלי הריח הטוב, אלא גם את הרשעים, כי גם הם חלק מכלל ישראל.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)