חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1731 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תצווה/זכור, י' באדר ה'תש"פ (06/03/20)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1731 - כל המדורים ברצף
אל תיבהלו, זו רק תחפושת
יש חדש
המן ואחשוורוש ושורשי השנאה
פורים
בין חנוכה לפורים
צדקה עושה שלום
מעגלים נסגרים
מלחמת עמלק בימינו
פורים כל השנה
ארוחה כ'משלוח מנות'

מס' 1731, ערב שבת-קודש פרשת תצוה/זכור, י' באדר ה'תש"פ (06.03.2020)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

אל תיבהלו, זו רק תחפושת

לפעמים אנו עוטים על עצמנו כל מיני 'תחפושות', אבל אין אלה אלא מסיכות. עמוק בפנים שוכנת בלב כולנו נשמה יהודית זכה וטהורה

כחלק משמחת פורים יש הנוהגים להתחפש. ילדים וגם מבוגרים מתחפשים לדמויות מגוּונות, מקצתן משעשעות ומקצתן מפחידות. אבל הכול מקבלים זאת ברוח טובה, כי זו רק תחפושת.

ואולי אנחנו מתחפשים כל ימות השנה ולא רק בפורים? האם החזות שאנו מציגים כלפי חוץ משקפת את המהות האמיתית שלנו? האם ההתנהגויות שלנו והאמירות היוצאות מפינו הן ביטוי לאמת הפנימית שלנו, או שגם הן מסיכות חיצוניות? אולי אם נסיר אותן נגלה שמאחוריהן עומדים בני-אדם שונים לגמרי.

פעמים רבות ראינו ברגעים של אמת איך כל ה'תחפושות' נשרו בבת אחת. תכונות מופלאות נחשפו פתאום. בני-אדם שנראו ציניים ואנוכיים התגלו כבעלי טוב-לב נדיר ונדיבות שאין לה גבולות. כי באותו רגע של אמת הם השילו מעליהם את ה'תחפושות' וחשפו מי הם באמת.

פתאום העם התלכד

קודם שהוכרזה גזירת המן נדמה היה שהעם היהודי מפוצל ומשוסע. היו שקראו ללכת למשתה אחשוורוש, והיו שהתנגדו בנחרצות. היו שדגלו בהשתלבות בחיי התרבות של ממלכת פרס ומדַי, והיו שראו בכך סכנה לקיומה של היהדות. כך גם אומר המן למלך אחשוורוש: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד".

אבל כשהוכרזה הגזירה התלכד העם. פתאום נעלמו כל המחלוקות וכל השסעים. הכול התכנסו, צמו והתפללו, מתוך אמונה עזה בבורא העולם, שומר ישראל. באותו רגע התברר שמראה הפירוד לא היה אלא תחפושת, ואילו בתוך-תוכנו כולנו מאוחדים ומלוכדים.

התאחדות זו הובילה חיש מהר לביטול גזירת ההשמדה ולמהפך המוחלט – "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". כי ברגע שיהודים מפסיקים לשחק בתחפושות, מפסיק גם הקב"ה להסתיר את פניו ב'מסיכות', והוא מגלה את ידו הגדולה.

כדי לשמר אחדות זו הכלילו חז"ל מרכיבים של אחדות ואהבת ישראל במצוות פורים. אנו שולחים מנות איש לרעהו ומשמחים את האביונים. זו תשובה ניצחת לטענת המן. אנו זוכרים וממחישים שאיננו עם 'מפורד' חלילה, אלא עם אחד ומלוכד.

פורים כל השנה

איש אינו חפץ שהקב"ה יאַלץ אותנו להסיר את ה'תחפושות' וה'מסיכות' על-ידי גזירות וצרות חלילה. כולנו רוצים ומקווים שנחשוף את האמת הפנימית שלנו ברצון, בשמחה וביוזמתנו האישית.

פורים מזכיר לנו את הצורך בהסרת ה'תחפושות'. במהות הפנימית שלנו אין ימין ואין שמאל, אין 'דתיים' ואין 'חילוניים', אין אשכנזים ואין ספרדים. יש רק יהודים חמים וטובים, המאמינים בא-ל אחד ומחוברים לתורה אחת.

אמנם הפתגם העממי קובע ש'לא כל יום פורים', אבל את המסר הזה עלינו לשאת עימנו כל ימות השנה ולא רק בפורים. בסופו של דבר, מעבר לכל ההבדלים וחילוקי הדעות, כולנו עם אחד. לפעמים צצות כל מיני 'תחפושות', אבל אין אלה אלא מסיכות והצגה חיצונית. עמוק בפנים שוכנת בלב כולנו נשמה יהודית זכה וטהורה. תנו לה להתבטא!


אולי אנחנו מתחפשים כל השנה ולא רק בפורים? (צילום: ישראל ברדוגו)

  יש חדש

נערכים לשמחת פורים

מטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור, עם בתי חב"ד ברחבי הארץ, יערוך ביקורים מיוחדים בבתי אלפי משפחות של אלמנות צה"ל ונפגעי הטרור. המשלחות יעודדו את המשפחות ויעניקו להן משלוח מנות מהודר. כמו-כן יחולקו מאות אלפי משלוחי מנות לכוחות הביטחון, למאושפזים במרכזים הרפואיים, לקשישים, לאסירים ועוד, כדי לעודדם לקיים את מצוות היום.

תרומה לנזקקים

בתי חב"ד פונים אל הציבור בקריאה לתרום ברוחב-לב ל'מתנות לאביונים' ביום הפורים. שליחי חב"ד יעניקו לרבבות משפחות נזקקות משלוחי מזון מיוחדים לפורים, כדי שגם הן יוכלו לחגוג את פורים בשמחה. כל זה נוסף על הפעילות הרחבה של קריאת המגילה וחלוקת משלוחי מנות לכל מי ששרוי במצב המקשה עליו לקיים את מצוות הפורים. פרטים בבית חב"ד המקומי.

מגילה ברצף

בימי הפורים בתי חב"ד מפעילים ברחבי הארץ מוקדים לקריאת המגילה ברצף. במקומות רבים מוקמים אוהלים מיוחדים, שבהם יקראו את המגילה שוב ושוב. באוהלים האלה יוכנו מראש כיפות, חוברות של מגילת אסתר, רעשנים ועוד. בכמה מקומות יקבלו המשתתפים אחרי קריאת המגילה שקיות של 'משלוחי מנות' ומטבעות ל'מתנות לאביונים', כדי שיוכלו לקיים מייד עוד שתיים ממצוות היום.

  שלחן שבת

המן ואחשוורוש ושורשי השנאה

הגמרא (מגילה יד,א) ממשילה את המן ואחשוורוש לשני בני-אדם. לאחד יש תל בתוך שדהו ולשני חריץ. בעל התל מחפש מי שיקנה ממנו את תל העפר, ובעל החריץ מחפש מי שימכור לו עפר לסתום את החריץ. ואז הם נפגשים ובעל החריץ אומר לבעל התל: "מכור לי תילך". אומר לו בעל התל: "טול אותה בחינם, והלוואי".

כך המן מציע לאחשוורוש עשרת-אלפים כיכר כסף תמורת השמדת היהודים, ואילו אחשוורוש משיב לו: "הכסף נתון לך, והעם לעשות בו כטוב בעיניך".

שני מקורות לשנאה

למה הגמרא רואה צורך במשל הזה? למרבה הצער, ההיסטוריה רצופה צוררים שונאי ישראל, ואין צורך לחפש סיבות לשנאתם. גם פרטי המשל דורשים הסבר: אפשר להניח שאחשוורוש, המולך על מדינות רבות, הוא בעל ה'שדה', שבני ישראל הם ה'תל' שמפריע לו; אך מה עניינם של היהודים כ'חריץ' אצל המן?

אלא שהמשל מצביע על שתי סיבות עיקריות הגורמות לאומות העולם לשנוא את עם ישראל, כפי הכלל "הלכה, בידוע שעשיו שונא ליעקב" (ספרי במדבר סט) – יש גויים שהיהודים הם כמו 'תל' בעיניהם, ויש הרואים בהם 'חריץ'.

תחושת הריקנות

יש גויים שעצם נוכחותו של היהודי היא לצנינים בעיניהם, כמו תל עפר שמתנשא באמצע השדה. היהודי אינו מפריע להם בשום דבר, אבל הגויים אינם יכולים לשאת את עצם קיומו, והם מעוניינים לסלק את ה'תל' הזה הרחק מחוצה להם.

ויש מצב שהיהודי מזכיר לגוי את חסרונותיו ואת החלל הריק שקיים אצלו. הוא רואה את היהודי שחייו מלאים תוכן של קדושה, תורה ומצוות ועבודת ה', והגוי מרגיש שאין לו בחייו תוכן כזה. אין הוא רוצה להתעלות לדרגה רוחנית גבוהה יותר, ולכן הוא מתמלא תחושה של "גם לי גם לך לא יהיה".

לפנות אל הרועה

המן הוא בעל ה'חריץ': הוא הכיר את המטען הרוחני שיש ליהודים, כפי שאמר: "דתיהם שונות מכל עם", והחיסרון שחש אל מול זה הציק לו. לכן אמר למלך: "אין שווה להניחם": לשם מה להיות מוטרד מהנחיתות הזאת – הבה נשמיד אותם! אחשוורוש השיב לו שעצם נוכחותם של היהודים היא בעיניו כ'תל' באמצע השדה.

מה העצה אל מול שני המקורות האלה של שנאת ישראל? מרדכי היהודי ידע שכל ניסיון לרצות את שונאי ישראל ולשכנעם שהיהודים נחמדים ומועילים – לא יצלח, כי מקורה של השנאה הזאת עמוק יותר. הדבר היחיד שיש לעשות הוא לפנות לעזרתו של הרועה, המגן על הכבשה מול שבעים הזאבים, וזאת על-ידי תענית ותפילה וקול תורתם של תינוקות של בית רבן. אחר-כך באה השתדלנות הטבעית, באמצעות אסתר המלכה, ופעלה את פעולתה, כפי שהתפתח נס פורים, עד ש"ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר".

(תורת מנחם, כרך מג, עמ' 34)

  מן המעיין

פורים

חיבר את כולם

״המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים״ (מגילת אסתר ט,כד). 'צורר' פירושו כורך וקושר. המן היה ״צורר כל היהודים״ – גזירותיו פעלו שכל היהודים יקושרו ויתאחדו, עד שנהיה  ״לך כנוס את כל היהודים״.

(רבי יצחק אייזיק מקוריץ)

הספר מול המחשבות

״אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה״ (אסתר ט,כה). כדי להינצל ממחשבות זרות בשעת התפילה, אל יתפלל אדם לעולם בעל-פה, אלא מתוך הסידור. רמז לכך הוא הפסוק הזה: ״אמר עם הספר – ישוב מחשבתו הרעה״.

(רבי יצחק מולכו)

חלוקת הנטל

״וישם המלך אחשוורוש מס על הארץ״ (אסתר י,א). גם זה מהישועות שבאו בימים ההם על היהודים. הסירו מעל היהודים את המס שהיה מוטל בעיקר עליהם, וחילקו אותו ״על הארץ ואיי הים״ – על כל האזרחים בשווה.

(דברי חכמים)

בזכות היין

הטעם שבפורים מצווה לשתות 'עד דלא ידע' הוא מפני שהניסים העיקריים בפורים קשורים עם יין: בשכרותו דרש המלך את בואה של ושתי, ועל-ידי כך הוכתרה אסתר למלכה תחתיה. וגם סופו של המעשה, תליית המן ומפלתו הגמורה, היו בשעת ״משתה היין״.

(ספר המנהגים)

לגימה מקרבת

היסוד של יהודי הוא "ואהבת לרעך כמוך". כשיהודים לוגמים לגימה בצוותא מתעצמת האהבה שביניהם. וזה סוד השתייה בפורים.

(הרבי הזקן מוורקה)

עם מרדכי

המן חקר מדוע מרדכי אינו כורע ומשתחווה לו, וגילה שהסיבה אינה מפני היותו ראש הסנהדרין, מנהיג יהודי, אלא ״הגידו לו את עם מרדכי״ – שהוא יהודי המאמין בה׳ אחד וכופר בכל עבודה זרה. לכן רצה ״להשמיד את כל היהודים״.

(הרבי מליובאוויטש)

כיפורים כ-פורים

על פורים נאמר שהוא למעלה מיום הכיפורים, שהוא רק בבחינת כפורים, כמו פורים. רמז לכך: בפיוט הנאמר ביום הכיפורים: "מחה פשע וגם רשע" – ראשי התיבות הם 'פּוּרִם'.

(אמרי חיים)

הביטחון שהמן ייפול

״אם מזרע היהודים... נפול תיפול לפניו״ (אסתר ו,יג). אם הוא מתנהג כפי שיהודי צריך להתנהג, לא יכרע ולא ישתחווה, אז ודאי ש״נפול תיפול לפניו״.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

בין חנוכה לפורים

רבי אליעזר מדז'יקוב ישב פעם אחת בעת עריכת השולחן בפורים ואמר בחיוך: "בכל שנה בפורים אני מקבל משלוחי מנות מכל העיר. כל אחד ואחד מבני הקהילה זוכר לשלוח לי משלוח מנות. לעומת זה, בחנוכה אף אחד לא זוכר לשלוח לי מעות חנוכה".

הנוכחים חייכו וחיכו להסברו של הצדיק על פשר התופעה. אמר רבי אליעזר:

"ההסבר פשוט – פורים נוהג יום אחד בלבד, ולכן כל אחד ואחד מזדרז ושולח את משלוח המנות, כי הוא יודע שאם יתמהמה תשקע השמש ופורים יעבור. ואילו חנוכה נמשך שמונה ימים, וממילא דוחים את הדבר מיום ליום, בתחושה שעדיין יש זמן, וככל שעוברים הימים מחליטים שבעצם אין צורך לשלוח"...

  פתגם חסידי

צדקה עושה שלום

"'איש לרעהו ומתנות לאביונים' – על-ידי מתנות לאביונים מתקרבים איש לרעהו, כי הצדקה מביאה לידי שלום, ככתוב 'והיה מעשה הצדקה שלום'" (אמרי חיים)

  מעשה שהיה

מעגלים נסגרים

ליל קיץ חמים בשנת תשס"ה (2005), בבנגקוק בירת תאילנד. במרכז המעגל בוערת מדורה קטנה, וסביבה ישובים תרמילאים צעירים, לצד תיירים באמצע שנותיהם.

עימם יושב הרב נחמיה וילהלם, מנהל בית חב"ד למטיילים. המפגש מסכם סדנה רוחנית בת כמה ימים, בהשתתפות מרצים נודעים. מחיצות נשרו, דעות קדומות התמוססו וחסמים התפוגגו. עכשיו הנוכחים מציגים את סיפוריהם האישיים.

מגיע תורו של הרב שמוליק אופן. הוא היה אז שליח צעיר, תלמיד ישיבות חב"ד, שבא לתקופה קצרה לבית חב"ד בצ'אנג-מאי. שמוליק נושם עמוקות, ומוליך את הנוכחים אל הלילה הדרמטי שטלטל את חייו, חמש שנים קודם לכן.

זה היה ליל פורים תש"ס (2000). טנדר הפיג'ו של בית חב"ד בקריית-ארבע היה עמוס במארזי משלוחי מנות, מוזיקה פורימית בקעה ממערכת ההגברה שעל גגו, ושבעה תלמידי ישיבה צעירים התמקמו במושביו. בהם היו האחים שמוליק (16) ומנדי (18) אופן. מנדי היה הרוח החיה שמאחורי החבורה, והִרבה להתנדב בבית חב"ד בקריית-ארבע. אחיו הצעיר שמוליק הצטרף אליו הפעם.

הרכב יצא מבסיס צה"ל בחברון, שבו פתחה החבורה את הפורים בקריאת המגילה והבאת שמחה לחיילים רבים, ופנה ליעד הבא – מחסום תרקומייה.

אווירה עליזה שרתה ברכב. תרמה לה העובדה שמנדי הנמרץ הצליח להשיג מדים נושאי דרגות סגן-אלוף, כתחפושת פורימית. במהלך הנסיעה נתן לשמוליק את החולצה, לאחר שזה התלונן כי קר לו. החברים חייכו למראה הדרגה הבכירה שעל כתפי הנער הצעיר. שמוליק לא חלם באותו רגע שהחולצה הזאת תציל את חייו.

בשעה תשע ועשרים בערב, במרחק שלוש-מאות מטרים ממחסום תרקומייה, נפתחה לעבר הרכב אש תופת. חוליית מחבלים ארבה לרכב בעיקול הכביש ושיגרה לעברו מטחי ירי. תחילה דימו הנוסעים כי הם נרגמים באבנים. ואז חש שמוליק כאב עז בצווארו. הוא החל לדמם, והתקשה לדבר ולנשום. "נפגעתי", לחש.

נהג הרכב המשיך בנסיעה מהירה, מנסה למלט את נוסעיו מהקליעים הרצחניים, עד שהגיע אל הכוחות שבמחסום.

שמוליק הספיק לצאת מהרכב וקרס על הכביש. קודם שאיבד את הכרתו ראה חיילים חשים אליו. אחד מהם קרא ברשת הקשר: "קודקוד פצוע אנוש! אני מבקש להקפיץ מסוק!". החייל ראה בחושך את הדרגות שעל כתפי הפצוע ודיווח על סגן-אלוף שנפצע קשה.

צוותי רפואה הובהלו למקום. הם עמדו מייד על חומרת פציעתו של שמוליק. הקליע שפגע בצווארו חצה אותו מצד לצד, ואף חדר לצווארו של אחיו מנדי, שישב לצידו, ונבלם במרחק סנטימטר מהעורק הראשי. עוד בחור נפצע קל מאוד מרסיסים.

מצבו של שמוליק היה אנוש. הוא איבד דם רב, התקשה לנשום, וסכנה ממשית נשקפה לחייו. החובשים בשטח הרדימו אותו, וכשהמסוק בושש לבוא החליטו לפנותו באמבולנס.

לפניהם עמדה דרך של כחמישים דקות. החובש העריך כי הפצוע לא ישרוד את הנסיעה. ואז האיר זרקור רב עוצמה את שִמשת האמבולנס וסימן לנהג לעצור. זה היה המסוק. הטייס הנחית את כלי הטיס על הכביש, ובתוך דקות הובהל שמוליק לחדר המיון והרופאים החלו להילחם על חייו.

הפיגוע זעזע את הארץ. שמחת הפורים נמהלה בתפילות להחלמת הפצועים. ואכן, ניסי ההחלמה היו מהירים. בבוקר התעורר שמוליק וביקש להניח תפילין. מצבו הוטב במהירות, עד ששוחרר בריא ושלם.

"זה הסיפור שלי", חתם שמוליק את דבריו, סביב המדורה בתאילנד.

אחד הצעירים קם ממקומו. "זה אתה!", הצביע ביד רועדת על שמוליק, "אני לא מאמין! אני אלמוג, חובש קרבי בגדוד 51 של גולני, שטיפל בך באותו לילה. לא אוכל לשכוח שהזמנתי את המסוק כשראיתי את דרגות הסגן-אלוף שעל כתפיך. שנים ניסיתי לאתר אותך. אני המום שאנחנו נפגשים כאן...".

השניים נפלו זה על כתפי זה בהתרגשות גדולה. גם המשתתפים האחרים מחו דמעות בהתפעמות. באוויר עמדה דממה. רק פצפוץ גיצי האש ליווה את הרגע המיוחד, שהמחיש יותר מכול את מופלאות דרכיה של ההשגחה העליונה.

בעקבות הפיגוע שקטע את פעילותם באותו ליל פורים, החליטו האחים מנדי ושמוליק אופן להקדיש את חייהם להתנדבות עם חיילים ואנשי כוחות הביטחון, וכיום הם מנהלים עשייה כלל-ארצית בתחום. הטראומה הקשה הופנתה לעשייה ולהוספת אור.

ועדיין נותרה פינה לא סגורה. האחים השתוקקו מאוד להודות אישית לטייס המסוק, אך התקשו לאתרו. בסתיו האחרון יצא האח הגדול, מנדי, בטיסת אל-על לניו-יורק, להשתתף בכינוס השלוחים העולמי.

כאשר הקברניט הציג את עצמו במערכת הכריזה של המטוס, השם נשמע לו מוּכר. הוא גלגל את השם על לשונו וניסה להיזכר. לפתע הצטמרר. זה הטייס שהטיס אותם באותו לילה גורלי. כעבור כמה דקות כבר התרחשה בתא הטייס פגישה מרגשת בין השניים...

(מפי מנדי ושמוליק אופן)

  לומדים גאולה

מלחמת עמלק בימינו

העימות בין עם ישראל לעמלק מופיע ארבע פעמים: הראשונה – מייד עם היציאה ממצרים; השנייה – לפני הכניסה לארץ, כאשר עמלק התחזה לכנעני; השלישית – בשנים הראשונות לאחר הכניסה לארץ, כאשר שאול יצא להילחם בעמלק; והפעם הרביעית היא לפני הגאולה. עמלק פותח וסוגר אפוא את תקופת המדבר, והוא גם פותח וסוגר את תקופת ההתיישבות של עם ישראל בארץ ישראל, שתושלם בביאת המשיח.

צורת הופעתו של עמלק בתקופת המדבר יכולה ללמדנו על דרך התגלותו בימינו. בראשית תקופת המדבר הופיע עמלק בגלוי ובלי להסוות את עצמו, ואילו בסוף התקופה ההיא התחזה לכנעני. וכך גם בראשית תקופת ההתיישבות בארץ ישראל הייתה המלחמה בעמלק הגלוי, ומכאן יש להסיק שעמלק המופיע בעקבתא דמשיחא הוא עמלק המוסווה.

תגובה אחת

המצווה "זכור את אשר עשה לך עמלק... לא תשכח" מעידה כי המלחמה בעמלק היא מלחמה מתמדת. זו מלחמה שמתנהלת בכל יום ובכל שעה, אם כי היא פושטת צורה ולובשת צורה. פעם היא ניטשת בשדה הקרב ופעם היא מתחוללת בתוך נפשו של האדם.

תורת החסידות מסבירה (ראה ספר המאמרים תרס"ה עמ' 210 ואילך) שעמלק מייצג גישה שלילית והרסנית, שאין מקום לשום פשרה ולשום הידברות איתה. על הפרעות שבאות מ'קליפת עמלק' יש להגיב בדרך אחת ויחידה: "תמחה את זכר עמלק" – ביטול מוחלט של כל טענותיו ורעיונותיו. וכל זאת מפני שעמלק "יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו", ומי שמכיר את האמת ואף-על-פי-כן נלחם בה – אין לו שום תקנה.

עמלק מוגדר 'חצוף בעצם'. זו חוצפה שאינה נובעת מגדולה ממשית. עשיר, ש"יענה עזות", התנשאותו נובעת מעושרו, ויש לה תקנה: כשיעמוד מול אדם עשיר ממנו, יתבטל לפניו. מי שמתייהר בזכות חוכמתו, ירכין את ראשו כשיפגוש אדם שחוכמתו עולה בעליל על זו שלו. כל עוד החוצפה וההתנשאות נובעות מסיבה ממשית כלשהי – יש להן תקנה. ואולם עמלק הוא 'חצוף בעצם'; חוצפה שאינה נובעת משום יתְרון אמיתי. לזה אין שום תקנה. הוא לא ייכנע אף לנוכח החכם הגדול ביותר. להפך, ככל שיעמוד מול גדוּלה כבירה יותר, תתעצם חוצפתו.

עמלק נלחם גם באמת הגלויה ביותר. הוא יצא להילחם בישראל דווקא בשעה שכל העולם ראה את ניסי ה' ועמד משתאה – "נמוגו כל יושבי כנען". ואילו הוא לא התרשם כלל, ולהפך, ההתגלות האלוקית האדירה עוררה אותו לצאת ולהילחם, מפני החוצפה הטבועה בו.

מטרתו לקרר

לכן אי-אפשר לתקן את עמלק ולהסיר את הרע שבו. הוא יודע הכול, וככל שהוא יודע יותר, כן הוא מתמרד ומפריע בעוצמה רבה יותר. זה הרע המוחלט שאין לו תקנה אלא הכרתה מוחלטת.

עמלק המוסווה עשוי שלא להילחם ישירות בתורה ובמצוותיה. להפך, הוא יטען שהתורה והמצוות הן דבר גדול ונשגב. הוא רק ישתדל לקרר את האדם, לבל יושפע מהתורה ומהמצוות, כפי שנאמר על עמלק: "אשר קרך בדרך" – מלשון קרירות. אמנם אין בכך היגיון, שהרי אדם הלומד תורה ומקיים מצוות צריך לחוש את קדושתן ולהיות מושפע מהן, אבל עמלק, בעקשנותו ובחוצפתו, יכול לגרום שיהודי יעסוק אף בחסידות בלי שהדבר יותיר בנפשו שום רושם. לכן צריך לזכור תמיד את עמלק ולמחותו כליל, וזו ההכנה לגאולה השלמה (ראו גם לקוטי שיחות כרך א, עמ' 208).

  חיים יהודיים

פורים כל השנה

מרצים רבים מדברים על הצורך לשמוח על אף הקשיים. הם חולקים טיפים ועצות, ופורשׂים לפני הקהל את הנוסחה שלהם לשמחה. אבל האם באמת עצותיהם באות מניסיון אישי? האם הם עצמם עמדו מול מציאות מדכדכת וצלחו אותה בעזרת הפתרונות שבפיהם? מבחינת המרצה הרב מיכאל לסרי, התשובה חיובית.

לפני כשלוש שנים וחצי שכל את בנו, יוחאי, שטבע בחוף הים באשדוד. הוא יודע מהו כאב צורב, שאינו מרפה ממך. ובכל-זאת הוא משתדל לשמוח. "כל הצרות מתגמדות לעומת הנצח, לעומת התכלית האמיתית שלנו", הוא אומר.

מי שיפנים – ישמח

הרב לסרי (59) הוא מרצה מבוקש ופופולרי, והרצאותיו מתאפיינות בשילוב מיוחד בין דברי תורה והתעוררות להומור משעשע, שבאמצעותו הוא מעביר מסרים רבים במגוון תחומי החיים, ובראשם שמחה אמיתית וזוגיות בריאה.

"בעל התניא אומר שאדם שמרגיש את האלוקות בכל פרט בחייו, אין שום סיבה שיהיה עצוב", מסביר הרב לסרי. "כשיהודי מחדיר לעצמו מוּדעוּת פנימית שבורא העולם ניצב לצידו בכל רגע, בבוקר ובערב, בקימה ובשינה – העצבות לא תהיה חלק ממנו. מי שיפנים את המסר האלוקי הזה ויבין שרצונו של הקב"ה הוא שיהיה לנו רק טוב, לא ירגיש את הייסורים".

פרופורציות לחיים

הרב לסרי מבקש שנעמיק במסר: "נכון, יש לאנשים מכאובים, מינוס בבנק, תכניות שבוטלו, וכל אחד ואחת מכירים את אכזבות החיים שלהם. ובכל-זאת, כשאדם מעמיק בדבר קרבת השם בחייו, כל המבט שלו משתנה ועימו גם הפרופורציות.

"הצרכים והאכזבות מתגמדים כשמביטים נכוחה על המציאות האלוקית ועל התכלית האמיתית שלנו. שמחה אמיתית יכולה לבוא רק אם נצליח לצאת מהמוגבלויות הטבעיות שלנו ונתחיל לראות את הבלתי-מוגבל – להבין שכל מצב מתוכנן מאת ה', ושעלינו רק לחפש את רצונו. מנקודה זו אפשר להתרומם ולהתעלות. זו הנוסחה האמיתית".

ההחלטה: להכפיל

אחרי פטירת בנו רבים חשבו שמשמח הלבבות ישבית את עיסוקו. "בימי השבעה שאל אותי מפקד בצה"ל אם אוסיף לשמח חיילים, כפי שאני עושה עשרות שנים. השבתי שאכפיל את הרצאותיי לעילוי נשמתו של בני", אומר הרב לסרי.

"את ההודעה על טביעת בני קיבלתי כשהייתי בדימונה, בסמינר", הוא משחזר את הרגעים הקשים. "גופי כאילו שותק. זו חוויה שאיני מאחל לאיש. אבל בהדרגה חזרתי לעצמי והשכל גבר על הרגש. את היעדרו של הבן אנו מרגישים כל הזמן, אך אני מתעל את הכאב לעשייה. כיום אני מקדיש זמן רב לביקורים אצל אבלים, ומעניק להם עצות מניסיוני איך להתגבר".

אחד הדברים שמאפיינים את הרב לסרי הוא הארת הפנים לכל יהודי. "את הגישה הזאת למדתי מהרבי מליובאוויטש שאמר בתשובה לשאלה איך הוא לא מתעייף בגיל מבוגר לעמוד שעות ולברך אלפי יהודים – 'כשסופרים יהלומים לא מתעייפים'".


משמח הלבבות. הרב לסרי (צילום: ויקטור מזוז)

  פינת ההלכה ומנהג

ארוחה כ'משלוח מנות'

שאלה: תלמידים בפנימייה, חיילים בצבא ונופשים במלון, האם הם רשאים לקיים 'משלוח מנות' בארוחות הניתנות להם?

תשובה: בשולחן ערוך נפסק: "ואם אין לו (מנות לשלוח), מחליף עם חברו, זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים (אסתר ט,יט) 'ומשלוח מנות איש לרעהו'".

השאלה בענייננו היא אם ברור שהארוחה שהוגשה לאדם במוסד ציבורי נחשבת רכושו.

אותה שאלה קיימת גם באשר למאושפזים במרכז רפואי, דיירים בבית אבות, ואף אורחים בבית פרטי.

מן הראיות שהובאו לבירור השאלה: בדין 'בן סורר ומורה' נאמר בתלמוד שארוחה שהוכנה לאם מממון האב נחשבת רכוש פרטי שלה. בהלכות קידושין נפסק שאורח שקידש אישה במנתו, הקידושין חלים (אם כי יש המטילים ספק בזה). בהלכות עירובין נאמר שבני חצר שאחד מהם הכין להם סעודה משלו, כאילו זיכה להם הכול ויכולים לקיים בסעודה זו 'עירוב חצרות'.

לכן גם אורח שאין לו מנות אחרות לשלוח לקיום מצוות 'משלוח מנות', יוכל לתת את המנה שהוכנה בעבורו.

ובפרט נופשים במלון, מאושפזים, תלמידים בפנימייה, חיילים וכדומה, שהמזון המוגש להם ניתן כחובה של המוסד או הגוף לזון אותם, הרי שיש לראות בו רכוש שניתן במתנה לסועד, והוא רשאי להשתמש בו ל'משלוח מנות'.

מקורות: מגילה ו,ב. טושו"ע או"ח סי' תרצה ס"ד. וראה סנהדרין עא,א. רמ"א אה"ע סי' כח סי"ז, עיי"ש בב"ש ובאוצר הפוסקים ס"ק צב. שו"ע אדה"ז או"ח סי' שסו סט"ז. מצת מצוה פי"א ס"ט.

  מושג ברגע

תאריכים במגילה

משתה אחשוורוש — בשנה ה-3 למלכותו.

הכתרת אסתר למלכה — בשנה ה-7 למלכותו.

גזירת המן - בשנה ה-12 למלכותו.

הכרזת הגזירה — י"ג בניסן.

יום תליית המן — ט"ז או י"ז בניסן.

שיגור האיגרות השניות — כ"ג בסיוון.

יום המלחמה — י"ג באדר בשנה ה-13 למלכות אחשוורוש, ובשושן גם בי"ד באדר.

יום החג — י"ד באדר, ובשושן - בט"ו בו.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)