חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1730 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תרומה, ג' באדר ה'תש"פ (28/02/20)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1730 - כל המדורים ברצף
אתם מחליטים לאן הולכים
חדש על המדף
משה ושלמה ועשיית המנורה
נדבת המשכן
ביטל את הקטרוג
לפניו תמיד
החלטה נועזת
המשכן קיים
'שמן למאור' שדיבר אל מאור
אירועים בבית הכנסת

מס' 1730, ערב שבת-קודש פרשת תרומה, ג' באדר ה'תש"פ (28.02.2020)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

אתם מחליטים לאן הולכים

עכשיו דווקא הדברים מתחדדים. יש כאן הכרעה שהיא משמעותית הרבה יותר מהיבטים אישיים ומנאמנות פוליטית למפלגה זו או אחרת

אנו הולכים לבחירות בפעם השלישית בתוך שנה. נפש כולנו כבר קצה בתעמולת ההשמצות, בספינים, בהחלפת העמדות לפי שבשבת הסקרים, ובעיקר במציאות של העדר ממשלה יציבה בישראל.

אבל עכשיו דווקא הדברים מתחדדים ומתבהרים. מערכת הבחירות הנוכחית מעמידה את כולנו בפרשת דרכים, ואנו נדרשים ללכת לקלפי ולבחור לאן פנינו. יש כאן הכרעה שהיא משמעותית הרבה יותר מהיבטים אישיים כאלה ואחרים ומנאמנות פוליטית למפלגה כלשהי.

שני גושים, שתי דרכים

ההכרעה הנדרשת עכשיו היא בין שני גושים. גוש אחד מלכד סביבו את מי שמאמינים בחשיבות צביונה היהודי של המדינה, בערך שמירת השבת בפרהסיה הציבורית, בהנחלת ערכי היהדות לילדים ולנוער, במדיניות הגירה קשוחה, שתמנע את הצפת הארץ במהגרים לא-יהודים למיניהם.

הגוש הזה גם מייצג אמונה איתנה בזכותנו על הארץ הזאת ובצורך להציג עמדה גאה מול לחצי העולם. הוא מאמין כי השלום לא יושג על-ידי ויתורים ונסיגות, אלא על-ידי קביעת עובדות בשטח, וניצול חלון ההזדמנויות שנפתח לפנינו להחלת החוק הישראלי על היישובים היהודיים ביהודה ושומרון.

מול הגוש הזה ניצב גוש המחזיק בעמדות הפוכות. ראשי כל המפלגות החברות בו מצהירים בגלוי כי הם חותרים להרחבת התחבורה הציבורית בשבתות, דבר שמשמעותו המעשית – דחיפת רבבות ואולי מאות אלפי עובדים יהודים לעבודה בשבת. הם רוצים להתערב בענייני כשרות, גיור, שירותי דת – דברים שעלולים להמיט חורבן לדורות.

בנושא ארץ ישראל הגוש הזה מייצג עמדה רופסת, של פחד מפני העולם ומפני הערבים. חלק מדובריו מנסים להסתיר זאת, אבל מה המשמעות המעשית של 'ריבונות בהידברות'? וכי הערבים יסכימו לכך בלי כניעה לתביעותיהם? וכי קואליציה של מפלגות הגוש הזה תוכל לצאת למערכה ברצועת עזה (שככל הנראה אין מנוס ממנה)?

כל קול קריטי

מי שמאמינים כי זו הדרך להשיג שלום וכי זו צריכה להיות דמותה של המדינה היהודית – יצביעו לרשימות המרכיבות את הגוש הזה. אנחנו נתווכח איתם וננסה לשכנעם בטעותם, אבל מבחינתם זו הבחירה המתבקשת.

ואולם אם חשוב לכם כי המדינה תהיה יהודית; כי השבת לא תהפוך ליום חול; כי הגיור לא יהיה הליך חסר ערך לרישום גויים כיהודים; כי תוכלו להאמין לשלט 'כשר' המוצב בבית עסק או לחותמת כשרות על מוצר; כי מאות אלפי ילדים הבאים מבתים מסורתיים יקבלו ולו מעט יהדות בבתי הספר; כי הממשלה תציג לפני העולם עמדה תקיפה בזכותנו על הארץ – יש לכם עכשיו רק דרך אחרת להשפיע, והיא הצבעה לגוש הנגדי.

לנוכח המאבק הצמוד, כל קול קריטי ממש. כל אחד ואחת צריכים לחוש שההכרעה תלויה בפתק שלהם. אין לנו עכשיו הפריווילגיה לבזבז את הקול על הימורים או מחאות ראווה, בהצבעה לרשימות שלא יעברו את אחוז החסימה. אין לנו הזכות להישאר בבית. חייבים להצביע ולהכריע, מתוך תפילה לאבינו שבשמיים כי יכוון אותנו לדרך הישרה – "ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך".


אין לנו הזכות להישאר בבית. חייבים להצביע ולהכריע (צילום: ניתאי אבל)

  ספרים

אוצר מפרשי המגילה
בהוצאת מכון ירושלים

ספר שכשמו כן הוא – אוצר ממש, המכנס יחד את פירושי המפרשים על מגילת אסתר. המבוא מגיש רקע רחב על המגילה. 584 עמ'. טל' 026510627.

לקראתי מצאתיך
מאת הרב חיים סבתו
בהוצאת ידיעות ספרים

הסופר הנודע, ראש ישיבת 'ברכת משה', מוליך את הקורא בעדינות במעגלי האמונה, בסגנונו הספרותי האהוב. 192 עמ'.

ילקוט הלכות וטעמי המנהגים
מאת הרב ראובן שמלה
בהוצאת המחבר

בירור הטעמים של מנהגי חב"ד, בעבודה רבה, מתוך מאות מקורות. הדברים סדורים לפי פרשיות השבוע והמועדים. 2 כרכים. טל' 0587703585.

מודעות ותרפיה
מאת אסתר מייזליש
בהוצאת המחברת

הספר פוסע בשבילי הסיפור החסידי ופותח צוהר למודעות עמוקה ולזוויות חברתיות חבויות. 292 עמ'. טל' 0722792072.

  שלחן שבת

משה ושלמה ועשיית המנורה

בפרשתנו הקב"ה מצווה את משה על עשיית המנורה: "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר, מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה". רש"י מפרש: "מאליה, לפי שהיה משה מתקשה בה, אמר לו הקב"ה: השלך את הכיכר לאוּר (לאש) והיא נעשית מאליה. לכך לא נכתב 'תַּעֲשֶׂה'". הדברים מעוררים שאלת תם: כיצד ייתכן שבאותו פסוק מופיעה סתירה בולטת כל-כך – תחילה "ועשית", ואחר-כך "תיעשה" (מאליה)?!

אין לתרץ שבתחילה ניסה משה ליצור את המנורה בכוחות עצמו ואז התקשה, ולכן הציווי השתנה מ'ועשית' ל'תיעשה', שכן כותרת הפרשה היא: "וידבר ה' אל משה לאמור, דבר אל בני ישראל". הוא קיבל ציוויים מהקב"ה ומסרם לבני ישראל. גם הפסוק "ועשית... תיעשה" הוא חלק מאותו ציווי.

הפרטים טרם פורטו

כמו-כן אין לומר שכבר בשעת מסירת הציווי, ובו תיאור המנורה, חש משה רבנו קושי עתידי בעשייתה, בשל ריבוי הפרטים שבה והדרישה ליצור אותה מגוש זהב אחד. שכן בשעה שניתן הציווי "תעשה... תיעשה", הקב"ה טרם פירט על "ירכה, וקנה, גביעיה, כפתוריה ופרחיה", ש"ממנה יהיו". כלומר, עדיין זה ציווי כללי, בלי הצגת המורכבוּת שביצירת המנורה.

ועוד שאלה מתבקשת: בפסוק "וכן תעשו" רש"י מפרש: "לדורות... כגון שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה". הרי ששלמה המלך יצר מנורות רבות, ולא נאמר בשום מקום שהתקשה בעשייתן!

שתי אפשרויות

אלא שכאשר מסר הקב"ה את ציווי עשיית המנורה למשה, הציג לפניו שתי אפשרויות: "תעשה", שמשה ייצור את המנורה בכוחות עצמו, ו"תיעשה" – שהמנורה תיוצר מעצמה בדרך נס. ואכן, משה רבנו נתקל בקושי כשניסה ליצור את המנורה, ולכן פנה לאפשרות השנייה.

ובאשר לשלמה המלך – מלאכתו הייתה קלה הרבה יותר מכמה טעמים. ראשית, משה נדרש ליצור את המנורה "מקשה אחת", וכפי שרש"י מבאר: "כולה באה מחתיכה אחת".

לעומתו, שלמה היה יכול ליצור את המנורות על-ידי יציקת הזהב לתוך תבנית, כפי שאפו את לחם הפנים, שאף הוא היה בעל צורה מורכבת, על-ידי שימוש בתבנית: "היה עשוי לו דפוס".

תנאים עדיפים

הבדל שני: משה היה צריך ליצור את המנורה המורכבת והמסובכת בהיותם במדבר השומם, בלי שיהיו לו כלי המלאכה והתנורים העוצמתיים הנחוצים ליצירה כזאת. אלה עמדו לרשותו של שלמה המלך, שעושרו הרב מתואר בהרחבה בנביאים, והיו לו כל האמצעים ליצירת המנורות.

הבדל שלישי: שלמה המלך היה יכול להיעזר באב-טיפוס אמיתי של מנורה – מנורת המקדש עצמה, והדבר הקל עליו ליצור עותקים נוספים הדומים לה. ואילו משה נדרש ליצור את המנורה הראשונה, רק על-פי דמות של מנורת אש שראה בהר סיני, ולכן מלאכתו הייתה קשה הרבה יותר.

(שיחות קודש תשמ"א, כרך ב, עמ' 420)

  מן המעיין

נדבת המשכן

מה ליבך חושק

״מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי״ (שמות כה,ב). "איש אשר ידבנו" – עליך להתבונן היטב במה שליבך חושק ומתאווה, ומזה גופא תלמד לעבוד את ה'. באותו חשק שיש בך לתאוות ולמידות רעות – "תיקחו את תרומתי" – תעבוד את ה'.

(הבעש''ט)

תרומת הלב

אף אותו יהודי שרוצה לתת, אך אין ידו משגת, ואין בכוחו לנדב אלא את ליבו הטהור ורצונו הטוב – אף זה ייחשב תרומה; אף זה צדקה הוא.

(כנפי נשרים)

איפה האבן

אצל העשירים מצויות אבנים משני סוגים: אבנים סתם ואבנים טובות, יהלומים. יש מי שהאבן הפשוטה היא בליבו והיהלום בכיסו, ויש מי שהאבן הפשוטה מונחת בכיסו ואילו היהלום בליבו.

(מאוצרנו הישן)

נתינה משל מי

״וזאת התרומה אשר תיקחו מאיתם" (שמות כה,ג). לאמיתו של דבר הנתינה היא משלי, שהרי "לי הכסף ולי הזהב", אך בחסדיו יתברך נחשב להם כאילו נותנים הם משלהם – "אשר תיקחו מאיתם".

(רבי חיים-שלמה מקאסאני)

תרומה אחת

"זהב וכסף ונחושת״ (שמות כה,ג). אף-על-פי שיש הבדלים בין נתינת זהב וכסף לנתינת נחושת, בכל-זאת הכול נחשב תרומה אחת – ״וזאת התרומה״. כי מכיוון שהתרומות באות ״מאת כל איש אשר ידבנו ליבו״, הרי על זה נאמר ״אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמיים״, ולכן תרומת הנחושת, הכסף והזהב שוות.

(עטורי תורה)

שכולם ישתתפו

את המשכן יכלו להקים שלושה או חמישה אנשים. מדוע אמר הקב״ה למשה ״דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה״? כי הוא רצה שבבניין משכן ה׳ ישתתפו כל ישראל, האנשים והנשים, כולם, בלי יוצא מן הכלל.

(לקוטי דיבורים)

כולו איש

״וייקחו לי תרומה״ – על-ידי פעולה זו יתרומם ויתגדל שמי. ״מאת כל איש״ – אך רק מי שהוא ״כולו איש״ יכול לפעול הרמה והגדלה זו. ומיהו ״כולו איש״?  זה אדם ״אשר ידבנו ליבו״ – מי שליבו זך וברור לאביו שבשמיים.

(אור התורה)

הגישה המתאימה

יהודי הנודב מממונו לדבר שבקדושה, נותן זאת בכל הלב ועם כל הלב – ״אשר ידבנו ליבו״. צריך רק למצוא את הגישה המתאימה שתעורר אותו, ואז כל אחד ואחד נותן כפי יכולתו: מי זהב, מי כסף, ומי נחושת.

(לקוטי שיחות)

הזהב עם הנחושת

״זהב וכסף ונחושת״ (שמות כה,ג). גם מי שהוא תלמיד חכם ועובד ה' אינו רשאי להחזיק עצמו בגדולה ולהבדיל עצמו מפשוטי העם. עליו לרדת ממדריגתו ולקרבם. הרי לבניית המשכן היה צורך לא רק ב'זהב' ו'כסף', אלא גם ב'נחושת'. מצד שני, איש פשוט והדיוט אל לו לחשוב שאינו ראוי לגשת אל הקודש. עליו לזכור שהמשכן נבנה גם מ'נחושת'.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

ביטל את הקטרוג

פעם אחת ראה רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב כי התעורר בשמיים קטרוג גדול על עם ישראל. הוא הלך למקווה, בתקווה שבטבילתו ימצא את הדרך להסיר את הקטרוג. בדרכו שמע אישה אחת המדברת לעצמה בכעס, ושאל אותה לסיבת כעסה. השיבה האישה שבני ביתה עניים מאוד וכל השבוע אינם טועמים בשר, ועכשיו הבשר התייקר והיא אינה מצליחה לקנות מעט בשר לילדיה לשבת.

אמר לה הרבי: "אצל הגויים מוכרים בשר בחצי מחיר". האישה, שלא הכירה את הצדיק, התפרצה עליו: "זקן שכמותך! אפילו אם ילדיי יגוועו ברעב לא אתן להם לאכול טריפות!".

מייד חזר רבי לוי-יצחק לביתו וקרא: "ריבונו של עולם! ראה את עמך ישראל. אפילו האנשים הפשוטים ביותר מוכנים למסור את נפשם למענך!". ובכך ביטל את הקטרוג.

  פתגם חסידי

לפניו תמיד

"התורה אומרת: 'לחם פנים לפניי תמיד' – מתי יש לסעודתך פנים? – כשאתה זוכר בכל עת את ה' העומד מולך; כאשר אכילתך היא 'לפניי תמיד'" (ה'אמרי אמת' מוויז'ניץ)

  מעשה שהיה

החלטה נועזת

"תומאש, רד בבקשה למרתף והבא בקבוק יין טוב, לכבד בו את אורחינו", קרא השר ההונגרי לעבר משרתו.

זה קרה לפני קצת יותר ממאתיים שנה. בעיר סטימטרה שבהונגריה התיישב הגרעין שייסד את הקהילה היהודית. בראשו עמד ר' יצחק (איציק) שטרן, יהודי ירא שמים ובעל כישורים רבים, שעשה חיל בעסקיו והתעשר. הוא הצטיין במיוחד במידת הכנסת האורחים. ביתו הרחב היה פתוח לעוברים ושבים, והוא קיבל את כולם בסבר פנים יפות ואירחם כיד המלך.

שמו של ר' יצחק התפרסם בכל רחבי המדינה. צדיקי זמנו, ובהם רבי מנחם-מענדל מרימנוב, רבי משה טייטלבוים מאויהל, רבי ישראל מרוז'ין ועוד, נהגו לפקוד את ביתו במסעותיהם. בעל הבית קיבלם בחרדת קודש, הניח את כל עיסוקיו החשובים, והתמסר לשרתם ולהעניק להם את כל צורכיהם.

טוב ליבו של ר' יצחק נודע כל-כך עד שהצדיקים נהגו לדמותו לגדול מכניסי האורחים בעם היהודי, ולכנות את ביתו בחיבה "אוהלו של אברהם אבינו". להבדיל, גם בקרב האצולה הגויית היו לר' יצחק שטרן קשרים אמיצים. הוא זכה להערכה רבה בחוגי השלטון, ודלתות הפקידים הבכירים היו פתוחות לפניו תדיר.

בלי שקיבל מינוי רשמי נהפך ר' יצחק לשתדלן נמרץ הפועל למען אחיו היהודים. כל מי שנקלע למצוקה בירוקרטית או נתקל ביחס אטום מצד נושא משרה ציבורית, היה פונה אל ר' יצחק וזה היה נחלץ מייד לעזרתו. שליחויות רבות עשה למען אחיו היהודים, והשתדל בעבורם ב'חלונות הגבוהים', הן בענייני הפרט הן בסוגיות הנוגעות לכלל.

ר' יצחק התברך בנשיאת חן מיוחדת, ובזכותה הצליח למצוא מסילות לליבם של אישים בכירים, שהתאפיינו ביהירות ובשחצנות, במיוחד כלפי יהודים, שממילא הופלו לרעה.

אלא שכל ניסיונו ואישיותו הכובשת לא עמדו לו בסיטואציה המתוחה שאליה נקלע עכשיו.

זה היה בעת ביקור במעונו של שר בכיר, בעבור עניין הנוגע לקהילה היהודית. ר' יצחק בא אליו בחברת עוד יהודי. הוא הכיר את השר ואת אופיו הקפריזי. סמכויות רחבות היו בידו, והוא היה יכול להעניש בני-אדם בגחמת רגע. שני היהודים נכנסו אפוא לביתו כשבליבם מעט מתח וחרדה.

באותה שעה היה השר שקוע בארוחת הצהריים, ושני האורחים נתבקשו להמתין. האיש סיים את ארוחתו, קינח את פיו במפית ונפנה אל האורחים. חיוך רחב עלה על שפתיו. הוא הוביל את השניים אל פינת האירוח, והורה למשרתו לרדת למרתף ולהביא בקבוק יין.

ליבו של ר' יצחק החסיר פעימה. גלגלי מוחו נעו במהירות, מחשבות את התרחישים הגרועים העלולים להתממש בעוד זמן קצר. הוא לא הספיק לחשוב הרבה, וכבר היטה השר את הבקבוק אל הכוסות, מזג מתוכו לשלוש כוסות, והושיט שתיים מהן אל האורחים. "בבקשה, שתו!", הזמין את אורחיו ללגום מהמשקה.

כשראה שהם מהססים דחק בהם: "זה יין משובח ואיכותי במיוחד. הוא עשוי מזני ענבים נדירים, והתיישן שנים רבות בחביות עץ".

שני היהודים ניסו למלמל תירוץ כלשהו, אך השר לא קיבל את ההתנצלויות. "מה, לא תכבדו אותי?", שאל בנימה נעלבת. פניו האדימו. החיוך ששרה עליהן נמחק, וארשת זועפת באה במקומו. הוא קם ממקומו בחמת זעם. מבטו ירה גיצים לכל עבר. "שמעו, יהודים", רעם קולו, "בעזות מצח כזאת לא נתקלתי מעולם! שיהודים ינהגו בחוצפה וידחו את הזמנתי לשתות עימם?! איזו השפלה!".

רגעים ארוכים נמשך מופע האימים של האיש. הוא פער פיו בדברי הפחדה ורהב כלפי שני היהודים, שישבו קפואים וחסרי-אונים בכיסאותיהם. "הקשיבו לי היטב", נופף באצבע מעל ראשיהם של השניים. "אני יוצא מכאן לעשר דקות. בזמן הזה תוכלו לקבל את ההחלטה הנכונה ואז אחזור ונשתה יחד לחיינו. אם תמלאו את רצוני, אמלא אני את מבוקשכם. אם לאו, אהרוג אתכם בחרבי כאן ועכשיו!". בדברו שלף האיש חרב נוצצת ונופף בה מול פניהם ההמומות של השניים.

ר' יצחק קם מכיסאו. פניו היו חיוורות, אך עיניו בערו כלפידים. קולו הבוטח הדהד בחלל החדר: "הנני מברך את אלוקיי על שזיכני לקדש את שמו הקדוש!". הוא הישיר מבט נוקב בשר ואמר לו: "אני מוכן למות על אמונתי!".

השר הסב את פניו לעבר היהודי השני. "ואתה? שתה והצל את חייך!", קרא לעברו.

הלה פלבל בעיניו בפחד. הוא רעד כעלה נידף. המאבק בנפשו הוכרע. הוא נטל את הכוס, קירבהּ אל שפתיו ולגם את תכולתה.

השר התרווח על כיסאו בסיפוק. הוא סקר את שני היהודים במבט בוחן, וחיוך עלה על שפתיו. ואז גחן קדימה ואמר: "דעו כי כוונתי לא הייתה להרע לכם. יודע אני שאסור לכם לשתות יין עם מי שאינם מבני אמונתכם. רציתי לבחון עד כמה אתם דבקים במצוות דתכם.

"ואתה, איציק, הרשמת אותי במידת נאמנותך לדתך, ומהיום והלאה אמלא ברצון כל בקשה שלך!".

(על-פי 'ספר מארמאריש')

  לומדים גאולה

המשכן קיים

בית המקדש הראשון והשני חרבו, ואולם המשכן שעשה משה רבנו במדבר קיים קיום נצחי, וכשיבוא משיח צדקנו יתגלה ויופיע. הגמרא (סוטה ט,א) אומרת: "משנבנה מקדש ראשון, נגנז אוהל מועד, קרשיו, קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו". על השאלה היכן נגנז, הגמרא משיבה: "תחת מחילות של היכל". כך גם הגמרא (יומא עב,א; סוכה מה,ב) מפרשת את הפסוק (שמות כו,טו) "עצי שיטים עומדים": "שמא תאמר אבד סברן ובטל סיכוין, תלמוד לומר 'עומדים', שעומדים לעולם ולעולמים".

למה המשכן דווקא קיים לנצח? חז"ל משיבים שתי תשובות. אחת (בתנא דבי אליהו רבה ספכ"ה): "מפני שעשאוהו הכְּשֵׁרִים בנדבת ליבם". תשובה שנייה (סוטה שם), שהמשכן הוא מעשה ידי משה רבנו, ולכן הוא נצחי, שכן מעשיו של משה נצחיים.

עבד נאמן

הקשר בין משה רבנו לנצחיות נובע מהיותו של משה 'עבד נאמן' ("בכל ביתי נאמן הוא", בהעלותך יב,ז). מהותו של 'עבד' כזה היא, שאין לו שום מציאות משל עצמו, וכל מציאותו היא מציאות האדון. לכן הדין הוא "מה שקנה עבד קנה רבו", שכן פעולת העבד אינה מתייחסת לעצמו אלא היא פעולתו של האדון ממש. פעולותיו של משה רבנו הן אפוא פעולותיו של הקב"ה, וכשם שהקב"ה נצחי ומעשי ידיו נצחיים, כך גם מעשי ידיו של משה עבדו נצחיים הם (לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 469).

התמסרותו המוחלטת של משה רבנו לקב"ה מתבטאת גם בעבודתו שהייתה מתוך מסירות נפש מוחלטת, עד שהיה מוכן למסור את כל-כולו, ואפילו את שמו שבתורה, למען עם ישראל. לכן זכה שמעשיו נצחיים, שכן מסירות נפש היא למעלה מכל שינוי, הן של זמן הן של גורמים מפריעים (לקוטי שיחות כרך לג, עמ' 129).

עוד דבר שמאפיין את מהותו של משה רבנו הוא מידת האמת, וכפי שנאמר (תנחומא שמות כח) "אמת זה משה". אין הכוונה חלילה שאצל צדיקים אחרים היה דבר לא-אמיתי. כל הצדיקים עבדו את ה' באמת, ופעולותיהם היו אמיתיות. אלא שזו לא הייתה האמת השלמה, החובקת כול, אלא אמת שמייצגת פן מסוים של המהות האלוקית. מעלתו של משה הייתה, שבו האירה האמת האלוקית השלמה והנצחית, שלמעלה משינויים. על דרגה זו נאמר "ואמת ה' לעולם". כלומר, דרגה זו של "אמת ה'" קיימת לעולם ואין בה שום שינוי. לכן זכה משה שגם מעשיו נצחיים.

נצחיות גם בעולם הזה

יתרה מזו, לא זו בלבד שמעשיו של משה נצחיים, אלא אף הוא עצמו נצחי וקיים לעד. על כך אמרו חז"ל (סוטה יג,ב): "לא מת משה... מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש". לכאורה מה החידוש בכך, והלוא כל הצדיקים חיים וקיימים במרומים ועולים בעילוי אחר עילוי? אלא שהחידוש הוא, שכל הצדיקים אכן חיים במציאות הרוחנית, הנשמתית, ואילו בעולם הזה הגשמי הם חסרים. לעומתם, משה רבנו חי גם במציאות הגשמית של העולם הזה.

חז"ל אומרים (תיקוני זוהר תסט): "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא". נשמתו של משה רבנו מתלבשת ב"חכמי הדור, עיני העדה" שבכל דור ודור (תניא פרק מב), ובמיוחד בנשיא הדור, שעליו נאמר (בראשית רבה פרשה נו,ז) "אין דור שאין בו כמשה". ומכיוון שנשמת משה מתלבשת תמיד ביהודי שחי בעולם הזה, הרי שמשה "לא מת" והוא קיים בכל דור ודור (לקוטי שיחות כרך כו, עמ' 5 ואילך).

  חיים יהודיים

'שמן למאור' שדיבר אל מאור

ליל שבת. חבריו של מאור נוף, זמר צעיר ומבטיח, נוקשים על דלת ביתו בנתניה. "אתה יורד?", קראו לו, כפי שנהגו בכל ליל שבת, בדרכם לבילויים. אלא שהפעם השיב מאור בשלילה. הוא לא סיפק הסבר לחבריו המאוכזבים ורק אמר שלא יוכל לבוא עימם.

זו הייתה שבת פרשת תרומה. באותה עת חיפש מאור משמעות לחיים. ספר ובו דברי תורה של הרבי מליובאוויטש התגלגל לבית הוריו. כמה רגעים קודם שהחברים נקשו בדלתו הוא עלעל בספר.

הדמעות הרטיבו את הספר

"דפדפתי בין עמודי הספר ו'נפלתי' על פרשת תרומה", משחזר מאור (37). "שתי מילים תפסו אותי – 'שמן למאור'. המילה 'מאור' משכה אותי לקרוא הסבר של הרבי על התחזקות בעבודת ה'. הייתה לי תחושת התרוממות, וממנה שאבתי כוח לסרב ליציאה עם חבריי. זו הייתה הפעם הראשונה שהחזקתי ספר קודש ביד".

מאור חוזר לאותו ערב שהצית את נר נשמתו: "הייתי בתקופה מאוד מבולבלת. אחרי שהחברים הלכו קראתי שוב את דברי הרבי והתחלתי לבכות. הרגשתי קרוע. הדמעות הרטיבו את הספר. חשתי שהוא מדבר איתי ונותן לי כוח, כמו אומר לי: אני אלווה אותך בהמשך הדרך".

טראומה בבר-המצווה

באותם רגעים הוא נזכר באירוע שהתרחש כמה שנים קודם לכן: "יצאתי ממקום בילוי באילת, וחסיד חב"ד עצר אותי. שוחחנו קצת על משמעות היהדות בחיי. השיחה הזאת עוררה בי מחשבות ונגעה לליבי, אבל לא עשיתי איתה כלום. ואולם במבט לאחור, באותה שיחה נפתחה בליבי הדלת הראשונה".

מאור, יליד נתניה, לא חונך לשמירת תורה ומצוות. את בר-המצווה שלו הוא זוכר כקטסטרופה. "לא היה מניין, הייתה הפסקת חשמל בבית הכנסת, והרב אמר לי שאקרא את ברכות השחר ואלך הביתה", הוא מספר בכאב. "ברחתי מאבי שבשמיים למשך כחמש-עשרה שנה, עד שחזרתי".

הכישרונות לקדושה

לכל אורך הדרך קיבל חיזוק מרעייתו. "היא נתנה לי כתף בכל התהליך, וגם ברגעי שבירה היא שהחזיקה אותי", הוא מציין. מאור, שעתידו המוזיקלי במקומות הבילוי היה לפניו, עצר הכול והלך ללמוד תורה. חלפו שנים ורעייתו עודדה אותו לשוב ולהשתמש בכישרונו המוזיקלי, והפעם לקדושה. "היא ראתה את האור שיש לי בעיניים כשאני שר, ואמרה שאולי זה ייעודי. כך כתבתי את השיר הראשון שלי, אחרי החזרה בתשובה".

בעת האחרונה, אחרי חמש שנות יצירה ועשייה מוזיקלית יהודית, הוציא מאור את אלבום הבכורה שלו 'אין עוד מלבדו'. הוא עצמו כותב את השירים, המביעים את התהליכים שבעלי התשובה עוברים. "בעבורי הצלחה אינה למלא את 'קיסריה', אלא שישירו את שיריי בשולחן השבת", הוא אומר. בסדר יומו הוא משלב שיעורי תורה. "יום בלי תורה גורם לי להרגיש כבוי, כאילו לא אכלתי". בכיסו יש תמיד עט ודף. "ברגע שמתנגן לי שיר חדש, אני מייד כותב אותו, וזה יכול להיות גם באמצע לימוד סוגיה בבית המדרש".


"ביום בלי תורה אני מרגיש כבוי". מאור

  פינת ההלכה ומנהג

אירועים בבית הכנסת

שאלה: האם מותר לקיים בבית הכנסת אירועים בענייני חולין – הרצאות כלכליות, אסיפות דיירים, חוגים לילדים וכדומה?

תשובה: בשולחן ערוך נפסק שאין מחשבים בבית הכנסת חשבונות אפילו לצורכי רבים אלא לצורך מצווה, כגון חשבונות של צדקה. כמו-כן מותר לעשות בו כל אסיפה שנועדה לחיזוק הדת.

יש מקום להקל ולראות בכל צורכי רבים שדינם כצורכי מצווה. ואולם ככל שהנושא איננו מצווה ממש – עדיף לדון בו באסיפה הנערכת בבית פרטי או באולם ולא בבית הכנסת, כי קשה להימנע מלדבר שם דברים בטלים.

יש שכתבו שרב מוסמך רשאי להתיר לקיים בבית הכנסת הרצאות בענייני חול, כגון ענייני פרנסה או בריאות (כשאין אפשרות לשכור אולם לצורך זה), כדי שעל-ידי כך יימנע הציבור מללכת לשמוע הרצאות כאלה במקומות שאינם ברוח התורה. ונכון לפתוח את הכינוס בפרק תהילים או בדבר תורה קצר.

נהגו להתיר ללמד לימודי חול לילדים בחדרים שנועדו לתלמוד תורה, אף שיש להם דין בית המדרש, אולי משום שהדבר נחוץ לתלמוד תורה.

מותר למכור ספרי קודש ושאר תשמישי קדושה במתחם בית הכנסת, ועדיף שהמכירה תתבצע בפינה או בחצר בדרך הצנע וכבוד, ולא ברעש, כדרך התגרים. אך אין להתיר מכירת דברי חולין.

בתי כנסת שבהם התנו בפירוש קודם התפילה הראשונה או שיעור התורה הראשון שיהיה מותר להשתמש בהם גם לצורכי חולין, אין בהם קדושת בית כנסת אלא הם בבחינת בית-ועד לתורה ולתפילה. אך גם במקום כזה אין היתר לנהוג קלות ראש.

מקורות: שו"ע או"ח סי' קנא ס"ד, וביה"ל. פסקי תשובות ס"ק ט-י,כא, וש"נ. צדקה ומשפט פי"ב הע' כה-כו, וש"נ.

  מושג ברגע

משכן

המקדש שבני ישראל נצטוו לעשות בהיותם במדבר נקרא 'מקדש' או 'משכן'.

הקב"ה מצווה את משה: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" - כאן הוא נקרא 'מקדש'.

אבל מייד בפסוק הבא נאמר: "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן" - כאן הוא מכונה 'משכן'. כי המקדש שימש מקום משכן לשכינה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)