חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1724 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת שמות, כ' בטבת ה'תש"פ (17/01/20)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1724 - כל המדורים ברצף
מכונית בלי מנוע ובלי גלגלים
יש חדש
הקשיים מרוממים אותנו
משה בסנה
שבועת הרבי
מחיה מתים
החידה נפתרה
משה, אליהו ומשיח
לבת אש בערבות השלג
הרמת יד

מס' 1724, ערב שבת-קודש פרשת שמות, כ' בטבת ה'תש"פ (17.01.2020)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מכונית בלי מנוע ובלי גלגלים

לא ייתכן גיור בלי קבלת ברית הר סיני ובלי אמונה בבורא העולם. מי שאינו מבין זאת מגיע לאבסורדים מגוחכים

לפעמים טוב שדברים מגיעים לידי אבסורד, כי אז הכול נעשה ברור. שנים מתווכחים אצלנו בנושא 'מיהו יהודי', ואם צריך 'להקל' יותר בהליך הגיור, ואז עולה לכותרות סוגיית העלאתם של לא-יהודים לארץ, ופתאום מתברר שבעצם הכוונה היא לאיזו דלת מסתובבת שדרכה נכנסים גויים גמורים ויוצאים 'יהודים'.

ברדיו של השידור הציבורי מראיינים רב שעסק שנים בנושא הגיור. הוא טוען שמעטים הם המעוניינים להתגייר באמת. להמחשה הוא מציין שבית הדין גילה בין מבקשי הגיור מי שאינם מאמינים כלל באלוקים. ואז המראיין אינו מרפה ממנו ושואל שוב ושוב: "אז אתה רוצה להכריח אותו להאמין? אם הוא לא מאמין באלוקים, שיהיה יהודי בלי להאמין".

מקור העיוות

זה כמו שאתה הולך לקנות מכונית יד שנייה. אתה כבר מוכן להתפשר על כל מיני ליקויים. החלון האחורי לא נפתח? בסדר. בורר המזגן שבק? שיהיה. הרדיאטור נוזל? טוב, נסתדר. ואז אומרים לך שלמכונית אין גלגלים ואין מנוע ואין שלדה. אבל מה אתה רוצה, גם זו מכונית...

מה זה בעצם יהודי? זה עם שבורא העולם כרת איתו ברית בהר סיני, ייעד לו תפקיד מיוחד ונתן לו תורה ומצוות. הבורא מאפשר לבני עמים אחרים להצטרף לברית הזאת, וזו מהותו של הגיור. מי שמקבל עליו את ברית הר סיני ואת המחויבות שהיא מטילה על האדם – מצטרף לעם ישראל ונעשה גר צדק, יהודי לכל דבר ועניין.

עכשיו בא בן-אדם ואומר: נא לגייר אותי, אבל אני לא רוצה לקיים מצוות, לא רוצה לשמור שבת, לא רוצה לאכול כשר, לא רוצה לצום ביום כיפור, ואני גם לא רוצה להאמין באלוקים. אני בעצם רוצה מכונית בלי מנוע ובלי שלדה ובלי גלגלים... ושדר רדיו יהודי במדינת היהודים אינו מבין את האבסורד המגוחך שבזה.

מניין בא העיוות הזה? מהחיבוק העז שהתורה מחבקת כל יהודי, גם את מי שמתכחש לה. "ישראל אף-על-פי שחטא – ישראל הוא". אבל אין לטעות ולחשוב שהתכחשות ליהדות וזלזול במצוותיה הם תנאי הקבלה החדשים למועדון העם היהודי.

זה כמו הורים שיאמרו לבנם – תמיד נאהב אותך וביתנו תמיד יהיה פתוח לפניך, גם אם תתמרד נגדנו, תמרה את פינו ואפילו תלעג לנו. ואז אותו בן יקיר מביא עמו ידיד ואומר להורים: גם הוא רוצה לגור בבית שלכם, להמרות את פיכם וללעוג לכם. כשם שאתם מקבלים אותי, קבלו גם אותו...

שאלה אחת

וכל הטוענים שאפשר להפוך ליהודי בלי לשמור מצוות ובלי אמונה – שישאלו את עצמם שאלה אחת: האם דרך זו מבטיחה את המשכיותו של העם היהודי? האם הם עצמם היו היום יהודים אילו אבותיהם לא היו דבקים בכל ליבם ונפשם בתורת משה ובמצוותיה?

יהודי שאינו שומר מצוות נשאר יהודי, משום שנולד לאם יהודייה והזיקה ליהדות טבועה בעצם הווייתו. אבל להצטרף מבחוץ לעם היהודי –  אי-אפשר בלי קבלת ברית הר סיני. בלי זה אין ולא יכול להיות שום גיור.


עליית יהודים מבריה"מ. אסיר ציון יוסף מנדלביץ' (צילום: יעקב סער, לע"מ)

  יש חדש

הילולת בעל התניא

ביום שלישי, כ"ד בטבת, יצוין יום ההילולא של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן ערוך, שנסתלק בשנת תקע"ג (1812). במרכזי חב"ד בארץ יהיו התוועדויות חסידיות לרגל היום הגדול. רבים יוצאים להשתטח על ציונו בהאדיטש שבאוקראינה.

נסיעה להאדיטש

כמה מבתי חב"ד בארץ מארגנים שתי נסיעות קבוצתיות לציונו של בעל התניא, בהאדיטש, אוקראינה, לקראת יום ההילולא שלו. אחת של פחות מ-24 שעות, להאדיטש בלבד, והשנייה לנסיעה של שלושה ימים, שבהם יבקרו גם בציוניהם של הבעש"ט, המגיד ממזריטש, אדמו"ר האמצעי ועוד. טל' 0546506770.

התוועדות הצאצאים

במוצאי השבת הזאת, פרשת שמות, תתקיים ההתוועדות וסעודת מלווה-מלכה השנתית של משפחת צאצאי רבנו הזקן. ההתוועדות תהיה באולמי גוטניק (רח' בית הדפוס 12) בירושלים, בשעה 7:45 בערב. בין הדוברים הרב חיים-שלום דייטש והרב יצחק-אייזיק טוביאס. בין המשתתפים יוגרל כרטיס טיסה להאדיטש, לקראת יום ההילולא. מקומות מיוחדים לנשים.

  שלחן שבת

הקשיים מרוממים אותנו

התורה מספרת כי בנות יתרו שבו לביתן מוקדם מהרגיל, ואמרו לאביהן: "אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים, וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן". ידוע שכל מילה בתורה מדויקת. מה התועלת בציון דבריהן של בנות יתרו כי משה רבנו הוא 'איש מצרי'?

בפשטות מובן שבנות יתרו תיארו את משה 'איש מצרי' מפני שלא הכירו את זהותו, וידעו אך זאת שברח ממצרים; אך מדוע התורה מספרת לנו זאת? הלוא אין הדבר מוסיף בכבודו של משה, אלא להפך, הגדרתו 'מצרי' גורעת ממעלתו כבן אברהם יצחק ויעקב.

נולד, גדל ונתעלה

ספר הזוהר (חלק א, ו,ב) רואה מעלה גדולה בהגדרה 'איש מצרי' על משה. הוא קובע שכל מעלותיו של משה רבנו נבעו מהיותו 'איש מצרי': "ומי הוא משה? שכתוב בו... איש מצרי... ושם נולד, ושם התגדל, ושם התעלה לאור עליון".

נשאלת השאלה, הלוא מצרים ייצגה את ההפך מהקדושה, ואף הכריזה מלחמה על משה רבנו – כל מטרת הגזירה "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" נועדה לחסל את גואל העם. אם כן, כיצד מייחסים את מדריגתו הנעלית של משה רבנו למצרים דווקא?

המאמץ מחזק

הדברים יובנו על-פי המבואר בספר התניא (פרק כח), שכאשר יהודי מתפלל ונופלות לו מחשבות זרות, עליו לראות בהן עצמן איתות משמיים כי רוצים לגרום לו להתפלל בכוונה יתרה, על-ידי שיתאמץ להדוף את המחשבות הזרות ולהתפלל בכוונה גדולה יותר.

אילולא המחשבות הזרות הייתה תפילתו שגרתית, ודווקא ההפרעות מצד המחשבות הזרות גורמות לו להפיק מעצמו כוחות חזקים יותר ולהתפלל בכוונה עמוקה יותר ובהתלהבות יתרה. בדומה לשרירי הגוף, שמתחזקים דווקא על-ידי שהם נדרשים להתאמץ ולפעול יותר מהרגיל.

תשובה לטענה

זו מעלתו של משה רבנו, שנולד במצרים דווקא, בתקופת שפל ורדיפה, ומול כל הקשיים האלה הוא נולד, וגדל ונתעלה. נמצא שדווקא מציאותה של מצרים היא שהביאה אותו לידי תכלית שלמותו.

זו התשובה למי שמתלוננים על הקשיים העומדים בדרכם, ועל שהם צריכים להתמודד עם 'מצרים' של ימינו, מצבים של מְצָרִים ומגבלות. משיבה התורה: "איש מצרי הצילנו"! – הקשיים וההפרעות נועדו להביא לנו ישועה והצלה, על-ידי שהם מעוררים בנו כוחות עמוקים וחזקים, לגבור על המכשולים, להאיר את המקום שבו אנו חיים ופועלים, ולהביא את הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו.

(תורת מנחם, כרך נז, עמ' 245)

  מן המעיין

משה בסנה

מעלת ה'סנה'

״ויאמר משה אסורה-נא״ (שמות ג,ג). רש"י מפרש: ״אסורה-נא – אסורה מכאן להתקרב לשם״. כשראה משה את מעלת האנשים הפשוטים על תלמידי החכמים, התעורר והגיע לדרגה של תשובה. ומהי 'תשובתו' של משה? ״אסורה מכאן להתקרב לשם״ – לא להסתפק במעמדו ומצבו הנוכחי אלא תמיד להתעלות בעילוי אחר עילוי.

(כתר שם טוב)

אסורה ואתקרב

מהפסוק הזה עלינו ללמוד, שכדי להגיע לידיעת המראה הגדול בהכרה פנימית, הדבר אפשרי רק על-ידי 'אסורה נא'. וכדברי רש״י – ״אסורה מכאן להתקרב לשם״.

(אדמו״ר הזקן)

תפקיד המנהיג

מן השמיים הראו למשה רבנו כי מנהיג ישראל חייב למצוא את 'לבת האש' שבתוך ה'סנה' ולגלותה.

(ספר השיחות תש״ב)

קדושה בסנה

מדוע הייתה ההתגלות למשה מתוך הסנה דווקא? אומר על כך המדרש: ללמדך שאין מקום פנוי מהשכינה, אפילו הסנה. וכך מבואר בחסידות, שאין לך דבר שהוא חוץ ממנו יתברך, וכמו שכתוב: ״את השמיים ואת הארץ אני מלא״.

(ספר המאמרים תש״ד)

לחוש בעוול

״של נעליך מעל רגליך״ (שמות ג,ה). מי שנועל נעליים לרגליו הולך על האבנים הקטנות הזרועות בדרכים, וכמעט אינו מרגיש בהן, ואילו ההולך יחף רגיש למכשול קל שבקלים. למשה, מנהיגם של ישראל, נאמר: ״של נעליך מעל רגליך״. לך יחף, וחוש בכל מכשול שתחת כף רגליך. עצור והגב על כל מעשה עוול ואי-צדק, ולו קל שבקלים.

(עוללות אפרים)

מעלת יישוב הארץ

אמרו חז״ל: לעולם ימכור אדם קורות ביתו וייקח מנעלים לרגליו. עד כדי כך חשובות הנעליים לאדם. אבל כשבאים לדרוך על אדמת קודש, להתיישב בארץ ישראל – של נעליך! כדאי אפילו להיות בלי נעליים ולהתגורר בארץ ישראל.

(פרדס יוסף)

שתי ראִיות

"ויאמר ה׳ ראֹה ראיתי״ (שמות ג,ז). אמר לו הקב״ה למשה, אתה רואה ראייה אחת, ואני רואה שתי ראיות. אתה רואה אותם באים להר סיני ומקבלים תורתי, ואני רואה אותם מקבלים תורתי – זה ״ראֹה״, אבל גם ״ראיתי״ – זה מעשה העגל.

(שמות רבה)

לא רואה עוון

מדוע משה, אבי הנביאים, לא ראה אלא ראייה אחת, את קבלת התורה בלבד ולא את מעשה העגל? משום שצדיק הרואה שיהודים יהיו חוטאים, אינו צדיק ואינו חוזה. משה רבנו ראה ביהודים את הטוב בלבד, את קבלת התורה, ולא את מעשה העגל.

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

  אמרת השבוע

שבועת הרבי

רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל ה'תניא', נסתלק בכ"ד בטבת תקע"ג, בשעה שנאלץ להימלט עם בני ביתו מפני צבא נפוליון שכבש את רוסיה. קודם הסתלקותו אמר:

"ריבונו של עולם! אני יודע את מעלת הגילויים בגן עדן התחתון; אני יודע את מעלת הגילויים של גן עדן העליון; אני יודע את עוצם הגילויים העצמיים של מדרגת 'חכמה' שבעולם 'אצילות'; אך אני מוסר את כל מסירות הנפש שלי בימי חיי, כדי שכל מה שיהודי יבקש ממך, עד ביאת המשיח, תאזין לו כפי שאתה מאזין לתפילתו של צדיק גמור בראש השנה".

ועוד הוסיף ואמר: "נשבע אני בחיי נפשי, שבכל מקום שיהודי יעשה דבר מה במסירות נפש, אבוא אליו לעזור לו".

  פתגם חסידי

מחיה מתים

"החסידות מחיה מתים. מה יותר 'מת' מהמוח הקר וחסר החיות וההתלהבות. ואילו החסידות מחיה אותו על-ידי השגת אלוקות" (רבנו הזקן)

  מעשה שהיה

החידה נפתרה

"עַם מופלא הוא העם היהודי!", הכריז הפרופסור מרסיי בציניות, "הכול הם לומדים מן התלמוד שלהם!". פרצי הצחוק של חבריו המלומדים גרמו לו קורת רוח.

הוא המשיך בדבריו: "זליג הרופא יודע לרפא על-פי התלמוד; וברוך הגנן יודע כיצד לטפח את האדמה על-פי דברי התלמוד; וזנוויל המתווך – יודע כיצד לרמות את בעלי האחוזות גם כן על-פי התלמוד!". עמיתיו געו בצחוק פרוע.

בפינת החדר ישב אברך בעל פנים טהורות ועיניים יוקדות. מצחו הרחב נחרש קמטים למשמע דברי הבלע של המשכיל הצרפתי כנגד תורת ישראל ועם ישראל. הוא התכווץ במקומו, בכאב על שנאלץ לשהות בחברתם של שונאי ישראל אלה.

"ההוכחה היא גרזן הגודע את המתייהרים במדע!", הגיב בשקט.

"הו!", ברקו עיניו של מרסיי הזחוח, "האם גם זה פתגם מן התלמוד שלכם?".

"לא", השיב האברך במתינות. "משפט זה אמר החכם היווני גאלנוס כלפי המתהדרים בחוכמה שלא הגיעו לרום גובההּ!".

כל הדרך בחזרה לביתו ישב האברך שניאור-זלמן מכונס בעצמו ואפוף מחשבות. לצידו ישב חותנו, הגביר ר' יהודה-לייב סגל, שהתלווה אליו למפגש עם המלומדים הגויים. החותן ביקש להרשים את אנשי האקדמיה בפיקחותו של חתנו, וכך לרכך את התדמית השלילית שהייתה להם על תלמידי החכמים היהודים.

באותה עת היה רבי שניאור-זלמן מלאדי סמוך על שולחן חותנו, והגה בתורה יומם ולילה. ואולם המפגש הישיר עם שנאתם של המלומדים הגויים עורר דאגה בליבו. הוא חשש כי עוינותם תחלחל לחוגי האצולה ותלבה את האנטישמיות.

אין מנוס, הסיק, מלצמצם את החיכוך בין יהודים לבין גויים, על-ידי העברת היהודים מעיסוק במסחר ובתיווך לעבודה בחקלאות. הוא תרם את כספי הנדוניה שקיבל לקניית אדמות וכלי עבודה, וארגן הכשרות ליהודים, שיוכלו למצוא את פרנסתם מחקלאות, ולחיות חיים שקטים ושלווים.

באותו זמן הגיע שמעו של רבי שניאור-זלמן לאוזניו של הפרופסור הישיש דה-לנגצ'י, שהיה ראש סגל המורים באקדמיה של הנסיך שקסינסקי, סמוך לעיר ויטבסק. הוא התמחה בבוטניקה ובחקר הצמחים, אך שנים רבות ניסה לשווא לפתור חידה גיאומטרית סבוכה ששמע בצעירותו.

עתה ביקש הפרופסור להציג את החידה לפני הצעיר החכם ולראות אם יצליח למצוא לה פתרון. הוא נסע לעיר ויטבסק, כדי לפגוש את רבי שניאור-זלמן.

המלומדים של ויטבסק, ובראשם הפרופסור מרסיי, באו לקבל את פניו של האורח הנכבד, אולם כשנודעה להם סיבת בואו – התכרכמו פניהם. "מדוע אתה מבזה את את עצמך, אדוני הפרופסור, כדי ללכת לשמוע דברי חוכמה מפיו של יהודי צעיר, שכל ידיעותיו שאובות מן התלמוד?", לא הסתיר הפרופסור מרסיי את אכזבתו.

הפרופסור דה-לנגצ'י, שהכיר היטב את עוינותו של מרסיי כלפי היהודים, לא השיב מאומה. תחת זאת ביקש מראש העיר לשגר שליח לביתו של ר' יהודה-לייב סגל ולהודיעו שהפרופסור דה-לנגצ'י בא במיוחד העירה כדי לפגוש את חתנו, הידען הגדול, והוא מבקש לשאול מתי יואיל לקבל את פניו.

רבי שניאור-זלמן נענה לבקשה, אך ביקש להשיב לפרופסור כי אין הוא חפץ להטריחו, וכי הוא, שניאור-זלמן, יבוא אליו למלונו.

במפגשם שטח הפרופסור לפני רבי שניאור-זלמן את החידה הקשה. הרבי נטל עמו את כתב החידה, והבטיח כי יעיין בה בימים הקרובים. השניים קבעו פגישה נוספת בעוד שלושה ימים.

ואכן, ביום השלישי בא הפרופסור אל ביתו של ר' יהודה-לייב סגל, והמתין במתח למוצא פיו של רבי שניאור-זלמן. האם עלה בידו למצוא פתרון לחידה שאינה מרפה ממנו במשך שנים?

ואכן, רבי שניאור זלמן שקד על החידה והצליח למצוא את פתרונה. הוא העלה את הפתרון על הכתב, ומנהל החשבונות של ר' יהודה-לייב, משה-מענדל הצרפתי, תרגם את הפתרון לצרפתית ומסר את הדף לידי הפרופסור.

הלה קרא בעניין רב את אשר כתב רבי שניאור-זלמן, ומרגע לרגע נפערו עיניו בתדהמה גוברת והלכת. הוא קרא את הדברים שוב ושוב וספק את כפותיו בתדהמה. "לא ייאמן!", קרא בהשתאות, "פתרת את החידה! חכמים רבים התייגעו ועמלו על פתרונה לשווא, ואילו אתה הצלחת לפתור אותה בקלות ובפשטות!".

מאותו יום נעשה הפרופסור הקשיש דה-לנגצ'י למעריץ מושבע של רבי שניאור-זלמן, ולא חדל מלהללו בקרב חבריו המלומדים, דבר שהועיל מאוד לקידום פעולתו של רבי שניאור-זלמן למען העברת היהודים ממסחר לחקלאות וצמצום מגעיהם עם הגויים.

(על-פי ספר התולדות – אדמו"ר הזקן)

  לומדים גאולה

משה, אליהו ומשיח

כשהקב"ה הורה למשה רבנו לשוב למצרים ולגאול את בני ישראל, לא רצה בכך משה ואמר: "שלח-נא ביד תשלח". במדרשים מובאים על כך שני פירושים: האחד, שכוונתו הייתה למשיח – "ביד משיח שהוא עתיד לגלות"; השני, שהתכוון לאליהו – "ביד אותו שאתה עתיד לשלוח, שנאמר, הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא". בין כך ובין כך, משה ביקש מהקב"ה שגאולת ישראל ממצרים תהיה על-ידי מי ששמו קשור בגאולה העתידה.

למה ביקש זאת משה? מסבירה תורת החסידות שמשה רבנו רצה שהגאולה ממצרים תהיה גם הגאולה האמיתית והשלמה. הוא לא רצה שזו תהיה גאולה חלקית, ולכן ביקש שהגואל של ישראל ממצרים יהיה משיח או אליהו, הקשורים בגאולה השלמה.

התגלות מלמטה

הן גאולת מצרים הן הגאולה העתידה – קשורות להתגלות של האמת האלוקית. הגאולה ממצרים הובילה למעמד הר סיני; והגאולה העתידה תביא לידי "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר". אך יש הבדל מהותי בין השתיים: ההתגלות האלוקית שבאה לאחר גאולת מצרים באה מלמעלה, כחסד אלוקי מאת הקב"ה. לעומתה, ההתגלות שתהיה בגאולה השלמה תבוא מלמטה, מתוך העולם עצמו שנתעלה ונזדכך על-ידי עבודת עם ישראל לאורך הגלות.

דבר זה מסביר מדוע לא ניאות הקב"ה לבקשת משה, שהגאולה ממצרים תהיה הגאולה השלמה. העולם מצד עצמו עדיין לא היה אז ראוי ומזוכך להתגלות האלוקית, וזו הייתה יכולה לבוא רק מלמעלה; ואילו הרצון העליון היה שאור ה' יאיר בעולם מלמטה, על-ידי הזדככותו של העולם עצמו.

בקשת משה

הדבר יובן ביתר בהירות בהקדמת ההבדל שבין משה לאליהו. משה רבנו, אדון כל הנביאים, עמד בדרגה גבוהה ביותר. נבואתו הייתה בדרגה עליונה, וגם גופו היה קדוש ומזוכך. לכן היה יכול לדבר עם הקב"ה "כאשר ידבר איש אל רעהו". אף-על-פי-כן מת משה ונקבר בעפר הארץ. לעומתו, אליהו הנביא זכה לעלות השמיימה. הוא זיכך וקידש כל-כך את גופו, עד שגם הגוף הגשמי היה למציאות רוחנית והיה יכול לעלות השמיימה.

מסבירה תורת החסידות, שיש "עובדי ה' בנשמתם" ויש "עובדי ה' בגופם". שניהם עוסקים בזיכוך הגוף ובגילוי אור הנשמה, אך יש הבדל מהותי ביניהם: "עובדי ה' בנשמתם" שמים את עיקר הדגש על גילויה של הנשמה; עבודתם עם הגוף היא רק כדי שלא יסתיר על אור הנשמה. לעומתם, "עובדי ה' בגופם" שמים את הדגש על חשיפת ניצוצות הקדושה הטמונים בגוף הגשמי עצמו.

זה ההבדל בין משה לאליהו: משה מייצג את "עובדי ה' בנשמתם". מייד עם לידתו נתמלא הבית כולו אורה, ובמשך חייו עסק בגילוי הנשמה העצומה שבו. אך עבודתו לא התמקדה בחשיפת הקדושה שבגוף עצמו, ולכן לאחר הסתלקות נשמתו חדל גם גופו לגלות קדושה ונקבר בארץ. לעומתו, אליהו הנביא עסק במציאת הניצוץ האלוקי שבגוף עצמו, עד שגופו הגשמי נזדכך והפיץ אור אלוקי וקדושה. לכן עלה עמו השמיימה (לסוג זה שייך גם דוד המלך, שהמשיח יהיה מזרעו).

לכן ביקש משה רבנו שהגאולה ממצרים תבוא על-ידי אליהו הנביא, שעניינו מציאת הניצוץ האלוקי והקדושה שבמציאות הגשמית עצמה. אלא שבאותם ימים עדיין לא היה העולם ראוי לכך. רק לאחר עבודת עם ישראל לאורך שנות הגלות, שבהן נפוצו היהודים בכל קצווי תבל וקידשו את העולם כולו על-ידי התורה והמצוות, יכולים אנו להגיע לגאולה השלמה, על-ידי אליהו ומשיח, בקרוב ממש.

  חיים יהודיים

לבת אש בערבות השלג

זה קרה לפני שנה. יהודי הביא עמו לציון רבנו הזקן בעיר האדיטש שבאוקראינה שני ידידים, העוסקים בענף התיירות. הם שהו במקום כמה שעות ושבו ארצה. שבוע וחצי לאחר מכן מתקשר אותו יהודי אל שליח חב"ד במקום, הרב שניאור־זלמן דייטש, המופקד בין השאר על הכנסת האורחים, ומספר בהשתאות: "אחד החברים שהבאתי עמי בא במיוחד להתפלל על בתו של חברו, שחלתה במחלה ממארת. אותו חבר אפילו לא סיפר לי זאת. היום התקשר אליי, גולל באוזניי את הסיפור, וסיפר שהרופאים הופתעו לגלות כי בניגוד לכל הסיכויים, המחלה נסוגה והבת מחלימה".

זה אחד מהסיפורים הרבים שאליהם נחשף הרב דייטש (32) במהלך שנות פעילותו. בימים האלה הוא נערך לקבלת האלפים שיעלו אל הציון בכ"ד בטבת, יום הילולת אדמו"ר הזקן. עד לפני שני עשורים לא היה קל לפקוד את המקום ביום ההילולא, בעיצומו של החורף האוקראיני. כיום יש במקום מרכז מפואר לאירוח הקהל, וההמונים באים.

במחסן של גוי אוקראיני

הרב דייטש, הקרוי על שמו של בעל ההילולא והוא מצאצאיו, חש כבר בנעוריו משיכה למקום. בימי 'בין הזמנים' היה מסייע לאביו בהכנסת האורחים, שהייתה באותם ימים דלילה מאוד.

"כדי לבשל לאורחים נשכר מחסן מגוי ברחוב סמוך", הוא מחייך. "לפני כחמש-עשרה שנה יזם ועד מיוחד הקמת מרכז גדול ומפואר, בעזרת הנגיד ג'ורג' רוהר, לקליטת ציבור גדול של מתפללים. חנוכת המרכז החדש הביאה עלייה דרמטית במספר העולים לציון, ונבנו מבני אירוח נוספים לרווחתם".

התעלות בקדושה

ציונו של אדמו"ר הזקן שוכן במקום פסטורלי. הוא ממוקם בקרחת יער, המכוסה שלג בחורף, ולצידה נחל. העולים למקום מציינים את האווירה המחשמלת האופפת אותו, ואת רוח הטהרה השורה במקום. הציבור הבא לפקוד את הציון מגוּון מאוד. "רבים באים לכאן במהלך השנה לכמה ימים, ללמוד, לנקות את הראש ולהטעין את המצברים", מספר הרב דייטש.

נוסף על פעילות האירוח פועל הרב דייטש בקרב יהודי הכפרים הסמוכים. הקהילה היהודית המבוססת הקרובה שוכנת בפולטווה, מרחק נסיעה של כשעה וחצי. בעיר פועל בשני העשורים האחרונים שליח חב"ד הרב יוסף-יצחק סגל, שמביא גם הוא יהודים רבים לציונו של אדמו"ר הזקן.

סיפורי ניסים מרגשים

"לאורך השנים אנחנו עדים לישועות רבות בקרב מי שפקדו את הציון", מספר השליח הרב דייטש. "הרבה ישועות קשורות בלידת ילדים ובשידוכים".

על הקדושה המיוחדת של הציון מציין הרב דייטש כי "אדמו"ר ה'אמצעי' מליובאוויטש קבע בהאדיטש את רוב ההנהגות הנהוגות עד היום בעלייה לציוני האדמו"רים. את הרוחניות הגבוהה והקדושה שבמקום הזה הכול מרגישים. רבים חוזרים ואומרים שמרגישים כאן משהו מיוחד, וזה דבר שמאפיין מאוד את המקום".


ציוּן המייסד. הרב דייטש בהאדיטש השבוע

  פינת ההלכה ומנהג

הרמת יד

שאלה: מה כלול באיסור 'הרמת יד על חברו'?

תשובה: כתב הרמב"ם: "כל המכה אדם כשר מישראל, בין קטן בין גדול, בין איש בין אישה, דרך ניציון [=מריבה], הרי זה עובר בלא תעשה... אפילו להגביה ידו על חברו אסור...".

בתורה (שמות ב,יג) מסופר על תגובת משה רבנו, כשראה איש עברי מכה את חברו: "ויאמר לרשע: למה תכה רעך!". מתוך שלא נאמר "למה הכית" (בלשון עבר) אמרו חז"ל: "המגביה ידו על חברו, אף-על-פי שלא היכהו, נקרא רשע". אף נפסק להלכה שאדם כזה פסול לעדות. לפי רש"י שם, דיי באיום הכאה כדי להעמיד אדם במצב זה. בספר 'החינוך' מדבר אפילו על 'רמיזה להכות'.

כמה פוסקים (ובהם אדמו"ר הזקן והחתם סופר) כתבו שאדם כזה (גם אם לא הכריזו זאת בבית דין) מוחרם ועומד בחרם הקדמונים, ואין לצרפו למניין עד שיקבל עליו לקיים כל מה שיגזור בית הדין בנדון, ויתירו לו בית הדין.

ככלל, הכאה וספיחיה שייכים ל'ידי עשיו', אבל לפעמים עלול אדם לפגוע בחברו ולהזיק לו גם על-ידי דיבורו, הן בדיבור ישיר לאותו אדם הן כשמספר עליו לאחרים, אפילו בדיבור קל של ליצנות, לשון הרע או רכילות, וזאת מלבד חומרת האיסור של דיבורים אלו כשהוא לעצמו. לכן בכל דיבור עם הזולת, או על הזולת, יש לשקול תחילה היטב את התועלת ואת הנזק העלולים לצאת מן הדברים.

מקורות: סנהדרין נח,ב, ופירש"י. רמב"ם הל' חובל ומזיק פ"ה ה"א-ב. חינוך מצווה תקצה. ב"י חו"מ לד ס"ד, רמ"א וסמ"ע שם. שו"ע אדה"ז חו"מ הל' נזקי גוף ונפש ס"א (במהדורה החדשה כרך ו עמ' קלא). שו"ת חתם סופר חו"מ סי' קפב. פתחי חושן הל' נזיקין פ"ב ס"א. ועיין אג"ק חי"ז עמ' רפג.

  מושג ברגע

שפרה ופועה

שפרה ופועה הן שתי המיילדות העבריות במצרים, שפרעה ציווה עליהן להמית את ילדי ישראל הזכרים, והן לא צייתו להוראתו.

רש"י מפרש (על-פי התלמוד) כי שפרה ופועה הן למעשה יוכבד ומרים - אימו של משה רבנו ואחותו. יוכבד מכונה 'שפרה' על שם שהיא 'משפרת' את היילוד אחרי הלידה. השם 'פועה' שניתן למרים הוא על שהיא 'פעתה' לתינוק, כדי להרגיעו.

בהוראת הרבי מליובאוויטש הוקם במסגרת ארגון 'נשי ובנות חב"ד' ארגון שנקרא 'שפרה ופועה', המסייע ליולדות אחרי הלידה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)