חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:17 י"א בכסליו התשפ"ז, 21/11/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1723 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת ויחי, י"ג בטבת ה'תש"פ (10/01/20)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1723 - כל המדורים ברצף
ניסינו ולא פתרנו; האוּמנם?
חדש על המדף
ללמוד תורה בלי סיבות
מנשה ואפרים
ההכנה היא העיקר
מעדנים לאחרים
העיר האסורה
גילוי קיצים
'הרב פירר' של ההייטק
מוטב לסלוח

מס' 1723, ערב שבת-קודש פרשת ויחי, י"ג בטבת ה'תש"פ (10.01.2020)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

ניסינו ולא פתרנו; האוּמנם?

"רק אתמול שטפתי את הכלים ושוב הכיור מלא כלים מלוכלכים". כן, אלה החיים. המאבק ברוע אינו מסתיים בזבנג וגמרנו

חיסולו של הבכיר האיראני בידי צבא ארה"ב התקבל בשמחה רבה אצל כל מי שהכירו את מעלליו של האיש ואת יכולותיו. היו שאף השוו זאת לחיסולו של בכיר בצבא הנאצי במלחמת העולם השנייה. פרשנים רבים השתמשו במשפט – "העולם בלעדיו טוב הרבה יותר".

כנגדם נשמעו הקולות המתנגדים בדרך כלל לכל פעולה תקיפה נגד גורמי טרור. זה רק יגביר את השנאה, טענו. במקום האיש שחוסל יקום אחר. וכמובן משפט המפתח – ניסינו את מדיניות החיסולים והיא לא פתרה את בעיית הטרור. לגביהם יש רק 'פתרון' אחד – כניעה ועוד כניעה...

ראו את ההבדל

המשפט 'ניסינו וזה לא פתר' נשמע בהקשרים רבים של המאבק באויבינו, והוא דמגוגיה טהורה. זה כמו שעקרת בית תאמר: ניסיתי שוב ושוב לנקות את הבית והוא מתלכלך מחדש; רק אתמול שטפתי את הכלים ושוב הכיור מלא כלים מלוכלכים. כן, אלה החיים. המאבק ברוע אינו מסתיים בזבנג וגמרנו.

אומרים לנו: היינו בתוך רצועת עזה ולא פתרנו את בעיית הטרור העזתי. נכון, לא פתרנו את הבעיה לחלוטין, אבל כל ילד רואה את ההבדל. כשהיינו שם לא נורו מהרצועה אלפי טילים לאשקלון, לבאר-שבע ולתל-אביב. היו לנו היכולות לפגוע בהתארגנויות טרוריסטיות בהתהוותן. כשיצאנו משם קיבלנו מפלצת טרור בממדים אדירים.

ראו את ההבדל בין עזה ליהודה ושומרון. גם ביהודה ושומרון יש מחבלים, אבל המלחמה המתמדת בהם, וגדיעת קיני הטרור בראשית התארגנותם – מביאה לידי מצב של שקט יחסי. מדי בוקר אנחנו מדוּוחים על מעצר מבוקשים, וכך מבטיחים את הביטחון. הפעילות הזאת אינה יכולה להתקיים ברצועת עזה לאחר יציאתנו משם, והתוצאה בהתאם.

כך גם חיסול בכירי טרור. נכון, לכל מפקד שחוסל יקום ממלא מקום, אבל החיסול הוא מכה קשה לארגון, משבש את יכולותיו, ומעכב את ביצוע מזימותיו. לא במהרה מצליח אדם חדש להיכנס לנעליו של קודמו, ובזמן הזה יש לנו ארגון מוחלש ופגיע יותר.

ויש גם אנשים, בעלי כישורים מיוחדים, שחיסולם משנה את פני הזירה. יש בני-אדם ששינו את ההיסטוריה לטובה, ואחרים שזרעו חורבן. ייתכן מאוד שאם הם לא היו, ההיסטוריה הייתה שונה. הפתגם "בתי העלמין מלאים אנשים שחשבו כי אין להם תחליף" אינו מדויק תמיד. יש אנשים שבאמת אין להם תחליף.

מענה לתסכול

עלינו להכיר בעובדה שהחיים הם מלחמה מתמדת. לא רק באויב החיצוני, אלא גם באויב הפנימי, ביצר הרע שאינו נותן לנו מנוח. ספר התניא דן בתסכול שעלול למלא את האדם לנוכח אי-יכולתו להדביר את היצר. הוא מסביר שאולי זו התכלית שהועיד הבורא לאדם – להילחם כל הזמן עם היצר, בידיעה שלעולם לא יצליח לנצחו סופית.

זה בסדר גמור לשאוף לשלום מוחלט ולהפסקת כל המלחמות – זו בעצם השאיפה לביאת המשיח. רק אז הרוע ייעלם לגמרי, הזאב יגור עם הכבש, והקב"ה יעביר את רוח הטומאה מן הארץ. עד אז צריך להילחם.


הדיוויזיה המוטסת ה־82 יוצאת למזרח התיכון (צילום: All American Division)

  ספרים

לקוטי תורה המבואר
בהוצאת מעיינותיך

כרך חדש בסדרה המבארת מאמרי חסידות מלקוטי תורה, והפעם על חגי תשרי – ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמיני עצרת. 418 עמ'. ayeca.shop.

לעולם חסדו
מאת הרב אפרים חדאד
בהוצאת המחבר

סקירות על חכמי ג'רבא לבית חדאד ולבית עידאן, שחיו בתוניסיה. קורותיהם, הליכותיהם וסיפורים הקשורים בהם. 280 עמ'. טל' 0527671040.

קדוש וברוך
מאת רפאל-ברוך טולידאנו
בהוצאת המחבר

סיפור חייו ופועלו של רבי רפאל-ברוך טולידאנו, רבה של מקנס שבמרוקו וממקימי עולם התורה הספרדי בארץ ישראל. נכתב בידי נינו הנושא את שמו. 456 עמ'. טל' 036168501.

משפחה מפעל חיים
בעריכת חיים ברנסון
בהוצאת ידיעות ספרים

88 אנשי רוח כותבים על ערכי המשפחה בעידן הפוסט-מודרני. הספר יצא לאור בשיתוף מכון 'והלכת בדרכיו'. 574 עמ'.

  שלחן שבת

ללמוד תורה בלי סיבות

בתחילת פרשתנו התורה מספרת: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה". בעל הטורים מפרש שהפסוק מלמדנו כי מבחר שנותיו של יעקב אבינו היו השנים שחי במצרים. נכדו של אדמו"ר הזקן, לימים ה'צמח צדק', תמה באוזני סבו איך ייתכן שהתקופה הטובה ביותר בחיי יעקב אבינו, בחיר האבות, הייתה במצרים, שהייתה המדינה הנחותה ביותר מבחינה רוחנית מכל הארצות.

השיבו אדמו"ר הזקן, שקודם בואו למצרים שלח יעקב לשם את יהודה, "לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה", והמדרש מסביר: "להתקין לו בית תלמוד, שתהא שם תורה ושיהיו השבטים הוגים בתורה". אמר אדמו"ר הזקן: "כשלומדים תורה, מתקרבים לקב"ה, וגם במצרים היה 'ויחי'".

לא בגלל הניצוצות

ועדיין ההסבר הזה אינו שלם. הרי לימוד התורה יכול להתקיים גם בארץ ישראל, ובוודאי ברמה שאינה נופלת מזו שבמצרים. מה היה בלימוד התורה בארץ גושן שהפך את שהייתו של יעקב אבינו שם למובחרת ביותר?

אי-אפשר להסביר זאת בכך שבמצרים ביררו בני ישראל את ניצוצות הקדושה הנעלים שנפלו לשם, כי בירור הניצוצות היה בעיקר בשנים שלאחר מכן, אחרי שמת כל הדור של יורדי מצרים, ולא בשבע-עשרה השנים שבהן יעקב אבינו חי במצרים.

שפע במצרים

כמו-כן אין לומר שלימוד התורה במצרים הייתה בו המעלה של "פת במלח תאכל... ובתורה אתה עמל", מפני שבשבע-עשרה השנים שבהן חיו בני ישראל בארץ גושן הם נהנו משפע גשמי רב, וכפי שאמר להם פרעה: "וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ".

אם כן, איך ייתכן שדווקא במצרים, 'ערוות הארץ', היה לימוד התורה בדרגה עליונה יותר מבארץ כנען, שהיא מקום זך ורוחני לאין שיעור, עד ש'אווירה מחכים', כדברי הגמרא (בבא בתרא קנח,ב). איזה יתרון יש בפתיחת בית תלמוד במצרים מלימוד התורה בארץ כנען?

לימוד כעבד פשוט

ההסבר טמון בבחירתו של יעקב ביהודה להקמת בית התלמוד. יהודה, כשמו, עניינו הודאה והתבטלות. הוא מייצג עבודה רוחנית של 'עבד פשוט', מי שעובד את הבורא כעבד המבקש למלא את ציוויי אדונו. אין לו רצונות אישיים ואינטרסים עצמאיים, אלא שאיפותיו של האדון הן בשאיפות שלו, והסיפוק של האדון הוא סיפוקו. כל-כולו אינו אלא השתקפות של רצון אדונו.

זה סוד לימוד התורה במצרים – שהוא נעשה בקבלת עול גמורה, בלי התערבות השכל האנושי. אין כאן הסבר ששכל האדם מבין, כדוגמת עבודת הבירורים, שהאדם יכול להבין את מעלתה. יושב יהודי במצרים ולומד תורה לשמה, רק כי זה מה שגורם נחת לקב"ה. זה מה שהפך את התקופה הזו למעולה ומשובחת ביותר.

(אגרות-קודש, כרך ב, עמ' קפז)

  מן המעיין

מנשה ואפרים

תשומת לב לצעירים

״וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר״ (בראשית מח,יד). ״והוא הצעיר״ – משום שהוא הצעיר הניח עליו יעקב אבינו את יד ימינו. לנוער צריך להקדיש תשומת לב מרובה במיוחד, להשגיח עליו, לאמצו ולחזקו ככל האפשר.

(מאוצרנו הישן)

הברכה הטובה ביותר

״ויברך את יוסף ויאמר... המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים״ (בראשית מח,טו-טז). הפסוק פותח ב״ויברך את יוסף״ ולבסוף הוא מברך רק את הבנים – ״יברך את הנערים״. אלא ״יברך את הנערים״ היא הברכה ליוסף. אין לאדם ברכה טובה מזו, שיהיו בניו ברוכים.

(זוהר)

התכונה החיובית בלבד

״וידגו לרוב בקרב הארץ״ (בראשית מח,טז). מעלה טובה בדגים שהם פרים ורבים, ואין עין הרע שולטת בהם. ואולם יש להם גם תכונה שלילית, ש״כל הגדול מחברו בולע את חברו״. הברכה הייתה אפוא ״וידגו לרוב״ – שיהיו דומים לדגים רק בדבר אחד, במעלה של ״לרוב״, שיהיו פרים ורבים, ולא בתכונה השנייה.

(פורת יוסף)

מחוץ לטבע

קיומם של בני ישראל הוא מחוץ לדרך הטבע, כשם שמחוץ לדרך הטבע הוא שדג יחיה ביבשה – ״בקרב הארץ״.

(חתם סופר)

מעלת הבנים

״שני בניך, הנולדים לך בארץ מצרים, עד בואי אליך מצרימה, לי הם. אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי״ (בראשית מח,ה). יעקב אבינו בא להדגיש את גודל מעלתם של אפרים ומנשה, שאף-על-פי שנולדו ב״ערוות הארץ״, ״הנולדים לך בארץ מצרים״, וחינוכם וגידולם במצרים היה קודם שיעקב ובניו ירדו למצרים – ״עד בואי אליך מצרימה״; בכל-זאת התנהגו כראוי לנכדי יעקב – ״לי הם״.

(לקוטי שיחות)

ברואי הארץ והמים

״וידגו לרוב בקרב הארץ״ (בראשית מט,טז). זו הוראה, שגם ברואי ה'ארץ' צריך שיהיה להם ביטול אמיתי, בדוגמת הביטול של הדגים שבים, המרגישים כי המים הם מקור חיותם. כך ברואי ה'ארץ' צריכים להרגיש את האור והחיות האלוקיים המחיים ומקיימים אותם.

(ספר המאמרים תש״ד)

יתרון האור מתוך החושך

״בך יבורך ישראל... ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה״ (בראשית מח,כ). אפרים ומנשה, אף שנולדו ונתגדלו במצרים, לא היו נחותים מראובן ושמעון, שנולדו ונתגדלו באוהלו של יעקב. ככתוב (פסוק ה) ״אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי״. ולא עוד אלא שיהיה בהם עילוי ויתרון מסוים לגבי ראובן ושמעון, המעלה של ״יתרון האור מתוך החושך״, ומשום כך יתברכו בני ישראל באפרים ומנשה דווקא.

(הרבי מליובאוויטש)

ברכה למידות טובות

"ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה" (בראשית מח,כ). יעקב אבינו בירך את ישראל במידותיהם הטובות של מנשה ואפרים, שכן מנשה לא קינא באחיו ואפרים לא התגאה עליו.

(רבי צבי אלימלך מדינוב)

  אמרת השבוע

ההכנה היא העיקר

שאלו את רבי שלום מבלז, מדוע החסידים מאריכים בהכנות לתפילה יותר מבתפילה עצמה.

השיב הצדיק: התפילה נמשלה לחרב ולקשת, כפי שאמר יעקב אבינו: 'בחרבי ובקשתי', ומפרש רש"י: 'בצלותי ובבעותי' (בתפילתי ובבקשתי). מה הקשר בין חרב וקשת לתפילה?

אלא, הסביר רבי שלום, רוב זמן הטיפול בחרב ובקשת מוקדש להכנת הנשק – השחזת החרב, מתיחת הקשת וכדומה. המכה והירייה נעשות כהרף עין. כך גם בעבודת התפילה – עיקר העבודה היא ההכנה הנכונה, ואז התפילה עצמה יכולה להיאמר במהירות.

  פתגם חסידי

מעדנים לאחרים

"מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ– אף כי לעצמו יסתפק במועט, וגם פת לחם דלה שמֵנָה היא בעיניו, הרי לאחרים יעניק מעדני מלכים" (רבי יחזקאל מקוזמיר)

  מעשה שהיה

העיר האסורה

התחפושת העיקה עליו, אך בתוכה חש מוגן. איש לא יעלה על דעתו כי יהודי הוא. לבוש כמוסלמי נטמע ברחובות העיר קירואן, האסורה לכניסה ליהודים.

ראשוני היהודים התיישבו בקירואן שבתוניסיה עם הקמתה, וייסדו כבר בשנת דת"ז (646) את אחת הקהילות היהודיות העתיקות. ואולם ברבות השנים סגרה העיר, הנחשבת מקודשת למוסלמים, את שעריה בפני כל מי שאינו מוסלמי. היהודים גורשו ממנה, וגם מדרך כף רגלו של יהודי בעיר נחשב עבירה חמורה ביותר.

אדמת העיר וסביבותיה הייתה פורייה, והניבה יבולי תבואה איכותיים. מוסלמי אחד, תושב העיר, עסק לפרנסתו במסחר בתבואה. הוא היה קונה תבואה ממגדלי החיטה בקירואן ומוכרה ללקוחותיו. ברבות השנים מצא שותף יהודי, תושב העיר תוניס. השותפות הייתה מוצלחת. הערבי קנה סחורה, היהודי מכר, העסקים פרחו והרווחים האמירו.

אבל התעשרותו של השותף היהודי הייתה לצנינים בעיני הערבי. הוא רקם מזימה שפלה שנועדה להפיל את שותפו לפח יקוש.

בחיוך מעושה על פניו פנה אל שותפו היהודי והודה לו על סיומה של עסקה מוצלחת. הוא אף העניק לו בונוס שמן, לאות הוקרה על חריצותו והצלחתו. ואז אמר: "יש לי רעיון! בוא ניקח את כל הכסף שהרווחנו ונשקיע אותו בכמות סיטונאית של תבואה. נרוויח הון רב! אבל לצורך זה תצטרך לבוא עמי אל הסוחרים בקירואן".

"כיצד אעשה זאת?!", תמה היהודי, "והלוא הכניסה לקירואן אסורה ליהודים, ומי שעובר על החוק – דינו מוות!".

הערבי ביטל את חששו בהינף יד. "מה אתה מפחד?", נזף בו. "אתן לך תלבושת מוסלמית, ואיש לא יגלה את זהותך". דברי השכנוע עשו את שלהם, עד שהיהודי התפתה ונכנס עם הערבי לקירואן.

תחושות הפחד שאפפו אותו עם כניסתו לשערי העיר נמוגו לאחר שוטטות קצרה ברחובותיה. הוא חש בטוח למדיי.

ביום שישי בבוקר בא עם שותפו אל שוק התבואה ההומה, והשניים קנו כמויות תבואה גדולות. היהודי התמים שמח וחשב שעוד מעט יסיים את הליך הקנייה וייצא לשוב לביתו לקראת השבת. לפתע פנה אליו הערבי וביקשו להשגיח לכמה רגעים על הסחורה, עד שישיג מקום אחסון ראוי.

עמד היהודי והמתין, ואילו הגוי פנה לרחוב הסמוך והחל לצעוק: "יהודי טמא נכנס לעיר הקודש קירואן! עצרו אותו!". בתוך רגעים מספר הוקף היהודי אספסוף משולהב, שהתגודד סביבו וביקש לעשות בו שפטים. בתוך כך נודע הדבר לקאדי, וזה שלח שוטרים והם תפסו את היהודי והשליכוהו לכלא.

שבור ורצוץ ישב היהודי בתאו, בוכה על מר גורלו. הוא הבין היטב כי סופו קרב. במהרה התעשת והחל באמירת תהילים נרגשת ממעמקי ליבו, זועק את הפסוקים ומתחנן לרחמי שמיים ולישועה.

בליל שבת חיטט באמתחתו, ומצא שם כמה פיתות. הוא קידש על הלחם, בצע את הפיתה ואמר: "זה כנגד יצחק אבינו". למחרת, בסעודת השחרית, אכל "כנגד אברהם אבינו", ואת הפיתה של הסעודה השלישית הקדיש ליעקב אבינו. מעט לחם שמר לסעודת מלווה מלכה, אכל "כנגד דוד המלך" והתפלל שבזכותו ובזכות האבות יצילנו הקב"ה מצרתו.

לאחר שבירך ברכת המזון, נפל מבטו על הדלת הכבדה. מה זה? הוא התקרב מעט כדי לוודא שאין הוא הוזה. אכן, הדלת אינה נעולה. פתחהּ כדי סדק, ואז אזר אומץ והציץ החוצה. הוא ראה את הסוהר ישן, ונחירותיו מנסרות את הדממה.

בצעדים שקטים חמק מתא המעצר. הוא יצא במהירות מהעיר השרויה בעלטה והחל לרוץ. כל הלילה רץ, כמעט בלי הפסקה, עד שהגיע לעירו ונכנס לביתו, עייף ותשוש.

הוא ידע כי הסכנה לא חלפה. שותפו יסגיר את כתובתו. מה עושים? הוא החליט לפנות אל רבי ישועה בסיס, רבה של תוניס. לרבי ישועה היו קשרים טובים עם המלך חמודה באשה ביי, שהיה אדם הגון וחיבב את היהודים, והוא הלך אליו וסיפר את אשר קרה. המלך הורה כי היהודי יסתתר בביתו ולא ייצא ממנו, עד שיורה לו לעשות כן.

באותה שעה כבר שיגר הקאדי של קירואן רץ אל המלך, כדי שיאשרר את גזר דין המוות שנגזר על היהודי. המלך בחן את הבקשה והגיב בכעס מעושה: "חוצפה שכזאת! הביאו לכאן את העבריין".

מה רבה הייתה תדהמתו של הקאדי כשגילה כי תאו של היהודי ריק. "ודאי שיחד אותך היהודי!", קצף על הסוהר. זה נשבע בכל היקר לו כי נפלה עליו תרדמה ולא ראה את בריחת היהודי. הסבריו לא הועילו, והוא נכלא במקום היהודי שנמלט.

בצר להם באו הקאדי ואנשיו אל המלך והודו כי היהודי נעלם. "לאן נעלם?", כעס המלך. פניו של הקאדי נפלו והוא נשבע שאין לו מושג, שכן היהודי נעלם בדרך פלאית.

המלך עשה עצמו שוקע בהרהורים ואז הכריז: "הרי זה אות וסימן כי רצונו של אלוקים שהיהודים יורשו להיכנס לקירואן". מאותו יום בוטל איסור הכניסה של יהודים לקירואן.

המלך ציווה כי כל רכושו של השותף הנוכל יינתן ליהודי, פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו.

(על-פי 'חכמי ישראל בג'רבא ובתוניס')

  לומדים גאולה

גילוי קיצים

זמן הקץ הוא סתום וחתום, כמו שנאמר לנביא דניאל (יב,ד): "סתוֹם וחתוֹם הספר עד עת קץ", והדברים חוזרים ונשנים (יב,ט): "כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ". יתרה מזו, ה'סתימוּת' של הגאולה איננה כלפי הברואים בלבד, אלא גם אצל הקב"ה כביכול, כדרשת חז"ל על הפסוק (ישעיה סג,ד): "כי יום נקם בליבי" – "לליבי גיליתי לאיבריי לא גיליתי" (סנהדרין צט,א). היינו שאפילו הקב"ה לא גילה ל'איבריו' את זמן הקץ.

בעניין הקיצים הגמרא אומרת (סנהדרין צז,ב): "תיפח עצמן של מחשבי קיצין". כך פסק הרמב"ם להלכה (הלכות מלכים פרק יב הלכה א): "לא יחשב הקיצין". עם זה, בגמרא עצמה מובאים קיצים, וגם הרמב"ם עצמו מביא קץ (ב'איגרת תימן'), ומכנה את הקץ הזה "יותר אמיתי מכל חשבון שנאמר בשום קץ", ואומר שקיבלו מאביו "שקיבלו מאביו ומאבי-אביו".

לשאלה זו ניתנו כמה תשובות: האיסור הוא לחשב קיצים על-פי מהלכי הכוכבים, אבל לא מתוך דברי הנביאים (אברבנאל). האיסור הוא רק כשמציינים קץ ודאי ומוחלט (רמב"ן). האיסור היה רק בדורות הראשונים ולא כאשר מתקרבים לגאולה (מלבי"ם). האיסור הוא כשיש חשש שקץ שיכזיב יביא חלישות באמונה.

שלבי גאולה

ועדיין נדרש הסבר מדוע לא התגשמו אותם קיצים. יש לומר שאותם תאריכים היו עת רצון, והגאולה הייתה יכולה לבוא אז, אלא שבעוונותינו הוחמצה השעה. כל קץ שציינוהו גדולי ישראל האמיתיים אכן היה זמן ראוי לגאולה, ואילו עם ישראל היה ראוי – היינו נגאלים, אלא שדבר מה מנע זאת (וראו בספר 'קץ הפלאות', פרק ב, שבו מבואר באריכות עניין השנים שנחשבות שנות 'פקידה').

בזוהר חדש (תיקונים צה,ב) נאמר, שלכל דור קץ מיוחד משלו, התלוי בזכויות הדור, אלא שאפשר להחמיצו. גדולי ישראל גילו את הקץ של דורם, בשאיפה לעודד את עם ישראל להתחזק בתורה, בתפילה ובמעשים טובים, בתקווה שאותה עת רצון תנוצל והגאולה תבוא בקץ הזה.

אך אל לנו לחשוב שאותם מועדי קץ חלפו להם סתם כך. בכל קץ אכן אירעו דברים שהם בבחינת התקדמות ושלב נוסף בדרך לגאולה. אמנם הגאולה השלמה עדיין לא באה, אבל במועדים האלה התחוללו אירועים שהם אבני-דרך אל הגאולה (כמו שלבים בגילוי הקבלה והחסידות, שחלו בדיוק בשנים של קץ. וכפי שמסופר, שלאחר שחלפה שנת תר"ג, שעליה היה קץ, שאלו את ה'צמח צדק' מדוע לא באה הגאולה, והוא השיב שבאותה שנה נדפס ספר 'לקוטי תורה' של רבנו הזקן, שהוא גילוי מאור הגאולה).

גאולה למעלה

האדמו"ר מקמארנה מביא בספרו (היכל הברכה בראשית עמ' לז) הסבר מעניין: הקיצים שאמרו גדולי ישראל אכן היו שעת קץ וגאולה מבחינת עבודתו של אותו צדיק. לכל צדיק תפקיד מסוים בבירור העולם. כאשר צדיק ראה שבזמן מסוים יסיים את עבודתו, ציין תאריך זה כעת קץ, מתוך כוונה ששלמות הזיכוך של עבודתו האישית תציין קץ כללי וגאולה כללית. אמנם לא זכינו שתהיה אז הגאולה הכללית, אבל מבחינת צדיק זה והקשורים אליו – אכן זה היה קץ אמיתי.

רבנו הזקן מסביר (מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים, עמ' שנה-ו), שהצדיקים רואים את הדברים כפי שהם בעולמות העליונים, ושם אכן האירו גילויים של הגאולה בזמני הקץ. אבל בדרך לעולם הזה התחתון יכולים לחול מניעות ועיכובים, וכך קורה שהגאולה אינה יורדת למטה. עם זה הוא מוסיף שאם הקץ נאמר בנבואה מפי נביא, דבר שיבוא "לפיו של נביא – בוודאי יקוים בלי שום שינוי".

  חיים יהודיים

'הרב פירר' של ההייטק

צעיר חרדי יושב בתל-אביב עם איש כלכלה בכיר מאוד. הפגישה עוסקת בשאיפה לתת פתרונות לחרדים שמעוניינים להשתלב בעולם ההייטק. במהלך הפגישה נכנסת למקום אישיות פוליטית שרוכבת על קמפיין 'חרדים לא עובדים'. הלה שואל את הבכיר במבט תמה: "מה לך ולחרדי הזה?". האיש עונה לו: "מה שלא עשית במשך שנים למען שילוב חרדים בכלכלה, הצעיר הזה עושה עכשיו". הפוליטיקאי חייך במבוכה ונעלם.

הכירו את משה פרידמן (40), מייסד 'קמאטק'. בשנים האחרונות הצליחו הוא ושותפו לגייס את צמרת תעשיית ההייטק לטובת הציבור החרדי, ובכלל זה חברות הענק גוגל, מיקרוסופט, אינטל, אפל, אמזון, וייז ועוד. בעיתונות הכלכלית דורג ברשימת מאה אנשי השנה. יש המכנים אותו 'הרב פירר של ההייטק'.

מרכז הייטק בבני-ברק

הקשרים האלה סללו את הדרך להקמת קבוצות פיתוח של מאות חרדים בתוך החברות הגדולות, מתוך התאמת סביבת העבודה לאורח חייהם. לצד זה סייע להקמת חברות ענק בבעלות חרדית, ששוויין מוערך במאות מיליוני דולרים. הוא מפעיל מרכז הייטק בבני-ברק, שאליו באים ראשי חברות הייטק בישראל.

פרידמן מדגיש שוב ושוב שערך לימוד התורה הוא בקדמת הבמה בעבורו, והסיוע שהוא ואנשיו מעניקים ניתן למי שאילוצי הפרנסה מביאים אותו (או אותה) להחלטה לצאת ולהתפרנס בתחום ההייטק, בהיתר רבותיהם.

יכולות לימוד וחשיבה

לפני עשר שנים עולם ההייטק היה כמעט סגור בפני אדם חרדי. "מצאתי עולם מנותק, רחוק מאוד מכל מה שקשור לאורח החיים שלנו", מספר פרידמן. "לא היו עובדים חרדים בכירים ובטח שלא מנהלים חרדים. התחלתי להקים את הסטארט-אפ שלי ונתקלתי בקשיים רבים. הבנתי שבלי ארגון שיעזור לצעירים חרדים לפתוח דלתות, האתגר חסר סיכוי".

לדבריו, ההייטק מתאים מאוד לכישוריהם של בוגרי ישיבות. "יכולות הלימוד, החשיבה וההתפלפלות שיש להם מעוררות לא אחת השתאות בצמרת ההייטק. כל הדיבורים על לימודי ליב"ה הם ססמאות למטרות פוליטיות. הצעירים החרדים משלימים במהירות את הידע החסר להם, באמצעות שירות שאנחנו מעניקים, ומצליחים להמריא בלי שום בעיות".

יושבי קרנות

פרידמן אומר שבמהלך העשור פנו אליו יותר מאלף יזמים חרדים. "לכחמישים מהם הצלחנו לעזור בגיוס השקעות ועוד. כיום הם מעסיקים בעצמם כשבע-מאות עובדים. צעיר חרדי הציג לפנינו רעיון לפיתוח טכנולוגי. בתוך שבוע הפגשנו אותו עם צמרת החברות הטכנולוגיות, ואחת מהן השקיעה סכום גדול בפיתוח שלו. או חרדי שגילה יכולות גבוהות בתחום פצחנות מחשב, והגיע למקום ה-22 ברשימת ההאקרים העולמית. הפגשנו אותו עם בכירים בעולם ההייטק והשגנו בעבורו משקיעים".

במפגשיו עם אנשי ההייטק הוא משלב גם יידישקייט. "ערכנו סיום מסכת לראשי הייטק, וכשאמרתי 'מודה אני לפניך... ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות', קפצו כמה מהם והעירו בחיוך: 'רגע, אבל אנחנו מנהלי קרנות'...".


רותם את הראש היהודי. פרידמן (צילום: ישראל ברדוגו)

  פינת ההלכה ומנהג

מוטב לסלוח

שאלה: מדוע אנו נדרשים לסלוח למי שעשה לנו רע, ולא להשיב לו כגמולו?

תשובה: בטעם הציוויים "לא תיקום ולא תיטור" כתב בספר 'החינוך', שעל האדם לדעת כי כל הקורה איתו, מטוב ועד רע – הכול בא מאת ה' ברוך הוא, שגזר עליו בכך, ולא מאת האדם שעשה זאת. אך מכיוון שהלה בחר להיות המבצע, ייתן לו ה' את המגיע לו בשל בחירתו זו, וכמו-כן, אם פגע במישהו – עליו לפצות את הנפגע ולבקש את סליחתו.

לגופו של עניין: אדם נדרש על-פי ההלכה לסלוח רק כאשר הפוגע ביקש את סליחתו. אף במצב זה, אם כוונתו היא לטובת הפוגע, שהוא מעכב את הסליחה עד שהפוגע יתחרט באמת על מעשיו, או לטובתו שלו, אם על-ידי המחילה הוא עלול לסבול - "אינו צריך למחול, כי חייו קודמים לחיי חברו".

עם זה אמרו חז"ל, שהחכם מר זוטרא, כשהיה עולה על מיטתו לישון, היה אומר "ימחול ה' לכל מי שציערני". כמו-כן מסופר בזוהר על אדם שנעשו לו ניסים, ושאלוהו בזכות מה, וענה שמעולם לא עשה לו אדם רעה שלא התפייס איתו ומחל לו, ואם לא יכול היה להתפייס איתו, לא עלה על מיטתו לישון עד שמחל לו ולכל מי שציערו, ומהיום והלאה השתדל לעשות עמהם טובה. בכה רבי אבא ואמר, שמעשיו של זה גדולים ממעשי יוסף הצדיק, שכאח – היה לו לרחם על אחיו, ואיש זה עשה יתרה מזאת.

הבסיס לגישה זו היא ההכרה שהקב"ה נוהג עם האדם מידה כנגד מידה, ולכן "כל שחברו נענש על-ידו – אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה"; והסולח לאחרים, הקב"ה נוהג איתו ברחמים וסולח גם לו.

מקורות: שבת קמט,ב. מגילה כח,א. יומא פז,ב. חינוך, מצווה רמא, ותניא, אגה"ק ר"ס כה. רמ"א סי' תרו ס"א, נו"כ ושו"ע אדה"ז ס"ד. זוהר פ' מקץ רא,ב.

  מושג ברגע

יששכר וזבולון

הצמד יששכר וזבולון מייצגים מעין הסכם שותפות בין לומדי התורה ובין בעלי העסקים, המאפשרים לתלמידי החכמים להגות בתורה.

חכמינו אומרים כי זבולון קדם ליששכר בברכות יעקב לבניו, אף שהוא צעיר ממנו, מפני ש'זבולון' מייצג את העוסקים במסחר והמפרנסים את לומדי התורה, 'יששכר', ובזכותם התורה מתקיימת.

לאורך כל ההיסטוריה היהודית התקיימה שותפות זו – בעלי האמצעים תרמו מכספם כדי שלומדי התורה יוכלו להקדיש את חייהם לתורת ה'.

על תומכי התורה נאמר הפסוק "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)