חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1722 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת ויגש, ו' בטבת ה'תש"פ (03/01/20)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1722 - כל המדורים ברצף
הצום מזכיר לנו מי אנחנו
יש חדש
הבשורה הגדולה מסתתרת בהפטרה
יוסף ואחיו
ישועה מפתיעה
אבי חי
שלוש מנות מרק
עליונות המעשה
הבקשה של חברת בית השיטה
ש''ץ שאינו צם

מס' 1722, ערב שבת-קודש פרשת ויגש, ו' בטבת ה'תש"פ (03.01.2020)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

הצום מזכיר לנו מי אנחנו

בן מלך שגלה מארמון המלכות, לעולם לא יסתפק בתחליפים. הוא יזכור, וינחיל תודעה זו לילדיו ולנכדיו, כי בן מלך הוא ומקומו בארמון המלוכה

פגישה בתל-אביב. "מה תשתה?", ישאל אותך איש שיחך. "לא, תודה", תשיב, "היום צום". "על מה הצום?", ייפקחו מולך זוג עיניים גדולות. "צום עשרה בטבת", תסביר. "סליחה על הבוּרוּת", יחייך האיש, "אבל מה זה צום עשרה בטבת?".

אתה תסביר לו שבעשרה בטבת התחיל המצור של נבוכדנצר על ירושלים, אירוע שהוביל לחורבן בית המקדש הראשון ולהגליית העם לבבל. "מתי זה קרה?", יתהה האיש. "לפני כמעט אלפיים וחמש-מאות שנה", תבוא התשובה. "הבנתי", יהנהן האיש בראשו, ואתה יודע שאין שום סיכוי שהבין...

בציפייה לבית המקדש

בקצב החיים המטורף של ימינו, שבו חדשה רודפת חדשה, וסערה מחליפה את קודמתה בקצב מסחרר, קשה מאוד לתפוס את דרך מחשבתו של העם היהודי. איננו שוכחים, איננו זורמים עם ההווה והחולף. אנו נושאים עמנו זיכרון עתיק, וחווים אותו מדי שנה בשנה מחדש.

השנים הרבות שחלפו אינן מכהות את עוצמת השבר, ואת התקווה לגאולה אמיתית ושלמה. האמת היא שכבר בימי שיבת ציון, כאשר העם חזר מגלות בבל ובנה את בית המקדש השני, התעוררה השאלה אם לצום בתעניות המציינות את חורבן הבית הראשון. ועם ישראל הכריע שצריך להוסיף לצום, מכיוון שהגאולה הייתה חלקית בלבד. מרכיבים מרכזיים, המציינים את השראת השכינה בישראל, חסרו בבית השני. לכן הוספנו וצמנו, ואנו צמים עד היום הזה.

הצום מבטא את מי שהננו. אדם שגורש מביתו, יכול להתנחם בבית אחר, בארץ אחרת. ככל שיעברו השנים ישכח את כאב ההגליה ויתרגל לחיים החדשים. ודאי שבניו ונכדיו ישתלבו לגמרי במציאות החדשה. אבל בן מלך שגלה מארמון המלכות, לעולם לא יסתפק בתחליפים. הוא יזכור, וינחיל תודעה זו לילדיו ולנכדיו, כי בן מלך הוא ומקומו בארמון המלוכה.

אנו צמים כדי לזכור שמציאות חיינו, ככל שתהיה טובה ונעימה, אינה אלא צל חיוור של החיים היהודיים האמיתיים, שבמרכזם בית המקדש בתפארתו, וממנו יוצא אור לכל העולם כולו. גם אם אנחנו נהנים מחיי שפע ורווחה, ואפילו אם זכינו לחיות בארץ ישראל ולראותה נבנית ופורחת – עדיין מתפללים אנו ל"ותחזינה עינינו בשובך לציון", ולהגשמת הייעוד הנבואי הנאמר בהפטרת התענית – "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים".

איננו שוכחים

עשרה בטבת הוא גם יום זיכרון לשואה הנוראה. יום הקדיש הכללי, לעילוי נשמת הקדושים שאפילו את יום עלייתם בסערה השמיימה איננו יודעים. נכדיהם וניניהם של נספי השואה יעמדו ביום הזה בבתי הכנסת ויאמרו קדיש על סביהם וסבותיהם ועל מיליון וחצי תינוקות של בית רבן, שנטבחו באכזריות שטנית. אכן, עברו מאז שבעים וחמש שנה, אבל אנחנו איננו שוכחים!

נחדל מלצום, ונהפוך את ימי התענית לימי ששון ושמחה, רק בביאת המשיח ובבניית בית המקדש השלישי בקרוב ממש, כהבטחת חכמינו, שכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה.


שרידי החומה היבוסית בחפירות עיר דוד (צילום: 'המכלול')

  יש חדש

מלווה מלכה עולמי

במוצאי שבת זה, ויגש, מתקיים מיזם מלווה מלכה העולמי, הקורא לכל משפחה לערוך כמנהגה סעודת מלווה מלכה בביתה, ולהעמיד במרכזה את העצמת הקשר המשפחתי. המיזם מתקיים זו השנה הרביעית, לעילוי נשמת השליח הרב אהרן-אליעזר צייטלין. בין המשתתפים תיערך הגרלה על שטרי דולר לברכה שניתנו מידו של הרבי מליובאוויטש. להשתתפות שלחו תמונה מהמלווה מלכה שלכם לטל' 3009217-054, או למייל [email protected].

ספר הניגונים המחודש

הופיע אוצר הניגונים – חב״ד, ספר הניגונים המחודש, כרכים א-ג, בהוצאת אושר-אלאור ולנר. בספרים מוגש חומר רב על 250 מניגוני חב״ד, ותווי הניגונים מותאמים לכל כלי הנגינה, מלוּוים באקורדים ובמילות הניגונים. טל' 039606120.

נסיעה לאוהלים

כמדי שנה גם השנה מתארגנת נסיעה קבוצתית לאוהל אדמו"ר הזקן, בעל התניא, בהאדיטש שבאוקראינה, לרגל יום ההילולא שלו, כ"ד בטבת. במהלך המסע יפקדו גם את ציוני הבעש"ט, המגיד ממזריטש, אדמו"ר האמצעי ורבי לוי-יצחק מברדיצ'ב. טל' 025410100.

  שלחן שבת

הבשורה הגדולה מסתתרת בהפטרה

פרשת ויגש נפתחת בעימות בין יהודה ליוסף. יהודה מתייצב מול יוסף ומשמיע באוזניו דברים קשים, כפי שרש"י מפרש על הפסוק "וְאַל יִחַר אַפְּךָ" – "מכאן אתה למד שדיבר אליו קשות". אך יחסי הכוחות בין הצדדים היו ברורים: יוסף הוא המשנה למלך, ויהודה בעמדת נחיתות ממנו.

תורת החסידות מסבירה שעניינו של יהודה משתקף בשמו: הודאה, התבטלות והכנעה. לעומתו, יוסף היה בשיא תוקפו – הוא ניהל את כלכלת מצרים וקבע גורלות בממלכה, מכוח הסמכויות שקיבל מפרעה: "וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם". ואכן זו משמעות שמו – יוסף במובן של תוספת, שגשוג ועלייה.

עלייתו של יהודה

אבל בהפטרת הפרשה התמונה מתהפכת. בתחילה יש איזון בין יוסף ליהודה, ושני השבטים שווי מעמד: "הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו, וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי" (יחזקאל לז, יט).

בסוף ההפטרה הושלם המהפך: "וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם". שושלת בית דוד היא שתחזיק במלוכה לנצח. מפני שהמדריגה העליונה בעבודה הרוחנית של האדם היא 'יהודה' – ההודאה וההתבטלות.

נבראו לשמשני

מנהג קריאת ההפטרה נתקן (לדעת אבודרהם, סדר שחרית של שבת ופירושה, מז) כתחליף לקריאה בתורה, שנאסרה בידי הגויים. לפי זה ההפטרה מייצגת לכאורה תקופה חשוכה בעבור עם ישראל, שבה לגויים יש שליטה על היהודי, ובכוחם למנוע ממנו ללמוד תורה. מכאן יכולה לבוא מחשבה שאומות העולם הן גורם מפריע, שמנסה למנוע מהיהודי לעבוד את הקב"ה.

מחשבה כזאת בטעות יסודה. המשנה (סוף קידושין) אומרת שכל העולם כולו "לא נברא אלא לשמשני", ובכלל זה כל בני-האדם. כל דבר שקיים בעולם נועד לשמש את היהודי ולסייע לו בעבודתו את קונו. גם אומות העולם נועדו לקדם את עבודת ה' של היהודי.

ירידה לצורך עלייה

אל ליהודי להיבהל ממיליארדי הגויים הקיימים בעולם, והנראים רבים וחזקים לעומתו. בעיני הקב"ה אין כל יתרון למיליארד בני-אדם מיהודי אחד. להפך, הגויים הם חלק מהבריאה המתחדשת בכל רגע בדיבורו של הקב"ה, ואילו קיומם של בני ישראל קדם לכל הבריאה, ואפילו לתורה.

יהודי צריך לדעת שלא יכולה להיות לגוי שליטה אמיתית על בני ישראל. הוא יכול לרדוף אותם ולהפריע להם למשך זמן, אך לא יוכל להכניע אותם. לכן דווקא בהפטרה אנו קוראים על מלכות בית דוד ועל ביאת המשיח שיהיה מזרע בית דוד, להורות שהגלות אינה אלא ירידה לצורך עלייה, ועניינה להעלות את האדם לעבודה שלמה יותר בבוא הגאולה בקרוב ממש.

(תורת מנחם תשמ"ו, כרך ב, עמ' 249)

  מן המעיין

יוסף ואחיו

לא לכבס בחוץ

״ויקרא ויוציאו כל איש מעלי״ (בראשית מה,א). רש"י מפרש: ״לא היה יכול לסבול שיהיו המצרים ניצבים עליו ושומעין״. את הסכסוכים והמריבות הפנימיים אין להוציא החוצה, לעין העולם. אין לגויים לדעת את הנעשה בין יוסף לאחיו. זאת הבינו כבר אז, אך למרבה הצער אין הדבר נהיר תמיד כיום.

(פניני קדם)

ריחוק מביא שלום

״וישבת בארץ גושן והיית קרוב אלי״ (בראשית מה,י). אם אדם רוצה לחיות בשלום עם קרובי משפחתו, מוטב לו לגור בריחוק מקום מהם. זה מה שאמר יוסף: ״וישבת בארץ גושן, והיית קרוב אלי״ – כך נוכל להיות ידידים טובים ואמיתיים.

(רבי מאיר מפרמישלן)

אחים גם יחד

על כך נאמר: ״הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד״ – מה טוב 'שבת אחים', כאשר הם ״גם יחד״, שהם גרים יחד באותו מקום.

(רבי ישראל מרוז׳ין)

יהללך זר

״והנה עיניכם רואות... כי פי המדבר אליכם״ (בראשית מה,יב). ״והנה עיניכם רואות״ – ספרו לאבא מה שעיניכם רואות. אני עצמי איני רוצה להרבות דברים על כך, ״כי פי המדבר אליכם״, ולא נוח לאדם להלל את עצמו, שכן ״יהללך זר ולא פיך״.

(בינה לעתים)

נשאר בצדקתו

״ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף״ (בראשית מה,ג). כשיוסף התגלה לאחיו הודיע להם ״אני יוסף״, שהוא נשאר כפי שהוא במדריגתו המקורית. גם כעת, במצרים, הוא מבטא את ״גילוי אור האצילות כמו שהוא באצילות ממש״.

(ספר המאמרים תרפ״ה)

שליחות מלמעלה

״כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם״ (בראשית מה,ה). יוסף מסביר לאחיו, שיש לראות את הורדתו למצרים כשליחות מלמעלה. מוטלת עליו המשימה להכשיר את אדמת מצרים, שתוכל 'להתברר' בעבודתם של יעקב והשבטים, שיבואו לאחר מכן. וכפי שאמר יוסף: ״כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם״.

(הרבי הריי״צ מליובאוויטש)

סימן שתורתו עמו

״וירא את העגלות אשר שלח יוסף״ (בראשית מה,כז). רש"י מפרש: "סימן מסר להם, במה היה עוסק שפירש ממנו, בפרשת עגלה ערופה". לשם מה העביר יוסף לאביו סימן זה, וכי לא היה יעקב מאמין לבניו בלי סימן? אלא הסימן נועד להוכיח שהוא חי כיוסף הצדיק, שגם בהיותו במצרים, ערוות הארץ, תורתו וצדקתו עמו כמקודם.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

ישועה מפתיעה

רבי שמחה-ישכר-בער הלברשטאם, רבה של צ'שאנוב, אמר שההתוודעות של יוסף אל אחיו מלמדת אותנו דבר גדול:

לפעמים האדם נקלע לצרה גדולה, והוא חושב שרק ישועה גדולה ויוצאת מגדרי הטבע תוכל להושיעו. בעקבות זאת הוא חש שיברון לב גדול ומתהלך שפוף ומדוכא.

הסיפור של יוסף ואחיו מוכיח, שייתכן מצב שנראֶה כצרה גדולה וחסרת מוצא, כפי שהיה מצבם של האחים אחרי שנמצא הגביע באמתחת בנימין. איש אינו מעלה על דעתו שהישועה תבוא באמירת שלוש מילים בלבד: "אני יוסף אחיכם"... כך על האדם להאמין שישועתו קרובה מאוד, ותבוא ממקום שלא עלה כלל על דעתו.

  פתגם חסידי

אבי חי

"יוסף אמר לאחיו 'אני יוסף... העוד אבי חי': לא השתניתי, והנני אותו יוסף כפי שהייתי בבית אבא, וזאת מפני ש'אבי חי' בליבי ולא ניתקתי עצמי ממנו" (רבי אשר מסטולין)

  מעשה שהיה

שלוש מנות מרק

זה היה יום שגרתי בגיהינום הנאצי. עוד יממה של סבל בלתי-נגמר, רעב, קור, התעללות. ופחד מוות, שמרחף כל הזמן מעל ראשי האסירים האומללים. לשרוד – זו המטרה שבה היו הכול מרוכזים. לעבור את היום הזה בחיים.

במחנה העבודה גורליץ, שבגרוס-רוזן, רוכן הרשל פינק על ערימת חפצים גדולה, רכושם הגזול של אחיו שנרצחו על קידוש השם.

שעות הוא ממיין בידיים זריזות את החפצים: שעונים, תכשיטים, ארנקים, אביזרי לבוש. מאחורי כל אחד ואחד מהם חיים שלמים שנגדעו בידי השטן. מזכרות אילמות שהותירו אחריהן משפחות וקהילות שלמות, בטרם נעלמו מעל פני האדמה.

גם הוא עצמו עמד לא אחת על סף מוות. פעם אחר פעם כבר נפרד מן החיים, וחשב שהגיע זמנו להצטרף אל אחיו הנטבחים. אך בדרך פלא התערבה יד ההשגחה ובניסי ניסים ניצל. הוא ניחן בקול ערב ובכישרון מוזיקלי יוצא דופן, ובעזרתם הצליח להתחבב על הקלגסים.

כבר היה מורגל בעבודה החדגונית והמאומצת, שנמשכה מהזריחה ועד הלילה. ופתאום החסיר ליבו פעימה. מול עיניו נגלה דבר שכבר לא ראה מזמן – זוג תפילין.

שלוש שנים תמימות לא ראה תפילין. התגלית הזאת הייתה תלושה כל-כך ממציאות החיים האיומה שבה חי, עד שהתקשה להאמין שאיננו הוזה.

עיניו, שמרוב תלאות וצרות יבשו מדמע, התלחלחו. הוא חש כאילו קרן אור שמימית ממרומים כוּונה היישר אליו, והצליחה לבקוע את אפילת המחנה. זה היה רגע שבו קיבל תזכורת להיותו בן-אדם, יהודי, ולא חפץ שבו ניתן להתעלל ולהתעמר עד מוות.

כשהתעשת החל לתכנן את צעדיו. לרגע לא העלה על דעתו לוותר על התפילין היקרות. ואולם עליו לנקוט משנה זהירות, כדי שלא להיתפס חלילה. החזקת התפילין עלולה לעלות לו בחייו. המרצחים יהרגוהו בלי להניד עפעף על פשע חמור כזה. דבר ראשון – הטמין את התפילין תחת ערימה גדולה שהתגבהה בפינת החדר. בהמשך יגבש החלטה כיצד לנהוג.

כעבור כמה דקות עבר בקרבתו אסיר יהודי, שהועסק בעבודות נגרות במחנה. במוחו של הרשל הבזיק רעיון. הוא שאל את האסיר: "האם תוכל לבנות בעבורי ארונית סתר קטנה, שעיניים חשדניות לא יבחינו בה?".

הנגר הביט בהרשל וחייך. "כן. זה יעלה לך שלוש מנות מרק".

שלוש מנות מרק?! זה היה הון עצום במושגי המחנה. כל מנת מרק דלוחה הייתה חיונית להישרדות. איך אפשר לוותר על שלוש מנות?!

הנגר עמד בשלו, ואחרי משא ומתן הגיעו השניים להסכמה, כי התשלום אכן יהיה שלוש מנות מרק, אך הוא יתבצע בפריסה לתשלומים במהלך שבוע ימים. העסקה יצאה לפועל.

כעבור כמה שעות קרא הנגר להרשל והוביל אותו לצריף בקצה המחנה. "לחץ כאן", החווה לעבר זיז עץ בקיר. כמו באגדות קסמים, נעו לפתע כמה מעצי הקיר, והופיעה ארונית קטנה, שנטמעה בתוכם היטב עד שלא היה אפשר לגלותה.

הרשל הניח את התפילין בארונית הקטנה. את דבר הסוד לא גילה לאיש, חוץ מלידידו הטוב אהרון מילר. הלה נתן בו מבט חומל. סבור היה שדעתו של הרשל השתבשה. רק לאחר הפצרות ניאות להצטרף אליו להליכה אל הצריף המרוחק ולחזות בפלא במו עיניו. "אני שותף בעסקה!", קרא בלהט, "ואני משתתף במנת מרק אחת". חבר שלישי, שנאמנותו לא הוטלה בספק, שילם גם הוא מנת מרק והצטרף לשותפות החשאית.

מאותו יום זכו שלושה יהודים נרגשים להסתנן מדי בוקר אל הצריף הפינתי, מתוך סיכון נפשם, ולהניח תפילין.

השנים חלפו. המלחמה האיומה נסתיימה, והרשל שרד את כל תלאותיה, גופו רצוץ אך רוחו איתנה. הוא שיקם את חייו ובנה בית בישראל. נולדו לו בנים ובנות, והוא הקים משפחה מפוארת, שממנה רווה נחת יהודית.

יום אחד, בשנות תש"ן, זכה הרשל לחגוג בר-מצווה לנכדו. בהתרגשות רבה שיגר הזמנה לידידו, אהרון מילר, שזכה אף הוא לשרוד את השואה ולהוכיח כי נצח ישראל לא ישקר. הוא התגורר אז בניו-יורק.

"רק בשמחות", נוהגים אנשים להפטיר, בעודם מעיפים מבט חטוף בהזמנות הנוחתות בתיבת המכתבים שלהם. אך בעבור ניצולי השואה, שנותרו לפליטה אחרי שכבר היו משוכנעים כי עלה הכורת על העם היהודי, כל שמחה היא ניצחון ונקמה מתוקה על הצורר הארור.

אהרון מילר לא יכול היה לבוא ולהשתתף בשמחה בגופו, אך שיגר מכתב נרגש לחתן השמחה. "אתה מתעתד להניח תפילין", כתב לנער. "בעבור כולם תפילין הן דבר יקר ערך מאוד, אך לבטח אינך יודע מה מסמלות התפילין בעבור סבך, ומה משמעותן. הוא היה מוכן להקריב את נפשו כדי שיהודי שני יוכל להניח תפילין. בהרגשה הזאת אתה צריך להיכנס לעול המצוות".

(על-פי 'שירת חיי' מאת ר' הרשל פינק)

  לומדים גאולה

עליונות המעשה

יהודה ויוסף מייצגים שני כוחות בעם ישראל, המתגוששים זה עם זה לאורך ההיסטוריה, ובזמן הגאולה יושלם החיבור שביניהם. את הפסוק "ויגש אליו יהודה" מפרש הזוהר שזו לא הייתה 'גישה' בין שני אנשים יחידים בלבד, אלא נוצק כאן היסוד להתחברות בין שני מלכים ובין שתי ממלכות – מלכות יהודה ומלכות יוסף. גם בהפטרת השבת הדבר בא לידי ביטוי: "והיו לאחדים בידך... ומלך אחד יהיה לכולם... ולא יהיו עוד לשני גויים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות".

הן יהודה הן יוסף קשורים במיוחד עם הגאולה העתידה, על-פי דברי חז"ל שקודם בואו של משיח בן-דוד ימלוך משיח בן-יוסף (אם כי הרמב"ם אינו מזכיר כלל את משיח בן-יוסף, ולכן אין לדעת באיזו דרך תתבטא מלכותו). אך אף-על-פי ששניהם קשורים בגאולה השלמה, בסוף יהיה רק "מלך אחד", משבט יהודה – "ודוד עבדי נשיא להם לעולם".

העולם העתידי

בתורת החסידות מוסבר שיוסף מייצג את התלמוד (לימוד התורה) ויהודה את המעשה (קיום המצוות). לכן בזמן הזה יוסף עומד למעלה מיהודה ("ויגש אליו יהודה"), שכן עכשיו "תלמוד גדול". ואולם לעתיד לבוא תתגלה מעלת המעשה, ואז יהיה "מעשה גדול", ולכן יהודה יעמוד למעלה מיוסף – "ודוד עבדי מלך עליהם".

כאשר הגמרא (קידושין מ,ב) דנה בשאלה מי מן השניים גדול מחברו, תלמוד או מעשה, היא מגיעה למסקנה ש"תלמוד גדול", ומסבירה את הטעם: "תלמוד מביא לידי מעשה", וממילא "נמצאו שניהם בידו". נמצא אפוא שהעליונות העתידית של המעשה על התלמוד היא גם לעומת התלמוד שכולל את המעשה. איך ייתכן הדבר? עוד יש לשאול, איך אפשר לעשות קודם שלומדים כיצד עושים את הדברים?

כאן אנו מגיעים אל החידוש שיחול לעתיד לבוא. העולם אז יהיה שונה במהותו מכפי שהוא כיום. בעת ההיא הקב"ה יעביר את רוח הטומאה מן הארץ, והאמת האלוקית תהיה חלק מן המציאות הטבעית. דברים שכיום צריכים לצוותנו עליהם, יהיו ברורים אז מאליהם, כדברים פשוטים וטבעיים (ראו לקוטי שיחות כרך כה, עמ' 263).

המדרש מתאר זאת כאילו האילנות עצמם יזעקו שלא ישקו אותם ולא יטפלו בהם בשבת, והתאנה תקרא אל האדם שלא ילקטנה בשבת. כלומר, כשם שכיום ברור גם לבהמה שעליה להיזהר מפני אש (ולכן ההלכה היא שהשומר פטור אם הבהמה נשתטתה וקפצה לאש), כך יהיה ברור לעתיד לבוא, בדרך הטבעית והפשוטה ביותר, שאי-אפשר לעבור על איסורי התורה ושצריך לקיים את מצוותיה. לא יהיה עוד צורך לצוות על כך ולהפעיל מחשבה והתבוננות, אלא החושים הטבעיים ינחו את האדם לשמור את מצוות התורה.

מיזוג מושלם

נמצא אפוא שהגדלות של המעשה לעתיד לבוא היא מן התלמוד והמעשה יחדיו כפי שהם בזמן הזה: עכשיו, גם כשהמעשה בא מתוך התלמוד, הוא עדיין דבר נפרד מהכרתו הטבעית של האדם. התחושה הטבעית אינה מחייבת להימנע מאיסורי התורה ואינה מושכת את האדם לקיים את מצוותיה. הוא זקוק לתלמוד ולהבנה כדי להסיק את המסקנות המתאימות. אך לעתיד לבוא, כשהקדושה תתמזג לגמרי עם המציאות הטבעית, יהיה טבעי ביותר לקיים את התורה – ממש כשם שכיום טבעי לגמרי לאכול ולשתות ולהיזהר מפני אש.

זה השילוב שיהיה לעתיד לבוא בין ממלכות יהודה ויוסף: עם התגלות גדולתו של המעשה לא יהיה עוד התלמוד דבר נפרד מן המעשה, אלא הם יתעלו ויהיו דבר אחד – שלמות אחת, מיזוג מושלם של כל הכוחות.

  חיים יהודיים

הבקשה של חברת בית השיטה

תושבי קיבוץ בית השיטה שבעמק בית שאן נאספו להלוויית חברת הקיבוץ, אידה רשף ז"ל, ילידת הונגריה וניצולת שואה, שבני משפחתה נטבחו בידי הנאצים. זה היה לפני שנה וחצי. טל אוחיון (שם בדוי, לבקשתו), הנשוי לנכדתה שהתקרבה לחיי יהדות, עלה לשאת כמה מילים לזכרה.

טל(36), תושב אשדוד, שגדל במשפחה מסורתית, סיפר על בקשה מיוחדת שביקשה ממנו הנפטרת: "לפני שלוש שנים בערך, באתי לבקר אותך בבית האבות של הקיבוץ. הייתה שתיקה של כמה דקות, ופתאום הסתכלת עליי, ובצלילות גמורה אמרת לי שלוש מילים, שעד היום אני לא יודע אם בסופן היה סימן קריאה או סימן שאלה: 'תגיד עליי קדיש'. ככה, קדיש, במלעיל".

נשפך אור על הפנים

טל תיאר את תחושותיו באותו רגע: "הייתי די בהלם. דיברת איתי כמה פעמים על זיכרונות שיש לך משם, על הטלית והתפילין של אבא, ומנהגים שנהגתם בשבתות וחגים, אבל תמיד חשבתי שאלה זיכרונות ילדות, לא מעבר. הבטחתי לך. אמרתי שאני מאמין שזה יקרה עוד המון זמן, אבל כשיגיע הזמן – אומר קדיש ו'יזכור' כל שנת האבל וגם באזכרות".

טל המשיך וסיפר על תגובת הסבתא: "כל-כך שמחת לשמוע את ההבטחה שלי. ממש נשפך אור על פנייך, כאילו קיבלת את הבשורה הכי טובה שיכולה להיות. וכמה משמעות מקופלת בשלוש המילים האלה. 'תגיד עליי קדיש', ספק מבקשת ספק דורשת".

הרי האטלס והשטעטל

בדרכו הציורית תיאר טל את תחושותיו: "כמה דפי היסטוריה נכתבו, וכמה נהרות של דם ודמעות זרמו. וכמה חורבן וכמה בנייה, וקינות אבל, ותרועות ניצחון, וקימה לתחייה כמו עוף החול. וכמה רעמי צחוק של שר ההיסטוריה. כדי שהנכד של יעקב ושלום מהרי האטלס, יקרא לבנו על שמו של אבא שלך, דב, מהרי הקרפטים, וילווה למנוחות בקיבוץ בארץ ישראל את בתו של אותו דב. יוצא מרוקו מספיד פה את ילידת השטעטל, שביקשה בשלוש מילים את כל הסיפור: 'תגיד עליי קדיש'".

טל שימש שנים מאבטח משלחות לפולין, ואף היה מדריך ב'יד ושם'. "יש לי נגיעה לנושא השואה, והייתי מאזין בקשב מיוחד לכל מילה שסיפרה. הילדוּת שלה נגמרה בהיותה בת ארבע-עשרה, והיו לה חלומות מבעיתים מהשואה, שליוו אותה כל חייה".

בקיבוץ התרגשו

"חשתי זכות גדולה לומר עליה קדיש במשך השנה", אומר לנו טל השבוע. "ידעתי שבלעדיי לא היו אומרים עליה קדיש בכלל, וידיעה זו נתנה לי דחיפה גדולה".

טל חוזר להספד בהלוויה. "כולם התרגשו. הם לא ידעו שאני הולך לדבר על זה. בקשת הסבתא הפתיעה אותי, אבל בהמשך הבנתי שזו בעצם הייתה ה'גירסא דינקותא' שלה. כשהייתה רואה אותי עם טלית ותפילין, תמיד התרגשה. זה הזכיר לה את אביה ואת ימי ילדותה. יהי זכרה ברוך".

  פינת ההלכה ומנהג

ש''ץ שאינו צם

שאלה: האם אדם שפטור מן התענית (כגון חולה) רשאי להיות שליח ציבור בצום?

תשובה: מי שאינו מתענה, ואף מי שעדיין מתענה אבל אין בדעתו להשלים את התענית – אינו רשאי להיות שליח ציבור ביום התענית, אפילו אם הוא אבל או שיש לו יארצייט (יום השנה של אחד מהוריו) ביום זה. ואם אין מישהו אחר שיעבור לפני התיבה, יתפלל הוא כשליח ציבור.

אם אירע שאדם כזה עובר לפני התיבה, לא יאמר את תפילת 'עננו' כברכה לעצמה, אלא יאמר אותה בברכת 'שומע תפילה', כיחיד, ויאמר בה:  "ביום צום התענית הזה" (במקום "ביום צום תעניתנו").

מי שאינו מתענה, לא יקרא בתורה (אלא אם כן אין בעל קורא אחר) ולא יעלה לתורה בצום, אפילו אם הוא כוהן ואין כוהן אחר. ויש מקילים בקריאת שחרית כשהצום חל בימי שני וחמישי (שהם ימי קריאה תמיד).

אם כבר קראוהו לעלות בשחרית בימים אלו, יעלה לכל הדעות. אבל ביום אחר, או בקריאה אחרת, יעלה אדם אחר במקומו. רק אם לא נעים לו להודיע שאינו צם, כדי שלא לגרום חילול השם – יעלה.

שיעור האכילה שמונע את העלייה כשליח ציבור וכל מה שפורט לעיל הוא כ'כותבת' [=תמר], ושיעורה לפי הרב נאה כ-30 סמ"ק.

אגב, אין לשטוף את הפה בתעניות הקבועות. ומי שיש לו צער גדול או ריח פה חזק, רשאי לשטוף את פיו במי פה, כי אין חשש שיבלע אותם.

מקורות: טושו"ע סי' תקסו ס"ה וסו"ס תקסז ונו"כ. משנ"ב ופסקי תשובות שם. נטעי גבריאל, הל' בין המצרים פ"ג ס"ג ופי"ב. לוח כולל חב"ד. ספר המנהגים-חב"ד עמ' 45. וראה שיעורי ציון עמ' קפא. הערות וביאורים י"א ניסן תשע"א.

  מושג ברגע

שלוש מכות בטבת

בצום עשרה בטבת אומרים סליחות, שבהן מופיע הפיוט: "אֶזְכְּרָה מָצוֹק אֲשֶׁר קְרָאַנִי, בְּשָׁלשׁ מַכּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה הִכַּנִי".

מה הן שלוש המכות? האחת היא בח' בטבת - הגזירה לתרגם את התורה ליוונית. השנייה בט' בטבת - פטירתו של עזרא הסופר. השלישית בי' בטבת – התחלת המצור על ירושלים, שהוביל כעבור כשנה וחצי לנפילת העיר ולחורבן הבית.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)