חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:17 י"א בכסליו התשפ"ז, 21/11/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1716 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת חיי-שרה, כ"ד במרחשוון ה'תש"פ (22/11/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1716 - כל המדורים ברצף
ההתמודדויות שמאחורי החיוך
יש חדש
המהפך של תפילת מנחה
פטירת שרה
לאכול תחילה
שלוחים כל היממה
כרטיס ליהדות
גאולת ה'שושנה' מייד
האלבום החדש חוזר לאותנטיות
שכר שדכן

מס' 1716, ערב שבת-קודש פרשת חיי-שרה, כ"ד במרחשון ה'תש"פ (22.11.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

ההתמודדויות שמאחורי החיוך

השלוחים אינם מתבכיינים. הם תמיד שמחים ומקרינים מרץ ואופטימיות. אבל אנחנו צריכים לחשוב על ההתמודדויות שלהם ולהושיט יד

מן הסתם שמעתם פעם את האמרה: שואלים יהודי, מה תיקח איתך לאי בודד? והוא משיב: לא אקח איתי שום דבר, כי בטח יש שם שליח חב"ד, והוא כבר ידאג לכל הדרוש.

זה נחמד, קצת משעשע, ואפילו מחמיא. אכן, התרגלנו למציאות שבה יש שליח חב"ד בכל פינה על פני כדור הארץ. אם צריך משהו – ליצור קשר עם מטייל שאבד, לספק אוכל כשר לנוסעי מטוס שנתקע, להביא יהודי נידח לקבר ישראל – יש כתובת טבעית: שליח הרבי. אפשר להעיר אותו באמצע הלילה, והוא לא ינוח ולא ישקוט עד שהכול יסודר בדרך הטובה ביותר.

מנין משיגים ערָבוֹת

לקראת הכינוס העולמי של השלוחים כדאי להפנות זרקור גם אל הצד השני של המטבע. השלוחים תמיד מאירים פנים, מקבלים כל יהודי בחיוך, נכונים לעזור, אבל הם מתמודדים עם אתגרים לא-פשוטים לגמרי.

בעבורנו תפילה במניין היא הדבר הפשוט ביותר – בכל עיר יש כמה וכמה בתי כנסת לתפילות בימות החול ובשבתות. נשאר לכם רק לבחור את הנוסח והסגנון. רבים מהשלוחים יכולים רק לחלום על כך. אם יש להם מניין בשבת – הם חשים בני-מזל. שלוחים לא-מעטים, במיוחד אלה שבתחילת דרכם, יספרו לכם כי גם בראש השנה וביום הכיפורים לא תמיד היה להם מניין.

ומה על מקווה? ומצרכי מזון כשרים? וחינוך לילדים? האם אתם מעלים על הדעת ששליח במקום נידח כלשהו, בימים שלפני חג הסוכות, לצד בניית סוכה והזמנת אורחים וכו', היה עסוק בדאגה אחת – מנין ישיג ערָבוֹת? שלחו לו אתרוג ולולב והדסים, והניחו שערבות יש שם בשפע – ומתברר שאין.

או למשל כשמתקשרים לשליח ביום שישי אחר הצהריים ומבשרים לו בשמחה שהגיעה למקום קבוצה של יהודים שהיו רוצים להתארח בסעודות השבת או לקבל ארוחות כשרות. השליח יענה "בוודאי, בשמחה, ברוכים הבאים, יש הכול בשפע". הוא סוגר את הטלפון ורץ לעשות קניות, והאישה מתחילה לאפות חלות ולהעמיד סירים – וזה אחרי שכבר סיימו להכין את השבת. אולי אם מישהו היה טורח להודיע מראש על בוא הקבוצה, הייתה נחסכת הטירחה המיותרת?

אין באר נפט

ולא דיברנו על כסף. האם מישהו חשב מנין השלוחים משיגים מימון לכל הפעילויות שלהם? מי שסבור שבמרכז חב"ד בברוקלין יש באר נפט שופעת, אז זהו, שלא. כל שליח – בארץ ובעולם – נדרש להתמודד בעצמו עם אתגרי המימון. הוא מנסה לגייס תורמים ולהשיג שותפים לפעילות. לפעמים זה מצליח יותר ולפעמים פחות. על שלוחים עוברים הרבה לילות בלי שינה בדאגה לכיסוי ההתחייבויות שקיבלו עליהם.

הם אינם מתבכיינים. הם תמיד שמחים ומקרינים מרץ ואופטימיות. אבל אנחנו צריכים לחשוב על ההתמודדויות שלהם ולהושיט יד. ואולי לפני טיסה לאיזו נקודה רחוקה, לשאול את השליח אם הוא צריך משהו. אולי כמה מעדני חלב לילדים. רעיון.


התמונה המסורתית של השלוחים בחזית בית מדרשו של הרבי, אשתקד (ציור: שימי קוטנר)

  יש חדש

כינוס השלוחים העולמי

השבוע נפתח בחצר הרבי מליובאוויטש בניו-יורק הכינוס העולמי של שלוחי חב"ד. צפויים להשתתף בו כארבעת-אלפים שלוחים, הפועלים ביותר ממאה מדינות ברחבי העולם. ביום שישי בבוקר עולים כל השלוחים אל ציונו של הרבי, ומזכירים את שמות בני קהילותיהם לברכה ולהצלחה. ביום ראשון בערב מתקיים ערב ההצדעה החגיגי, שבו משתתפים כ-6000 איש, השלוחים והשותפים לפעילותם.

952 שלוחים בארץ

לקראת הכינוס פרסם אגף הסניפים בצעירי אגודת חב"ד נתונים על מפעל השליחות ברחבי הארץ. בשנה האחרונה יצאו לשליחות 61 שלוחים חדשים, ומספרם הכולל של השלוחים בארץ עומד על 952, ב-461 סניפים ממטולה ועד אילת.

שבת חברון

רבבות יבואו השבת ל'שבת חברון'. בית חב"ד חברון, בראשות השליח הרב דני כהן, יארח כחמשת אלפים איש לסעודות השבת הגדולה בעולם, באוהל ענק לרגלי מערת המכפלה. האורחים ייהנו מאירוח כיד המלך.

  שלחן שבת

המהפך של תפילת מנחה

את תפילת מנחה תיקן יצחק אבינו, כמרומז בפרשתנו: "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב", ו'שיחה' היא תפילה (ברכות כו,ב). על סגולתה של תפילת מנחה נאמר (שם ו,ב): "לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, שהרי אליהו (בהר הכרמל) לא נענה אלא בתפילת המנחה".

כאן מתעוררת שאלה: הלוא בספר הזוהר (קנו,א) נכתב שבשעת המנחה (בימי חול) תלוי דין בעולם, ואם כן אין זו שעת רצון, ואילו מדברי הגמרא עולה שזו שעה שבה התפילות נענות?

הקטגור מברך

אלא שאכן, שעת המנחה היא זמן של דין ואז שולטת מידת הגבורה והקפדנות. ואולם משום כך דווקא אפשר להגיע בשעת המנחה למדריגה גבוהה. כאשר המתפלל גובר על מידת הגבורה ומנצח בדין, הוא נעשה חופשי מכל קטרוג, עד שאפילו הקטגור נאלץ לברכו.

זו מעלתה של תפילת המנחה על תפילת שחרית. בבוקר מאירה מידת החסד, ולכן היא מוגבלת, שכן האדם עדיין נמצא בבית הכנסת, טרם צאתו להתמודדות עם העולם ואתגריו, ואיננו יודעים איך יעמוד כנגד מידת הדין שעתידה להתעורר בשעת המנחה. אבל כשהוא עוצר את עיסוקיו באמצע היום ועומד להתפלל מנחה, כי אז גם מידת הדין עונה אמן.

מה יקרה אחר-כך

התפילות שחרית ומנחה מקבילות לשתי דרכי העבודה – 'אתכפיא' ו'אתהפכא' [כפיית הרע והפיכת הרע לטוב]. תפילת מנחה, המתקיימת באמצע היום, מקבילה לעבודת ה'אתהפכא', שהיא הפיכת הרע לטוב. האדם שרוי אז בעסקיו או בענייני חולין אחרים, ובתוך כל זה הוא עומד ומתפלל.

לעומת זה, תפילת שחרית מקבילה ל'אתכפיא'. האדם עדיין לא יצא להתמודדות עם העולם, והוא כופה את הרע המתעורר בתוכו ודוחהו מפניו, אבל איננו יודעים מה יקרה אחר-כך, כשישקע בתוך המולת העולם.

ניצחונו של אליהו

אליהו הנביא נענה בתפילת המנחה, כי בהתמודדות שלו עם נביאי הבעל חתר להשיג 'אתהפכא' – הפיכת הרע לטוב, ולא הכנעתו בלבד. בני ישראל היו בבחינת 'פוסחים על שתי הסעיפים', בעיקרי הדת, ואליהו רצה להוכיח בבירור ובאורח חד-משמעי כי ה' הוא האלוקים.

דבר זה אירע בשעת המנחה, שעניינה 'אתהפכא'. כאשר אליהו פנה אל הקב"ה בתפילה וביקש שיענה לתפילתו וכל העם יראה כי עבודת הבעל היא הבל וריק, ואילו ה' הוא האלוקים – זכה שתפילתו נענתה, וכל העם, שהיו בבחינת 'פוסחים על שתי הסעיפים', הודו וקראו "ה' הוא האלוקים".

(אגרות-קודש, כרך ד, עמ' קפב)

  מן המעיין

פטירת שרה

חיבור ופירוד היסודות

״ותמת שרה בקריית ארבע היא חברון בארץ כנען״ (בראשית כג,ב). ״ותמת שרה״ – זה הגוף. ״בקריית ארבע״ – אלה ארבעת היסודות אש רוח מים ועפר, המתפרדים בשעת מיתה. ״היא חברון״ – ארבעת היסודות היו מחוברים בגוף בחייו. ״בארץ כנען״ – בעולם הזה.

(זוהר)

העולם כארץ כנען

מדוע נקרא העולם הזה 'ארץ כנען'? 'כנען' מורה על מסחר, ככתוב (הושע יב) ״כנען בידו מאזני מרמה״. הנשמה יורדת לעולם הזה כדי לעשות 'מסחר' – לקנות תורה ומעשים טובים. דבר זה אפשרי אך ורק בעולם הזה, ככתוב (דברים ז) ״היום לעשותם״.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

שבחה של אם

"ויבוא אברהם" (בראשית כג,ב). אומר המדרש: ״מהיכן בא? מהר המוריה״. כשהספיד אברהם את שרה הביא לדוגמה את מעשה העקידה, שהייתה בהר המוריה. מזה בא לידי שבחה של שרה, שגידלה וחינכה בן שהיה מוכן למסור את נפשו למען ה׳ יתברך.

(הדרש והעיון)

קם מהשבר

״ויקם אברהם מעל פני מתו״ (בראשית כג,ג). בדרך כלל צרה ואסון שוברים את האדם, הוא נופל ויורד ממדריגתו וייאוש תוקף אותו. אבל אברהם קם מהמכה במלוא שיעור קומתו.

(מנחת עני)

אדון אחד בלבד

״שמענו אדוני, נשיא אלוקים אתה בתוכנו״ (בראשית כג,ו). בני חת קראו לאברהם כמה וכמה פעמים 'אדוני', ואילו אברהם לא השיב להם אפילו פעם אחת בתואר זה. אברהם נתן להם את מיטב כספו, אף השתחווה להם, אבל 'אדוני' לא אמר, כי אין אדון לאברהם אלא הקב״ה.

(עטורי תורה)

כבוד בחיים

פעמים רבות כך נוהגים בנשיא אלוקים אחרי מותו: הלוויה, הספדים וקבורה ברוב פאר וכבוד, ואילו בחייו עזוב הוא לנפשו ואין דורש לו.

(עטורי תורה)

דרך-ארץ

״ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת״ (בראשית כג,ז). אף-על-פי שאברהם היה שרוי באבל כבד על פטירת אשתו, שהיה טפל אליה בנביאות, בכל-זאת לא החסיר מכל הנימוסים של דרך-ארץ והחזקת טובה. מכאן מוסר השכל, עד כמה צריכים להיזהר בכבוד הזולת ודרך-ארץ.

(הרב יעקב-משה חרל״פ)

טענה מופרכת

״ואחרי-כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה״ (בראשית כג,יט). בני ישמעאל טוענים שמערת המכפלה שייכת להם בשל היותם צאצאיו של אברהם. כמה תשובות בדבר: א) לישמעאל לא הייתה זכות ירושה, כי הוא בן השפחה ואין בן השפחה יורש. ב) לישמעאל אין שום קשר למערה שנקנתה בעבור קבורת שרה. ג) הערבים הגרים בארץ ישראל ובשכנותיה רובם ככולם אינם צאצאי ישמעאל.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

לאכול תחילה

רבי שמואל מקארוב שלח את תלמידו, רבי נח מקארוב, אל רבי ישעיה מפשֶדבורז', להציע לפניו שידוך לאחד מבני ביתו.

בבוא השליח כיבדו רבי ישעיה במגדנות. אמר לו רבי נח: "הלוא כאשר אליעזר בא אל בית בתואל, בשליחות אברהם אבינו, להציע שידוך לבתו, אמר: 'לא אוֹכל עד אם דיברתי דבריי', הרי שאין לאכול קודם לכן".

ענה לו רבי ישעיה: "משם אין ראיה, שהרי אליעזר זכה ל'היום יצאתי והיום באתי', שהייתה לו קפיצת הדרך. נמצא שלא עבר זמן רב מאז אכל בביתו, קודם צאתו למסע. לכן היה יכול לומר שלא יאכל עד שידבר. ואולם אתה, שנסעת אליי דרך של שלושה ימים, אכול תחילה ואחר-כך תדבר".

  פתגם חסידי

שלוחים כל היממה

"כל בני ישראל הם שלוחי הקב"ה, אך יש מי שזכו שכל עבודתם, בכל היממה כולה, מוקדשת למילוי שליחותם בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה ובהבאת הגאולה" (הרבי מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

כרטיס ליהדות

כמו כל סיפור טוב, הכול התחיל בשיחת טלפון. הרב שלמה כובש, שליח חב"ד בהונגריה, ענה לצלצול. מעברו השני של הקו היה מתווך נדל"ן. "כבוד הרב, האם תרצה לקנות בית כנסת?".

זה היה לפני שתים-עשרה שנה. המתווך המשיך: "בית הכנסת הזה, ברובע 3 בעיר, הוחרם אחרי השואה. שנים שימש הבניין אולפן מרכזי של הטלוויזיה הלאומית. עכשיו הוא מוצע למכירה".

"העניין בהחלט מעניין אותי", השיב הרב כובש. היהדות בבודפשט פורחת מחדש, הרבה בזכות פועלו של השליח והרב הראשי ברוך אוברלנדר. מאה אלף יהודים חיים בעיר. יש עשרים בתי כנסת פעילים. אבל בהחלט יש צורך בעוד בית כנסת.

"מה המחיר?", שאל.

"המחיר הרשמי שני מיליון אירו", השיב המתווך, "אבל אני יכול להוריד אותו לחצי מיליון בלבד".

"סגרנו", השיב הרב כובש.

כשסיים את השיחה החל להרהר מנין ישיג את הכסף, שאפילו עשירית ממנו לא היה לו. דבר ראשון כתב מכתב ושיגר אותו ל'ציון' הרבי מליובאוויטש, וביקש ברכה להצלחת המשימה.

כעבור כמה ימים פגש את ידידו, גבור פוטו, יזם נדל"ן ידוע בהונגריה. הוא שיתף אותו בהצעה המפתיעה. עיניו של האיש התלחלחו. "אני משלם!", אמר מייד.

הרב כובש נדהם. "זה חצי מיליון אירו", הזכיר לאיש הנדל"ן. אך הלה הנהן בראשו לאישור. "ראה, בילדותי השתתפתי בשעשועון שהתקיים באולפן הטלוויזיה בבית הכנסת. באחת המשימות נדרשתי לפצח, על-פי כללים פיזיקליים מסוימים, את מיקום צד צפון. פתרתי את השאלה בנקל, לפי מיקום ארון הקודש. אעשה הכול כדי לגאול את בית הכנסת".

ואולם כשחלפו הימים החל האיש להתלבט, והרב כובש חשש לגורל העסקה. ואז צץ במוחו רעיון. "אולי במקום לקנות את המבנה, נשכור אותו", הציע למתווך. זה שאל כמה ייאות הרב לשלם דמי שכירות. "חמש-מאות אירו", השיב. כעבור עשר דקות חזר המתווך ובפיו תשובה חיובית.

בערב חג הפסח תשס"ט (2009) נחתם החוזה. כשנכנס הרב כובש לבית הכנסת חשכו עיניו. המקום היה מוזנח ונטוש. הוא סקר בעגמומיות את ההיכל והבין כי שיפוץ בית הכנסת יעלה הון רב.

במרץ החל לגייס תרומות, ופרסם כי בראש השנה יהיו תפילות בבית הכנסת. ואכן, בדרך נס היעד הושג. בית הכנסת נחנך ברוב פאר והדר, בחגיגת המונים, שבה השתתפו כאלפיים יהודים. היו בהם ניצולי שואה, שהתפללו לפני המלחמה בבית הכנסת. בתוך זמן קצר נהפך המקום למרכז יהודי שוקק חיים.

ואז באה עוד שיחת טלפון. על הצג הופיע מספר ובו הקידומת 1212. שיחה ממנהטן, ניו-יורק. "הרב כובש?", נשמעה השאלה. הרב כובש השיב בחיוב והאיש אמר: "בטרם נתחיל בשיחה אני רוצה לומר לך שאני יהודי רע!".

"יהודי רע?", תמה הרב כובש, "אני לא מכיר במושג הזה. בעיניי כל יהודי הוא טוב".

"לא", התעקש הדובר ממנהטן, "אני יהודי רע. לא דרכתי בבית כנסת יותר משישים שנה. אני אוכל במסעדות לא-כשרות דווקא. אשתי לא-יהודייה... בכל אופן, בעיתון שאני מקבל ממוזיאון השואה בוושינגטון ראיתי שחנכת את בית הכנסת ברחוב לאיוש 163, שבו חגגו לי בר-מצווה. רצוני לתת תרומה ולהציב בבית הכנסת לוח זיכרון לעילוי נשמת הוריי, שנספו בשואה".

השניים הוסיפו לשוחח. התברר כי שמו פטר, בעברו קבלן עבודות חשמל מצליח. הרב כובש הבטיח להציב את לוח הזיכרון, כבקשתו.

לחנוכת לוח הזיכרון בא האיש לבודפשט. שם סיפר על הנסיבות שגרמו לו להפוך ל'יהודי רע', כהגדרתו. "הוריי נספו בשואה. רק אני ואחותי שרדנו. קרובי משפחתנו הפקידו אותנו בידי שומרת הבית הלא-יהודייה. הם חגגו לי בר-מצווה, ושוב לא התעניינו בי.

"יום אחד פגש אותי ברחוב הרב נוימן הקשיש. כששמע שאני הבן של קרמר מוריץ, שאל למה אינני בא לבית הכנסת. השבתי שלא הוזמנתי. 'אני מזמין אותך לבוא בראש השנה', אמר הרב. באתי בלב נרגש, והשמש הביט בי ושאל: 'ילד, למה באת?'. השבתי: 'להתפלל'. שאל השמש: 'איפה כרטיס הכניסה שלך?'. יכולתי לראות כי האולם כמעט ריק, אך הוא התעקש: 'לכאן לא נכנסים בלי כרטיס'".

קולו של הקשיש נשנק: "החלטתי שאם לא רוצים אותי בלי כרטיס, לא אכנס גם כשיהיה בידי כרטיס. לכן אני יהודי רע. זו הפעם הראשונה מאז ילדותי שאני נכנס לבית כנסת".

הרב כובש חיבק בהתרגשות את האיש המיוסר. הקשר בין השניים התהדק. הרב הניח עמו תפילין, ועודד אותו לשוב לחיק עמו.

בסופו של דבר הצליח הרב כובש להעביר לבעלות הקהילה היהודית את בית הכנסת, בעזרת חוק מיוחד. המקום שופץ בתמיכת האחים ג'ורג' ואלכס רוט ונדבנים נוספים.

פטר נפטר לפני כשלוש שנים. בצוואתו הוריש סכום נכבד לקהילה ולבית הכנסת. סיפורו, המייצג את עולמם של אודים רבים מוצלים מאש, נותר חקוק בלב הרב כובש.

  לומדים גאולה

גאולת ה'שושנה' מייד

בכל יום ויום יהודי נדרש לצפות לגאולה, כלשון הנוסח של 'אני מאמין': "אחכה לו בכל יום שיבוא". יתרה מזו, איננו מסתפקים בציפייה לגאולה בכל יום, אלא אנחנו מצפים לה במשך כל היום כולו, כפי שאנו מתפללים: "לישועתך קיווינו כל היום". ואולם אמונה זו נתקלת בקושי כאשר מביטים סביב ולכאורה אין רואים את הגאולה קרבה ובאה.

בעניין זה מעניקה לנו פרשתנו לקח מופלא. מסופר בה על ה'שידוך' הראשון בתורה – נישואי יצחק ורבקה. אליעזר, עבד אברהם, נשלח לארם נהריים ומוצא שם את רבקה. כשהוא מספר לבתואל וללבן על שליחותו, הוא אומר: "וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן"  (בראשית כד,כב), ורש"י מפרש: "היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הדרך".

ידוע שהקב"ה אינו עושה ניסים לבטלה. למה היה כאן צורך בקפיצת הדרך? ועוד, לשם מה ראה אליעזר לספר זאת לבתואל וללבן?

ה'סטרא אחרא' מסרבת

על רבקה נאמר (על-פי שיר השירים רבה פרשה ב,ב) הפסוק: "כשושנה בין החוחים". היא הייתה 'שושנה', טהורה וצדקת, והייתה מוקפת 'חוחים' – שני הרשעים, בתואל ולבן. אין זה פשוט כל-כך לחלץ את השושנה מבין החוחים. הלוא בזכותה מטפחים את השטח, וכך נהנים גם החוחים משפע של מים ודשן. לכן יש צורך במאמץ מיוחד כדי להוציאה משם.

כך מסביר הזוהר (חלק ב, כ,ב) את להיטותם של כוחות הסטרא אחרא ללכוד ברשתם נשמות גבוהות וטהורות. הם יודעים שבזכות אחיזה זו בקדושה מובטח גם קיומו של הרע, ולכן אינם מרפים בנקל מהנשמות האלה. גם בתואל ולבן ידעו וחשו שרבקה היא מקור הברכה של הבית, ולא היו מאפשרים לה לעוזבם.

כל עוד הייתה רבקה קטנה ונתונה ברשות משפחתה, לא היה אפשר להוציאה משם; אך ביום שמלאו לה שלוש שנים, כאשר על-פי ההלכה נעשתה ראויה לנישואין, נוצרה אפשרות לחלצה מהטומאה ולקשור אותה בעולם הקדושה, שאליו היא שייכת. אברהם חש בזאת, ובו ביום שלח את אליעזר לגאול אותה. לשם כך נעשה לאליעזר נס קפיצת הדרך, כדי שרבקה לא תשהה אפילו רגע מיותר אחד במחיצת הרשעים.

אליעזר בא אפוא לבית בתואל ולבן מתוך רצון להוכיח להם כי ה' עמו, וכי אין בידם למנוע את הוצאת רבקה מרשותם. הוא ידע שהם ינסו לפחות להשהות את הוצאתה של רבקה (כפי שאכן דרשו אחר-כך: "תשב הנערה איתנו ימים או עשור"), לכן אמר מייד: "ואבוא היום"! כאומר: אי-אפשר לעכב זאת אף לא רגע אחד, והנה אתם רואים שקרה לי הנס של "היום יצאתי והיום באתי".

גאולה כהרף עין

על סיפורי האבות נאמר: "מעשה אבות סימן לבנים". משליחותו של אליעזר אנו למדים דבר נפלא: כאשר מגיע זמן הגאולה, אין היא מתעכבת אפילו רגע אחד. אם צריך – קורה נס של 'קפיצת הדרך', כדי שהגאולה תבוא בעיתה ובזמנה.

לכן אסור להתייאש נוכח חשכת הגלות ואריכותה, וגם כשאין רואים איך ייתכן שהגאולה תבוא במציאות שאנו חיים בה. כשם שבגאולת מצרים יצאו בני ישראל "בעצם היום הזה" והקב"ה לא עיכבם אפילו כהרף עין, כך "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" – הואיל ונסתיימה עבודת בני ישראל בגלות, תבוא הגאולה תיכף ומייד ממש (ראו לקוטי שיחות כרך א, עמ' 34).

  חיים יהודיים

האלבום החדש חוזר לאותנטיות

הזמר יעקב שוואקי רגיל לקבל תגובות ומכתבים מרגשים, אבל המכתב שנחת בתיבת הדוא"ל שלו לפני כשבועיים גרם לו להזיל דמעה. כתבה אותו אישה לא-דתית, שחלתה במחלה קשה ונאלצה לעבור טיפולים רפואיים מייסרים. במכתבה סיפרה כי נחשפה לשיריו ואיך אלה נתנו לה כוח ללכת לטיפולים. "בוקר אחד", כתבה, "האזנתי לשירך 'מאמין בניסים', ובאותו יום אמר לי הרופא שאני צריכה ניסים. אמרתי לו: וואו! זה השיר והמסר ששמעתי הבוקר. יהיו לי ניסים!".

שוואקי מספר ל'שיחת השבוע' את הסוף הטוב: "האישה תיארה עד כמה השירים מלאי האמונה חיזקו את רוחה. היא התגברה על המחלה בניגוד לכל הסיכויים ועכשיו היא בריאה לחלוטין. כל הקריירה שלי הייתה שווה בשביל המכתב הזה".

אבא מסוריה, אימא מוויז'ניץ

עשרים שנה חלפו מאז הפציע שוואקי (42), תושב ניו-יורק, בשמי המוזיקה היהודית. האברך הצעיר יצא מהכולל בלייקווד לדרכו המוזיקלית בהוראת רבו, שאמר לו כי אחרי מאה ועשרים ישאלו אותו למעלה, 'מה עשית במתנה שקיבלת?'. בתוך זמן קצר כבר מילא אולמות בכל רחבי העולם.

"נולדנו בבית מוזיקלי וכבר בילדות שרתי", הוא מספר. שיריו מאופיינים במגוון רחב של סגנונות. "אבי ספרדי, ממוצא סורי, אימי אשכנזייה, ממשפחה של חסידי ויז'ניץ, ויש לי גם קרובי משפחה מחב"ד ומעוד זרמים", הוא מחייך. "השילוב הזה מאפשר לי ליצור מוזיקה יהודית מגוּונת".

הצדעה לשלוחים

עכשיו שוואקי מבקש לחזור אל המוזיקה החסידית האותנטית. באלבומו החדש, 'היו זמנים 2', שעומד להופיע בקרוב, הוא מבצע מחרוזות נוסטלגיות, בעיבודים מושקעים. "המטרה שלי היא להנחיל לדור הצעיר את המוזיקה החסידית המקורית", הוא מסביר. "זו הפקה מושקעת, שממש לא מצדיקה את עצמה מבחינה כלכלית, אבל יש לנו כאן שליחות חשובה. כן, מוזיקה היא הביזנס שלי, אבל הפקה כזאת לא עושים בשביל ביזנס".

באחת המחרוזות כלולים שנים-עשר ניגוני חב"ד, שאותם שוואקי מקדיש לשלוחי חב"ד ברחבי תבל. "רציתי לתת להם מתנה ולומר להם תודה על עבודתם", הוא אומר. וכך הוא כותב בהקדשה לשלוחים באלבום: "במסע מסביב לעולם פגשנו שפות שונות, טעמנו מאכלים שונים ונחשפנו למנהגים רבים. אבל יש דבר אחד קבוע – לאן שלא נלך, תמיד נמצא את השלוחים... המחרוזת הזו מוקדשת להם ולבני משפחותיהם, על האהבה שהם מקרינים לכלל ישראל בחוסר אנוכיות ואומץ רב".

כוחו של שיר

את ניגוני חב"ד שביצע בחר בקפידה. "שרתי את הניגונים שהתחברתי אליהם, כמו 'צמאה לך נפשי'. חשוב לי לומר שעמלנו הרבה כדי לשמור על הדיוק והאותנטיות של הניגונים, והתייעצנו עם חסידי חב"ד שמכירים את כל הניואנסים".

אי-אפשר להחמיץ את ההתלהבות בקולו כשהוא מדבר על כוחה של השירה. "אני רואה פעם אחר פעם איך אפשר על-ידי שיר אחד לשנות חיים שלמים", הוא אומר, וחותם באיחול "שנזכה על-ידי השמחה לקרב את הגאולה".


להנחיל לדור הצעיר. יעקב שוואקי (צילום: ברוך עזאגווי)

  פינת ההלכה ומנהג

שכר שדכן

שאלה: האם יש חובה לשלם למי שהציע שידוך, גם אם אין זה מקצועו ועיסוקו?

תשובה: השדכן דינו כפועל, וחייבים מן הדין לשלם לו שכר פעולתו (כמובן, אם השידוך יצא לפועל).

אפילו מי שאינו בעל מקצוע בשדכנות, ואף לא הודיע שהוא פועל כשדכן – מגיע לו שכרו בשלמות.

ואפילו כאשר השדכן פעל ביוזמתו שלו, ואיש לא ביקש זאת ממנו ולא שלחו לעסוק בעניין זה – הוא זכאי לשכרו בשלמות, ואין יכולים לדחותו ולומר לו: "פעלת בעבורנו בחינם".

אם שדכן אחד הפעיל את צד החתן ושדכן שני את צד הכלה – מחלקים את השכר ביניהם בשווה.

שידוך שעסקו בו כמה שדכנים - לפי המנהג בארץ ישראל, מחלקים את השכר לשלושה חלקים: שליש למתחיל, שליש לאמצעי ושליש לגומר.

אם השדכן הראשון התחיל לדבר עם שני הצדדים על עצם השידוך ואחר-כך נגמר הדבר על-ידי שדכן אחר – אם הראשון לא טיפל בכל הנושאים ועדיין נשארה עבודה, נחשב הראשון כ'מתחיל' בלבד.

אם הראשון יזם את הדבר, והמחותנים דחו את הצעתו, ולבסוף נגמר הדבר על-ידי שדכן אחר – דין הראשון כדין 'מתחיל'. ואם השדכן השני לא ידע כלל כי הראשון הציע זאת, הוא מקבל את שכרו בשלמות. אך אם המחותנים קיבלו את הצעת הראשון, אלא שהוא לא הוסיף לפעול ולקדם את העניין – יש לו דין 'מתחיל' לכל הדעות.

מקורות: רמ"א חו"מ סו"ס קפה, ביאורי הגר"א חו"מ סו"ס פז וסי' קפה ס"ק יג בשם מהר"ם, ועוד. הנשואים כהלכתם פ"ד ס"א-ד, מז-מח, מט-נא, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)