חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1715 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת וירא, י"ז במרחשוון ה'תש"פ (15/11/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1715 - כל המדורים ברצף
עד כמה אנחנו מוכנים להקריב
יש חדש
המפתח לשינוי המזל
ביקור המלאכים
הכין תשובה
לא לעכב אורח
עצה והצלה
מטרת המצוות של האבות
הנה הנהג מ'מרדף הברית'
הכנסת אורחים

מס' 1715, ערב שבת-קודש פרשת וירא, י"ז במרחשון ה'תש"פ (15.11.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

עד כמה אנחנו מוכנים להקריב

להחזיר ארנק לבעליו? לוותר על עסקה שיש בה משום הסגת גבול? לתרום כליה כדי להציל חיי אדם המרותק לדיאליזה?

בשנים האחרונות גוברת בציבור הרחב ההכרה בדבר הצורך להתחבר אל ארון הספרים היהודי, ובכלל זה לאקטואליות היהודית – פרשת השבוע. אלא שכאן נשמעת הטענה, כי כשם שחכמי התלמוד, רש"י, אבן-עזרא, הרמב"ן, ו'אור החיים' מפרשים את פסוקי הפרשה, כך יכול כל אחד ואחד להציג את פרשנותו האישית על פרשת השבוע, שהרי 'שבעים פנים לתורה'.

זו טענה מגוחכת, שאינה נשמעת בשום תחום עיוני אחר. למה לשלם לעורך דין – כל אחד ואחד יכול לפרש את החוק כהבנתו! ומדוע רק רופא רשאי לרשום מרשמים – גם אני יכול לקרוא את הערך של המחלה באנציקלופדיה ולהסיק מסקנות כיצד לאבחנה ולטפל בה. ואולי גם נאפשר לכל אחד להטיס מטוס נוסעים ולחתום על תכניות בנייה?

השימוש שנעשה בהקשר זה במושג 'שבעים פנים לתורה' אף הוא מעוּות מיסודו. אכן, בתורה יש שבעים פנים, עומקים מופלאים ורבדים רבים, אך כל אלה הם כמו שכבות בגזע העץ, שהן חלק מהמבנה הכולל של העץ. כך ה'שבעים פנים' מבוססים על היסודות העמוקים של חז"ל ושל ענקי הדורות, ולא על סברות כרס ופרשנויות בגרוש של חכמים בעיניהם.

חוסר הבנה

המחשה עצובה לאותה תרבות של 'פרשנויות עכשוויות' אנחנו רואים בהתייחסות לעקידת יצחק. לאורך כל הדורות הייתה עקידת יצחק סמל ומופת למסירות נפש מופלאה, שאין לה אח ורע. אנו מזכירים אותה בתפילותינו מדי יום ביומו, וגם בראש השנה אנו מבקשים – "ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור".

ופתאום היום, כשכל אחד ואחת רואים בעצמם 'פרשני מקרא', אנו מתחילים לשמוע זמירות חדשות. אותם חכמים בעיניהם מסבירים לאברהם אבינו כי אהבה לבן צריכה להיות חזקה מכל דבר אחר. הם ילמדו את אברהם אבינו – שחיכה מאה שנה להולדת בנו יצחק – מהי אהבת אב לבן...

כל ההגיגים האלה משקפים בורות תהומית וחוסר הבנה בסיסית של סיפור העקידה. הוא מחדד בדרך החדה והחריפה ביותר את השאלה – עד כמה אנחנו מוכנים להקריב למען אמונתנו וערכינו.

כולנו מתמודדים ביום-יום עם דילמות כאלה. להחזיר לבעליו ארנק מלא שטרות כסף? לוותר על עסקה קורצת כשמתברר שיש בה משום הסגת גבול? לתרום כליה כדי להציל חיי אדם המרותק לדיאליזה?

מה יקר מהחיים

כיצד עלינו לחנך את ילדינו – לחשוב על עצמם ועל טובתם או לחרף את נפשם למען הזולת? האם מי שמציג את המופת של רס"ן רועי קליין הי"ד, שקפץ על רימון במלחמת לבנון השנייה והציל את חייליו – הוא מי שאינו אוהב את ילדיו? הוא אוהב מאוד את החיים, ורוצה בכל ליבו ונפשו שילדיו יחזרו בריאים ושלמים, אבל הוא מעמיד לנגד עיניו ערך נעלה מזה – הצלת חיי הזולת.

ניסיון העקידה הוכיח את נאמנותו המוחלטת של אברהם אבינו לבורא העולם, שהוא תכלית האמת. כאשר נצטווה למסור לו את היקר מכול, עשה זאת באהבה ובגבורה, בלי פקפוק. זו גדולתה של העקידה, וזו הזכות העומדת לנו בכל הדורות.


עקידת יצחק. סמל למסירות נפש (ציור: יהושע ויסמן)

  יש חדש

הכינוס הארצי ה-60

במוצאי שבת זו, פרשת וירא, יהיה אי"ה בכפר חב"ד הכינוס הארצי ה־60 של חסידי חב"ד. הכינוס יתקיים באולם 'מרכז צבאות השם', בבית צעירי אגודת חב"ד, בכפר חב"ד, בשעה 8 בערב, בשילוב סעודת מלווה מלכה. הכינוס יעמוד בסימן שבעים שנה לנשיאותו של הרבי. אורח מרכזי: הרב מנחם-מענדל גרונר, מראשי ישיבת תומכי תמימים בקריית גת. ינעים בשירה אליסף חפץ.

יום הולדת הרש"ב

ביום שני, כ' במרחשוון, יחול יום הולדתו (בשנת תרכ"א) של הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש, נשיאה החמישי של חסידות חב"ד ומייסד ישיבת תומכי תמימים. רבים יבואו ביום הזה לתפילות וללימוד בישיבות תומכי תמימים, להתחבר מחדש להוויית הישיבה.

שבת עולמית

בשבת זו יתאחד העולם היהודי במיזם השבת הבין-לאומי, שיזם הרב זאב גולדשטיין, רבה של דרום-אפריקה. זו השנה השישית לקיום היוזמה, והיא תקיף השנה 101 מדינות. אישים מפורסמים מהעולם ומישראל הצטרפו ליוזמה והביעו את תמיכתם בה.

  שלחן שבת

המפתח לשינוי המזל

הבטחת הקב"ה לאברהם ושרה, כי ייוולד להם בן, מתגשמת: "וה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר, וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר". חז"ל מצאו שהמונח 'פקידה' מופיע הן בהופעת גשמים הן בפריון (תענית ח,ב): "נאמר 'פקידה' באישה: וה' פקד את שרה, ונאמר 'פקידה' בארץ: פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ".

ההשוואה מצביעה על דמיון בין גשמים לפריון. ואכן, כמו שפקידה באישה היא שלב בדרך ללידה, כך הגשמים מרווים את האדמה ומובילים לצמיחת היבול. בתורת החסידות מצטטים בהקשר זה את מאמר חז"ל: "בני חיי ומזוני (פריון, קיום ופרנסה)  אינם תלויים בזכות, אלא במזל".

מאמץ יוצא דופן

לכאורה, הדברים סותרים את דברי הגמרא (שבת קנו,א) "אין מזל לישראל". ומבארים, שבמקום לקרוא "אֵין מזל", יש לומר: "אַיִן – מזל לישראל". המזל של ישראל הוא בבחינת 'אַיִן' הגבוהה והנסתרת, שאינה נתפסת בהשגתנו. היא למעלה מ'סדר ההשתלשלות', שהוא מערכת ההשפעה המסודרת שמותאמת לעולם. זו משמעות השם 'מזל' – מלשון נזילה של שפע אלוקי ממרומי דרגתו אל עולמנו התחתון.

אך אם ה'מזל' הזה אינו בהישג ידנו, האם המשמעות היא שאיננו יכולים להשפיע עליו? התשובה היא, שבכוחו של יהודי להשפיע גם על המזל הנשגב ממנו. אלא שבעוד יש מטרות שאפשר להשיג על-ידי תפילה או ברכה, הרי כדי להגיע לדרגת המזל נדרש מהאדם מאמץ יוצא דופן.

עקיפת הכללים

כאשר אדם רותם את כל כוחות הנפש לעבודת ה', הוא עדיין משתמש בכלים המוגבלים שלו ואינו יכול להתעלות מעבר להם. אך אדם יכול לדבוק בקב"ה עד כדי מסירות נפש ממש, בבחינת "בכל מאודך – אפילו הוא נוטל את נפשך". כאשר אדם פורץ את המגבלות שלו, או-אז הוא מסוגל לעקוף אפילו את 'סדר ההשתלשלות'.

כדי שהאדם יגיע לבחינת 'בכל מאודך' עליו להפעיל את הנקודה הפנימית ביותר בנשמתו, הקשורה בקב"ה במידה בלתי-מוגבלת, וזו מאירה בתוך נפשו ומכפיפה את כל-כולו למלא את רצון ה'. כך האדם יכול לפעול שהקב"ה ירעיף עליו שפע שמלכתחילה לא היה זכאי לו.

האחדות מנצחת

כשאדם מגיע לרמת דבקות של 'בכל מאודך', הרי שכל אישיותו מתמקדת במטרה הזאת. במצב רגיל אדם עלול לסבול מסתירות פנימיות. יש בנפשו צדדים השואפים לדבוק בקדושה, וכנגדם כוחות שליליים הפונים אל ההפך מזה. אך במצב של מסירות נפש האדם אוסף את כל ישותו, מוסר אותה למטרה אחת, ואז שורה בו אחדות מוחלטת.

גם יצירת אחדות בעם ישראל בכוחה להביא שפע של 'בני חיי ומזוני'. זו משמעות התפילה: "ברכנו אבינו כולנו כאחד". כאשר עם ישראל עומד באחדות, בכוחו לקבל את כל הברכות. המחלוקת והפירוד הם שורש הגלות והשלילה, והאחדות מתקנת זאת ומביאה את הגאולה השלמה.

(תורת מנחם תשמ"ג, כרך א, עמ' 450)

  מן המעיין

ביקור המלאכים

אור מעל האדם

״ויישא עיניו וירא, והנה שלושה אנשים ניצבים עליו, וירא וירץ לקראתם״ (בראשית יח,ב). סימן יש בידו של צדיק להבחין בין טוב לרע: בהסתכלו בפני אדם, אם הוא רואה אור עליון שורה עליו, הרי שאותו אדם נושא חן בעיני ה׳; ואם לאו, סימן רע הוא לו לאותו אדם. וזה שאמר הכתוב: ״ויישא עיניו וירא״ – ראה בהם משהו אלוקי, ולכן מייד ״וירץ לקראתם״.

(קדושת לוי)

הגילוי גילה

מה הקשר בין התגלות השכינה לביאת המלאכים? אלא שעם ההתגלות של ״וירא אליו״, כאשר הקב״ה התגלה אליו בגילוי העצמי של מידת החסד, השפיע עליו גילוי זה שתהיה אצלו מידת החסד בהתעוררות גלויה, והוא הצטער מאוד שלא באו אורחים. לכן מייד לאחר הגילוי של ״וירא אליו״ שלח לו ה׳ את המלאכים.

(הרבי מליובאוויטש)

ראייה כפולה

״וירא״, ״וירא״ – שתי פעמים, והוא לפי מה שכתב הרמב״ם במורה נבוכים, שהמעשה כאן היה במראה הנבואה וגם במציאות. וזהו ״וירא״, ״וירא״ – הוא ראה במראה הנבואה וראה במציאות.

(רבי זאב-דב סולובייצ׳יק)

טובה לנותן

״ניצבים עליו״ – ממעל לו. כי יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, עושה העני עם בעל הבית. אם כן, הם ניצבים עליו, כי קיבל מהם טובה גדולה יותר.

(רבי יהושע טרונק מקוטנה)

שלושה פרטים במילה

״שלושה אנשים״ – ״אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את אברהם״ (רש״י). שלושת המלאכים האלה שורשם משלושת הפרטים במצוות מילה: חיתוך, פריעה ומציצה. פריעה היא גילוי הטוב – וממנה בא המלאך שבישר את הולדת יצחק. חיתוך העורלה הוא הסרת הרע, והמלאך שבא להפוך את סדום שורשו במצווה זו. ומציצה היא הסרת הסכנה והריפוי, ומשם שורשו של המלאך שבא לרפא את אברהם ולהציל את לוט.

(רבי יחיאל-מאיר מאוסטרובצה)

מצווה בלי גאווה

אברהם החשיב כל אדם, ואף את העוברים והשבים, לגדולים ממנו במעלה וחשיבות. זהו ״ניצבים עליו״. וזה אירע אחרי שמל עצמו, כשקיים את המצווה במסירת נפש. נאמר בספרי מוסר, כי המבחן אם המצווה נעשתה כתיקנה הוא, אם האדם לא בא על-ידי כך לידי גאווה.

(מקרא מפורש)

מטרת המים

״יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והישענו תחת העץ״ (בראשית יח,ד). רש"י מפרש: ״יוקח נא – על-ידי שליח״. למה על-ידי שליח, והרי מצווה בו יותר מבשלוחו? אלא שהוא נזקק למים מפני שסבר ״שהם ערביים שמשתחווים לאבק רגליהם״, ולכן לא היו ידיו של הצדיק להוטות לעשות מצווה זו, ועשאה על-ידי שליח.

(עטורי תורה)

מדבר מעט ועושה הרבה

״ויאמרו, כן תעשה כאשר דיברת״ (בראשית יח,ה). יודעים היו המלאכים כי דרכו של אברהם אבינו לדבר מעט ולעשות הרבה. לכן אמרו לו: כן תעשה כאשר דיברת – ולא יותר, לא כמנהגך להוסיף על האמירה.

(עטורי תורה)

  אמרת השבוע

הכין תשובה

פרנסי העיר פראג נכנסו אל רבי ישעיה מושקאט, אב בית הדין, והתלוננו כי הוא מבזה את הקהילה בהפיכת בית מדרשו למקלט לכל חדל אישים, שיכור או גנב. "וכי זוהי מצוות הכנסת אורחים?!", תהו.

אמר להם רבי ישעיה: "אני בסך הכול רוצה להבטיח את חלקי לעולם הבא. כשאבוא לעולם האמת ישאלוני מה מעשיך, ואני אשיב: מה זה משנה מה מעשיי, גם אם אני שיכור או גנב או רמאי – אורח אני, ויש לקבלני בסבר פנים יפות".

והוסיף לומר: "ישאלוני: ואתה גם כן לא בחנת ולא חקרת את אורחיך? אשיב: בוודאי! שאלו את פרנסי פראג ויגידו לכם. וכך, באין ברירה, יקבלו אותי".

  פתגם חסידי

לא לעכב אורח

"אברהם אבינו אמר לאורחים 'אחר תעבורו' – כי חלק מהכנסת אורחים הוא שלא לעכב אותם, אלא מייד אחרי שיסעדו את ליבם להניח להם ללכת לדרכם" (האמרי אמת מגור)

  מעשה שהיה

עצה והצלה

מהלומות חזקות בדלת העץ החרידו את תושבי הבית שבלב העיר ורשה, בירת פולין. אלה לא היו נקישות מנומסות של אורחים ידידותיים. פניו של אברהם איטקין, אבי המשפחה, החווירו. הוא שלח מבט חרד לעבר הבריח הכבד. שפתיו לחשו תפילה.

שנת תרס"ה (1905). פולין חווה משבר כלכלי קשה, שגורר טלטלה ציבורית גדולה. מהומות פורצות ברחובות, והפועלים מארגנים שביתות והפגנות כנגד מעסיקיהם. חוסר היציבות מסב לבעלי המפעלים הפסדים קשים, ואלה מפעילים כנופיות בריונים לסחוט כספים מעשירים. הללו מכתיבים לעשירים כמה יצטרכו לשלם, והם נאלצים למלא את הדרישות.

אברהם איטקין היה מוּכר בעיר כאדם אמיד. הוא התפרנס מניהול מבנים והשכרתם למגורים ולעסקים. הוא חשש, בצדק, שגם תורו יבוא.

"מי שם?", רצה לשאול, אך הדלת כבר נפרצה. מולו ניצבו פרצופיהם המאיימים של שלושה פושעים. מנהיגם שלף דף מקומט והקריא מתוכו: "עד השעה שמונה בערב עליך להביא מאתיים רובלי כסף לכתובת זו וזו. אם תסרב, רע ומר יהיה גורלך!".

כעסו של אברהם גאה. אמיץ לב היה, והתברך בגוף חסון וחזק. הוא חטף מידם את מסמך האיום וקרעו לגזרים מול עיניהם הנדהמות. "הסתלקו מכאן מייד!" קרא בתקיפות, והללו נבהלו ונעלמו.

אברהם הנסער התיישב על כיסאו, מנסה להסדיר את נשימותיו ולהירגע. בתוך כך נכנס אל הבית גיסו, החסיד ר' ברוך-שלום כהן, ואברהם שיתף אותו בפרטי המקרה. בעודם מדברים נפרצה הדלת שנית. הפעם הופיעו בפתח שני פרצופים חדשים, ואליהם נלווה אחד מבני הפמליה הקודמת.

"מי האיש שהעז לגרש אתכם?", שאל בריון מגודל אחד את האיש שהיה בביקור הקודם. הלה הצביע על אברהם. הברנש שלף אקדח וכיוון אותו לעבר ראשו של אברהם.

באותה שנייה זינקה רעייתו של אברהם למרפסת הבית ופרצה בזעקות שבר. גם הגיס החל לזעוק. הפושע הופתע ותשומת ליבו הוסטה לשבריר שנייה. אברהם ניצל זאת והתנפל עליו, ונטל מידו את האקדח. הבריון וחבריו מיהרו לברוח מן הבית, ובעקבותיהם ברחו עוד שלושה בריונים, שהמתינו בחוץ.

הפעם ידע איטקין שהללו לא יבליגו על הביזיון שהנחיל להם, וישובו בכוחות מתוגברים. הוא חיפש מוצא מהסבך. מה עושים?

גיסו, שהיה חסיד חב"ד, הציע לאחיו: "סע לאדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש. היוועץ בו ובקש את ברכתו".

לנוכח הסכנה שריחפה מעל ראשו החליט אברהם לקבל את העצה, אף שלא נמנה עם החסידים. לנסיעה הצטרף גם גיסו.

השניים נכנסו ל'יחידות' אל הרבי והתקבלו במאור פנים. אברהם שטח את הסיפור והתחנן לישועה.

"כדאי לך להיפגש עמם וליישר את ההדורים", הפתיע הרבי את השניים. הללו נותרו פעורי פה. הם ציפו לברכה ניסית, לא לעצה שכזאת.

אברהם וגיסו יצאו לדרך חזרה תמהים ונבוכים. האם העצה ניתנת ליישום, תהה אברהם באוזני גיסו. מי בכלל מכיר את האנשים האלה? והאם אפשר להעלות על הדעת לערוך פיוס איתם? הלוא זו כניסה ללוע הארי ממש.

המסע הממושך סיפק לר' ברוך-שלום די זמן להסביר לגיסו כי אין להרהר אחר דברי הרבי. הוא שכנע אותו כי דבריו צופנים ברכה שמימית ומכאן תבוא ההצלה. אברהם החליט לפעול כדבריו.

עם שובם לוורשה מיהר אברהם להסתגר בביתו, ונמנע ככל יכולתו מלהיראות בחוץ. ליבו היה אחוז חרדה. כל רחש קל הבעית אותו. הוא חשש מפני הגרוע מכול.

בתוך כך החלו הוא וגיסו לחקור אחר זהותם של התוקפים ולחפש דרך ליצירת קשר עמם. אלא שכל מאמציהם עלו בתוהו. איש לא ידע את זהותם.

יום אחד נכנסה רעייתו של אברהם אל הבית בסערה. "ראיתי אחד מבני החבורה יושב עם חברים בבית המרזח שליד ביתנו!", קראה בהתרגשות.

אברהם הזעיק את גיסו והם התייעצו מה לעשות. "זו ההזדמנות שעליה דיבר הרבי", אמר ר' ברוך-שלום לגיסו. הם החליטו לצאת וליצור קשר עם האנשים. רעייתו של אברהם התלוותה אליהם.

בצעדים מהוססים פסעו השלושה לעבר היעד. בהתקרבם הבחינו בבירור בדמות המוּכרת. האיש ישב עם טיפוסים כמותו סביב שולחן, שבמרכזו בקבוקי משקה חריף, שותים לשוכרה ומלהגים בקלות דעת.

אשתו של אברהם ניגשה לעבר השולחן שסביבו ישבו בני החבורה ופתחה עמם בשיחה. לאחר חילופי דברים קצרים הושיטה לעבר האיש המוּכר לה מטבע מכובד (אַ פינפערל – חמישה רובלי כסף). למרבה ההפתעה, התֶּשֶׁר חולל פלאים, ובני החבורה נעשו ידידותיים.

אברהם וגיסו הצטרפו למפגש הפיוס. הם כובדו בלגימת 'לחיים', והשתיינים הבטיחו כי לא ייגעו עוד לרעה באברהם היהודי, ולא יתקרבו לביתו. ואכן, אברהם איטקין ומשפחתו לא סבלו עוד מרדיפות והצקות. עצתו של הרבי התבררה כהצלה פלאית.

(על-פי 'שמועות וסיפורים', מאת ר' רפאל-נחמן כהן, בנו של ר' ברוך-שלום)

  לומדים גאולה

מטרת המצוות של האבות

כידוע, הכנת העולם לגאולה נעשית על-ידי קיום התורה והמצוות, ואולם תרי"ג המצוות לא הופיעו בבת אחת. אדם הראשון קיבל מהקב"ה שש מצוות. לנח נתווספה מצווה שביעית, והללו מכונות שבע מצוות בני נח. אחר-כך הופיעה עוד מצווה, אצל אברהם אבינו – המילה. חז"ל גם אומרים, שהאבות קיימו את המצוות עוד בטרם ניתנו. ואחרי כל זאת ניתנה לעם ישראל התורה על תרי"ג מצוותיה.

למעשה התחולל כאן תהליך הדרגתי שהכשיר את הקרקע לקבלת המצוות בהר סיני. השלב הראשון היה שבע מצוות בני נח; השלב השני – המצוות שקיימו האבות; והשלב השלישי – המצוות שניתנו בסיני.

שלושה סוגים במצוות

מצוות בני נח הן, בפשטות, חוקי יסוד של חברה אנושית מתוקנת. מטרתן אינה לרומם את העולם ולקדשו, אלא להבטיח כי יתנהל כעולם בריא ומתוקן. במתן תורה התחדש סוג חדש במצוות – מצוות שמטרתן להחדיר את הקדושה האלוקית בתוך העולם, ולהכינו להתגלות האלוקית הגדולה של הגאולה. כשיהודי נוטל עור של בהמה – דבר גשמי לחלוטין – ומקיים בו את מצוות תפילין, מזוזה או ספר תורה, הוא יוצר מציאות חדשה: 'חפצא דקדושה' (חפץ קדוש), שמתקדש וסופג את הקדושה האלוקית.

זה הכוח המיוחד והמופלא שניתן לעם ישראל בעת מעמד הר סיני – לחבר את העולם הגשמי עם הקדושה האלוקית ולקדש את המציאות החומרית. יש כאן חיבור של שני קטבים מנוגדים – מציאות גשמית מוגבלת עם אור אלוקי בלתי-מוגבל. אך הקב"ה, שהוא כול-יכול ובלתי-מוגבל באמת, העניק לעם ישראל כוח לעשות זאת על-ידי התורה ומצוותיה.

אם כן, לפנינו שני סוגים של מצוות: מצוות בני נח, שהן במסגרת העולם ולצורך העולם; ומצוות התורה, שמטרתן להרים את העולם ממגבלותיו ולחברו עם הקדושה האלוקית. אך היה עוד סוג במצוות – המצוות של האבות. עדיין לא היה בהן הכוח לחבר את הקדושה עם המציאות הגשמית, אבל באמצעותן החל להאיר בעולם האור האלוקי (ולכן נאמר שעד אברהם היה העולם מתהלך באפילה, ומשבא אברהם, החל להאיר).

מטרת הריח

מצוותיהם של האבות מכונות במדרש (שיר השירים רבה, פרשה א,ג) 'ריח': "כל המצוות שעשו לפניך האבות – ריחות היו". בריח אפשר לראות שתי תכונות בולטות: א) אין הוא חלק מעצם הדבר אלא ריחו בלבד; ב) קיומו ארעי, וכעבור זמן הוא פג ומתנדף.

תכונות אלה מאפיינות גם את מצוותיהם של האבות: א) האור האלוקי שהשכינו בעולם לא היה עצם האלוקות, אלא הארה והתפשטות בלבד ממנו; ב) לא היה להם הכוח להשכין את הקדושה בקביעות בתוך המציאות הגשמית, עד כדי הפיכתה ל'חפצא דקדושה'. זאת, מפני שעדיין לא ניתנה התורה ועדיין לא הייתה אפשרות לחבר בין הקדושה לבין הגשמיות.

אך הייתה לאבות מצווה אחת מעין המצוות שלנו – מצוות מילה. הואיל והיא באה על-פי ציווי הקב"ה, היה בה הכוח לקדש את בשר הגוף הגשמי; ככתוב: "והייתה בריתי בבשרכם" – קדושתי בתוך בשרכם.

אמנם מצוותיהם של האבות לא קידשו ממש את המציאות הגשמית, אבל הן זיככו את העולם וסללו את הדרך לקיום המצוות שלנו ולהחדרת הקדושה בעולם, כהכנה לביאת המשיח. ועל זה נאמר: "מעשי אבות – סימן לבנים".

  חיים יהודיים

הנה הנהג מ'מרדף הברית'

רגע קודם שהרב אברהם-חיים זילבר, שליח חב"ד בשכונת מרום כנען בצפת, ניגש לבימה לשאת את דרשתו השבועית בשבת שעברה, ניגש אליו אחד המתפללים, ר' ראובן סמולקין, המשמש מרצה בסמינרים לדוברי רוסית. בידו אחז את הגיליון הטרי של 'שיחת השבוע' והציג לעיניו את המדור 'חיים יהודיים'.

"קראת את זה?", שאל את הרב זילבר. "כן, סיפור מרגש", השיב לו הרב. "אתה לא יודע עד כמה זה מרגש – הנהג שעליו מסופר פה נמצא כאן איתנו", אמר לו ר' ראובן. "קוראים לו אברהם טומינוב והוא ממשתתפי הסמינרים שלנו!".

טיסה בשלג

תקציר: הרב מנחם-מענדל זקלס, שליח חב"ד בעיר בריאנסק שבמרכז רוסיה, חלק כאן בשבוע שעבר סיפור מרגש בפעילותו כמוהל מומחה. זו הייתה ברית לא-שגרתית שנערכה בבירוביג'ן, שחייבה נסיעה מטורפת, בסופת שלגים. "הנהג עשה את הדרך המסוכנת בחירוף נפש, במרדף נגד מחוגי השעון, והצלחנו להגיע כמה דקות לפני השקיעה", סיפר השליח.

ובחזרה לצפת. הרב זילבר הפתיע את הקהל וחשף כי הנהג שעליו מסופר נמצא עכשיו בבית הכנסת. "אברהם טומינוב זכה להיות הנהג ש'טס' בשלג ובזכותו נערכה הברית בזמן", אמר. "זכינו שהוא נמצא איתנו כאן, בשבת לך-לך, שבה אנו קוראים על ברית המילה הראשונה". המתפללים התרגשו ובסיום הדרשה ניגשו ללחוץ את ידו של האורח. אברהם גם כובד בעלייה לתורה.

‎מברית לפדיון

איך התגלגל אברהם, המתגורר ברוסיה, לבית הכנסת הצפתי? אחרי התפילה סיפר למתפללים כי התקרב בשנים האחרונות ליהדות, בסמינרים שסמולקין עורך, שהוא גם סופר סת"ם. "בעת האחרונה", סיפר, "הזמנתי אצלו תפילין מהודרות, וברגע שהיו מוכנות החלטתי שאינני רוצה כי יישלחו אליי, וטסתי במיוחד לארץ כדי לקבלן".

בתוך הדברים התברר שאברהם הוא בכור ולא נערך לו 'פדיון הבן'. אחד המתפללים, ר' יהודה טיליס, הודיע כי הוא מקבל עליו לערוך במוצאי השבת את סעודת המצווה, עם בשר ויין ומטעמים כיד המלך. הרב חנוך הכוהן רוזנפלד, ממתפללי בית הכנסת, אמר שיביא בשמחה את המטבעות המשמשים לפדיון.

חגיגה במרתף היין

וכך התאספו שוב המתפללים במוצאי שבת, הפעם ב'מרתף היין' שבעיר העתיקה. "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", בירך אברהם בהתרגשות. אמנים המתגוררים באזור שמעו על החגיגה הספונטנית, וביקשו להצטרף; זה בכינור, זה בגיטרה ועוד.

האורחים ישבו סביב חתן השמחה, שמחו עמו וחיזקו אותו על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו. "באתי לארץ לקבל את התפילין, והנה ההשגחה העליונה זימנה לי לקיים עוד מצווה גדולה וחשובה. זה מרגש אותי מאוד", אמר אברהם בהבעת אושר גדולה על פניו.


יד ההשגחה המופלאה. משמאל לימין: ר' יהודה טיליס, ר' חנוך הכוהן רוזנפלד, הנפדה אברהם טומינוב ור' ראובן סמולקין. למטה: ברכת כוהנים ומראות מהחגיגה

  פינת ההלכה ומנהג

הכנסת אורחים

שאלה: האם הכנסת אורחים היא לעניים דווקא, או לכל מי שמבקש להתארח?

תשובה: כתב הרמב"ם, שהכנסת אורחים היא מכלל מצוות גמילות חסדים, "והוא החוק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה, מאכיל עוברי דרכים, ומשקה אותן ומלווה אותן". אם אורח זקוק לאחד הפריטים שבמצווה זו – אכילה, לינה או ליווי, ודואגים לו לכך – מקיימים בו את המצווה.

גם באורחים עשירים, שאינם זקוקים לעזרה, מקיימים את מצוות הכנסת אורחים בזה שמקבלים אותם בסבר פנים יפות ומשתדלים לשמשם ולכבדם לפי כבודם, וזאת מפני שכל אדם 'עני' הוא בדרך, כשהוא מחוץ לעירו. לכן גם מי שלא הכין לעצמו סעודת שבת ומארחים אותו לסעודה, הרי זו הכנסת אורחים.

כמו-כן אם מזמינים אדם מאותה עיר לכבוד אורח מחוץ לעיר שמתארח בבית, גם זו הכנסת אורחים. ובאורחים עניים מקיימים גם מצוות צדקה וגמילות חסדים. אף המזמין תלמידי ישיבה לאכול סעודת שבת בביתו, אף שיש להם סעודה בישיבה, מקיים בכך את המצווה, אם טיב הסעודה, הכיבוד והקירוב וכדומה מעוררים להודות לה'.

הליווי הוא לפחות למרחק ארבע אמות, אך כתבו אחרונים שאין בכך אלא כדי ללמד זכות על מי שאינם זהירים ללוות עד פרסה (כארבעה קילומטר), או עד תחום שבת (כקילומטר), אבל חלילה לאדם מלפטור עצמו מן הליווי לגמרי, כי משמע בגמרא שהליווי הוא עניין של סגולה לאורח, שתהיה עליו שמירה מן השמיים בהמשך דרכו.

הזמנת אורח לכוס קפה אינה כלולה בהגדרות מצווה זו, אף שלפעמים יש בה משום גמילות חסדים.

מקורות: רמב"ם הל' אבל פי"ד ה"א-ב. שו"ע אדה"ז סי' שלג ס"ו. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'הכנסת אורחים' כרך ט עמ' קכו, וש"נ.

  מושג ברגע

מידת סדום

בספרות המשנה והתלמוד מופיע הביטוי 'מידת סדום'. הכוונה להתנהגות שאמנם יש בה צדק תיאורטי, אבל השימוש המעשי בה גורם עוול לזולת.

למשל, בפרקי אבות מובאת דעה ש"האומר שלי שלי ושלך שלך" - זוהי "מידת סדום". אכן, מה ששלי הוא שלי, אבל כשאני נאחז בעמדה זו בלי לראות את סבל הזולת, יש כאן מידת סדום.

או כשאדם מבקש מחברו לאפשר לו לעשות דבר שיביא לו תועלת, בעוד מילוי הבקשה לא יגרום שום נזק או הפרעה לשני, ואילו האחרון מתעקש ומסרב. גם התנהגות זו מכוּנה 'מידת סדום' שיש להימנע ממנה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)