חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1714 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת לך-לך, י' במרחשוון ה'תש"פ (08/11/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1714 - כל המדורים ברצף
כלים לקרב על התודעה
יש חדש
להיות שותף בתיקון העולם
לך-לך
טעם השחרור
תכלית ההליכה
מילת שכנוע
ראשית ההתכללות
אלפי קילומטרים בעבור ברית
ברית בשבת

מס' 1714, ערב שבת-קודש פרשת לך לך, י' במרחשון ה'תש"פ (08.11.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

כלים לקרב על התודעה

האם אנחנו מעניקים לילדינו ולתלמידינו את הכלים להילחם במלחמה הזאת? האם ילד יהודי בבית ספר יודע את העובדות לאשורן?

מלחמות בין עמים בימי קדם היו נערכות בשדות הקרב, בחרבות ובחניתות, ובתקופה מאוחרת יותר ברובים ובתותחים, בטנקים ובמטוסים. אבל בימינו הופיעו כלי נשק חדשים בזירה, ואין הכוונה בהכרח למל"טים ולטילים מדויקים. כלי הנשק החדשים הם המקלדת והמצלמה, ובמילים אחרות – הקרב על התודעה.

יש עלינו איומים מהסוג הישן, ומולם נערכים כוחות הביטחון, אבל בתוך כך אנו שרויים בעיצומה של מלחמה, שאיננו ערוכים כנגדה די הצורך. היא מתנהלת באמצעי התקשורת העולמיים, בקמפוסים, במוסדות הבין-לאומיים וברשתות החברתיות. זו מלחמה על הצדק ועל האמת, מול הרשע והסילוף שמטפחים אויבינו.

התגייסות מלאה

אחד ה'נרטיבים' המשמשים אבני-יסוד בקרב הזה הוא השקר שהערבים מחדירים, ובעקבותיהם גורמים רבים ברחבי העולם, ולפיו הערבים חיו כאן מאז ומעולם, ופתאום הופיעו היהודים ה'כובשים', גירשו את תושבי הארץ המסכנים והשתלטו על אדמותיהם.

בקרב הזה על התודעה אנו מוצאים מולנו התגייסות מלאה. את השקר ההיסטורי מפמפמות כל המערכות של אויבינו – החינוך, התקשורת, האקדמיה, משרדי הרשות, המסגדים וכו'. הם כבר עברו מזמן לשלב מתקדם עוד יותר – הכחשת כל זיקה יהודית לארץ הזאת, ועד התכחשות לקיומו של בית המקדש בירושלים.

ומה אצלנו? האם אנחנו מעניקים לילדינו ולתלמידינו את הכלים להילחם במלחמה הזאת? האם ילד יהודי בבית ספר יודע את העובדות לאשורן? האם לימדו אותו על מה מבוססת טענת הזכות שלנו על הארץ? מיותר לשאול מה עמדת התקשורת, האקדמיה, האמנות ומוסדות התרבות באשר לשאלה זו.

התוצאה היא שאויבינו מדברים בביטחון ובנחישות, ואילו אצלנו במקרה הטוב מגמגמים, ובמקרה הגרוע יותר מסכימים לטענות ה'כיבוש'. מה הפלא שההסברה הישראלית כושלת כל-כך.

והלוא העובדות ברורות לגמרי. כל המקורות ההיסטוריים מוכיחים שהארץ הייתה כמעט שוממה במשך מאות שנים. הייתה בה אוכלוסייה ערבית דלילה ביותר, וגם היא עברה תחלופות. במאות הראשונות של התקופה העות'מאנית היו אזורים רבים – בעמקים, במישור החוף ובנגב – דלי אוכלוסין או לא מיושבים כלל. העלייה במספר התושבים הערבים החלה במאה ה-19, בשל הגירה מהארצות השכנות.

מקור הזכות

הערבים החלו להגר לארץ במקביל לעליית היהודים. הם אינם בני הארץ, אלא צאצאי מהגרים ממצרים ומסוריה, מעיראק ומאלג'יר וכדומה. בתקופת השלטון הבריטי הוכפל מספר הערבים, בשל מדיניות ההגירה של השלטונות.

ואילו אנחנו חזרנו לארצנו ולמולדתנו, שבה חיו אבותינו לפני כארבעת-אלפים שנה; שבה מלכו דוד ושלמה; שבה עמדו בירושלים בית המקדש הראשון והשני במשך יותר משמונה-מאות שנה; הארץ שגם כשגלינו ממנה עדיין נשמרה בה הרציפות היהודית.

מקור זכותנו הוא בברית המיוחדת במינה שנערכה על אדמת הארץ הזאת, בין בורא העולם ובין היהודי הראשון, אברהם אבינו. באותה ברית, שעליה מספרת פרשת השבוע, אמר הקב"ה לאברהם: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת". מכוח אותה ברית ואותה הבטחה חזרנו לארצנו ואנו נאחזים ברגביה כבנים השבים אל ביתם.


"לֶ ך־לְָך... אֶ ל  הָ אָ רֶ ץ  אֲ שֶ ר  אַ רְ אֶּךָ " (ציור: ברוך נחשון, חברון)

  יש חדש

חגיגות החומש

בכפר חב"ד חחלו השבוע חגיגות החומש המסורתיות, המתקיימות בבית אגודת חסידי חב"ד (770). בחגיגות ישתתפו בע"ה אלפי תלמידי כיתות ב מכל רחבי הארץ, לרגל תחילת לימוד החומש בבתי הספר. הילדים נהנים ממפגש עם סופר סת"ם, התנסות בכתיבה על קלף, ביקור בתערוכה ובמרכז למידה של מוצרי סת"ם, הפעלה בסדנה יצירתית, והעיקר — תכנית חווייתית מיוחדת בבית הכנסת, ובמרכזה הוצאת ספר תורה, מתוך שירה וריקוד. כל ילד מקבל שי מיוחד. הרשמה מראש חובה. האירועים יימשכו עד כ"ב בכסלו (20.12). טל' 0548113770.

שנת שיעורים חדשה

מאות בתי חב"ד ברחבי הארץ פותחים שנה חדשה בשיעורי תורה מגוונים, לגברים ולנשים, בכל תחומי התורה. הציבור מוזמן להתעניין במערך השיעורים המקומי ולהצטרף.

עלייה לקבר רחל

בשבת זו, י"א במרחשוון, יחול יום פטירתה של רחל אימנו. המונים יעלו לפקוד את קברה לפני השבת ואחריה. מערך אוטובוסים מתוגבר פועל מבנייני האומה, מיום חמישי אחה"צ ועד יום שישי אחה"צ, ומצאת השבת.

  שלחן שבת

להיות שותף בתיקון העולם

מצוות המילה מעוררת שאלה, כפי שזו נשאלה מפי "פילוסוף אחד" (בראשית רבה פרשה יא,ו): "אם חביבה היא, מפני מה לא ניתנה לאדם הראשון". כלומר, אם הבורא רוצה שאדם יהיה מהול, מדוע לא ברא כך את אדם הראשון?

השיבו לו: "כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון התורמוסים צריך למתוק", ומכאן המסקנה: "אפילו אדם צריך תיקון". העולם לא נברא מושלם, אלא הושארו בו דברים הדורשים תיקון, וזה תפקידו של האדם – לתקן ולשפר את הבריאה ולהביאה לידי שלמות. לכן האדם נברא כשאין הוא מהול, ותפקיד האדם לעשות את המילה.

טענה הגיונית

תפיסה בסיסית זו פותרת שאלה נפוצה: יהודי מבקש לקיים את התורה ומצוותיה, אבל כל הזמן הוא נתקל בקשיים ובהפרעות. אם הקב"ה רוצה שהיהודי יעסוק בתורה ובמצוות, מדוע אין הוא מספק את התנאים הנוחים שיאפשרו לעובדו במנוחת הנפש? מדוע הוא מעמיד את האדם מול קשיים ומכשולים, המקשים עליו לעבוד את ה' בשמחה ומתוך רוגע ושלווה?

את המכשולים אנו מוצאים לא רק מחוצה לנו. כל אחד ואחד מכיר את יצר הרע הטורד את שלוותו, ומשדלו בלי הרף לסטות מדרך הישר. לעולם איננו מניח לו להתמסר לקב"ה בלב שלם. הוא אף משתמש בתחבולות הגיוניות כדי לזרוע באדם ספקות ולהטותו מן האמת. למה נגזרה עלינו ההתמודדות המתמדת הזאת?

אי-אפשר בלעדיך

אלא שאכן, המלחמה עם הרע היא חלק בלתי-נפרד ממציאות חיינו, אבל היא לא נועדה לגרום לנו סבל, אלא להעניק לחיינו משמעות מיוחדת. אילו היינו זוכים במתנת חינם של חיי נוחות, אכן היו נחסכים מאיתנו הכאבים וההתמודדויות, אך היינו מקיימים את שליחותנו מתוך חוסר עניין והתלהבות.

העובדה שאנו נאלצים להילחם בעצמנו ובסביבתנו, מחייבת אותנו לגלות כוחות נפש פנימיים, ואז מעשינו נהפכים להישג אישי שלנו. "יגעת ומצאת – תאמין", אמרו חז"ל (מגילה ו,ב). כשמשקיעים יזע ודמעות, זוכים לתוצאות בלתי-צפויות, כמו מציאה אקראית שמופיעה פתאום. האדם נעשה שותף של הקב"ה, הנוטל חלק מהותי בבריאת העולם ובתיקונו.

אצבע קטנה

המחשה לכך יש בסיפורו של רבי חנינא בן-דוסא (קהלת רבה ושיר השירים רבה בתחילתם), שפעם אחת ביקש להעלות אבן גדולה לבית המקדש, ו"זימן לו הקב"ה חמישה מלאכים בדמות בני-אדם. אמר להם, אתם מעלין לי אבן זו, אמרו לו... ובלבד שתיתן ידך ואצבעך עמנו. נתן ידו ואצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים".

אם מלאכים נשאו את האבן דרך נס, מה תרמה אצבעו של רבי חנינא? אלא שנדרשה תרומתו האישית במעשה, השתדלות כלשהי מצידו, כדי לעשותו שותף בנשיאת האבן, ואז היא אכן 'שלו'.

(משיחת י"א בניסן תשל"ב)

  מן המעיין

לך-לך

מפני הציווי

״וילך אברם כאשר דיבר אליו ה׳״ (בראשית יב,ד). אף שנאמר לו לך-לך, "להנאתך ולטובתך", הכתוב מעיד על אברהם שלא הלך אלא מפני ציווי ה׳.

(רבי אברהם מסוכוצ׳וב)

היצר נצמד

״וילך אברם כאשר דיבר אליו ה׳, וילך איתו לוט״ (בראשית יב,ד). כשאדם מישראל מחליט לקיים מצווה ״כאשר דיבר אליו ה׳״, מייד ״וילך אתו לוט״ – נצמד אליו היצר ומשיאו לדבר אחר. והעצה היא: ״אם השמאל – ואימינה, ואם הימין – ואשמאילה״; להתרחק ממנו כמטחווי קשת.

(רבי משה מקוברין)

מחשבתו של לוט

אברהם הלך לשם שמיים, כאשר דיבר אליו ה׳. ולוט למה הלך? כי ״אברם בן חמש שנים ושבעים שנה״ –לוט ראה שדודו זקן מופלג, וחבל היה לו להפסיד ירושה כזו.

(עטורי תורה)

הלך מייד

אברהם לא נזקק ליישוב דעת, לא ביקש עצה מאיש ולא דחה את החלטתו אף לא ליום אחד, אלא משאמר לו הקב״ה ״לך-לך״, מייד קם והלך לארץ ישראל.

(שפתי כהן)

לחבר עם השורש

״לך-לך... אל הארץ אשר אראך״ (בראשית יב,א). ״לך-לך״ – לעצמותך ולשורשך. יש לקשר ולחבר את הנשמה שבתוך הגוף עם שורשה העליון. ״אל הארץ אשר אראך״ – שורש הנשמה רואה גילוי אלוקות בבחינת ראייה ממש, וכאשר מקשרים את הנשמה שבגוף עם שורשה שלמעלה, מגיעים לבחינת ראייה באלוקות.

(אור התורה)

לך אל עצמך

״לך-לך״ – על האדם ללכת אל עצמו, אל שורשו ומציאותו האמיתית. זאת על-ידי שהוא יוצא ״מארצך״ – מהעניינים הארציים והחומריים; ״וממולדתך״ – מהמעשים הנובעים מהרגליו; ״ומבית אביך״ – מההשקפות השכליות הבלתי-רצויות.

(לקוטי שיחות)

לשבור את המידות הרעות

״לך לך – שאודיע טבעך בעולם״ (רש״י). רבי סעדיה גאון אמר שעיקר בריאת האדם בעולם הזה הוא לשבר את המידות הרעות הטבעיות שלו, ובזה הוא מעלה את הדרגה הנקראת 'טבעך' לעולם עליון. זהו ״לך לך מארצך וממולדתך״ – צא מהמידות רעות הטבעיות שנולדת עמן, והשתדל לשבר אותן, ועל-ידי זה ״אודיע טבעך בעולם״ העליון.

(כתר שם טוב)

מידות טובות מתוך עבודה

רבי סעדיה גאון מדבר על שבירת המידות הרעות. אך יש דרגה עליונה מזו, והיא שגם המידות הטובות שבאדם צריכות להיות לא מפני הטבע והתולדה, אלא מתוך עבודה.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

טעם השחרור

רבי מנחם-נחום מצ'רנוביל עסק רבות במצוות פדיון שבויים, ואף סיכן את עצמו לשם כך. פעם אחת נתפס בעיר ז'יטומיר כשניסה לשחרר שבוי מכלאו, ונאסר. רבי זאב-וולף מז'יטומיר קיבל רשות לשרתו.

יום אחד הופיעה לפניהם אישה שראשה מכוסה במטפחת משי ושאלה את רבי מנחם-נחום לפשר דברי רש"י על 'לך-לך' – "להנאתך ולטובתך", איזו הנאה וטובה היא זו להיות נע ונד ממקום למקום. הצדיק חיכה לתשובתה, והאישה אמרה, שאברהם אבינו היה נדיב וביתו היה פתוח לרווחה, ולכן הקב"ה אמר לו שיֵלך לגלות וירגיש מה חש הנודד, וכך ייהנה יותר מהכנסת האורחים. האישה סיימה את דבריה ונעלמה.

אמר רבי מנחם-נחום לרבי זאב-וולף: "אישה זו הייתה שרה אימנו, ובאה להרגיעני, שזימנו לי את המאסר כדי שאחוש את גודל צערם של השבויים". ובאותו היום הוציאוהו לחופשי.

  פתגם חסידי

תכלית ההליכה

"התורה אומרת 'וילך למסעיו' – נדמה לאדם שהוא הולך למסעיו ,לצרכיו האישיים, אך האמת היא שמוליכים אותו מן השמיים לצורכי שליחותו בעולם" (הבעש"ט)

  מעשה שהיה

מילת שכנוע

עיניו של הרופא לא בישרו טובות. "אלה ימיו האחרונים", הנמיך את קולו ונשא מבט רחום אל בני המשפחה. "אני מציע לכם להיפרד מאביכם".

לא רק גילו הצעיר של החולה הגביר את האווירה המדוכדכת בחדר. לרגלי המיטה, בידיה של אימו, שכב תינוק רך, בן פחות משלושה שבועות. הכול הביטו בו ברחמים: הוא לא יכיר את אביו.

אחד הנוכחים אזר אומץ, רכן לעבר אוזנו של החולה ושאל אם רצונו שהבן יעבור ברית מילה. האיש המתייסר, ששימש עובד שגרירות צרפת במרוקו, השיב בשלילה. בני המשפחה קיבלו את תשובתו בהסכמה והחליטו לכבד את רצונו. לא חלף זמן רב והחולה נפח את נשמתו.

הימים חלפו. הבן גדל וראה בדברי אביו האחרונים צוואה בעבורו. הוא גדל בסביבה לא-יהודית ולא ידע דבר על עמו ועל דתו. כשבגר נשא אישה לא-יהודייה.

לפני כארבע-עשרה שנים חגג האיש יום הולדת שישים, והחליט לבוא לבקר בארץ. ככלות הכול יהודי הוא, והוא חש כמיהה לטייל בארצו של העם היהודי.

האיש בא לארץ בלי תכנית מסע כלשהי, וסייר במקומות שונים. יום אחד שוטט בשכונת שערי חסד בירושלים וראה מולו בית כנסת. מתוך סקרנות נכנס פנימה.

הרצאה בצרפתית משכה את תשומת ליבו. הוא ראה שם רב שמסר שיעור בצרפתית והתיישב. בתום השיעור ניגש אל הרב ושוחח עמו. בתוך הדברים ציין כי הוא כבר בן שישים ולא נימול.

"מה הבעיה?", הגיב הרב. "אַפנה אותך לארגון שמתמחה בעריכת בריתות למבוגרים. פנה אליהם וקיים את המצווה".

התייר דחה בנימוס את ההצעה, אולם הרב לא ויתר על ההזדמנות שנקרתה לפניו, להכניס יהודי בבריתו של אברהם אבינו, ולא הרפה מניסיונות השכנוע.

כך מצא עצמו האיש מול המוהל המנוסה הרב אהרון-יוסף קרמר, מנהל ארגון 'ברית אבות'. במשך שעה וחצי הסביר לו הרב קרמר את משמעות אות הברית.

בתוך הדברים ציין כי עם ישראל הוא 'העם הנבחר'. התייר הגיב בספקנות: "גם הנוצרים והמוסלמים סבורים שהם הנבחרים. מדוע עליי להאמין שדווקא אנחנו, היהודים, נבחרנו?! זאת ועוד, אינני מעוניין להיבדל מיתר העמים. אשתי מוסלמית וטוב לי כפי שאני".

השיחה התארכה ועמה חילוקי הדעות. מרגע לרגע נדמה כי מצוות ברית המילה מתרחקת והולכת מהאיש. הוא התבצר בסירובו. הרב קרמר כמעט נואש, והחליט לעשות ניסיון אחרון. הוא הניח את ידו על לוח ליבו, הביט היישר בעיני איש שיחו ואמר: "ראה, אני יהודי ואתה יהודי. כדי לקיים מצווה אני זקוק לך. אנא, עזור לי לקיים את המצווה!".

ליבו של הצרפתי נפתח. הוא הנהן. "בסדר", אמר, "אחשוב על זה לילה".

למחרת, בשעה תשע בבוקר, האיש התקשר. בקול נרגש בישר על דבר הסכמתו. השניים קבעו להיפגש במרכז הרפואי בשעה אחת-עשרה. הרב קרמר בא בשעה הנקובה, והמתין לנימול המיועד, ואולם האיש לא הופיע. לליבו של המוהל התגנב חשש שהאיש התחרט ברגע האחרון. הוא יצא לרחוב, והבחין באיש משוחח עם מנקה רחובות ערבי.

"על מה דיברתם?", התעניין המוהל. "סיפרתי לערבי שאני מתכוון להימול. הוא עודד אותי. עכשיו אני רגוע, לא רציתי להיות שונה מבני עמה של רעייתי", השיב האיש.

בחדר הניתוח שאל המוהל את האיש איזה שם יהודי יבחר. האיש חשב רגע והשיב: "אני מעוניין ששמי יהיה כשמך, אהרון-יוסף, כדי לזכור כל החיים את המוהל ששכנע אותי להימול".

"כשם שנכנס לברית, כן ייכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים", התנגן קולו של המוהל בהתרגשות.

למחרת נפגשו השניים שוב, והמוהל הציע לאהרון-יוסף להתלוות אליו לתפילת מנחה בשכונת זיכרון משה. בתום התפילה היכה המוהל על הבימה והכריז: "רבותיי! יהודי זה נימול אתמול. הבה נצא בריקוד!". כל המתפללים נענו בשמחה, הקיפו את התייר וחגגו עמו את היכנסו בבריתו של אברהם אבינו. האיש לטש עיניים משתאות ביהודים הזרים ששמחים שמחה אמיתית לכבודו.

שלושה שבועות לאחר מכן, לקראת חזרתו לצרפת, בא להיפרד מהמוהל. השניים שוחחו בלבביות, והצרפתי אמר: "מאז הברית אני חש כי חיי השתנו. הגישה שלי לרעיונות היהדות התרככה. אני שלם עכשיו עם המעשה שעשיתי!".

בערב ראש השנה קיבל המוהל שיחת טלפון מצרפת. "נפרדתי מאשתי המוסלמית", נשנק קולו של הנימול, "התחלתי להניח תפילין ולשמור שבת".

עם הזמן התחזקה זיקתו של האיש ליהדות. הוא החל ללמוד תורה ולהתחזק בקיום מצוות. כעבור כמה שנים נפגשו השניים והמוהל לא הכיר את האיש, שהיה עטור עכשיו בזקן לבן. הוא שמח לבשר: "בתי החלה הליך גיור". בידו היה ספר תנ"ך, שאת כולו למד בשנים האחרונות.

במרוצת השנים הוסיף האיש לשמור על קשר עם המוהל מישראל, ואף הצליח לשכנע שניים מחבריו היהודים להיכנס אף הם בבריתו של אברהם אבינו.

(מפי המוהל אהרון-יוסף קרמר)

  לומדים גאולה

ראשית ההתכללות

אברהם אבינו החל להכין את העולם לגאולה. עד אברהם היו 'שני אלפים תוהו', ומאברהם החלו 'שני אלפים תורה' (סנהדרין צז,א). לאברהם אבינו גם ניתנה הבשורה על הגלות והגאולה, בברית בין הבתרים.

מידתו של אברהם אבינו הייתה חסד ואהבה. אברהם מכונה "אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (ישעיה מא,ח), מפני שהאהבה (מידת החסד) הייתה הקו השולט והמכריע באישיותו ובפעולותיו. מדרשי חז"ל מספרים בהרחבה על מידת חסדו המופלאה, והוא מוגדר "איש הטוב והחסד בעצם", שנדיבותו הייתה הן בממונו, הן בגופו, הן בנשמתו.

התקבצו אלפים ורבבות

תורת החסידות מתמקדת בצד הרוחני שבחסדו של אברהם אבינו. החסד מסמל את הנתינה, את השפע האלוקי השופע מהקב"ה. בכך התבטאה עבודתו הרוחנית של אברהם – הוא האיר את העולם באור האלוקי. עד אברהם אבינו היה העולם חשוך מבחינה רוחנית; לא האיר בו אור אלוקי (כמאמר המדרש: "עד אברהם היה העולם מתנהג באפילה, משבא אברהם התחיל להאיר"). עניינו של אברהם היה להוריד לעולם גילויים אלוקיים נעלים ביותר, שירוממו אותו מאפילתו.

דבר זה בא לידי ביטוי בכל מעשיו ופעולותיו. תורת החסידות חושפת נקודה זו בכל סיפורי התורה על אברהם: מסעותיו, כריתת הברית עם הקב"ה, פרשת אבימלך וכו'. נוסף על כך נאמר הדבר כמעט במפורש במקרא. על הפסוק: "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם", הגמרא אומרת (סוטה י,ב): "אל תקרי ויקרא אלא ויקריא. מלמד שהקריא אברהם לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב". כלומר, עבודתו של אברהם אבינו התבטאה בפרסום שם ה' וגילויו בעולם.

הרמב"ם מאריך (בתחילת הלכות עבודת כוכבים) על פעולתו של אברהם בפרסום שם ה' בעולם: "התחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם א-לוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה... עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם". גם נאמר בספרים, שלאברהם היה כישרון הסברה נפלא ביותר, והוא היה מסוגל להסביר רעיונות עמוקים ומופשטים בלשון פשוטה וברורה, שגם אנשים גסים ביותר, עד "ערביים שמשתחווים לאבק רגליהם", הבינו את דבריו.

חסד עם גבורה

זה היה חסדו של אברהם אבינו – הוא הוריד לעולם גילויים אלוקיים נפלאים ורומם אותו מהאפילה הרוחנית ששרתה בו. גם קודם אברהם היו צדיקים גדולים שגילו אור אלוקי בעולם, אולם ייחודו של אברהם היה במה שמכונה 'התכללות'. לאמור: רק אצל אברהם אבינו נוצרה התמזגות והתכללות בין הקווים השונים, ואילו הצדיקים שחיו לפניו דבקו איש-איש בקו העבודה המיוחד לו, בלי לשלב את הדרכים האחרות בעבודת ה'.

אברהם אבינו, אף-על-פי שהיה איש חסד בתכלית, ידע לשלב בשעת הצורך גם את המידה המנוגדת – מידת ה'גבורה'. החסד לא היה אצלו מטרה, אלא אמצעי לפרסום שם ה' בעולם. לכן המדרש מספר שכאשר לא רצו האורחים לברך את ה', היה אברהם משנה את פניו ומתנהג איתם שלא על-פי חסד, עד שאילצם להכיר בה' ולברך לשמו. אברהם גם הוליך את בנו לעקידה וכבש רחמיו לעשות את רצון ה'. כל זאת מפני שמידת חסדו הייתה של עולם ה'תיקון', שיש בה התכללות והתמזגות של המידות האחרות. ולכן דווקא ממנו "התחיל להאיר", ובו התחילה הדרך המוליכה אל הגאולה האמיתית והשלמה.

  חיים יהודיים

אלפי קילומטרים בעבור ברית

שנה לאחר שהרב מנחם-מענדל זקלס בא לבריאנסק שבמרכז רוסיה, לשמש בה שליח חב"ד ורב העיר, נולד ילד בקהילה היהודית. בשעה שהכול שמחו והתרגשו היה הרב זקלס מודאג: הברית אמורה להיערך ביום שישי, ומנין יביא מוהל? התברר לו שיש מוהל אחד בלבד ברוסיה וגם הוא עסוק מאוד.

במאמצי-על שעשה השליח הצעיר הסכים מוהל מארץ ישראל לטוס לבריאנסק. השמחה הגדולה הוחמצה לאחר שהטיסה התאחרה והמוהל לא הספיק להגיע בזמן. אך מעז יצא מתוק, ובעקבות התקלה המצערת הזאת החליט השליח הצעיר ללמוד מילה בעצמו. בבריאנסק, הבין, תוכל לסמוך רק על עצמך...

כל ברית – סיפור

זה היה בשנת תשס"ז (2007). שתים-עשרה שנים חלפו מאז אותה ברית שהתאחרה, והרב זקלס כבר זכה למול ארבע-מאות תינוקות יהודים בעיר שליחותו וברחבי רוסיה. כשמדובר ברוסיה, מאחורי כל ברית מסתתר סיפור מופלא ומרגש, הממחיש את המסירות היהודית לקיום בריתו של אברהם אבינו.

"בשל המרחקים ברוסיה הגדולה, כמעט לכל ברית יש סיפור השגחה פרטית מיוחד", מספר הרב זקלס. "כדי להגיע לברית אני צריך לעתים לנסוע מאות קילומטרים, ולפעמים גם אלפי קילומטרים".

מסע בסופת שלגים

הנה סיפור שרשם ביומנו: "קוראים לה אירינה. היא גדלה בבירוביג'ן, בת יחידה להורים יהודים, אך רחוקים מחיי תורה ומצוות. כשבגרה נישאה לגוי. לקראת הלידה הבעל עזב אותה לאנחות. היא החליטה שתגדל את הילד שייוולד כיהודי גאה.

"לאחר הלידה פנתה לשליח חב"ד במקום, הרב אלי ריס, וביקשה למצוא לה מוהל. בשל המרחקים העצומים והתחייבויות קודמות לא נמצא מוהל שיסכים לבוא. באותה עת גם השתוללה סופת שלגים אדירה, ששברה שיא של יובל שנים. מאות טיסות עוכבו. הרב ריס פנה אליי".

דרמה עד הרגע האחרון

שימו לב לפרטי הסיפור המדויקים, כפי שרשם הרב זקלס ביומן הבריתות שלו, בחורף אשתקד: "השקיעה הייתה בשעה 18:13, ונחתנו בשעה 15:15. רק ב-16:15 קיבלנו את המזוודה. עדיין הייתה לפנינו נסיעה של כ-200 ק"מ. בשלב הזה כבר ידעתי שהעניין אבוד. מה הסיכוי שנעשה את הדרך המפותלת והמושלגת בפחות משעתיים?! הנהג, למזלנו, היה יהודי שהתקרב למסורת היהודית והבין שהכול עכשיו בידיו. הוא עשה את הדרך המסוכנת בחירוף נפש, נאבק בגבורה ברוחות העזות ובפיתולי הכביש.

"בניסי ניסים הגענו למקום לפני השקיעה. הברית התקיימה בשעה 18:04! כארבעים וחמש דקות אחרי הברית, בשעה 19:00, כבר  עשיתי את הדרך בחזרה לבריאנסק. אירינה הייתה מאושרת, היא ניצחה!". בנה הרך, הנימול לוי, עדיין אינו מודע לדרמה הגדולה שהתחוללה סביבו. אך הצעד הראשון לחינוכו היהודי הושלם בהצלחה!


המוהל המעופף. הרב זקלס בברית מילה

  פינת ההלכה ומנהג

ברית בשבת

שאלה: באילו נסיבות אין עושים לתינוק ברית מילה כשהיום השמיני חל בשבת?

תשובה: נאמר בתורה (ויקרא יב,ג): "וביום השמיני ימול בשר ערלתו", ואמרו חז"ל: "ביום – ואפילו בשבת", שמילה בזמנה דוחה את השבת. לכן אסור לדחות את המילה ליום חול, כל עוד אפשר לבצעה כהלכה ביום השבת עצמו.

יש מצבים שבהם המילה נדחית לאחר השבת:

תינוק שנולד בשעה שהיא ספק יום ספק לילה, מילתו אינה דוחה שבת מספק (שמא היום השמיני הוא יום ראשון שלמחרת).

תינוק שנולד בניתוח קיסרי – מכיוון שלידתו אינה לידה רגילה, אין מילתו דוחה שבת.

אם לא מלו אותו ביום השמיני, מסיבה כלשהי, מילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת.

תינוק שאימו בהליך גיור ולא סיימה אותו לפני לידתו, אין מילתו דוחה את השבת.

גם כאשר מלים בשבת, רק המילה עצמה דוחה את השבת, אבל לא הכנת הסכין, התרופות וכדומה. בעניין הבאת התינוק לבית הכנסת, אם אין 'עירוב' תקין (על-ידי גוי או באופן אחר) צריך הדרכה מרב מוסמך.

חייבים לוודא שהורי התינוק לא יחללו שבת בעבור הברית. אם יש חשש שאורחים אחרים עלולים לחלל שבת, יש להתייעץ עם רב מוסמך ומנוסה מה לעשות (כגון לדאוג שיתאכסנו בשבת בקרבת מקום, או לארגן בעבורם חגיגה מיוחדת ביום חול).

מקורות: שבת קלב,א. טושו"ע יו"ד סי' רסו, ואו"ח (ושו"ע אדה"ז) סי' שלא, ונו"כ.

  מושג ברגע

עברי

הביטוי 'עברי' מופיע במקרא בפעם הראשונה בפרשתנו, כאשר אברהם אבינו מכונה 'אַבְרָם הָעִבְרִי'. אחד ההסברים למילה 'עברי', שהוא עמד מעבר (מצד) אחד וכל העולם כולו עמד בעבר (בצד) השני. כל בני־האדם בימים ההם היו עובדי אלילים, ואילו אברהם האמין בא־ל אחד (על־פי בראשית רבה פרשה מב).


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)