חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:17 י"א בכסליו התשפ"ז, 21/11/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1713 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת נח, ג' במרחשוון ה'תש"פ (01/11/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1713 - כל המדורים ברצף
סלט זה לא מוסרי יותר
יש חדש
למה עזב אברהם את תרח אביו
תיבת נח
המים מרימים את ה'תיבה'
להשחית את הארציות
מלט בתיבה
שנה של ימות המשיח
שלושה דורות של חוקרי תיבת נח
קשת שנראתה פעמיים

מס' 1713, ערב שבת-קודש פרשת נח, ג' במרחשון ה'תש"פ (01.11.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

סלט זה לא מוסרי יותר

הניסיון לתת לצמחונות ולטבעונות העדפה מוסרית, וממילא הצגת אוכלי הבשר כבלתי-מוסריים – דבר זה פסול ומעוּוָת מיסודו

מאז ומעולם היו בני-אדם שבחרו בתזונה צמחונית, אם מטעמי בריאות אם מהעדפה קולינרית. ואולם בשנים האחרונות אנו עדים להתפתחותה של צמחונות או טבעונות אידיאולוגית, הרואה באכילת בשר מעשה בלתי-מוסרי ופגיעה ב'זכויות בעלי-החיים'.

במובנים מסוימים זו הפכה למעין דת. מקצת מובילי התפיסה הזאת נוהגים כמאמינים אדוקים, שאי-אפשר להתווכח איתם. הדבר בא לידי ביטוי גם באגרסיביות שלהם ובשימוש בביטויים כמו 'טבח' ו'שואה' על שחיטת בעלי-חיים.

היפוך ערכים

הדוגלים בתפיסה זו מנסים לצייר את עצמם כבני-אדם מוסריים מאוד, החשים חמלה כלפי כל יצור חי. זה היה יכול להיות נוגע ללב אילולא היינו רואים את התוקפנות שלהם כלפי בני-אדם שאינם מחזיקים בדעתם. הם מלאי חמלה על תרנגולת או קרפיון, אך מלאי זעם ושנאה על מי שאינו מסכים איתם.

למעשה, נביאינו כבר עמדו על התופעה הזאת, באומרם: "זֹבְחֵי אָדָם, עֲגָלִים יִשָּׁקוּן" (הושע יג,ב). אנשים יכולים להיות מלאי רכוּת ואהבה כלפי עגלים, ובה בעת להרוג בני-אדם.

כאן יש לומר דברים ברורים: כל עוד מדובר בטעם אישי או בשיקולי בריאות – הצמחונות והטבעונות לגיטימיות לגמרי. ואולם הניסיון לתת להן העדפה מוסרית, וממילא הצגת אוכלי הבשר כבלתי-מוסריים – דבר זה פסול ומעוּוָת מיסודו.

מי שקובע מה מוסרי הוא בורא העולם, לא בני-האדם. ראינו לאורך ההיסטוריה לאן הידרדרו חברות אנושיות כאשר ניסו לקבוע בעצמן ערכי מוסר וצדק. גם בימינו אנו רואים מגמות להפיכת חושך לאור ואור לחושך. ההיגיון האנושי גמיש מאוד, והוא יכול למצוא טיעונים משכנעים לכל עמדה.

התורה מספרת כי קודם המבול נאסרה על בני-האדם אכילת בשר. מכיוון שכך, אכילת בשר בימים ההם אכן הייתה בלתי-מוסרית, כי היא נָגדה ציווי אלוקי. ואולם אחרי המבול התיר הבורא אכילת בשר, כנאמר במפורש שכל היצורים החיים ניתנו לאדם לאכילה: "לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל". מאז אכילת בשר היא מוסרית בהחלט.

חמלה על עוּבָּר

כשהופכים את היוצרות ונוטים למוסריות מעוּותת, נהפכים לבלתי-מוסריים בהיבטים אחרים. באותה פרשה שבה הותר לנו לאכול בשר, אנו מוזהרים באזהרה חמורה על רצח בני-אדם. בתוך איסור הרצח נכלל גם הרג עוּבָּרים, כנאמר: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". התלמוד (סנהדרין נז,ב) עומד על הניסוח "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם" ומפרש: "איזהו אדם שבאדם? זהו עוּבָּר".

ועכשיו ראו זה פלא – אותם חוגים הרגישים כל-כך לסבלה של תרנגולת תומכים בקולניות בהפלות, שזה בעצם שם מכובס להרג עוּבָּרים אנושים חיים. האם החמלה שמורה רק לבעלי-חיים ולא לבני-אדם? האם לעוּבָּר אין לב פועם ורצון להיוולד ולחיות?

אלא שלא במוסר עסקינן אלא באופנות תרבותיות. בחוגים מסוימים אופנתי כיום לתמוך בהפלות ולהתנגד לאכילת בשר, ומחר תהיה להם אופנה אחרת. לעומת זה, לנו יש תורה הקובעת ערכי מוסר ברורים ויציבים, ולאורם אנו חיים.


לגיטימי לאכול סלט; אבל זה לא יותר מוסרי (צילום:shutterstock )

  יש חדש

עלייה לציון ר"מ שפירא

ביום שלישי ז' במרחשוון יחול יום השנה להסתלקותו של רבי מאיר שפירא מלובלין, מייסד 'הדף היומי'. העלייה לציונו בהר המנוחות בירושלים תחל ביום שני בערב ותימשך לאורך כל היום. לרשות העולים לציון יעמוד אוהל ענק בחניה של הר המנוחות, ובו יתקיימו במהלך היום שיעורים בדף היומי. כמו-כן יוגשו באוהל שתייה ודברי מזונות. התחבורה להר המנוחות תתוגבר. את יום ההילולא ילווה רדיו 'קול חי'.

מסע לרבי – חורף תש"פ

כמה בתי חב"ד בישראל התארגנו יחד ויקיימו כמה קבוצות של 'מסע לרבי' במהלך החורף. כל מסע יימשך שבוע, ובמהלכו ישתטחו משתתפי המסע על ציונו של הרבי, יבקרו בבית מדרשו בברוקלין ובמוקדי תיירות בעיר. המסע המרכזי יתקיים בחנוכה, והוא מותאם לחופשה של משרד החינוך. פרטים בטל' 0546506770.

מיזם חינוכי מעצים

איתנים – העצמה וקידום התפתחותי לגיל הרך מגישה ערכה אינטרנטית חווייתית, עם סיפור ומשחק, בעלת מסר פסיכולוגי יהודי מעצים. הערכה מוגשת בלי תשלום, ומתאימה לכל ילד ולכל מי שהיה פעם ילד. www.eitanim.net.

  שלחן שבת

למה עזב אברהם את תרח אביו

בסוף פרשת נח מסופר על משפחתו של אברהם אבינו ועל מות אביו: "וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן". לאחר מכן, בפרשה הבאה, התורה מספרת על הציווי לאברהם "לך-לך", עזיבתו את חרן והליכתו לארץ ישראל.

למעשה, כאשר אברהם יצא מחרן תרח אביו עדיין חי, כפי שרש"י מפרט את חשבון השנים, שאברהם יצא מחרן כאשר תרח היה בן מאה ארבעים וחמש שנים, והוא מת כעבור שישים שנה, בהיותו בן מאתיים וחמש שנים.

אב עובד אלילים

אם כן, מדוע הקדימה התורה את ציון מותו של תרח ליציאתו של אברהם, בשעה שסדר הדברים היה הפוך? רש"י מביא שתי תשובות: האחת – "שלא יהא הדבר מפורסם לכול, ויאמרו: לא קיים אברם את כבוד אביו, שהניחו זקן והלך לו". השנייה – "קראו הכתוב מת, שהרשעים אף בחייהם קרויים מתים, והצדיקים אף במיתתן קרויים חיים".

תרח היה עובד אלילים, ובכך עבר על אחת משבע מצוות בני נח, ולכן היה בבחינת רשע. הפוסקים חלוקים בשאלה אם מוטלת על האדם חובה לכבד אב רשע: הרמב"ם (הלכות ממרים פרק ו, הלכה יא) סבור ש"אפילו היה אביו רשע" הבן מחויב לכבדו, ואילו הטור (יורה דעה סימן רמ) פוטר את הבן מחובה זו כל עוד האב לא שב בתשובה.

סיבה אחרת

שני הפירושים של רש"י מקבילים לשתי הדעות האלה. פירושו השני של רש"י ("שהרשעים אף בחייהם קרויים מתים") הוא לשיטת הטור. אברהם לא נשאר עם תרח אביו כדי לכבדו, מפני שלא הייתה עליו חובה לכבד את אביו, בהיותו עובד אלילים.

אך הסבר זה אינו מספק לשיטת הרמב"ם, שכן גם במצב כזה הבן חייב לכבד את אביו. לכן יש לומר שהייתה לאברהם סיבה אחרת לעזוב את אביו ולא להיות עמו. הדבר יובן על-פי דיון הגמרא (קידושין לג,ב) בשאלה: "בנו והוא רבו, מהו לעמוד מפני אביו?". אדם שבנו הוא רבו, האם הבן צריך לעמוד לכבוד אביו? בגמרא השאלה לא הוכרעה, אך הרמב"ם פוסק ש"אין האב עומד מפני הבן, אבל הבן עומד מפני אביו", ואילו הרא"ש פוסק: "ויעמדו זה מפני זה".

נמנע מפגישה

הרא"ש מוסיף וכותב: "אמרו עליו על רבי מאיר מרוטנבורג, שמיום שעלה לגדולה, לא הקביל פני אביו ולא רצה שאביו יבוא אליו". כלומר, רבי מאיר ביקש להימנע ממפגש עם אביו, שבו אביו יתחייב לכבדו.

אברהם נקלע לדיון הזה, בהיותו רבו של תרח אביו ומי שלימד את בני-האדם לעבוד א-ל אחד. אילו היה נשאר במחיצת אביו, הייתה נוצרת הבעיה שתרח היה קם מפניו, בהיותו רבו. לכן עזב אברהם את חרן ולא נשאר עם אביו, ורש"י מסביר: "שלא יהא הדבר מפורסם", שכן התורה איננה מבקשת לפרסם את גנותו של תרח או לתת מקום להנחה מוטעית שאברהם לא כיבד את אביו.

(תורת מנחם, כרך מא, עמ' 226)

  מן המעיין

תיבת נח

לך בדרכך

״עשה לך תיבת עצי גופר״ (בראשית ו,יד). ״עשה לך״ – לך, בדרכך ובשיטתך. שלא התערבת עם בני דורך ולא הוכחת אותם. לא רצית להיות בצוותא עמם ולהתחבר אליהם. תהיה אפוא כעת בתיבה, עם הבהמות וחיות השדה.

(אלשיך)

האדם במרכז

הלוא התיבה נועדה ״לחיות זרע על פני כל הארץ״, ומדוע הקב"ה אומר לנח ״עשה לך״, בשבילך, בשביל עצמך? אלא שהאדם הוא הבריאה התיכונית, וכל מה שנברא על פני כל הארץ הכול תלוי בעבודתו. אם התנהגותו אינה על-פי התורה, ואם קיום המצוות אינו כראוי, הוא מוריד את הכול; וכאשר הוא מתנהג כראוי, הוא מעלה את הכול.

(ספר המאמרים תרצ״ט)

דברים כאש

גופר – גופרית. עשה את דבריך משולהבים בלהבת אש קודש.

(רבי צבי מזידיצ'וב)

מצרה לצהר

״צוהר תעשה לתיבה״ (בראשית ו,טז). 'צהר' אותיות 'רצה', 'צרה', 'הצר'. התיבה מסמלת את אותיות התורה והתפילה. ״צֹהר תעשה לתיבה״ – יש לבטא את אותיות התורה והתפילה בחיוּת, המורה על פנימיות הרצון. בכוח עבודה זו של רצה (רצון), מהפכים את הצרה של הצר הצורר לצֹהר, המורה על גילוי אור רב.

(כתר שם טוב)

מילים מאירות

״יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טובה המאירה להם״ (רש"י). יש לפרש על-פי הרמז: תיבה – מילה. כל מילה ומילה שאדם מוציא מפיו צריכה להאיר כאבן טובה, ושהאדם יְיַקר את דבריו כמרגליות.

(נועם אלימלך)

פתח לבעלי תשובה

״ופתח התיבה בצידה תשים״ – זה פתח צדדי לבעלי תשובה, שאינם יכולים להיכנס בפתח הראשי. זהו שאמרו חז״ל (סנהדרין קג) ״מלמד שעשה הקב״ה למנשה כמין מחתרת ברקיע, כדי לקבלו בתשובה״.

(בית אהרון)

כופר – כפרה

״וכפרת אותה מבית ומבחוץ בכופר״ (בראשית ו,יד). חז״ל אמרו על בני עלי (ראש השנה יח) ״בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים״. זהו ״וכפרת אותה מבית ומבחוץ בכופר״: ״כופר״ – מלשון כפרה, ״מבית״ – לימוד התורה, ״ומחוץ״ – גמילות חסדים. על-ידי לימוד התורה וגמילות חסדים החטאים מתכפרים.

(אור התורה)

חסד וגבורה

״שניים-שניים באו... אל התיבה זכר ונקבה״ (בראשית ז,ט). בכל תיבה שבתורה יש שני פירושים – ״זכר ונקבה״. 'זכר' – בחינת רחמים וחסד; 'נקבה' – בחינת דין וגבורה.

(כתר שם טוב)

  אמרת השבוע

המים מרימים את ה'תיבה'

חסיד בעל עסק התאונן לפני המשפיע שלו שקשה לו להתפלל בכוונה, מפני שטרדות העסק מעסיקות את מחשבותיו ואינן מניחות לו להתפלל במנוחה.

השיב לו המשפיע: אתה סבור שאילו לא היו לך דאגות פרנסה הייתה תפילתך טובה יותר. ואולם רבנו הזקן אומר ב'לקוטי' תורה שההפך הוא הנכון.

וכך הוא מסביר את הפסוק "ויגברו המים, ויירבו מאוד על הארץ, ותלך התיבה על פני המים" – ככל שטרדות הפרנסה גוברות ("ויגברו המים ויירבו מאוד") ומפריעות לאדם בתפילתו, הרי כשהוא מתגבר עליהן, כי-אז "ותלך התיבה על פני המים" – תיבות התפילה מתעלות למעלה יותר.

  פתגם חסידי

להשחית את הארציות

"נאמר בתורה: 'ותישחת הארץ לפני האלוקים' – מי שמשחית את הארציות והגשמיות שבו, זוכה לעמוד לפני האלוקים" (רבי מנחם-נחום מצ'רנוביל)

  מעשה שהיה

מלט בתיבה

זה קרה לפני כמאה שנה. העיר רמת-גן אך החלה להיבנות. אחד הקבלנים שעסק בהקמת בתי מגורים בעיר החדשה היה יוסף, יהודי שומר תורה ומצוות, תושב יפו. משימת בנייה גדולה קיבל עליו – להקים עשרים בתים חדשים, מן המסד ועד הטפחות.

בימים ההם היה המלט מצרך יקר. מפעלי מלט טרם הוקמו בארץ, וכל המלט ששימש לבנייה הובא באוניות מחוץ לארץ. בלי מלט – אין עבודה, וכל הפועלים יושבים באפס מעשה.

יוסף העריך את כמות המלט שיזדקק לה לצורך הבנייה והזמין אותה מחוץ לארץ. הסכום שנדרש לשלם תמורת המלט היה גדול, אך זו הייתה השקעה שעתידה לשאת רווחים עם מכירת הבתים.

עבר זמן והמלט של יוסף הגיע לנמל, בעשרות חביות גדולות. ביום שישי אחד, בתחילת האביב, שחרר יוסף את המטען היקר, העמיס אותו על עגלות והוביל את חביות המלט לאזור הבנייה ברמת-גן.

מזג האוויר היה אביבי ונאה. לא נראתה שום בעיה להשאיר את חביות המלט הפתוחות באתר הבנייה. פועליו של יוסף פרקו את החביות מעל העגלות וסידרו אותן בשטח. יוסף סקר את המחזה וליבו התרונן. המטען היקר הגיע בשלום, וביום ראשון אפשר להתחיל בעבודת הבנייה.

בחצות היום עזבו יוסף ופועליו את אתר הבנייה וחזרו ליפו, עיר מגוריהם. יוסף החל להתכונן לקראת השבת המתקרבת, ולא שם לב לשינוי שחל במזג האוויר.

דפיקות בהולות על דלת ביתו הפרו את שלוות ההכנות לשבת. בפתח גילה יוסף כמה מפועליו. "יוסף!", קראו בדאגה, "נראה שעומד לרדת גשם. השארנו בשטח את חביות המלט גלויות, והגשם יהרוס הכול. חייבים לקחת לוחות עץ ולצאת אל אתר הבנייה ולכסות את החביות!".

יוסף הביט חליפות בשמיים המתקדרים ובשעונו. חישוב מהיר הוביל למסקנה כי הזמן עד כניסת השבת אינו מאפשר לפועלים לנסוע ולחזור. "לא", השיב, "השבת מתקרבת ולא נספיק לעשות זאת!".

"מה הבעיה? אנחנו מוכנים לעשות זאת!", קראו הפועלים. הם הכירו היטב את אורח חייו של מעסיקם, אך הם עצמם לא היו שומרי שבת. "אני מזהיר אתכם", התרה בהם יוסף. "איש מכם לא יעז לצאת עכשיו לשטח!".

"אבל, יוסף...", ניסו הפועלים למחות. "בלי אבל!", נשמע קולו ההחלטי של יוסף. "לא אגרום ליהודי לחלל את השבת למעני, בעד כל הון שבעולם".

הוא פטר את הפועלים לשלום, ושב להכנות האחרונות לקראת שבת המלכה.

השבת נכנסה, הערב ירד, וארובות השמיים נפתחו. גשם עז ניתך ארצה. לא היה שום ספק; ברגעים האלה יורדת לטמיון הסחורה היקרה שבחביות הפעורות.

בני הבית נשאו מבט דואג אל אביהם. הם ידעו כי כל רכושם מושקע בחביות המלט. ואולם יוסף נראה כמי ששרוי בעולם אחר. הוא ניהל את שולחן השבת בשלווה, נתן קולו בזמר, התענג על דברי תורה ופניו האירו בחדוות קודש.

בתום סעודת השבת נפנה לארון הספרים, הוציא ממנו חומש והחל הוגה בפרשת השבוע עם המפרשים מתוך התלהבות גדולה. לאחר מכן פצח באמירת תהילים נלבבת. מסביב ייהום הסער, אבל יוסף כאילו שרוי בתוך 'תיבת נח' משלו.

כל השבת היה יוסף שרוי בהתעלות רוחנית, שרוממה אותו מעל הקרקע. אך יצאה השבת הבדיל על היין ובבת אחת צנח אל שגרת החולין. עכשיו נתן את דעתו למשמעות הנזק שנגרם לו. ליבו החל להלום בפראות. הוא מיהר לעלות על עגלתו, והדהיר את סוסו לעבר אתר הבנייה.

הרחובות היו רחוצים אחרי הגשם הגדול. כעת שבו השמיים להיות אביביים ונקיים מכל פיסת ענן. יוסף הרהר בעגמומיות: מכל ימות השבוע רק בשבת ירד הגשם, וגרם את הנזק הגדול!

הוא כיוון את עגלתו לעבר מקום הריכוז של חביות המלט. בלב כבד ניגש לבחון את היקף הנזק.

עיניו יצאו מחוריהן מרוב תדהמה: כל החביות היו מכוסות ומוגנות כהוגן, אלה בחתיכות פח ואלה בלוחות עץ.

יוסף התקשה להאמין למראה עיניו. הוא הניח את העששית על אחת החביות, ותחב את ידו אל תוך החבית שלידה. ידו חשה במגעה היבש של אבקת המלט.

שמחתו על הצלת רכושו התערבה בעצב. נראה שפועליו לא צייתו להוראתו, הלכו לכסות את החביות וחיללו את השבת!

לילה של נדודי שינה ומחשבות מתרוצצות עבר עליו. למחרת ביקש לברר עם פועליו את פשר הדבר. לתדהמתו הצהירו הפועלים כי לא העלו על דעתם להפר את הוראתו. "לא היינו כאן ולא כיסינו את החביות!", קראו בהתרגשות.

עד מהרה התברר פשר הדבר. חברת 'סולל בונה', שבנתה באתר בנייה סמוך, שיגרה בליל שבת אנשים מטעמה לכסות את חביות המלט שלה. בחשכת הלילה סברו הללו כי חביות המלט של יוסף הן החביות של 'סולל בונה' ודאגו לכסותן כראוי...

יוסף נשא את עיניו השמיימה לאות תודה לבורא עולם, לא על הצלת רכושו בלבד, אלא בעיקר על הכוח לעמוד בניסיון הקשה של שמירת השבת.

(על-פי 'ונכתב בספר', מאת הרב יעקב-מאיר שכטר, ששמע את הסיפור מפי בנו של בעל המעשה)

  לומדים גאולה

שנה של ימות המשיח

אנו מצפים לגאולה, אבל כבר הייתה שנה אחת שבה שלט מצב דומה לזה שישרור בימות המשיח. שנה זו, למרבה ההפתעה, הייתה בשנת המבול. בתיבת נח שרתה אווירה מעין זו שתשרור בימות המשיח.

הלוא בתיבה כונסו כל מיני החיות והבהמות. מכל מין הוכנס לתיבה זוג אחד בלבד (חוץ מהבהמות הטהורות, שמכל מין היו שבעה זוגות). אם אחד מהם היה נטרף או מת – הייתה באה כליה על כל המין. מכאן שבהיותן בתיבה לא טרפו החיות הרעות זו את זו ואף אחת מהן לא מתה – מעין המצב שיהיה בתקופת הגאולה, כאשר יגור זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ויבולע המוות לנצח.

[אמנם כתוב בתורה שנח נצטווה להכין "קינים" בתיבה, וכפירוש רש"י: "מדורים-מדורים לכל בהמה וחיה", אבל קשה לפרש שהכוונה לכלובים סגורים ממש, כמקובל בגני החיות. סוג כזה של כלובים היה מצריך שטח עצום, גדול לאין שיעור משטחה של התיבה, וכמו-כן היה מחייב צוות גדול של עובדים, לטיפול בכל החיות והבהמות. העובדה שהתיבה הספיקה לכולם ודיי היה בנח ובבניו כדי לטפל בכולם, מוכיחה שבתיבה היו תנאים שונים לחלוטין מן הקיימים כיום בין החיות והבהמות, כפי שנאמר על תקופת הגאולה: "ונער קטון נוהג בם"].

טוב מופלא בתוך החורבן

כאן אנו רואים שוב את החיבור – המתמיה לעיתים – בין טוב מופלא ביותר לבין מצבים של צער וחורבן. הגילוי המופלא הזה, שהאיר בתיבת נח, התקיים דווקא בשעה שהעולם כולו נשטף ונהרס. חיבור זה מעיד על הכוונה הפנימית, הנסתרת, של החורבן – ליצור תנאים להתגלות עצומה לאין ערוך.

מוסבר בתורת החסידות (אור התורה בראשית ג, עמ' תרלד; 'וככה תרל"ז' פרקים צה-ו. ובהרחבה בליקוטי שיחות כרך כה, עמ' 29) שבתיבת נח שרתה הארה עצומה של דעת אלוקית. דעת זו שינתה את כל המציאות בתיבה, כשם שלעתיד לבוא ישתרר מצב של "לא ירֵעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי", משום ש"מלאה הארץ דעה את ה'".

הכשרת העולם

במשמעותו הפנימית היה המבול בבחינת מקווה טהרה, שעיקר תפקידו היה לטהר את הארץ מטומאתה. העולם שלפני המבול השחית את הארץ וטימא אותה, כפי שנאמר: "מלאה הארץ חמס". העולם היה רווי כוחות טומאה רבי עוצמה, שטימאו את הארץ והשחיתו אותה. טהרתו של העולם נעשתה על-ידי המבול. ארבעים ימי הגשם היו בדוגמת מי המקווה המטהרים בארבעים סאה. המבול שטף והעביר את רוח הטומאה שהייתה בארץ, וכך טוהר העולם והוכשר לקיים עליו חיים חדשים.

עוד מוסבר, כי המבול היה הכנה לקראת הגאולה. העולם שלפני המבול לא היה ראוי להשראת הקדושה האלוקית, אך על-ידי המבול נעשתה הכשרתו הראשונית, שכאשר יהודים ילמדו תורה ויקיימו מצוות, תוכל הקדושה להיתפס גם בתוך המציאות הגשמית של העולם, ובכך יתקדש העולם ויוכשר לקראת תכליתו העתידית.

לכן דווקא בשנת המבול האירה בתיבת נח הארה מעין זו שתאיר בימות המשיח, כדי לבטא את ייעודו העיקרי של המבול – טיהור העולם והכשרתו לקראת הגאולה. בשנת המבול זו הייתה התגלות חד-פעמית, שבאה מלמעלה, אך בעת הגאולה, לאחר שהעולם הוכשר וזוכך במשך תקופת הגלות, תיהפך התגלות זו למצבו הטבעי של העולם, שהקדושה האלוקית תקיף אותו "כמים לים מכסים".

  חיים יהודיים

שלושה דורות של חוקרי תיבת נח

בין הפריטים המאוחסנים במוזיאון לאמנות דתית, שהקים בקריית שמואל האדריכל מאיר בן-אורי ז"ל, שמור מקום של כבוד לדגמים של תיבת נח. לבן-אורי הייתה חיבה מיוחדת לתיבת נח, והוא עסק בה רבות. בנו, יאיר, עוסק אף הוא בתחום, ובימים אלה אחת מבנותיו משלימה עבודה על התיבה המפורסמת. שלושה דורות.

בכל יום שלישי בבוקר נוסע יאיר מביתו בפתח-תקווה לקריית שמואל. יאיר (74), אב וסב מאושר, מארח קבוצות תיירים, מסייר איתם ומציג לפניהם פריטים מרתקים. בהציגו את חפצי המשכן ותיבת נח הוא שוחה בחומר כמו צוללן מומחה בים גועש. "בבית דיברנו המון על הנושא", הוא מספר, "תיבת נח הייתה נושא מדובר מאוד אצלנו. נשמנו את זה ממש".

תיבה, לא אונייה

יאיר נולד לבית של אמנות. אביו, יליד ריגה שבלטוויה, למד אדריכלות ואמנות בברלין, ועלה לארץ בשנת תרצ"ד (1934). במשך שנים ניצל את כישרונו ועסק בתכנון מוסדות חינוך, יישובים, בתי כנסת. לצד עבודתו בנה גם חפצי יודאיקה. הוא היה גם צייר ומוזיקאי מחונן. גם אימו של יאיר עסקה באמנות. "כל הבית שלנו היה אמנות", מספר יאיר, שעיסוקו המקצועי היה בתחום אחר דווקא – מבקר מטעם משרד החקלאות.

כאשר יאיר מרצה על תיבת נח חשוב לו לנפץ טעות נפוצה: "נהוג להציג את תיבת נח כסוג של אונייה, ובכל תקופה ציירו אותה על-פי תבנית הספינות באותו זמן. ציורים אלה אינם תואמים את סיפור התורה ואת דברי המפרשים".

דגמים של התיבה

"יש כמה שיטות של המפרשים", מסביר יאיר. "יש האומרים שהיא הייתה מבנה מלבני חלק. דעה אחרת, שהיא הייתה מבנה מלבני עם גג משופע. ויש הסבורים שצורתה הייתה כשל פירמידה. אבא הגיע למסקנה, על-פי הנכתב בתורה, בשילוב ההבנה האדריכלית שלו והידע בתולדות הבנייה בעולם העתיק, שצורתה הייתה כמעוין".

בהרצאותיו מציג יאיר דגמים של תיבת נח, על-פי שיטות המפרשים. "כשרואים את הדברים מול העיניים, הכול נעשה ברור ומובן", הוא אומר.

עצי במבוק

אפשר לשבת שעות עם יאיר ולשמוע ממנו פרטים רבים על התיבה. למשל, הצוהר שנח נצטווה לעשות, היכן היה ממוקם? "בציורים הנפוצים הצוהר ממוקם באמצע", אומר יאיר. "אבא, שהעמיק במקורות, חילק את אורך התיבה לעשר יחידות של שלושים אמה ומיקם את הפתח בעשירייה השלישית".

או למשל סוגי העצים ששימשו לבניין התיבה. התורה מכנה אותם "עצי גופר", והמפרשים חלוקים ביניהם בשאלת זהותם. יאיר אומר שאביו סבר כי אלה היו עצי במבוק. "הם עצים ארוכים, ישרים, חזקים וקלים. אבא העריך שהעצים האלה איפשרו לנח פתרון טכנולוגי של הימים ההם".


יאיר בהרצאתו עם אחד הדגמים

  פינת ההלכה ומנהג

קשת שנראתה פעמיים

שאלה: אם נראתה הקשת פעמיים או יותר באותו יום, האם יש לברך עליה שוב ושוב?

תשובה: על ראיית הקשת תיקנו חז"ל לברך: "ברוך אתה... זוכר הברית, ונאמן בבריתו וקיים במאמרו". הכוונה שהקב"ה זוכר את הברית שבינו לבין נח ומקיים אותה גם כשהאנושות אינה נוהגת כראוי, ואף אילו לא הייתה הברית, מכיוון שאמר (בראשית ט,יא): "ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ".

אדמו"ר הזקן השמיט בשולחן ערוך שלו ובסידורו את דין ברכת הקשת, כנראה מפני שאינה מצויה כל-כך ברוסיה, אך למעשה הורו רבותינו לברך אותה.

יש הקובעים כי מברכים את הברכה רק אם רואים את מלוא הקשת, כחצי גורן עגולה, ולא אם רואים רק את חלקה. גם אם מופיעות יחד שתי קשתות (או שנוצרה בינתיים קשת נוספת), אין מברכים אלא על אחת מהן.

יש אומרים שהרואה קשת לא יספר על כך לחברו, משום שהוא כמוציא דיבה, כי הקשת היא אות שהעולם היה ראוי למבול, אלא שהקב"ה מקיים את העולם מפני הבטחתו.

אסור להסתכל בקשת יותר מלצורך הברכה, כי היא כעין דוגמה ל"מראה כבוד ה'" (יחזקאל א).

דין ברכת הקשת כדין ברכת הרעמים והברקים, שאין מברכים עליהם שוב אלא אם כן התפזרו העננים לגמרי ואחר-כך התעננו מחדש ושוב הופיעו ברק, רעם או קשת. אם העננים לא התפזרו עד למחרת, ושוב נראתה קשת, לדעת ה'משנה ברורה' וה'ילקוט יוסף' מברכים עליה, ואילו לדעת ה'קצות השלחן' אין לברך.

מקורות: ברכות נט,א. טושו"ע או"ח סי' רכז, רכט, נו"כ ופסקי תשובות שם. קצות השלחן סי' סו בבדה"ש כג. שלחן מנחם ח"א סי' קלא.

  מושג ברגע

צלם אלוקים

כשהתורה מזהירה את בני-האדם מפני רצח היא מנמקת זאת במילים: "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם".

הנימוק הזה הוא המעניק משמעות ייחודית לחיי האדם, לעומת כל היצורים האחרים. האיסור החמור לגדוע חיי אדם נובע מהיותו נברא 'בצלם אלוקים'.

בכך האדם שונה מכל בעלי-החיים, שבעולמם הרג הוא התנהגות נורמטיבית לחלוטין. בעלי-חיים רבים הורגים אפילו את בני מינם, במאבקי שליטה וכוח.

אבל על האדם חלים חוקים אחרים, מוסריים וערכיים, שמקורם בצו האלוקי ובהיותו של האדם נברא 'בצלם אלוקים'. לכן נטילת חיים היא פשע ואחד האיסורים החמורים ביותר.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)