חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1709 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת וילך, ה' בתשרי תש"פ, (04/10/2019)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1709 - כל המדורים ברצף
לחזור אל מי שאנו באמת
יש חדש
הכוח לחשוף את הטוב שבגלות
תשובה
מה התרנגול אומר
רוצה לחיות
צום בעמידה
מעינוי לעונג
מנער בקיבוץ לראש ישיבה
טבילה בערב יום הכיפורים

מס' 1709, ערב שבת-קודש פרשת וילך/שובה, ה' בתשרי ה'תש"פ (04.10.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

לחזור אל מי שאנו באמת

בשפה שלנו אומרים תשובה ולא חרטה, תפילה ולא בקשה, צדקה ולא נדיבות. תשובה כשיבה אל עצמנו, תפילה כהתחברות, וצדקה כעשיית צדק

בתפילות הימים הנוראים, במרכזו של הפיוט 'וּנְתַנֶּה תֹּקֶף', מושמעת ההכרזה הנרגשת מפי כל המתפללים – "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה". לשלושת המושגים האלה, תשובה, תפילה וצדקה, יש משמעות ייחודית שאין לה מקבילות בשפות אחרות.

היטהרות מן החטא נקראת בשפות אחרות 'חרטה' (Repentance) וכדומה, ואילו אצלנו היא נקראת 'תשובה' – לא דבר חדש, אלא שיבה לדבר מוכר וידוע.

עמידה לפני בורא העולם ונשיאת בקשות לפניו מכוּנה בשפת אומות העולם 'בקשה', 'תחנון' (Prayer); ואילו אנו קוראים לזה 'תפילה', מלשון התאחדות והתמזגות (כמו "התופל כלי חרס" בלשון המשנה, במשמעות של מדביק ומחבר).

וכך נתינת תרומה לנזקק מוגדרת בשפות אחרות 'חסד', 'עזרה' (Charity); ואולם בשפת הקודש המעשה הזה נקרא 'צדקה', מלשון צדק.

לחזור הביתה

כשיהודי מחליט להתחבר יותר אל התורה ולקיים ביתר הקפדה את מצוותיה – אין זו דרך חדשה בעבורו. זו דרכו שלו מאז ומעולם. כל יהודי, בתוך נפשו, חש כמיהה לאלוקים, אוהב את התורה ורוצה לקיים את מצוותיה. כשהוא שב אל התורה והמצוות, הוא פשוט חוזר אל מה שהוא באמת.

התשובה עניינה קילוף השכבות החיצוניות שמכסות את ה'אני' האמיתי שלנו. בתוכנו כולנו מלאי אמונה; גדושים רצון עז להיות יהודים באמת ובתמים. לכן זה נקרא 'תשובה' – היהודי שב אל עצמו.

גם מהותה הפנימית של תפילה אינה בקשה, אלא התחברות והתדבקות. התפילה היא רגע ההתאחדות של נשמת האדם עם מקורה העליון. בשעת התפילה נפשו של האדם משתוקקת להתמזג עם אורו האין-סופי של הבורא, שממנו חוצבה.

מידה כנגד מידה

גם הצדקה, במשמעותה האמיתית, אינה עשיית טובה ומתן חסד. המילה 'צדקה' היא מלשון 'צדק'. כי זה הצדק, זה מה שחייבים לעשות.

בבסיס התפיסה הזאת עומדת ההכרה שהכסף שניתן לאדם הוא בעצם פיקדון שהופקד בידו, כדי לעשות בו את הדברים הנכונים. האדם יודע שלא "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החַיִל הזה". הכסף הוא ברכה ושפע שניתנו לאדם מאת הקב"ה, לא כדי לבזבזו על מותרות וחיי ראוותנות, אלא כדי להשתמש בו לדברים טובים וחיוביים, לעזור לנזקקים ולקדם ערכים חיוביים. לכן הנתינה לזולת ולמפעלים שמרבים אור וקדושה בעולם היא בעצם הדבר הצודק והנכון שהאדם נדרש לעשותו.

בימים האלה כל יהודי מבקש מאת בורא העולם שיעניק לו שנה טובה ומתוקה. והרי הבורא אינו חייב דבר לאיש; באיזו זכות אנחנו מבקשים ממנו את כל בקשותינו? – בזכות הצדקה. כדי שנזכה לברכה מלמעלה אנו חייבים להרבות בצדקה, ואז הקב"ה נוהג בנו מידה כנגד מידה, ונותן לנו מלוא חופניים ברכה והצלחה.

עם הערכים האלה נפתח את השנה החדשה ונזכה כולנו לחתימה טובה ולגמר חתימה טובה, לנו ולכל ישראל.


יום הכיפורים חושף את מי שהננו באמת (צילום: ישראל ברדוגו)

  יש חדש

פדיון כפרות

מנהג ישראל לקיים לקראת יום הכיפורים את מנהג הכפרות, ולתת את תמורתן לצדקה. בתי חב"ד ברחבי הארץ מפיצים מעטפות מיוחדות לפדיון כפרות. זאת הזדמנות נאותה לקיים את מנהג הכפרות וגם לתת צדקה למוסדות העוסקים כל ימות השנה במעשי צדקה וחסד ובהפצת אור היהדות בדרכי נועם ובאהבת ישראל. פרטים בבית חב"ד.

שמרנו לך כיסא

לקראת יום הכיפורים בתי חב"ד נערכים להכין אתרי תפילה לציבור הרחב, כחלק ממפעל 'בית הכנסת הפתוח'. לרשות הציבור יעמדו יותר מארבע-מאות ושלושים מנייני תפילה מיוחדים. התפילות נערכות במאהלים גדולים וממוזגים, באולמות ציבוריים ובבתי חב"ד, והבאים נהנים מהדרכה מסודרת במשך התפילה. פרטים ורשימת אתרי התפילה באתר www.kipur.org.

לוח 'דבר בעתו'

הופיע הלוח המונומנטלי 'דבר בעתו' של הרב מרדכי גנוט לשנת התש"פ. לוחות זמני היום לערי תבל, לוחות שיעורי תורה, סדר היום – הלכות ומנהגים, דברי הימים ומאורעות היסטוריים ועוד. להשגה בחנויות ספרי קודש.

  שלחן שבת

הכוח לחשוף את הטוב שבגלות

פרשתנו מתארת אחת מבשורות הגלות הקשות: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (וילך לא,יח). כפל המילים "הסתר אסתיר" משמעותו מכה כפולה: לא דיי שהנוכחות האלוקית בעולם איננה גלויה, אלא שהחושך הרוחני עצמו נדמה לאור; המצב המשובש מתחזה לתקין.

מובא על כך משל מאדם השוהה במרתף אפל זמן ממושך, ולבסוף מסתגל לחושך ומשלה את עצמו שזה אור. זה הפירוש "הסתר אסתיר" –  ההסתרה עצמה נסתרת מאיתנו.

פעולה רבת ערך

אך למרות הירידה הגדולה שבכך, יש כאן נצנוץ של אור. נאמר (שיר השירים ח,יג): "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ, הַשְׁמִיעִנִי". רש"י מפרש שאלה דברי הקב"ה לכנסת ישראל הנפוצה בגולה ורועה בגנים זרים, ועם זה היא יושבת בבתי כנסת ובבתי מדרש, ומלאכי השרת באים לשמוע את קול לימוד התורה והתפילה. על-פי המדרש (שיר השירים על הפסוק) הקב"ה בעצמו בא להאזין לקולה.

מדוע הקב"ה בא לשמוע את קולה של כנסת ישראל בגלות דווקא? כי כל עוד בית המקדש קיים ואור ה' גלוי בעולם, אין האדם נדרש כל-כך להתמודד עם קשיים והתנגדויות. הוא מתעלה למדריגה גבוהה בלי מאמץ רב. ואולם בזמן הגלות היהודי נדרש להילחם בלי הרף בכוחות העומדים נגדו, ולכן פעולתו היא בעלת ערך גדול הרבה יותר.

גלות עם הלידה

דברים אלה מעניקים נקודת מבט אחרת על הגלות. הלוא הקב"ה הוא עצם הטוב, ולא ייתכן ששלח את בני ישראל לגלות כדי להרע להם חס ושלום. אכן, במבט ראשון קשה למצוא את הצד החיובי שבגלות, אך בפנימיות הדברים זאת האמת.

עניין הגלות מתחיל אצל כל אדם עם לידתו. הנשמה האלוקית שבקרבו יורדת מפסגת הרוחניות אל העולם השפל, ולכאורה היא שרויה בגלות קשה. אך חז"ל אמרו: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". העיסוק בתורה ובמצוות בעולם הזה דווקא הוא המביא את הנשמה למקום נעלה מזה שבו עמדה בהיותה למעלה. וכך גם הגלות מביאה את האדם לפסגה שאליה אי-אפשר להגיע בדרך אחרת – להביא את הקב"ה ופמלייתו לידי כך שהם באים לשמוע את קולם של בני ישראל העוסקים בתורה ובתפילה.

כוחו של יהודי

כפי שהגלות נראית בעיניו של האדם, היא גורמת כאב וצער. נוסף על קשייה הגשמיים, היא גם מסתירה את האמת האלוקית. במקום שהגשמיות תשמש כלי לעבודת הבורא, היא קורצת לאדם ומושכת אותו לראות בה את שאיפות חייו.

אך בעומק הדברים טמונה בגלות תכלית חיובית עליונה. היא מגלה את יכולתו של יהודי לגבור על יצרו ועל המניעות הקשות, ויכולת זו מבטאת את הכוח העצום שהקב"ה העניק לאדם – לחולל שינוי בבריאה עצמה. הדבר דומה לכוח שניתן לצדיק לבטל את גזירת הבורא, בבחינת הקב"ה גוזר וצדיק מבטל. גילוי הכוח הזה מסב לקב"ה נחת מרובה, עד שהוא בא עם פמליית המלאכים שלו להאזין לקול לימודם ותפילתם של בני ישראל בגלות.

(תורת מנחם, כרך נה, עמ' 233)

  מן המעיין

תשובה

איש אינו מושלם

״במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים״ (ברכות לד). צדיק גמור, היינו מי שרואה את עצמו גמור ומושלם בדבריו ובמעשיו, צדיק כזה הוא במדריגה נמוכה מזו של בעל תשובה, שליבו נשבר בקרבו.

(רבי בונם מפרשיסחה)

להקדים תשובה

העולם אומר שיש לשוב בתשובה בימי הסליחות. אנשי מעשה מקדימים לשוב בחודש אלול. ואני אומר שיש להתחיל בתשובה תיכף אחרי 'נעילה' של יום הכיפורים.

(רבי ישראל מסלנט)

שלושה דברים

״שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה – עישרתם, עירבתם, הדליקו את הנר״ (שבת מ,ז). ערב שבת עם חשיכה, הכוונה לערב יום הכיפורים, שהוא שבת שבתון. צריך כל אדם לומר ג׳ דברים: עישרתם – עוד מעט יעברו עשרת ימי תשובה; עירבתם – הנה נשלם ערב היום הקדוש; הדליקו את הנר – של יום הכיפורים.

(רבי שלום רוקח מבלז)

קחו איתכם

״קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳״ (הושע יד,ג). את הדברים שאתם אומרים בבית הכנסת בשעת התפילה והלימוד – אל תשאירו אותם שם, אלא קחו את הדברים עמכם, גם בצאתכם משם.

(עיטורי תורה)

מתקבלת מייד

אף-על-פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים היא יפה ביותר, ומתקבלת היא מייד.

(רמב״ם)

תשובה עילאה

התשובה בעשרת ימי תשובה אינה 'תשובה תתאה', תשובה על החטא, אלא 'תשובה עילאה', השבת הנפש למקורה. זה דיוק הלשון "יפה ביותר", היינו 'תשובה עילאה'.

(מאמרי אדמו"ר הזקן; לקוטי שיחות)

הכוונה אינה בשינה

"עורו ישנים משנתכם״ (רמב״ם). הכוונה לא רק לשינה כפשוטה, אלא אף ל׳שינה׳ נעלית יותר: בעת השינה הנשמה עולה למעלה ושואבת לה חיים רוחניים. דרגה זו ב׳שינה׳ אכן נעלית מאוד, אבל לא זו הכוונה העליונה. הכוונה היא קיום התורה והמצוות כאן למטה.

(לקוטי שיחות)

להתעורר ולחפש

״עורו ישנים... וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה״. ״עורו״ – ראשית כול על האדם להתעורר. כל עוד הוא ישן, שנתו ערבה לו ומצבו והתנהגותו אינם טורדים את שלוותו. ״חפשו״ – לאחר שהאדם מתעורר ומתחיל לחשוב על תשובה, עליו לבדוק היטב את מצבו, כדי שהתשובה תהיה אמיתית. כי דבר שהאדם כבר נכשל בו דורש החלטה חזקה והתחזקות יתרה.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

מה התרנגול אומר

שנה אחת, בערב יום הכיפורים, קודם עלות השחר, חלף על פני ביתו של רבי מאיר מפרמישלן יהודי נושא תרנגול בידו, והוא ממהר לעשיית כפרות. עצר אותו הצדיק ושאלו: "היודע אתה מה התרנגול אומר?".

האיש פער לעברו עיניים תמהות, ורבי מאיר השיב: "כך אומר התרנגול: 'אני הגבר' – אני  התרנגול, 'ראה עוני בשבט עברתו' – סובל בגלל עבירותיו של האדם. 'אותי נהג ויולך' – אותי הוא אוחז ומוליך, 'חושך ולא אור' - בשעה זו של חשיכה. ואולם 'אך בי ישוב' – אם הוא מדמה לצאת בי בלבד ידי חובת תשובה, כי אז 'יהפוך ידו כל היום' – הוא יכול לסובב אותי בידיו כל היום והדבר לא יועיל לו מאומה".

  פתגם חסידי

רוצה לחיות

"רוצה אני לחיות, כי בעולם הבא אין ימים נוראים, ומה תעשה נשמת אדם מישראל בלי יום הכיפורים? מה טעם בכלל לחיים בלי תשובה" (רבי שמלקה מניקלשבורג)

  מעשה שהיה

צום בעמידה

עשרים וחמש שעות רצופות הוא עומד על רגליו, לבוש לבן ועטוף בטליתו, ראשו מורכן אל מחזור התפילה שלפניו והוא מתנודד קלות בקצב אחיד. כל נדרי, תפילת ערבית, פרקי תהילים. לילה, בית הכנסת מתרוקן, ור' משולם עדיין שם.

בוקר. השמש זורחת, יום הכיפורים עולה. ר' משולם עדיין נטוע בעמדתו. אינו חדל מלשפוך את צקון לחשו לפני קונו. שחרית, מוסף, מנחה, נעילה.

קול תרועת שופר מפלח את חלל בית הכנסת של חסידי קרטשניף. "לשנה הבאה בירושלים!", עולה קריאה אדירה מפיות המתפללים. בבת אחת נשבר המתח שמתלווה לאימת הדין, והלבבות מתמלאים שמחה וביטחון כי בוודאי נחתמו לשנה טובה ומבורכת.

רק אחרי תפילת ערבית ניתק ר' משולם מן הסטנדר. אותות התענית ניכרים על פניו, אך מבטו משדר חיוניות ונמרצוּת. כעלם צעיר הוא פונה לצאת מבית הכנסת, שבו עמד על מקומו יותר מיממה תמימה.

דמותו היוצאת נלכדת במבטה של חבורת פרחי החסידים, שישבו בירכתי בית הכנסת ושברו את הצום במיני מזונות וכוס קפה חם. "ר' משולם!", קרא לעברו אחד מהם בתעוזה, "גלה לנו מדוע אתה עומד על רגליך במשך כל יום הכיפורים".

למרבה הפתעתם נעתר ר' משולם לבקשתם. בדקות הבאות נשאבים הנוכחים לסיפור מדהים, עולה על כל דמיון.

זה קרה שנים רבות קודם לכן. נמל חיפה, שעת בוקר מוקדמת. קול הלמות פטישים וכלי עבודה מהדהד במפעל המספנות הענק. ר' משולם פסע פנימה, לעבר עמדתו הקבועה.

הוא בירך לשלום את עמיתיו לעבודה, בעודו חולף ליד מכונות כבדות, חומרי גלם ושלדי כלי שיט ברמות גימור מגוּונות. את עיניו צדה התגודדות נרגשת של קבוצת פועלים. "מה אירע?", התעניין ר' משולם. "יש עכשיו בנמל מגדת עתידות החוזה את גורלו של כל אדם, תמורת פרוטות!", השיב עובד נלהב.

הבעת בוז עלתה על פניו של ר' משולם. "מה לי ולמכשפים ויידעונים!", פלט בזעזוע.

"משולם, אתה מוכרח לנסות!", הקיפו אותו החברים והפצירו בו לגלות את גורלו, תמורת סכום פעוט.

אל מול הלחץ הגובר משהו בנחישותו התערער, וסקרנות הזדחלה לליבו. בתמיכת חבריו מצא עצמו מתייצב אל מול מגדת העתידות. הוא הושיט לעברה את התשלום, וליבו הלם למשמע הבשורות שתבשר לו.

"בקרוב", אמרה האישה בקול צרוד, "אתה תחלה במחלה אנושה ותמות מתוך ייסורים קשים".

משולם חש כיצד האוויר נסחט מריאותיו. ראשו הסתחרר. הדם אזל מפניו. הוא נסוג לאחור מפני התחזית הרעה, מבקש לאטום את אוזניו ולהדוף את הדברים האיומים ממנו והלאה.

בשבועות הבאים הצליח להתאושש ולהדחיק את התחזית הקודרת. חייו שבו לקדמותם. האירוע המוזר נשכח מליבו.

יום אחד עלה לאוטובוס היורד מחיפה ונסע לרחובות. פניו היו מועדות אל הרבי דוד-משה מקרטשניף, שאת מעונו נהג לפקוד מזמן לזמן.

אלא שהפעם הרבי קיבל את פניו בארשת חתומה. הוא אף נמנע מלהושיט אליו את ידו לשלום. "מה חטאתי ומה פשעתי?", נחרד ר' משולם. מבטו החד של הרבי נקב את ליבו. "נסה להיזכר!", קרא הרבי לעברו בתוכחה גלויה.

ואז נזכר וכלימה מילאה אותו. "אכן", הניד הרבי את ראשו בצער, "מעשה חמוּר עשית. אל לו ליהודי לפנות אל דורשי עתידות למיניהם!".

לנוכח דמעותיו הכנות של ר' משולם הוסיף הרבי: "אל תחשוש, כי תשובתך רצויה!", ובסופו של דבר נפרד ממנו בברכת שלום.

חלפו כמה חודשים. בוקר אחד התעורר ר' משולם כשהוא מתייסר מכאבים. הוא פנה לחדר המיון הקרוב. סדרת בדיקות הובילה לאבחנה כי לקה במחלה חשׂוכת מרפא.

עולמו של ר' משולם חרב עליו. בני משפחתו המודאגים הקיפו את מיטתו. רעייתו התקשרה אל הרבי. "נבואתה המרה של מגדת העתידות מתגשמת!", בכתה במר נפשה. תגובתו של הרבי הפתיעה: "הביאו את משולם לכאן, לרחובות!".

"לא בא בחשבון!", קבעו הרופאים בפסקנות. "הנסיעה הארוכה עלולה לסכן את חייו!". ואולם בני המשפחה היו נחושים למלא את בקשת הרבי, ואמבולנס הוביל את ר' משולם אל מעונו של הרבי ברחובות.

"איי, משולם!", אמר לו הרבי בסערת נפש ופניו להבים, "דע כי נגזר עליך לעזוב את העולם בשל המעשה שעשית. ואולם מבטיחך אני כי בזכות התשובה שעשית – תינצל ותזכה לאריכות ימים, מתוך בריאות איתנה!".

עיני ר' משולם נתלו ברבי, שנראה כמי שעושה מאמצים איתנים לקרוע את רוע הגזירה. "ואולם", הוסיף הרבי, "זכור נא – מעתה, בכל יום כיפורים, עליך לעמוד על רגליך מתחילת היום ועד סופו. זה יהיה בעבורך אות עד יומך האחרון, שיזכיר לך את הרגעים שבהם רגליך כשלו ונשאו אותך למקום בלתי-ראוי".

ר' משולם השתתק. הוא סקר את היושבים לפניו בפיות פעורים, והשלים את דבריו: "מבינים אתם מדוע אני עומד לאורך כל יום הכיפורים?".

(על-פי 'לפיד האש')

  לומדים גאולה

מעינוי לעונג

האם נציין את יום הכיפורים גם לעתיד לבוא? נאמר בתורה (ויקרא טז,לד) "והייתה זאת לכם לחוקת עולם, לכפר על בני ישראל מכל חטאתם, אחת בשנה". חז"ל (ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמד) למדו מכאן שיום הכיפורים יתקיים גם לעתיד לבוא: "כל המועדים עתידין ליבטל, וימי הפורים אינן בטלים לעולם. אמר רבי אלעזר: אף יום הכיפורים לא ייבטל לעולם, שנאמר והייתה זאת לכם לחוקת עולם".

המפרשים דנים בפירוש 'ביטול' המועדים לעתיד לבוא, ומה המיוחד בפורים וביום הכיפורים שיישארו לנצח. הרדב"ז (שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תתכא) מסביר: "אלו המדרשים וכיוצא בהם מדברים לימות המשיח, שתרבה הטובה והשמחה והמנוחה והתענוג, עד שיהיו כל הימים שווים אצל בני-אדם כאילו נתבטלו המועדים, שאין הפרש בין חול למועד, ולא שתתבטל המצווה חס ושלום". לדבריו, מה שיקרה הוא שתאבד השמחה היתרה של המועדים, ולכן לא ייבטל ייחודו של יום הכיפורים, "לפי שאין השמחה מבטלת עינוי. דאדרבה, כל מה שיהיה אדם בשמחה ותענוג, מרגיש בעינוי יותר".

ביטול כוח עשיו

המהר"ל מפראג מסביר בדרכו שלו (תפארת ישראל פרק נג) את המיוחד ביום הכיפורים, ואת הקשר לתקופת הגאולה: "כי עניין אלו המועדים הם כמו התחייה, שאחר שהגיעו למיתה יחזרו לחיים כבראשונה. וכן יום כיפורים שהאדם אשר הוא חוטא ונגזר עליו המיתה – יחזור לו החיים... (וזה) אי-אפשר רק על-ידי עולם העליון".

עוד הוא מוסיף: "כי ביום הכיפורים מקריבים שני שעירים... היה נוטל הקב"ה עוונות ישראל ונותן אותם על עשיו, שנאמר: 'ונשא השעיר עליו את כל עוונותם', ואין שעיר אלא עשיו, שנאמר 'הן עשיו אחי איש שעיר'. הרי מדרגת יום הכיפורים שהוא יתברך היה נותן עונש של יעקב על עשיו. וכן היא מדרגת פורים, מה שהיה רוצה המן, שהוא מזרע עשיו, לעשות למרדכי, שהוא מזרע יעקב, שהיה חפץ לאבדו – נטל הקב"ה ונתן על זרע עשיו הוא המן, ונאבד... ולפיכך אמרו כי פורים ויום הכיפורים לא יעברו ולא יהיו בטלים, כי אלו שניים הם ביטול כוח עשיו שבא לעולם, ומאחר כי מדרגתם מעולם העליון – אין ביטול להם אף לזמן התחייה".

למה אכלו?

עם זה ייתכן שיום הכיפורים יצוין בדרך של עונג דווקא. כך מבואר בתיקוני זוהר (תיקון כא נז,ב): "פורים אתקריאת על שם יום הכיפורים, דעתידין לאתענגא ביה ולשנויי ליה מעינוי לעונג" [=פורים נקרא על שם יום הכיפורים, שעתידים להתענג בו, ולשנות אותו מעינוי לעונג].

וכבר מצאנו פעם אחת שבה לא התענו ביום הכיפורים – בעת שמחת חנוכת בית ראשון (מועד קטן ט,א): "אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכיפורים, והיו דואגים... יצתה בת-קול ואמרה להם: כולכם מזומנין לחיי העולם הבא".

רבי צדוק מלובלין כותב ('פרי צדיק' חלק ה, מוצאי יום הכיפורים פרק ב) שאין הכוונה שלא יתענו, אלא שיתבטל רק העינוי של נעילת הסנדל: "באמת, למה אכלו ביום הכיפורים, וכי שכחו חס ושלום כל ישראל קדושת יום הכיפורים? אך באמת... נראה שלעתיד יתבטל עינוי נעילת הסנדל. ואז יהיה רק מצוות עינוי התענית מאכילה ושתייה... ואז סברו שכבר הגיע זמן התיקון ויהיה שלמה משיח, ולכן סברו שאין צריך תענית, וסברו שאין עוד מקום לתענית יום הכיפורים. אך אחר-כך הרגישו שעל כל פנים נצרך התענית, לכפר העבר".

  חיים יהודיים

מנער בקיבוץ לראש ישיבה

שלט החוצות, שהוצב בחודש שעבר בצומת פורייה, בפנייה לעבר מושב הזורעים, הפתיע לא מעט נהגים. השלט, במיקום האסטרטגי, שמפרסם בדרך כלל תכניות בידור, הכריז בענק: "בישיבת אורות הזורעים מתחילים שנה עם 'יציאות השבת' (מסכת שבת, פרק ראשון)". מתחת לכותרת צורף פסוק בפונט מאיר עיניים: "כי הם חיינו ואורך ימינו", לצד תמונת תלמידי הישיבה השוקדים על תלמודם וצילום הדף הראשון של המסכת.

מאחורי השלט מסתתר סיפורה של הישיבה וסיפורו של העומד בראשה, הרב ניר ויינברג. הוא עצמו הופתע לראות את השלט: "עברתי בצומת לכיוון הישיבה ופתאום אני רואה את השלט, שמכריז על תחילת לימוד המסכת בישיבה. התרגשתי מאוד". התברר לו שאחד מרבני הישיבה התוועד עם תלמידיו, ובין הדברים התבטא בצער על דברי ההבל המתפרסמים על שלט החוצות הגדול בצומת, והעיר שהיה ראוי לפרסם עליו דברים חיוביים, כמו מסכת חדשה שמתחילים ללמוד בישיבה. התלמידים החליטו להרים את הכפפה, גייסו כסף ודאגו להצבת השלט שמקדש שם שמים.

קדושה בחולין

"במבט לאחור, זה לא הפתיע אותי", אומר הרב ויינברג. "אנחנו מדברים רבות עם הבחורים על הערך הגדול של גילוי הקודש בתוך עולם החולין. זה מתחיל בכתיבת ספר תורה על עור של בהמה, ומגיע עד הפיכת שלט חוצות פרוץ לשלט קדוש".

סיפורו של הרב ויינברג (54) עצמו מפעים. הוא נולד בחיפה, בבית רחוק מחיי תורה ומצוות. בנעוריו למד בקיבוץ שדה בוקר. לא היה שם שום סממן של דת ומסורת, אבל "שישה חברים שלי משדה בוקר מצאו את דרכם אל היהדות והם כיום שומרי תורה ומצוות", הוא אומר בשביעות רצון.

בזכות הסקרנות

המפנה בחייו התחולל לכאורה באקראי. "כחלק מהסקרנות שהייתה בי תמיד, הצעתי לחבריי לבקר בישיבה ולראות מה זה. יצרנו קשר עם ישיבת 'אור שמח' בירושלים וקפצנו לביקור. לא היה לנו שום עניין בדת; סתם סקרנות. אבל השיחות היו רציניות ואיכותיות, ואט-אט מצאנו את עצמנו נשבים בקסמיה של התורה".

התהליך היה ארוך וממושך. אחד הדברים המשמעותיים שדחפו אותו להעמיק בלימוד התורה הייתה ההיכרות עם רעייתו לעתיד. "אחד התנאים לנישואים, מצידה, היה שאלמד תורה", הוא מספר. "יש לרעייתי חלק מיוחד בכל מסע ההתקרבות שלי". כיום הוא ורעייתו הורים מאושרים לשמונה ילדים.

מתפעם מהעוצמה

"בתחילת התקרבותי עברתי ללמוד בישיבת הר עציון", הוא מספר. "בהמשך הייתי שותף להקמת ישיבת ירוחם. מאוחר יותר קיבלתי פנייה מתושבים במושב הזורעים, שהתעניינו בהקמת ישיבה ברמה גבוהה. השאר היסטוריה".

כבר שבע-עשרה שנים הוא עומד בראש הישיבה, שמתאפיינת בקו ייחודי. "אני מביט בתלמידיי, וחושב על כך שבגילם לא ידעתי כלל לקרוא כתב רש"י, וכיום אני מוסר לפניהם שיעורים", הוא אומר בהתרגשות. "הסיפוק הגדול ביותר שלי הוא לראות אותם גדלים לתלמידי חכמים. פעמים רבות אני עומד מהצד ומתפעם מחדש מהעוצמה האדירה הזאת".


"הופתעתי לראות את השלט". הרב ויינברג

  פינת ההלכה ומנהג

טבילה בערב יום הכיפורים

שאלה: האם לטבילה במקווה בערב יום הכיפורים יש חשיבות יותר מבכל ערב שבת וחג?

תשובה: במדרש אמרו על בני ישראל שביום הכיפורים הם "נקיים כמלאכי השרת". והגאונים כתבו שנוהגים לטבול בערב יום הכיפורים. אבל זה מנהג חשוב בלבד ולא מצווה, ואין מברכים על טבילה זו.

טעם אחד לטבילה, כדי שיהיו נקיים וטהורים ביום הקדוש. מקפידים בטבילה זו (מה שאין מקפידים בטבילת גברים כל השנה) לנקות היטב את הגוף, שלא תישאר עליו שום חציצה.

מי שאין לו מקווה יכול לטבול בבריכה (הקבועה בקרקע, לא ניידת) המכילה לפחות כ-350 ליטר מי ברז. אם גם זה אין לו, ישפכו עליו תשעה קבין (כ-12.5 ליטר) מים, ואפשר לשפוך אותם משניים ושלושה דליים או קערות, אבל לא מארבעה, והשפיכה צריכה להיות ברצף.

טעם שני קובע שטבילה זו היא משום תשובה, כעין גר המתגייר. וכתבו שיש לטבול שלוש פעמים, כי הביטוי 'מקווה ישראל' נזכר בתנ"ך שלוש פעמים.

אפילו מי שטבל בערב ראש השנה ונשאר בטהרתו, צריך לחזור ולטבול בערב יום הכיפורים. גברים טובלים בכל גיל. נשים נשואות טובלות גם הן.

יש לטבול קודם תפילת מנחה, כדי להתוודות (במנחה) בטהרה, וכן נהג האריז"ל. ויש הטובלים אחרי הסעודה המפסקת, כדי שהטבילה תהיה סמוך לכניסת היום הקדוש.

מקורות: פרקי דר"א פמ"ו. מנהגי מהרי"ל עמ' שטז. טושו"ע ונו"כ, שו"ע אדה"ז ומטה אפרים סי' תרו. שיעורי תורה פ"ג סכ"ט, ושיעורי ציון עמ' קפב. וראה ספר חסידים סי' שצד. נטעי גבריאל יו"כ פי"ח. אוצר מנהגי חב"ד, תשרי, עמ' קעח.

  מושג ברגע

כל נדרי

תפילות יום הכיפורים נפתחות בבתי הכנסת באמירת 'כל נדרי'. תפילה זו  כתובה בשפה הארמית, ובה אנו בעצם מצהירים כי אמירות והתחייבויות בעניינים שבין אדם למקום לא ייחשבו נדרים, אלא אם כן תהיה לנו כוונה מפורשת לנדור באמת ובתמים. אנו מכריזים בתפילה כי כל האמירות מהסוג הזה שנֹאמַר בשנה הבאה בטלות ומבוטלות מראש.

 


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)