חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:17 י"א בכסליו התשפ"ז, 21/11/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1707 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תבא, כ' באלול ה'תשע"ט (20/09/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1707 - כל המדורים ברצף
אחרי הבחירות זמן לסליחות
יש חדש
שבת סליחות בלי סליחות
שמחה
מנסים שוב
תשובה בכל עת
התרעת תרועה
אווירת שבת סליחות
תפילה זה לא שואו
דיני אמירת סליחות

מס' 1707, ערב שבת-קודש פרשת תבוא, כ' באלול ה'תשע"ט (20.09.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

אחרי הבחירות זמן לסליחות

כולנו נשארים לחיות כאן יחדיו. אף אחד אינו הולך לשום מקום. זה הזמן לפיוס אמיתי בעם ולריפוי פצעי מערכת הבחירות

אנו מתקרבים לישורת האחרונה. לא, לא הבחירות. אלה ברוך השם כבר מאחורינו. עכשיו אלה הרגעים היקרים של תיקון המעשים וההכנה לשנה החדשה. ימי הסליחות והיטהרות לקראת הימים הנוראים.

ימי הסליחות הם גם ימי פיוס בין אדם לחברו. כשאתה עומד ומרכין ראש לפני בורא העולם, אתה גם מוכן להרכין ראש לפני הזולת, להודות בטעויותיך ולבקש סליחה על דברים שלא היו כשורה.

אין מפלצות

זה הזמן לפיוס אמיתי בעם ולריפוי פצעי מערכת הבחירות. ברור לנו שההצהרות הלוחמניות, המְפַלְגות והמשסות ציבור אחד ברעהו, מצד רשימות פוליטיות ערב הבחירות, נעשו לצרכים אלקטורליים בלבד. לאישים הפוליטיים לא תהיה שום בעיה ללחוץ ידיים עם יריבים, לאכול יחד במזנון, ולחתום על הסכמים קואליציוניים. הבעיה הגדולה היא המשקעים שהתעמולה הזאת הותירה בעם.

כולנו נשארים לחיות כאן יחדיו. אף אחד אינו הולך לשום מקום. גם אסור לשכוח שיש סביבנו אויבים מרים, שבעבורם אין הבדל בין יהודי למשנהו, בין חרדי לאנטי-דתי, בין מתנחל לשמאלן, בין מזרחי לאשכנזי. הם שונאים את כולנו במידה שווה וזוממים מזימות נגדנו. עלינו להתאחד יחדיו, מפני שבאמת אחים אנחנו.

חייבים לפורר את הררי השנאה והעוינות שגבהו. אין בהם שום דבר מועיל, חוץ ממתן פורקן ליצרים אפלים. הגיע הזמן לטפח שיח של כבוד, הבנה והתחשבות. הרי כשיושבים ומדברים יחד בכנות ובלבביות, מתברר שהמרחק בינינו אינו גדול כל-כך. כולנו יהודים, בני-אדם, שרוצים לחיות בארץ, לגדל בה ילדים, לקבל את השירותים שכל אזרח זכאי להם.

השיח האלים והפוגעני מצייר דמות מפלצתית, דמונית. כשמקלפים את הדעות הקדומות ואת הפחדים, מתברר שלפניך בני-אדם חביבים, נעימים ורגישים, הרחוקים כרחוק מזרח ממערב ממזימות הזדון שמייחסים להם. אלא שכדי לגלות זאת צריך לפגוש אותך פנים אל פנים, ולא מבעד למסכי התקשורת.

הזדמנות לקרב

זו עכשיו המשימה הדחופה והחשובה ביותר – לאחות את הקרעים ולהחזיר את מרקם החיים המשותפים לתקנו. כאן כל אחד ואחת יכולים לתרום. פחות להתלהם, יותר לכבד. פחות להתקיף, להפגין יותר רגישות. שלמה המלך כבר אמר: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם". הזולת מגיב כלפיך כשם שהמים (או המראָה) משקפים את הדמות הפונה אליהם. כשאתה מחייך – תקבל חיוך. אם תזעם ותזעף, אולי תהיה צודק, אבל תקבל זעם וזעף בחזרה.

הימים האלה הם גם ההזדמנות הטובה ביותר לחבר את כל חלקי העם למסורת היהודית ולבית הכנסת. כולנו נדרשים לנהוג ברגישות מיוחדת כלפי הבאים בשערי בתי התפילה. לומר שלום, להאיר פנים, להציע כיסא, כיפה, טלית, מחזור. לתת לאורח תחושה של חוויה נעימה. חזקה עליו שירצה לחזור.

מעבר לכל ההבדלים באורחות החיים ובתפיסות העולם יש לנו מכנה משותף איתן. זו המורשת היהודית, המלווה אותנו יותר משלושת-אלפים שנה. נתלכד סביבה ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה.


זה הזמן לסלוח. סליחות בכותל (צילום: 'הקרן למורשת הכותל המערבי')

  יש חדש

עזרה לחגים

חגי תשרי המתקרבים מחייבים הושטת יד עוזרת למשפחות הנזקקות. בתי חב"ד ברחבי הארץ פועלים להענקת סיוע וחלוקת מצרכי מזון למשפחות האלה. חשוב לתרום בעין יפה, כדי לאפשר לספק לכל משפחה את צורכי החג הדרושים. במקומות רבים יש צורך במתנדבים לחלוקת המזון. פרטים בבית חב"ד המקומי.

בתי הכנסת הפתוחים

בעקבות ההצלחה הגדולה בשנים הקודמות מרחיבים בתי חב"ד את מפעל 'בית הכנסת הפתוח' בימים הנוראים. לרשות הציבור יעמדו יותר מארבע-מאות ושלושים מנייני תפילה מיוחדים. התפילות נערכות במאהלים גדולים וממוזגים, באולמות ציבוריים ובבתי חב"ד, והבאים נהנים מהדרכה מסודרת במשך התפילה. פרטים ורשימת אתרי התפילה באתר www.kipur.org.

מחליפים קידומת

לקראת שנת תש"פ הפיקו צעירי חב"ד מגוון של פרסומים חדשים. בראשם לוח שנה אמנותי, המגיש סיפורי חסידים משולבים באיורים מרהיבים. עלון נרות שבת קודש נדפס במהדורה חדשה. כמו-כן הופק עלון הסברה מהודר על מצוות מזוזה. פרסומים אלה מוגשים בשפה ובעיצוב עכשוויים, והם זוכים להצלחה רבה בציבור הרחב. להשיג בבתי חב"ד.

  שלחן שבת

שבת סליחות בלי סליחות

כינויה של שבת זו, 'שבת סליחות', מייחד אותה משאר השבתות. בדרך כלל השבתות נקראות על שם הפרשה או ההפטרה (כדוגמת 'שבת חזון' ו'שבת שובה'), דבר שקורה בשבת עצמה. לעומת זה, הסליחות אינן נאמרות בשבת אלא במוצאי השבת.

הדבר דורש הסבר: השם 'שבת סליחות' משמעו שהשבת טפלה אל ימי החול שאחריה. ואין הדבר דומה ל'שבת מברכים', אף שגם היא עוסקת בראש החודש שיהיה בהמשך השבוע, מפני שברכת החודש נאמרת בשבת עצמה. יש לומר, שאף שהסליחות נאמרות במוצאי השבת, הן קשורות עם יום השבת עצמו.

חף מפגמים

המועד של 'שבת סליחות' משתנה לפי הקביעות שבה חל ראש השנה. הכלל הוא שנדרשים לפחות ארבעה ימי סליחות קודם ראש השנה. אם ראש השנה חל בתחילת השבוע, אין די ימי סליחות, ואז מקדימים את אמירת הסליחות למוצאי השבת הקודמת.

הסיבה היא (עטרת זקנים לשולחן ערוך או"ח סי' תקפא) שימי הסליחות הם בבחינת 'ימי ביקור מומים' בבית המקדש. ההלכה היא שמקדימים את הבאת הקרבנות ארבעה ימים קודם שחיטתם, לוודא שאין בהם מומים. גם הסליחות צריכות להקדים בארבעה ימים את ראש השנה, שהציווי על הקרבנות בו הוא בלשון "ועשיתם" (ולא "והקרבתם"), היינו שהאדם נדרש להקריב את עצמו, ועליו להיות חף מפגמים רוחניים.

בקר את עצמך

אך אם העבודה הרוחנית של ימי הסליחות היא ביקורת עצמית ממומים, איך האדם יכול לבקר את עצמו? הלוא המשנה (נגעים ב,מה) קובעת: "כל הנגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו", וכמו-כן יש כלל: "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" (ברכות ה,ב).

אלא שהכוח לעבודה הרוחנית הזאת ניתן לאדם בשבת סליחות. בשבת עצמה אין אומרים סליחות ואין מתוודים על עוונות, שכן שבת עניינה תענוג: "וקראת לשבת עונג". ובכל-זאת, צער שמביא לידי תענוג מותר בשבת, ולכן מותר להתענות תענית חלום בשבת, לצורך השגת תחושת הרוגע שאחריה. אם כן, מדוע אין מתירים לומר סליחות בשבת?

תשובה שבתית

אלא שבשבת עצמה יש כל מרכיבי התשובה: שבת אותיות 'תָּשֵׁב' ואותיות 'בֹּשֶׁת'. בסליחות אומרים "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים". אין הכוונה לבושה מפני החטא, שכן "ועמך כולם צדיקים", וכל ישראל "מלאים מצוות כרימון", אלא זו בושה הנובעת מרוב קִרבה לקב"ה.

קִרבה זו מושגת בשבת. קדושת השבת מרוממת את היהודי למדריגה עליונה מאוד, שבה אין כל מקום לחטאים, ואין צורך בסליחות וכפרות. היהודי מתעלה מעל לחטאים, והוא שלם בלי שום מומים רוחניים. לזה רומזים בפיוט המרכזי של הסליחות: "במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה". מדגישים את המנוחה, להורות שהשבת במהותה, כפי שהיא, פועלת את הסליחה והכפרה. על כן זו הפתיחה הראויה לעבודת הבדיקה העצמית של ימי הסליחות.

(תורת מנחם, כרך נג, עמ' 439)

  מן המעיין

שמחה

שמחה בישיבת הארץ

״והיה כי תבוא אל הארץ״ (דברים כו,א). ״והיה – לשון שמחה״. לומר לך שאין לשמוח אלא בישיבת ארץ ישראל. כמו שנאמר: ״אז יימלא שחוק פינו״.

(אור החיים)

בכי שמח

״ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה׳ אלוקיך״ (דברים כו,יא). ״ושמחת בכל הטוב״ – אפילו הבכיות לפני ריבונו של עולם צריכות להיות מתוך שמחה ולא מתוך עצבות. ראשי תיבות של 'בכיה' – "בשמך יגילון כל היום".

(רבי נחמן מברסלב)

טוב לטובה

השפעת הטוב היא לפעמים רעה לאדם, בבחינת ״עושר שמור לבעליו לרעתו״ (קהלת ה,יב); אבל כשאדם יודע שעושרו הוא מתנת ה׳, ״בכל הטוב אשר נתן לך ה׳ אלוקיך״, ומשתמש בעושרו לצדקה ולמעשים טובים – בטוב כזה ודאי ראוי לשמוח.

(לקוטי אמרים)

חסד שעומד צדיק

'טוב' הוא כינוי לצדיק, כנאמר: ״אִמְרוּ צדיק כי טוב״ (ישעיהו ג,א). אדם מישראל צריך לשמוח בצדיק אשר נתן לו ה׳ אלוקים, כי חסד עליון הוא שהקב"ה מעמיד צדיק בכל דור.

(תפארת שלמה)

לא מתנת בשר ודם

יש כאן רמז ל״אל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם״. זהו ״ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה׳ אלוקיך״ דווקא.

(עיטורי תורה)

שמחה כשאין קנאה

אם תהיה עם הלוי והגר, שבדרך כלל הם העניים ואתה העשיר, כי אז "ושמחת בכל הטוב", היינו בשמחה של השמח בחלקו. כי פעמים אדם בא לידי עצבות ועוגמת נפש מחמת קנאה, שמתקנא בחברו שיש לו יותר ממנו. אבל כשאין הוא מסתכל על העשיר ממנו אלא על העני ממנו, ממילא יש לו שמחה והוא נהנה מחלקו.

(ליקוטי יהושע)

השמחה מגינה

״תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל״ (דברים כח,מז). השמחה למטה מעוררת שמחה למעלה, וכאשר יש שמחה למעלה – מתבטלים הדינים, ככתוב (משלי טז) ״באור פני מלך חיים״. מובן אפוא שמי שעובד את ה׳ בשמחה אינו נענש על חטאיו, ואילו כשחסרה אצלו השמחה, אין השמחה מגינה עליו מפני העונש.

(לקוטי תורה)

למעלה מהעולם הבא

'כל' – רומז לתענוג שבעולם הבא. ״מרוב כל״ – רומז לדרגה שלמעלה מחיי העולם הבא. ״בשמחה ובטוב לבב״ – קיום המצוות צריך להיות מתוך שמחה רבה, ״מרוב כל״ – מפני שהן נעלות מחיי העולם הבא. שכן בעולם הזה הנשמות נהנות מזיו השכינה בלבד, ואילו קיום המצוות מחבר את האדם עם מהותו ועצמותו יתברך.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

מנסים שוב

רבי משה-לייב מסאסוב יצא לקבץ כסף לצורכי צדקה, אך לא ראה ברכה בעמלו. הוא כבר התכונן לשוב לביתו, כאשר שמע על יהודי שהושלך לכלא בעוון גניבה. התרוצץ הצדיק והשתדל למענו עד שהצליח לשחררו מן הכלא. הוא אמר לו: "רואה אתה, תפסו אותך, היכו אותך, כמעט הושיבוך לשנים רבות בכלא. חדל אפוא מן הגניבות".

צחק הגנב: "וכי משום שפעם אחת נכשלתי, לא אנסה שוב את מזלי?".

אמר הצדיק בליבו: "אם אין הוא נרתע מהמאסר ומהביזיונות וברור לו שעליו לנסות עוד, מדוע אני נרתע מלהמשיך במאמציי?". לא חזר לביתו והמשיך במסעו עד שקיבץ את הסכום הדרוש.

  פתגם חסידי

תשובה בכל עת

"אשמתו הגדולה של האדם אינה בחטאים שחטא, שהרי הפיתויים גדולים וכוחו של האדם דל. אשמתו היא שבכל עת בידו לשוב בתשובה והוא אינו שב" (רבי בונם מפרשיחסה)

  מעשה שהיה

התרעת תרועה

זה היה יום חורפי קפוא, כאשר בחלל העיירה חנצ'ין שבפולין נשמע קולו שופר מייבב: תקיעה, שברים, תרועה ותקיעה. התקיעות שבו ונשנו, ובעקבותיהן נפתחו חלונות וראשים הציצו בתמיהה. האם זה שופרו של משיח? מיהו התוקע בשופר?

במהרה התגלתה זהות התוקע. זה היה רבי חיים-שמואל הלוי הורביץ, הרבי מחנצ'ין. המנהג החריג שב ונשנה בכל בוקר, והיה לתופעה יום-יומית בעיירה. הרבי תוקע מאה קולות, כאילו זה היה ראש השנה.

החסידים הנדהמים עמדו פעורי פה. מה ראה הרבי לקיים את מצוות ראש השנה באמצע החורף ולתקוע בשופר מדי יום ביומו? שאלה זו נותרה כמוסה בליבם. איש לא העז לפנות אל הרבי ולשאול לפשר מעשיו.

בינם לבינם התלחשו החסידים בניסיון להסביר את המעשה המוזר של הרבי. היו שסברו כי הצדיק מבקש לזרז את ביאת המשיח. ניחוש זה הצית תקווה בלב רבים. אחרים הציעו תחזית הפוכה, ולפיה צרות קשות עלולות לפקוד את עם ישראל, והצדיק עושה מאמצים שמימיים כבירים לבלום אותן ולהעביר את רוע הגזירה.

לא עברו ימים רבים והכול התברר. באביב אותה שנה, תרס"ד (1904), פרצה מלחמת רוסיה-יפן. או-אז הבינו הכול את סוד תקיעות השופר של הרבי, שבעיניו הצופיות למרחוק הקדים רפואה למכה ומנע סבל גדול מיהודי רוסיה.

עשר שנים חלפו, ובקיץ של שנת תרע"ד (1914) שוב הרעידו תקיעות השופר של הרבי את הלבבות. הפעם ערך הצדיק את התקיעות בסוכה שבחצרו. בכל בוקר התייצב בסוכה, בידו השופר, ותקע מאה קולות. לאחר מכן פתח בקריאת תפילת "השכיבנו אבינו לשלום", הנאמרת בערבית, וקולו מזדעק בשיברון לב ובתחנונים, ודמעות רותחות זולגות מעיניו.

בהגיעו למילים "ופרוש עלינו סוכת שלומך" היה כל גופו מזדעזע בסערת נפש, והוא היה מתייפח בבכי חסר מעצורים. לא אחת התקשה להמשיך באמירת התפילה. היה מניח את סידור התפילה על השולחן, ובמשך דקות ארוכות גועה בבכי.

בני ביתו של הרבי וחסידיו המקורבים עמדו מרחוק, נאלמים דום לנוכח החיזיון המרטיט, שהעביר צמרמורת בליבם. הפעם נוסף טון מאיים לצלילי השופר. אלה נשמעו באוזני הבריות כפעמוני אזהרה מדאיגים. מעשה התקיעות עשר שנים קודם לכן עדיין היה זכור היטב לתושבי חנצ'ין. איזו צרה מתקדרת ובאה עליהם עכשיו?

ואכן, החששות התממשו. כעבור שבועות אחדים פרצה מלחמת העולם הראשונה, וסחפה את היבשת כולה למרחץ דמים נורא. והרבי – בשלו. בכל יום ויום הוא עומד ותוקע בשופר, לעורר רחמי שמים.

הימים כבר ימי חודש אלול, ותקיעות השופר נשמעו בכל בתי הכנסת בעיירה, ובכל-זאת מעשהו של הצדיק עורר דאגה בלב מקורביו ובני משפחתו. בעוד בבתי הכנסת הסתפקו בתקיעות קצרות, כמנהג חודש אלול, הרי הצדיק עמד ותקע מאה קולות. כמו-כן, התקיעות שלו נעשו בסוכה והדהדו היטב בכל הסביבה.

בימי המלחמה עמדו היהודים במצב רגיש ושברירי. כל אחד מהצדדים הלוחמים חשד בהם כי הם מסייעים לצד שמנגד. רק זה עוד חסַר עכשיו לתושביה היהודים של חנצ'ין, שהגויים יתחילו לייחס משמעויות מלחמתיות לתקיעותיו החריגות של הרבי.

ואכן, לא חלפו הימים ותושבי המקום העבירו הלשנה לשלטונות, כי הרבי מחנצ'ין אינו אלא סוכן סמוי של האויב, המשתמש בתקיעות השופר להעברת מידע מוצפן על מהלכי הצבא.

יום אחד הופיעו בעיירה שוטרים חמושים והקיפו בטבעת הדוקה את ביתו של הרבי, כאילו באו ללכוד פושע מסוכן. הרבי הוצא מביתו והובל לחקירה.

החסידים, החרדים לשלומו של הרבי, לא ידעו את נפשם. הדקות חלפו בעצלתיים, וכל רגע נדמה בעיניהם כנצח. בסופו של יום יכלו לנשום לרווחה. הרבי הצליח לשכנע את חוקריו כי בימי חודש אלול יהודים נוהגים לתקוע בשופר, כדי לפתוח את הלבבות לתשובה. הללו השתכנעו לבסוף כי זה פולחן דתי ולא מעשה ביון מתוחכם.

ועם זה, החשדנות כלפי היהודים הביאה לידי קבלת החלטה על גירוש כל יהודי חנצ'ין מהעיירה למשך כל תקופת המלחמה.

למרות המרחק הרב של חנצ'ין מהחזית נצטוו כל יהודי המקום, ובראשם הרבי מחנצ'ין, לעזוב מייד את העיר, בטענה שהללו מקיימים קשרי ידידות עם הגרמנים ונוטרים איבה לצאר.

האמת הייתה הפוכה לגמרי. הרבי תיעב את גרמניה, ובמסעותיו נמנע מלדרוך על אדמתה גם במחיר הארכת הדרך, עם כל תלאות טלטוליה.

סמוך למועד הגירוש פרצה שריפה בחנצ'ין וכילתה בין השאר את ביתו של הרבי. הוא עזב את העיירה ועבר לעיר קיילצה (קילץ) הסמוכה. אך הידיעות המרות על צרותיהם של היהודים בעקבות המלחמה דרדרו את מצב בריאותו, ובחורף תרע"ה נסתלק לבית עולמו.

(על-פי 'בלבת אש')

  לומדים גאולה

אווירת שבת סליחות

תיאור ציורי ומפורט של אווירת אלול בעיירה ליובאוויטש מופיע באחת משיחותיו של הרבי הריי"צ (לקוטי דיבורים חלק א, עמ' 232):

"הימים שחולפים מקרבים אותנו יותר ויותר לשבת סליחות. בכוונת לב מיוחדת היו שומעים את מאמר החסידות של הרבי בליל שבת זו. ליל השבת הזה התאפיין בשינה מועטת מן הרגיל. המיטה עצמה הייתה כאילו דוחפת ורומזת לקום מוקדם יותר. הייתה חסרה מנוחת הנפש הדרושה לשינה עמוקה, ולכן היו החסידים מוצאים עצמם במקווה עוד קודם שהאיר היום. בכניסה למקווה נוכחת כי הרבה כבר הקדימו אותך. הכול ממהרים, ומכולם מוקרנת התחושה כי שבת זו שונה משבתות כל השנה. השבת שבת סליחות.

"בראש דופקים ומתערבבים רעיונות ומחשבות. לנגד העיניים חולפת לה הצעקה המסעירה 'לך ה' הצדקה', ויותר מזה התחושה החדה כי 'ולנו בושת הפנים'. בלב נשבר טובלים במים, מתוך ניסיון כן לבחון אם אמנם זו טבילת תשובה אמיתית, בחרטה על העבר ובקבלה על להבא, או שחס ושלום אין זו אלא טבילה בבחינת 'טובל ושרץ בידו'.

נימה פנימית

"בדרך חזרה מן הטבילה חולפים על פני ה'שטיבלאך' ובתי המדרש שבעיירה, וקול התהילים הבוקע מהם שונה היום ומיוחד במינו. כל ימות השנה היו יהודים פשוטים משכימים לאמירת תהילים, ובשבתות אף הצטרפו אליהם הרוכלים כל השבוע ביישובים ובכפרים. ובכל-זאת, גם בקרב אומרי התהילים הקבועים הייתה שבת זו שונה מן הרגיל. זו שבת שבה תשומת ליבו של אדם נתונה למתרחש בליבו פנימה. באמירת התהילים שלהם שמעת נימה פנימית, שניזונה מן האווירה החסידית השורה על העיירה.

"בבית המדרש של הרבי החלה חזרה על מאמר החסידות מליל אמש, חזרה שהתמשכה כמה שעות. בדרך כלל נכנסו גם אל חדרו הקדוש של הרבי לחזרה נוספת, שנערכה לפניו, תוך שהרבי מאזין ומתקן את החוזרים פה ושם. לאחר מכן יוצאים שוב לחזרה שלישית בין החסידים, ורק לאחר מכן מתחילה תפילת שחרית. כשהגיעו לסעודת השבת כבר הייתה השעה שלוש אחר הצהריים.

"סעודת שבת על שולחנו של כ"ק אבי-מורי (אדמו"ר הרש"ב) הייתה גם היא שונה מכל סעודת שבת קודש של כל השנה. היא הייתה הרבה יותר קצרה. בכלל, בליובאוויטש לא ארכו הסעודות זמן רב, אלא אם כן נזדמן לפעמים שהתוועדו בסיפור מעשה או בחזרת אמרה חסידית.

"סעודות שבת בליובאוויטש היה להן סדר מסודר. בכלל היה לליובאוויטש סדר בכל דבר, מתוך קביעות מוגבלת בהגבלות של זמן ומקום. בשבת סליחות הסעודה הייתה בקיצור, משום שבכל דבר הורגש ריח הימים הנוראים".

הכנה פרטית

הבעש"ט מסביר (כתר שם טוב בהוספות סי' יג) את ייחודם של ימי הסליחות לעומת חודש אלול כולו: "ההכנה דחודש אלול היא הכנה כללית, וצריכה להיות גם הכנה פרטית, שההכנה הפרטית לעבודה דראש השנה היא בימי הסליחות, בבקשת רחמים ותחנונים, עבדים המתחננים אל אדונם בבקשת סליחה, בהבנת האמת של 'לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים'".

חסידים נזהרו שלא לשיר את ניגונו המיוחד של רבנו הזקן, ניגון ד' בבות, אלא בזמנים מיוחדים. כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק' אמר שאת הניגון הזה "אין מנגנים אלא בזמנים ידועים, כגון בחודש אלול ובימי הסליחות המעוררים לתשובה" (ספר השיחות תש"א, עמ' 85-86).

  חיים יהודיים

תפילה זה לא שואו

מייק, יהודי אמיד, התקשה להסתיר את התרגשותו בתום תפילת ראש השנה בבית הכנסת המפואר בפאלם-ביץ', פלורידה. הוא פילס את דרכו אל החזן צבי גרינהיים, לחץ את ידו בחמימות ואמר לו: "בדרך כלל אינני בא לבית הכנסת אלא בליל ראש השנה. אבל בזכות התפילה הנעימה שהתפללת היום, אבוא גם מחר ואביא את בניי איתי".

למחרת התייצב מייק בבית הכנסת, עם בניו, שגדלו בבית מנותק מחיי יהדות. "מאז מייק בא תכופות לבית הכנסת", מספר גרינהיים. "סיפור כזה נותן תחושת סיפוק אדירה".

ביום לומד, בערב חזן

הוא בן עשרים ושש בלבד. בחודש האחרון נשא אישה והקים בית בישראל. אך שמו נישא לרחבי הגלובוס. בהיותו בן שבע-עשרה כבר שימש חזן בימים הנוראים בבית כנסת מבוסס באשקלון. בראש השנה הקרוב יעבור לפני התיבה בפאלם-ביץ' בפלורידה, כמו בחמש השנים האחרונות. הצצה בדרכונו מגלה עשרות חותמות ממעברי גבול רבים ברחבי העולם.

ועם זה, צבי איננו עוד חזן בעל קול ערב, שחייו מתנהלים בין הופעה להופעה. במשך היום הוא שוקד על לימודו בישיבת חב"ד 'חזון אליהו' בתל-אביב, שבה לומדים בעלי תשובה מכל רחבי הארץ.

הלימוד שינה את התפילה

הוא נולד בבית שומר מצוות, ביישוב חשמונאים. בילדותו למד פיתוח קול בבית ספר לחזנות בפתח-תקווה. את שנות נעוריו עשה בישיבה התיכונית 'נהורא' שבמבוא חורון. בסיום שירותו הצבאי חש דחף ללמוד תורה, ומצא את מקומו ב'חזון אליהו'. "לימוד החסידות על התפילה שינה את התפילה שלי לחלוטין", הוא מספר. "בעקבות השיעורים וההתוועדויות בישיבה, הכול השתנה אצלי. הדברים קיבלו משמעות עמוקה הרבה יותר".

כאן עולה חיוך על שפתיו והוא מספר: "אחרי תקופת לימודים בישיבה הזמינו אותי לבית כנסת שבו כבר הופעתי בעבר. בסיום התפילה ניגש אליי אחד המתפללים ואמר, 'שמעתי אותך בעבר ושמעתי אותך היום. התפילה שלך היום היא אחרת, פחות טכנית ויותר רגשית'. שמחתי לשמוע את זה".

האב השכול התרגש

כיום יש אצלו הבחנה ברורה בין הופעה לבין תפילה: "הופעה זה יותר שואו. יש הגברה, תזמורת, תאורה, פירוטכניקה. תפילה חייבת להיות פנימית ועמוקה. שליח ציבור נושא עליו תפקיד אחראי מאוד, והעיקר הוא לעמוד לפני הבורא ולהתפלל מהלב". כשהוא מוזמן לאירועים בחו"ל, הוא אינו ממהר לקפל ציוד ולשוב לביתו, אלא מנסה לסייע לפעילותו של הרב או השליח.

רבות מהופעותיו מתקיימות בבית הכנסת הגדול בתל-אביב. בהכנסת ספר תורה לזכרם של נרצחים בפיגוע ניגש אליו אב שכול ואמר: "לא חשבתי שאתחבר אי-פעם לתפילות ולבית כנסת. אחרי ששמעתי אותך, אני רוצה לבוא שוב להתפלל". צבי אומר שהמשפט הזה ריגש אותו מאוד. "זו הייתה המחשה ברורה לכוחה של תפילה".


מהחתונה לפאלם-ביץ', פלורידה. גרינהיים

  פינת ההלכה ומנהג

דיני אמירת סליחות

שאלה: האם נשים ובנות חייבות באמירת סליחות?

תשובה: אמירת הסליחות אינה מצד הדין אלא ממנהג ישראל, והנשים לא קיבלו עליהן מנהג זה. עם זה, מנהג קדום שרבים מתאספים לבית הכנסת בימים הנוראים, והנהגה זו התחילה מהיום הראשון של סליחות ואילך, ורווחה גם בין הנשים.

למעשה, גבר או אישה, שאינם אומרים סליחות עם הציבור, לא יאמרו 'שלוש-עשרה מידות' אלא בניגון טעמי המקרא (ובחב"ד אין אומרים אותן כלל ביחיד), וכמו-כן לא יאמרו את התחינות הכתובות בלשון ארמית.

שאלה: האם משנים בסדר הסליחות כשיש במקום חתן, ברית וכדומה?

תשובה: כשיש חתן בבית הכנסת, ואפילו כשיש במקום בעל ברית, יש המדלגים על אמירת הווידוי ו'נפילת אפיים' מן הסליחות, אבל רבים אינם מדלגים מאומה, ונראה שכך נהוג גם בחב"ד.

שאלה: מי שלא הספיק לומר סליחות קודם התפילה, האם הוא רשאי לאומרן בכל שעה אחר-כך?

תשובה: מי שאינו מספיק לומר את הסליחות באשמורת הבוקר יכול לאומרן מחצות הלילה ובמשך היום, עד צאת הכוכבים, אך לא מצאת הכוכבים עד חצות הלילה.

מקורות: רמ"א ושו"ע אדה"ז סו"ס פח. שו"ע ושו"ע אדה"ז סו"ס קא. ילקוט יוסף מועדים עמ' 10. פסקי תשובות סי' תקפא ס"ק ד (וראה השלמה לשו"ע אדה"ז לבעל 'דברי נחמיה', סי' קלא ס"ז). הליכות ביתה סי' ז ס"ב. לוח כולל חב"ד. היכל מנחם ח"ג עמ' רסה.

  מושג ברגע

לראש ולא לזנב

בראש השנה נהוג לאכול ראש (של איל או של דג), כביטוי למשאלה "שנהיה לראש ולא לזנב".

מקורו של הביטוי הזה בפרשת השבוע, בברכות שהקב"ה מבטיח: "וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב". זו ברכה שלא נהיה כזנב המכשכש אחרי בעליו, אלא ננהיג ונוביל אל היעדים הנכונים והראויים.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)